Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
Thursday, 21 Tevet 5773 / January 3, 2013

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Shemot, 5th Portion (Exodus 3:16-4:17)

E-mail
Multimedia
Select a portion:

Chapter 3

16. Go and assemble the elders of Israel, and say to them, 'The Lord God of your forefathers has appeared to me, the God of Abraham, Isaac, and Jacob, saying, "I have surely remembered you and what is being done to you in Egypt." '   טז. לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:
the elders of Israel: Those devoted to study, for if you say [that it means] ordinary elderly men, how was it possible for him to gather [all] the elderly men of [a nation of] six hundred thousand? [from Yoma 28b]   את זקני ישראל: מיוחדים לישיבה. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא:
17. And I said, 'I will bring you up out of the affliction of Egypt, to the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites, to a land flowing with milk and honey.'   יז. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
18. And they will hearken to your voice, and you shall come, you and the elders of Israel, to the king of Egypt, and you shall say to him, 'The Lord God of the Hebrews has happened upon us, and now, let us go for a three days' journey in the desert and offer up sacrifices to the Lord, our God.'   יח. וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
And they will hearken to your voice: As soon as you say this expression [“I have surely remembered you…," פָּקֹד פָּקַדְךְתִּי אֶתְכֶם] to them, they will hearken to your voice, for this password was transmitted to them from Jacob and from Joseph, that with this expression they will be redeemed. Jacob said to them, “and God will surely remember יִפְקֹד) (פָּקֹד you (Gen. 50:24). Joseph said to them, “God will surely remember (פָּקֹד יִפְקֹד) you” (Gen. 50:25). — [from Exod. Rabbah 3:11]   ושמעו לקלך: מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) וא-להים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד א-להים אתכם:
(God of the Hebrews: Heb. הָעִבְרִיִים The “yud” is superfluous. It alludes to the ten plagues. — [From an old Rashi])   העבריים‎ אלהי: (יו"ד יתירה רמז למכות (ברשי ישן
has happened upon us: Heb. נִקְרָה, an expression of an occurrence (מִקְרֶה), and similarly, “God happened (וַיִקָר)” (Num. 23:4), “and I will be met by Him there (וְאָנֹכִי אִקָרֵה כֹּה)” (Num. 23:15).   נקרה עלינו: לשון מקרה וכן (במדבר כג ד) ויקר א-להים, (שם טו) ואנכי אקרה כה, אהא נקרה מאתו הלום:
19. However, I know that the king of Egypt will not permit you to go, except through a mighty hand.   יט. וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה:
the king of Egypt will not permit you to go: if I do not show him My mighty hand; i.e., as long as I do not show him My mighty hand, he will not let you go.   לא יתן אתכם מלך מצרים להלך: אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
will not permit: Heb. לֹא-יִךְתֵּן, [lit., will not give. In this case, however, Onkelos renders:] לֹא יִֹשְבּוֹק, will not permit, similar to “Therefore, I did not let you (לֹא-נְתַךְתִּי)” (Gen. 20:6); but God did not let him (וְלֹא-נְתָנוֹ) harm me” (Gen. 31:7), but they all are expressions of giving. [They are basically expressions of giving, in these cases, giving permission.] Others explain וְלֹא בְּיָד חִזָקָה - and not because his hand is mighty, for as soon as I stretch forth My hand and smite the Egyptians, etc.” The Targum renders it: “and not because his strength is mighty.” This was told to me in the name of Rabbi Jacob the son of Rabbi Menachem.   לא יתן: לא ישבוק, כמו (בראשית כ ו) על כן לא נתתיך, (שם לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי, וכולן לשון נתינה הם. ויש מפרשים ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו ולא מן קדם דחיליה תקיף, משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:
20. And I will stretch forth My hand and smite the Egyptians with all My miracles that I will wreak in their midst, and afterwards he will send you out.   כ. וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאתָי אֲשֶׁר אֶעשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:
21. And I will put this people's favor in the eyes of the Egyptians, and it will come to pass that when you go, you will not go empty handed.   כא. וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:
22. Each woman shall borrow from her neighbor and from the dweller in her house silver and gold objects and garments, and you shall put [them] on your sons and on your daughters, and you shall empty out Egypt."   כב. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם:
and from the dweller in her house: From the one who lives with her in the same house.   ומגרת ביתה: מאותה שהיא גרה אתה בבית:
and you shall empty out: Heb. וְנִצַּלְךְתֶּם, as the Targum renders: וּתְרוּקְנוּן, and you shall empty out. And likewise, and they emptied out (וַיְנצלוּ) Egypt (Exod. 12:36); “and the children of Israel stripped themselves (וַיִתְנַצְלוּ) of their ornaments” (Exod. 33:6). Hence, the nun is a root letter. Menachem, however, classified it in the classification of the “tzaddi” (Machbereth Menachem p. 149) with “Thus, God separated (וַיַצֵל) your father’s livestock” (Gen. 31:9); “that God separated (הִצִיל) from our father” (Gen. 31:16). His words are, however, incorrect, because if the “nun” were not part of the root, since it is vowelized with a “chirik”, the word would not be used in the active sense for the second person masculine plural, but in the passive form for the second person masculine plural, similar to: “and you shall be uprooted (וְנִסַּחְךְתֶּם) from the land” (Deut. 28:63); “and you shall be delivered (וְנִתַךְתֶּם) into the hand of the enemy” (Lev. 26:25); “and you will be beaten (וְנִגַּפְךְתֶּם) before your enemies” (Lev. 26:17); “and you will be melted (וְנִךְתַּכְךְתֶּם) in its midst” (Ezek. 22:21); and say, ‘We are saved (נִצַלְנוּ)’ ” (Jer. 7:10), a passive expression in the first person plural. Every “nun” that is sometimes in the root and [sometimes] is missing, like the “nun” of נוֹגֵף (beats), נוֹשֵׂא (carries), נוֹתֵן (gives), נוֹשֵׁ (bites), when it is used in the active second person plural, is vowelized with a vocalized “schwa,” e.g., “and you shall carry (וּנְשָׂאתֶם) your father” (Gen. 45:19); “and you shall give (וּנְמַלְךְתֶּם) them” (Num. 32:29); “And you shall circumcise (וּנְתַךְתֶּם) the flesh of your foreskin” (Gen. 17:11). Therefore, I say that this [nun], which is vowelized with a “chirik”, is part of the root, and the noun is נִצּוּל, which is a heavy expression [with a “dagesh” in the second letter], like דִבּוּר (speech), כִּפּוּר (atonement), לִמוּד (teaching), and when one speaks in the second person plural, it (the first root letter of the verb) is vowelized with a “chirik”, like: “And you shall speak (וְדִבַּרְךְתֶּם) to the rock” (Num. 20:8); “and expiate (וְכִפַּרְךְתֶּם) the House” (Ezek. 45:20); “And you shall teach (וְלִמַּדְךְתֶּם) them to your sons” (Deut. 11:19).   ונצלתם: כתרגומו ותרוקנון. וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים, (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים, והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל א-להים את מקנה אביכם, (שם טז) אשר הציל א-להים מאבינו. ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו (דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה, (ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב, (שם יז) ונגפתם לפני אויביכם, (יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה, (ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו. וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון (בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם, (במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע, (יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית, (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם:

Chapter 4

1. Moses answered and said, "Behold they will not believe me, and they will not heed my voice, but they will say, 'The Lord has not appeared to you.' "   א. וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה:
2. And the Lord said to him, "What is this in your hand?" And he said, "A staff."   ב. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:
“What is this in your hand?”: Heb. מַזֶּה, [an unusual spelling. Its usual spelling is מַה זֶה in two words.] It is written as one word to imply the meaning: From this (מִזֶה) in your hand you are liable to be stricken because you have suspected innocent people (Exod. Rabbah 3:12). Its simple meaning is [that God is talking to Moses] as a person who says to his friend, “Do you admit that this before you is a stone?” He answers him, “Yes.” “Well, I will make it into a tree.”   מזה בידך: לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים. ופשוטו כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא. אומר לו הן. אמר לו הריני עושה אותה עץ:
3. And He said, "Cast it to the ground," and he cast it to the ground, and it became a serpent, and Moses fled from before it.   ג. וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו:
and it became a serpent-: [This was how] He hinted to him [Moses] that he had spoken ill of Israel (by saying, “They will not believe me,” ) and he had adopted the art of the serpent. — [from Exod. Rabbah 3:12]   ויהי לנחש: רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש:
4. And the Lord said to Moses, "Stretch forth your hand and take hold of its tail." So Moses stretched forth his hand and grasped it, and it became a staff in his hand.   ד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ:
and grasped it-: Heb. וַיַּחֲזִיק בּוֹ. This is an expression of taking hold, and there are many such words in Scripture, e.g., “and the men took hold (וַיַּחִזִיקוּ) of his hand” (Gen. 19:16); “and she grabbed (וְהֶחֱזִיקָה) his private parts” (Deut. 25:11); “and I took hold (וְהֶחֱזַקְךְתִּי) of his jaw” (I Sam. 17:35). Every expression of חִזוּק attached to a “beth” denotes taking hold.   ויחזק בו: לשון אחיזה הוא, והרבה יש במקרא (בראשית יט טז) ויחזיקו האנשים בידו, (דברים כה יא) והחזיקה במבושיו, (שמואל א יז לה) והחזקתי בזקנו. כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא:
5. "In order that they believe that the Lord, the God of their forefathers, has appeared to you, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob."   ה. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
6. And the Lord said further to him, "Now put your hand into your bosom," and he put his hand into his bosom, and he took it out, and behold, his hand was leprous like snow.   ו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
his hand was leprous like snow: It is usual for tzora'as (leprousy) to be white [as we find:] "If it be a white blemish." (Vayikra 13:4) With this sign, too, He hinted to him that he spoke slanderously when he said, "They will not believe me." It is for this reason that He struck him with tzora'as, just as Miriam was struck for speaking slanderously.   מצרעת כשלג: דרך צרעת להיות לבנה (ויקרא יג ד) אם בהרת לבנה היא. אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע:
7. And He said, "Put your hand back into your bosom," and he put his hand back into his bosom, and [when] he took it out of his bosom, it had become again like [the rest of] his flesh.   ז. וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:
and [when] he took it out of his bosom: From here, [we learn] that the Divine measure of good comes quicker than the measure of retribution, for in the first instance [verse 6] it does not say, from his bosom. — [from Shab. 97a, Exod. Rabbah 3:13]   ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו: מכאן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמר מחיקו:
8. "And it will come to pass, that if they do not believe you, and they do not heed the voice of the first sign, they will believe the voice of the last sign.   ח. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן:
they will believe the voice of the last sign: When you tell them, “Because of you I was stricken, because I spoke ill of you,” they will believe you, for they have already learned that those who trespass against them are stricken with plagues, such as Pharaoh and Abimelech, [who were punished] because of Sarah.   והאמינו לקל האת האחרון: משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:
9. And it will come to pass, if they do not believe either of these two signs, and they do not heed your voice, you shall take of the water of the Nile and spill it upon the dry land, and the water that you take from the Nile will become blood on the dry land."   ט. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת:
you shall take of the water of the Nile: He hinted to them that with the first plague He exacts retribution upon their deities. (This means that when the Holy One, blessed be He, exacts retribution upon the nations, He first exacts retribution upon their deities, for they [the Egyptians] worshipped the Nile, which afforded them sustenance, and He turned them [the deities, i.e., the Nile] into blood. [From an old Rashi])   ולקחת ממימי היאור: רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלהותם:
and the water…will become: The word וְהָיוּ, will become, appears twice. [The verse means literally: And will be (וְהָיוּ), meaning that the water that you will take from the Nile will become (וְהָיוּ) blood on dry land.] It seems to me that if it said: “And will be (וְהָיוּ) the water that you will take from the Nile will become (וְהָיוּ) blood on dry land,” I understand [that it means] that in his hand it would turn into blood, and also when it descended to earth, it would remain as it is. But now it [the text] teaches us that it would not become blood until on dry land.   והיו המים וגו': והיו והיו שתי פעמים. נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהוייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת:
10. Moses said to the Lord, "I beseech You, O Lord. I am not a man of words, neither from yesterday nor from the day before yesterday, nor from the time You have spoken to Your servant, for I am heavy of mouth and heavy of tongue."   י. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהֹוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:
neither from yesterday, etc.: We learn [from this] that for a full seven days the Holy One, blessed be He, was enticing Moses in the thorn bush to go on His mission: “from yesterday,” “from the day before yesterday,” “from the time You have spoken” ; thus there are three [days], and the three times גַּם [is mentioned] are inclusive words, adding up to six, and he was presently in the seventh day when he further said to Him, “Send now with whom You would send” (verse 13), until He became angry (verse 14) and complained about him. All this [reluctance] was because he [Moses] did not want to accept a position higher than his brother Aaron, who was his senior and was a prophet, as it is said: “Did I appear to the house of your father when they were in Egypt?” (I Sam. 2:27); [“your father” means Aaron. Similarly,] “and made Myself known to them in the land of Egypt” (Ezek. 20:5); “And I said to them, ‘Every man cast away the despicable idols from before his eyes’” (Ezek. 20:7), and that prophecy was said to Aaron. — [from Exod. Rabbah 3:16]   גם מתמול וגו': למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו', (שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה:
heavy of mouth: I speak with difficulty, and in old French, it is balbu, stammerer.   כבד פה: בכבידות אני מדבר, ובלשון לעז בלב"א [גמגמן]:
11. But the Lord said to him, "Who gave man a mouth, or who makes [one] dumb or deaf or seeing or blind? Is it not I, the Lord?   יא. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהֹוָה:
Who gave man a mouth: Who taught you to speak when you were being judged before Pharaoh concerning the Egyptian [you killed]?   מי שם פה וגו': מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:
or who makes [one] dumb: Who made Pharaoh dumb, that he did not exert any effort [to issue his] command to kill you? And [who made] his servants deaf, so that they did not hear his commandment concerning you? And who made the executioners blind, that they did not see when you fled from the [executioner’s] platform and escaped?-[from Tanchuma, Shemoth 10]   או מי ישום אלם: מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:
Is it not I: Whose name is the Lord (י-ה-ו-ה), [Who] has done all this.   הלא אנכי: ששמי ה' עשיתי כל זאת:
12. So now, go! I will be with your mouth, and I will instruct you what you shall speak. "   יב. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:
13. But he said, "I beseech You, O Lord, send now [Your message] with whom You would send."   יג. וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח:
with whom You would send: With whom You are accustomed to sending, and this is Aaron. Another explanation: With someone else, with whom You wish to send, for I am not destined to bring them into the land [of Israel] and to be their redeemer in the future. You have many messengers.   ביד תשלח: ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן. דבר אחר ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה:
14. And the Lord's wrath was kindled against Moses, and He said, "Is there not Aaron your brother, the Levite? I know that he will surely speak, and behold, he is coming forth toward you, and when he sees you, he will rejoice in his heart.   יד. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:
wrath was kindled: Rabbi Joshua ben Korchah says: In every [instance that God’s] kindling anger [is mentioned, i.e., that God’s anger was sparked] in the Torah, it is stated [that there was] a consequence [i.e., it was followed by a punishment]. In this [instance, however,] no consequence is stated, and we do not find that a punishment came [to Moses] after this kindling of anger. Rabbi Jose said to him, “Here too you can see a consequence is stated: [namely in the question] ‘Is there not Aaron your brother, the Levite,’ who was destined to be a Levite and not a priest [kohen]. I had said that the priesthood would emanate from you, henceforth it will not be so, but he [Aaron] will be a priest and you the Levite, as it is said: ‘But as for Moses, the man of God-his sons were to be called in the tribe of Levi’ (I Chron. 23:14).” -[from Zev. 102a]   ויחר אף: ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש הא-להים בניו יקראו על שבט הלוי:
and behold, he is coming forth toward you: when you go to Egypt.   הנה הוא יצא לקראתך: כשתלך למצרים:
and when he sees you, he will rejoice in his heart: Not as you think, that he will resent your attaining a high position. Because of this [Aaron’s goodness and humility], Aaron merited the ornament of the breastplate, which is placed over the heart (Exod. 28:29). — [from Exod. Rabbah 3:17]   וראך ושמח בלבו: לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב:
15. You shall speak to him, and you shall put the words into his mouth, and I will be with your mouth and with his mouth, and I will instruct you [both] what you shall do.   טו. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
16. And he will speak for you to the people, and it will be that he will be your speaker, and you will be his leader.   טז. וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:
And he will speak for you: Heb לְ On your behalf he will speak to the people. This proves that every instance of לָכֶם, לְ, לִי, לוֹ and לָהֶם used in conjunction with דִבּוּר, speech, all denote “on behalf of.”   ודבר הוא לך: בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכולם לשון על הם:
will be your speaker: lit., your mouth. [He will be] your interpreter, because you have a speech impediment. — [from targumim]   יהיה לך לפה: למליץ, לפי שאתה כבד פה:
leader: Heb. לֵאלֹהִים, as a master and as a prince.   לא-להים: לרב ולשר:
17. And you shall take this staff in your hand, with which you shall perform the signs."   יז. וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG