Get the best of content every week!
Find answers to fascinating Jewish questions, enjoy holiday tips and guides, read real-life stories and more!

Daily Study: Hayom Yom

Show content in:
Shabbat Nissan 12, Shabbat Haggadol 5703
Haftora: Ve'arba'a anashim. At Mincha say Avadim hayinu (Passover Haggada).
Torah lessons: Chumash: Metzora, Shvi'i with Rashi.
Tehillim: 66-68.
Tanya: He should also (p. 207)...subservient to Him..." (p. 207).

From the time of the exodus from Egypt the Jewish people are called the "Army of G‑d."1 They are also called "servants." The difference is this: A servant performs his master's service which may be on many different levels; he may work at the delicate craft of threading pearls, he may do other kinds of expert work or he may perform simple tasks. His service involves great toil and labor, but this does not constitute mesirat nefesh - a willingness to sacrifice self, to lay down one's life. Soldiers are servants who serve with great toil and labor and with self sacrifice, in wars of defense or attack. The soldiers stand at their posts with the highest degree of stalwart determination, undeterred by the opposing enemy; their service is not one of comprehension, for they act according to the orders of their commander.

The Jews in Egypt were utterly degraded under their severe and bitter affliction. Yet, despite it all, they did not change their names, their language, or their distinctive clothing. With absolute determination they stood at their posts, for they knew that G‑d had promised to redeem them.

Whoever behaves as they did under such circumstances is a soldier in the Army of G‑d, and the Al-mighty will come to his assistance in a manner that manifests itself in nature - yet transcends nature.

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.


Sh'mot 12:41.

שבת יב ניסן, שבת הגדול (תש"ג)
הפטורה: וארבע אנשים. במנחה : עבדים היינו.
שיעורים: חומש: מצורע, שביעי עם פירש"י.
תהילים: סו- סח.
תניא: וגם יתבונן.. '112' והמוח כו'.

מזמן יציאת מצרים נקראו בני ישראל צבאות ה'. ההפרש בין עבדים - שנקראו כן בנ"י [בני ישראל] - וצבאות הוא: עבד עושה עבודת רבו - ובזה כמה דרגות נוקב מרגליות, עושה שאר מלאכות, עושה מלאכות פשוטות - ויש בזה יגיעה ועמל רב, אבל אין זה ענין של מסירת נפש. צבא הם עבדים שעובדים ביגיעה רבה ועמל ובמסירת נפש, הן במלחמת הגנה והן במלחמת תנופה, ועומדים על משמרתם בתכלית התוקף מבלי התפעל מהמנגד ושונא, ועבודתם זו אינה ענין של השגה, כי הם מתנהגים ע"פ [על פי] הוראת מצביאם. והנה נש"י [נשמות ישראל] במצרים היו בתכלית השפלות בעינוים קשים ומרים, ועם זה לא שינו שמם ולשונם ולבושיהם, ועמדו על משמרתם בתכלית החוזק, כי ידעו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לגאול אותם, והמתנהג כזה במצב זה הוא מצבא ה', דה' עוזרו בדרך מלמעלה מן הטבע בטבע.