1

Fruits that we can assume to be ownerless:1 e.g., wild figs,2 brush berries, thorn apples, white figs, other species of wild figs, anise, dates that fall of the tree before they have swelled,3 capers, coriander, and the like are free from the stringency of demai. One who purchases them from a common person does not have to separate terumat ma'aser or the second tithe from them for we assume that they grew ownerless. Even if a common person told him that they have not been tithed, they are exempt from the tithes until it is known that they grew from produce that was guarded.4

א

פירות שחזקתן מן ההפקר כגון השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה והגופנין ונובלות תמרה והן שעדיין לא הטילו שאור הנצפה והכסבר וכיוצא בהן פטורין מן הדמאי והלוקחן מעם הארץ אינו צריך להפריש מהן תרומת מעשר ולא מעשר שני מפני שחזקתן מן ההפקר אפילו אמר לו עם הארץ אינם מעושרין הרי אלו פטורין מן המעשרות עד שיודע לו שהן מן השמור:

2

Produce that ripens first and last in a valley are exempt from the obligations of demai.5 Similar produce in a garden is liable, because it is watched.

What is meant by produce that ripens first? All the produce that ripens before [the owner] employs a guard for the valley to protect his produce.

What is meant by produce that ripens last? The produce that remains after the reapers have folded away their nets6 in the field and left them without a guard. Similarly, vinegar made from wine dregs7 is exempt from the obligations of demai.8

ב

הבכורות והסייפות שבבקעה פטורין מן הדמאי ושבגינה חייבין מפני שהן נשמרין ואלו הן הבכורות כל הפירות שבכרו עד שלא הושיבו שומר על הבקעה לשמור פירותיה והסייפות הן הפירות שישארו אחר שיקפלו המקצועות שבשדות ויניחום בלא שומר וכן החומץ העשוי מן התמדים פטור מן הדמאי:

3

When decrees were enacted concerning demai, they were enacted only with regard to produce from the land that was inhabited by the Jews who returned from Babylonia,9 i.e., from Kziv inward.10 Kziv itself is considered as outside these boundaries. All produce from Kziv and further are exempt from the obligations of demai for we operate under the assumption that the produce came from the place where it is found.11

ג

כשגזרו על הדמאי לא גזרו אלא על פירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל בלבד שהוא מכזיב ולפנים וכזיב עצמה כלחוץ וכל הפירות הנמצאות מכזיב ולחוץ פטורין מן הדמאי שחזקתן מפירות מקום שנמצאו בו:

4

When we know12 that produce was grown in the land that was inhabited by the Jews who ascended from Babylonia, the laws of demai apply with regard to it even though it is presently found in Syria or in the land that was inhabited only by the Jews who ascended from Egypt. [Thus] terumat ma'aser and the second tithe must be separated from it.

Therefore a fat fig whose species is found only in the land inhabitant by the Jews who ascended from Babylon - and similarly, large dates, straight carobs,13 rice that is exceedingly white, and oversized cumin14 - must be tithed like demai in the entirety of Eretz Yisrael and in Syria. Similar laws apply with regard to all produce that is comparable to these species.

ד

פירות שידוע שהן מפירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אף על פי שהן נמצאות בסוריא ואין צריך לומר בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים בלבד הרי אלו חייבין בדמאי ומפרישין מהן תרומת מעשר ומעשר שני לפיכך הדבילה השמינה שאין כמותה אלא בארץ שהחזיקו עולי בבל וכן התמרים הגדולים והחרובין השוים והאורז הלבן ביותר והכמון הגדול מתעשרין דמאי בכל ארץ ישראל ובסוריא וכן כל כיוצא בפירות אלו:

5

When donkey-drivers bring produce to Tyre,15 the laws governing demai apply to it, for we assume that it came from the nearby land inhabited by the Jews who ascended from Babylonia.16 We do not harbor any suspicions with regard to rice. Instead, all the rice that is found in the Diaspora that neighbors the land which was inhabited by the Jews who ascended from Babylonia is exempt17 from demai unless it was obvious that it grew [only in Eretz Yisrael] as we explained.18

ה

החמרים שהביאו פירות לצור חייבין בדמאי שחזקתן מהארץ שהחזיקו עולי בבל שהיא הקרובה לה והאורז אין חוששין לו אלא כל האורז הנמצא חוצה לארץ שהיא קרובה לארץ שהחזיקו עולי בבל פטור מן הדמאי אא"כ היה ניכר כמו שביארנו:

6

When a person purchases [produce] from the owners of storehouses in Tyre, he is exempt from [the obligations of] demai. We do not say that they stored produce from Eretz Yisrael.19 Similarly, if one donkey20 enters Tyre laden with produce, it is exempt from [the obligations of] demai, for we assume that [the produce comes] from the fields around the city.

ו

הלוקח מבעלי אוצרות בצור פטור מן הדמאי ואין אומרין שמא מפירות הארץ אצרו וכן חמור יחידי שנכנס לצור והוא טעון פירות פטור מן הדמאי שחזקתן משדה העיר:

7

When a person purchases [produce] from the owners of storehouses in Tzidon,21 he is obligated in [the laws of] demai, because it is closer to Eretz Yisrael than Tyre and we operate under the assumption that they store produce from the land inhabited by the Jews who ascended from Babylonia. If, however, one purchases [produce] from donkey-drivers in Tzidon, is exempt from [the obligations of] demai, for we assume that they are bringing [the produce] from the Diaspora.22

ז

הלוקח מבעלי אוצר בצידון חייב בדמאי מפני שקרובה היא יותר מצור שחזקתה שאוצרין מפירות הארץ שהחזיקו עולי בבל אבל הלוקח מן החמרים בצידון פטור מן הדמאי מפני שחזקתן שמביאין מח"ל:

8

[The following rules apply when a person] purchases [produce] from a gentile in the land inhabited by the Jews who ascended from Babylonia. If the gentile was a merchant23 who purchases produce from Jews, the produce is [considered as] demai. Therefore at the outset, when the majority of Eretz Yisrael was in the hands of Jews,24 when a person purchased produce from a gentile merchant, he would separate tithes as one does for demai just like one does when [purchasing] from a [Jewish] common person.

ח

הלוקח מן העכו"ם בארץ שהחזיקו עולי בבל אם היה תגר עכו"ם שלוקח מישראל הרי פירותיו דמאי לפיכך בראשונה בזמן שהיה רוב ארץ ישראל ביד ישראל הלוקח מכל תגר עכו"ם מעשר דמאי כלוקח מע"ה:

9

Who is a merchant? One who brings [produce to the market] two or three times. If, however, he brings once - even if he brings three loads at once, or even if he, his son, and his servant each brings loads - he is not presumed to be a merchant.25

ט

אי זהו תגר זה שהביא ב' וג' פעמים אבל אם הביא פעם אחת אפילו הביא שלש משואות בבת אחת או שהביא הוא ובנו ופועל עדיין לא הוחזק תגר:

10

When [our Sages] issued a decree concerning demai, the decree did not apply to produce from the Diaspora that was brought into Eretz Yisrael.26

י

כשגזרו על הדמאי לא גזרו על פירות ח"ל שנכנסו לארץ:

11

When the majority of the produce [in a mixture] is from Eretz Yisrael and not from the Diaspora, [the laws of] demai apply.27 If the majority of the mixture is produce from the Diaspora, it is exempt from demai. [This law applies] also to species that we can presume that most frequently come from the Diaspora, e.g., nuts and plums.28

יא

פירות הארץ שרבו על של ח"ל הרי אלו חייבין בדמאי ושל ח"ל שרבו על פירות הארץ וכן דברים שחזקתן תדיר מח"ל כגון אגוזים ודרמסקעות הרי אלו פטורין מן הדמאי:

12

[When there was a doubt whether] produce came from the Diaspora or not, our Sages [maintained that the ruling] is not dependent on the appearance [of the produce], its flavor, or its fragrance,29 but rather where the majority [of produce in the marketplace originated]. If produce [from the Diaspora] constitutes the majority, it is permitted.30 If not, it is forbidden.

What is implied? When there is a majority [of produce from the Diaspora] in a city, but not in its outlying areas, or in the outlying areas31 and not in the city, in the mountain, but not in the valley, in the valley, but not in the mountain, for a storekeeper, but not for a private homeowner, for a private homeowner and not for a storekeeper, for those where [produce from the Diaspora] is the majority, they are permitted.32 For those where it is not in the majority, they are obligated [to heed the restrictions of] demai.

יב

לא הלכו חכמים בפירות ח"ל לא אחר המראה ולא אחר הטעם והריח אלא אחר הרוב כל שרבו לו מותר ושלא רבו לו אסור כיצד רבו בעיר אבל לא במדינה או שרבו במדינה ולא רבו בעיר בהר ולא רבו בבקעה בבקעה ולא בהר רבו לחנוני ולא לבעל הבית לבעל הבית ולא לחנוני זה שרבו בו מותר ומקום שלא רבו בו חייב בדמאי:

13

If, at first, there was a majority of produce from the Diaspora in the market place and then, that quantity was reduced, the market place returns to its original status, and one who purchases [produce] is obligated in [the restrictions of] demai.

יג

רבו פירות ח"ל בשוק ונתמעטו חזר השוק ליושנו והלוקח ממנו חייב בדמאי:

14

At the time the decree concerning demai was issued, it was not applied in the following situations. All of the [following] instances are exempt from the obligations of demai: One who purchases: produce for seed or as animal fodder, flour for the processing of hides33 or for a compress or a bandage, oil to kindle a lamp or to apply to utensils, wine for an eye ointment.34 [This ruling also applies to] challah separated by a common person,35 a mixture of terumah and ordinary produce,36 produce purchased with money from the second tithes,37 flour left over from a meal offering,38 and produce added to the bikkurim offerings.39 If a common person tells him that the appropriate separations have been made, there is no obligation to tithe it.40

יד

ואלו דברים שלא גזרו עליהן בשעה שגזרו על הדמאי:

הלוקח פירות לזריעה או להאכיל לבהמה קמח לעורות או למלוגמא או לרטייה שמן להדלקת הנר או לסוך בו את הכלים יין לקילור וחלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר שני ושירי המנחות ותוספת הבכורים כל אלו פטורים מן הדמאי וכיון שאמר לו ע"ה מתוקנין הם אינו צריך לעשר:

15

When a person purchases produce to eat and changed his mind and thought to use it as animal fodder, he should not sell them to a gentile41 or feed them to an animal - even an animal belonging to others - until he makes the separations associated with demai.42

טו

הלוקח פירות לאכילה ונמלך עליהם לבהמה ה"ז לא ימכרם לעכו"ם ולא יאכילם לבהמה אפילו לבהמת אחרים עד שיתקנם דמאי:

16

Fragrant oil43 is exempt from [the obligations of] demai for we assume it will not be eaten. When a comber of wool purchases oil to put it in the wool,44it is exempt from [the obligations of] demai, because it is absorbed by the wool.45 When, however, a weaver purchases oil to apply between his fingers,46it is obligated in [the laws of] demai. The rationale is that it is absorbed in his body and the application of oil is considered as drinking in all instances.47

טז

שמן ערב פטור מן הדמאי שאין חזקתו לאכילה שמן שלקח הסורק לתתו בצמר פטור מן הדמאי מפני שהוא נבלע בצמר אבל שמן שלוקח האורג לסוך בין אצבעותיו חייב בדמאי מפני שהוא נבלע בגופו וסיכה היא כשתייה בכל מקום:

17

When a gentile asks a Jew to place oil on his wound,48 he is forbidden to use oil from which he is certain the appropriate separations have not been made. He is, however, permitted to use demai for this purpose.49 If a gentile places oil50 on a tablet to twist around,51 after he arises, it is permitted for a Jew to sit on it afterwards.52

יז

עכו"ם ששאל מישראל ליתן לו שמן על מכתו אסור בודאי ומותר בדמאי נתן העכו"ם שמן על גבי טבלא להתעגל עליה משעמד מותר לישראל לישב אחריו:

18

When oil that is demai falls on a person's flesh, he may rub it without concern.53 When a person purchases wine for fishbrine or a mixture of wine and water or legumes to crush and mix with honey, he is obligated in the restrictions of demai.54 If, however, he purchased fishbrine that contains wine, a mixture of wine and oil, or a mixture of crushed legumes and honey, he is exempt from the restrictions of demai, for [our Sages] did not apply their decree to a mixture of demai and other substances. If the entity that was demai that became mixed with other substances was something like spices or yeast,55since its flavor is evident, the restrictions involving demai must be observed for the entire mixture.

יח

מי שנפל שמן דמאי על בשרו משפשפו ואינו חושש הלוקח יין למורייס או לאלונתית או קטניות לעשות טחינין חייב בדמאי אבל הלוקח מורייס שיש בו יין או אלונתית או שלקח טחינין הרי אלו פטורין מן הדמאי שלא גזרו על תערובת דמאי ואם היה הדבר שחייב בדמאי שנתערב כגון תבלין ושאור הואיל וטעמו ניכר אינן בטלים ונמצאת כל התערובות חייבת בדמאי:

19

In all those situations where one is exempt from demai because [our Sages] did not apply their decree in these instances, if one corrected [the produce as one does] demai, separating terumat ma'aser and the second tithe, his actions are considered of consequence.56 If, however, he sought to correct [produce that is] demai like one does produce from which we are certain that no separations were made,57 separating the great terumah and the tithes from it58 or he sought to correct produce from which we are certain that no separations were made by making separations like one does demai, his deeds are of no consequence.59

יט

כל אלו הפטורין מן הדמאי שלא גזרו עליהם אם התקינן דמאי והפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני מה שעשה עשוי אבל אם תיקן את הדמאי בודאי והפריש ממנו ת"ג ומעשרות או שתיקן את הודאי בדמאי לא עשה כלום:

20

[The following laws apply when] all [of the individuals in] a town sell produce that is definitely [tevel], one person sells demai , and one purchases [produce] from a person without knowing from whom he purchased. How should he correct the produce?60 He should separate terumah and terumat ma'aser and give it to the priest. And then he should separate the second tithe and it is considered as the second tithe of demai.

כ

כל העיר מוכרין ודאי ואחד מוכר דמאי ולקח ואין ידוע ממי לקח כיצד מתקן מפריש תרומה ותרומת מעשר ונותנן לכהן ומפריש מעשר שני בלבד והרי הוא כמעשר שני של דמאי:

21

Similar [concepts apply] if there were two containers [of produce] before a person: one containing tevel and one containing produce from which the separations were made. If one of them is lost,61 one must separate terumah and terumat ma'aser from the other one and give it to any priest he desires. And he should separate the second tithe and it is considered as the second tithe of demai.62

כא

וכן אם היו לפניו שתי קופות אחת טבל ואחת מתוקן ואבדה אחת מהם הרי זה מפריש מן השנייה תרומה גדולה ותרומת מעשר ונותנן לכל כהן שירצה ומפריש מעשר שני בלבד בדמאי: