Rambam - 3 Chapters a Day

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Five, Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Six, Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Seven

Video & Audio Classes
Show content in:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Five

1

Whenever a person kills unintentionally, he should be exiled from the city in which he killed, to a city of refuge. It is a positive mitzvah to exile him, as implied by Numbers 35:25: "He shall dwell there until the death of the High Priest."

The court is admonished not to accept a ransom from the killer to enable him to remain in his city, as Ibid.:32 states: "You shall not accept a ransom so that he will not have to flee to his city of refuge."

א

כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצות עשה להגלותו שנאמר וישב בה עד מות הכהן הגדול. והוזהרו בית דין שלא יקחו כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו:

2

A person who kills unintentionally is not exiled unless the person whom he kills dies immediately. If, however, he wounds a person unintentionally - even though the court assesses that the victim will die - and the victim indeed falls sick and dies, the killer is not exiled. The rationale is that the death may not have been entirely the killer's fault; perhaps the victim in some way hastened his own death or wind entered his wound and caused him to die.

Even if the killer severed the victim's windpipe and esophagus, if the victim remained alive for a short while, the killer is not exiled on his accord. Therefore, it is only when the victim died without entering any death spasms at all, or was killed in a place that was not open to the wind - e.g., a closed marble building, or the like - that the killer is exiled.

ב

אין הרוצח בשגגה גולה אלא אם כן מת הנהרג מיד אבל אם חבל בו בשגגה אע"פ שאמדוהו למיתה וחלה ומת אינו גולה [א] שמא הוא קירב את מיתת עצמו או הרוח נכנסה בחבורה והרגתהו אפילו שחט בו כל שני הסימנים ועמד מעט אינו גולה על ידו. לפיכך אם לא פרכס כלל או ששחטו במקום שאין הרוח מנשבת בו כגון בית סתום של שיש הרי זה גולה וכן כל כיוצא בזה:

3

When a Jew unintentionally kills a servant or a resident alien, he must be exiled. Similarly, if a servant unintentionally kills a Jew or a resident alien, he should be exiled.

Similarly, a resident alien who kills another resident alien or a servant unintentionally should be exiled, for the passage concerning the cities of refuge, Numbers 35:15, describes them as being for "the children of Israel, an alien and the residents among you."

ג

ישראל שהרג בשגגה את העבד (או את גר תושב) גולה וכן העבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב. וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם:

4

When a resident alien kills a Jew unintentionally, he should be executed, even though he acted unintentionally. The rationale is that a person must always take responsibility for his conduct.

Similarly, if a resident alien kills another resident alien because he thought that it was permitted to kill, he is considered to be close to acting intentionally, and he should be executed, for he intended to kill.

When one gentile kills another gentile unintentionally, the cities of refuge do not serve as a haven for him, for the above verse states: "For the children of Israel."

ד

גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אע"פ שהוא שגג הרי זה נהרג. אדם מועד לעולם. וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להורגו. ועובד כוכבים שהרג את העובד כוכבים בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל:

5

When a son unintentionally kills his father, he should be exiled. Similarly, when a father unintentionally kills his son, he should be exiled.

When does the above apply? When the father kills the son while not in the midst of Torah study, or when he was teaching his son a profession that is not necessary for him. If, however, he imposes punishment on his son while teaching him Torah, secular knowledge or a profession, and the son dies, the father is not liable for exile.

ה

הבן שהרג את אביו בשגגה גולה וכן האב שהרג את בנו גולה על ידו. במה דברים אמורים כשהרגו שלא בשעת לימוד. או שהיה מלמדו אומנות אחרת שאינו צריך לה. אבל אם יסר בנו כדי ללמדו תורה או חכמה או אומנות ומת פטור:

6

Similarly, when a teacher strikes a student or an emissary of the court strikes a litigant who refuses to appear in courtand accidentally kills him, he is not liable for exile.

This concept is derived from Deuteronomy 19:5, which mentions the punishment of exile for a person who unintentionally kills a colleague while "chopping wood" - i.e., a permitted act. Thus, this punishment is not imposed when a father strikes a son, a teacher strikes a student, or an emissary of the court strikes a litigant, for they unintentionally killed while performing a mitzvah.

ו

וכן הרב המכה את תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטור מגלות שנאמר לחטוב עצים לדברי הרשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשות המצות:

7

At the outset, both a person who killed unintentionally and one who killed intentionally should flee to a city of refuge. The court in the city in which the killing took place sends for the killer and brings him back to that city, as ibid.:12 states: "And the elders of his city shall send and take him from there."

If the killer is condemned to execution, he should be executed, as ibid. continues: "And they shall give him to the hand of the blood redeemer." If a person is absolved, he should be released, as Numbers 35:25 states: "And the congregation shall save the killer from the hand of the blood redeemer." And if the killer is sentenced to exile, he should be returned to his previous place, as ibid. continues: "And the congregation shall return him to his city of refuge."

ז

בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותו משם ודנין שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו שנאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם. מי שנפטר פוטרים אותו שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו:

8

When he is returned to his city of refuge, he is given two Torah sages to accompany him, lest the blood redeemer attempt to kill him on the way. They should tell him: "Do not deal with him in the manner of those who shed blood. It was unintentional that this happened."

ח

כשמשיבין אותו מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו גואל הדם בדרך ואומר להם אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים בשוגג בא מעשה לידו:

9

When a blood redeemer slays a person who killed unintentionally outside the Sabbath limits of his city of refuge, he is not held liable, as Deuteronomy 19:6 states: "He is not judged as liable to be executed."

ט

רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו פטור שנאמר ולו אין משפט מות:

10

The above applies whether he kills him on the road before he enters his city of refuge or if he kills him when returning together with the two who are guarding him. If he enters his city of refuge and intentionally departs beyond its Sabbath boundaries,he has granted license for his life to be taken. The blood redeemer is permitted to kill him. And if another person kills him, that other person is not liable, as Numbers 35:27 states: "There is no liability for his blood."

י

אחד ההורגו בדרך קודם שיכנס לעיר מקלט או שהרגו בחזירתו השנים ששומרין אותו נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי זה התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להרגו. ואם הרגו כל אדם אין חייבין עליו שנאמר אין לו דם:

11

If the killer leaves his city of refuge unintentionally, whoever slays him - whether the blood redeemer or another person - should be exiled. If the killer is slain within the Sabbath limits of the city of refuge, the one who slayed him should be executed.

יא

יצא חוץ לתחום עיר מקלטו בשגגה כל ההורגו בין גואל הדם בין שאר אדם גולה על ידו. הרגו בתוך תחום עיר מקלטו אפילו גואל הדם הרי זה נהרג עליו:

12

The altar in the Temple serves as a haven for killers. This is derived from Exodus 21:14, which states with regard to a person who kills intentionally: "You shall take him from My altar to die." One can derive from this, that one who kills unintentionally should not be killed at the altar.

Thus, if a person kills unintentionally and takes refuge at the altar, and the blood redeemer kills him there, he should be executed as if he killed him in a city of refuge.

יב

המזבח קולט שנאמר בהורג בזדון מעם מזבחי תקחנו למות מכלל שההורג בשגגה אינו נהרג במזבח ב לפיכך ההורג בשגגה וקלטו מזבח והרגו שם גואל הדם הרי זה נהרג עליו כמי שהרגו בתוך עיר מקלט:

13

What serves as a haven is only the top of the altar in the Temple. Moreover, it serves as a haven only for a priest who is in the midst of sacrificial worship. For a person other than a priest, a priest who is not involved in the sacrificial worship, or a priest who was involved in the sacrificial worship but was near the altar or holding on to its horns, the altar does not serve as a haven.

יג

אין קולט אלא גגו של מזבח בית העולמים בלבד ואין קולט אלא כהן ועבודה בידו אבל זר או כהן שאינו עובד בשעה שנהרג. או שהיה עובד ולא היה על גגו של מזבח אלא סמוך לו או אוחז [ב] בקרנותיו אינו נקלט:

14

If someone takes refuge on the altar, he is not left there. Instead, he is given guards and taken to a city of refuge.

When does the above apply? When one is obligated to be exiled. If, however, a person feared that a king will have him executed as is the king's authority, or that the court will execute him as an immediate directive, and fled to the altar and held on to it, he should be saved.

This applies even if he is a commoner. He should not be taken from the altar to die unless he was sentenced to death because of the testimony of witnesses who delivered a warning, as is always required with regard to those executed by the court.

יד

וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם אלא מוסרין [לו] שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו. במה דברים אמורים במחוייב גלות. אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפילו היה זר הרי זה ניצל ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם. אלא אם כן נתחייב מיתת בית דין בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי בית דין תמיד:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Six

1

There are three categories of unintentional killers.

א

שלשה הם ההורגים בלא כוונה:

2

There is a person who kills unintentionally, without at all knowing that this will be the consequence of his actions. Concerning such a person, Exodus 21:13 says: "Who did not lay in ambush." The law applying to such a person is that he should be exiled to a city of refuge, as we have explained in the previous chapter.

ב

יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו ואשר לא צדה ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל כמו שביארנו:

3

There is a person who kills unintentionally, whose acts resemble those caused by forces beyond his control - i.e., that the death will be caused by an extraordinary phenomenon that does not commonly occur. Such a person is not liable to be exiled, and if he is slain by the blood redeemer, the blood redeemer should be executed for killing him.

ג

ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם ודינו שהוא פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו:

4

There is a person who kills unintentionally, whose acts resemble those willfully perpetrated - e.g., they involve negligence or that care should have been taken with regard to a certain factor and it was not. Such a person is not sentenced to exile, because his sin is very severe and exile cannot bring him atonement, nor do the cities of refuge served as a haven for him. For they serve as a haven only for those obligated to be exiled. Therefore, if the blood redeemer finds this killer anywhere and slays him, he is not liable.

ד

ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה. או שהיה לו להזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור:

5

What should such a person do? Sit and protect himself from the blood redeemer.

Similarly, if the blood redeemer slays any of the murderers whose acts were observed by only one witness, or who were not given a warning or the like, the blood redeemer is not liable for execution. Killing such individuals should not be considered more severe than killing a person who killed unintentionally.

ה

ומה יעשה זה ישב וישמור עצמו מגואל הדם. וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה:

6

What does the above imply? When a person throws a stone into the public domain and it causes death or he tears down his wall into the public domain, and a stone falls and causes death - whether he tears down the wall during the day or during the night - he is considered to be close to having acted intentionally. A city of refuge does not serve as a haven for him. For he should have checked the surroundings and then thrown the stone or torn down the wall.

ו

כיצד הזורק אבן לרשות הרבים והרגה או הסותר כתלו לרשות הרבים ונפלה אבן והמיתה. בין שסתרו ביום בין שסתרו בלילה הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק או יסתור:

7

The following rules apply if a person tears down a wall into a garbage dump at night. If it is likely that people are there, he is considered to be close to having acted intentionally, and a city of refuge does not serve as a haven for him. If people are never found there, the death is considered close to having been caused by forces beyond his control, and he is not liable for exile.

ז

סתרו לאשפה בלילה אם הרבים מצויין בה הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט ואם אין הרבים מצויין בה כלל הרי זה קרוב לאונס ופטור מן הגלות:

8

Different rules apply if people would use a garbage dump to relieve themselves at night, but would not use it for this purpose during the daytime. If it happened that a person sat there during the day, and he was killed by a stone that came from a person tearing down his wall, the person who tore down his wall should be exiled.

If after the stone began to fall, the person came and sat down, and the stone struck him and caused his death, the person who tore down his wall is not liable to be exiled.

ח

היתה האשפה עשויה להפנות בה בלילה ואינה עשויה להפנות בה ביום ונקרה אדם וישב שם ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה. ואם אחר שנפלה האבן בא זה וישב ונפלה עליו ומת הרי זה פטור מן הגלות:

9

Similarly, if a person threw a stone into the public domain, and after the stone left his hand, the victim stuck his head out from a window and was struck by it, the person who threw the stone is not liable for exile. This is derived from Deuteronomy 19:5, which states: "the iron slips from the wood and finds his fellow." This excludes an instance when the victim causes himself to be found by the iron or other object that causes death.

ט

וכן הזורק את האבן ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור מגלות שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא עצמו:

10

When a person who hates the victim kills unintentionally, the city of refuge does not serve as a haven for him. This is implied by Numbers 35:23, which states that a person who is exiled: "is not the victim's enemy." We operate under the presumption that one who is an enemy is close to having acted willfully.

Who is considered to be an enemy? A person who did not speak to the victim for at least three days because of animosity.

Similarly, all the following individuals are considered close to having acted willfully, and a city of refuge does not serve as a haven for them:

a) a person who entered an intersection holding an open knife in his hand without realizing that the victim was approaching from the other side and unintentionally stabbed him, causing his death;

b) a person who unintentionally pushed a colleague to his death with his body and not with his hands;

c) a person who intended to throw a stone that could kill two cubits, and instead threw it four;

d) a person who thought that it was permitted to kill;

e) a person who intended to kill one person and instead killed another. This applies even if he intended to kill a gentile or an animal and instead killed a Jew.

י

השונא שהרג בשגגה אינו נקלט שנאמר והוא לא אויב לו חזקתו שהוא קרוב למזיד. ואי זהו שונא זה שלא דבר עמו שלשה ימים מפני האיבה. וכן אם נכנס לקרן זוית והמיתו שם בשגגה או שדחפו בגופו או נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע. או שעלה על דעתו שמותר להרוג. או שנתכוון להרוג זה והרג את זה אפילו נתכוון להרוג עובד כוכבים או בהמה ונמצא ישראל הרי כל אלו קרובין למזיד ואינן נקלטין:

11

When a person enters a courtyard of a homeowner without permission, and the homeowner kills him unintentionally, the homeowner is not liable to be exiled as can be inferred from Deuteronomy 19:5, which, when describing a person who must be exiled speaks of one: "Who encounters his colleague in the forest." Our Sages commented: A forest is a place that the victim has the right to enter. Similarly, in all such places, and only in such places, is a killer liable to be exiled.

Therefore, if a person enters a carpenter's shop without permission, and a block of wood flies forth and strikes him in the face and kills him, and he dies, the carpenter is not liable to be exiled. If he entered with permission, the carpenter should be exiled.

יא

הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והרגו בעל הבית בשגגה פטור מן הגלות שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש רשות לנהרג להכנס לשם אף כל כיוצא בו. לפיכך הנכנס לחנות הנגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור מגלות. ואם נכנס ברשות הרי זה גולה:

12

When a person was lifting a barrel with a pulley to bring it up to a roof, and the the rope broke, causing it to fall on a colleague, or a person was climbing up a ladder and fell on a colleague and killed him, the person who caused the death is not liable to be exiled. This is considered to be something beyond his control. For this is not something that is likely to happen, but is rather an extraordinary occurrence.

If, by contrast, a person was lowering a barrel with a rope and it fell on a colleague and killed him, he was descending on a ladder and fell on a colleague, or he was shining with a polisher and it fell on a colleague and killed him, the person responsible should be exiled.

This is derived from Numbers 35:23, which states: "And it fell upon him, and he died," implying that the article must descend in an ordinary manner. An object that descends frequently causes damage. Indeed, it is likely that this will happen, for the nature of a heavy object is to descend downward speedily. Therefore, if the person did not hurry and act appropriately and properly while the object descended, he is responsible and should be exiled. The same applies in other analogous situations.

יב

מי שהיה דולה את החבית להעלותה לגג. ונפסק החבל ונפלה על חבירו והרגתהו. או שהיה עולה בסולם ונפל על חבירו והרגו פטור מן הגלות. שזה כמו אנוס הוא. שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמו פלא הוא. אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חבירו והרגתהו. היה יורד בסולם ונפל על חבירו. היה מעגל במעגלה ונפלה על חבירו והרגתהו גולה. שנאמר ויפל עליו וימת שיפול דרך נפילה. שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק ודבר קרוב הוא להיות. שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה. והואיל ולא זירז עצמו ותיקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. וכן כל כיוצא בזה:

13

The following rules apply when a butcher was cutting meat and lifted his hands backward while holding a cleaver, and then brought them forward to break a bone, as butchers do. If anyone is killed while he draws the cleaver back - i.e., while he lifts it up in front of him or while he causes it to descend behind him, the butcher is not exiled. If anyone is killed when he brings the cleaver forward - i.e., while he lifts it up behind him or while he causes it to descend in front of him - the butcher should be exiled.

This is the governing principle. Whenever the object that kills is descending, the person responsible should be exiled. If it is not descending, he should not be exiled. Even a descent for the purpose of ascent does not cause the person to be exiled.

יג

קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחוריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושין הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה עליו. וכל שימות בחזרה שהיא עלייה מאחריו וירידה מלפניו גולה. זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה. ואפילו בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה:

14

What is an example of a "descent for the purpose of an ascent"? If a person was ascending on a ladder, and a rung gave way under his feet and fell and caused death, the person climbing is not obligated to be exiled.

Similarly, in the following situations, the death is considered close to having been caused by factors beyond the control of the individuals involved and they are not exiled:

a) a person intended to throw an article in one direction and it went in another direction,

b) a person had a stone in his bosom that he had never been made aware of and when he stood up it fell, or

c) a blind man killed someone unintentionally.

יד

כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחת רגליו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות. וכן המתכוין לזרוק בצד זה והלכה לה לצד אחר או שהיתה לו אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם ועמד ונפלה והמיתה. וכן [א] הסומא שהרג בשגגה. כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס:

15

If there was a stone in his bosom that he was aware of and he forgot it, and then he stood up, the stone fell and caused death, he is exiled, as implied by Numbers 35:15, which mentions the death taking place "unintentionally." From the use of that term, we can infer that he knew of the stone's existence beforehand.

If the iron slips from the axe rebounding from the tree he is chopping, he is not exiled, because this does not come from his own force, but from the effect generated by his force. Thus, it is like a factor that is beyond his control.

Similarly, if a person throws a stone into a date palm to knock down dates, and the dates fall on an infant and kill him, the person who throws the stone is not liable to be exiled, because the infant was killed, not by force that he generated, but from the effect generated by his force. Similar principles apply with regard to other blows brought about by analogous situations.

טו

היתה אבן בחיקו והכיר בה ושכחה ועמד ונפלה והמיתה גולה שנאמר בשגגה מכלל שהיתה לו ידיעה. נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה בא [ב] מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס. וכן הזורק אבן לתמר להפיל תמרים ונפלו מן התמרים על תינוק והרגוהו פטור מפני שנפלו מכח כחו וכן כל כיוצא בזה משאר הסיבות:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Seven

1

When a Torah scholar is exiled to a city of refuge, his teacher is exiled together with him. This is derived from Deuteronomy 19:5, which states: "He shall flee to one of these cities, and he shall live." Implied, is that everything necessary for his life must be provided for him. Therefore, a scholar must be provided with his teacher, for the life of one who possesses knowledge without Torah study is considered to be death. Similarly, if a teacher is exiled, his academy is exiled with him.

א

תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו:

2

When a servant is exiled to a city of refuge, his master is not obligated to provide for his sustenance. The income from his labor, however, belongs to his master.

When a woman is exiled to a city of refuge, her husband is obligated to provide for her sustenance. For he cannot tell her: "Take the fruits of your labor in exchange for your sustenance," unless the woman is capable of earning a sufficient amount to provide for herself.

ב

עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו ומעשה ידיו לרבו. אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה. ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אלא אם כן היו מספיקין לה:

3

When a killer was sentenced to exile and died before the sentence was implemented, his bones should be taken to a city of refuge and buried there.

When a killer dies in his city of refuge, he should be buried there. When the High Priest dies, the bones of the killer may be taken to his ancestral plot.

ג

רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם. ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם. ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו:

4

When any of the other Levites who live in the city of refuge dies, he should not be buried within the city or within its Sabbath boundary. As Numbers 35:3 states: "Their open space will be for their animals, for their property and for all their life." Implied is that these cities were given for life, and not for burial.

ד

שאר הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהן אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום. שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם. לחיים ניתנו ולא לקבורה:

5

When a killer kills accidentally in a city of refuge, he should be exiled from one neighborhood to another. He should not depart from the city.

Similarly, when a Levite kills in one of his own cities, he should be exiled to another one of the cities of the Levites. For they all serve as a haven, as will be explained. If he killed outside the cities of the Levites and fled to his own city, that city serves as a haven for him.

ה

רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו. גולה בה משכונה לשכונה ואינו יוצא מן העיר. וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים. לפי שכולן קולטות כמו שיתבאר. ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו:

6

When the majority of the inhabitants of a city of refuge are killers, it no longer serves as a haven. This is derived from Joshua 20:4, which speaks of the designation of the cities of refuge and states: "And the killer will speak his words in the ears of the elders of the city." Implied is that there is a distinction between their words and his words.

Similarly, a city that does not have elders does not serve as a haven, for it is written: "The elders of that city."

ו

עיר מקלט שרובה רצחנים אינה קולטת. שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוין דבריהם לדבריו. וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא:

7

When a killer was exiled to a city of refuge, and the inhabitants of the city desire to show him honor, he should tell them: "I am a killer."

If they say, "We desire to honor you regardless," he may accept the honor from them.

ז

רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם [א] רוצח אני. אמרו לו אע"פ כן יקבל מהן:

8

A person who was exiled to a city of refuge should never leave his city of refuge, not even to perform a mitzvah or to deliver testimony - neither testimony involving monetary matters, nor testimony involving a capital case. He should not leave even if he can save a life by delivering testimony, or he can save a person from gentiles, from a river, from a fire or from an avalanche. This applies even if he is a person like Yoav ben Tz'ruyah, upon whom the salvation of the entire Jewish people may depend. He should never leave the city of refuge until the death of the High Priest. If he departs, he has allowed for his death, as explained.

ח

הגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם. ואפילו לדבר מצוה או לעדות בין עדות ממון בין עדות נפשות. ואפילו להציל נפש בעדותו או להציל מיד העובד כוכבים או מיד הנהר או מיד הדליקה ומן המפולת. אפילו כל ישראל צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו:

9

When it is said that a killer may return after the death of the High Priest, the intent is a High Priest anointed with the anointing oil, one who assumed his office through wearing his vestments, one who performs the service of a High Priest, and one who was removed from his office. When any of these four die, a killer may return from his city of refuge.

When, by contrast, a priest anointed to lead the nation in war dies, a killer may not return, for this priest is considered to be an ordinary priest.

ט

אחד כהן גדול המשיח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים. ואחד הכהן הגדול העובד. ואחד הכהן שעבר. כל אחד מארבעתן שמת מחזיר את הרוצח. אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט:

10

The following individuals are exiled and never return from their exile:

a) a person who was sentenced to exile at a time when the office of High Priest was not filled;

b) a person who killed a High Priest unintentionally and there was no other High Priest; or

c) a High Priest who killed unintentionally and there was no other High Priest.

י

רוצח שנגמר דינו לגלות ולא היה שם כהן גדול. וההורג כהן גדול ולא היה שם כהן גדול אחר. וכהן גדול שהרג ולא היה שם כהן גדול אחר. הרי אלו גולין ואינן יוצאין מעיר מקלט לעולם:

11

If, however, the killer was sentenced, but the High Priest died before the killer was actually exiled, he is not required to go into exile.

If before the killer was sentenced, the High Priest dies, and another High Priest was appointed in his stead, and then the sentence of exile was delivered, the killer returns after the death of the second High Priest, the one in whose term of office he was sentenced.

יא

נגמר דינו לגלות ואחר כך מת הכהן הגדול קודם שיגלה הרוצח. הרי זה פטור מן הגלות. ואם עד שלא נגמר דינו מת הכהן הגדול ומינו כהן אחר תחתיו ואחר כך נגמר דינו הרי זה חוזר במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו:

12

If a killer was sentenced and it was discovered that the High Priest was the son of a divorcee or the son of a woman who underwent chalitzah, the High Priesthood is negated. It is as if he were sentenced without there having been a High Priest; he may never leave his city of refuge.

יב

נגמר דינו ונמצא הכהן הגדול בן גרושה או בן חלוצה. בטלה כהונה וכאילו נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם:

13

When a killer returns to his city after the death of the High Priest, he is considered to be an ordinary citizen. If the blood redeemer slays him, the blood redeemer should be executed, for the killer has already gained atonement through exile.

יג

רוצח ששב לעירו אחר מות הכהן הגדול. הרי הוא כשאר כל אדם. ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו שכבר נתכפר לו בגלותו:

14

Although the killer has gained atonement, he should never return to a position of authority that he previously held. Instead, he should be diminished in stature for his entire life, because of this great calamity that he caused.

יד

אף על פי שנתכפר אינו חוזר בה לשררה שהיה בה לעולם. אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו:

15

Although a person who intentionally injures his father is liable to be executed by the court just like a person who kills another person, if a person unintentionally injured his parents, he is not liable for exile. For the Torah prescribed exile only for a person who unintentionally killed another man, as we have stated.

טו

אע"פ שהחובל באביו בזדון חייב מיתת בית דין כמו ההורג שאר אדם. אם חבל באביו או באמו בשגגה אינו חייב גלות. שלא חייבה תורה גלות אלא [להורג] נפש אדם בשגגה בלבד כמו שביארנו:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.