1

Whenever a gift is given, we assess the intent of the giver. If the situation indicates his ultimate intent, we act according to that intent, even if it is not stated explicitly.

What is implied? A person's son traveled overseas and the father heard a report that his son had died. The father then signed over all his property as a public and binding gift to a third party, and afterwards his son returned. The gift is not binding, for the situation indicates that if the father had known that his son was alive, he would not have signed over all of his property to the third party. Therefore, if he retained ownership over any of his property - whether landed property or movable property - the gift is binding.

א

לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין על פי האומד אף על פי שלא פירש כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר מתנה גלויה גמורה ואח"כ בא בנו אין מתנתו קיימת שהדברים מוכיחין שאילו ידע שבנו קיים לא היה נותן כל נכסיו לפיכך אם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין במטלטלין מתנתו קיימת:

2

Similarly, when a person assigns all his property to one of his sons, whether the giver is healthy or on his death bed, we assume that he merely made that son the executor of the estate. He receives the same share as the other sons in his estate. It can be presumed that the father's intent was merely that the other brothers should listen to this son. This assumption is followed even if the son in question is an infant, lying in a cradle.

If, however, he retained any of his property - whether landed property or movable property - the son acquires the gift given him.

ב

וכן הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע אפילו היה בן קטן המוטל בעריסה לא עשהו אלא אפוטרופוס והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא להיות אחיו נשמעין לו ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין במטלטלין זכה הבן במתנה:

3

When does the above apply? When he mentioned one son among many sons. If, however, he mentioned one son among many daughters, one daughter among many daughters, or one or another heir among many others, the gift is binding even though he did not retain any property.

ג

במה דברים אמורים שכתב לבן בין הבנים אבל אם כתב כל נכסיו לבן בין הבנות או לבת בין הבנות או לאחד מן היורשין בין שאר היורשין אע"פ שלא שייר כלום מתנתו קיימת:

4

Similarly, when a person assigns all his property to his wife - whether the husband is healthy or on his death bed - we assume that he merely made his wife the executor for the heirs. This applies even when he confirmed this with a kinyan.

Moreover, this applies regardless of whether the husband's heirs are her descendants, those of another wife or other relatives. If, however, he retained ownership of any property - either landed property or movable property - his wife acquires everything he assigned to her.

ד

וכן הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכיב מרע אף על פי שקנו מידו לא עשאה אלא אפוטרופא על יורשיו בין שהיו יורשי בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשיו ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין קנתה כל שכתב לה:

5

To whom does the above apply? To a woman who has already been married. If, however, a person assigns all his property to his wife whom he has merely consecrated or to his divorcee, even if he did not retain any property, she is considered as any other person, and the gift is binding.

ה

בד"א בנשואה אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה או לגרושה אע"פ שלא שייר כלום הרי היא כשאר בני אדם ומתנתו קיימת:

6

When a person assigns all his property to one of his sons and another person, that other person acquires half of the property, and the other half is given to all his sons. The son who is assigned the property is appointed an executor for the other sons.

ו

הכותב כל נכסיו לאחד מבניו ולאחר זה האחר קנה חצי הנכסים במתנה ונשאר החצי לבניו והבן שנתנו לו אפוטרופוס מינהו על שאר אחיו:

7

Similarly, if a person assigns all his property to his wife and to another person, the other person acquires half, and his wife is appointed as an executor for the other half.

ז

וכן אם כתב כל נכסיו לאשתו ולאחר זה האחר קנה מחצה ואשתו אפוטרופא על מחצה:

8

Whenever a woman acquires all her husband's property as a gift, she forfeits her right to the money due her by virtue of her ketubah. Therefore, the ketubah should be torn.

Accordingly, if a promissory note is claimed against her deceased husband's estate, and the entire estate is expropriated to pay the debt that predated the gift, she is left without anything. She does not collect the money due her by virtue of her ketubah.

The rationale is that we presume that the satisfaction she receives upon hearing that her husband assigned all his property to her is sufficient to cause her to forfeit any other claim she has to his property with the exception of this gift.

ח

כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה אבדה כתובתה ותקרע לפיכך אם יצא שטר חוב עליו והלכו כל הנכסים בחובו שקדם המתנה תשאר היא בלא כלום ולא תקח בכתובתה שקדמה החוב שאומדן דעת הוא שבהנאה שבאה לה בשמועה זו שכתב לה כל נכסיו אבדה כל זכות שיש לה בנכסים חוץ ממתנה זו:

9

Similarly, when a man assigns property to his children - either his sons or his daughters, whether he does so while healthy or on his death bed - and assigns even the slightest amount of landed property to his wife together with them, if she does not protest she forfeits her right to the money due her by virtue of her ketubah.

The rationale is that the satisfaction she receives from being made a partner together with his children is great enough to cause her to forfeit her rights to this property. She may not expropriate anything from the property in the estate at the time of her husband's death. She may, however, collect the money due her by virtue of her ketubah from money accrued by his estate afterwards.

ט

וכן הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין שכיב מרע וכתב לאשתו עמהן קרקע כל שהוא הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ולא מחתה אבדה כתובתה ואינה טורפת מנכסים אלו כלום אבל מנכסיו שיבואו לו אחר אלו נוטלת מהן כתובתה:

10

If, however, the husband merely assigned movable property to her, or he retained a certain portion of his landed property for himself, her ketubah is still valid.

It is an enactment of the Geonimw that even if he retained some movable property, she is given the right to collect the money due her by virtue of her ketubah . The rationale is that she will say: "I will collect the money due me from what he retained." Since she is allowed to expropriate from what he retained, she is also given the privilege of expropriating from the remainder of the estate.

י

כתב לה עמהן מטלטלין בלבד או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא כתובתה קיימת ותקנת הגאונים היא שאפילו שייר מטלטלים כל שהוא שהרי היא אומרת ממה ששייר אני גובה ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרוף:

11

When a person assigns all his property to his children and assigns a portion of his property to his wife together with them, and then one of the children dies during his father's life, the woman is allowed to collect the money due her by virtue of her ketubah from the share of the child who died. For she forfeited only her right to collect the money due her by virtue of her ketubah from the property inherited by her husband's heirs at the time of his death.

יא

הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק עמהן ומת אחד מן הבנים בחיי אביו הרי זו תגבה כתובתה מחלק זה שמת שלא אבדה כתובתה אלא מלטרוף מהן:

12

When a woman desires to marry, she may assign all her property to her son or to another person. If afterwards she marries and becomes divorced or her husband dies, the gift she gave is nullified. For she was merely attempting to circumvent the laws of inheritance. She assigned her property to the other person solely so that her husband would not inherit it. Implicit in the agreement was that if she needed it at any time, it would be returned to her. Therefore, if she died during her husband's lifetime, the recipient of the gift inherits it in its entirety. If she retained anything for herself, even movable property, her gift is binding. Even if she is divorced, the property does not revert to her ownership.

יב

הרוצה להנשא וכתבה כל נכסיה בין לבנה בין לאחר ואחר כך נשאת ונתגרשה או שמת בעלה מתנתה בטילה שזו מברחת היא ולא כתבה כל נכסיה אלא להבריח מבעלה שלא יירשנה וכשתהיה צריכה להן יחזרו לה לפיכך אם מתה היא בחיי בעלה קנה המקבל מתנה את הכל ואם שיירה כלום אפילו מטלטלין מתנתה קיימת ואף על פי שנתגרשה אינה חוזרת:

13

Whenever a person gives away all his property, when the gift is nullified and the property reverts to the original owner, the recipient of the gift is not required to return the produce that he ate. For even if a person explicitly states that he is giving a gift with the intent that it be returned after the duration of so and so's life, the recipient is entitled to derive benefit from the fruits produced by the gift, as we have explained.

יג

כל הנותנין כל נכסיהם משתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסין לבעלים הראשונים אין המקבל מתנה מחזיר פירות שאפילו נתן האדם מתנה בפירוש על מנת להחזיר כל ימי חיי פלוני הרי זה אוכל פירות כל זמן המתנה כמו שביארנו:

14

The following rules apply when a person sends articles from overseas to his household and instructs: "Give these to my children." They should be given to both his sons and his daughters. The gifts that are appropriate for the sons - e.g., books or weapons - should be given to the sons. Those that are appropriate for the daughters - e.g., colored silk garments and golden bracelets - should be given to the daughters. If they are appropriate both for sons and daughters, they are taken by the sons.

Similar laws apply when a person sends articles to his home without any instructions. If there are utensils that are appropriate for his daughters, they should be taken by his daughters. It is logical to assume that he sent the gifts for them. If he does not have daughters, or his daughters are married, they may be taken by the wives of his sons, for it is logical to assume that he sent them for them.

יד

מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות הראוי לבנים כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים והראוי לבנות כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות היו ראויין לזכרים ולנקבות יטלו אותן הזכרים וכן המשלח כלים לביתו סתם והיו בהן כלים הראויין לבנות יטלו אותן בנותיו אומדן דעת הוא שלהן שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותן נשי בניו שהדעת נוטה שלהן שלח:

15

When a person celebrates the marriage of his eldest son to a virgin maiden in a home, the son acquires the home. This applies when this is the first time this son is marrying, the father did not marry off another son before him, and the father did not leave any property of his own in the home designated for the son.

This ruling resembles a halachah instituted without a reason. Our Sages came to this decision put of their assessment of the person's attitude, feeling that because of his great happiness and love, he decided to transfer the house to him. This is indicated by the fact that he did not leave any of his own property in the home. For this reason, if he left anything of his own, even a small cruse, the son does not acquire the home.

If the father designated for the wedding a house and household utensils, although he left a utensil in the home belonging to himself or he kept a storeroom or the like in that home, the son acquires the household utensils he designated. He does not, however, acquire the house.

טו

המשיא בנו גדול לבתולה בבית קנה הבית והוא שיהיו נשואין ראשונים לזה הבן ולא השיא האב בן אחר קודם לו ולא שייר האב בזה הבית שייחד לו כלום ודברים אלו כהלכה שאין להם טעם הם ונגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית שהרי לא שייר בה לעצמו כלום לפיכך אם שייר שם אפילו פך אחד לא קנה הבית ייחד לו בית וכלי בית אף על פי ששייר בבית כלי אחד לעצמו או היה לו שם אוצר וכיוצא בו קנה כלי הבית אבל הבית לא קנה:

16

If he designated both a house and a loft for his son, he acquires the house, but he does not acquire the loft.

Similarly, if he designated both a house and a porch, he acquires the house, but not the porch. If the house contained two apartments, one behind the other, the son acquires only the one in which he was married.

טז

ייחד לו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה וכן אם ייחד לו בית ואכסדרה בית קנה אכסדרה לא קנה שני בתים זה לפנים מזה לא קנה אלא האחד שנשא בו:

17

With regard to marriages, we have already explained that a special indulgence is granted when a couple is engaged, and the father of the son and father of the bride make commitments, saying: "How much will you give to your son?", "So and so much. And how much will you give for your daughter?", "So and so much." If, afterwards, the groom consecrates the bride, the couple acquire what the parents promised by virtue of their statements alone.

Nevertheless, the transfer of property brought about by this consecration does not take effect until the time of the couple's marriage. For the intent of the promise was that the property be given to the couple when married.

Also, for the transfer to be effective, the articles that the person promised must exist within his domain, for a person may not transfer an article that does not as yet exist, as we have explained.

These promises may not be written down so that the commitment would have the power of a legal document. Therefore, if such a record is made, it is not considered to be a legal document that would give the couple the power to expropriate the property if sold to others.

יז

כבר ביארנו בנשואין ששנים שהיה ביניהם שדוכין ופסק זה ע"י בנו וזה על ידי בתו ואמרו כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך ועמדו וקדשו קנו באמירה ואין קונין באמירה זו עד שעת נשואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וצריכין שיהיו הדברים שהן פוסקין מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו שביארנו ודברים אלו לא ניתנו להכתב לפיכך אינן כשטר עד שיטרוף בהן:

18

When a man consecrates a woman, even if he consecrates her by giving her 1000 dinarim, whether she retracts, he retracts, he dies or she dies, the money or article given to effect the consecration never needs to be returned. Instead, it is considered to be an outright gift, which need not be returned.

יח

המקדש את האשה אפילו קדשה באלף דינר בין שחזרה היא בין שחזר הוא בין שמת הוא בין שמתה היא אין הקדושין חוזרין לעולם אלא הרי הן מתנה גמורה שאין להם חזרה:

19

If the consecration was made erroneously, the money given for that purpose must be returned.

יט

ואם היו קדושי טעות חוזרין המעות:

20

When a man consecrates his sister, the money he gives her is a gift. The rationale is that every man knows that the consecration of one's close relatives is not valid; the person is not making an error. We therefore assume that he made up his mind to give her the money as a gift.

כ

והמקדש אחותו המעות מתנה אדם יודע שאין קדושין תופסין בעריות ואין זה טועה אלא גמר ונתן לשם מתנה:

21

When a person sends betrothal gifts to his intended bride while she is in his father-in-law's home, whether significant or insignificant in size, whether he partook of a betrothal feast there or not, whether he died, she died, or he retracted, all the engagement gifts should be returned with the exception of food and drink.

כא

השולח סבלונות לבית חמיו בין מרובין בין מועטין בין שאכל שם סעודת אירוסין בין שלא אכל בין שמת הוא בין שמתה היא או שחזר בו האיש יחזרו הסבלונות כלן חוץ מן המאכל והמשקה:

22

Similar principles apply with regard to garments of minor value that the prospective groom sent his prospective bride to wear while she was living in her father's home. If she used them and they became worn or lost, they need not be returned. If, however, they are still intact, everything should be returned. They may be expropriated in court. For it is well known that he sent them only as a complimentary gesture.

כב

וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה אם נשתמשה בהן ובלו או אבדו אינן משתלמין אבל אם היו קיימין חוזר הכל וגובה אותם בבית דין שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד:

23

If, by contrast, the woman retracts, everything must be returned, even the food and drink. For the latter, however, she is required only to pay a lesser amount. The Geonim have agreed that if the food and the drink were worth six zuz, she should pay four if she retracts. For he gave her these gifts only with the understanding that she would not retract.

כג

חזרה היא בה חוזר הכל ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה [שוה] ששה משתלמת ארבעה אם חזרה בה שלא נתן לה מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור בה:

24

My masters ruled that when the local custom is that when an engagement is announced every prospective groom makes a feast and hosts all his friends or distributes funds to his helpers, attendants and the like, if he follows the popular custom and she retracts, she should pay the entire amount. For she caused him a financial loss, and whoever causes money belonging to a colleague to be lost must reimburse him.

This applies provided he has witnesses to how much he spent. For we do not allow him the option of taking an oath and collecting the sum he claims.

כד

הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשין ולחזנין וכיוצא בהן ועשה כדרך שעושין כל העם וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון וכל הגורם לאבד ממון חבירו משלם והוא שיהיו לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל: