Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

She'ar Avot haTum'ah - Chapter 6, She'ar Avot haTum'ah - Chapter 7, She'ar Avot haTum'ah - Chapter 8

Video & Audio Classes
Show content in:

She'ar Avot haTum'ah - Chapter 6

1

The impurity of false deities is of Rabbinic origin. There is an allusion to it in the Torah Genesis 35:2: "Remove the foreign gods that are in your midst. Purify yourselves and change your garments."

There are four primary categories of ritual impurity associated with the worship of false deities: the false deities themselves, their accessories, something offered to it, and a wine libation offered to it. The impurity associated with all of these is of Rabbinic origin.

א

טומאת ע"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבעה אבות הטומאות יש בה: ע"ז עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהן:

2

A false deity itself imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. Like the carcass of a teeming animal, it does not impart impurity when carried, as implied by Deuteronomy 7:26: "You shall certainly regard it as disgusting." The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion; it should not be more stringent than a portion of a corpse. If an image is less than an olive in size, it is pure.

ב

ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ושיעורה כזית לא תהיה זו חמורה מן המת אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה:

3

If one cut off a limb from it, even if it is as large as the steering rod of a plow, it is pure. The rationale is that a false deity does not impart impurity when separated into limbs, only when the entire image is intact, as can be inferred from Isaiah 30:22: "Cast your idols away like someone impure." Just as the limbs of an impure person do not impart impurity, so too, the limbs of a false deity do not impart impurity.

Its impurity was established according to the leniencies applying to all the primary categories of impurity. Since its impurity is of Rabbinic origin, it was considered as the carcass of a teeming animal in that it does not impart impurity when carried, like a corpse in that an olive-sized portion is required, and like a nidah in that a limb of it does not impart impurity.

ג

קצץ אבר ממנה אפילו היה כמרדע הרי זה טהור שע"ז אינה מטמאה לאיברים אלא הצורה כולה כשהיא שלימה שנאמר תזרם כמו דוה מה דוה אינה מטמאה לאיברים אף ע"ז אינה מטמאה לאיברים כקולי אבות הטומאות דנו בה מפני שטומאתה מדבריהם עשאוה כשרץ שאינו מטמא במשא וכמת שאינו מטמא אלא בכזית וכנדה שאינה מטמאה לאיברים:

4

When a false deity was separated into parts, even though it could be reassembled by an ordinary person and all of its parts are present, it does not impart impurity.

ד

נתפרקה ע"ז אף על פי שההדיוט יכול להחזירה והרי כל איבריה קיימים אינה מטמאה:

5

All of the accessories of a false deity are like the carcass of a teeming animal. They impart impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when they enter its inner space. They do not impart impurity when carried. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion. Even if one cut off an olive-sized portion from an implement, it imparts impurity like the carcass of a teeming animal. In this context, the law applying to the accessories of a false deity is more stringent than that applying to the false deity itself.

With regard to a shrine in which a false deity is worshiped: Its stones, its beams, and its earth all impart impurity when an olive-sized portion of them is touched, as all of the other accessories of a false deity.

ה

כל משמשי ע"ז כשרץ מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ושיעור טומאתן בכזית ואפילו קצץ ממשמשיה כזית מן הכלי מטמא כשרץ זו חומר במשמשיה יותר מע"ז עצמה ובית ע"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין:

6

When a person inserts his head and the majority of his body into a shrine of a false deity, he becomes impure, as if he touched it. Similarly, if the inner space of an earthenware vessel was brought inside a shrine of a false deity, it becomes impure. When the greater portion of a bench or a couch was brought into a shrine of a false deity, it contracts impurity. They are considered as primary derivatives of impurity.

ו

המכניס ראשו ורובו לבית ע"ז נטמא כנוגע וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא ספסלים וקתידראות שהכניס רובן לבית ע"ז טמאים וכולן ראשון לטומאה:

7

An offering brought to a false deity imparts impurity when touched and when carried like the carcass of a dead animal. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion.

Any entity offered to a false deity, whether meat or other foods or beverages, is considered like an animal carcass, for Scripture Psalms 106:28 refers to them as "sacrifices of the dead." Although foods that were sacrificed to false deities may never be nullified in a manner that enables one to benefit from them, if their connection with the false deity was nullified, it is questionable whether or not they impart impurity. When, by contrast, the connection between an implement offered to a false deity and that deity was nullified, it is pure. Similarly, a false deity and its accessories that were nullified are pure.

ז

תקרובת ע"ז מטמאה במגע ובמשא כנבילה ושיעורה בכזית כל דבר שמקריבין לה בין בשר בין שאר אוכלים ומשקין הכל כנבילה שהכתוב קראן זבחי מתים ואע"פ שאין תקרובת ע"ז של אוכלין בטלין לעולם להתירה בהנאה אם בטלה הרי זו ספק לטומאה אבל כלי שהוא תקרובת ע"ז שביטלו טהור וכן ע"ז ומשמשיה שביטלו טהורין:

8

When wine was poured as a libation to a false deity, it imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It imparts impurity to a person when carried, as an animal carcass does. The minimum measure for its impurity is an olive-sized portion, as can be inferred from Deuteronomy 32:38: "Who eat the fat of its sacrifices, who drink the wine of its libations."

This impurity is imparted only by wine that was poured out by hand before a false deity. Ordinary wine belonging to a non-Jew imparts a lesser impurity like all other impure beverages.

ח

יין שנתנסך לע"ז מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא אדם במשא כנבילה וטומאתו בכזית שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם הרי יין נסיכם כחלב זבחימו ואין מטמא טומאה זו אלא יין שנתנסך ביד לפני ע"ז אבל סתם יינן של עכו"ם מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין:

9

From everything that we have explained from the beginning of this book until here, one may conclude that there are primary categories of impurity, some of Scriptural origin and some of Rabbinic origin.

ט

מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן אתה למד שאבות הטומאות מהן אבות של תורה ומהן אבות של דברי סופרים:

10

Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin is considered as a derivative of impurity of Scriptural origin. Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Rabbinic origin is considered as a derivative of impurity of Rabbinic origin.

י

כל המתטמא מחמת אב של תורה הרי הוא ולד טומאה של תורה וכל המתטמא מחמת אב של דבריהם הרי זה ולד של דבריהם:

11

Any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch, but does not impart impurity when carried, does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing even while he is touching the source of impurity. Nor does he impart impurity to another person or to earthenware utensils even though he has not yet separated himself from the source of impurity. Both after and before he separates himself from the source of impurity, his status is that of a derivative of impurity who imparts impurity to foods and makes them a secondary derivative of impurity, for he is a primary derivative.

יא

כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם ולא כלי חרס אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו והנו אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש ולד שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה מפני שהוא ראשון:

12

When a person touches or carries any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch or when carried, that person imparts impurity to his clothes at the time he is touching the source of impurity or carrying it. He causes the garments to be considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if he touches foods, he makes them a primary derivative of impurity as long as he has not ceased contact with the source of his impurity. If he ceases contact with the source of his impurity, he is considered as a primary derivative of impurity in all contexts and he does not impart impurity to his garments. If he touches foods, they are deemed as secondary derivatives.

When does the above apply? With regard to all the primary sources of impurity with the exception of an animal carcass and a surface on which a zav rides. With regard to these two sources of impurity, even though they impart impurity when touched or when carried, a person who touches them does not impart impurity to his clothes when he is touching them. If he touches foods, they are secondary derivatives of impurity. One who carries such entities imparts impurity to his clothes when carrying them. If he touches foods before he separates from the source of his impurity, they are primary derivatives of impurity, as we explained.

יב

וכל אב טומאה שמטמא במגע ובמשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו פירש ממטמאיו הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר ואינו מטמא בגדים ואם נגע באוכלין הרי הן שני בד"א בשאר כל האבות חוץ מן הנבילות והמרכב אבל הנבילה והמרכב אע"פ שמטמאין במגע ובמשא הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ואם נגע באוכלין הרי הן שני לטומאה והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאתו ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הנם ראשון לטומאה כמו שביארנו:

13

When there is a sufficient amount of water upon which the ashes of the red heifer have been placed to sprinkle it, it is considered like an animal carcass and a surface on which a zav rides and only one who carries it imparts impurity to his garments. Nevertheless, one who touches such water imparts impurity to his garments while touching them, because it is as if he is carrying the water. For it is impossible to touch water without moving it and we have already explained that the laws that apply to carrying a source of impurity also apply when moving it.

Similarly, one who touches the wool of an animal carcass or who touches the strands protruding from a surface on which a zav rides imparts impurity to his clothes when he touches these entities because it is as if he is carrying them. For it is impossible to touch them without moving them. Therefore he imparts impurity to his garments until he separates himself from the source of impurity like one who carries.

יג

מי חטאת שיש בהן כדי הזאה אף על פי שהן כנבילה וכמרכב שאין מטמאין בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן וכבר ביארנו שאחד הנושא ואחד המסיט וכן הנוגע בצמר הנבילה או שנגע בנימי המרכב מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר לנגוע בדברים אלו שלא יסיט אותן ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש כדין הנושא:

14

When one swallows the carcass of a fowl from a kosher species, he imparts impurity to his garments at the time he swallows it as we explained. They are considered as primary derivatives of impurity. Similarly, if he touches foods at that time, they are primary derivatives of impurity. After he swallows it, he is considered to have separated from the entity that imparted impurity to him.

יד

הבולע נבלת עוף הטהור בשעת בליעתו מטמא בגדים כמו שביארנו והן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין הרי הן ראשון לטומאה ואחר שבלע הרי זה פירש ממטמאיו:

15

Although all of the following - one who burns the red heifer or the goats that are burnt and one who sends away the goat to Azazel - impart impurity to their garments while performing their tasks, as we explained, if they touched foods, even while performing their tasks, the foods are deemed a secondary derivative of impurity.

טו

השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אע"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים כמו שביארנו אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה:

16

When a person touches a primary source of impurity that had been cast into a mikveh, e.g., an animal carcass, the carcass of a teeming animal, or a surface on which a zav rides was in a mikveh and a person touched it, he is impure, as can be inferred from Leviticus 11:36: "But a spring and a cistern in which water collects will be pure. One who touches their carcasses contracts impurity." Implied is that even when they are in a mikveh, they impart impurity. When the person who touched the source of impurity immerses and ascends from the mikveh, he is pure.

Similarly, if a zav treads on a surface on which one rides that was pure while it was found in a mikveh, the surface contracts impurity. When the surface is lifted up from the mikveh, it regains purity, for it is considered as if it was immersed.

When an individual who touches an impure surface on which one rides while he was in a mikveh sticks his hand outside the mikveh and touches objects, he imparts impurity to garments. Needless to say, he imparts impurity to foods and beverages.

טז

הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין:

She'ar Avot haTum'ah - Chapter 7

1

It is explicitly stated in the Torah that foods and liquids contract ritual impurity, as Leviticus 11:34 states: "Of all foods that will be eaten that were exposed to water will become impure and any beverage which one will drink in any vessel will become impure."

Food that contracted impurity does not impart impurity to other foods according to Scriptural Law. Nor do liquids that contracted impurity impart impurity to other entities according to Scriptural Law. Nevertheless, according to Rabbinic Law, it was decreed that impure food that touched other foods would impart impurity to them. Similarly, if impure foods touched liquids, the liquids are impure. Food does not, by contrast, ever impart impurity to a container that it touches even according to Rabbinic Law. Similarly, the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to foods, liquids, and keilim that they touch.

א

דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה אבל מד"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טימאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם ואפילו מדבריהם וכן גזרו על המשקין הטמאים שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן:

2

There are no derivatives of impurity that impart impurity to keilim other than impure liquids. This impurity is a Rabbinic decree. It applies provided the original source of the liquid's impurity is a primary category of impurity, whether of Scriptural or Rabbinic origin.

Why did they decree that impure liquids should impart impurity to keilim? Because of a similarity to the liquids that emanate from a zav, which are a primary source of impurity and impart impurity to keilim according to Scriptural Law, as ibid. 15:8 states: "When a zav shall spit on a person who is pure," as we explained.

ב

אין לך ולד טומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיו אותן המשקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאות בין של תורה בין של דבריהם ומפני מה גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה הזב שהוא אב ומטמא כלים דין תורה שנאמר וכי ירוק הזב בטהור כמו שביארנו:

3

When the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to containers, they decreed that they should impart impurity from their inner surfaces.

What is implied? If impure liquids fell into the inner space of an earthenware container, it becomes impure in its entirety. It is considered as a secondary derivative. If they touch other containers on their inner surface, they become impure in their entirety and are considered as secondary derivatives of impurity. If, however, impure liquids touch the outer surface of a container, whether it be an earthenware container, a k'li that can be purified by immersion, or a metal k'li, only the outer surface becomes impure. The outer surface is considered as a secondary derivative, but its inner surface does not become impure.

In what context does the above apply? To terumah. For sacrificial foods, by contrast, when the outside of a container becomes impure, it becomes impure in its entirety and it is considered a secondary derivative of impurity in its entirety.

ג

כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן כיצד אם נפלו לאויר כלי חרס נטמא כולו והרי הוא שני ואם נגעו בשאר כלים מתוכן מטמא כולן ונעשו שניים אבל אם נגעו משקין טמאים באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד והרי אחוריו שני ולא נטמא תוכו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש כלי שנטמאו אחוריו נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה:

4

We already explained, that foods do not impart impurity to utensils, but that liquids do. Why did our Sages make the above distinction - that when the outer surface of a container was touched by impure liquids, its inner surface does not become impure for terumah? To make it known that the impurity of these keilim is a Rabbinic institution so that terumah and sacrificial foods will not be burnt as a result.

ד

כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים והמשקין מטמאין ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים:

5

We already explained that foods and liquids that touch one of the primary sources of impurity become primary derivatives of impurity. Similarly, if food touched a person or a k'li that had contracted impurity from a source of impurity, that food becomes a second derivative of impurity. Food that touches this secondary derivative is considered a tertiary derivative of impurity and if the tertiary derivative touches a fourth food, it is considered a fourth degree derivative of impurity.

To what does the above apply? To foods. With regard to liquids, by contrast, whether a liquid touches a primary source of impurity, a primary derivative or a secondary derivative, that liquid is considered as a primary derivative. It imparts impurity to another liquid, which in turn can impart impurity to another liquid, even if there is a chain of a hundred. For there is no concept of degrees of impurity with regard to liquids.

What is implied? When wine touched a primary source of impurity or a primary or secondary derivative, the wine is considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if this wine touched oil, that oil touched milk, that milk touched honey, that honey touched water, and that water touched wine, in an endless chain, all the liquids are considered as primary derivatives. It is as if each one of them contracted impurity from a primary source. They all impart impurity to keilim. Similarly, if the outer surface of a container contracted impurity from a liquid and other liquids touched that impure outer surface, even if the other liquids are not sacred, the other liquids are considered as a primary derivative of impurity and impart impurity to other containers, making them secondary derivatives of impurity. Needless to say, they impart impurity to other foods and liquids.

ה

כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות הרי הן ראשון לטומאה וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב הרי אותו האוכל שני לטומאה ואוכל שנגע בזה השני נקרא שלישי לטומאה ואם נגע השלישי באוכל (רביעי) ה"ז נקרא רביעי לטומאה בד"א באוכלין אבל המשקין אחד משקה שנגע באב הטומאה או שנגע בראשון או שנגע בשני הרי אותו המשקה תחלה לטומאה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה שאין מונין במשקין כיצד יין שנגע באב הטומאה או בראשון או בשני הרי יין זה כראשון לטומאה וכן אם נגע יין זה בשמן ושמן בחלב וחלב בדבש ודבש במים ומים ביין אחר וכן עד לעולם כולן ראשון לטומאה וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחלה וכולן מטמאין את הכלים וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין ונגעו משקין אחרים באחורי הכלים הטמאין אפילו היו משקין חולין נעשו המשקין האחרים תחלה לטומאה ומטמאין כלים אחרים ועושין אותן שניים ואין צ"ל שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים:

6

When the outer surface of a container contracted impurity and then foods - even food that are terumah - touched this impure outer surface, the foods are pure. For when only the outer surface of a container contracts impurity, it does not impart impurity to foods with the exception of sacrificial foods. For when the outer surface of a container contracts impurity, it is considered as entirely impure with regard to sacrificial foods, as we explained. Therefore, it imparts impurity to sacrificial foods.

ו

אחורי הכלי שנטמאו במשקין ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא אפילו אוכלי תרומה הרי הן טהורין שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד אינו מטמא את האוכלין אלא לקדש בלבד שהכלי שנטמאו אחוריו ה"ז טמא כולו לקדש כמו שביארנו ולפיכך מטמא אוכל הקדש:

She'ar Avot haTum'ah - Chapter 8

1

Whenever one touches a primary derivative of impurity with his hands, whether that primary derivative was an impure person, k'li, food, or liquid, his hands - until his joints - alone become impure. Similarly, if a person inserts his hands into the inner space of an earthenware container that contracted impurity from a primary source of impurity or he inserted his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at, his hands become impure. The impurity of hands is a Rabbinic decree.

א

כל הנוגע בידיו בראשון לטומאה בין שהיה אותו ראשון אדם או כלי או אוכל או משקין טמאין נטמאו ידיו בלבד עד הפרק וכן המכניס ידיו לאויר כלי חרס שנטמא באב הטומאה או שהכניס ידיו לבית מנוגע נטמאו ידיו וטומאת הידים מד"ס:

2

Hands that contracted impurity are always considered as a secondary derivative according to Rabbinic Law. For their impurity is a Rabbinic decree, and when it was decreed that they would be impure, it was decreed that their status would be that of a secondary derivative. Even when one inserts his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at or touches with his hands a person who imparts impurity to his garments before that person has separated himself from the source of his impurity, the person's hands are secondary derivatives.

ב

הידים שניות מד"ס לעולם שאין טומאתן אלא מדבריהם וכשגזרו טומאה עליהן גזרו שיהיו כשני לטומאה אפילו הכניס ידיו לבית המנוגע או שנגע בידיו באדם שמטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו הרי ידיו שניות:

3

Piggul, notar, and remnants of flour from the meal offerings are considered as primary derivatives of impurity. Primary and secondary derivatives are counted if other entities come in contact with them. Therefore, an egg-sized portion of them imparts impurity to hands.

Piggul and notar may not be combined to reach an egg-sized measure even though they both share that same measure. The rationale is that the impurity of hands is a Rabbinic safeguard. Other impure foods, by contrast, are combined to reach that measure. For impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present.

ג

הפיגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה ואין הפיגול והנותר מצטרפין אע"פ ששיעורן שוה בכביצה הואיל וטומאת הידים מדבריהן אבל שאר האוכלין מצטרפין שאין אוכלים טמאין מטמאין את הידים עד שיהיו כביצה:

4

Even though the thigh bone of a sacrificial animal that was either piggul or notar is intact, when a person touches it with his hands, his hands contract ritual impurity. For the bones of sacrificial animals that became either piggul or notar impart impurity to hands, because they serve as the base for a forbidden entity.

ד

קולית הפיגול או הנותר אע"פשהיא סתומה הנוגע בה בידיו נטמאו ידיו שהעצמות של קדשים ששמשו נותר או פיגול מטמאין את הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור:

5

When sacrificial meat is taken outside its appropriate place, there is an unresolved question whether it imparts impurity to hands or not. Therefore, it does not impart impurity, for if there is a doubt with regard to the impurity of hands, they are considered pure, as will be explained. If meat from a Paschal sacrifice was taken outside the home where it is being eaten, it is pure. We assume that the members of the company are vigilant.

ה

בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא ספק אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שספק טומאת הידים טהור כמו שיתבאר ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הוא הרי הוא טהור בני חבורה זריזין הן:

6

The concept of impurity of hands does not apply in the Temple. At the time that Sages established their decree regarding the impurity of hands, they did not apply it to the Temple. Instead, if a person touches impure foods or the like - whether he touched them in the Temple or outside the Temple - and then touched sacrificial foods in the Temple, he does not impart impurity to them. If he touches sacrificial foods outside the Temple, he imparts impurity to them. Similarly, he disqualifies terumah, as will be explained.

ו

אין טומאת ידים במקדש שבשעה שגזרו טומאה על הידים לא גזרו במקדש אלא הנוגע באוכלין טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ואם נגע חוץ למקדש ה"ז מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כמו שיתבאר:

7

When one of a person's hands become impure and he touches the other one, the other remains pure. It is sufficient for him to wash the impure hand.

When does the above apply? With regard to terumah. With regard to sacrificial foods, by contrast, if one of a person's hands become impure and he touches the other one, he imparts impurity to the other. Both of them must be immersed in a mikveh before touching sacrificial foods. For terumah, by contrast, it is sufficient to wash one's hands to purify them.

ז

מי שנטמאת ידו אחת ונגעה באחרת האחרת טהורה ונוטל את הטמאה ודיו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אם נטמאת ידו אחת ונגע בשנייה טימאה ושתיהן צריכות טבילה לקדש אבל לתרומה בנטילת ידים בלבד יטהרו ידיו:

8

King Solomon and his court decreed that hands are always considered as secondary derivatives of impurity, even if one does not know with certainty that they contracted impurity, for "hands are busy."

Solomon decreed that hands were impure only with regard to sacrificial foods. Afterwards, the later Sages extended the decree also with regard to terumah. Therefore it is necessary to wash one's hands before partaking of terumah. If one touched terumah before he washed his hands, the terumah is disqualified. It is burnt because of this impurity.

ח

שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו מפני שהידים עסקניות ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה ואם נגע בתרומה קודם שיטול ידיו פסולה ונשרפת על טומאה זו:

9

A person may wrap his hands in a napkin and partake of terumah without washing his hands. We do not suspect that he will touch the terumah. He should not do this when partaking of ordinary food that is being eaten under the stringencies that apply to the purity of sacrificial food or terumah, lest he touch it, for he is not that careful with regard to it.

ט

לט אדם ידיו במפה ואוכל תרומה בלא נטילת ידים ואין חוששין שמא יגע אבל לא יעשה כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש או על טהרת תרומה גזירה שמא יגע לפי שאינו מקפיד עליהן:

10

Since a person's hands are considered second degree derivatives of impurity, if they touch liquids, they cause them to be considered as primary derivatives. If such liquids touch foods, they cause them to be considered as secondary derivatives. If such liquids touch other liquids, they cause them to be considered as primary derivatives, for liquids are always considered as primary derivatives, as we explained. Such liquids that contracted impurity due to contact with hands do not impart impurity to keilim, for the fundamental impurity of the hands is of Rabbinic origin.

Similarly, our Sages decreed that any person who partook of impure foods - whether the foods were primary or secondary derivatives of impurity - or who drank impure liquids should be considered as a secondary derivative of impurity until he immerses in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, even ordinary liquids, he causes them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not impart impurity to keilim, because the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree.

Why was it decreed that a person who partakes of impure foods contracts impurity? For perhaps he will partake of food that is a primary or secondary derivative of impurity and, at the same time, drink a liquid that is terumah. The liquid that is terumah will contract impurity from the food in his mouth. Similarly, if a person is drinking impure liquids, there was concern that he might eat food that is terumah with them and impart impurity to it because of the liquids in his mouth. We have already explained in Hilchot Terumah that it is forbidden to partake of impure terumah.

י

הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה:

11

A person who contracts impurity because he partook of impure foods does not contract impurity unless he partakes of a quarter of a loaf of bread which is the size of an egg and a half when judged generously. Similarly, one who contracts impurity from drinking does not contract impurity unless he drinks a revi'it of impure liquids. All types of foods can be combined to comprise the sum of a quarter of a loaf that disqualifies the body of a person who partakes of them. And all liquids can be combined to comprise the sum of a revi'it. If one eats or drinks less than these measures, he is pure.

The following rule applies if one ate a small amount, then waited, and then ate some more. If he ate the required measure within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined. Similarly, if he drank a small amount, then waited, and then drank some more, if he drank the required measure] within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined.

The following rule applies if one ate less than the minimum measure, immersed in a mikveh, ascended, and immediately ate more. If he did not wait between eating and there is less time than it usually takes to eat half a loaf between the eating that preceded the immersion and the eating that followed it, they can be combined.

יא

אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים כחצי פרס שהוא כביצה ומחצה שוחקת וכן השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית וכל האוכלין מצטרפין לכחצי פרס לספול את הגוויה וכל המשקין מצטרפין לרביעית ואם אכל או שתה פחות משיעור זה טהור אכל מעט ושהה ואכל מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וכן אם שתה מעט ושהה ושתה מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט מיד אם לא שהה ביניהן והרי בין אכילה שלפני טבילה ושלאחר טבילה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפין:

12

When a woman who is a primary derivative of impurity nurses her son, her son is pure. The Sages did not decree that he would be impure. Even if one would say that the infant nursed a revi'it of milk, it is possible that from the beginning to the end, doing so took more time than it usually takes to eat half a loaf, for he does not nurse all at once.

יב

אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאפילו תאמר שינק רביעית אפשר שיש מתחילה ועד סוף יתר מכדי אכילת פרס שהרי אינו יונק בבת אחת:

13

Because of the danger, our Sages granted a pregnant woman license to partake of less than the minimum measure, even though ultimately, she will partake of a larger amount. She does not need to immerse herself. Instead, she is pure.

יג

המעוברת התירו לה לאכול אוכלין טמאין פחות מכשיעור ואע"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה ואינה צריכה טבילה אלא הרי היא טהורה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah