1

Even the slightest amount1 of a leavening agent and sweet entity2 is forbidden [as an offering] for the altar, as [Leviticus 2:11] states: "For no leavening agent or honey shall be kindled... [as a fire-offering]."3 One is liable only if he set them afire together with a sacrifice or for the sake of a sacrifice.4

Whether one sets afire these entities themselves or a mixture of them, he is liable for lashes for each one individually. If he set afire both of them at the same time, he is liable for only one set of lashes, because both of them are mentioned in the same prohibition.5

א

שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו' ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהן לוקה על כל אחד מהן בפני עצמו ואם הקטיר שניהן כאחד אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד:

2

If even the slightest amount of these substances fell into the incense offering, it is disqualified.6 If one set [the mixture] afire in the Sanctuary,7 he is worthy of lashes. Setting an entity afire is significant only if one sets afire an olive-sized portion.

ב

נפל מהם כל שהוא בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ואין הקטרה פחותה מכזית:

3

If one brought a leavening agent or a sweetener on the altar alone8 as kindling fuel, he is exempt, as [ibid:12] states: "They should not be brought to the altar as a pleasant fragrance." [Implied is that] they should not be brought as "a pleasant fragrance," i.e., as a sacrifice, but they may be brought as kindling fuel. Even if one set afire an entity that is not ordained to be set afire9 together with a leavening agent or with a sweetener, he is liable since it is part of a sacrifice.

ג

העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח לשם עצים פטור שנאמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בדבש או בשאור הואיל והוא מן הקרבן לוקה:

4

What is implied? When one causes [the following entities] to be consumed [by fire on the altar]:10the meat of a sin-offering or a guilt-offering,11 the meat of sacrifices of a lesser order of sanctity,12 the remains of the meal offering,13 what is left-over from the omer14 or from a sin-offering from fowl,15 the showbread,16 the two loaves [offered on Shavuot],17 the log of oil brought by a leper18 - if one were to cause an olive-sized portion of any one of these entities to be consumed on the altar or on its ramp with a leavening agent or a sweetener,19 he is liable for lashes. Even though none of these entities are fit to be consumed by fire on the altar, since they are called sacrifices, one is liable for them, as [indicated by the initial clause of the verse cited above]: "You shall offer them as a first-fruit offering to God."20

ד

כיצד המעלה מבשר חטא' ואשם או מבשר קדשים קלים או משיירי המנחות או ממותר העומר או מחטאת העוף או מלחם הפנים ושתי הלחם או מלוג שמן של מצורע המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה אף ע"פ שאין כל אלו ראויין להקטרה הואיל והן קרויין קרבן חייב עליהן שנאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לי"י וגו':

5

Similarly, it is forbidden21 to offer on the altar22 any entity from all those listed that is not fit to be consumed by fire, e.g., the meat of a sin-offering or a guilt-offering, the remains of the meal offering, or the like. According to the Oral Tradition, we learned that when there is an entity from which a portion is designated to be consumed by fire, it is forbidden to have the remainder [of that entity]23 consumed by fire.

ה

וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראויין להקטרה כגון בשר חטאות ואשמות ושירי מנחות וכיוצא בהן מפי השמועה למדו שכל דבר שמקצתו לאישים הרי שאריתו בבל תקטירו:

6

A person who has the limbs of an impure24 animal consumed by fire on the altar is liable for lashes despite the fact that the prohibition against offering it is [merely] derived from a positive commandment.25 [This is derived as follows:] The Torah teaches us to partake of pure animals26 and to offer pure animals as sacrifices.27 One may conclude that an impure animal should not be eaten and should not be offered. Just as one is liable for lashes for partaking of an impure animal [although it is a prohibition] derived from a positive commandment as explained in the appropriate place,28 so too, he is liable for lashes for offering it.29 When, by contrast, one offers the limbs of a kosher wild beast,30 he violates a positive commandment, but he is not liable for lashes. What is the source that teaches that he violates a positive commandment? [Leviticus 1:2] states: "You shall offer your sacrifices from the domesticated animals: from cattle and flocks."31 From this, one can derive that one should not offer wild beasts as sacrifices. A prohibition derived from a positive commandment has the status of a positive commandment.32

ו

המקטיר איברי בהמה טמאה על גבי המזבח לוקה ואע"פ שאיסור הקרבתה מכלל עשה שהרי נאמר מן הטהורה אכול ומן הטהורה הקרב הא טמאה לא תאכל ולא תקריב כשם שלוקה על אכילת הטמאה הבא מכלל עשה כמו שביארנו במקומו כך לוקה על הקרבתה אבל המקריב איברי חיה טהורה עובר בעשה ואינו לוקה ומנין שהוא בעשה שנאמר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם הא מן החיה לא תקריבו ולאו הבא מכלל עשה עשה:

7

When one steals or obtains an object through robbery and offers it as a sacrifice, it is invalid33 and the Holy One, blessed be He, hates it, as [Isaiah 61:8] states: "[I am God Who...] hates a burnt offering [obtained] through robbery." Needless to say, it is not accepted. If the owner despairs of its return, the sacrifice is acceptable.34[This applies] even35 if it is a sin-offering and thus the priests partake of its meat.

For the sake of the enhancement of the altar's [honor], it was decreed that if it became public knowledge that a sin-offering was obtained through robbery, it does not bring about atonement even if the owner despaired of its return, so that it will not be said that the altar consumes stolen property.36 Similar laws apply with regard to a burnt offering.

ז

הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקדוש ברוך הוא שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפילו היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אף על פי שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה:

8

When a person steals an animal consecrated to be offered as a burnt- offering37 by a colleague and has it offered without any further explanation,38 the original owner receives atonement.39

ח

הגונב עולת חבירו והקריבה סתם נתכפרו בה הבעלים הראשונים:

9

Meal offerings and wine libations may not be brought from tevel,40from chadash before the omer was offered,41 or from miduma.42 Needless to say,43 they may not be brought from orlah44or from mixed species in a vineyard,45 for that would be a mitzvah that comes as a result of a sin which God despises.46 If one brings such [an entity as a sacrifice], it is not sanctified to become fit to be offered as a sacrifice, but it is sanctified to be disqualified as are other consecrated entities that are disqualified.47

ט

אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו:

10

As an initial preference, none of the meal offerings should be brought from chadash before the two breads [are brought on Shavuot], for [Leviticus 23:17]48 refers to them as "the first fruits unto God."49 If, however, [such a meal offering] was brought, it is acceptable.50 Wine libations may be brought from wine that was set aside51 on a festival.52

י

כל המנחות אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם לכתחלה שהרי נאמר בהן בכורים לי"י ואם הביא כשר ומביאים נסכים מן המוקצה ביו"ט:

11

It is a positive commandment to salt all the sacrifices before they are brought up to the altar,53 as [Leviticus 2:13] states: "On all of your sacrifices you shall offer salt."54 There are no entities that are offered on the altar without salt except the wine libations, the blood, and the wood. This matter was conveyed by the Oral Tradition, but there is no explicit verse to rely on.55

It is a mitzvah to salt the meat very thoroughly like one salts meat before roasting it, in which instance one turns over the limbs and salts it.56 If, however, one applies even the slightest amount of salt, even one grain, it is acceptable.

יא

מצות עשה למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים והדם והעצים ודבר זה קבלה ואין לו מקרא לסמוך עליו ומצוה למלוח הבשר יפה יפה כמולח בשר לצלי שמהפך את האבר ומולח ואם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד כשר:

12

If one offered a sacrifice without any salt at all, he is liable for lashes,57as [the above verse] states: "You shall not withhold salt, the covenant of your God."

Even though he receives lashes, the sacrifice is valid and is accepted [Above] with the exception of the meal offering. For salt is an absolute necessity when taking a fistful of the meal offering,58 as [the above verse] states: "You shall not withhold salt, the covenant of your God from your meal offering."

יב

הקריב בלא מלח כלל לוקה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך ואע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך:

13

The salt which is used to salt all of the sacrifices should be communal property like the wood. A private individual should not bring salt or wood for his sacrifice from his home.59

There are three places where salt is stored for the sacrificial service:60 in the Chamber of Salt,61 on the ramp [ascending to the altar], and on the top of the altar itself. In the Chamber of Salt, the hides of the sacrificial animals would be salted. On the ramp, the limbs would be salted and on the top of the altar, the fistful of meal [taken from the meal offering], the frankincense [from the Showbread], the meal offerings which are burnt, and a fowl brought as a burnt offering are salted.

יג

המלח שמולחין בו כל הקרבנות משל ציבור כמו העצים ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנו מביתו ובשלשה מקומות היו נותנין המלח בלשכת המלח ועל גבי הכבש ובראשו של מזבח בלשכת המלח היו מולחין עורות הקדשים ועל גבי הכבש מולחין האיברים ובראשו של מזבח מולחין הקומץ והלבונה ומנחות הנשרפות ועולת העוף: