1

It is forbidden to sell demai to a common person or to send demai [as a present to a common person], because one assists him in partaking of forbidden food. It can, however, be sold or sent to a Torah scholar, for a Torah scholar will not partake of it until he tithes it or until a trustworthy person tells him that it has been tithed.1

א

אסור למכור את הדמאי לע"ה או לשלוח לו דמאי מפני שהוא מסייע לזה לאכול דבר האסור אבל מוכרין ומשלחין אותו לתלמידי חכמים שאין תלמיד חכם אוכל עד שיעשר או עד שיודיעו אדם נאמן שזה מעושר:

2

All of those who add to the measure when they sell in large quantities, e.g., wholesalers and grain merchants are permitted to sell and send demai [as a present].2 Since they add to the measure,3 our Sages ordained that the purchaser or the recipient be the one who separates the tithes from the demai.4 When, by contrast, people measure with a small measure, since the seller is the one who profits, he should make the separations. [Hence,] he should not sell or send [produce] unless the appropriate separations have been made.

ב

כל המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה מותרין למכור את הדמאי ולשלחו מפני שהן מוסיפין על המדה התקינו חכמים שיהיה הלוקח או זה שנשתלחו לו הוא המפריש מעשר דמאי אבל המודדין במדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש ולא ימכור ולא ישלח אלא מתוקן:

3

What is meant by a large measure? With regard to dry measure, half a se'ah;5 with regard to liquid measure, something that holds a dinar's6 worth of the said liquid.

ג

וכמה היא מדה גסה ביבש חצי סאה ובלח מדה שמחזקת שוה דינר מאותו דבר הלח:

4

Even though a person sells baskets of olives and grapes or containers of vegetables by estimation,7 he is forbidden to sell them as demai.8

ד

סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אף על פי שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי:

5

If one of them, [either the seller or the buyer] - whether the sale is made with a small measure or a large measure9 - says: "Come let us make the separations for this produce," the seller should separate terumat ma'aser and the purchaser should separate the second tithe.10 This is an edict of the court.

ה

אמר אחד מהן בוא ונתקן הפירות האלו בין שהיה מוכר בדקה או בגסה המוכר מפריש תרומת מעשר והלוקח מפריש מעשר שני ודבר זה תנאי ב"ד הוא:

6

When a chavair and a common person inherit [the estate] of their father who was a common person,11 [the chavair] may say: "Take the wheat in this-and-this place and I will take the wheat in this-and-that place. Take the wine in this-and-this place and I will take the wine in this-and-that place."12 He should not say: "Take wheat and I will take the barley. Take the produce that is fresh and I will take what is dry," for this is considered as selling demai.13

ו

חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה יכול הוא לומר טול אתה חיטים שבמקום פלוני ואני חיטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אבל לא יאמר טול אתה חיטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני היבש מפני שזה מוכר דמאי:

7

When a person is carrying [a load of] vegetables,14 his load becomes heavy for him and he desires to cast some vegetables on the road to lessen his burden, he should not cast them away until he tithes them.15 [This is necessary] so that it shall not create a stumbling block for the common people who consume demai.

ז

מי שהיה נושא ירק וכבד עליו משאו ורצה להשליך ממנו על הדרך כדי להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר כדי שלא תהא תקלה לעמי הארץ שאוכלין אותו בדמאי:

8

When a person purchases vegetables16 from the market and draws them into his possession, even though he did not weigh them, measure them, or pay for them, if he changes his mind and returns them to the owner of the store,17 he should not return them until he tithes them.18

ח

הלוקח ירק מן השוק ומשך אף על פי שלא שקל ולא מדד ולא נתן דמים ונמלך להחזיר לבעל החנות לא יחזיר עד שיעשר:

9

[The following laws apply when a person] discovers produce on the way. If the majority [of the local populace] bring the produce to their homes, he is not required to tithe it, for the obligation to tithe has not yet taken effect.19 If, however, the majority bring it to sell in the marketplace, it is considered as demai.20 If the ratio is half and half, it is considered as demai.21

ט

המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור מלעשר שעדיין לא נקבע למעשר ואם רוב מכניסין למכור בשוק הרי אלו דמאי ומחצה למחצה דמאי:

10

If a person took [the produce]22 with the intent of partaking of it and changed his mind [and decided to] store it, he should not keep it until he tithes it, so that it will not present a stumbling block to others.23 If he took it originally only so that it would not perish,24 he can store it25 until he desires to partake of it, send it [as a present], or sell it. At that point, he should tithe it as demai.

י

נטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא ישהא אותן עד שיעשר כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ואם נטלם מתחלה שלא יאבדו הרי זה מותר לשהותן אצלו עד שירצה לאוכלן או לשולחן או למוכרן ויעשר אותן דמאי:

11

The extremities of vegetables that are found in a garden26 are exempt from [the laws of] demai.27 Those that belong to a homeowner and found in his home28 are obligated [to be tithed].29 Those on a dung heap - wherever it is found - are permitted.30

יא

קניבת ירק הנמצאת בגינה הרי זו פטורה מן הדמאי ושל בעל הבית הנמצאת בבית חייבת שעל גבי האשפה בכ"מ מותרת:

12

When a person gives [produce] to a female inn-keeper to cook or bake for him,31 he must tithe what he gives her - lest it present a stumbling block to others32 - and what he receives from her,33 for she is suspect to exchange produce belonging to one person for that belonging to another. He may, by contrast, give produce to his mother-in-law - whether her daughter is his arusah or his wife34 - or to his neighbor to cook or bake for him and he need not show concern, neither for tithes, nor for produce of the Sabbatical year,35 because [these individuals] are not suspect to exchange produce.36

When does the above apply? When he [also] gave her yeast for a dough and spices for a cooked dish. If he did not, we must show concern because of the tithes and because of [produce of] the Sabbatical year.37 Therefore in the Sabbatical year, [the bread] is forbidden, for perhaps the yeast came from produce that grew in the Sabbatical year.

יב

הנותן לפונדקית לבשל לו ולאפות לו מעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ומעשר את שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה להחליף של זה [בזה] אבל הנותן לחמותו בין שנשא בתה בין שאירס או לשכנתו פת לאפות ותבשיל לבשל אינו חושש לא משום מעשר ולא משום שביעית מפני שאינה חשודה להחליף במה דברים אמורים בזמן שנתן לה שאור לעיסה ותבלין לקדרה אבל אם לא נתן חושש משום מעשרות וחושש משום שביעית ולפיכך אם היתה שנת שמיטה אסור שמא השאור מספיחי שביעית הוא:

13

When a person brings wheat38 to a miller who is a common person he may assume that their status is unchanged.39 He is not suspect to exchange it [for other wheat].40If he brought them to a gentile miller, they are demai; [we suspect] that he exchanged it for the wheat of a common person.41 Similarly, if one entrusts [produce] to a common person for safe-keeping, it is permitted. He is not suspect to exchange the produce entrusted to him.42

יג

המוליך חטיו לטוחן עם הארץ הרי הן בחזקתן שאינו חשוד להחליף הוליכן לטוחן עכו"ם הרי הם דמאי שמא החליפן בחיטים של עם הארץ וכן המפקיד אצל עם הארץ הרי הן בחזקתן שאינו חשוד להחליף הפקדון:

14

When a common person is managing a store belonging to a chavair, it is permitted [to partake of the produce].43 We do not suspect that he exchanged it. [This applies] even if the chavair [only] goes in and out [of the store from time to time].44

יד

עם הארץ שהיה משתמש בחנותו של חבר אף ע"פ שהחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר ואינו חושש שמא החליף:

15

When produce was entrusted to a gentile for safekeeping, [the produce one receives is] considered as the gentile's produce, for we assume that he exchanged it for his own produce.

What are laws that govern it? If the tasks necessary to prepare the produce were not completed as of yet and they were completed by the Jew after he took back the produce he entrusted, he must separate the tithes as we explained.45 If the produce that he entrusted was tevel and the tasks necessary for its preparation were completed, he is obligated to separate the tithes, for perhaps the gentile did not exchange it. For this reason, it appears to me, that the status of the tithes he separates is doubtful.46

If he entrusted ordinary produce from which the required separations were made, he is not obligated to separate anything, for even if the gentile exchanged [it for his own], it is exempt. As we explained in Hilchot Terumot,47 [the obligation to tithe] is on "your grain," and not the grain of a gentile.48

טו

המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי הן כפירותיו של עכו"ם שחזקתו להחליף הפקדון והיאך דינם אם היו פירות שעדיין לא נגמרה מלאכתן ונגמרו ביד ישראל אחר שלקח הפקדון מפריש מעשרותיו כמו שביארנו ואם היו פירות שהפקיד טבלים ונגמרה מלאכתן חייב להפריש שמא לא החליף העכו"ם ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפריש ספק אבל אם הפקיד חולין מתוקנין אינו צריך להפריש כלום שאפילו החליף העכו"ם פטורין כמו שביארנו בהלכות תרומות דגנך ולא דגן עכו"ם: