1

Once a person acquires a gift, he cannot nullify his acquisition. To cite an example: A person received a gift and acquired it. After it entered his domain while he remained silent, he retracted and said: "I do not desire it," "It is nullified," or "I see this blemish in it," his statements are of no consequence. Just as the giver cannot retract, so too, the recipient cannot retract once he has acquired it.

The gift that the recipient stated that he did not desire after it entered his possession becomes ownerless. The first person to take possession of it acquires it. For the recipient declared it ownerless after he acquired it. If, however, the recipient protested from the very outset, he does not acquire it , and it should be returned to its original owners.

א

המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו ואמר איני רוצה בה או איני מקבלה או הרי היא בטילה או שאמר מום זה נראה לי בה לא אמר כלום וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אחר שבאת לידו הרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה בה שהרי הפקירה המקבל אחר שזכה בה אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל וחוזרת לבעלים הראשונים:

2

The following rules apply when a person transfers ownership over an article to a colleague through the agency of a third party. Once the third party takes possession of it - e.g., he performs meshichah on movable property, a deed of transfer of landed property reaches his hand, or he manifests ownership over the land - his colleague acquires the gift, even though it does not reach his hand. The giver can no longer retract.

The recipient by contrast has the option in his hand. If he desires, he may accept it. If he does not desire, he need not accept it. For a positive acquisition may be made for his person without his consent, and an obligation cannot be undertaken on his behalf without his consent. If a person desires that a gift be given to him, it is considered to be a positive acquisition. If, however, he does not desire it, a person cannot be forced to accept a gift that is given to him.

ב

המזכה לחבירו במתנה ע"י אחר כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר הקרקע לידו או החזיק בקרקע זכה חבירו אף על פי שלא הגיע המתנה לידו ואין הנותן יכול לחזור בו אבל המקבל ידו על העליונה אם רצה מקבל אם לא רצה אינו מקבל שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו וזכות הוא שתנתן לו מתנה אם ירצה אבל אם לא ירצה אין נותנין מתנה לאדם בעל כרחו:

3

There is an unresolved question among our Sages when another person accepts a gift on behalf of the recipient, when the recipient hears about the gift and remains silent, and afterwards he protests and states that he does not desire to receive it. We do not know whether the reason he remained silent at first is that he desired to accept it, and the reason he protested was that he retracted. Or perhaps he remained silent at the outset because nothing had reached his hand at that time. When the article did reach his hand, he protested, and his ultimate statements reveal his original intent.

Therefore, if another person comes first and acquires the article himself, it should not be expropriated from his possession. For perhaps the recipient originally acquired the article, and when he said: "I do not desire it," he declared it ownerless, as explained above. Thus, the person who came and took possession of it while it was ownerless acquires it.

If, however, the original owner comes and takes the article out of the possession of the person who took it, it should not be expropriated from his possession. The rationale is that perhaps the recipient did not acquire it, for when he said: "I do not desire it," his ultimate statements reveal his original intent. Thus, the person who took possession of it did not acquire it, and it remained in the possession of its original owner.

ג

זיכה לו על ידי אחר וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצווח חזר בו או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו לפיכך אם קדם אחר וזכה בה לעצמו אין מוציאין מידו שמא המקבל זכה וכיון שאמר איני רוצה בה הרי הפקירה כמו שביארנו וזה שקדם ולקחה מן ההפקר זכה ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפשוה מיד זה שקדם וזכה בה אין מוציאין אותה מידם שמא המקבל לא זכה וכיון שאמר איני רוצה הוכיח סופו על תחלתו ולא קנה אותה וברשות בעלים הראשונים היא קיימת עדיין:

4

The above principles can be applied in the following situation: Reuven desired to give 100 dinarim to Shimon. He sent him the 100 dinarim with Levi. If Reuven told Levi: "Acquire these 100 zuz on behalf of Shimon," or "Give these 100 zuz to Shimon," Reuven cannot retract his gift.

If, however, he tells him: "Bring these 100 zuz to Shimon," he has the option of retracting until the 100 zuz reach Shimon.

ד

ראובן שרצה ליתן מאה דינרין לשמעון ושלח לו המאה ע"י לוי אם אמר לו זכה במאה זוז לשמעון או תן מאה זוז לשמעון אינו יכול לחזור בו אבל אם אמר לו הולך מאה זוז לשמעון יכול לחזור בו עד שיגיע המאה ליד שמעון:

5

In the above instance, if Levi took the 100 zuz that he was sent to bring to Shimon and looked for Shimon, but could not find him, he should return the money to Reuven.

If Shimon died during Reuven's lifetime, Levi should return the money to Reuven or to his heirs. But if Reuven died in Shimon's lifetime, the 100 zuz should be given to Shimon or his heirs.

The rationale is that it is a mitzvah to carry out the instructions of a deceased person, even though he gave those instructions while he was healthy. And in this instance, the 100 zuz are still in the possession of the agent.

ה

הלך לוי במאה זוז שנשתלחו עמו להוליכן לשמעון ובקש שמעון ולא מצאהו יחזיר לראובן מת שמעון בחיי ראובן יחזיר לראובן או ליורשיו מת ראובן בחיי שמעון יתן המאה לשמעון או ליורשיו שמצוה לקיים דברי המת ואע"פ שאמר הדברים והוא בריא שהרי המאה בידו של שליח עדיין:

6

A person cannot acquire a gift on behalf of a colleague unless the person acquiring the gift is past majority and mentally competent. Both a man and a woman - indeed, even a married woman or a servant or maidservant can acquire property on behalf of another person.

A gentile, by contrast, cannot acquire property for a Jew. Since he is not fit to serve as an agent, he can never acquire property on behalf of a Jew. Similarly, just as a Jew cannot serve as an agent for a gentile, he cannot acquire property for a gentile.

ו

אין אדם זוכה במתנה לחבירו עד שיהיה הזוכה גדול ובן דעת ואחד איש ואחד אשה ואפילו אשת איש ועבד ושפחה אבל העכו"ם אינו זוכה הואיל ואין ראוי לשליחות לעולם כך אינו זוכה לישראל וכשם שאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם כך אינו זוכה לעכו"ם:

7

When a child reaches the state of understanding that when he is given a stone he throws it away, but when he is given a nut he keeps it, he can acquire property on his own behalf, but he cannot acquire on behalf of others. If he is less mature than this, he cannot even acquire property on his own behalf.

Similarly, a mentally or emotionally incompetent person cannot acquire property, neither on his own behalf nor on behalf of others. When a person gives property to a mentally or emotionally incompetent person through the agency of a mentally competent person, the incompetent acquires it.

A deaf mute can acquire property on his own behalf, as explained in Hilchot Gezelah.

ז

קטן שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים פחות מזה לא זכה לעצמו ולא לאחרים וכן השוטה אינו זוכה לא לו ולא לאחרים והמזכה לשוטה על ידי בן דעת זכה אבל החרש זוכה לעצמו כמו שביארנו בהלכות גזילה:

8

One may acquire property for a minor - even a newborn child - or an adult, in his presence or outside his presence.

A person's courtyard can acquire property on his behalf even though he is not standing there. The rationale is that since the gift reached the person's courtyard, it is as if another person acquired it on his behalf.

ח

זכין לקטן אפילו בן יום אחד ולגדול בין בפניו בין שלא בפניו וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אף על פי שאינו עומד שם כיון שהגיע המתנה לחצירו כאילו זכה בה אחר:

9

When does the above apply? With regard to a courtyard that is safeguarded. Different rules apply with regard to a courtyard that is not safeguarded - e.g., a field or a ruin. In such an instance, a person does not acquire an article unless he is standing next to the courtyard and says: "Let my field acquire the article for me."

Similarly, the area within a radius of the four cubits next to where a person is standing can acquire property on his behalf, if he is standing in an alleyway, at the sides of the public domain, which are not crowded with many people or in a field that is ownerless. However, when a person stands in the public domain or in a field belonging to a colleague, he does not acquire the article until it reaches his hand.

A female minor may acquire an article by virtue of its presence in her courtyard or within the area within a radius of four cubits of her. A male minor, by contrast, cannot acquire a gift unless it reaches his hand or is acquired on his behalf by another person.

ט

בד"א בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת כגון שדהו וחורבתו עד שיהיה עומד בצדה ויאמר זכתה לי שדי וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדן קונין לו בסימטא או בצדי רשות הרבים או בחצר שאין לה בעלים אבל ברשות הרבים או בשדה חבירו אינו זוכה עד שיגיע מתנה לידו וקטנה תזכה לה חצרה וארבע אמות שלה אבל הקטן אינו זוכה עד שתגיע מתנה לידו או עד שיזכה לו אחר:

10

A gift is like a bill of divorce, in that a person cannot transfer words alone to an agent.

What is implied? If a person tells three people: "Tell so and so and so and so to compose and sign a deed recording a gift and give it to so and so," his statement is of no consequence. If these people convey these instructions to those witnesses and the witnesses write the deed and give it to the intended recipient, the recipient does not acquire anything.

Similarly, if a person tells two people, "Compose and sign a deed recording a gift and give it to so and so," they cannot tell a scribe to compose such a deed. Instead, they must compose it themselves, as applies with regard to a bill of divorce.

י

המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט:

11

When a person writes a deed saying: "I gave such and such a field to so and so," "I gave it to him," or "Behold, it is his," the person named acquires the field when the deed reaches his hand.

When, by contrast, the prospective donor writes in a deed: "I will give it to him," the intended recipient does not acquire the property even if witnesses testify with regard to the document.

The intended recipient does not acquire the property until the giver tells the witnesses: "Compose a deed recording a gift, and give it to him." Then they should compose the deed and give it. The rationale is that a recipient does not acquire the property given to him until a deed recording the gift reaches his hand or until the giver transfers ownership of the property to him via a third party, as explained.

יא

הכותב בשטר נתתי שדה פלונית לפלוני או שכתב נתתיה לו או הרי היא שלו הרי זוכה בה כשיגיע השטר לידו אבל אם כתב בשטר אתננה לו אע"פ שהעידו עליו העדים לא זכה המקבל עד שיאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו וכותבין ונותנין לו שאין המקבל זוכה עד שיגיע שטר המתנה לידו או עד שיזכה לו בו ע"י אחרים כמו שביארנו:

12

When a person says: "I gave this and this field to so and so," but the recipient says: "He did not give it to me," we suspect that perhaps the giver had another person acquire it for him.

Different rules apply if the giver states: "I composed a deed and gave it to him," and the recipient states: "He did not compose such a deed, nor did he give it to me." If the recipient of the gift himself makes such a statement, the admission of the principal himself is equivalent to the testimony of 100 witnesses. Therefore the giver is entitled to receive the produce of the field.

If the son of the recipient is the one who states: "You did not give this field to my father," while the giver maintains: "I wrote a deed and gave it to him," the produce should be entrusted to a third party until the status of the field becomes known.

יב

האומר נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתן לי חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר אבל אם אמר כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ולא נתן לי אם המקבל מתנה הוא שאמר כן הודאת בעל דין כמאה עדים הוא והנותן אוכל פירות שדהו ואם בן המקבל הוא שאמר לא נתת לאבי שדה זו והוא אומר כתבתי ונתתי לו מניחין את הפירות על ידי שליש עד שיודע הדבר היאך הוא:

13

When a person thought to have received a gift claims: "The object in my possession was not given to me as a gift; instead, I am a watchman for it," or the like, or he says: "The gift was nullified from the outset, because I did not accept it," "I was forced to accept it against my will," "I accepted it by mistake," or the like, his claim is accepted. He is required to take a sh'vuat hesset, and the gift is returned to its original owners.

יג

מקבל מתנה שטען ואמר זו שתחת ידי אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה וכיוצא בו או שאמר בטילה היתה מתחלתה לפי שלא קבלתיה או בעל כרחי באונס או בטעות וכיוצא בדברים אלו דבריו קיימין ונשבע על זה שבועת היסת ותחזור לבעליה:

14

If the alleged giver of a gift denies giving it, and instead, claims: "You are a watchman over it," "I gave it to you unwillingly," or "It is stolen property that you have," and the person in possession of the disputed article states: "You gave it to me as a gift," the alleged recipient must support his claim with a Rabbinic oath. Afterwards, he is under no obligation.

יד

טען הנותן ואמר שומר אתה עליה או שאמר שלא מדעתי נתתיה או גזולה היא בידך וזה אומר אתה נתת לי נשבע המקבל שבועת היסת ונפטר: