1

The following rules apply when a person robs a jug of wine from a colleague that was worth a dinar at the time of the robbery and increased in value while in the robber's possession until it was worth four dinarim. If he broke the jug, drank its contents, sold it or gave it away as a present after it increased in value, he must pay four dinarim - its worth when it left his possession. The rationale is that if he had left it, he would have had to return it intact.

If it broke because of other causes or it was lost, the robber must pay only a dinar, its value at the time of the robbery.

א

הגוזל חבית של יין מחבירו והרי היא שוה דינר בשעת הגזלה והוקרה אצלו ועמדה [א] בארבעה. אם שבר החבית או שתה אותה או מכרה או נתנה במתנה אחר שהוקרה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם שאילו הניחה היתה חוזרת בעצמה. נשברה מאליה או אבדה משלם דינר כשעת הגזלה:

2

If it was worth four dinarim at the time of the robbery, but only one dinar when it left his possession, he must pay the four dinarim it was worth at the time of the robbery. This applies whether he broke it or drank it, or whether it was broken or lost due to other causes. The same principles apply in other analogous situations.

ב

היתה שוה בשעת הגזלה ארבעה ובשעת הוצאה מן העולם דינר. משלם ארבעה כשעת הגזלה. בין ששברה או שתאה בין שנשברה או אבדה מאליה וכן כל כיוצא בזה:

3

The following rules apply when a person obtains by robbery a basket of fifty dates. If the entire basket were sold together it would cost nine coins, but if the dates were sold one by one they would be sold for ten. The robber is required to pay only nine. We do not heed the claim of the owner, who argues: "I would have sold them one by one."

Similar laws apply if a person damages a colleague's property or is required to reimburse him for a loss in a similar instance. This principle does not apply, however, with regard to property that is consecrated. In that instance, the robber must pay ten coins.

ג

הגוזל חותל שיש בו חמשים תמרים וכשימכר החותל כולו כאחת ימכר בתשעה וכשימכר אחת אחת ימכר בעשרה. אינו משלם אלא תשעה ואין הנגזל יכול לומר לו אני אחת אחת הייתי מוכר. וכן הדין במזיק וכן כל כיוצא בזה בנכסי הדיוט. אבל בהקדש אינו כן אלא משלם עשרה:

4

When a person obtains an animal by robbery and it becomes old, or it becomes weak and will never regain its strength - e.g., because of an illness for which there is no cure - a coin and it cracked or was disqualified by the ruling authorities, produce and the entire amount rotted, or wine and it became vinegar, he is considered to be a person who obtained a utensil by robbery and destroyed it, and he must pay the worth of the article obtained by robbery at the time of the robbery.

If, however, a person obtained animals by robbery and they became weaker, but their strength could be restored; servants and they became old; a coin and it was disqualified as currency by one country, but still accepted by another; produce of which a portion became rotten; terumah that became impure;leaven, and the festival of Passover was celebrated; or an animal that was used for the purposes of sin, became disqualified for sacrifice on the altar, or was condemned to be stoned to death; the robber may tell the original owner: "Here is your article," and return to him the article obtained by robbery.

ד

גזל בהמה והזקינה או כחשה כחש שאינו יכול לחזור כגון חלאים שאין להם רפואת תעלה. או שגזל מטבע ונסדק או פסלו המלך. או שגזל פירות והרקיבו כולן. או שגזל יין והחמיץ. הרי זה כמי שגזל כלי ושברו ומשלם כשעת הגזלה. אבל אם גזל בהמות וכחשו כחש שאפשר לחזור. או שגזל עבדים והזקינו. או שגזל מטבע ונפסל במדינה זו והרי היא יוצא במדינה אחרת. או שגזל פירות והרקיבו מקצתם. או תרומה ונטמאת. או שגזל חמץ ועבר עליו הפסח. או בהמה ונעברה בה עבירה. או נפסלה מליקרב. או שהיתה יוצאה להסקל. אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה:

5

When does the above apply? When the article obtained by robbery is itself returned. If, however, the article obtained by robbery was burned or lost after benefiting from it became forbidden, the robber must pay its value at the time of the robbery.

Based on this rationale, if the robber denied possession of the article after deriving benefit from it became forbidden, and affirmed his denial with an oath, he is liable to pay the principal and an additional fifth of its value, and bring a guilt offering.

ה

במה דברים אמורים כשהחזיר הגזלה. אבל אם נשרפה הגזלה או אבדה אחר שנאסרה בהנאה חייב להחזיר לו דמיה כשעת הגזלה. לפיכך אם כפר בו אחר שנאסרה בהנאה ונשבע חייב לשלם א קרן וחומש ואשם:

6

When a person obtains an animal by robbery and uses it to transport a burden, rides on it, plows or threshes with it or the like, and then returns it to its owner, he violates the commandment against robbery. Nevertheless, he is not liable for any payment, for he did not cause the animal any injury or weakness.

If, however, this person becomes habituated to robbing, withholding property or performing such acts time after time, he should be penalized. This applies even in the diaspora. The court should evaluate the wage or the increase in value that he earned with the animal, and that amount should be paid to the person whose property was taken.

ו

הגוזל בהמה ונשא עליה משא או רכב עליה או חרש או דש בה וכיוצא בזה והחזיר לבעליה אע"פ שעבר בלא תעשה אינו חייב לשלם כלום שהרי לא הפסידה ולא הכחישה. ואם הוחזק אדם זה לגזול או לעשוק או לעשות מעשים אלו פעם אחר פעם קונסין אותו ואפילו [ב] בחוצה לארץ. ושמין השכר או השבח שהשביח בבהמה ומשלם לנגזל:

7

When a person seizes a servant belonging to a colleague and causes him to perform labor, but does not prevent him from performing work for his master, he is not liable. The rationale is that a person is happy that his servants do not go idle. If, however, this prevents him from performing work for his master, the person who seized the servant must pay the master the wages of the servant, as if he were a hired worker.

ז

התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה ולא בטלו ממלאכה אחרת פטור שנוח לו לאדם שלא יבטל עבדו. ואם ביטלו ממלאכה אחרת משלם לו ב כפועל:

8

The following laws apply when a person seizes a boat belonging to a colleague and performs work with it. If the boat is not generally hired out, the damage to the boat should be evaluated and must be paid.

If the boat is generally hired out there are two guidelines that apply. If the person took the boat with the intent of renting it, since the owner did not grant his permission, the owner has the option. He may collect the wage usually paid or he may collect payment for the damage to the boat.

If the person took the boat as robbery, he must pay for the damages. Similar principles apply in all like situations.

ח

התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה אם אינה עשויה לשכר שמין כמה פחתה ומשלם. ואם היא עשויה לשכר אם ירד לה בתורת שכירות הואיל וירד שלא ברשות אם רצה הבעל ליטול שכרה נוטל רצה ליטול פחתה נוטל. ואם ירד לה בתורת גזל נותן הפחת וכן כל כיוצא בזה:

9

The following rules apply when a person dwells in a courtyard belonging to a colleague without notifying him. If the courtyard is not usually rented out, he is not required to pay him rent. This applies even if the person who dwells within generally rents a dwelling, for one person is benefiting and the other is not suffering a loss.

If the courtyard is generally rented out, the person who dwells within must pay rent even though he does not usually rent a dwelling, because he is causing the owner a loss of income.

ט

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. אם אותה חצר אינה עשויה לשכר אינו צריך [ג] להעלות לו שכר. אע"פ שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו. שזה נהנה וזה [ד] אינו חסר. ואם החצר עשויה לשכר אע"פ שאין דרך זה לשכור [ה] צריך להעלות לו שכר שהרי חסרו ממון:

10

When a person owned wool that he was dyeing in a vat, and another person came and added other dyes without the consent of the owner, the latter must pay the owner of the wool for the decline in the value of the wool he caused. This payment does not include the value of the dye the owner used for the wool.If the person whose property was damaged seizes the value of dye that he lost, that money should not be expropriated from him.

י

מי שהיה לו צמר וסמנים שרויין ובא אחד וצבע הצמר בסמנין שלא מדעת חבירו. משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר ואינו מחשב לו שבח סמנין שעל גבי הצמר. ואם תפש הניזק דמי מה שחסרו מן הסמנין אין מוציאין מידו:

11

A person who without the owner's consent takes an object entrusted to him for safekeeping to use for his private purposes in a way that will diminish it, or to take as his own is judged as a robber. This applies whether he takes the article himself, or it is taken for him by his son, his servant or his agent.

The person who takes the article is liable for it if it is destroyed by forces beyond his control, and the object that he took is considered to be within his domain according to the laws that govern all robbers.

A watchman who decides to take an entrusted article for his private purposes is not held responsible for it until he actually takes it. When, however, he takes the article from one place to another in his domain in order to take it for his private purposes, he is liable although he did not take any portion of the entrusted article. For the watchman becomes responsible in such an instance even when the entrusted article remains intact.

יא

השולח יד בפקדון בין ששלח יד בעצמו או על יד בנו ועבדו ושלוחו הרי זה גזלן ונתחייב באונסיו. ונעשית הגזלה ברשותו כדין כל הגזלנים. חשב [ו] לשלוח יד בפקדון אינו חייב באחריותו [ז] עד שישלח יד. ומששלח יד נתחייב בו אע"פ שלא חסר ממנו כלום. אלא נטל הפקדון ממקום למקום ברשותו כדי לשלוח בו יד הרי זה חייב ששליחות יד [ח] אינה צריכה חסרון:

12

As soon as the watchman lifts up the jug to take a revi'it of wine, he is liable for it in the event of its destruction by forces beyond his control, even though he has not taken it.

If, however, he lifts up a wallet containing many coins to take one dinar, there is a doubt whether he is liable for the entire wallet if it is destroyed by forces beyond his control, or he is liable only for the one dinar. Similar laws apply with regard to other instances where a container holds several discrete entities.

יב

הגביה את ג החבית ליטול ממנה רביעית נתחייב באונסיה אע"פ שלא נטל. אבל אם הגביה את הכיס ליטול ממנו דינר וכיוצא בכיס מדברים שאינן גוף אחד הרי זה ספק אם נתחייב בכל הכיס או לא נתחייב אלא בדינר בלבד:

13

When produce was entrusted to a person for safekeeping and he took a portion of it as his own, he is responsible only for the produce that he actually took. The produce remaining in its place remains the property of the original owner. If, however, the entire produce becomes spoiled because of the amount that he took, he is liable for the entire amount.

What is implied? If the watchman tilted a jug while it remained in its place and removed a revi'it or more, and then the jug was broken afterwards, the watchman is liable only for the amount that he took, for he did not lift up the jug. If the wine turned into vinegar, he must pay the value of the entire jug at the time he took it. Similar principles apply in all like situations.

יג

היו פירות מופקדין אצלו ונטל מקצתן אינו חייב אלא באחריות הפירות שנטל ושאר הפקדון המונח במקומו ברשות בעליו הוא ואם נפסד השאר מחמת זה שנטל חייב בכל. כיצד הטה את החבית במקומה ונטל ממנה רביעית או יתר אם נשברה אחר שנטל והיא במקומה אינו חייב אלא כמה שנטל שהרי לא הגביה החבית. ואם החמיצה משלם את דמי כולה כשעת הגזלה. וכן כל כיוצא בזה:

14

When a person denies in court having been given an object entrusted to him for safekeeping, he is considered to be a robber if the object was in his possession at the time of his denial. He is liable for the article if it is destroyed by factors beyond his control.

יד

הכופר בפקדון בבית דין. אם היה [ט] ברשותו בשעת שכפר נעשה עליו גזלן וחייב באונסו:

15

A person who borrows an object without the consent of its owner is considered to be a robber.

If a utensil was in the hands of a person's son or servant and another person took it from him and used it, he is considered to have borrowed the object without the consent of its owner. The article is considered to have entered his domain, and he is responsible for it in the event of its destruction by forces beyond his control until he returns it to the owner.

Therefore, if he returns it to the minor or to the servant who was holding it beforehand, and then it is lost or stolen, the borrower is liable. Similar principles apply in all like situations.

טו

השואל שלא מדעת הבעלים הרי זה גזלן. היה כלי ביד בנו של בעל הבית או ביד עבדו ולקחו אחד מהן ונשתמש בו הרי זה שואל שלא מדעת ונעשה ברשותו ונתחייב באונסיו עד שיחזירנו לבעלים. לפיכך אם החזירו לקטן שהיה בידו או לעבד ואבד מהן או נשבר חייב [י] לשלם. וכן כל כיוצא בזה:

16

When a person seizes collateral from a debtor without receiving license from the court, he is considered to be a robber, despite the debt that he is owed. Needless to say, if he enters the debtor's home and seizes collateral, he is considered to be a robber, for Deuteronomy 24:11 explicitly states: "Stand outside and the man who owes the debt to you will bring the security out to you."

טז

החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות [כ] בית דין הרי זה גזלן אע"פ שהוא חייב לו. ואין צריך לומר אם נכנס לתוך בית חבירו ומשכנו שהוא גזלן שנאמר בחוץ תעמוד: