Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Teshuvah - Chapter One, Teshuvah - Chapter Two, Teshuvah - Chapter Three

Video & Audio Classes
Show content in:

Teshuvah - Chapter One

Introduction to Hilchos Teshuvah

[This text describes] one mitzvah; that a sinner should repent from his sin before God and confess.

This mitzvah and the fundamental principles [of faith] that follow in relation to it are explained in the coming chapters.

רמב"ם הלכות תשובה - הקדמה

הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו.


If a person transgresses any of the mitzvot of the Torah, whether a positive command or a negative command - whether willingly or inadvertently - when he repents, and returns from his sin, he must confess before God, blessed be, He as [Numbers 5:6-7] states: "If a man or a woman commit any of the sins of man... they must confess the sin that they committed."

This refers to a verbal confession. This confession is a positive command.

How does one confess: He states: "I implore You, God, I sinned, I transgressed, I committed iniquity before You by doing the following. Behold, I regret and am embarrassed for my deeds. I promise never to repeat this act again."

These are the essential elements of the confessional prayer. Whoever

confesses profusely and elaborates on these matters is worthy of praise.

Those who bring sin offerings or guilt offerings must also [confess their sins] when they bring their sacrifices for their inadvertent or willful transgressions. Their sacrifices will not atone for their sins until they repent and make a verbal confession as [Leviticus 5:5] states: "He shall confess the sin he has committed upon it."

Similarly, those obligated to be executed or lashed by the court do not attain atonement through their death or lashing unless they repent and confess. Similarly, someone who injures a colleague or damages his property, does not attain atonement, even though he pays him what he owes until he confesses and makes a commitment

never to do such a thing again as implied by the phrase [Numbers, loc. cit..], "any of the sins of man."


כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים וידוי זה מצות עשה כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם:


Since the goat sent [to Azazel] atones for all of Israel, the High Priest confesses upon it as a spokesman for all of Israel as [Leviticus 16:21] states: "He shall confess upon it all the sins of the children of Israel."

The goat sent to Azazel atones for all the transgressions in the Torah, the severe and the lighter [sins]; those violated intentionally and those transgressed inadvertently; those which [the transgressor] became conscious of and those which he was not conscious of. All are atoned for by the goat sent [to Azazel].

This applies only if one repents. If one does not repent, the goat only atones for the light [sins].

Which are light sins and which are severe ones? The severe sins are those for which one is liable for execution by the court or karet. False and unnecessary oaths are also considered severe sins even though they are not [punished by] karet. [The violation of] the other prohibitions and [the failure to perform] positive commandments that are not punishable by karet are considered light [sins].


שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות:


At present, when the Temple does not exist and there is no altar of atonement, there remains nothing else aside from Teshuvah.

Teshuvah atones for all sins. Even a person who was wicked his whole life and repented in his final moments will not be reminded of any aspect of his wickedness as [Ezekiel 33:12] states "the wickedness of the evil one will not cause him to stumble on the day he repents his wickedness."

The essence of Yom Kippur atones for those who repent as [Leviticus 16:30] states: "This day will atone for you."


בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם:


Even though Teshuvah atones for all [sins] and the essence of Yom Kippur brings atonement, [there are different levels of sin and hence, differences in the degree of atonement.] There are sins that can be atoned for immediately and other sins which can only be atoned for over the course of time. What is implied?

If a person violates a positive command which is not punishable by karet and repents, he will not leave that place before he is forgiven. Concerning these sins, [Jeremiah 3:22] states: "Return, faithless children! I will heal your rebellious acts."

If a person violates a prohibition that is not punishable by karet or execution by the court and repents, Teshuvah has a tentative effect and Yom Kippur brings atonement as [Leviticus, loc. cit. states "This day will atone for you."

If a person violates [sins punishable by] karet or execution by the court and repents, Teshuvah and Yom Kippur have a tentative effect and the sufferings which come upon him complete the atonement. He will never achieve complete atonement until he endures suffering for concerning these [sins, Psalms 89:33] states: "I will punish their transgression with a rod."

When does the above apply: When the desecration of God's name is not involved in the transgression. However, a person who desecrated God's name, even though he repented, Yom Kippur arrived while he continued his repentance, and he experienced suffering, will not be granted complete atonement until he dies. The three: repentance, Yom Kippur, and suffering have a tentative effect and death atones as [Isaiah 22:14] states: "It was revealed in my ears [by] the Lord of Hosts, surely this iniquity will not be atoned for until you die."


אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יוה"כ מכפר יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו' עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות אלא תשובה יוה"כ ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:

Teshuvah - Chapter Two


[Who has reached] complete Teshuvah? A person who confronts the same situation in which he sinned when he has the potential to commit [the sin again], and, nevertheless, abstains and does not commit it because of his Teshuvah alone and not because of fear or a lack of strength.

For example, a person engaged in illicit sexual relations with a woman. Afterwards, they met in privacy, in the same country, while his love for her and physical power still persisted, and nevertheless, he abstained and did not transgress. This is a complete Baal-Teshuvah. This was implied by King Solomon in his statement [Ecclesiastes 12:1] "Remember your Creator in the days of your youth, [before the bad days come and the years draw near when you will say: `I have no desire for them.'"]

If he does not repent until his old age, at a time when he is incapable of doing what he did before, even though this is not a high level of repentance, he is a Baal-Teshuvah.

Even if he transgressed throughout his entire life and repented on the day of his death and died in repentance, all his sins are forgiven as [Ecclesiastes, op. cit.:2] continues: "Before the sun, the light, the moon, or the stars are darkened and the clouds return after the rain..." - This refers to the day of death. Thus, we can infer that if one remembers his Creator and repents before he dies, he is forgiven.


אי זו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו:


What constitutes Teshuvah? That a sinner should abandon his sins and remove them from his thoughts, resolving in his heart, never to commit them again as [Isaiah 55:7] states "May the wicked abandon his ways...." Similarly, he must regret the past as [Jeremiah 31:18] states: "After I returned, I regretted."

[He must reach the level where] He who knows the hidden will testify concerning him that he will never return to this sin again as [Hoshea 14:4] states: "We will no longer say to the work of our hands: `You are our gods.'"

He must verbally confess and state these matters which he resolved in his heart.


ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו:


Anyone who verbalizes his confession without resolving in his heart to abandon [sin] can be compared to [a person] who immerses himself [in a mikvah] while [holding the carcass of] a lizard in his hand. His immersion will not be of avail until he casts away the carcass.

This principle is implied by the statement, [Proverbs 28:13], "He who confesses and forsakes [his sins] will be treated with mercy."

It is necessary to mention particularly one's sins as evidenced by [Moses' confession, Exodus 32:31]: "I appeal to You. The people have committed a terrible sin by making a golden idol."


כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב:


Among the paths of repentance is for the penitent to

a) constantly call out before God, crying and entreating;

b) to perform charity according to his potential;

c) to separate himself far from the object of his sin;

d) to change his name, as if to say "I am a different person and not the same one who sinned;"

e) to change his behavior in its entirety to the good and the path of righteousness; and f) to travel in exile from his home. Exile atones for sin because it causes a person to be submissive, humble, and meek of spirit.


מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:


It is very praiseworthy for a person who repents to confess in public and to make his sins known to others, revealing the transgressions he committed against his colleagues.

He should tell them: "Though I sinned against so and so, committing the following misdeeds.... Behold, I repent and express my regret." Anyone who, out of pride, conceals his sins and does not reveal them will not achieve complete repentance as [Proverbs 28:13] states: "He who conceals his sins will not succeed."

When does the above apply? In regard to sins between man and man. However, in regard to sins between man and God, it is not necessary to publicize one's [transgressions]. Indeed, revealing them is arrogant. Rather, a person should repent before God, blessed be He, and specifically mention his sins before Him. In public, he should make a general confession. It is to his benefit not to reveal his sins as [Psalms 32:1] states: "Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered."


ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח בד"א בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:


Even though repentance and calling out [to God] are desirable at all times, during the ten days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, they are even more desirable and will be accepted immediately as [Isaiah 55:6] states: "Seek God when He is to be found."

When does the above apply? To an individual. However, in regard to a community, whenever they repent and cry out wholeheartedly, they are answered immediately as [Deuteronomy 4:7] states: "[What nation is so great that they have God close to them,] as God, our Lord, is whenever we call Him."


אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו:


Yom Kippur is the time of Teshuvah for all, both individuals and the community at large. It is the apex of forgiveness and pardon for Israel. Accordingly, everyone is obligated to repent and confess on Yom Kippur.

The mitzvah of the confession of Yom Kippur begins on the day's eve, before one eats [the final meal], lest one choke to death in the meal before confessing.

Although a person confessed before eating, he should confess again in the evening service, Yom Kippur night, and similarly, repeat the confession in the morning, Musaf, afternoon, and Ne'ilah services.

At which point [in the service] should one confess? An individual confesses after the Amidah and the Chazan confesses in the midst of the Amidah, in the fourth blessing.


יוה"כ הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה ואף על פי שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית:


The confessional prayer customarily recited by all Israel is: "For we have all sinned...." This is the essence of the confessional prayer.
Sins which were confessed on one Yom Kippur should be confessed on another Yom Kippur even though one remains steadfast in his repentance, as [Psalms 51:5] states: "I acknowledge my transgressions and my sins are always before me."


הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד:


Teshuvah and Yom Kippur only atone for sins between man and God; for example, a person who ate a forbidden food or engaged in forbidden sexual relations, and the like. However, sins between man and man; for example, someone who injures a colleague, curses a colleague, steals from him, or the like will never be forgiven until he gives his colleague what he owes him and appeases him.

[It must be emphasized that] even if a person restores the money that he owes [the person he wronged], he must appease him and ask him to forgive him.

Even if a person only upset a colleague by saying [certain] things, he must appease him and approach him [repeatedly] until he forgives him.

If his colleague does not desire to forgive him, he should bring a group of three of his friends and approach him with them and request [forgiveness]. If [the wronged party] is not appeased, he should repeat the process a second and third time. If he [still] does not want [to forgive him], he may let him alone and need not pursue [the matter further]. On the contrary, the person who refuses to grant forgiveness is the one considered as the sinner.

[The above does not apply] if [the wronged party] was one's teacher. [In that instance,] a person should continue seeking his forgiveness, even a thousand times, until he forgives him.


אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו:


It is forbidden for a person to be cruel and refuse to be appeased. Rather, he should be easily pacified, but hard to anger. When the person who wronged him asks for forgiveness, he should forgive him with a complete heart and a willing spirit. Even if he aggravated and wronged him severely, he should not seek revenge or bear a grudge.

This is the path of the seed of Israel and their upright spirit. In contrast, the insensitive gentiles do not act in this manner. Rather, their wrath is preserved forever. Similarly, because the Gibeonites did not forgive and refused to be appeased, [II Samuel 21:2] describes them, as follows: "The Gibeonites are not among the children of Israel."


אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה:


If a person wronged a colleague and the latter died before he could ask him for forgiveness, he should take ten people and say the following while they are standing before the colleague's grave: "I sinned against God, the Lord of Israel, and against this person by doing the following to him...."

If he owed him money, he should return it to his heirs. If he is unaware of the identity of his heirs, he should place [the sum] in [the hands of] the court and confess.


החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה:

Teshuvah - Chapter Three


Each and every person has merits and sins. A person whose merits exceed his sins is [termed] righteous. A person whose sins exceed his merits is [termed] wicked. If [his sins and merits] are equal, he is termed a Beinoni.

The same applies to an entire country. If the merits of all its inhabitants exceed their sins, it is [termed] righteous. If their sins are greater, it is [termed] wicked. The same applies to the entire world.


כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע מחצה למחצה בינוני וכן המדינה אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן הרי זו צדקת ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה וכן כל העולם כולו:


If a person's sins exceed his merits, he will immediately die because of his wickedness as [Jeremiah 30:14] states: "[I have smitten you...] for the multitude of your transgressions."

Similarly, a country whose sins are great will immediately be obliterated as implied by [Genesis 18:20]: "The outcry of Sodom and Amorah is great....

In regard to the entire world as well, were its [inhabitants'] sins to be greater than their merits, they would immediately be destroyed as [Genesis 6:5] relates: "God saw the evil of man was great... [and God said: `I will destroy man....']"

This reckoning is not calculated [only] on the basis of the number of merits and sins, but also [takes into account] their magnitude. There are some merits which outweigh many sins as implied by [I Kings 14:13]: "Because in him, there was found a good quality." In contrast, a sin may outweigh many merits as [Ecclesiastes 9:18] states: "One sin may obscure much good."

The weighing [of sins and merits] is carried out according to the wisdom of the Knowing God. He knows how to measure merits against sins.


אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות:


Anyone who changes his mind about the mitzvot he has performed and regrets the merits [he has earned], saying in his heart: "What value was there in doing them? I wish I hadn't performed them" - loses them all and no merit is preserved for him at all as [Ezekiel 33:12] states "The righteousness of the upright will not save him on the day of his transgression." This only applies to one who regrets his previous [deeds].

Just as a person's merits and sins are weighed at the time of his death, so, too, the sins of every inhabitant of the world together with his merits are weighed on the festival of Rosh HaShanah. If one is found righteous, his [verdict] is sealed for life. If one is found wicked, his [verdict] is sealed for death. A Beinoni's verdict remains tentative until Yom Kippur. If he repents, his [verdict] is sealed for life. If not, his [verdict] is sealed for death.


כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אין זה אלא בתוהה על הראשונות וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה:


Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is a decree, it contains an allusion. It is as if [the shofar's call] is saying:

Wake up you sleepy ones from your sleep and you who slumber, arise. Inspect your deeds, repent, remember your Creator. Those who forget the truth in the vanities of time and throughout the entire year, devote their energies to vanity and emptiness which will not benefit or save: Look to your souls. Improve your ways and your deeds and let every one of you abandon his evil path and thoughts.

Accordingly, throughout the entire year, a person should always look at himself as equally balanced between merit and sin and the world as equally balanced between merit and sin. If he performs one sin, he tips his balance and that of the entire world to the side of guilt and brings destruction upon himself.

[On the other hand,] if he performs one mitzvah, he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings deliverance and salvation to himself and others. This is implied by [Proverbs 10:25] "A righteous man is the foundation of the world," i.e., he who acted righteously, tipped the balance of the entire world to merit and saved it.

For these reasons, it is customary for all of Israel to give profusely to charity, perform many good deeds, and be occupied with mitzvot from Rosh HaShanah until Yom Kippur to a greater extent than during the remainder of the year.

During these ten days, the custom is for everyone to rise [while it is still] night and pray in the synagogues with heart-rending words of supplication until daybreak.


אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום:


When a person's sins are being weighed against his merits, [God] does not count a sin that was committed only once or twice. [A sin] is only [counted] if it was committed three times or more.

Should it be found that [even] those sins committed more than three times outweigh a person's merits, the sins that were committed twice [or less] are also added and he is judged for all of his sins.

If his merits are equal to [or greater than the amount of] his sins committed which were committed more than three times, [God] forgives his sins one after the other, i.e., the third sin [is forgiven because] it is considered as a first sin, for the two previous sins were already forgiven. Similarly, after the third sin is forgiven, the fourth sin is considered as a "first" [sin and is forgiven according to the same principle].

The same [pattern is continued] until [all his sins] are concluded.

When does the above apply? In regard to an individual as can be inferred from [Job 33:29] "All these things, God will do twice or three times with a man." However, in regard to a community, [retribution for] the first, second, and third sins is held in abeyance as implied by [Amos 2:6] "For three sins of Israel, [I will withhold retribution,] but for the fourth, I will not withhold it." When a reckoning [of their merits and sins] is made according to the above pattern, the reckoning begins with the fourth [sin].

[As mentioned above,] a Beinoni [is one whose scale is equally balanced between merit and sin]. However, if among his sins is [the

neglect of the mitzvah of] tefillin [to the extent that] he never wore them even once, he is judged according to his sins. He will, nevertheless, be granted a portion in the world to come.

Similarly, all the wicked whose sins are greater [than their merits] are judged according to their sins, but they are granted a portion in the world to come for all Israel have a share in the world to come as [Isaiah 60:21] states "Your people are all righteous, they shall inherit the land forever." "The land" is an analogy alluding to "the land of life," i.e., the world to come. Similarly, the "pious of the nations of the world" have a portion in the world to come.


בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי וכן עד סופן בד"א ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אבל הצבור תולין להן עון ראשון שני ושלישי שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו וכשמחשבין להן על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אע"פשחטאו שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא העולם הבא וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא:


The following individuals do not have a portion in the world to come. Rather, their [souls] are cut off and they are judged for their great wickedness and sins, forever:

the Minim,

the Epicursim,

those who deny the Torah,

those who deny the resurrection of the dead and the coming of the [Messianic] redeemer,

those who rebel [against God],

those who cause the many to sin,

those who separate themselves from the community,

those who proudly commit sins in public as Jehoyakim did,

those who betray Jews to gentile authorities,

those who cast fear upon the people for reasons other than the service of God,



one who extends his foreskin [so as not to appear circumcised].


ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים:

המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו:


Five individuals are described as Minim:

a) one who says there is no God nor ruler of the world;

b) one who accepts the concept of a ruler, but maintains that there are two or more;

c) one who accepts that there is one Master [of the world], but maintains that He has a body or form;

d) one who maintains that He was not the sole First Being and Creator of all existence;

e) one who serves a star, constellation, or other entity so that it will serve as an intermediary between him and the eternal Lord.

Each of these five individuals is a Min.


חמשה הן הנקראים מינים:

האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:


Three individuals are described as Epicursim:

a) one who denies the existence of prophecy and maintains that there is no knowledge communicated from God to the hearts of men;

b) one who disputes the prophecy of Moses, our teacher;'

c) one who maintains that the Creator is not aware of the deeds of men.

Each of these three individuals is an Epicurus.

There are three individuals who are considered as one "who denies the Torah":

a) one who says Torah, even one verse or one word, is not from God. If he says: "Moses made these statements independently," he is denying the Torah.

b) one who denies the Torah's interpretation, the oral law, or disputes [the authority of] its spokesmen as did Tzadok and Beitus.

c) one who says that though the Torah came from God, the Creator has replaced one mitzvah with another one and nullified the original Torah, like the Arabs [and the Christians].

Each of these three individuals is considered as one who denies the Torah.


שלשה הן הנקראים אפיקורסין:

האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם והמכחיש נבואתו של משה רבינו והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים שלשה הן הכופרים בתורה:

האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים כל אחד משלשה אלו כופר בתורה:


Among Israel, there are two categories of apostates: an apostate in regard to a single mitzvah and an apostate in regard to the entire Torah.

An apostate in regard to a single mitzvah is someone who has made a practice of willfully committing a particular sin [to the point where] he is accustomed to committing it and his deeds are public knowledge. [This applies] even though [the sin] is one of the minor ones. For example, someone who has made a practice of constantly wearing sha'atnez or cutting off his sideburns so that it appears that, in regard to him, it is as if this mitzvah has been nullified entirely. Such a person is considered an apostate in regard to that matter. This applies [only] if he [commits the sin] with the intent of angering God.

An example of an apostate in regard to the entire Torah is one who turn to the faith of the gentiles when they enact [harsh] decrees [against the Jews] and clings to them, saying: "What value do I have in clinging to Israel while they are debased and pursued. It's better to cling to those who have the upper hand." Such an individual is an apostate in regard to the entire Torah.


שנים הם המומרים מישראל:

המומר לעבירה אחת והמומר לכל התורה כולה מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה מומר לאותו דבר והוא שיעשה להכעיס מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה וידבק בהם ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה הרי זה מומר לכל התורה כולה:


[The category of] "those who cause the many to sin" includes those who cause them to commit a severe sin like Jeroboam, Tzadok, or Beitus; and also, those who cause them to commit a slight sin, even the nullification of a positive command.

It includes [both] those who force others to sin like Menasheh who would kill the Jews if they did not worship idols and those who entice others and lead them astray.


מחטיאי הרבים כיצד אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה ואחד האונס אחרים עד שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודת כוכבים או שהטעה אחרים והדיחם:


A person who separates himself from the community [may be placed in this category] even though he has not transgressed any sins. A person who separates himself from the congregation of Israel and does not fulfill mitzvot together with them, does not take part in their hardships, or join in their [communal] fasts, but rather goes on his own individual path as if he is from another nation and not [Israel], does not have a portion in the world to come.

"Those who proudly commit sins in public as Jehoyakim did," whether they commit slight sins or severe ones, have no portion in the world to come. Such behavior is referred to as "acting brazen-facedly against the Torah," for he acted insolently, in open [defiance], without feeling any shame despite the Torah's words.


הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא העושה עבירות ביד רמה כיהויקים בין שעשה קלות בין שעשה חמורות אין לו חלק לעולם הבא וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי תורה:


There are two categories of "those who betray Jews to gentiles:" one who betrays a colleague to the gentiles so that they may kill him or beat him; and one who gives over a colleague's money to gentiles or to a person who commandeers property and is, therefore, considered like a gentile.

Neither of the two has a portion in the world to come.


שנים הם המוסרין:

המוסר חבירו ביד עכו"ם להורגו או להכותו והמוסר ממון חבירו ביד עכו"ם או ביד אנס שהוא כעכו"ם ושניהם אין להם חלק לעוה"ב:


"Those who cast fear upon the people for reasons other than the service of God" - This refers to one who rules the community with a strong hand and [causes] them to revere and fear him. His intent is only for his own honor and none of his desires are for God's honor; for example, the gentile kings.


מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו וכוונתו לכבוד עצמו וכל חפציו שלא לכבוד שמים כגון מלכי העכו"ם:


All the twenty four individuals listed above will not receive a portion in the world to come even though they are Jewish.

There are other sins which are less severe than those mentioned. Nevertheless, our Sages said that a person who frequently commits them will not receive a portion in the world to come and [counseled] that these [sins] be avoided and care be taken in regard to them. They are:

one who invents a [disparaging] nickname for a colleague; one who calls a colleague by a [disparaging] nickname;

one who embarrasses a colleague in public;

one who takes pride in his colleague's shame;

one who disgraces Torah Sages;

one who disgraces his teachers;

one who degrades the festivals; and

one who profanes sacred things.

When does the statement that these individuals do not have a portion in the world to come apply? When they die without having repented. However, if such a person repents from his wicked deeds and dies as a Baal-Teshuvah, he will merit the world to come, for nothing can stand in the way of Teshuvah.

Even if he denies God's existence throughout his life and repents in his final moments, he merits a portion in the world to come as implied by [Isaiah 57:19] "`Peace, peace, to the distant and the near,' declares God. `I will heal him.'"

Any wicked person, apostate, or the like, who repents, whether in an open, revealed manner or in private, will be accepted as implied by [Jeremiah 3:22] "Return, faithless children." [We may infer] that even if one is still faithless, as obvious from the fact that he repents in private and not in public, his Teshuvah will be accepted.


כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעוה"ב ויש עבירות קלות מאלו ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעוה"ב וכדי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן ואלו הן:

המכנה שם לחבירו והקורא לחבירו בכינויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו והמבזה תלמידי חכמים והמבזה רבותיו והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אע"פ שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.