The following rules apply when a person desires to sell a field and brings his neighbor and the prospective purchaser to court. If he tells the neighbor: "If you desire to buy the field at this and this price, do so. If not, withdraw. Here is the purchaser, " the neighbor has no room to protest. He must either bring money immediately and purchase the field or waive his privilege.

If the neighbor says: "I will work to raise money, " he is not heeded. If he says: "I will go and bring money, " and one would presume that he possesses the resources at hand, we wait until he goes and brings the funds. If one would not presume that he possesses the resources, we do not heed him, for we assume that he is merely seeking to delay. Therefore, we tell him: "Either produce the funds immediately or waive your privilege. " The rationale is that a neighbor is not given time to amass funds.

The following rule applies when both the neighbor and the prospective purchaser produce money, and the coins produced by the purchaser are better or more likely to be accepted than those produced by the neighbor. The neighbor is not given a privilege; the property may be sold without his being given the right to displace the purchaser.

If the prospective purchaser desires to buy the property to build houses, and the neighbor desires to purchase it as a field, the purchaser is granted it because of the virtue of settling the land. The neighbor is not granted the privilege of displacing him.


הרוצה למכור שדהו והביא בן המצר שלו וזה שרוצה ליקח ממנו לב"ד ואמר לבן המצר אם תרצה לקנות בכך וכך עשה ואם לאו סלק את עצמך והרי זה לוקח הרי זה לא נשארה לו טענה אלא או מביא מעות מיד ויקנה או בטלה את זכותו אמר אטרח ואביא אין שומעין לו אלך ואביא אם הוא אמוד שיש לו ממתינין לו עד שילך ויביא ואם אינו אמוד אין שומעין לו שאינו רוצה אלא להשמט לפיכך אומרים לו או תוציא עתה זוזים או בטלה זכותך שאין קובעין זמן לבעל המצר הוציא בן המצר המעות והוציא הלוקח מעות אם היו של לוקח טובים מזוזיו או ממהרים לצאת יותר מזוזיו בטלה זכותו ואין לו דין בן המצר היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזרעה הלוקח זוכה משום יישוב הארץ ואין בה דין בן המצר:


If a purchaser comes and consults with a neighbor, asking him: "So and so, your neighbor desires to sell his field to me; should I purchase it?", the neighbor does not forfeit his right even if he tells him: "Go and purchase it." Instead, he may displace him after he purchases it unless he performs a kinyan confirming that he does not desire the property.

When is it necessary for the neighbor to confirm that he has no claim against the purchaser with a kinyan? When he makes such statements before he purchases the property. If, however, he waives his right after he purchases the property - e.g., the neighbor comes and helps the purchaser, rents a piece of the property from him,or sees that he is building or destroying even the smallest portion of the property and using it as his own - and the neighbor does not protest or assert a claim, he is considered to have waived his right and he is not given another opportunity to displace him.


בא לוקח ונמלך בבן המצר ואמר לו הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו ואמר לו לך וקח לא בטל זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה אלא א"כ קנו מידו בד"א שצריך קניין כשמחל לו קודם שיקנה אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כגון שבא בן המצר וסייע עמו או שכר ממנו או שראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיחה בו ולא ערער הרי זה מחל ושוב אינו יכול לסלקו:


When the neighbor was in another country, sick or below the age of majority, and afterwards he recuperated, came of age or returned from the journey, he does not have the right to displace the purchaser. If he were given such a right, a person would never be able to sell his landed property. For the purchaser would fear: "It will be taken from me at a later date." The Geonim have ruled in this manner.


היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעיתו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים:


The following rules apply when a person sells property that is worth 200 zuz for a maneh. If the seller would discount the price for everyone, the neighbor is required to pay the purchaser only 100 zuz before he displaces him. If the seller would not discount the price for everyone, the neighbor must pay the purchaser the 200 zuz that the property is worth. For it is as if the seller gave the purchaser a gift.

If a person purchased property worth a maneh for 200 zuz, a neighbor cannot displace him unless he gives him 200.

If the neighbor protests: "They are perpetrating an act of deception together,"the purchaser must take an oath while holding a sacred article. Afterwards, he may collect the 200 zuz.

If there were witnesses that the purchaser gave 200 zuz, but the neighbor claims that there was an agreement between him and the seller, and that he definitely knows that in truth the seller took only 100 zuz from him, the neighbor must pay the amount of money the witnesses stated. Afterwards, he may displace the purchaser and require him to take a sh'vuat hesset that he purchased the property for 200 zuz. After taking that oath, he is under no further obligations.


המוכר שוה מאתים במנה אם לכל העם מוזיל ומוכר נותן לו בן המצר מאה ומסלקו ואם אינו מוזיל לכל העם נותן לו מאתים שהוא שוה שהמוכר נתן לזה מתנה לקח שוה מנה במאתים אינו יכול לסלקו עד שיתן המאתים טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים זוז ואם היה שם עדים שנתן מאתים ובן המצר טוען שאמנה היתה בינו ובין המוכר ואינו יודע [בוודאי] שלא לקח ממנו אלא מאה הרי זה נותן דמים כמו שהעידו העדים ואחר כך מסלקו ומשביעו היסת שלקח במאתים ונפטר:


The following rules apply whenever a person wants to sell landed property and two people come offering to purchase it, and each one is willing to pay the same price and neither of them is a neighbor. If one of the prospective purchasers was an inhabitant of the city and the other dwelled in the outlying fields, the inhabitant of the city is given priority.

If one of them lives close to the property being sold, and the other is a Torah scholar, the Torah scholar is given priority. Similarly, if one is a relative and the other is a Torah scholar, the Torah scholar is given priority. If one is a relative, and the other lives close to the property, the one who lives close to the property is given priority, for this is also an act of "good and justice."

In any of the above situations, if the other person acted first and acquired the property, his colleague does not have the right to displace him. For neither of them owns property bordering on the property being sold, and our Sages established these rules only as an expression of piety and a generous spirit.


כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהן בעל המצר אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכני השדה שכן העיר קודם שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב השכן קודם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא קדם אחד וקנה זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו יכול לסלקו הואיל ואין אחד מהן בעל המצר שלא צוו חכמים בדבר הזה אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך:

This concludes the Laws of Neighbors.

סליקו להו הלכות שכנים: