1

A Hebrew servant who is sold by the court {and one who sells himself} can be acquired through the transfer of money or articles worth money or the transfer of a deed of sale.

What is implied? The person selling himself writes on a paper or a shard: "I am sold to you," or "I have been acquired by you," and gives him the deed.

א

עבד עברי שמכרוהו ב"ד [והמוכר עצמו] נקנה בכסף ובשוה כסף ובשטר כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס הריני מכור לך הריני קנוי לך ונותן לו השטר:

2

A servant sold by the court must serve his master for six years from the day that he was sold. At the beginning of his seventh year, he is released as a free man. If the Sabbatical year falls within his six years of servitude, he must work during it. If, however, the Jubilee year falls during this time, even if he was sold only one year before the Jubilee, he should be granted his freedom, as Leviticus 25:40 states: "Until the Jubilee year, he shall work with you," and ibid.:13 states: "In this Jubilee year, each man shall return to his ancestral heritage."

ב

מכרוהו בית דין עובד שש שנים מיום מכירתו ובתחלת השנה השביעית שלו יצא בן חורין ואם פגעה בו שנת השמטה בכלל השש הרי זה עובד בה אבל אם פגעה בו שנת יובל אפילו נמכר שנה אחת לפני היובל הרי זה יצא לחירות שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך בשנת היובל הזאת וגו':

3

A person who sells himself into servitude may sell himself for more than six years. Nevertheless - even if he sold himself for ten years or twenty years - if the Jubilee falls a year after he sold himself, he is released in the Jubilee, as it is written: "Until the Jubilee year, he shall work with you."

ג

המוכר עצמו יש לו למכור עצמו ליתר על שש הרי שמכר עצמו לעשר שנים או לעשרים שנה ופגע בו יובל אפילו אחר שנה הרי זה יוצא ביובל שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך:

4

If either a servant who sold himself or who was sold by the court flees his master's domain, he is obligated to complete his six years of servitude. If, however, the Jubilee falls during this time, he is granted his freedom.

ד

אחד המוכר עצמו או שמכרוהו ב"ד וברח חייב להשלים שש ואם פגע בו יובל יוצא לחירות:

5

Should the servant become sick - whether he is sick year after year, or whether he becomes sick repeatedly for short periods - if the time during which he is sick is less than four years, it should be counted in the period of six years. If, however, he is sick for four years or more, he is required to complete work for all the days of his illness beyond the six years for which he was originally sold. This is implied by Leviticus 25:40: "He shall be like a hired laborer or a resident among you." If the Jubilee falls in the midst of the time he is compensating for the missed years, he should be released.

When do we calculate the days of sickness? When the sickness is severe and the servant is unable to work. If, however, his sickness is not very severe, and he can do needlework, the time is counted, even if he was sick for the entire six years.

ה

חלה בין שחלה שנה אחר שנה או שחלה חלאים מקוטעים אם הכל פחות מארבע שנים עולין למנין שש אבל אם חלה ארבע שנים חייב להשלים כל ימי החולי שנאמר כשכיר כתושב ואם פגע בו יובל יצא בד"א שמחשבין ימי החולי כשהיה חליו כבד שאינו יכול לעשות מלאכה אבל אם לא היה חליו כבד אלא יכול לעשות מעשה מחט אפילו חלה כל שש עולין לו:

6

When a person sells himself to a gentile, if he is not redeemed he is not released except in the Jubilee, as Leviticus 25:54 states: "If he is not redeemed by these, he shall be released in the Jubilee, he and his sons together with him."

ו

המוכר עצמו לעכו"ם אם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל שנאמר ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו:

7

When a person is sold to a gentile, if he cannot obtain the funds necessary to redeem himself, his relatives should redeem him. The closer the relatives, the greater the responsibility as implied by Leviticus 25:49: "His uncle or his uncle's son shall redeem him." The court compels the relatives to redeem him, so that he will not become assimilated among the gentiles.

If his relatives do not redeem him, and he does not attain the funds to redeem himself, it is a mitzvah for every Jew to redeem him. Whether he was redeemed by his relative, or by any other person, he is released and obtains his freedom.

The servant may borrow money to redeem himself from a gentile, and he may redeem himself partially. When, by contrast, a person is sold to a Jew, his relatives, may not redeem him, he may not borrow money to redeem himself, and he may not redeem himself partially.

What is the law that applies to him? If he obtains the funds to pay the amount due for the years that remain, he may pay that amount and be released. If he does not obtain the full amount, he is not released.

ז

הנמכר לעכו"ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו וקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו יגאלנו וב"ד כופין את קרוביו לפדותו שלא יטמע בעכו"ם לא פדאוהו קרוביו או שאין ידם משגת מצוה על כל אדם מישראל לפדותו ובין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו"ם וגואל לחצאין אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין אלא כיצד דינו אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות נותן ויוצא ואם לאו לא יצא:

8

Whether a person sells himself to a Jew or a gentile, or whether he is sold by the court, he may deduct money from the price at which he was sold when redeeming himself and obtain his release.

What is implied? A servant was sold by the court for sixty dinarim and worked for four of the six years. He then obtained resources. He should pay 20 dinarim and be granted his freedom. Similarly, if he sold himself for 40 dinarim for ten years, he should deduct four dinarim for every year. He may give the remainder in money or in objects worth money and obtain his freedom.

Similarly, a servant sold to a gentile should calculate the number of years left until the Jubilee, as Leviticus 25:50 states: "And he shall calculate with his master the number of years from the year he was sold until the Jubilee year."

What is implied? If the servant sold himself for 100 dinarim and ten years remained until the Jubilee, he should calculate ten dinarim for each year that he worked, deduct this amount from the money that he was paid, give his owner the remainder in cash and then he is granted his freedom. He may not give his owner produce or utensils. This is implied by the above verse, which mentions: "the money of his purchase" - i.e., he is redeemed with money from a gentile, and not with articles that are worth money.

ח

אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לעכו"ם ואחד שמכרוהו ב"ד הרי זה מגרע מפדיונו ויוצא כיצד הרי שמכרוהו בששים דינרים ועבד ארבע שנים ומצאה ידו הרי זה נותן עשרים דינרים ויצא לחירות וכן אם מכר עצמו בארבעים דינרין לעשר שנים הרי זה מגרע ארבעה דינרין לכל שנה שעבד ונותן הנשאר כסף או שוה כסף ויוצא וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשרה לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה ולא כלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בשוה כסף:

9

Whenever a Hebrew servant or maid-servant is redeemed by deducting from the price of the sale, the calculation is always made in his or her favor - whether his health improves and his value increases, or his health deteriorates and his value decreases.

What is implied? A servant was sold for 100 dinarim, but now he is worth 200. We calculate the value of the remaining years on the basis of 100. If he was sold for 200 and is now worth 100, we calculate the value of the remaining years on the basis of 100.

ט

כל עבד עברי או עבריה שיצא בגרעון כסף והבריא והוסיפו דמיו או נשחף ופחתו דמיו מחשבין לו להקל עליו כיצד הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתים אינו מחשב עם אדוניו אלא לפי מאה נמכר במאתים והרי הוא שוה מאה מחשב עמו על פי השנים הנותרות לפי מאה:

10

When a person is sold to a gentile, he can redeem himself partially, as stated above. Sometimes this will work to his advantage, and sometimes it will work to his disadvantage.

How can it work to his advantage? His master purchased him for 200 zuz. His value decreased and he is now worth 100. The servant gives his master 50, half of his present worth. He then regains his health and is again worth 200. All he is required to pay is 100, the remaining half of his value. He is then released.

How can it work to his disadvantage? His master purchased him for 200 zuz. The servant gave his master half of his worth, 100 zuz. His value then decreased and he is now worth 100. To redeem himself, he must pay his master 50 zuz, half the remaining amount. Thus, he paid 150 zuz to redeem himself even though he is now worth only 100.

י

הנמכר לעכו"ם הואיל ויש לגאול עצמו לחצאין כמו שביארנו פעמים יהיה להקל ופעמים להחמיר כיצד להקל קנה אותו במאתים ונשחף והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו חמשים חצי דמיו והבריא והרי הוא שוה מאתים נותן לו מאה שהן חצי דמיו הנשאר ויצא כיצד להחמיר קנה אותו במאתים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה ונשחף והרי עתה שוה מאה נותן לו חמשים שהן דמי חציו הנשאר ונמצא שנתן מאה וחמשים אע"פ שהוא עתה שוה מאה:

11

Although a master forgoes the remaining amount of money for which a servant is obligated to work, this obligation is not considered to be waived until the master writes a bill of release for the servant.

What is implied? His master purchased him for 60 zuz. The servant worked for a year or two and then his master told him: "I am willing to waive the work due for the remainder of the money. Go on your way." The servant is not released from his servitude until his master has a legal document composed.

יא

הרב שמחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו אינו מחול לו עד שיכתוב לו שטר שחרור כיצד הרי שקנהו בששים ועבד שנה או שנתים ואמר לו שאר הדמים מחולין לך לך לדרכך לא נפטר משעבודו עד שיכתוב לו שטר:

12

The following rules apply when a servant's master dies. If the master is survived by a son, the servant must serve the son until the conclusion of the six years, until the conclusion of the years for which he sold himself, until the Jubilee year, or until he deducts the money for the years he worked and pays the remainder.

If, however, the master is not survived by a son, the servant is granted his freedom. He need not serve a surviving daughter or the deceased's brother. Needless to say, he need not serve other heirs. When a servant is sold to a convert or a gentile, he is not required to serve even his master's son. Instead, when his master dies, he attains his freedom.

Thus, a Hebrew servant can be acquired through the transfer of money or a bill of sale, and can acquire his freedom through one of five means:

a) the conclusion of his years of servitude,

b) the advent of the Jubilee year,

c) by paying money, an amount reduced in consideration of the years he worked,

d) through being given a bill of release, and

e) through the death of the master without a son, or if the master is a gentile or a convert, even if he is survived by a son.

It is a mitzvah to tell a servant: "Go out," at the time of his release. Nevertheless, even if his master does not tell him this, the servant attains his freedom without any cost. Nor is a bill of release required. Even if he had been sick and his master spent much on his medical expenses, the servant has no obligations to the master, as implied by Exodus 21:2: "He shall go free at no charge."

יב

אדון שמת אם הניח בן זכר הרי העבד עובד הבן עד סוף השש או עד סוף השנים שמכר עצמו להן או עד שיפגע בו יובל או עד שיגרע פדיונו ויתן השאר אבל אם לא הניח בן זכר הרי זה יצא לחירות ואינו עובד לא את הבת ולא את האח ואין צריך לומר שאינו עובד שאר היורשין והנמכר לגר צדק או לעכו"ם אפילו הבן אינו עובד אלא כיון שמת האדון יצא לחירות נמצאת אומר שעבד עברי נקנה בכסף או בשטר וקונה את עצמו בחמשה דברים בשנים או ביובל או בגרעון כסף או בשטר שחרור או במיתת אדון בלא בן ובעכו"ם או בגר אפילו הניח בן מצוה לומר לו צא בשעת יציאתו אף על פי שלא אמר לו הרי הוא יוצא בחנם ואינו צריך שטר אפילו חלה והוציא רבו עליו הוצאות הרבה אינו חייב לו כלום שנאמר יצא לחפשי חנם: