When a person lends money to a colleague without any stipulations, all of the borrower's property is on lien and bound to the debt. Therefore, when the lender comes to collect his debt, he should demand payment from the debtor first. If the debtor does not have money, but is in possession of either landed or movable property, he may collect the debt from them with the borrower's consent. If the borrower did not give the property willingly, the lender should have the property expropriated by the court.

If the property in the borrower's possession was not equal in value to the amount stated in the promissory note, the lender may expropriate the debt from all the property that was in the borrower's possession, even though it is now sold or given as presents to others. The rationale is that since the borrower sold or gave away the property after it was subjugated to the lien of this debt, he may expropriate the property from the possession of purchasers or the recipients of the presents. This is called being toreif.

To what does the above apply? To landed property in the borrower's possession at the time of the loan. Property that the borrower acquired after the loan was given, by contrast, is not automatically on lien to the creditor, and he may not expropriate it from purchasers. If, however, the lender established the stipulation that all the property that the borrower will acquire afterwards will be on lien for him to collect the debt from it, property that the borrower acquired after taking the loan and subsequently sold or gave away may be expropriated by a creditor.


המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה, לפיכך כשיבא לגבות תובע את בעל חובו תחלה אם מצא עמו נכסים בין מטלטלין בין קרקעות גובה מהן ברצון הלוה, ואם לא נתן הלוה מדעתו מגבין אותו ב"ד, לא הספיק לו כל הנמצא כנגד שטר חובו הרי זה גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אע"פ שהן עתה מכורין לאחרים או נתונים במתנה, הואיל ומכר הלוה או נתן אחר שנשתעבד בחוב זה ה"ז מוציא מיד הלקוחות או מיד בעלי המתנות וזהו הנקרא טורף, בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה, אבל נכסים הבאין לו לאחר שלוה לא נשתעבדו לב"ח ואינו טורפן, ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משועבדין להפרע מהן וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי בעל חוב טורף מהן.


The above statements apply only to landed property. Movable property that has been sold, by contrast, is not on lien to a debt. Even property in the borrower's possession at the time of the loan may not be expropriated by his creditor.

If the debtor transferred a lien to all his movable property by virtue of the lien on landed property so that the creditor can expropriate everything, he may expropriate that movable property. This applies only when he writes in the promissory note: "I have transferred to you a lien on my movable property by virtue of the lien on my landed property. This is not an asmachta, nor is this a standard form of a legal document."

Similarly, he may write: "All of the property that I will purchase in the future, whether landed property or movable property, is on lien to you so that you can expropriate payment from it, and the lien on my movable property is transferred to you by virtue of the lien on my landed property, so that you can expropriate payment from them. This is not an asmachta, nor is this a standard form of a legal document." In such an instance, the creditor may expropriate even the movable property that the borrower purchased after he borrowed the money. The rationale is that any stipulation made concerning a financial transaction is binding.


אין כל הדברים אמורין אלא בקרקע אבל המטלטלין אין עליהן אחריות אפילו מטלטלין שהיו לו בעת שלוה שמכרן לשעתו אין בעל חוב טורף אותן, הקנה לבעל חובו כל המטלטלין על גב קרקע שיש לו להיותו נפרע מן הכל הרי זה טורף מאותן המטלטלין והוא שיכתוב לו בשטר חובו שהקניתי לך מטלטלין שיש לי על גב הקרקע שיש לי שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות, וכן אם כתב שכל נכסים שאני עתיד לקנות בין קרקעות בין מטלטלין הרי הן משועבדים לך להפרע מהן והמטלטלין קנויין לך על גב הקרקעות להפרע מהן שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות ה"ז טורף אף מן המטלטלין שקנה הלוה לאחר שלוה שכל תנאי שבממון קיים.


The following laws apply when a person designates a field of his as an ipotiki for a creditor for a debt, or for a woman for her ketubah - i.e., he composed a legal document stating that they should collect payment from that source - and a river flooded the field. The creditor may expropriate other property as payment for the debt. If, however, it was stipulated that he should not derive payment from any place other than this, he should not expropriate other property.

Similarly, if a person borrowed money and explicitly stipulated that his property is not on lien to the debt, the creditor may never collect this debt from property that has been sold to others.


עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה והוא שיכתוב להן מכאן תגבו ושטפו נהר ה"ז גובה משאר נכסים וטורף אותן, ואם התנה עמו שלא יהיה לו פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים, וכן אם לוה ממנו ופירש שאין לו אחריות עליו הרי זה אינו גובה מן המשועבדין לעולם.


When a person designates a field of his as an ipotiki for a creditor for a debt, or for a woman for her ketubah and then sells it, the sale is binding. If when the creditor comes to collect his debt, he does not find any property that has not been sold, he may expropriate the field that had been designated from the person who purchased it.

When does the above apply? When the debtor sold the field for a limited amount of time. If, however, he desired to sell it forever, the sale is not binding.


עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה ומכרה ה"ז מכורה וכשיבא ב"ח לגבות אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותה, בד"א בשמכר לשעתה אבל מכרה ממכר עולם אינה מכורה. 1


When a person designates a servant as an ipotiki, a creditor can expropriate the servant in payment of the debt even if he was sold to another person. ' The rationale is that the matter will be publicized. If he designates his cow as an ipotiki, a creditor may not expropriate the cow. The same ruling applies with regard to other movable property, for the matter will not be publicized.


עשה עבדו אפותיקי ומכרו הרי בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו וכן שאר המטלטלין מפני שאין להן קול.


When a master designates his servant as an ipotiki and then frees him, he obtains his freedom. This applies even if he wrote in the promissory note: "You will not receive payment from any source but this."

Similar rules apply if he consecrates the servant. The rationale is that [the prohibition against leaven, freeing a servant and consecration remove the lien from an article.

The creditor may collect his debt from the debtor. If he does not have the means to pay him, he must compose a promissory note acknowledging his debt, and with that promissory note he can expropriate property that was sold by the debtor after the date of this second promissory note.

Why is he obligated to pay the debt? Because he caused his colleague's money to be lost. And whenever a person causes a colleague a loss, he must make financial restitution, as explained in the appropriate place.

We also compel the servant's second master to free him as well. This is a measure enacted for the correction of society, lest the creditor encounter the servant in the marketplace at a later time and say: "You are my slave."


עבד שעשאהו רבו אפותיקי ושחררו אע"פ שכתב לו לא יהיה לך פרעון אלא מזה יצא לחירות, וכן אם הקדישו שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מיד שיעבוד והרי ב"ח גובה חובו מן הלוה וכותב עליו שטר בחובו וטורף מזמן זה השטר, ולמה הוא חייב לשלם מפני שגורם לאבד ממון חבירו וכל הגורם להזיק משלם כמו שבארנו במקומו, וכופין את רבו השני לשחררו מפני תקון העולם שלא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה. 2


When a person consecrates his property, the creditor cannot expropriate the property from the Temple treasury, for the consecration of property lifts the lien from it.

When the property is redeemed from the Temple treasury, we estimate how much a person would desire to give for this field, so that the creditor will be paid his due, or the woman the money due her by virtue of her ketubah. Therefore, when the field is redeemed and becomes unconsecrated property in the possession of the purchaser, the creditor can come and expropriate his debt from it, or the woman can take it as payment for the money due her by virtue of her ketubah, as we have explained in Hilchot Arachin.


המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השיעבוד וכשפודין הקרקע מיד ההקדש אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת שיתן לבעל חוב את חובו ולאשה כתובתה, לפיכך לכשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח יבא בעל חוב ויטרוף אותה או האשה בכתובתה כמו שביארנו בערכין.


When a creditor comes to expropriate a field from the purchaser, if the purchaser has money in his possession, he may eliminate the creditor's claim by paying him the money for which he is expropriating the field. The purchaser then demands repayment from the seller. If, however, the debtor had designated the field as an ipotiki, the purchaser may not eliminate the creditor's claim by paying him.


בעל חוב שבא לטרוף אם יש מעות ללוקח יכול לסלקו וליתן לו דמי מה שהוא טורף וחוזר הלוקח ותובע למוכר, ואם עשה אותו אפותיקי אינו יכול לסלקו בדמים.


The purchaser is also given the upper hand in the following situation: Reuven owed Shimon 200 zuz. Reuven owned two fields. He sold one to Levi for a maneh, and then sold him the other one for a second maneh. Shimon expropriated one for a maneh and then sought to expropriate the other for the second maneh that was owed him. Levi brought 200 zuz in coin and told Shimon: "If you desire to consider the field that you already expropriated as payment for the entire 200 zuz that you are owed, that is acceptable. If not, here are the 200 zuz of the debt; rescind your claim." Levi is given the upper hand.

If Shimon accepted Levi's proposition and kept the one field, Levi cannot demand payment from Reuven for more than one maneti, despite the fact that Shimon accepted it as compensation for 200 zuz.


ראובן שהיה חייב לשמעון מאתים והיו לו שתי שדות ומכר אחת מהן ללוי במנה וחזר ומכר לו השניה במנה ובא שמעון וטרף אחת במנה וחזר לטרוף השניה במנה הנשאר לו והביא לו מאתים ואמר לו אם תרצה להיות השדה שטרפת שומה לך בכל המאתים שיש לך הרי מוטב ואם לאו הילך מאתים של חובך והסתלק הדין עם לוי, רצה שמעון ועמד בה אע"פ שקבלה במאתים אין לוי חוזר ותובע ראובן אלא במנה.


The creditor, by contrast, is given the upper hand in the following situation. Reuven owed Shimon 200 zuz. Reuven died and left one field that was worth 100 zuz. Shimon came and expropriated it. The orphans gave Shimon 100 zuz worth from the movable property that their father left, and thus removed Shimon from it. Shimon may, however, return and expropriate it for the remainder of his debt. The rationale is that by giving him the 100 zuz, they performed a mitzvah, for it is a mitzvah for heirs to pay their father's debt.

If the heirs told Shimon: "This 100 is for the field you expropriated," he cannot come back and expropriate it again for the remainder of the money owed him.


מת ראובן והניח שדה אחת שוה מאה ובא שמעון וטרפה ונתנו לו היתומים מאה מן המטלטלין שהניח אביהן וסילקוהו ה"ז חוזר וטורף אותה בשאר חובו שמאה שנתנו לו מצוה עשו שמצוה על היתומים לפרוע חובות אביהם, ואם אמרו לו אלו במאה דמי השדה שטרפת אינו יכול לחזור ולטרוף אותה פעם אחרת בשאר חובו.