We are obligated to be careful with regard to the mitzvah of charity to a greater extent than all [other] positive commandments,1 because charity is an identifying mark for a righteous person, a descendant of Abraham,2 our patriarch, as [Genesis 18:19] states: "I have known him, because he commands his children... to perform charity." The throne of Israel will not be established, nor will the true faith stand except through charity, as [Isaiah 54:14] states: "You shall be established through righteousness." And Israel will be redeemed solely through charity, as [ibid. 1:27] states: "Zion will be redeemed through judgment and those who return to her through charity."


חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:


A person will never become impoverished from giving charity. No harm nor damage will ever be caused because of charity,3 as [ibid. 32:17] states: "And the deed of charity is peace." Everyone who is merciful evokes mercy from others, as [Deuteronomy 13:18] states: "And He shall grant you mercy and shower mercy upon you and multiply you." Whenever a person is cruel and does not show mercy, his lineage is suspect,4 for cruelty is found only among the gentiles, as [Jeremiah] 3:42] states: "They are cruel and will not show mercy."5

The entire Jewish people and all those who attach themselves to them are as brothers, as [Deuteronomy 14:1] states: "You are children unto God your Lord." And if a brother will not show mercy to a brother, who will show mercy to them? To whom do the poor of Israel lift up their eyes? To the gentiles who hate them and pursue them? Behold their eyes are pointed to their brethren alone.


לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן הלעכו"ם ששונאין אותו ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן:


Anyone who turns his eyes away from [giving] charity is described as being "rebellious" like someone who worships false divinities is described as "rebellious, as [Deuteronomy 13:14] states with regard to the worship of false divinities: "Rebellious men went out." And with regard to a person who turns his eyes away from [giving] charity, [ibid. 15:9] states: "Be careful, lest a rebellious thought arise in your heart." Such a person is also called "wicked," as [Proverbs 12:10] states: "The mercies of the wicked are cruel." And he is called a sinner, as [Deuteronomy, loc. cit.,] states: "And he shall cry out against you to God and you will be deemed as sinning." The Holy One, blessed be He, is close to the outcry of the poor, as it is written:6 "You hear the outcry of the poor." Therefore one must be careful with regard to their outcry, for a covenant has been established with them, as [Exodus 22:26] states: "When he will cry out to Me, I will listen, for I am compassionate."


כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל ובעכו"ם הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי ונקרא חוטא שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:


Whenever a person gives charity to a poor person with an unpleasant countenance and with his face buried in the earth, he loses and destroys his merit7even if he gives him 1000 gold pieces. Instead, he should give him with a pleasant countenance and with happiness, commiserating with him about his troubles, as [Job 30:25] states: "Did I not weep for those who face difficult times; did not my soul feel sorrow for the destitute?" And he should speak to him words of sympathy and comfort, as [ibid. 29:13] states: "I would bring joy to a widow's heart."


כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין:


If a poor person asks one for a donation and he has nothing to give him, he should conciliate him with words.8 It is forbidden to scold a poor person or to raise one's voice against him while shouting, because his heart is broken and crushed, and [Psalms 51:19] states: "God will not scorn a broken and crushed heart." And [Isaiah 57:15 describes as Divine the attribute of] "reviv[ing] the spirit of the lowly and revitalize[ing] the heart of the crushed." Woe unto he who shames the poor, woe be he! Instead, one should be like a father to him, both in mercies and in words, as [Job 29:16] states: "I am a father to the destitute."


שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ואוי למי שהכלים את העני אוי לו אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים:


A person who compels others to give charity and motivates them to do so receives a greater reward than the person who actually gives, as [alluded to by Isaiah 32:17]: "And the deed9 of charity is peace." With regard to the collectors of charity and the like can be applied [the words of praise, Daniel 12:3]: "Those who bring merit to the many are like the stars."


הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן שכרו גדול משכר הנותן שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים:


There are eight levels in charity, each level surpassing the other. The highest level beyond which there is none is a person who supports a Jew who has fallen into poverty [by] giving him a present or a loan, entering into partnership with him,10 or finding him work so that his hand will be fortified so that he will not have to ask others [for alms].11 Concerning this [Leviticus 25:35] states: "You shall support him, the stranger, the resident, and he shall live among you." Implied is that you should support him before he falls and becomes needy.


שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך:


A lower [level] than this is one who gives charity to the poor without knowing to whom he gave and without the poor person knowing from whom he received. For this is an observance of the mitzvah for its sake alone.12 This [type of giving was] exemplified by the secret chamber that existed in the Temple. The righteous would make donations there in secret and poor people of distinguished lineage would derive their livelihood from it in secret.

A level close to this is giving to a charity fund.13 A person should not give to a charity fund unless he knows that the person managing it is faithful, wise, and capable of administering it in a proper manner as Rebbe Chananya ben Tradyon was.14


פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אא"כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנניה בן תרדיון:


A lower level than that is an instance when the giver knows to whom he is giving, but the poor person does not know from whom he received. An example of this were the great Sages who would go in secret and throw money into the doorways of the poor.15 This is a worthy way of giving charity and it is a good quality [to express] if the trustees of the charitable fund are not conducting themselves appropriately. 16


פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה:


A lower level than that is an instance when the poor person knows from whom he took, but the donor does not know to whom he gave. An example of this were the great Sages who would bundle coins in a sheet and hang them over their shoulders and the poor would come and take them so that they would not be embarrassed.17


פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה:


A lower level than that is giving [the poor person] in his hand before he asks.18


פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל:


A lower level than that is giving him after he asks.


פחות מזה שיתן לו אחר שישאל:


A lower level than this is giving him less than what is appropriate, but with a pleasant countenance.


פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות:


A lower level than that is giving him with sadness.


פחות מזה שיתן לו בעצב:


Great sages would give a p'rutah to a poor person19 before every prayer service20 and then they would pray,21 as [implied by Psalms 17:15]: "I will see Your countenance in righteousness."22


גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר אני בצדק אחזה פניך:


A person who gives money to his sons and daughters who are past the age of majority23 and whom he is not obligated to support in order to teach the males Torah and to direct the females in a course of upright path so that they will not become objects of derision and similarly one who gives food to his father and his mother24 is included among [those who give] charity.25 Indeed, it is a very important charity, for precedence is established on one's degree of closeness.26

Anyone who gives food and drink to the poor and orphans at his table,27he will call out to God and [God] will answer him and he will derive pleasure from Him, as [Isaiah 58:9] states: "Then you will call out and God will answer."28


הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג שנאמר אז תקרא וה' יענה:


Our Sages commanded29 that the poor and orphans should be members of a person's household rather than servants.30 This is preferable for him to employ these people and thus enable the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob benefit from his possessions rather than the descendants of Cham. Whoever increases [the number of] servants in his possession adds sin and transgression to the world every day.31 [Conversely,] if the poor are members of one's household, at every hour he adds merits and mitzvot.


צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצות:


A person should always construct himself and bear hardship rather than appeal to people at large and make himself a burden on the community. Our Sages commanded, saying:32 "Make your Sabbaths as weekdays,33 and do not appeal to people at large." Even a distinguished sage who becomes poor should involve himself in a profession - even a degrading one - rather than appeal to people at large. It is preferable for a person to skin the hide of animal carcasses,34 rather than tell people: "I am a great sage..." or "I am a priest, grant me sustenance." Our Sages commanded conducting oneself in such a manner.35

There were great sages who were woodchoppers,36 porters of beams,37 water-carriers for gardens,38 and iron-smelters and makers of charcoal,39 but they did not ask anything from the community, nor did they accept gifts that were given to them.


לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני ובכך צוו חכמים גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם:


Any person who does not need to take [charity] and deceives the people and takes will not reach old age and die until he requires assistance from people at large. He is among those of whom it is said [Jeremiah 17:5]: "Cursed be a person who trusts in mortals."

[Conversely,] anyone who needs to take [charity] and cannot exist unless he takes, e.g., an elderly man, sick, or beset by afflictions, but is proud and does not take is considered as a murderer. He is liable for his soul and all that he has earned through his hardship40 is sin and guilt.41 But anyone who needs to take [charity], but causes himself affliction and temporarily constrains himself and lives a life of difficulty so that he will not overburden the community will not reach old age and die before he provides sustenance for others from his own means. Concerning such a person and those like him, it is stated [ibid.:7]: Blessed be a person who trusts in God."


כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות והרי הוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא חטאות ואשמות וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה':

Blessed be the Merciful One who grants assistance.

סליקו להו הלכות מתנות עניים בס"ד: