1

All metal keilim are not susceptible to ritual impurity until the tasks involved in fashioning them are totally completed and they are no further tasks to be performed with them at all. Unfinished metal keilim, by contrast, are not susceptible to impurity at all.

א

כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה:

2

The following are unfinished metal utensils: anything that will be smoothed with a file, have its surfaced leveled, have its uneven points scraped away, be polished, be pounded with a hammer, or is lacking a handle or a rim. Such a utensil is not susceptible to impurity until it was finished and beautified to the extent that no work is required for it at all.

What is implied? A sword does not contract impurity until it has been smoothed, nor a knife until it has been sharpened. Similar concepts apply with regard to other comparable acts. Accordingly, when one makes utensils from a block of iron ore, a bar of metal, or the iron surface of a wheel, from plates, from the coverings of utensils, from the base of utensils, from the rims of utensils, from the handles of utensils, from metal scrap removed from utensils or pieces cut away from utensils, they are pure. For all of these are considered as unfinished metal utensils.

If, however, one fashions a utensil from broken metal utensils or from utensils that have worn out over the course of time, or from nails that were made from utensils, these are susceptible to impurity, because they are not in an unfinished state. If, however, it is not known whether nails were made from utensils or from blocks of iron ore, they are pure. Even if they were formed into a k'li, they are not susceptible to impurity.

ב

ואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה"ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו לפיכך העושה כלים מן העשת של ברזל או מן החררה של מתכת ומן הסובב של גלגל ומן הטסין ומן הצפויין ומכני הכלים ומאוגני הכלים ומאזני הכלים ומן השחולה ומן הנדודת הרי אלו טהורים מפני שכל אלו שנעשו גולמי כלי מתכות הן אבל העושה כלי משברי כלי מתכות ומן הכלים שנשחקו מרוב הזמן ומן המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים הרי אלו מקבלין טומאה לפי שאינם גולמים אבל מסמרות שאין ידוע אם נעשו מן הכלים או מן העשת הרי הן טהורין אפילו התקין אותם לכלי אינם מקבלין טומאה:

3

When a metal k'li is only lacking a cover, it is susceptible to ritual impurity. For the cover is not considered as part of the k'li itself.

ג

כלי מתכות שאינו מחוסר אלא כיסוי מקבל טומאה שאין הכיסוי חשוב מגוף הכלי:

4

When a needle was made without a hole, but instead was smoothed and prepared for use in such a state at the outset, it is susceptible to impurity, because it can be used to remove a splinter. If, ultimately, however, one intends to make a hole in it, it is like other unfinished metal utensils and is not susceptible to impurity.

ד

מחט שלא ניקבה אלא שפה ותקנה לכך מתחלתה מקבלת טומאה מפני שמוציאין בה את הקוץ אבל אם עתיד לנקבה הרי היא כשאר גולמי כלי מתכות ואינה מקבלת טומאה:

5

We have explained that, according to Scriptural Law, unfinished metal keilim are pure and unfinished wooden keilim are impure and conversely, flat metal keilim are impure and flat wooden keilim are pure. Thus keilim that are impure when made from wood are pure when made from metal. And keilim that are impure when made from metal are pure when made from wood.

ה

מאחר שביארנו שגולמי כלי מתכות טהורים וגולמי כלי עץ טמאים ופשוטי כלי מתכות טמאים ופשוטי כלי עץ טהורים דין תורה נמצא הטמא בכלי עץ טהור בכלי מתכות טמא בכלי מתכות טהור בכלי עץ:

6

All articles of war, e.g., a sword, a spear, a helmet, armor, soldiers' boots, and the like are susceptible to ritual impurity. All ornaments for humans, e.g., a necklace, earrings, rings - whether with a seal or without a seal - or the like, are susceptible to ritual impurity. Even if a dinar was disqualified for use and it was adapted to be hung from the neck of a girl, it is susceptible to impurity. Similarly, a metal amulet is susceptible to impurity like other jewelry for humans.

ו

כל כלי המלחמה כגון הסייף והרומח והכובע והשריון והמגפיים וכיוצא בהן מקבלין טומאה וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים והטבעות בין שיש עליהן חותם בין שאין עליהם חותם וכיוצא בהן מקבלין טומאה אפילו דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה מקבל טומאה וכן קמיע של מתכת מתטמא בכל תכשיט אדם:

7

All ornaments used for animals and keilim, by contrast - e.g., the rings made for the neck of an animal and for the handles of keilim are pure and are not susceptible to impurity independently with the exception of the bell of an animal or a k'li that creates a sound desired by humans.

What is implied? When one makes bells for a spice mill, a cradle, book-covers, and children's diapers, they are pure. If one made clappers for them, they are susceptible to impurity. Since they were made to create a sound for a person, they are considered as ornaments for humans. Even if the clapper was removed afterwards, they are still susceptible to impurity, because it is still fit to generate a sound by banging it on a shard.

ז

כל תכשיטי הבהמה והכלים כגון הטבעות שעושין לצואר הבהמה ולאזני הכלים טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כיצד העושה זוגין למכתשת ולעריסה למטפחות ספרים ותינוקות טהורים עשה להן ענבולין מקבלים טומאה הואיל ונעשו להשמיע קול לאדם הרי הן כתכשיטי אדם ואפילו נטלו ענבוליהן מקבלין טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס:

8

The following rules apply when a bell was made for a person. If it was made for a minor, it is not susceptible to impurity unless it has its clapper, because it was meant to produce a sound. If it was made for an adult, it is considered as an ornament and is susceptible to impurity even though it does not have a clapper.

ח

זוג העשוי לאדם אם נעשה לקטן אינו מקבל טומאה אלא בענבול שלו שהרי לקול נעשה נעשה לגדול ה"ז תכשיט ומקבל טומאה אף על פי שאין לו ענבול:

9

All masks are susceptible to impurity. All seals are pure with the exception of a metal seal that is used to imprint a seal. All rings are pure except the rings worn on a finger. In contrast, the ring used to gird one's loins or one that is tied between one's shoulders is pure. A ring used as an animal collar is susceptible to impurity, because a person uses it to pull the animal. Similarly, a staff made of metal used to control an animal is susceptible to impurity.

ט

כל הפרצופות מקבלות טומאה וכל החותמות טהורין חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד וכל הטבעות טהורות חוץ מטבעת אצבע אבל טבעת שחוגר בו את מתניו שקושרה בין כתפיו טהורה טבעת השיר של בהמה הואיל והאדם מושך בה את הבהמה מקבלת טומאה וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה:

10

All keilim can become susceptible to impurity through thought, but do not lose that susceptibility unless a deed is performed to change their function. A deed negates the influence of a previous deed or thought, but thought does not negate the influence of a previous thought or deed.

What is implied? A ring used for an animal or a k'li that one thought to use as a ring for a person. That thought itself causes a change in the ring's status and makes it subject to ritual impurity, as if originally it was made with the intent of being used for a human. If, afterwards, one reconsidered and thought to leave it as a ring for an animal as it was, it remains susceptible to impurity, even though a person never used it as an ornament. For one thought does not negate the effect of another thought unless one performs a deed in the actual physical substance of the entity, for example, to polish it or to adjust it as is done for an animal.

If there was a ring used for humans and one thought to use it for an animal, it is still susceptible to impurity as it was originally, for a k'li's susceptibility to impurity cannot be nullified by thought. If one performed a deed, changing it into an animal's ring, it is not susceptible to impurity, for deed can negate the influence of a previous deed.

י

כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה והמעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה כיצד טבעת בהמה או כלים שחשב עליה להחזירה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה במחשבה זו וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה חזר וחישב עליה להניחה טבעת בהמה כשהיה אע"פ שלא נתקשט בה האדם הרי זו מקבלת טומאה שאין המחשבה מבטלת מיד המחשבה עד שיעשה מעשה בגוף כגון שישוף אותה או יתקעה במעשה של בהמה היתה הטבעת לאדם וחישב עליה לבהמה עדיין היא מקבלת טומאה כשהיתה שאין הכלים עולין מידי טומאתן במחשבה עשה בה מעשה ושינה לבהמה אינה מקבלת טומאה שהמעשה מבטל מיד המעשה:

11

The deeds of a deafmute, a mentally or emotionally compromised individual, or a minor are significant. Their thoughts are not significant, as explained above with regard to making foods susceptible to impurity.

יא

חרש שוטה וקטן יש להן מעשה ואין להן מחשבה כמו שביארנו למעלה בעניין הכשר אוכלין:

12

When one thought of using a bell used for a door for an animal, it is susceptible to impurity. When one made the bell of an animal suitable for a door, even if he attached it to the ground and even when he attached it with a nail, it remains susceptible to impurity until one performs a deed affecting the substance of the bell itself.

יב

זוג של דלת שחישב עליה לבהמה מקבל טומאה ושל בהמה שעשאוהו לדלת אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מקבל טומאה כשהיה עד שישנה בו מעשה בגופו:

13

The following laws apply when a craftsman makes - and carries a stock - of bells for both animals and doors. If the majority of his stock is made for entities that cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion specifically for entities that do not cause them to be susceptible to impurity. If the majority is made for entities that do not cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is not considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion of the stock specifically for entities that cause them to be susceptible to impurity.

יג

אומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם רוב העשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפריש מקצתן לדבר שאינו מקבל טומאה ואם רוב העשוי לדבר שאין מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפריש מקצתן לדבר המקבל טומאה:

14

Wherever bells are found, they are susceptible to impurity, except in large cities, for there the majority are made for doors.

יד

זוגין הנמצאין בכ"מ מקבלין טומאה חוץ מהנמצאים בכרכים מפני שרובן לדלתות:

15

If a person tells a craftsman: "Make me two bells, one for a door and one for an animal," "...two mats, one to lie on and one to use in constructing a tent," "...two sheets, one for designs and one for a curtain for a tent," they both are susceptible to impurity unless he explicitly states: "This is for this purpose and this is for the other.

"

טו

אמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי שתי מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים עשה לי שני סדינים אחד לצורות ואחד לאהלים שניהן מקבלין טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך: