Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
Thursday, 4 Av 5773 / July 11, 2013

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Devarim, 5th Portion (Deuteronomy 2:2-2:30)

E-mail
Multimedia
Select a portion:

Chapter 2

2. And the Lord spoke to me, saying,   ב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
3. You have circled this mountain long enough; turn northward.   ג. רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:
turn northward: Turn along the eastern side [of Moab], from the south to the north, facing northerward. Consequently, they were traveling in an easterly direction, and this is what is meant by “And they came from the sun rise [i.e., east side] to the land of Moab” (Jud. 11:18).   פנו לכם צפנה: סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, ופניכם לצפון, נמצאו הולכין את רוח מזרחית. וזהו שנאמר (שופטים יא, יח) ויבואו ממזרח שמש לארץ מואב:
4. And command the people saying, You are about to pass through the boundary of your kinsmen, the children of Esau, who dwell in Seir, and they will be afraid of you. Be very careful.   ד. וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד:
Be very careful: And what is this “being careful”? “You shall not provoke them.”   ונשמרתם מאד: ומהו השמירה, אל תתגרו בם (פסוק ה):
5. You shall not provoke them, for I will not give you any of their land not so much as a foot step, because I have given Mount Seir to Esau for an inheritance.   ה. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:
not so much as a foot step: meaning, even only for the sole of the foot to tread a single step, I do not permit you to enter their land without permission. An Aggadic interpretation is: [I will not give you of their land] until the day arrives when the foot will tread upon the Mount of Olives [the Messianic era], as it said: “And His [God’s] feet will [figuratively] stand [on that day upon the Mount of Olives]” (Zech. 14:4).   עד מדרך כף רגל: אפילו מדרך כף רגל, כלומר אפילו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות. ומדרשי אגדה, עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו וגו':
[I have given Mount Seir] to Esau for an inheritance: from Abraham. I gave ten nations to Abraham, seven of them for you [the seven of Canaan], and the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites (Gen. 16:18-21), who are Ammon, Moab, and Seir. One of them is for Esau, and the other two are for the children of Lot (Gen. Rabbah 44). As a reward [for Lot] for going with him [Abraham] to Egypt and for keeping silent when Abraham said, regarding his wife, “She is my sister,” He treated him [Lot] as his [Abraham’s] son [to inherit part of the land promised to Abraham] (Gen. Rabbah 44).   ירשה לעשו: מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:
6. You shall buy food from them with money, that you may eat, and also water you shall buy from them with money, that you may drink.   ו. אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם:
you shall buy: Heb. תִּכְרוּ. This is an expression of purchase. Similar is (Gen. 50:5),“which I have purchased (כָּרִיתִי) for myself.” In the coastal cities, for“selling” (מְכִירָה) , they use the word“ כִּירָה” (Rosh Hashanah 26a).   תכרו: לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:
7. For the Lord, your God, has blessed you in all the work of your hand; He knows of your walking through this great desert; these forty years that the Lord your God has been with you, you have lacked nothing.   ז. כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה | אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר:
For the Lord, your God, has blessed you: Therefore you should not be ungrateful for His goodness [to you] by acting as though you were poor. Rather, show yourselves as rich people.   כי ה' אלהיך ברכך: לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים:
8. And we departed from our kinsmen, the children of Esau, who dwelt in Seir, by way of the plain from Elath and from Etzion Geber, and we turned and passed through the way of the desert of Moab.   ח. וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:
and we turned and passed: towards the north; we turned to proceed on the eastern side.   ונפן ונעבור: לצד צפון הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית:
9. And the Lord said to me, Do not distress the Moabites, and do not provoke them to war, for I will not give you any of their land [as] an inheritance, because I have given Ar to the children of Lot [as] an inheritance.   ט. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה:
and do not provoke them to war: God forbade Israel only to wage war against Moab. However, Israel did frighten them, appearing before them, armed for battle. Therefore, it is written,“And Moab was very frightened of the people” (Num. 22:3) because Israel plundered and looted them. Regarding the children of Ammon, however, it says (verse 19),“Do not provoke them”-with any kind of provocation, as a reward for the modesty shown by their ancestress [Lot’s younger daughter], who did not publicize her father’s conduct, as did his elder daughter, who named her son Moab [מוֹאָב like מֵאָב, from the father] (Baba Kamma 38b).   ואל תתגר וגו': לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים, לפיכך כתיב (במדבר כב, ג) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם. אבל בבני עמון נאמר (פסוק יט) ואל תתגר בם, שום גרוי, בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה, שקראה שם בנה, מואב:
Ar: The name of the province.   ער: שם המדינה:
10. The Emim dwelt there formerly, a great and numerous people, and tall [in stature], as the Anakim;   י. הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים:
The Emim dwelt there formerly: You might think that this is the land of Rephaim which I gave [promised] to Abraham (Gen. 15:20), because the Emim, who are Rephaim, dwelt there before, but this is not that one, for those Rephaim I drove out and made the children of Lot settle there in their stead.   האמים לפנים וגו': אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם:
11. They also are considered Rephaim, as the Anakim; but the Moabites call them Emim.   יא. רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים:
They… are considered Rephaim…: These Emim were considered Rephaim, just as the Anakim, who were called Rephaim, because whoever beheld them-his hands became weak (מִתְרַפּוּת) (Gen. Rabbah 26).   רפאים יחשבו וגו': רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות:
Emim: so called, because their fear (אֵימָה) was cast over mankind. And similarly (verse 12),“The Horites dwelt in Seir” and [just as I gave the Rephaim over to the children of Lot,] I gave them [the Horites] over to the children of Esau.   אמים: על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וכן (פסוק יב) ובשעיר ישבו החורים ונתתים לבני עשו:
12. And the Horites formerly dwelt in Seir, and the children of Esau were driving them out, and they exterminated them from before them and dwelt in their stead, just as the Israelites did to the land of their inheritance, which the Lord gave them.   יב. וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָהֶם:
were driving them out: Heb. יִירָשׁוּם [This is expressed in] the present tense, as if to say, I gave them power to go on constantly driving them out.   יירשום: לשון הווה, כלומר נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים:
13. Now get up and cross the brook of Zered. So we crossed the brook of Zered.   יג. עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד:
14. And the days when we went from Kadesh barnea, until we crossed the brook of Zered, numbered thirty eight years, until all the generation of the men of war expired from the midst of the camp, just as the Lord swore to them.   יד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ | מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לָהֶם:
15. Also the hand of the Lord was upon them, to destroy them from the midst of the camp, until they were consumed.   טו. וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם:
[Also the hand of the Lord] was against them: to quickly destroy them within a period of forty years, so that they would not cause their children to tarry any longer in the desert.   היתה בם: למהר ולהומם בתוך ארבעים שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר:
16. So it was, when all the men of war finished dying from among the people,   טז. וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם:
So it was, when [all the men of war] finished:   ויהי כאשר תמו וגו'. :
17. that the Lord spoke to me saying,   יז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
that the Lord spoke to me: But since the spies were sent until now, the word וַיְּדַבֵּר [denoting God’s speaking to Moses with endearment] is not mentioned in [this] section, only וַיֹּאמֶר [denoting a less endearing form of communication], to teach us that during those entire thirty-eight years during which time the Israelites were under ban by God, the Divine speech was not directed towards him in an expression of affection, face to face, and with peace of mind-to teach us that the Divine Presence rests upon the prophets only for Israel’s sake (Sifrei , Lev. 6).   וידבר ה' אלי וגו': אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה (זו), וידבר, אלא ויאמר, ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל:
the men of war: [i.e.,] men from twenty years of age, who go forth to war. \b 18-19\b0   אנשי המלחמה: מבן עשרים שנה היוצאים בצבא:
Today you are crossing the boundary of Moab… And when you approach opposite the children of Ammon: from here [we deduce] that the land of Ammon was towards the north.   אתה עובר היום את גבול מואב וגו' וקרבת מול בני עמון וגו': מכאן שארץ עמון לצד צפון:
18. Today you are crossing the boundary of Moab at Ar.   יח. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:
19. And when you approach opposite the children of Ammon, neither distress them, nor provoke them, for I will not give you of the land of the children of Ammon as an inheritance, because I have given it to the children of Lot as an inheritance.   יט. וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
20. It too is considered a land of Rephaim; Rephaim dwelt therein formerly, and the Ammonites call them Zamzummim.   כ. אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים:
It too is considered a land of Rephaim: It too is considered a land of Rephaim because the Rephaim dwelt there formerly, but this is not the one I gave to Abraham.   ארץ רפאים תחשב: ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שהרפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם:
21. A great, numerous and tall people as the Anakim, but the Lord exterminated them before them, and they drove them out and dwelt in their stead.   כא. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהֹוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
22. As He did to the children of Esau, who dwell in Seir, when He exterminated the Horites from before them; and they drove them out and dwelt in their stead even to this day.   כב. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
23. But the Avim, who dwell in open cities, up till Gaza -- the Caphtorites, who came forth of Caphtor, exterminated them, and dwelt in their stead.   כג. וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
But the Avim who dwell in open cities: The Avim are of the Philistine people, for they are listed together with them in the Book of Joshua (13:3), as it says,“The five Philistine lords.” The Gazites, the Ashdodites, the Ashkelonites, the Gittites, the Ekronites, and the Avim." But because of the oath which Abraham had sworn to Abimelech, (Gen. 21:23-24), the Israelites were unable to take their land away from them; so I brought the Caphtorites against them, and they destroyed them and dwelt in their stead. Now, you are permitted to take it [the land of the Avim] from their [the Caphtorites’] possession (Chullin 60b).   והעוים היושבים בחצרים וגו': עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע, שנאמר (יהושע יג, ג) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם:
24. Get up, journey, and cross the river Arnon. Behold, I have delivered into your hand Sihon the Amorite, king of Heshbon, and his land: Begin to possess it, and provoke him to war.   כד. קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
25. Today I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the nations that are under the entire heaven, who will hear reports of you and shake and be in trepidation because of you.   כה. הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:
under the entire heaven: This [statement that nations under the whole heaven will fear the Israelites] teaches that the sun stood still for Moses on the day of the battle with Og, [Other editions: Sihon,] and the matter became [consequently] known under the entire heaven [that is, to the whole world] (Avodah Zarah 25a).   תחת כל השמים: למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים:
26. So I sent messengers from the desert of Kedemoth to Sihon, king of Heshbon, with words of peace, saying,   כו. וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר:
[And I sent messengers] from the desert of Kedemoth: Even though the Omnipresent had not commanded me to call to Sihon in peace, I learned to do so from the incident at the desert of Sinai, i.e., relating to the Torah which preceded (קָדְמָה) the world. When the Holy One, blessed be He, was about to give the Torah to Israel, He took it to Esau and Ishmael. Although it was clear to Him that they would not accept it, nevertheless, He began with them in peace. So too, I first called to Sihon with words of peace. Another explanation מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת Moses said to God,“I learned this from You, Who preceeded (קָדַמְתָּ) the world. You could have sent one flash of lightning to consume the Egyptians, but instead, You sent me from the desert to Pharaoh. saying, (Exod. 5:1) ‘Let my people go’ patiently.” (Midrash Tanchuma)   ממדבר קדמות: אף על פי שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר ממדבר קדמות, ממך למדתי שקדמת לעולם [בדברים]. יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר (שמות ה א) שלח את עמי, במתון:
27. "Allow me to pass through your land: I will go along by the highway, I will turn neither to the right nor to the left."   כז. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול:
28. You shall sell me food for money, that I may eat; and give to me water for money, that I may drink; I will only pass through by my feet.   כח. אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי:
29. Just as the children of Esau who dwell in Seir, and the Moabites who dwell in Ar, did for me; until I cross the Jordan to the land which the Lord our God is giving us."   כט. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
Just as the children of Esau…did for me: This is not referring to permission to pass through their land, [for Edom refused,] rather it refers to the selling of food and water.   כאשר עשו לי בני עשו: לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים:
until I cross the Jordan: This refers to [Moses’ earlier request]“Allow me to pass through your land.” (verse 27)   עד אשר אעבור את הירדן: מוסב על אעברה בארצך:
30. But Sihon, king of Heshbon, did not wish to let us pass by him, for the Lord your God caused his spirit to be hardened and his heart to be obstinate, in order that He would give him into your hand, as this day.   ל. וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG