1

When the court inadvertently err and rule to eliminate one of the Torah's fundamental laws and the entire people acted according to their ruling, the court is exempt and each of the transgressors is obligated to bring a fixed sin-offering, as implied by Leviticus 4:13: "And a matter will lapse...," i.e., a matter, but not an entire fundamental law.

א

בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם בית דין פטורין וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף:

2

The court is never liable for a sacrifice unless they issue a ruling, nullifying a certain aspect of a prohibition, but maintaining others regarding matters that are not explicitly stated and elaborated upon in the Torah. Only in such a situation will the court be obligated to bring a sacrifice and those who follow their ruling exempt.

What is implied? They erred and ruled that it is permitted to bow down to a false deity, that it is permitted to transfer an article from one domain to another on the Sabbath, or that it is permitted to be intimate with a woman who is watching day to day because of zivah bleeding. This is considered as one who stated that there is no prohibition in the Torah against performing labor on the Sabbath, worshiping false deities, or being intimate with a niddah, eliminating the entire prohibition. This is not considered as an erroneous ruling, but rather as forgetting the matter. Therefore the court is exempt from bringing a sacrifice and anyone who acted upon their ruling is liable for a sin-offering individually.

If, however, they erred and issued a ruling, saying that one who transfers an article from one domain to another is liable, as implied by Exodus 16:29: "A man should not depart from his place," but it is permitted for one to throw or pass an article from one domain to another - alternatively, they eliminated one of the primary categories of forbidden labor, ruling that it is not considered as forbidden labor - they are liable.

Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that someone who prostrates himself, spreading out his hands and feet is liable, as ibid. 34:14 states: "Do not prostrate yourself to a foreign god," but it is permitted for one to kneel on the ground without spreading out his hands and feet.

Similarly, they are liable if they erred and issued a ruling, saying that one who is intimate with a woman who is watching day to day because of zivah bleeding, as implied by Leviticus 15:26 "all the days of her flow," but if she discovered bleeding at night, it is permitted to be intimate with her - alternatively, they issued a ruling, saying that one whose wife began to experience menstrual bleeding in the midst of intimacy is permitted to withdraw from her while erect.

Similarly, they are liable if they erred and stated that one is liable for partaking of blood which emerges from an animal at the time of ritual slaughter, but one who partakes of blood that collects in the heart is not liable. Similar laws apply with regard to all analogous errors. If they issued such rulings and the majority of the congregation acted because of their ruling, the people are exempt and the court must bring a sacrifice because of their error.

ב

לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאינן מפורשין בתורה ומבוארים ואחר כך יהיו בית דין חייבין בקרבן והעושים על פיהם פטורין כיצד שגגו והורו שמותר להשתחוות לעבודה זרה או שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום הרי אלו כמי שאמרו אין שבת בתורה או אין ע"ז בתורה או אין נדה בתורה שעקרו כל הגוף ואין זו וכיוצא בזה שגגת הוראה אלא שכחה לפיכך פטורין מן הקרבן וכל העושה על פיהן חייב חטאת בפני עצמו אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב שנאמר אל יצא איש ממקומו אבל הזורק או המושיט מותר או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו המשתחוה לעבודה זרה בפישוט ידים ורגלים הוא החייב שנאמר בו לא תשתחוה לאל אחר אבל הכורע על הארץ ולא פשט ידיו ורגליו הרי הוא מותר הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו הבא על שומרת יום כנגד יום שראתה דם ביום הוא חייב שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותר לבוא עליה וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה בשעת תשמיש מותר לפרוש ממנה כשהוא מתקשה הרי אלו חייבין וכן אם טעו ואמרו שהאוכל דם שיצא בשעת שחיטה הוא החייב אבל האוכל דם הלב מותר הרי אלו חייבים וכן כל כיוצא בטעיות אלו אם הורו בהן ועשו רוב הקהל על פיהן פטורין ובית דין מביאין קרבן על שגגתן:

3

If the court ruled that the Sabbath ended because the sun became covered with clouds and it appeared to have set, and then it shined forth again, this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. Any individual who performed a forbidden labor as a result is obligated to bring a sin-offering, but the court is exempt.

Similarly, if the court granted a married woman license to remarry, because testimony was delivered in their presence that her husband had died and then her husband appeared this is not considered as a mistaken ruling, but as an error. The woman and her second husband are obligated to bring a sin-offering for their inadvertent transgression. Similar laws apply in all analogous situations.

ג

הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה ודימו ששקעה חמה ואח"כ זרחה אין זו הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב אבל בית דין פטורין וכן אם התירו בית דין אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואחר כך בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות והאשה ובעלה האחרון חייבין חטאת על שגגתן וכן כל כיוצא בזה:

4

When a court delivers an erroneous ruling and then forgot the nature of the prohibition concerning which they ruled, they are exempt and those who transgressed as a result of their ruling are liable. This applies even if they have definite knowledge that they erroneously caused the violation of a prohibition and even when the people inform them about their ruling, telling them: "You ruled concerning this-and-this." This is derived from Leviticus 4:14: "And the transgression which they caused to be violated became known to them," i.e., they became aware of it on their own, rather than being informed about it by the transgressors.

What is implied? The court erred and ruled that the fat on the stomach was permitted and the majority of the people partook of it. Afterwards, they became aware that they issued an erroneous ruling and permitted an entity for which one would be liable for karet had one partaken of it willfully or a fixed sin-offering if one partook of it inadvertently. They were in doubt, however, if they ruled that some forbidden fat was permitted or that some forbidden blood was permitted. In such a situation, the court is exempt and all those who partook of the forbidden fat must bring a fixed sin-offering.

ד

בית דין שהורו בשגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו אע"פ שהן יודעים בודאי שחטאו בשגגה ואף על פי שהעם מודיעין אותן ואומרים להן בכך וכך הוריתם לנו הם פטורין והעושים על פיהם חייבין בפני עצמן שנאמר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה לא שיודיעו אותו החוטאים כיצד שגגו והתירו חלב שעל גבי הקיבה ואכלוהו רוב העם ואחר שידעו ששגו בהוראה ושהתירו דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה נסתפק להם אם מקצת החלבים התירו או מקצת הדמים התירו הרי אלו פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה:

5

The following rules apply when the court ruled erroneously and then became aware of their error. Whether they already brought a sacrifice as atonement or did not yet bring one, whenever one transgresses because of their erroneous ruling that was disseminated throughout the Jewish people after they became aware of their error, the transgressor must bring a provisional guilt-offering. The rationale is that since he should have continually inquired about the new developments in the court, but failed to do, he is considered like one who is in doubt whether he transgressed or not.

To whom does the above apply? To one who is in the same region as the court. If, however, one saw the initial, erroneous ruling and then journeyed to another region, he is exempt even if he transgressed after the court became aware of their error, because he relied upon them and cannot inquire about their rulings in his present place. Moreover, even if a person who is hurrying to depart, but has not yet set out on his journey, acts on their ruling after they became aware of their error, he is also exempt from bringing a provisional guilt-offering.

ה

בית דין שהורו בשגגה ונודעה להם שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כל העושה כפי הוראתן שפשטה ברוב הצבור מאחר שידעו הרי זה מביא אשם תלוי הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא במה דברים אמורים במי שהיה עם בית דין במדינה אבל מי שראה ההוראה והלך למדינה אחרת אע"פ שעשה אחר שידעו פטור מפני שתלה בהן והרי אי אפשר לו לשאול ולא עוד אלא הנבהל לצאת אף על פי שעדיין לא יצא לדרך ועשה על פיהם מאחר שידעו הרי זה פטור: