Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 1 Chapter a Day

Mamrim - Chapter 1

Video & Audio Classes
Show content in:

Mamrim - Chapter 1

Introduction to Hilchos Mamrim

They include nine mitzvot: three positive commandments and six negative commandments They are:

1. To follow the directives given by the Supreme Sanhedrin;
2. Not to deviate from their words;
3. Not to add to the Torah, neither to the mitzvot of the Written Law, nor to their explanation which was transmitted by the Oral Tradition;
4. Not to detract from the mitzvot;
5. Not to curse one's father or mother;
6. Not to strike one's father or mother;
7. To honor one's father and mother;
8. To fear one's father and mother;
9. For a son not to rebel against his father's and mother's instruction.

These mitzvot are explained in the coming chapters.

רמב"ם הלכות ממרים – הקדמה

הלכות ממרים. יש בכללן תשע מצות, שלש מצות עשה, ושש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) לעשות על פי התורה שאמרו לנו בית דין הגדול.
(ב) שלא לסור מדבריהם.
(ג) שלא להוסיף על התורה לא במצות שבכתב ולא בפירושן שלמדנו מפי השמועה.
(ד) שלא לגרוע מן הכל.
(ה) שלא לקלל אב ואם.
(ו) שלא להכותם.
(ז) לכבדם.
(ח) ליראם.
(ט) שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואמו.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.


The Supreme Sanhedrin in Jerusalem are the essence of the Oral Law. They are the pillars of instruction from whom statutes and judgments issue forth for the entire Jewish people. Concerning them, the Torah promises Deuteronomy 17:11: "You shall do according to the laws which they shall instruct you...." This is a positive commandment.

Whoever believes in Moses and in his Torah is obligated to make all of his religious acts dependent on this court and to rely on them.


בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן:


Any person who does not carry out their directives transgresses a negative commandment, as Ibid. continues: "Do not deviate from any of the statements they relate to you, neither right nor left."

Lashes are not given for the violation of this prohibition, because it also serves as a warning for a transgression punishable by execution by the court. For when a sage rebels against the words of the court, he should be executed by strangulation, as the following verse states: "A person who will act deliberately...."

We are obligated to heed their words whether they:

a) learned them from the Oral Tradition, i.e., the Oral Law,

b) derived them on the basis of their own knowledge through one of the attributes of Biblical exegesis and it appeared to them that this is the correct interpretation of the matter,

c) instituted the matter as a safeguard for the Torah, as was necessary at a specific time. These are the decrees, edicts, and customs instituted by the Sages.

It is a positive commandment to heed the court with regard to each of these three matters. A person who transgresses any of these types of directives transgresses a negative commandment. This is derived from the continuation of the above verse in the following manner: "According to the laws which they shall instruct you" - this refers to the edicts, decrees, and customs which they instruct people at large to observe to strengthen the faith and perfect the world. "According to the judgment which they relate" - this refers to the matters which they derive through logical analysis employing one of the methods of Biblical exegesis. "From all things that they will tell you" - This refers to the tradition which they received one person from another.


כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו' אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש:


There can never be any difference of opinion with regard to matters received through the Oral Tradition. Whenever there arises a difference of opinion with regard to a matter that shows that it was not received in the tradition from Moses our teacher.

The following principles apply with regard to matters derived through logical analysis. If the entire body of the Supreme Sanhedrin agrees with regard to them, their consent is binding. If there is a difference of opinion, we follow the majority and decide the matter according to the majority. Similarly, with regard to the decrees, edicts, and customs, if a portion of the judges perceived that it was necessary to issue a decree, institute an edict, or establish a custom for the people, and a portion perceived that it is not appropriate to issue this decree, institute this edict, or establish this custom, the judges should debate the matter back and forth. Afterwards, a vote is called, and we follow the majority and execute the matter according to the decision of the majority.


דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו ודברים שלמדין מן הדין אם הסכימו עליהן בית דין הגדול כולן הרי הסכימו ואם נחלקו בהן הולכין אחר הרוב ומוציאין הדין אחר הרבים וכן הגזרות והתקנות והמנהגות אם ראו מקצתן שראוי לגזור גזירה או לתקן תקנה או שיניחו העם המנהג הזה וראו מקצתן שאין ראוי לגזור גזרה זו ולא לתקן תקנה זו ולא להניח מנהג זה נושאין ונותנין אלו כנגד אלו והולכין אחר רובן ומוציאין הדבר אחר הרבים:


When the Supreme Sanhedrin was in session, there was never any prolonged differences of opinion among the Jewish people. Instead, if a doubt arose in a Jew's mind over any law, he would inquire of the court in his city. If not, the questioner and that court - or its agents - ascend to Jerusalem and ask the court which holds sessions on the Temple Mount. If they know, they will reply to him, if they do not know, everyone comes to the court that holds sessions at the entrance to the Temple Courtyard. If they know, they will reply to him, if they do not know, everyone comes to the Chamber of Hewn Stone, to the Supreme Sanhedrin, and presents the question. If the matter that was unresolved by all the others was known to the Supreme Sanhedrin - either as part of the Oral Tradition or because of its derivation through the principles of exegesis - they relate the decision immediately. If, however, the decision was unclear to the Supreme Sanhedrin, they deliberate about the matter at that time and debate it back and forth until they reach a uniform decision, or until a vote is taken. In such a situation, they follow the majority and then tell all the questioners: "This is the halachah." The questioners then all depart.

After the Supreme Sanhedrin was nullified, differences of opinion multiplied among the Jewish people. One would rule an article is impure and support his ruling with a rationale and another would rule that it is pure and support his ruling with a rationale. This one would rule an article is forbidden and this would rule that it is permitted.


כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו אם ידעו אמרו לו אם לאו הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לבית דין שבהר הבית אם ידעו אמרו לו אם לאו הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה אם ידעו אמרו להן ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול ושואלין אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל ידוע אצל בית דין הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה אומרים מיד אם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב ויאמרו לכל השואלים כך הלכה והולכין להן משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:


The following rules apply when there are two sages or two courts that have differing opinions in an age when there was no Supreme Sanhedrin or during the time when the Supreme Sanhedrin was still undecided concerning the matter - whether in one age or in two different ages - one rules that an article is pure and one rules that it is impure, one forbids an article's use and one permits it. If one does not know in which direction the law tends, should the matter involve a question of Scriptural Law, follow the more severe opinion. If it involve a question of Rabbinic Law, follow the more lenient opinion.


שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן בין בזמן אחד בין בזה אחר זה אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם אינך יודע להיכן הדין נוטה בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah