Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Parah Adumah - Chapter 14, Parah Adumah - Chapter 15, Tum'at Tsara'at - Chapter 1

Video & Audio Classes
Show content in:

Parah Adumah - Chapter 14

1

When an earthenware container that held the ashes of a red heifer was touched by the carcass of a crawling animal on its side, it is pure, for an earthenware container does not contract impurity from its outside, even with regard to this purification process. If, however, one placed the container on top of the carcass of the crawling animal, the ashes contract impurity, even though the container remains pure, as indicated by Numbers 19:9: states: "And he shall place them down outside the camp in a pure place," and this is not a pure place.

Not only does placing the ashes on the carcass of a crawling animal render them impure, they contract impurity even if they are placed on food which is a secondary derivative of impurity or the like which are less substantial types of impurity originating in Rabbinic decrees. For it is written: "A pure place," i.e., that they should not be placed on any impurity whatsoever.

Similar rulings apply if an earthenware container holding the ashes of the red heifer was placed on an aperture in an impure house. If the container was hanging within the inner space of the house, the ashes contract impurity even if the aperture was not a handbreadth by a handbreadth in size. If it was not hanging into the inner space of the house, it is impure if the aperture is a handbreadth by a handbreadth in size.

א

כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונגע בו שרץ מצדו טהור שאין כלי חרס מטמא מגבו אפילו לגבי חטאת הניח הכלי על גבי השרץ אע"פ שלא נטמא הכלי הרי האפר טמא שנאמר והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואין זה מקום טהור ולא על גבי השרץ בלבד אלא אפילו הניחו על גבי אוכל שני וכיוצא בו מדבריהם שטומאתן טומאה קלה והם מדברי סופרים הרי נטמא האפר שנאמר במקום טהור שלא יהיה על [גבי] שום טומאה בעולם וכן כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונתון על ארובה שבבית טמא אם היה הכלי משולשל לבית נטמא האפר ואף על פי שאין בארובה פותח טפח ואם לא היה משולשל אם היה בארובה פותח טפח טמא:

2

If the container was made of stone, the ashes are pure, whether the aperture is a handbreadth by a handbreadth or not.

ב

היה הכלי של אבן בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה האפר טהור:

3

Similarly, when a container that has the ashes of the red heifer or sanctified water was sealed closed and placed under the same shelter as a corpse, the ashes and/or the water are impure. The rationale is that articles associated with the purification process of the red heifer are not protected by a closed seal, for with regard to them, it is written: "a pure place," and this is not a pure place.

ג

וכן כלי שיש בו אפר או מים מקודשים ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת הרי האפר והמים טמאים שאין אפר החטאת ניצלת בצמיד פתיל שנאמר במקום טהור ואין זה מקום טהור:

4

Similarly, sacrificial foods and liquids are not protected from impurity by being in a sealed container. Nevertheless, water that had not been sanctified and an empty container that was purified for use in this purification process are protected by a sealed container.

When does the above apply? When the owner was pure. If, however, the owner contracted impurity, the water is disqualified, no matter where it is located.

What is implied? If a person's water was in a sealed container and he and it were both under the same shelter as a corpse, they are both impure. If he is outside and water that is not sanctified is inside, they are both pure. If he is inside and the water is outside, just as he becomes impure, his water is also disqualified.

ד

וכן אוכלין ומשקין של קדש אינן ניצלין בצמיד פתיל אבל מים שאינן מקודשין וכלי ריקן הטהור לחטאת ניצל בצמיד פתיל במה דברים אמורים כשהיו הבעלים טהורים אבל אם נטמאו הבעלים נפסלו המים בכל מקום שהן כיצד היו מימיו מוקפין צמיד פתיל והוא והם באהל המת שניהן טמאים היה הוא מבחוץ והמים שאינן מקודשין מבפנים שניהן טהורין הוא בפנים והמים בחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו פסולין:

5

The following laws apply when a person who had purified himself for the sake of this purification process was standing on an oven or a similar implement that had not been purified for this process and he extended his hands outside the space of the oven while holding a receptacle containing the water for this purification process. Similar laws apply if a bar was placed over an oven and receptacles holding water for this purification process were hanging from either side. The receptacles are impure, because they are not in a place that is pure for this purification process. Since they are supported by the oven, it is as if they are placed on top of it.

If, however, one was standing on an oven while holding an empty receptacle that was purified for this purification process or water that was not yet sanctified, their prior state of purity remains unchanged. If one was standing away from an oven and stretched out his hand and took a container that had water sanctified for this purification process and carried it over the oven, it remains pure. Similarly, if when one sprinkled this water, it passed over an impure place, e.g., a place where one sits or lies that became impure or the like, it is pure.

ה

הטהור לחטאת שהיה עומד על גבי התנור וכיוצא בו מכלים שאינם טהורים לחטאת ופשט ידו חוץ לתנור וכלי שיש בו מי חטאת בידו וכן קנה המוטל על גבי התנור ושני כלים שיש בהן מי חטאת תלויין בו אחד מכאן ואחד מכאן הרי אלו טמאין לפי שאינן במקום הטהור לחטאת והואיל והם נשענין על התנור הרי הן כאילו מונחין על גביו אבל אם היה עומד על התנור ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת או מים שאינן מקודשין הרי אלו טהורין כמות שהיו היה עומד חוץ לתנור ופשט ידו לחלון ונטל כלי שיש בו חטאת והעבירו ע"ג התנור הרי זה טהור וכן הזייה שעברה ע"ג טומאה כגון משכב ומושב וכיוצא בהן ה"ז טהורה:

6

When a receptacle containing water for the purification process involving the ashes of the red heifer touches a receptacle containing consecrated food, the receptacle that contains the sanctified water and everything inside of it is considered as impure. The receptacle containing sacrificial food, by contrast, remains pure. Similarly, if a person who purified himself for this purification process touched both of these receptacles, each one with one of his hands while they are placed on the ground, the receptacle containing the sanctified water, becomes impure. The rationale is that the person who had purified himself for this process contracted impurity when touching a container that had not been purified for this purpose, as we explained, and then, he imparts impurity to the sanctified water.

ו

כלי שיש בו מי חטאת וכלי שיש בו קדש שנגעו זה בזה הרי נטמא כלי של חטאת וכל שיש בו אבל כלי הקדש טהור כשהיה וכן אם נגע הטהור לחטאת בשניהן בשתי ידיו כשהן מונחין על הארץ הרי נטמא של חטאת שהרי הטהור לחטאת נטמא בנגיעת הכלי שאינו טהור לחטאת כמו שביארנו וחזר וטימא את מי חטאת:

7

If he lifted up both receptacles, each with a different hand, they are both impure. The receptacle containing the sanctified water becomes impure because it was touched by a person who touched a container that was not purified for the sake of this purification process. And the one containing the sacrificial food became impure because it was lifted up by a person who became impure by carrying sanctified water. For the water conveys impurity when carried, because it contracted impurity from the receptacle containing sacrificial food.

For this reason, if the receptacle containing the sacrificial food was wrapped in paper and he lifted it up in the paper without touching the receptacle itself, and he lifted up the receptacle containing the sanctified water in his other hand, they are both pure. He did not contract impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer since he did not touch the other receptacle. If, however, he touched the receptacle containing the sacrificial food with his hand, they both contract impurity even though the receptacle containing the sanctified water was wrapped in paper.

ז

הגביה שני הכלים בשתי ידיו שניהן טמאין זה של חטאת נטמא מפני שנגע בו אדם שנגע בכלי שאינו טהור לחטאת ושל קודש נטמא מפני זה שהגביהו והוא טמא בנשיאת מי נדה שהן מטמאין במשא מפני שנטמאו מחמת הכלי של קדש לפיכך אם היה הכלי של קדש כרוך בנייר והגביה בנייר ולא נגע בו והגביה החטאת בידו שנייה שניהן טהורין שהרי לא נגע בכלי ולא נטמא לחטאת אבל אם היה נוגע בכלי הקדש בידו אפילו היה של חטאת בנייר שניהם טמאין:

8

If he moved the two receptacles with his hands simultaneously without touching them, they are both pure. For a receptacle that was not purified for this purification process does not impart impurity to a person who purified himself for that purpose unless he touches it with his hands unless it is fit to contract impurity when a zav lies or sits upon it, as we explained.

ח

הסיט את שני הכלים בידו ולא נגע בהן שניהן טהורין שאין הכלי שאינו טהור לחטאת מטמא את הטהור לחטאת עד שיגע בו בידו אלא אם כן היה ראוי למדרס כמו שביארנו:

9

In all of the situations where there is a question with regard to impurity and the ruling is that one is pure with regard to terumah, as will be explained, he is also considered pure with regard to this purification process. With regard to all of the situations where terumah is left for its status to be determined, were such a situation to occur with regard to the water or the ashes designated for this process, they should be disposed of.

If pure entities were used on the above utensils or if a person became involved in such a situation where the doubt causes the ashes and/or the water to be disposed of, the status of the pure entities is left in the balance. Rafters are not considered as utensils. Hence, they are pure with regard to terumah, sacrificial foods, and the purification process involving the ashes of the red heifer.

ט

כל ספק הטומאות שהוא טהור לגבי תרומה כמו שיתבאר הרי הוא טהור לחטאת וכל הספיקות שתולין בהן את התרומה אם נולדו בחטאת הרי אלו נשפכין ואם נעשו טהרות על גבי אותן כלים ואדם שנולדו להן ספיקות אלו שהחטאות נשפכין עליהן הרי אותן הטהרות תלויות והרפפות אינן ככלים והרי הן טהורות לתרומה ולקודש ולחטאת:

10

The following laws apply when a dried fig that is terumah fell into water sanctified for this purification process and then it was taken out and eaten. If it is the size of an egg, the water becomes impure whether the fig was impure or pure. The rationale is that all foods, even sanctified foods, are not pure with regard to this purification process. One who partakes of it is liable for death, because he partook of terumah after contracting impurity from the sanctified water. If the fig is not the size of an egg, the water remains pure, because food does not impart impurity to other entities unless it is the size of an egg. This applies with regard to terumah, to sacrificial foods, and to this purification process.

י

דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת ונטלה ואכלה אם יש בה כביצה המים טמאין בין שהיתה הדבילה טמאה בין שהיתה טהורה שכל האוכלין אפילו אוכל קודש אינו טהור לחטאת והאוכלה חייב מיתה מפני שאכל תרומה טמאה ואם אין בה כביצה המים בטהרתן שאין האוכל מטמא אחרים עד שיהיה בו כביצה בין לתרומה בין לקדש בין לחטאת:

Parah Adumah - Chapter 15

1

Any person or article which touches sanctified water for a purpose other than sprinkling contracts impurity. The person does not impart impurity to his clothes, however, even when touching the water, as Numbers 19:21 states: "One who touches the sprinkling water will become impure until the evening." Thus it is derived that the sprinkling water is a primary source of impurity according to Scriptural Law and even the slightest amount of it imparts ritual impurity.

If there is enough water to sprinkle, it imparts impurity when touched and when carried and one who touches it or carries it for a purpose other than sprinkling imparts impurity to his clothes when touching it or carrying it until he separates himself from the source of his impurity, as implied by ibid. which states: "One who sprinkles the water shall launder his garments." Now this is not speaking about someone who sprinkles water on an impure person, for if he purifies an impure person, one can certainly infer that he himself remains pure. According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement "One who sprinkles the water shall launder his garments" was stated only to teach the measure that imparts impurity; i.e., that if one touches or carries a measure of sanctified water that could be sprinkled for an intent other than sprinkling, he is impure and he imparts impurity to his garments according to Scriptural Law.

How much is a measure of sprinkling? Enough to immerse the tops of the stalks of hyssop in the water.

When does the statement that the water for this purification imparts impurity apply? When one touched it or carried it for an intent other than sprinkling before they were used for their mitzvah. After they were used for their mitzvah, by contrast, they do not impart impurity at all.

What is implied? One immersed the hyssop in the sanctified water and sprinkled it on an impure person or keilim and the water was dripping and descending from the impure person to the ground or when he sprinkled the water, water was sprinkled on the ground or on a pure person, that water is pure and one who touches or carries it is pure.

If one immersed the hyssop to sprinkle water on an object that is not susceptible to ritual impurity, the water which drips from it is fit to be sprinkled again, as we explained. Therefore they impart the impurity of sanctified water to one who touches or carries them because they were not used for their mitzvah, for the immersion of the hyssop was for the intent of sprinkling on something that is not susceptible to ritual impurity.

א

הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הנה למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאות של תורה וטומאת מגען בכל שהוא ואם היה בהן כדי הזאה מטמאין במגע ובמשא והנוגע בהן או שנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו עד שיפרוש ממטמאיו שנאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ומזה מי הנדה לא נאמר אלא לשיעור שהנוגע או הנושא מי נדה שיש בהן כדי הזייה שלא לצורך הזאה טמא ומטמא בגדים דין תורה וכמה הוא שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים בד"א שמי חטאת מטמאין בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך קודם שיעשו מצותן אבל אחר שעשו מצותן אינן מטמאין כלל כיצד הרי שטבל את האזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ וכן המים הניתזין בשעת הזאה על הארץ או על הטהור הרי אותן המים טהורים והנוגע בהן והנושאן טהור הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן כמו שביארנו לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת לפי שלא עשו מצותן שהרי הטבילה היתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה:

2

The water for the purification process involving the ashes of the red heifer does not impart impurity to anything before its mitzvah is performed unless it is pure and acceptable to be used for sprinkling. Different rules apply, however, if this water was disqualified - e.g., other water was mixed with it, an animal drank from it, or other factors that disqualify it arose. If a person who is pure with regard to terumah touches it, he contracts impurity whether he touches it with his hand or with other parts of his body. If a person who is pure with regard to this purification process touches it, even with his hand, he remains pure, as he was originally.

ב

אין מי חטאת מטמאין את הכל קודם שיעשו מצוותן עד שיהיו טהורין וכשירין להזאה אבל מי חטאת שנפסלו כגון שנתערב בהן מים או ששתתה מהן בהמה וכיוצא בהן מאלו הדברים הפוסלין אותן אם נגע בהן הטהור לתרומה נטמא בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו נגע בהן אדם הטהור לחטאת ואפילו בידיו הרי הוא טהור כמות שהיו:

3

If sanctified water contracted impurity and a person who was pure with regard to terumah touched it, whether with his hands or with his body, after it contracted impurity, he contracts impurity. If a person who had purified himself for this purification process touches it with his hands, he contracts impurity. If he touches it with the remainder of his body, he remains pure, as he was originally.

ג

מי חטאת שנטמאו ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו נטמא נגע בשאר גופו הרי הוא טהור כמות שהיה:

4

The following rules apply if water from a spring, a mikveh, or fruit juice falls into sanctified water. If the majority is sanctified water, the mixture imparts impurity when carried. If the majority is fruit juice, it does not impart impurity. If it is half and half, it imparts impurity.

The following laws apply if the ashes of the red heifer become mixed with ashes from an oven and a person sanctified water with the entire mixture. If the majority of the mixture are the ashes of the red heifer, the water imparts impurity like sanctified water. If the majority are oven ashes, the water does not impart impurity when touched, but does impart impurity when carried.

ד

מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין או מי מקוה או מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא ואם רוב מי פירות אין מטמאין מחצה למחצה מטמאין אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין במי נדה ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמאין במגע אבל מטמאין במשא:

5

When acceptable ashes were sprinkled on water that was not fit to be sanctified and then a person who was pure with regard to terumah touched the water with his hands or with his body, he contracts impurity. If a person who purified himself for this purification process touched such water, even with his hands, he remains pure, as he was originally.

ה

אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן ונגע בהן הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא נגע בהן הטהור לחטאת אפילו בידיו ה"ז טהור כמות שהיה:

6

When sanctified water is disqualified, it should not be mixed with mud, so as not to create a stumbling block for others, lest they touch the mud and become impure. For the sanctified water does not become nullified in the mud, as implied by Numbers 19:9: "It is a sin-offering."

ו

מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים שמא יגע בטיט ויטמא שמי חטאת אינם בטלין בטיט שנאמר חטאת היא:

7

When a cow drinks from sanctified water, its meat is pure even if it was slaughtered within 24 hours of drinking, as can be inferred from ibid.: "as safekeeping, as water for sprinkling." Implied is that when the water is kept safe, it is not nullified. If, however, a cow drank from it, it is nullified, because it was not kept safe.

ז

פרה ששתת מי חטאת אף ע"פ שנשחטה בתוך כ"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין:

8

When water is sprinkled on a person from a window from which water is sprinkled on many individuals, he entered the Temple, and then it is discovered that the water was disqualified, he is exempt. The rationale is that one can assume that the water that is sprinkled on many people is acceptable. Hence, he is considered as one who transgressed because of factors beyond his control.

If, however, water was sprinkled on a person from the window of a private individual and he entered the Temple and afterwards, it was discovered that the water was disqualified, he is obligated to bring an adjustable guilt-offering. The rationale is that he should have investigated the status of the water and only afterwards, entered the Temple.

Even if people would slip on water that had been sprinkled from a window from which water is sprinkled on many individuals and was flowing on the ground and they would tread on it, they would enter the Temple without being concerned that they had been disqualified.

ח

המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים והוזה עליו ונכנס למקדש ואח"כ נמצאו המים פסולין הרי זה פטור שחזקת המים שמזין מהן על הרבים שהן כשרין והרי זה כאנוס אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב בקרבן עולה ויורד מפני שהיה לו לבדוק על המים ואח"כ יכנס למקדש מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים ודורסים אותן ונכנסים למקדש ולא היו חוששין להן שמא פסולין הן:

9

When a person sprinkles such water, using a hyssop that is impure with regard to this sacrificial process, if it is the size of an egg, the water is impure and the sprinkling is unacceptable. If it is less than the size of an egg, the water is pure, but the sprinkling is unacceptable. This hyssop can impart impurity to another, and that other, to still another, even when the chain reaches 100, because levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.

ט

המזה באזוב הטמא לחטאת אם יש בו כביצה המים פסולין והזייתו [פסולה] אין בו כביצה המים כשירים והזאתו פסולה ואזוב זה מטמא חבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה שאין מונין לחטאת:

10

When a person lifts up a k'li upon which this water has been sprinkled and enough water to be sprinkled remains upon it, he is pure. Once the water has performed its mitzvah, it does not impart impurity, as we explained.

י

המגביה כלי שהוזה עליו והרי עליו המים כדי הזאה טהור שהמים שעשו מצוותן אינן מטמאין כמו שביארנו:

Tum'at Tsara'at - Chapter 1

Introduction to Hilchos Tum'at Tsara`at

Included in this text are eight commandments: six positive commandments and two negative commandments. They comprise the following:
1) to rule with regard to tzara'at that afflicts a human according to the laws stated in the Torah;
2) not to cut off the signs of tzara'at impurity;
3) not to shave the hair of a blemish of tzara'at impurity;
4) that a person afflicted by tzara'at should be distinguished by having his clothes torn, his hair covered, and cloaking himself until his lips;
5) the purification of a person afflicted by tzara'at;
6) that a person afflicted by tzara'at should shave all his hair when he is purified;
7) the laws pertaining to tzara'at on garments;
8) the laws pertaining to tzara'at on homes.

These mitzvot are explained in the ensuing chapters.

הלכות טומאת צרעת - הקדמה

הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצות שש מצות עשה ושתים מצות לא תעשה וזה הוא פרטן:

(א) להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה
(ב) שלא יקוץ סימני טומאה
(ג) שלא יגלח הנתק
(ד) שיהיה המצורע מפורסם בקריעת בגדיו ופריעת ראשו ועטייה על שפם
(ה) טהרת צרעת
(ו) שיגלח המצורע את כל שערו כשיטהר
(ז) דין צרעת הבגד
(ח) דין צרעת הבית

וביאור מצות אלו בפרקים אלו:

1

When there is a tzara'at affliction of human skin, the skin turns white, becoming as white as the membrane of an egg or whiter. Whiteness that is not as white as this membrane is not deemed tzara'at, but is instead a bohak.

א

צרעת עור הבשר הוא שילבין מקום מן העור ותהיה הלבנונית כקרום ביצה ומקרום ביצה ולמעלה אבל לבנונית שהיא דיהה מקרום הביצה ולמטה אינה צרעת אלא בוהק הוא:

2

There are four shades of white that appear on human skin that cause a person to be deemed afflicted by tzara'at:

a) very intense white that resembles snow on human skin; it is called baheret.

b) a white that is slightly darker than that; it resembles the cleaned wool of a newborn sheep; it is called si'ait;

c) a white that is slightly darker than si'ait; it resembles the lime of the Temple building; it is a derivative of the baheret and is called sapachat;

d) a white that is slightly darker than the lime of the Temple building and which resembles the membrane of an egg; it is a derivative of the si'ait and is also called sapachat.

Thus one has learnt that the shade that is like the lime of the Temple building is a sapachat of the baheret and the shade that is like the membrane of an egg is a sapachat of the si'ait. For the meaning of the term sapachat is subsidiary. Based on the above, our Sages said: "The shades of tzara'at blemishes are two which are four:" baheret and its subsidiary and si'ait and its subsidiary.

ב

וד' מראות יש בצרעת עור הבשר ואלו הן: לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג הוא הנקרא בהרת ולובן שהוא דיהה מזה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו הוא הנקרא שאת ולבן שדיהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת ונקראת ספחת ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה היא תולדת השאת וגם זה נקרא ספחת הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל הוא ספחת הבהרת והמראה שהוא כקרום ביצה היא ספחת השאת שאין לשון ספחת אלא טפילה מכאן אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת וספחתה שאת וספחתה:

3

These four shades of tzara'at blemishes can all be joined with each other and are considered as a single blemish, whether this produces a more lenient ruling or a more stringent ruling, whether at the beginning of the observation of the blemish or at the conclusion of the seven days, whether after the person afflicted with tzara'at was released from impurity or definitely categorized as afflicted.

What is implied? Whether a blemish is entirely white like snow or like the lime of the Temple building or like clean wool or like the membrane of an egg or a blemish was varied in appearance, part of its whiteness was the shade of baheret and part was like the shade of si'ait, and part like the shade of sapachat, they are all considered as one appearance.

If so, why did the Sages count them and say, "The shades of tzara'at blemishes are two which are four?" So that one will understand the different appearances. For any priest who does not recognize the different appearances and their names when he is taught and informed, should not assess a blemish until he understands them and recognizes them and can say: "This is baheret and this is its subsidiary. This is si'ait and this is its subsidiary."

ג

ארבע מראות נגעים אלו כולן מצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר בין בתחילת ראיית הנגע בין בסוף השבעה בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כיצד אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג או כסיד ההיכל או כצמר נקי או כקרום ביצה ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת ומקצתו כמראה השאת ומקצתו כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשוב א"כ למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע כדי להבין במראות שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר זו היא הבהרת וזו היא ספחתה זו היא השאת וזו היא ספחתה:

4

If in one of these four shades of a white hue there is a slight redness mixed in, it is also considered as a tzara'at blemish, as Leviticus 13:19 states: "a white baheret with redness." This also applies to si'ait and to the subsidiary of si'ait and to the subsidiary of baheret. This hue that is a mixture of whiteness with a little redness is called petuch.

What is the appearance of petuch in these four shades? It is as if there are four cups filled with milk. In the first was mixed two drops of blood; in the second, there were four drops; in the third, eight drops; and in the fourth, sixteen drops. The petuch of a baheret is the fourth shade; the petuch of si'ait is the shade of the third cup; the petuch of the sapachat of a baheret is the shade of the second cup, and the petuch of the sapachat of si'ait is the shade of the first cup.

ד

היה במראה הלובן מארבע מראות אלו מקצת אדמומיות מעורבות בו גם זה נגע צרעת הוא שנאמר או בהרת לבנה אדמדמת והוא הדין לשאת ולספחת של שאת ולספחת הבהרת והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם הוא הנקרא פתוך וכיצד מראה הפתוך בארבע מראות אלו כאילו הן ארבע כוסות מלאות חלב ונתערב בכוס הראשונה שני טיפי דם ובשניה ארבעה טיפין ובשלישית שמונה טיפין וברביעית ששה עשר טיפין הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי והפתוך שבשאת כמראה כוס שלישית והפתוך שבספחת הבהרת כמראה הכוס השניה והפתוך שבספחת השאת כמראה הכוס הראשונה:

5

All of these shades - whether the white or the petuch - can be joined with each other and are considered as a single appearance. This applies whether the blemish was entirely white or part of it was white and part with redness, it is all considered as a single blemish whether this leads to a more lenient ruling or a more stringent one.

ה

כל המראות האלו בין הלבן בין הפתוך מצטרפין זה עם זה וכמראה אחד הן חשובין ובין שהיה הנגע כולו לבן או מקצתו לבן ומקצתו אדמדם הכל כמראה אחד הוא בין להקל בין להחמיר:

6

Any appearance of tzara'at on the skin of human flesh is not considered as a blemish and does not impart impurity unless the appearance of the blemish is deep, under the surface of the skin of the flesh. The intent is not only a blemish that can be felt as deep in the flesh, but also one that appears such; it appears like the sun's light that appears to the eye to be deeper than a shadow. If, however, the white shade or the petuch is on the same level as the remainder of the flesh or raised above the flesh, it is not a tzara'at blemish, but rather a rash like other rashes that erupt on the body.

ו

כל מראה צרעת עור הבשר אינה קרויה נגע ולא מטמאה עד שיהיה מראה הנגע עמוק מעור הבשר לא עמוק במשישתו אלא במראית העין כמראה החמה הנראית לעין עמוקה מן הצל אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף:

7

The minimum measure for all blemishes of tzara'at, whether tzara'at of humans or tzara'at of garments, is the size of a Cilikian gris, which is square. This is a square place on the skin of the flesh where 36 hairs could grow, i.e., six hairs in length and six hairs in width. Anything smaller than this is not considered as a tzara'at blemish.

ז

שיעור כל נגעי צרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגדים כגריס הקלקי שהוא מרובע והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת שלשים ושש שערות שש שערות אורך ושש שערות רוחב וכל הפחות מזה אינו נגע צרעת:

8

When the width of a blemish is only a place to grow five hairs, it is pure and it is not considered as a tzara'at blemish, even if it was a cubit in length. It must be at least a square gris in size. All of the minimum measures are halachot transmitted to Moses at Sinai.

ח

נגע שהיה רוחבו כדי צמיחת חמש שערות אפילו היה אורכו אמה הרי זה טהור ואינו נגע צרעת עד שיהיה בו רבוע כגריס וכל השיעורין הלכה למשה מסיני:

9

Whenever a baheret is spoken of, the same laws apply to the remainder of the four shades of white or those of a petuch, provided the blemish is a gris in size and is deeper than the surface of the skin of the flesh. This is what we refer to as a baheret without further explanation.

A baheret that is very intense white, like snow appears dark on the flesh of an albino. And one that is dark appears intensely white on a black man. Therefore we consider the shade as it would appear on a person of average complexion, neither an albino or a black man.

ט

כ"מ שנאמר בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה הנגע כגריס או יתר ויהיה עמוק מעור הבשר וזה הוא שאנו קורין אותו בהרת סתם בהרת שהיא עזה כשלג נראית באדם שהוא לבן כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה לפיכך אין משערין הכל אלא בבינוני שאינו לא לבן ולא שחור:

10

There are three signs that indicate ritual impurity with regard to tzara'at on the skin of human flesh: white hair, healthy flesh in the midst of a blemish, and expansion. All three are explicitly mentioned in the Torah.

What is implied? If a baheret erupts on a person's skin and in its midst there is white hair or a portion of healthy flesh, when the priest sees it, he will rule definitely, saying: "He is impure." If it does not have either white hairs or healthy flesh, he should be isolated for seven days. On the seventh day, the priest sees him again. If the baheret grew white hair or healthy flesh or if it expanded and increased, he is definitively categorized as impure. If neither white hair nor healthy flesh grew, nor did the baheret expand on his skin, he should be isolated for a second week. If any of the three signs occur, he is definitively categorized as impure. If not, he is pure and he is sent away. The rationale is that blemishes on the skin of human flesh do not require isolation for more than two weeks. If the blemish expands - or white hair or healthy flesh grows in it - after he was sent away and deemed pure, he is definitively categorized as impure.

י

שלשה סימני טומאה הן בצרעת: עור הבשר שיער לבן והמחיה והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה כיצד מי שנולדה בו בהרת ובה שיער לבן או מחית בשר חי כשיראהו הכהן יחליטו ויאמר טמא לא היה בה שיער לבן ולא מחיה יסגר שבעת ימים ובשביעי רואהו אם נולד בבהרת שיער לבן או מחיה או שפשתה והוסיפה ה"ז מוחלט לא נולד בה לא מחיה ולא שיער לבן ולא פשתה בעור יסגיר שבוע שני אם נולד בה אחד משלשתן מחליטו ואם לאו ה"ז טהור ויפטרנו שאין בנגעי עור הבשר הסגר יתר על שני שבועות ואם לאחר שפטרו וטהר פשה הנגע או נולד בו שיער לבן או מחיה הרי זה מוחלט טומאה:

11

When a baheret was originally intensely white like snow and, after isolation, it appeared only as the membrane of an egg, or, originally, it appeared like the membrane of an egg and its intensity increased and it appeared as snow, it is considered in its original state, for an increase in the intensity of the appearance of a blemish is not a sign of impurity, nor is a darkening of it a sign of purity unless it becomes darker than the four shades described above, i.e., darker than the membrane of an egg. In such an instance, it is classified as a bohak and he is pure. If so, what is meant by the Torah's statement: "The blemish became darker and did not expand on the flesh, the priest should declare him pure?" That if it became darker than the four shades, he is pure, Similarly, if it did not become darker, but did not expand, nor grew white hair or healthy flesh, he is pure.

יא

בהרת שהיתה עזה כשלג ולאחר ההסגר נעשית כקרום ביצה או שהיתה בתחילה כקרום ביצה ונעשית כשלג הרי היא כמות שהיתה שאין עזות המראה סימן טומאה ולא כהייתו סימן טהרה אלא אם נתמעט מארבע מראות ונעשית כהה מקרום ביצה שהרי נעשית בוהק ולפיכך טהור א"כ מהו זה שנאמר בתורה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שאם כהה מארבע מראות טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולדה בו לא שיער לבן ולא מחיה הרי זה טהור:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah