Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Shechenim - Chapter Ten, Shechenim - Chapter Eleven, Shechenim - Chapter Twelve

Video & Audio Classes
Show content in:

Shechenim - Chapter Ten


A tree should be planted at least 25 cubits away from a city. A carob tree and a wild fig tree should be planted at least 50 cubits away. These measures were instituted for the aesthetic appearance of the city. When a tree is found within these distances, it should be cut down. If the tree was planted there before the city expanded to its present size, the inhabitants of the city must pay the owner for his tree. If there is a doubt concerning the matter, and it is not known which came first, the owner of the tree is not reimbursed. Instead, he must take his tree and depart.


מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה מפני נויי העיר וכל אילן הנמצא קרוב לעיר פחות מזה קוצצין אותו ואם האילן קדם נותנין לו בני העיר דמיו ואם היה הדבר ספק ולא נודע אי זה מהם קדם אין לבעל האילן דמים אלא נוטל עציו והולך:


A significantly large threshing floor should be separated from a city at least 50 cubits, so that the wind will not carry the straw when the produce is winnowed and cause it to harm the inhabitants of the city.

Similarly, a person should not make a significantly large threshing floor within his own property unless he owns 50 cubits around it in all directions, so that the straw does not damage his colleague's plants or a field that he has left fallow.


מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ היה לו חמשים אמה לכל רוח כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חבירו או לנירו:


Animal carcasses, graves and leather works must be situated at least 50 cubits away from a city.


מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה:


Leather works should be positioned only to the east of a city, because the east wind is warm and minimizes the harm caused by the odor of the leather making process.


ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק ריח עיבוד העורות:


The following principles apply when a person intends to soak flax near a vegetable garden belonging to a colleague, in which instance the water used for soaking would be absorbed in the earth and damage the vegetables; or he plants leeks near onions belonging to a colleague, in which instance the flavor of the onions will be weakened; or he plants mustard next to a beehive, in which instance the bees will eat the leaves, and thus the honey will be spoiled. The person whose actions will cause the damage is not required to make a separation so that damage does not take place. Instead, it is the person whose property that will be damaged who must distance his crops if he wishes that the damage not occur. For the other person is performing his activity on his own property; the damage occurs on its own as it were.

When do we say that he does not have to keep a distance? When the damage comes about by itself after the person whose deeds caused the damage ceases his activity. When, however, the acts that this person performs in his own domain cause damage to his colleague's property at the time he is performing the action, he is considered to have damaged the property with his hands. To what can the matter be likened? To a person who is standing in his own property and shooting arrows into his neighbor's, and saying: "What's the problem? I am acting in my own property. " Certainly, such a person should be prevented from causing damage.

With regard to all the instances above where a separation was required, if the person does not make the required separation, he is considered to have caused the damage with his arrows. Therefore, one must make a separation of three handbreadths or slightly more between soaking flax and vegetables, leeks and onions, and mustard and bees, so that one will not be considered as having caused the damage through one's own actions. It is, however, not necessary to make a separation great enough to prevent the damage from occurring on its own accord.


מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חבירו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין את הירק או שנטע כרישין קרוב מן הבצלים של חבירו שהן מפיגין טעמן או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים שהרי הדבורים אוכלין העלין ומפסידין את הדבש וכל אלו וכיוצא בהן אין צריך להרחיק בכדי שלא יזיק ועל הניזק להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחבירו מאליו בד"א שאינו מרחיק כשהיה הנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין את חבירו בשעת עשייתו הרי זה כמי שמזיק בידו הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חבירו ואמר ברשותי אני עושה שמונעין אותו וכן כל הרחקות האמורות למעלה בענין זה אם לא הרחיקו הרי זה כמי שהזיק בחציו לפיכך צריך שירחיק משדה מן הירק וכרישין מן הבצלים וחרדל מן הדבורים שלשה טפחים או יתר מעט כדי שלא יהיה היזק בידים אבל להרחיק עד שלא יבא הנזק מאליו אין צריך:


The following rules apply when the owner of a second storey pours out water on his floor and it descends into the room below him. If there was plaster between the ceiling and the floor in which the water could collect at the time it was poured, so that after the owner of the upper storey had completed pouring his water, it would be absorbed, and only later would it descend into the lower dwelling, it is the responsibility of the owner of the lower dwelling to correct the situation, and prevent damage from occurring to him.

If there was no plaster there, and immediately when water was poured out it would descend, the owner of the upper storey is considered as if he causes damage with his arrows, and he is required either to fix the flooring or to refrain from pouring water. Similar laws apply in all analogous situations.


בעל העלייה שהיה שופך מים והן יורדין על חדר למטה אם היתה שם מעזיבה שהמים כלים בה בעת שפיכה ואחר שיפסיק עליון מלשפוך יתבלע המים וירדו וינטפו על התחתון צריך התחתון לתקן ולהרחיק מן עצמו הנזק ואם אין שם מעזיבה אלא כשישפוך ירדו המים מיד הרי זה כמזיק בחציו והעליון מתקן או ימנע מלשפוך וכן כל כיוצא בזה:


The following rules apply when a person has a tree growing in his own field, but near a cistern belonging to a colleague. The owner of the cistern may not lodge a complaint against him, protesting that "the roots of your tree enter into my cistern and destroy it. " The rationale is that the damage comes about as a matter of course, at a later time; at the time he planted it, it did not cause any damage. Just as the owner of the cistern may dig within his own property, so too, the owner of the tree may plant within his own property.

Similarly, if Reuven dug a cistern and found the roots of a tree belonging to his neighbor Shimon in his field, he may cut them off and dig deeper. The wood belongs to him. If he dug within sixteen cubits of Shimon's tree, the roots belong to Shimon. He may cut them off, but must give them to him.

The following rule applies if he does not have to dig a cistern, and the roots of Shimon's tree grow into his field. He should dig down three handbreadths, the amount of space necessary to prevent a plow from being impeded. He may cut off any root that is within these three handbreadths. He need not be concerned that perhaps this will cause his colleague's tree to dry out, for he is digging within his own property.


מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותו שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו וכן ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו קוצץ וחופר והעצים שלו ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז אמה השרשים של שמעון וקוצצן ונותנן לו ואם אין צריך לחפר בור ויצאו השרשים של שמעון בתוך שדהו הרי הוא מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך שלשה טפחים קוצצו ואינו חושש שמא יבש האילן של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר:


The following rules apply when a field belonging to a person's neighbor was planted with vines or trees, and the person decides to plant vines in his field next to those vines or trees next to those trees. He must distance these four cubits from those.

When does the above apply? In Eretz Yisrael. In the diaspora, by contrast, he is required to separate only two cubits between the vines. Between vines and trees, or between two sets of trees, however, a four-cubit separation is required in every land. If there was a fence between the two properties, in any land, both neighbors may plant to the edge of the fence.

When a tree belonging to a person's neighbor is leaning into that person's field, he may cut to the height of the goad that is on the plow. With regard to a carob tree and a wild fig tree, he may cut down all the branches until the branches are even with the property line. Similarly, if any tree is planted near a parched field or an orchard, the owner may cut down all the branches belonging to a neighbor until the branches are even with the property line.


מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ארבע אמות במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים שתי אמות ובין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות לאילנות ארבע אמות בכל מקום היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר בכ"מ מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצץ כמלא מרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה קוצץ כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר:

Shechenim - Chapter Eleven


When a person makes a threshing floor within his own property, or establishes a latrine or a place to perform work that creates dust, dirt or the like, he must distance the place of his activity far enough that the dirt, the odor of the latrine, or the dust does not reach his colleague and cause him damage. Even if it is the wind that brings dirt, the loose strands of flax or the chaff or the like, generated when he performs his activity to his colleague's premises, he must separate himself so that it does not reach his colleague's property and cause damage even when this is caused by an ordinary wind. For all of these situations can be likened to causing damage with one's arrows.


מי שעשה גורן בתוך שלו או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן:


Even though a person is obligated to make such a separation, if an ordinary wind carried the chaff or the dirt and it caused damage, the person performing the activity is not liable to pay. For it is the wind's influence that caused the damage; it did not come about because of the force of the person whose acts led to the damage.


אע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליכה הרוח המצויה המוץ ואת העפר והזיקה בהן פטור מלשלם שהרוח הוא שסייע אותו ואין נזק זה בא מכח מזיק עצמו:


When someone crushes groats or the like in his own property, but when he beats upon them, his colleague's adjoining courtyard shakes to the extent that a cover falls off a jug, he is considered to have caused damage with his arrows. He must either move far enough away so that the courtyard does not shake, or must cease the tasks that cause the damage. Moreover, if he causes damage when the courtyard shakes, he is liable to pay, because the damage came from his force.


הכותש את הריפות וכיוצא בהן בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו עד שנדנדה כסוי החבית על פי החבית הרי זה מזיק בחציו וחייב להרחיק כדי שלא ינדוד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם הזיק בעת הנדנוד חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק:


The following principles apply with regard to all of the required separations mentioned in the previous chapters. If the person who was required to separate failed to do so, and the neighbor saw the disturbing factor and yet remained silent, he is considered to have waived his right to protest, and he may not raise a protest later to require him to move.

The above applies provided it is obvious that he waived his right to protest - e.g., he immediately helped his colleague in performing this activity, he told him to do so, or he saw him perform this activity next to him and remained silent and did not take issue with him. The general principle is: Whenever a person establishes a right to perform a damaging activity, that right is entrenched as his own, as has been explained.

When does the above apply? When he established his right to perform any damaging activity with the exception of the four mentioned in this chapter: smoke, the odor of a latrine, dust and the like, and the shaking of the ground. For with regard to these activities, one can never establish his right to perform them. Even if the person suffering from this damage remains silent for several years, he may come and force his neighbor to distance himself.

Similar concepts also apply with regard to the invasion of privacy in places where it is required to build a partition. He may compel him to build a partition whenever he desires, as explained.

Why are these damaging factors different from all other damaging factors? Because a person's disposition will never be willing to bear these damaging activities, and we assume that he has not waived his right to protest. For the damage is of an ongoing nature. If, however, a kinyan was concluded, confirming that he waives his right to protest these activities, he may not retract.


כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו והוא שיראה ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה שכל המחזיק בנזק זכה בו כמו שביארנו במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק וכן היזק ראייה במקום שצריך מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה כמו שביארנו ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו:


Similar rules apply with regard to a person who has established himself in a profession involving blood, animal carcasses or the like on his premises, and ravens and other birds of that type will come because of the blood, and eat. While doing so, they cause discomfort to the person's neighbor with their sounds and chirping, or with the blood on their feet. For they sit on the neighbor's trees and soil his produce. If the neighbor is irritable or sick, and the chirping of the birds harms him, or his produce is spoiled because of the blood, the person performing the task must cease or must separate to the extent that his neighbor does not suffer any harm because of him. For this type of harm is comparable to the odor of a latrine and the like, for which one can never establish the right to perform a task.

Similarly, if one of the inhabitants of a lane or a courtyard became a craftsman, and the other inhabitants did not protest, he established his right to practice this profession.Nevertheless, if there are people constantly coming in and out to purchase his wares, despite the fact that the neighbors remained silent, the craftsman does not establish his right to have his customers enter. At any time, the neighbors may protest and say: "We cannot sleep because of all the people coming in and going out. " For this damage is of an ongoing nature, like smoke or dust. The Geonim ruled in this fashion.


מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומן ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הן מצרין לחבירו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שהן יושבין על האילנות ומלכלכין פירותיהם אם היה חבירו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדין לו בדם חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו היזק מחמתו שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו לא החזיק בדבר זה ויש להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין שזה היזק קבוע הוא כמו העשן והאבק וכזה הורו הגאונים:


The following rules apply when a person is known to have exercised a privilege that encroaches upon a colleague in a situation where his establishment of the right to this privilege would be recognized - e.g., he opened a window overlooking his neighbor's property, he diverted the direction of an irrigation ditch, or did not distance himself from his neighbor's property to the extent required. The person who established the right told his neighbor "You told me to do this, " "You waived your right to protest against me after you saw what I did, " or "The encroachment against your property was recognized, and yet you remained silent and did not protest against me. " The person whose rights were encroached, by contrast, claims: "This is the first time I saw it; I did not know of it beforehand, " or "When I saw it, I protested against you and you told me: 'I will distance myself,' or 'I will close it,' and you are continuously deferring me so that you can establish your rights to the privilege. " In all claims of this or a similar nature, it is the responsibility of the person whose rights were encroached to bring proof of his claim. If he does not bring proof, the person whose actions encroached upon his colleague may take a sh'vuat hesset and depart.


מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתח חלון או העביר אמת המים או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק והרי המחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או מחלת לי אחר שראית או הוכר הנזק ושתקת ולא מחית בי והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתום ואתה מדחה אותי מיום אל יום כדי שתקבע היזקך בכל אלו וכיוצא בהן על הניזק להביא ראיה ואם לא הביא ישבע המזיק היסת ויפטר:


Different rules apply when a person is known to have exercised a privilege that encroaches upon a colleague in a situation where his establishment of the right to this privilege would not be recognized - e.g., producing smoke, the foul odor of a latrine and the like. If the person encroaching on his colleague claims that he established a kinyan with his neighbor with regard to this privilege, it is the responsibility of the person encroaching upon his colleague to prove that a kinyan was indeed performed. If he cannot produce proof, the neighbor whose rights were encroached must take a sh'vuat hesset that he never entered into a kinyan with regard to this matter. Afterwards the person who encroached upon his colleague must remove the disturbance.


החזיק בנזק שאין לו חזקה כגון עשן ובית הכסא וכיוצא בהן וטען המזיק שקנה מידו של ניזק על המזיק להביא ראיה שקנו מידו ואם לא הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך ויסלק זה היזקו:

Shechenim - Chapter Twelve


The following rules apply when brothers or partners come to divide a field, with each taking a portion. If the field was all of equal value, without one place being better and another worse, but instead it was all the same, the field is divided by measure. If one of the partners said: "Give me my portion on this side so that it will be close to another field which I own, so that they will be one large field, " his request is heeded, and we compel the other partner to grant him this privilege. For holding back in such a situation would be a reflection of the traits of Sodom.

If, however, one portion was of a higher quality than the other, closer to a river or to a path, and the two portions were evaluated, the good being made equivalent to the bad, and one of the partners asked that he be granted a portion on a particular side, we do not heed his request. Instead, they receive their portions by lot.

If one said to them: "Give me only half the measure of the entire property although I am being given from the lower quality portion without the field being evaluated, and you can receive the half of higher quality, so that my portion will be closer to me field, " the Geonim ruled that his request is heeded. My conception also leans toward this conclusion. It is appropriate to rule in this manner.


האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וליטול כל אחד חלקו אם היתה כולה שוה ואין שם מקום טוב ומקום רע אלא הכל אחד חולקין לפי המדה בלבד ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה אחת שומעין לו וכופה אותו על זה שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל אמר להם תנו לי (בשומא שלי מצד זה) חצי מדתה מן הצד הרע בלא שומא וטול אתה מן הצד הטוב כדי שיהיה חלקי סמוך לשדה שלי הורו מקצת הגאונים ששומעין לו ולזה דעתי נוטה וכן ראוי לדון:


When a firstborn participates in the division of a property, he is granted both his shares together. When, however, a yevam divides his father's estate together with his brothers, he is allotted both his portion and his brother's portion by lottery. If he is allotted both of these portions together, this is his allotment. And if he is allotted them in separate places, that is his allotment.


הבכור שחלק נוטל שני חלקים שלו כאחד אבל היבם שחלק עם אחיו בנכסי האב נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל אם עלו במקום אחד עלו ואם עלו בשתי מקומות עלו:


When a property is surrounded by a river on its east and north sides and by a path on its south and west sides, it is divided on a diagonal. In this way, each person receives access to a river and a path. If one of the partners requested: "Give me my portion on this side, because it is next to my field, his request is heeded. The general principle is: Whenever there is a matter which provides benefit to one party, but does not cause a colleague a loss at all, we compel the colleague to comply.


ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון והדרך דרום ומערב חולקין אותה באלכסון כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין על חבירו הפסד כלל כופין אותו לעשות:


When one of a group of brothers or partners sells his portion to another individual, the other brothers or partners may remove that individual from his purchase. They must pay him the price he paid, but he must depart. This privilege was granted to prevent a foreign party from entering among them.


אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו לאחר מסלקין את הלוקח ונותנין לו שאר האחין או שאר השותפין דמים שנתן והולך כדי שלא יכנס זר ביניהן:


This is not the limit of this principle. Even when a person sells property which he owns to another person, his colleague, the owner of the property neighboring his, has the right to pay the purchase price to the buy and remove him from his purchase. The purchaser who comes from afar is considered as the agent of the neighbor.

This applies whether the original owner's agent conducted the sale, or whether the property was sold by the court, the privilege of a neighbor is granted. Even if the purchaser was a Torah scholar, a non-immediate neighbor,and a relative of the seller, while the neighbor was an unlearned learned person with no family connections to the seller, the neighbor receives priority and may remove the purchaser.

This practice stems from the charge Deuteronomy 6:18: "And you shall do what is just and good. " Our Sages said: "Since the sale is fundamentally the same, it is 'just and good,' that the property should be acquired by the neighbor, instead of the person living further away."

If there are many neighbors, all have a right to acquire the property which was sold. It is divided among them equally, according to their number, and they all must reimburse the buyer for the purchase price.

This applies provided they all come at the same time. If, however, one comes and purchases the property from the buyer, he alone acquires it, for he is a neighbor. Similarly, if some of the neighbors comes and purchase it and others are in a distant country, those who are present are entitled to purchase it and it becomes theirs.

Similarly, if a person sells a property to one neighbor or one of his business partners, even if he is not a partner in the ownership of landed property, that person acquires it. The other partners or neighbors do not have the right to acquire it together with him.


ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו וזה הלוקח הרחוק כאילו הוא שליח של בן המצר בין שמכר הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו ב"ד יש בו דין בן המצר אפילו היה הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר ובן המצר ע"ה רחוק בן המצר קודם ומסלק את הלוקח ודבר זה משום שנאמר ועשית הישר והטוב אמרו חכמים הואיל והמכר אחד הוא טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר יותר מן הרחוק היו בני המצר רבים כולם זוכים בזו השדה הנמכרת והיא ביניהם לפי מניינם ונותנין מן הדמים ללוקח והוא שבאו כולם בפעם אחת אבל אם קדם אחד מהן וסלק את הלוקח זכה בה לבדו הואיל והוא בן המצר וכן אם באו מקצתן ומקצתן במדינה אחרת מסלקין אותו אלו העומדים כאן בלבד והיא להן וכן המוכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השותפין שלו במשא ומתן אף על פי שאינו שותפו בקרקע זכה בה ואין שאר השותפין או שאר בני המצר נוטלין עמו:


When a person sells all his properties to one person, a person whose property borders on one of the fields that were sold does not have the right to displace the purchaser from that field, for he purchased it and the other fields at once.

Similarly, when a person sells a field to its original owners, or when one purchases it from a gentile, the neighbor is not given the right to purchase it.


המוכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה שהרי היא והאחרת קנה כאחד וכן המוכר לבעלים הראשונים או הלוקח מן העכו"ם אין בו דין בן המצר:


When a person sells property to a gentile, the seller is placed under a ban of ostracism until he accepts responsibility for any loss that the gentile might cause his neighbors and the gentile agrees conduct himself in relation to his neighbors according to Jewish law in all matters. If the gentile compels a neighbor to accept a loss for which he would not be responsible according to Jewish law, the seller is compelled to make restitution.


המוכר לעכו"ם משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העכו"ם עד שינהוג העכו"ם עם בן המצר שלו בדיני ישראל בכל ואם אנסו שלא כדין ישראל משלם המוכר:


The rights of a neighbor do not apply with regard to the rental of property.


השכירות אין בה משום דין בן המצר:


When a person designates a property as security, and afterwards sells it to the person to whom he had designated it as security, the neighbors are not given the right to displace the purchaser.

Similarly, the neighbors are not given the right to displace the purchaser when a person sells a property because it is located far from him in order to purchase another that is located closer, when the seller sold a less valuable property in order to use the proceeds of the sale to purchase a more valuable one, when he sold a property to pay his taxes to the king, or when a property was sold to pay for burial expenses or the support of the owner's widow or daughters. Instead, the purchaser acquires the property.


הממשכן מקום ואחר כך מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דין בן המצר וכן המוכר מקום רחוק כדי לגאול מקום קרוב או שמכר רע כדי לגאול יפה בדמיו או שמכר כדי ליתן מנת המלך או שמכר לקבורה או למזון האשה או הבנות אין באחד מאלו דין בן המצר אלא זכה הלוקח


Why are the neighbors not given the right to displace the purchaser? For in all these situations, the seller is very anxious to sell the property, and he is selling it because of a dire need. If the neighbors were given the right to displace the purchaser, no one would ever be willing to purchase property. For the purchaser will say; "Why should I trouble myself to purchase this property? So that the neighbor will come and displace me? " And the seller will not be able to wait until the neighbor brings money and purchases it.


ולמה אין בהן דין בן המצר שכל אלו טרודין הן למכור ומשום צורך גדול מוכרין ואם תאמר יש בהן דין בן המצר לא ימצאו לוקח שהרי אומר למה אטרח ואקח כדי שיבא זה ויסלק אותי ואין הבעלים יכולין להמתין עד שיביא בעל המצר מעות ויקנה:


The following rules apply when the purchaser claims that the seller sold the property to him because he was pressed for funds to pay a tax or the like, and the neighbor claims that he is lying and fabricating a story in order to nullify his right. The neighbor is responsible for proving his claim. Only then can he expropriate the property from the purchaser. If the neighbor does not prove his claim, the purchaser must support his claim with a sh'vuat hesset.


הרי שטען הלוקח ואמר מפני המס וכיוצא בו מכר לו המוכר ובעל המצר אומר שקר אתה טוען לבטל זכותי על בעל המצר להביא ראיה ואחר כך יוציא מיד הלוקח ואם לא הביא ראיה ישבע הלוקח היסת:


Even if the purchaser does not have a definite claim concerning the matter, the purchaser cannot be compelled to relinquish his purchase unless the neighbor brings clear-cut proof. Therefore, if the purchaser claims "You have stolen the field that you claim to be your own," "You are merely a sharecropper," "a renter," or "received it as security," the neighbor must prove that he is a neighbor and that he has established his claim to the property he alleges to own. Similar laws apply in all analogous situations.


אפילו היה שם בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה שהביא בעל המצר לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו אריס אתה לשדה זו או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה שהוא בעל המצר ושהקרקע זו בחזקתו וכן כל כיוצא בזה:


When a person sells property to orphans below the age of majority,the neighbor is not given the right to displace the purchaser. For "goodness and justice" is to act generously toward such individuals more than a neighbor.


המוכר ליתומים קטנים אין בו דין בעל המצר הטוב והישר שעושין חסד עם אלו יתר מבעל המצר:


Similarly, when a person sells property to a woman, the neighbor is not given the right to displace the purchaser. The rationale is that it is not customary for women to trouble themselves frequently to purchase property. Hence, since a woman did make such an effort, and purchased property, it is an act of kindness to allow her to retain ownership of it.


וכן המוכר לאשה אין בו דין בעל המצר מפני שאין דרכה לטרוח תמיד ולקנות הואיל ולקחה חסד הוא שתעמוד הקרקע בידה:


If property was sold to a tumtum and an androgynous, a neighbor is given the right to displace them, because they may be women.


מכר לטומטום ואנדרוגינוס בעל המצר יכול לסלקן מפני שהן ספק אשה:


The following laws apply when the land of a property is owned by one individual and the building or the trees situated upon it is owned by another. If the owner of the building or the trees has privileges with regard to the land, each of them is considered to be the other's neighbor. Therefore, if either of them sold his portion, his colleague has the right to displace the purchaser.

Different rules apply when, by contrast, the owner of the trees or the building does not have any right to the land, and whenever he desires the owner of the land may tell the owner of the trees or the building: "Uproot your trees," or "Destroy your building." If the owner of the field sells his property, the purchaser acquires his purchase. Neither the owner of the trees nor the owner of the building has the right to displace him. If the owner of the trees or the owner of the building sells his possession, the owner of the land has the right to displace him.


היתה הקרקע של אחד מהן והבנין או האילנות של אחד אם יש לבעל הבנין או לבעל האילנות זכות בקרקע כל אחד מהן בן המצר של חבירו לפיכך אם מכר אחד מהן חלקו חבירו מסלק הלוקח אבל אם אין לבעל האילנות או לבעל הבנין זכות בקרקע אלא כל זמן שירצה אומר לו עקור אילנך או הרוס בניינך ומכר בעל השדה זכה הלוקח ואין בעל האילנות או בעל הבנין מסלק אותו ואם מכר בעל הבנין או בעל האילן הרי בעל הקרקע מסלק אותו:


The following rules serve as guidelines when a row of date palms, a tall and sturdy building, a ditch, or the like separate between a person's property and the property border of a colleague: We see if it is possible to plant even one row of produce within the intervening entity, so that the two fields would be joined. If so, he is considered a neighbor, and he has the right to displace the purchaser. If not, he may not displace the purchaser.


היה מפסיק בינו ובין מצר של חבירו רכב דקלים או בנין גבוה וחזק או גומא וכיוצא בהן רואין אם יכול להכניס אפילו תלם אחד בתוך הדבר המפסיק עד שיתערבו שתי השדות הרי זה בן מצר שלו ומסלק הלוקח ואם לאו אינו מסלק הלוקח:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah