Get the best of content every week!
Find answers to fascinating Jewish questions, enjoy holiday tips and guides, read real-life stories and more!

Daily Study: Hayom Yom

Show content in:
Shabbat Cheshvan 8 5704
Torah lessons: Chumash: Lech L'cha, Shevi'i with Rashi.
Tehillim: 44-48.
Tanya: R. Isaac Luria (p. 557) ...side of evil." (p. 559).

Mitzva is an idiom of tzavta - "joining," "attachment." Whoever performs a mitzva becomes joined to the Essence of G‑d - may He be blessed - Who issues that particular command. This is the meaning of "The reward of a mitzva is the mitzva (itself)":1 His becoming attached to the Essence of the En Sof Who ordained the command, is itself his reward.

The above can be understood through an analogy from the physical world: An extremely simple person has an inner sense of bitul (nullity) before the wisdom and greatness of a scholar - a bitul in which he senses himself to be an utter nonentity. The sage in turn,2 does not sense or perceive the simpleton as belonging at all to the category of human beings! Not that the scholar dismisses or rejects him, G‑d forbid, for that would be an evil trait; he simply sees no connection or relationship with him whatsoever.

Now, when the sage instructs the simple man to do something for him, that command brings the simpleton "into being." In his own self-perception he is no longer a nonentity but a "somebody"; he has assumed a status unto himself in that he is able to carry out an order of the sage, and it is him that the sage addressed and instructed. In the eyes of the sage too, the simpleton now "exists"; he is a "somebody" to whom he (the sage) can speak and instruct. What is more, the command actually unites the lofty, exalted sage with the gross simpleton. The analogue is obvious.

It is understood that in the above analogy there is no difference at all what the command is about, whether a great, lofty matter or a simple trivial one.

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.


Avot 4:2.


Whose universe is scholarship and intellect.

שבת ח חשון (תש"ד)
שיעורים: חומש: נח, שבת עם פירש"י..
תניא: ומ"ש... '288' מסטרא דרע.

מצוה לשון צוותא וחבור, והעושה מצוה מתחבר עם העצמות ב"ה [ברוך הוא], שהוא המצוה את הציווי ההוא. וזהו שכר מצוה מצוה, דזה מה שנתחבר עם עצמות אוא"ס [אור אין סוף] מצוה הציווי, זהו שכרו. ויובן במשל גשמי: איש פשוט ביותר יש לו בטול פנימי אל החכמה ומעלת חכם, בבטול דהעדר תפיסת מקום לגמרי. וכן גם בהרגש החכם הרי איש הפשוט אינו נכנס אצלו בגדר אנושי כלל - ואין זה דמבטלו ודוחה אותו, ח"ו [חס ושלום], דזהו מדה רעה - ונחשב בעיניו שאין לו קשר של יחס עמו כלל. והי'[ה] כאשר החכם יצווה לאיש הפשוט לעשות איזה דבר בשבילו, הנה בציווי זה נולד מצאותו של האיש הפשוט, הן לעצמו שמרגיש מציאותו אשר הוא יכול לקיים מצות החכם ולו ציווה החכם לעשות דבר, והן בעיני החכם נחשב למציאות אשר אליו ידבר ויצווה, ולבד זאת הרי ציווי זה מאחד החכם הרם ונעלה עם האיש הפשוט ביותר. והנמשל מובן.

ומובן ג"כ [גם כן] אשר ביחס להנ"ל [להנזכר לעיל] אין הבדל כלל במה יהיה הציווי, אם דבר גדול ונעלה או קטן ופשוט..