Get the best of content every week!
Find answers to fascinating Jewish questions, enjoy holiday tips and guides, read real-life stories and more!

Daily Study: Hayom Yom

Show content in:
Shabbat Sh'vat 10* 5703
Torah lessons: Chumash: Bo, Shevi'i with Rashi.
Tehillim: 55-59.
Tanya: Ch. 19. To elucidate (p. 77) the heart. (p. 83).

(At this point in the Hebrew text appears an emendation of a passage in Torah Or, relevant only in Hebrew. Translator).

When my grandmother, Rebbetzin Rivka, was eighteen (in 5611, 1851) she fell ill and the physician ordered her to eat immediately upon awakening. She, however, did not wish to eat before davening; so she davened very early, then ate breakfast. When her father-in-law, the Tzemach Tzedek, learned of this he said to her: "A Jew must be healthy and strong. The Torah says about mitzvot, 'Live in them,' meaning bring vitality into the mitzvot. To be able to infuse mitzvot with vitality, one must be strong and joyful." Then he concluded: "You should not be without food. Better to eat for the sake of davening rather than to daven for the sake of eating;" he then blessed her with long life. [She was born in 5593 (1833) and passed away on Sh'vat 10, 5674 (1914)].

My father told this teaching of the Tzemach Tzedek to someone at yechidus, adding: "And this must be done with joy."

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.


This day marks the yahrzeit of the late Rebbe, R. Yosef Yitzchak, who passed away on Shabbat morning, 7:45 a.m., parshat Bo, 10 Sh'vat 5710 (1950), in New York, and is interred there. On that day, the Late Rebbe's son-in-law - the Rebbe of righteous memory - became the nassi and leader of our generation.

שבת י שבט (תש"ג)
שיעורים: חומש: בא, שביעי עם פירש"י.
תהלים: נה-נט.
תניא: פרק יט. ולתוספות - בלב כלל.

תו"א [תורה אור] ד"ה [דבור המתחיל] למען תהי'[ה] סוף סעיף המתחיל אמנם, "לא ישבות יומם מלראות" צ"ל [צריך להיות] "לא ישבות יומם ולילה מלרצות".

אמי זקנתי (הרבנית מרת רבקה נ"ע )[נשמתה עדן] בהיותה כבת שמונה עשרה שנה - בשנת תרי"א - חלתה, וציוה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה, אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו"ר [אדננו מורנו ורבנו] הצ"צ [הצמח צדק], אמר לה: א איד דארף זיין געזונד און א בעל כח. אויף מצות שטייט וחי בהם, איז דער טייטש וחי בהם, מען דארף אריינבריינגען א חיות אין מצות. בכדי אז מען זאל קענען אריינבריינגען א חיות אין מצות, מוז מען זיין א בעל כח און זיין בשמחה. וסיים: דו דארפסט ניט זיין קיין ניכטערע. בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען. ובירכה באריכות ימים, - (נולדה בשנת תקצ"ג ונפטרה י' שבט תרע"ד).-
מאמר זה אמר אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] לאחד על יחידות, והוסיף: און מען דארף עס טאן בשמחה.