Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

To`en veNit`an - Chapter 1, To`en veNit`an - Chapter 2, To`en veNit`an - Chapter 3

Video & Audio Classes
Show content in:

To`en veNit`an - Chapter 1

Introduction to Hilchos To`en veNit`an

It contains one mitzvah, the laws when a person issues a claim against a colleague and he either admits or denies the claim. This mitzvah is explained in the following chapters.

רמב"ם הלכות טוען ונטען - הקדמה

הלכות טוען ונטען. מצות עשה אחת היא והיא דין טוען ומודה או כופר. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.

1

When a person who issues a claim against a colleague with regard to movable property, and the defendant acknowledges a portion of the claim, he must pay what he acknowledged, and take an oath with regard to the remainder. This is a Scriptural obligation, as Exodus 22:8 states: "That this is it."

Similarly, if the defendant denies the entire obligation and says: "Such a thing never happened," and one witness testifies that the defendant is obligated to the plaintiff, the defendant is obligated by Scriptural Law to take an oath. The Oral Tradition teaches: Whenever two witnesses would obligate the person to pay money, one witness obligates him to take an oath.

Similarly, it was derived through the Oral Tradition that one witness shall not rise up against any man for any iniquity or any sin. He may, however, rise up against him to obligate him to take an oath.

א

הטוען את חבירו במטלטלין והודה לו במקצת הרי זה משלם מה שהודה בו ונשבע על השאר מן התורה שנאמר אשר יאמר כי הוא זה, וכן אם כפר בכל ואומר לא היו דברים מעולם ועד אחד מעיד [שהוא חייב לו] הרי זה נשבע מן התורה, ומפי השמועה למדו שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה, וכן למדו מפי השמועה שעד אחד לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה.

2

There are only three individuals who are obligated by Scriptural Law to take an oath: a person who denied a portion of a claim of movable property, a person obligated by one witness, and a watchman. For with regard to a watchman, Exodus 22:10 states: "The oath of God shall be between them." We have already explained the oath required of watchman in Hilchot Sechirut.

Each of these three individuals takes an oath and becomes free of his obligation to pay. In contrast, those who take an oath and collect the money they claim, e.g., an employee, a person who was injured, a person who impairs the legal power of his promissory note and the like, and similarly, those who take an oath because there is a possibility of a claim being lodged against them, e.g., partners and sharecroppers, all take oaths because of our Sages' ordinances. Although all these oaths were ordained by Rabbinic decree, they all resemble a Scriptural oath, and all must be taken while holding a sacred article.

ב

אין לך מחוייב שבועה מן התורה חוץ משלשה, מי שהודה במקצת המטלטלין, ומי שחייבו עד אחד, והשומר, שהרי נאמר בשומר שבועת ה' תהיה בין שניהם, וכבר ביארנו שבועת השומרין בהלכות שכירות, וכל אחד מן השלשה נשבע ונפטר מלשלם, אבל כל הנשבעין ונוטלין כגון שכיר ונחבל ופוגם את שטרו וכיוצא בו, וכן כל הנשבעין בטענת ספק כגון השותפין והאריסין כולן נשבעין בתקנת חכמים, וכל אלו השבועות אע"פ שהן מדברי סופרים הרי הן כעין של תורה בנקיטת חפץ.

3

A defendant is not liable to take a Scriptural oath when a colleague claims that he owes movable property and the defendant:

a) denies the entire matter, saying: "Such a thing never occurred";

b) admitted a portion of the claim and gave it to him immediately, saying: "This is all I owe you; here it is";

c) admits that he had originally owed the plaintiff the debt, but claims that the plaintiff waived payment, gave him the object claimed as a present, or that he already returned the debt;

d) admits owing barley, while the plaintiff claims wheat.

Nevertheless, the Sages of the Gemara ordained that in all these situations, the defendant should take a sh'vuat heset, before being freed of liability. This oath does not resemble a Scriptural oath, because one need not hold a sacred article while taking it. We have already described the process of taking a Scriptural oath and that of taking a sh'vuat heset in Hilchot Sh'vuos.

ג

הטוען מטלטלין על חבירו וכפר בכל ואמר לא היו דברים מעולם, או שהודה במקצת ונתנו מיד ואמר אין לך בידי אלא זה והילך, או שאמר אמת שהיה לך אצלי אבל מחלת לי או נתת לי או מכרת לי או החזרתי לך או שטענו חטים והודה לו בשעורים בכל אלו פטור משבועת התורה, אבל חכמי הגמרא תקנו שישבע הנתבע בכל אלו שבועת היסת ויפטר, ואינו כעין של תורה לפי שאין בהן נקיטת חפץ, וכבר ביארנו דרך שבועה של תורה ודרך שבועת היסת בהלכות שבועות.

4

Whenever anyone is required to take an oath by Scriptural Law, he may take the oath and free himself of obligations. If he does not desire to take the oath, we attach his property and expropriate everything the plaintiff claims. For the plaintiff will say: "I will not budge from the Torah's ruling. Either take the oath or pay me." He may, however, have a conditional ban of ostracismissued against anyone who makes a false claim. He must then pay.

Different laws apply when, by contrast, a person is obligated to take an oath by Rabbinic degree. If he was one of those who must take an oath and collect his due, he cannot reverse the oath and require the defendant to take it. For the defendant will tell him: "Take the oath and collect as the Sages ordained for you." If he does not desire to take an oath, he should depart.

My masters ruled that if the plaintiff says: "I do not desire the ordinance which the Sages ordained on my behalf. Instead, I am no different than any other plaintiff," he may require the defendant to take a sh'vuat heset. If the defendant desires to reverse this oath and require the plaintiff to take it, we obligate the plaintiff to take the oath or to depart.

ד

כל מי שנתחייב שבועה מן התורה הרי זה נשבע ונפטר, ואם לא רצה להשבע יורדין לנכסיו וגובין מהם כל מה שתבע חבירו עליו, שהרי התובע אומר לו איני זז מדין תורה או השבע או תן לי, ויש לו להחרים על מי שטען עליו דבר שאינו כן ונותן, אבל מי שנתחייב שבועה מדבריהן אם היה מן הנשבעין ונוטלין אינו יכול להפך את השבועה שהרי הנתבע אומר לו השבע וטול כמו שתקנו לך, ואם לא רצה להשבע ילך לו, והורו רבותי שאם אמר התובע איני רוצה בתקנה זו שתקנו לי חכמים אלא הריני כשאר התובעים הרי זה משביע את הנתבע היסת, ואם רצה להפכה על התובע מחייבין את התובע להשבע או ילך לו.

5

If a defendant was obligated by Rabbinic decree to take an oath to be released from responsibility, e.g., those who must take an oath because of a doubt or those required to take a sh'vuat heset, and he did not want to take an oath, he is placed under a ban of ostracism for 30 days. If he does not come and seek to be released from his ban, he is given stripes for rebellious conduct.

Similarly, whenever a person has been placed under a ban of ostracism for 30 days, he is given stripes for rebellious conduct and then his ban is lifted. His property is not attached, because he is not required to take an oath by Scriptural Law.

ה

היה מחוייב שבועה מדבריהם מן הנשבעין ונפטרין כגון הנשבעין על טענת ספק או מן הנשבעין היסת ולא רצה להשבע משמתין אותו שלשים יום אם לא בא ולא תבע נידויו מלקין אותו מכת מרדות, וכל מי שחלה עליו שמתא שלשים יום מכין אותו מכת מרדות ואחר כך מתירין נדויו, ואין יורדין לנכסיו לפי שאינו מחוייב שבועה מן התורה.

6

Whenever a person is obligated to take a sh'vuat heset, if he desires, he may reverse the oath and obligate the plaintiff. The plaintiff may take the sh'vuat heset and then collect his claim from his colleague.

There is no other person who takes a sh'vuat heset and collects his claim from his colleague except this person for whom the obligation to take a sh'vuat heset. A Scriptural oath and a Rabbinic oath that resembles a Scriptural oath may not be reversed.

ו

כל המחוייב שבועת היסת אם רצה להפוך השבועה על התובע הרי התובע נשבע היסת ונוטל מחבירו, ואין לך מי שנשבע היסת ונוטל מחבירו אלא זה שנהפכה עליו שבועת היסת, ואין לך שבועה שתהפך אלא שבועת היסת בלבד, אבל שבועה של תורה או של דבריהם שהיא כעין של תורה אין הופכין שבועתן.

7

A person cannot be required to take a sh'vuat heset unless a definite claim is lodged against him. If, however, the plaintiff's claim is doubt, the defendant is not liable for the oath.

What is implied? The plaintiff says: "It appears to me that you owe me a maneh," "I lent you a maneh, it appears to me that you did not repay me," "My father said that you owe me a maneh, "My father declared to me in the presence of witnesses that you owe me a maneh," "A certain article was stolen from my house. You were the only person there. In my eyes, it is likely that you stole it," "I calculated the money I have and I found that I was lacking some. Perhaps you caused me to err in the accounting," and to all these complaints, the defendant states: "I do not owe you anything," he is not liable even for a sh'vuat heset. The same applies in all analogous situations.

ז

אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור, כיצד כמדומה לי שיש לי אצלך מנה או שאמר מנה הלויתיך וכמדומה לי שלא פרעתני, אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה או צוה לי בפני עדים שיש לי אצלך מנה, דבר פלוני נגנב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו, חשבתי מעות ומצאתי חסר שמא אתה הטעיתני בחשבון, והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת וכן כל כיוצא בזה. 1

8

The defendant is required to take a sh'vuat heset in the following situations. The plaintiff claims: "You definitely owe me a kor of wheat," and the defendant replies: "I don't know. Maybe I owe you, maybe I do not owe you," the defendant must take a sh'vuat heset that he does not know of the obligation. He is then released. He is not liable, because he did not definitely obligate himself. Similar laws apply in all analogous situations.

Similarly, if the plaintiff claims: "You definitely owe me a kor of wheat," and the defendant replies: "I don't know whether I owe you a kor of wheat or barley," the defendant must take a sh'vuat heset that he does not know and pay the plaintiff a kor of barley. Similar laws apply in all analogous situations.

ח

כור חטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע שמא יש לך שמא אין לך הרי הנתבע ישבע שבועת היסת שאינו יודע ונפטר, לפי שלא חייב עצמו בודאי וכן כל כיוצא בזה, כור חטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע אם חטים הוא או שעורים הרי זה נשבע היסת שאינו יודע ומשלם שעורין וכן כל כיוצא בזה. 2

9

Different rules apply when the plaintiff claims: "You definitely owe me a maneh," and the defendant replies: "I did owe you a maneh. I do not know, however, if I returned it to you or did not return it to you yet." The defendant is obligated to pay. The plaintiff is not obligated to take an oath at all, not even a sh'vuat heset.

The rationale is that the defendant knows that he was liable and the plaintiff is lodging a definite claim against him, and he does not know whether he fulfilled his obligation or not. Similar laws apply in all analogous situations.

This stringency does not apply if there is no plaintiff, i.e., on his own initiative, the defendant said: "I stole from you...", "You lent me a maneh...", "Your father entrusted me with a maneh, and I do not know if I returned it to you or not, he is not liable at all. If he desires to fulfill his moral and spiritual obligations, he is liable to make restitution.

ט

מנה יש לי בידך בודאי והנתבע אומר כן היה לך בידי אבל איני יודע אם החזרתי לך או עדיין לא החזרתי לך חייב לשלם ולא ישבע התובע כלל אפילו שבועת היסת, מפני שהוא יודע בודאי שהוא חייב והרי זה טוען אותו טענת ודאי ונסתפק אם נפטר או לא נפטר וכן כל כיוצא בזה, אבל אם אין לו תובע והודה מעצמו ואמר גזלתיך או הלויתני מנה, אביך הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אם החזרתיו או לא החזרתיו, אינו חייב לשלם, ואם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם.

10

As mentioned above, a sh'vuat heset can be reversed. Thus if a plaintiff claims: "You owe me a maneh," and the defendant responds: "I do not owe you anything," the plaintiff may tell him: "Take a sh'vuat heset and go on your way." And the defendant may respond: "You take the sh'vuat heset and collect your claim." If the plaintiff says: "I do not desire to take the oath," the defendant may tell him: "Either take the oath and collect your claim or go away without anything." The obligation to take the oath may not be reversed again. The plaintiff may, however, have a conditional bill of ostracism issued against anyone who owes him money and refuses to pay.

י

מנה לי בידך אין לך בידי כלום השבע היסת ולך השבע אתה היסת וטול, ואמר התובע איני רוצה להשבע הרי הנתבע אומר לו השבע וטול או תלך בלא כלום, ואין שם הפוך אחר ויש לו להחרים סתם על מי שהוא חייב לי ולא יתן לי.

11

My masters ruled that anyone who is obligated to take an oath - whether a Scriptural oath or a Rabbinic oath, even a sh'vuat heset - may, before taking the oath, have a conditional ban of ostracism issued against anyone who lodges a claim against him for money which he does not owe so that he will have to take an oath unnecessarily. The person requiring him to take the oath must answer Amen. Afterwards, the defendant must take that oath.

This is a proper ordinance for litigants so that they will refrain from making false claims and not cause God's name to be mentioned for no purpose, thus preventing them from lodging spurious suits.

יא

הורו רבותי שכל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם אפילו היסת, יש לו להחרים סתם קודם שישבע על מי שיטעון עליו דבר שאינו חייב בו כדי שישביע אותו בחנם ויענה המשביע אמן ואחר ישבע, ותקנה טובה לבעלי דינין כדי שימנעו מטענת שקר ולא יגרמו להוציא שם שמים לבטלה ולא ישיאו שמע שוא.

12

Whenever a person is required to take an oath - whether a Scriptural oath or a Rabbinic oath - the plaintiff can require him to include in his oath a denial of any other claim that he desires which would obligate the defendant financially.

To what extent can he be forced to include a claim? Until the plaintiff has him include in the oath that he was not sold to the plaintiff as a Hebrew servant and is still under his bond.

As mentioned, a worker who is required to take an oath cannot be forced to include other claims in that oath.

יב

כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם מגלגל עליו המשביע כל מה שירצה מדברים שאם יודה בהן יתחייב ממון, ועד היכן כח גלגול עד שיאמר ובכלל שבועה זו שלא נמכרת לי בעבד עברי ועדיין עבדי אתה, וכבר ביארנו שאין מגלגלין על השכיר.

13

The following principle applies whenever a person is obligated to take an oath, even a sh'vuat heset, and the plaintiff begins to demand that he include in the oath matters which were not included in the original claim. If the defendant sees this and says: "I do not desire to take the oath. Instead, I will pay the original claim whose denial obligated me to take the oath," we do not accept his request. Instead, we tell him: "Either pay all the definite claims he asked you to include in the oath or take the oath and be released of responsibility."

יג

מי שנתחייב שבועה אפילו היסת והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים שלא טען אותם, וראה הנתבע כך ואמר איני רוצה להשבע אלא הריני משלם הטענה הראשונה שנתחייבתי על כפירתה שבועה, אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו כל מה שגלגל עליך מטענות הודאיות או השבע והפטר. 3

14

When a person lodges many claims against a colleague, the defendant cannot be forced to take an oath on each claim individually. Instead, he includes all the claims in one oath. If a person was obligated to take two oaths on two different claims, one lenient and one more severe, he is required to take the more severe oath and include in it the other claims based on the principle of gilgul sh'vuah.

יד

הטוען את חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה וטענה אלא שבועה אחת על הכל, נתחייב שתי שבועות על שתי טענות קלה וחמורה, משביעין אותו על החמורה ומגלגלין בה שאר דברים.

15

When a person lodges a claim against a colleague which would not result in a financial obligation if he would acknowledge its truth, even if the defendant denies the claim, we do not require him to take a sh'vuat heset, nor do we issue a conditional ban of ostracism.

What is implied? The plaintiff claims: "You promised to give me a maneh," and the defendant states: "That never happened," the defendant is not required to take a sh'vuat heset, nor is a conditional ban of ostracism issued against him. The rationale is that even were he to have acknowledged making such a promise, he would not be obligated to fulfill it. Similarly, if a plaintiff claimed: "You cursed me," or "You spread a disparaging report about me," and the defendant replied: "That never happened," a ban of ostracism is not issued in such a situation. Similar principles apply in all analogous situations.

טו

כל הטוען את חבירו טענה שאם הודה אינו חייב לשלם ממון, אע"פ שכפר אין מחייבין אותו שבועת היסת ולא חרם סתם, כיצד אמרת שתתן לי מנה לא היו דברים מעולם אין משביעין אותו היסת ולא חרם שאילו הודה בדבר זה אינו חייב כלום, אתה קללת אותי אתה הוצאת עלי שם רע לא היו דברים מעולם אין מחרימין על זה, וכן כל כיוצא בזה מדברים אלו.

16

If a plaintiff claims: "You injured me," and the defendant states: "That never happened," the defendant is required to take a sh'vuat heset. The rationale is although the defendant is not liable to pay a k'nas because of his own admission alone, he would be liable to pay the injured party for his unemployment, his medical expenses, and the embarrassment he suffered.

The following rule applies when a plaintiff claims: "You embarrassed me," and the defendant states: "That never happened." If they were in a place where claims involving k'nasot were collected, the defendant is required to take a sh'vuat heset, for if he would acknowledge the truth of the claim, he would be required to pay for the embarrassment he caused.

טז

אתה חבלת בי לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע היסת שאע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם שבת ורפוי ובשת, אתה ביישתני לא היו דברים מעולם, אם היו במקום שגובין בו קנסות הרי זה נשבע היסת, שאילו הודה היה משלם הבושת. 4

17

When do we apply the above statement: "A person who admits his guilt with regard to a claim involving a k'nas is not liable"? When the defendant says: "I injured this person."

If, however, the defendant says: "I injured this person. He brought witnesses against me in court and it obligated me to pay so and so much for his damages," he is liable. Accordingly, were the plaintiff to claim that a court obligated the defendant to pay him 100 dinarim because he injured him, and the defendant denied the claim, the defendant would be required to take a sh'vuat heset. Similar principles apply in all analogous situations.

יז

במה דברים אמורים שהמודה בקנס פטור כשהודה בדבר שחייב עליו קנס כגון שאמר חבלתי בזה, אבל אם אמר חבלתי בזה והביא עלי עדים בבית דין וחייבוני ליתן כך וכך בנזקי הרי זה חייב לשלם, לפיכך אם טען הטוען שבית דין חייבוך לשלם לי מאה דינרין משום שחבלת בי והוא אומר לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע היסת וכן כל כיוצא בזה..

Footnotes
1.

אין משביעין וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. א"א בזה איני מודה לו כי היא טענת ברי ועל זו אמר ר"א בן יעקב פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו שהעמיד אותה בבא בטענת עצמו והוא שאמר כך צוה לי אבא שאם אמר ברי לי שאני יודע על זה אמרו מה לי הוא מה לי אביו ואפילו לרבנן עכ"ל.

2.

כור חטים יש לי בידך וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. א"א זה אינו שאינו משלם שעורים והיינו דרבה בר נתן אלא א"כ תפס ואיכא דדחו לה דכיון דהאידנא איכא שבועת היסת אי אשתבע דלא ידענא אי חטים הוו או שעורים הוו הא אודי הודאה גמורה דאית ליה כל דהוא ולא דחייה הוא הילכך משלם ויש לו פנים אבל הוא היה צריך לגלות עכ"ל.

3.

מי שנתחייב שבועה וכו' עד השבע והפטר. א"א ואם זה שנתחייב היסת ורואה שמגלגלין עליו הרבה והפך השבועה אם נאמר כבר פטר עצמו מן השבועה או נאמר לו או השבע לו על הכל או תהפך עליו את הכל שישבע ויטול שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולים כמו על הטענה הראשונה, זה המחבר האריך וקיצר ואני רואה כי זה הוא הדין או ישבע על הכל או יהפך על הכל וישבע זה ויטול ולא יפטר בהפוכו מן הגלגולים ואם אמר הנתבע על הגלגולין אני נשבע ונפטר ועל הטענה הראשונה השבע וטול הרשות בידו עכ"ל.

4.

אתה חבלת וכו' עד משלם שבת ורפוי ובשת. א"א איני מוצא קנס בחבלות ואם מפני שאין דנין חבלות בבבל גם שבת ורפוי ובשת אין דנין ועוד שהרי בית דין מנדין עד שיפייס בעל דינו עכ"ל.

To`en veNit`an - Chapter 2

1

Whenever it is suspected that a person might take a false oath,no oath - neither a Scriptural oath, a Rabbinic oath, nor a sh'vuat heset - is administered to him. Even if the plaintiff desires that he take this oath, we do not heed his request.

א

כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועת התורה ולא שבועה מדבריהם ולא שבועת היסת, ואפילו רצה התובע אין שומעין לו.

2

A person who took a false oath - whether a sh'vuat bitui, a sh'vuat edut, or a sh'vuat hapikadon - or an unnecessary oath, he is considered suspect to take a false oath.

Similarly, a person who is not acceptable to serve as a witness because he committed a transgression, whether disqualified because of a Scriptural prohibition, e.g., a person who lends at interest, one who eats meat from an animal that was not ritually slaughtered, or a thief, or because of a Rabbinic prohibition, e.g., a dice-player or a dove racer, is considered suspect to take a false oath and we do not administer an oath to him.

ב

אחד הנשבע לשקר שבועת בטוי, או שבועת עדות, או שבועת הפקדון, או שבועת שוא, הרי הוא חשוד על השבועה, וכן כל הפסול לעדות משום עבירה בין פסלנות של תורה כגון בעלי רבית, ואוכלי נבלות, וגזלנין, בין פסלנות של דבריהם כגון משחק בקוביא ומפריחי יונים הרי הוא חשוד על השבועה ואין משביעין אותו.

3

A person is not deemed suspect to take a false oath until witnesses testify that he violated the transgression for which he is disqualified. Different rules apply, however, if a person himself admits that he is suspect to take a false oath, because he committed a transgression that disqualifies him.

We consider him under suspicion and it is not appropriate to make him a witness at the outset. Nevertheless, if he is obligated to take an oath, we administer that oath. For we tell him: "If you are telling the truth, take the oath. The fact that you committed a sin does not make it forbidden for you to take a truthful oath. And if you are lying, acknowledge the other litigant's claim." When a person is deemed suspect because of the testimony of witnesses, we do not believe that he will take a truthful oath.

ג

אין אדם נעשה חשוד עד שיבאו עליו עדים שהוא עבר עבירה שנפסל בה, אבל המודה מפי עצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה, אע"פ שחוששין לו ואין ראוי לעשותו עד בתחלה, אם נתחייב שבועה משביעין אותו שהרי אומרים לו אם אמת אתה אומר השבע ולא מפני שעברת עבירה אסור לך להשבע באמת, ואם שקר אתה אומר הודה לבעל דינך, אבל הנחשד בעדים אין אנו מאמינים אותו שישבע.

4

Our Sages ordained that whenever a person who is suspect to take a false oath is obligated to take a Scriptural Oath because of a definite claim, the plaintiff is given the option of taking a Rabbinic oath and may then collect what he claims.

If they were both suspect, the responsibility for taking the oath returns to the one obligated to take it, i.e., the defendant. Since he cannot take the oath, he is required to pay.

If the person who was suspect was a watchman who claims that the entrusted article was lost or stolen, the plaintiff cannot take an oath, because he does not have a definite claim that the watchman consumed it. Therefore, if the owner of the entrusted object claims: "He used my entrusted article for his own purposesin my presence," or "I know that he was negligent," the plaintiff may take an oath as ordained by our Sages and collect the money he claims.

ד

תקנת חכמים היא שכל המחוייב שבועה מן התורה על טענת ודאי, אם היה חשוד הרי התובע נשבע מדבריהם ונוטל מה שטען, היו שניהם חשודין חזרה שבועה למחוייב לה שהוא הנתבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, היה החשוד שומר וטען שאבד הפקדון או נגנב שכנגדו אינו יכול להשבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שאכלו, לפיכך אם טען בעל הפקדון ואמר בפני שלח יד בפקדוני או פשע בו הרי התובע נשבע בתקנת חכמים ונוטל.

5

The following laws apply if the person suspect to take a false oath was liable to take a Rabbinic oath. If he is one of those who takes an oath and collects, he may not take the oath and collect. Instead, the defendant is allowed to take a sh'vuat heset and then is freed of liability.

Similarly, when a person who is suspect impairs the legal power of his promissory note or the like and the borrower claims to have paid and requires the plaintiff to take an oath, the defendant is given the option of taking the oath, and in that way becoming released from the obligation of the promissory note.

ה

נתחייב החשוד שבועה מדבריהם אם היה מן הנשבעין ונוטלין אינו יכול להשבע וליטול אלא הנתבע שכנגדו ישבע היסת ויפטר, וכן פוגם שטרו וכל כיוצא בזה שהיה חשוד וטען הלוה שפרעו ואמר ישבע לי הרי הנתבע נשבע היסת ויפטר מן השטר. 1

6

If the person who is suspect was one of those who is required to take an oath because of an indefinite claim, he is not allowed to take the oath, nor does the plaintiff take the oath. The rationale is that the defendant was not obligated to take an oath by Scriptural Law and the plaintiff is not lodging a definite claim against him that he could support with an oath.

ו

היה החשוד מן הנשבעין בטענת ספק אינו נשבע ואין שכנגדו נשבע לפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה, ולפי שאין התובע טוענו טענת ודאי כדי שישבע על טענתו.

7

When a person who is suspect becomes obligated to take a sh'vuat heset, the plaintiff is not given the option of taking the oath and collecting what he claims. The rationale is that a sh'vuat heset is itself a measure ordained for the benefit of the plaintiff. Therefore we did not ordain a second measure for his benefit. Instead, the defendant is released from liability without taking an oath.

ז

נתחייב החשוד שבועת היסת אין שכנגדו נשבע ונוטל, ששבועת היסת עצמה תקנה היא ולא עשו לה תקנה אחרת שישבע התובע אלא הרי הנתבע נפטר בלא שבועה.

8

When a person is obligated to take a sh'vuat heset and the plaintiff is suspect to take a false oath, the defendant does not have the option of reversing the responsibility to take the oath. For the plaintiff is unable to take the oath. Instead, the defendant must pay the claim or take a sh'vuat heset.

We do not accept his request to make the judgment dependant on an impossible factor. This is comparable to a person who seeks to reverse the responsibility of an oath and place it upon a minor. We do not heed him. Instead, he must either take a sh'vuat heset or pay.

ח

מי שנתחייב שבועת היסת והיה התובע חשוד, אין הנתבע יכול להפוך עליו השבועה שהרי אין יכול להשבע, אלא ישלם או ישבע היסת, ואין שומעין לזה לתלות בדבר שאי אפשר, והרי זה כמי שהפך שבועתו על הקטן שאין שומעין לו אלא או ישבע היסת או ישלם.

9

The following principle applies when a person was obligated to take an oath - whether of Scriptural or Rabbinic origin - and he took the oath and either collected his claim or was released and afterwards, witnesses came and testified that he was suspect to take a false oath. The oath which he took is of no consequence. The other litigant may expropriate the money which the person who was suspect collected from him or the other litigant may take an oath and collect his claim.

ט

מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם ונשבע ונטל או נשבע ונפטר, ואחר כך באו עליו עדים שהוא חשוד, אין שבועתו שנשבע כלום ויש לבעל דינו להוציא מידו מה שנטל או ישבע זה שכנגדו ויטול ממנו.

10

These principles are applied with regard to a person suspect of taking a false oath until he receives lashes in court. If there are witnesses that he received lashes and repented, his status is restored and he is acceptable both as a witness and to take an oath.

י

לעולם כזה דנין לחשוד עד שילקה בבית דין, אם היו עליו עדים שלקה ועשה תשובה יחזור לכשרותו בין לעדות בין לשבועה.

11

The following rules apply when a person lodges a claim against a colleague, the defendant denies the claim and supports his denial by taking either a Scriptural oath or a Rabbinic oath. If afterwards, witnesses come and testify that he took a false oath, he must pay the claim and is deemed suspect of taking a false oath.

We already explained in Hilchot Sh'vuot, that anyone who takes a false oath with regard to money belonging to his colleague and repents must add an additional fifth.

יא

מי שטען על חבירו וכפר בו ונשבע בין שבועת התורה בין שבועת היסת, ואחר כך באו עדים והעידו עליו שעל שקר נשבע הרי זה משלם והוחזק חשוד על השבועה, וכבר בארנו בשבועות שכל הנשבע על ממון חבירו ועשה תשובה חייב להוסיף חומש.

12

The following rule applies when a plaintiff claims that a defendant owes him a debt which was undertaken in the presence of witnesses and affirmed by a kinyan, and the defendant agrees that originally this was so, but claims to have paid the debt, or the defendant says: "I do not owe you anything," and takes an oath to support either of these claims. If, afterwards, witnesses to the kinyan testify or the plaintiff produces a promissory note and verifies its authenticity, the defendant is obligated to pay. He is not, however, considered as suspect to take a false oath. For the witnesses did not testify that he did not pay. And the defendant did not say: "This never happened." Similar principles apply in all analogous situations.

יב

טענו שיש לו חוב אצלו בעדים וקנין ואמר כן היה ופרעתיך, או שאמר איני חייב לך כלום ונשבע ואחר כך באו עדי הקנין, או הוציא השטר ונתקיים הרי זה משלם ואינו חשוד, שהרי לא העידו שלא פרעו ולא אמר הנתבע לא היו דברים מעולם וכן כל כיוצא בזה.

Footnotes
1.

וכן פוגם שטרו וכו' עד ויפטר מן השטר. א"א איני מודה בזה אלא שנוטל בלא שבועה שאין פוסלין שטר מקויים מפני שבועה דרבנן ואם תאמר הא דרב ושמואל היא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה עכ"ל.

To`en veNit`an - Chapter 3

1

A person who admits a portion of a claim is not liable to take a Scriptural oath until he admits an obligation of a p'rutah or more and denies owing two silver me'in or more.

How much is a p'rutah worth? The weight of half a barleycorn of pure silver. How much is two me'in worth? The weight of 32 barleycorns of pure silver.

א

אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור בשתי מעין כסף או יתר, וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, וכמה הם שתי מעין משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק.

2

Whenever the Torah speaks of kessef it refers to a holy shekel which is worth 20 me'in. Whenever the term kessef is used with regard to Rabbinic law, the intent is a coin used in Jerusalem referred to as a sela. This coin was one eighth silver and the remainder copper as we explained. A meah, by contrast, even in Jerusalem was pure silver; it was the smallest silver coin used in Jerusalem in that era.

Since the requirement that the claim denied be two measures of silver is Rabbinic in origin, the Sages established it as two silver coins of Jerusalem, i.e., two me'in, rather than two "holy" shekalim. This is the interpretation that appears correct with regard to the amount of money from the claim that must be denied for an oath to be required.

My teachers ruled that the amount of money from the claim that must be denied for an oath to be required is 19 and ½ barleycorns of silver. I have several proofs to refute the path of reasoning they adopted which led to their arriving at this figure. I think that it is an error.

ב

כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש והוא עשרים מעה וכל כסף של דבריהן ממטבע ירושלים שהיה הסלע שלהן אחד משמנה בו כסף והשאר נחושת כמו שבארנו, אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים והיא כסף של ירושלים, ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקדש, זהו הדבר הנראה בשעור כפירת הטענה, ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון, ויראה לי שהוא טעות.

3

When the plaintiff claims: "You owe me two me'in and a p'rutah," and the defendant responds: "I owe you only two p'rutot," he is not obligated to take this oath. The rationale is that he denied owing less than two me'in.

When the plaintiff claims: "You owe me a maneh," and the defendant responds: "I owe you only half a p'rutot," he is not obligated to take this oath. The rationale is that whenever a person acknowledges a debt of less than a p'rutah, it is as if he did not acknowledge any debt at all.

ג

שתי מעין ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב, אין לך בידי אלא שתי פרוטות פטור מפני שכפר בפחות משתי מעין, מנה לי בידך אין לך בידי אלא חצי פרוטה פטור שכל המודה בפחות מפרוטה כאילו לא הודה בכלום.

4

When the plaintiff claims: "You owe me 100 dates," and the defendant responds: "I owe you only ninety," we make calculations. If the ten dates that he denies are worth two me'in, he must take an oath. If they are not, he is not liable.

When the plaintiff claims: "You owe me five or six nuts," and the defendant responds: "I owe you only one," we make calculations. If the nut that he admits owing is equivalent to p'rutah, he must take an oath. If it is not, he is not liable. Similar principles apply in all analogous situations.

ד

מאה תמרים יש לי בידך אין לך בידי אלא תשעים, רואים אם היו שוין שם העשר שכפר בהן שתי מעין נשבע ואם לאו פטור, חמשה או ששה אגוזים יש לי בידך אין לך [בידי] אלא אגוז אחד רואין אם שוה האחד פרוטה נשבע ואם לאו פטור וכן כל כיוצא בזה.

5

When does the above apply? With regard to money, merchandise, produce, or the like. With regard to utensils, by contrast, we do not evaluate their worth. Even when ten needles are being sold for a p'rutah, if a plaintiff claims two needles and the defendant admits owing one and denies owing the other, he is liable to take an oath.

This is derived from Exodus 22:6 which speaks of "money or utensils...." Implied is that all utensils are like money.

The following rules apply when the plaintiff claims that he is owed both money and utensils and the defendant admits owing the utensils, but denies owing the money. If the money he denies is equivalent to two me'in, he is obligated to take this oath. If not, he is under no obligation. Conversely, if he admits owing the money, but denies owing the utensils, he is liable if he admits owing a p'rutah. Similar principles apply in all analogous situations.

ה

במה דברים אמורים בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן, אבל הכלים אין משערין את דמיהן ואפילו הן עשר מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין הודה באחת וכפר באחת חייב, שנאמר כסף או כלים כל הכלים ככסף, טענו כסף וכלים והודה בכלים וכפר בכסף אם יש בכפירה שתי מעין חייב ואם לאו פטור, הודה בכסף וכפר בכלים אם הודה בפרוטה חייב וכן כל כיוצא בזה.

6

When one witness testifies against a colleague, stating that he owes money, he is required to take an oath even when he denied owing only a p'rutah. The rationale is that whenever the testimony of two witnesses would require a person to make a payment, the testimony of one witness obligates him to take an oath.

What is implied? The plaintiff claims: "You owe a p'rutah," or "...merchandise worth a p'rutah," the defendant responds: "I don't owe you anything," and a witness testifies that he does owe the plaintiff, he is required to take an oath.

Similar concepts apply with regard to an oath taken by a watchman. Even if a person entrusted a p'rutah or the worth of a p'rutah to a colleague and that person claimed that it was lost, he is required to take an oath. Anything less than a p'rutah is not financially significant and the court does not concern itself with it. Similarly, all those who take oaths and collect their claim, they take their oaths and collect any claim equivalent to a p'rutah or more.

ו

העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה, כיצד פרוטה או שוה פרוטה יש לי בידך אין לך בידי כלום ועד אחד מעיד שיש לו הרי זה נשבע, וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע, וכל פחות מפרוטה אינו ממון ואין בית דין נזקקין לו, וכן כל הנשבעין ונוטלין נשבעין ונוטלין מפרוטה ומעלה.

7

My teachers' ruled that a person who takes an oath and collects his claim does not have to issue a claim equivalent to two silver me'in. I differ and maintain that the defendant must deny a claim equivalent to two silver me'in for the plaintiff to be required to take an oath as ordained by the Sages to collect his claim. The rationale is that those who must take an oath because of a claim concerning which doubt exists are not required to take that oath unless there is a sum equivalent to two silver me'in which is denied.

ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק. 1

8

A person who admits a portion of a claim is not obligated to take an oath unless the admission is of the same nature as the claim.

What is implied? The plaintiff claims: "You owe me a kor of wheat." If the defendant responds: "I only owe you a letach of wheat," he is liable to take the oath. If, however, the defendant responds: "I only owe you a kor of barley," he is not liable. The rationale is that the defendant did not admit owing the species which the plaintiff claimed, and the plaintiff did not claim the species which the defendant admitted owing.

If the plaintiff claims: "I gave you golden dinarim for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with silver dinarim," or the plaintiff claims: "I gave you a silver meah for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with a p'rutah, the defendant is not liable, because the plaintiff claimed one species and the defendant admitted owing another.

Similarly, if the plaintiff claims: "I gave you 10 Egyptian dinarim for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with Tyrian dinarim," he is not obligated to take an oath. Similar laws apply in all analogous situations.

ח

אין מודה במקצת חייב שבועה עד שתהיה הודיה ממין הטענה, כיצד כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך חטים חייב, אבל אם אמר לו אין לך בידי אלא כור של שעורים פטור שהמין שטענו לא הודה לו בו והמין שהודה לו בו לא טענו, דינר זהב יש לי בידך פקדון לא הפקדת אצלי אלא דינר כסף, מעה כסף הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא פרוטה פטור שטענו מין אחד והודה לו במין אחר, וכן אם אמר לו עשרה דינרים מצריות הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא עשרה צוריות פטור וכן כל כיוצא בזה.

9

If the plaintiff claims: "You have a large lamp of mine," and the defendant responds: "I have only a small lamp of yours," he is not liable. If, however, the plaintiff claimed a lamp weighing ten liter, and the defendant admitted owing a lamp weighing five liter, he is considered as one who has admitted a portion of a claim. The rationale is that one can cut away the larger lamp and cause it to weigh only five.

Similarly, if the plaintiff claimed being owed a large belt, and the defendant replied: "I have only a small belt," he is not liable. If he claimed a curtain that was 20 cubits long and he admitted owing a curtain ten cubits long, he is required to take an oath, because it can be cut and limited to ten. Similar principles apply in all analogous situations.

ט

מנורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה הרי זה פטור, אבל אם טענו מנורה בת עשר ליטרין והודה לו במנורה בת חמש ליטרין הרי זה מודה במקצת מפני שיכול לגררה ולהעמידה על חמש, וכן אם טענו אזור גדול ואמר לו אין לך בידי אלא אזור קטן פטור, אבל אם טענו יריעה בת עשרים אמה והודה לו ביריעה בת עשר אמות הרי זה נשבע מפני שיכול לחתכה ולהעמידה על עשר וכן כל כיוצא בזה.

10

If the plaintiff claims: "You have a kor of wheat of mine in your possession," and the defendant answers: "I have only a kor of barley," he is not liable, not even for the barley. The rationale is that the plaintiff states: "You do not owe me barley." Thus the situation resembles one in which a person tells a colleague in court: "I have a maneh of yours," and that colleague replies: "You do not owe me anything." In such a situation, the court does not require the person making the admission to pay his colleague anything.

If the plaintiff who claims the wheat seizes possession of the barley, we do not expropriate it from him.

י

כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים פטור אף מדמי שעורים, שהרי אומר לו אין לי בידך שעורים ונמצא זה דומה למי שאמר לחבירו בבית דין מנה לך בידי ואומר לו האחר אין לי בידך שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום, ואם תפס התובע דמי השעורים אין מוציאין מידו.

11

When a person claims that a colleague owes him two types of produce and the colleague admits owing only one, his admission is considered as the same type of the claim and he is required to take an oath. What is implied? The plaintiff claims: "You have a kor of wheat and a kor of barley of mine in your possession," and the defendant answers: "I have only a kor of wheat," he is liable.

The following rules apply when the plaintiff begins saying: "You have a kor of wheat in your possession," and before the plaintiff can complete his statements and add: "And you have a kor of barley of mine in your possession," the defendant answers: "I have only a kor of barley." If it appears to the judges that the defendant is seeking to deceive, he is required to take the oath. If it appears, that he acted in good faith, he is not liable.

יא

הטוען את חבירו שני מינין והודה באחד מהן הרי ההודיה ממון /ממין/ הטענה ונשבע, כיצד כגון כור חטין וכור שעורין יש לי בידך אין לך בידי אלא כור חטין חייב, התחיל הטוען ואמר כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו ואמר כור שעורים יש לי בידך אמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים, אם נראה לדיינין שהנטען הערים חייב שבועה, ואם לפי תומו פטור.

12

Different rules apply if the plaintiff does not issue both claims at once. For example, he claims: "You have a kor of wheat of mine in your possession," and the defendant answers: "Yes." And then he says: "and a kor of barley," to which the defendant replies: "I have no wheat of yours." He is not considered as admitting a portion of the claim unless the defendant makes these statements at one time. For an oath to be required, the plaintiff must claim: "You have a kor of wheat and a kor of barley of mine in your possession," and the defendant must answer: "I have only a kor of barley." Similar laws apply in all analogous situations.

יב

כור חטין יש לי בידך אמר לו הן וכור שעורים אמר לו אין לך בידי שעורין, הרי זה פטור ואין זה מודה במקצת עד שיאמר לו בבת אחת כור חטים וכור שעורין יש לי בידך ואמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים וכן כל כיוצא בזה.

13

Similarly, the defendant is not held liable for an oath when the plaintiff claims: "You have a quantity of oil large enough to fill ten jugs of mine in your possession," and the defendant answers: "I owe you only ten empty jugs." The rationale is that the plaintiff claimed oil and the defendant admitted owing only earthenware.

Different rules apply if the plaintiff claimed: "You have ten jugs of oil of mine in your possession," and the defendant answers: "I owe you only ten empty jugs." The defendant is liable to take an oath. The rationale is that the plaintiff claimed both jugs and oil and the defendant admitted owing the jugs. Similar laws apply in all analogous situations.

יג

מלא עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין בלא שמן פטור, שהרי טענו שמן והודה לו בחרסים, עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין ריקנין חייב שבועה שהרי טענו הכדין והשמן והודה לו בכדין וכן כל כיוצא בזה.

14

My teachers ruled that the defendant is considered as admitting a portion of a claim and is required to take an oath when the plaintiff claims: "You owe me a maneh which was given to you as a loan," and the defendant answers: "That never happened. I never borrowed from you. I do, however, owe you 50 dinarim which you entrusted to me for safekeeping," "...because of damages," or the like. The rationale is that the plaintiff claimed that the defendant owed him 100 and the defendant admitting owing 50. What difference does it make to me if he became liable because of a loan, as a trustee of an entrusted article, or because of damages? I also favor this approach.

יד

מנה לי אצלך הלואה לא היו דברים מעולם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרין יש לך בידי פקדון או משום נזק וכיוצא בו הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע, שהרי טענו שהוא חייב לו מאה והודה לו שהוא חייב חמשים ומה לי נתחייב לו משום הלואה או משום פקדון או משום נזק, ולזה דעתי נוטה. 2

15

When a plaintiff claims: "You owe me a maneh and a utensil" and the defendant responds: "I owe you only the utensil. Here it is," the defendant is not required to take a Scriptural oath. He must, however, take a sh'vuat heset that this is all he owes him.

If the owner of the utensil claims that the utensil the defendant seeks to give him is not his own, the defendant must include in his oath that the utensil belongs to the plaintiff. If the defendant admits that this utensil is not the plaintiff's, but was exchanged for it, he is obligated to take an oath.

Whenever we have mentioned above that the defendant is not obligated, the intent is that he is not obligated to take a Scriptural oath. He is, however, obligated to take a sh'vuat heset as we explained on several occasions.

טו

מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והא לך, הרי זה פטור ונשבע היסת שאין לו אצלו אלא זה, אמר בעל הכלי אין זה הכלי כולל בשבועתו שזה כליו, הודה הנטען שאין זה כליו ונתחלף לו באחר הרי זה חייב שבועה, כל מקום שנאמר בענין זה פטור הרי זה פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת כמו שבארנו כמה פעמים.

Footnotes
1.

הורו רבותי שהנשבעין וכו' עד ישבע מספק. א"א ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש, אבל הדמיון שדימה והלמוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה עכ"ל.

2.

מנה לי אצלך וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א ואני מורה ובא שאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה באחד וכפר באחד אין זה מודה במקצת הטענה שהלואה ופקדון שתי טענות הן ויש בידי ראיה על זה וה"ה שאין בזה מקצת הודאה עכ"ל.

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah