Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Wednesday, 12 Shevat 5773 / January 23, 2013

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Beshalach, 4th Portion (Exodus 14:26-15:26)

E-mail
Video & Audio Classes
Select a portion:

Chapter 14

26. Thereupon, the Lord said to Moses, Stretch out your hand over the sea, and let the water return upon the Egyptians, upon their chariots, and upon their horsemen   כו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו:
and let the water return: [I.e., the water] that is standing upright like a wall [will] return to its place and cover up the Egyptians.   וישבו המים: שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:
27. So Moses stretched out his hand over the sea, and toward morning the sea returned to its strength, as the Egyptians were fleeing toward it, and the Lord stirred the Egyptians into the sea.   כז. וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם:
toward morning: Heb. לִפְנוֹתבֹּקֶר, at the time the morning approaches [lit., turns (פּוֹנֶה) to come].   לפנות בקר: לעת שהבוקר פונה לבא:
to its strength: Heb. לְאֵיתָנוֹ. To its original strength. — [from Mechilta]   לאיתנו: לתקפו הראשון:
were fleeing toward it: Because they were confused and crazed and running toward the water.   נסים לקראתו: שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים:
and the Lord stirred: Heb. וַיְנַעֵר. As a person stirs (מְנַעֵר) a pot [of food] and turns what is on the top to the bottom and what is on the bottom to the top, so were they [the Egyptians] bobbing up and down and being smashed in the sea, and the Holy One, blessed be He, kept them alive to bear their tortures. — [from Mechilta]   וינער ה': כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין:
stirred: Heb. וַיְנַעֵר. [Onkelos renders it] וְֹשַנִּיק, which means stirring in the Aramaic language, and there are many [examples of this word] in aggadic midrashim.   וינער: ושניק, והוא לשון טרוף בלשון ארמי והרבה יש במדרשי אגדה:
28. And the waters returned and covered the chariots and the horsemen, the entire force of Pharaoh coming after them into the sea; not even one of them survived.   כח. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד:
and covered the chariots…the entire force of Pharaoh: Heb. לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה So is the custom of Scriptural verses to write a superfluous “lammed,” such as in “all (לְכָל) its utensils you shall make copper” (Exod. 27:3); and similarly, “all (לְכֹל) the utensils of the Tabernacle for all its services” (Exod. 27:19); [and in the phrase] “their stakes and their ropes, along with all (לְכָל) their utensils” (Num. 4:32), and it [the “lammed”] is [used] merely to enhance the language.   ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה: כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה, כמו (להלן כג) לכל כליו תעשה נחשת, וכן (שם יט) לכל כלי המשכן בכל עבודתו, (במדבר ד לב) ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם, ואינה אלא תיקון לשון:
29. But the children of Israel went on dry land in the midst of the sea, and the water was to them like a wall from their right and from their left.   כט. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
30. On that day the Lord saved Israel from the hand[s] of the Egyptians, and Israel saw the Egyptians dying on the seashore.   ל. וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:
and Israel saw the Egyptians dying on the seashore: For the sea spewed them out on its shore, so that the Israelites would not say, "Just as we are coming up on this side [of the sea], so are they coming up on another side, far from us, and they will pursue us."-[from Mechilta and Pes. 118b]   וירא ישראל את מצרים מת: שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:
31. And Israel saw the great hand, which the Lord had used upon the Egyptians, and the people feared the Lord, and they believed in the Lord and in Moses, His servant.   לא. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:
the great hand: The great mighty deed that the hand of the Holy One, blessed be He, had performed. Many meanings fit the term יָד, and they are all expressions derived from an actual hand, and he who interprets it must adjust the wording according to the context.   את היד הגדלה: את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור:

Chapter 15

1. Then Moses and the children of Israel sang this song to the Lord, and they spoke, saying, I will sing to the Lord, for very exalted is He; a horse and its rider He cast into the sea.   א. אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
Then…sang: Heb. אָז יָשִׁיר. [The future tense presents a problem. Therefore, Rashi explains:] Then, when he [Moses] saw the miracle, it occurred to him to recite a song, and similarly, “Then Joshua spoke (אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ)” (Josh. 10:12); and similarly, “and the house [which] he would make (יַעֲשֶׂה) for Pharaoh’s daughter” (I Kings 7: 8), [which means] he decided to make it for her. Here too, יָשִׁיר [in the future tense means that] his heart dictated to him that he should sing, and so he did, “and they spoke, saying, I will sing to the Lord.’ ” Likewise, with [the above reference to] Joshua, when he saw the miracle [of the defeat of the Amorite kings (Josh. 10:11)], his heart dictated to him that he speak [praises to God], and so he did, “and he said in the sight of Israel” (Josh. 10:12). Likewise, the song of the well, with which [Scripture] commences: “Then Israel sang (אָז יָשִׁיר)” (Num. 21:17), it explains after it, “Ascend, O well!, sing to it.” [I.e., in these three instances, the “yud” of the future tense denotes the thought, and after each one, Scripture continues that the thought was brought to fruition.] “Then did Solomon build (אָז יִבְנֶה) a high place” (I Kings 11:7); the Sages of Israel explain that he sought to build [it] but did not build [it] (Sanh. 91b). We [thus] learn that the “yud” may serve to indicate a thought. This is to explain its simple meaning, but the midrashic interpretation is [as follows]: Our Rabbis of blessed memory stated: From here is an allusion from the Torah to the resurrection of the dead (Sanh. 91b, Mechilta), and so it is [i.e., the future tense is used] with them all, except that of Solomon, which they explained as [implying] “he sought to build but did not build.” One cannot say and explain this form like other words written in the future, but which mean [that they occurred] immediately, such as “So would Job do (וָעִשֶׂה)” (Job 1:5); “by the command of the Lord would they encamp (יַחֲנוּ)” (Num. 9:23); “And sometimes the cloud would be (יִהְיֶה)” (Num. 9:21), because that is [an example of] something that occurs continually, and either the future or the past is appropriate for it, but that which occurred only once [i.e., the song that was sung], cannot be explained in this manner. —   אז ישיר משה: אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וכן (יהושע י יב) אז ידבר יהושע, וכן (מלכים א' ז ח) ובית יעשה לבת פרעה, חשב בלבו שיעשה לה, אף כאן ישיר, אמר לו לבו שישיר, וכן עשה, ויאמרו לאמר אשירה לה'. וכן ביהושע, כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה (יהושע י יב) ויאמר לעיני ישראל, וכן שירת הבאר שפתח בה (במדבר כא יז) אז ישיר ישראל, פירש אחריו עלי באר ענו לה. (מלכים יא ז) אז יבנה שלמה במה, פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה. למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, וכן בכולן חוץ משל שלמה, שפירשוהו, בקש לבנות ולא בנה. ואין לומר וליישב הלשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון (איוב א ה) ככה יעשה איוב, (במדבר ט כג) על פי ה' יחנו, (שם כ) ויש אשר יהיה הענן, לפי שהן דבר ההוה תמיד, ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה אינו יכול ליישבו בלשון הזה:
for very exalted is He: Heb. גָאֹה גָאָה, [to be interpreted] according to the Targum [He was exalted over the exalted, and the exaltation is His]. Another explanation: [The] doubling [of the verb] comes to say that He did something impossible for a flesh and blood [person] to do. When he fights with his fellow and overwhelms him, he throws him off the horse, but here, “a horse and its rider He cast into the sea,” [i.e., with the rider still on the horse]. Anything that cannot be done by anyone else is described as exaltation (גֵּאוּת), like “for He has performed an exalted act (גֵּאוּת)” (Isa. 12:5). Similarly, [throughout] the entire song you will find the repetitive pattern, such as: “My strength and my praise are the Eternal, and He was my salvation” (verse 2); “The Lord is a Master of war; the Lord is His Name,” (verse 3); and so on, all of them (in an old Rashi). Another explanation: גָאֹה גָאָה means for He is exalted beyond all songs, [i.e.,] for however I will praise Him, He still has more [praise]. [This is] unlike the manner of a human king, who is praised for something he does not possess. — [from Mechilta]   כי גאה גאה: שנתגאה על כל גאה כתרגומו. דבר אחר בא הכפל לומר שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות, כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו מפילו מן הסוס וכאן סוס ורוכבו רמה בים וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות, כמו (ישעיהו יב ה) כי גאות עשה, וכן כל השירה תמצא כפולה (פסוק ב) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (פסוק ג) ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן כולם. דבר אחר כי גאה גאה על כל השירות, וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספת, ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו:
a horse and its rider: Both bound to one another, and the water lifted them up high and brought them down into the depths, and [still] they did not separate. — [from Mechilta]   סוס ורכבו: שניהם קשורין זה בזה והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין:
He cast: Heb. רָמָה, [meaning] He cast, and similarly, “and they were cast (וּרְמִיו) into the burning, fiery furnace” (Dan. 3:21). The aggadic midrash, however, [states as follows]: One verse (verse 1) says: רָמָה בַיָם, [derived from רוּם, meaning “to cast up,”] and one verse (verse 4) says: יָרָה בַיָם [meaning “to cast down”]. [This] teaches us that they [the horse and rider] went up and [then] descended into the deep, [i.e., they were thrown up and down]. [The meaning of יָרָה is here] similar to: “who laid (יָרָה) its cornerstone” (Job 38:6), [which signifies laying the stone] from above, downward. — [from Mechilta, Tanchuma, Beshallach 13]   רמה: השליך וכן (דניאל ג ו) יתרמא לגוא אתון נורא. ומדרש אגדה כתוב אחד אומר רמה, וכתוב אחד אומר (פסוק ד) ירה, מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו (איוב לח ו) מי ירה אבן פנתה, מלמעלה למטה:
2. The Eternal's strength and His vengeance were my salvation; this is my God, and I will make Him a habitation, the God of my father, and I will ascribe to Him exaltation.   ב. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
The Eternal’s strength and His vengeance were my salvation: Heb. וְזִמְרָתיָ-ה עָזִי. Onkelos renders: My strength and my praise, [thus interpreting] עָזִי like עֻזִי [my strength] with a “shuruk,” and וְזִמְרָת like וְזִמְרָתִי [my song]. But I wonder about the language of the text, for there is nothing like it [the word עָזִי] in Scripture with its vowelization except in three places [i.e., here and in Isa. 12:2 and Ps. 118:14], where it is next to וְזִמְרָת, but [in] all other places,it is vowelized with a “shuruk" [now called a "kubutz"], [e.g., in the phrase] "O Lord, Who are my power (עֻזִי) and my strength” (Jer. 16:19); “[Because of] his strength (עֻזוֹ), I hope for You” (Ps. 59:10). Likewise, any word [noun] consisting of two letters, vowelized with a “melupum,” [i.e., a "cholam,"] when it is lengthened by [the addition of] a third letter, and the second letter is not punctuated with a “sheva” the first [letter] is vowelized with a “shuruk,” e.g., עֹז strength, becomes עֻזִי, my strength, spittle (Job 30:10), רֹק becomes רֹקִי, my spittle (Job 7:19). allotment (Gen. 47:22), חֹק becomes חֹקִי, my allotment (Prov. 30:8). עֹל, yoke (Deut. 28:48), becomes עֻלוֹ, his yoke, “shall be removed…his yoke עֻלוֹ” (Isa. 10:27). כֹּל, all (Gen. 21:12), becomes כֻּלוֹ, all of it, “with officers over them all כֻּלוֹ” (Exod. 14:7). But these three [examples of the phrase], עָזִי וְזִמְרָת, [namely] the one [written] here, the one [written in] Isaiah (12: 2), and the one [written in] Psalms (118:14) [all examples of the word עָזִי are vowelized with a short “kamatz.” Moreover, not one of them [i.e., of these examples] is written וְזִמְרָתִי but וְזִמְרָת, and next to each of them it says וַיְהִי-לִי לִיֹשוּעָה, were my salvation. Therefore, in order to reconcile the language of the text, I say that עָזִי is not like עֻזִי, nor is וְזִמְרָת like וְזִמְרָתִי, but עָזִי is a noun [and the final “yud” is only stylistic], like [the final “yud” in these examples:] “You Who dwell (הַישְׁבִי) in heaven” (Ps. 123:1); “who dwell (שֹׁכְנִי) in the clefts of the rock” (Obad. 1:3); “Who dwells (שֹׁכְנִי) in the thorn bush” (Deut. 33:16). And this is the praise [that Moses and the Israelites sing to God]: The strength and the vengeance of the Eternal--that was my salvation. [In brief, the “yud” at the end of the word is a stylistic suffix, which has no bearing on the meaning.] And the word וְזִמְרָת is connected to the word denoting the Divine Name, like “to the aid of (לְעֶזְרַת) the Lord” (Jud. 5:23); [and like the word בְּעֶבְרַת in] “By the wrath of (בְּעֶבְרַת) the Lord” (Isa. 9:18); [and the word דִבְרַת in:] “concerning the matter of (דִבְרַת)” (Eccl. 3:18). [In brief, the ַת or, ָת denotes the construct state of a feminine noun.] The expression וְזִמְרָת is an expression related to “and your vineyard you shall not prune (לֹא תִזְמֹר)” (Lev. 25:4); “the downfall of (זְמִיר) the tyrants” (Isa. 25:5), an expression denoting mowing down and cutting off. [Thus the phrase means:] The strength and the vengeance of our God was our salvation. Now [since this is the meaning of the phrase,] do not be puzzled about the expression וַיְהִי, [i.e.,] that it does not say הָיָה [without a “vav” since this is the verb following עָזִי וְזִמְרָת and does not begin a clause as the conversive “vav” usually does], for there are verses worded this way, and this is an example: “[against] the walls of the house around [both] the temple and the sanctuary, he made (וַיַּעַשׂ) chambers around [it]” (I Kings 6:5). It should have said עָשָׂה, “chambers around [it]” [instead of וַיַּעַשׂ]. Similarly, in (II) Chron. (10:17): “But the children of Israel who dwelt in the cities of Judah-Rehoboam reigned (וַיִמְלֹ) over them.” It should have said: “Rehoboam (מָלַ) over them.” [Similarly,] “Because the Lord was unable…He slaughtered them (וַיִשְׁחָטֵם) in the desert” (Num. 14:16). It should have said: שְׁחָטָם. [Similarly,] “But the men whom Moses sent…died (וַיָמוּתוּ)” (Num 14:36, 37). It should have said: מֵתוּ. [Similarly,] “But he who did not pay attention to the word of the Lord left (וַיַעִזֹב)” (Exod. 9:21). It should have said: עָזַב.   עזי וזמרת יה: אונקלום תרגם תוקפי ותושבחתי. עזי כמו עזי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי. ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בשלושה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק, (ירמיה טז יט) ה' עזי ומעזי, (תהלים נט י) עזו אליך אשמורה. וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשו"א בחטף, הראשונה נקודה בשור"ק כגון עז עזי, רוק רוקי, חק חקי, עול עולו, יסור עולו (ישעיהו י כז), כל כלו ושלישים על כלו (לעיל יד ז). ואלו שלושה עזי וזמרת של כאן, ושל ישעיה (ישעיהו יב ב) ושל תהלים (תהלים קיח יד) נקודים בחטף קמ"ץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולם סמוך להם ויהי לי לישועה, לכך אני אומר ליישב לשון המקרא, שאין עזי כמו עזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא, כמו (שם קכג א) היושבי בשמים, (עובדיה א ג) שוכני בחגוי סלע, (דברים לג טז) שוכני סנה. וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו (שופטים ה כג) לעזרת ה', (ישעיה ט יח) בעברת ה', (קהלת ג יח) על דברת בני האדם. ולשון וזמרת לשון (ויקרא כה ד) לא תזמור, (ישעיה כה ה) זמיר עריצים, לשון כסוח וכריתה. עוזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה, שיש לנו כמה מקראות מדברים בלשון זה, וזה דוגמתו (מלכים א ו ה) את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב, היה לו לומר עשה צלעות סביב, וכן בדברי הימים (דברי הימים ב' י יז) ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם, היה לו לומר מלך עליהם רחבעם, (במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם, היה לו לומר שחטם, (שם לו - לז) והאנשים אשר שלח משה וגו' וימותו, מתו היה לו לומר, (שמות ט כא) ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב, היה לו לומר עזב:
this is my God: He revealed Himself in His glory to them [the Israelites], and they pointed at Him with their finger [as denoted by זֶה, this]. By the sea, [even] a maidservant perceived what prophets did not perceive. — [from Mechilta]   זה אלי: בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:
and I will make Him a habitation: Heb. וְאַנְוֵה. Onkelos rendered it as an expression of habitation (נָוֶה) [as in the following phrases]: “a tranquil dwelling (נָוֶה)” (Isa. 33:20); “a sheepfold (נְוֵה)” (Isa. 65:10). Another explanation: וְאַנְוֵהוּ is an expression of beauty (נוּ). [Thus the phrase means] I will tell of His beauty and His praise to those who enter the world, such as: [When Israel is asked:] "How is your beloved more than another beloved…? [Israel will say] My beloved is white and ruddy…" and the entire section [of Song of Songs] (Song of Songs 5:9, 10). — [from Mechilta]   ואנוהו: אונקלוס תרגם לשון נוה, (ישעיה לג כ) נוה שאנן, (שם סה י) לנוה צאן. דבר אחר ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון (שיר השירים ה ט - י) מה דודך מדוד דודי צח ואדום, וכל הענין:
the God of my father: is this One, and I will exalt Him.   אלהי אבי: הוא זה וארוממנהו. אלהי אבי, לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי:
the God of my father: I am not the beginning of the sanctity [i.e., I am not the first to recognize His sanctity], but the sanctity has been established and has remained with me, and His Divinity has been upon me since the days of my forefathers. — [from Mechilta]   :
3. The Lord is a Master of war; the Lord is His Name.   ג. יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ:
The Lord is a Master of war: Heb. אִישׁ מִלְחָמָה, lit., a man of war, [which is inappropriate in reference to the Deity. Therefore,] Rashi renders: Master of war, like “Naomi’s husband (אִישׁ נָעֳמִי)” (Ruth 1:3) and so, every [instance in the Torah of] אִישׁ, husband, and אִישֵׁ, your husband, is rendered: בַּעַל, master. Similarly, “You shall be strong and become a man (לְאִישׁ)” (I Kings 2:2), [meaning] a strong man. —   ה' איש מלחמה: בעל מלחמות, כמו (רות א ג) איש נעמי, וכל איש ואישך מתורגמין בעל, וכן (מלכים א' ב ב) וחזקת והיית לאיש - לגבור:
the Lord is His Name: His wars are not [waged] with weapons, but He wages battle with His Name, as David said [to Goliath before fighting him], “[You come to me with spear and javelin] and I come to you with the Name of the Lord of Hosts” (I Sam. 17:45). Another explanation: The Lord י-ה-ו-ה, denoting the Divine Standard of Clemency,] is His Name--Even when He wages war and takes vengeance upon His enemies, He sticks to His behavior of having mercy on His creatures and nourishing all those who enter the world, unlike the behavior of earthly kings. When he [an earthly king] is engaged in war, he turns away from all his [other] affairs and does not have the ability to do both this [i.e., wage war] and that [other things]. — [from Mechilta]   ה' שמו: מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א' יז מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות. דבר אחר ה' שמו אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים, ואין בו כח לעשות זו וזו:
4. Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea, and the elite of his officers sank in the Red Sea.   ד. מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף:
He cast into the sea: Heb. יָרָה בַיָם. [Onkelos renders:] שְׁדִי שְׁדִי בְיַמָּא is an expression of casting down (יָרָה), as [Scripture] says: “or shall surely be cast down (יָרֹה יִיָָּרֶה)” (Exod. 19:13), which Onkelos renders: יִשְׁךְתְּדִי אִשְׁךְתְּדָאָה. The “tav” serves in these [forms] in the hithpa’el form.   ירה בים: שדי בימא. שדי לשון ירייה, וכן הוא אומר (שמות יט יג) או ירה יירה או אשתדאה אישתדי, והתי"ו משמשת באלו במקום התפעל:
and the elite of: Heb. וּמִבְחַר, a noun, like מֶרְכָּב, riding gear (Lev. 15:9); מִשְׁכָּב, bed (Lev. 15:23); מִקְרָא קֹדֶשׁ, holy convocation (Exod. 12:16, Lev. 23:3).   ומבחר: שם דבר, כמו (ויקרא טו ט) מרכב, (שם ד) משכב, (שמות יב טז) מקרא קדש:
sank: Heb. טֻבְּעוּ. The term טְבִיעָה [for sinking] is used [in the Tanach] only [when referring] to a place where there is mud, like “I have sunk (טָבַעְךְתִּי) in muddy depths” (Ps. 69:3); “and Jeremiah sank (וַיִּטְבַּע) into the mud” (Jer. 38: 6). This informs [us] that the sea became mud, to recompense them [the Egyptians] according to their behavior, [namely] that they enslaved the Israelites with [work that entailed] clay and bricks. — [from Mechilta]   טבעו: אין טביעה אלא במקום טיט, כמו (תהלים סט ג) טבעתי ביון מצולה, (ירמיה לח ו) ויטבע ירמיהו בטיט, מלמד שנעשה הים טיט לגמול להם כמדתם, ששיעבדו את ישראל בחומר ובלבנים:
5. The depths covered them; they descended into the depths like a stone.   ה. תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן:
covered them: Heb. יְכַסְיֻמוּ, like יְכַסוּם. The “yud” in the middle of it is superfluous. This is, however, a common biblical style [to add an additional “yud”], like “and your cattle and your flocks will increase (יִרְבְּיֻן)” (Deut. 8:13); “They will be sated (יִרְוְיֻן) from the fat of Your house” (Ps. 36:9). The first “yud,” which denotes the future tense, is to be explained as follows: They sank in the Red Sea, so that the water would return and cover them up. There is no word in Scripture similar to יְכַסְיֻמוּ in its vowelization. It would usually be vowelized יְכַסְיֻמוּ with a “melupum.” [Here too it is obvious that Rashi means a “cholam,” as I explained above (Exod. 14:12).]   יכסימו: כמו יכסום, והיו"ד האמצעית יתירה בו, ודרך המקראות בכך, כמו (דברים ח יג) ובקרך וצאנך ירביון, (תהלים לו ט) ירוין מדשן ביתך, והיו"ד ראשונה שמשמעה לשון עתיד כך פרשהו, טבעו בים סוף כדי שיחזרו המים ויכסו אותן. יכסימו אין דומה לו במקרא בנקודתו, ודרכו להיות נקוד יכסימו במלאפו"ם:
like a stone: Elsewhere (verse 10), it says, “they sank like lead.” Still elsewhere (verse 7), it says, “it devoured them like straw.” [The solution is that] the [most] wicked were [treated] like straw, constantly tossed, rising and falling; the average ones like stone; and the best like lead-[i.e.,] they sank immediately [and thus were spared suffering]. — [from Mechilta]   כמו אבן: ובמקום אחר (פסוק י) צללו כעופרת, ובמקום אחר (פסוק ז) יאכלמו כקש, הרשעים כקש הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד:
6. Your right hand, O Lord, is most powerful; Your right hand, O Lord, crushes the foe.   ו. יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
Your right hand…Your right hand: twice. When the Israelites perform the will of the Omnipresent, [even] the left hand becomes a right hand. — [Rashi from Mechilta]   ימינך ימינך: שתי פעמים, כשישראל עושין את רצונו של מקום השמאל נעשית ימין:
Your right hand, O Lord, is most powerful: to save Israel, and Your second right hand crushes the foe. It seems to me, however, that that very right hand [also] crushes the foe, unlike a human being, who cannot perform two kinds of work with the same hand. The simple meaning of the verse is: Your right hand, which is strengthened with might--what is its work? Your right hand, O Lord, crushes the foe. There are many verses resembling it [i.e., where parts of the verse are repeated]: “For behold Your enemies, O Lord, for behold Your enemies will perish” (Ps. 92:10); “How long will the wicked, O Lord, how long will the wicked rejoice?” (Ps. 94:3); “The rivers have raised, O Lord, the rivers have raised their voice” (Ps. 93:3); “Not for us, O Lord, not for us” (Ps. 115:1); “I will answer, says the Lord; I will answer the heavens” (Hos. 2:23); “I to the Lord, I shall sing” (Jud. 5:3); “Had it not been for the Lord, etc. Had it not been for the Lord Who was with us when men rose up against us” (Ps. 124:1, 2); “Praise! Praise! Deborah. Praise! Praise! Utter a song” (Jud. 5:12); “A foot shall trample it, the feet of a poor man” (Isa. 26:6); “And He gave their land as an inheritance, an inheritance to Israel His people” (Ps. 135:12).   ימינך ה' נאדרי בכח: להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב. ולי נראה אותה ימין עצמה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת. ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה, ימינך היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו (תהלים צב י) כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, (תהלים צד ג) עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו, (תהלים צג ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם, (תהלים קטו א) לא לנו ה' לא לנו, (הושע ב כג) אענה נאום ה' אענה את השמים, (שופטים ה ג) אנכי לה' אנכי אשירה, (תהלים קכד א - ב) לולי ה' וכו' לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, (שופטים ה יב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר, (ישעי' כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני, (תהלים קלו כא - כב) ונתן ארצם לנחלה וכו' נחלה לישראל:
is most powerful: Heb. נֶאְדָּרִי The “yud” is superfluous, like “populous (רַבָּתִי עָם) …princess (שָׂרָתִי) among the provinces” (Lam. 1:1); “what was stolen by day” (גְּנֻבְתִי) (Gen. 31:39).   נאדרי: היו"ד יתירה, כמו (איכה א א) רבתי עם שרתי במדינות, (בראשית לא לט) גנובתי יום:
crushes the foe: Heb. ךְתִּרְעַץ, [which means] it constantly crushes and breaks the foe. Similar to this, “And they crushed (וַיִרְעִצוּ) and broke the children of Israel,” in Jud. (10:8). (Another explanation: Your right hand, which is strengthened with might-it breaks and strikes the foe.)   תרעץ אויב: תמיד היא רועצת ומשברת האויב, ודומה לו וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשופטים (שופטים י ח). דבר אחר ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב:
7. And with Your great pride You tear down those who rise up against You; You send forth Your burning wrath; it devours them like straw.   ז. וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
And with Your great pride: (If the hand alone crushes the foe, then when it is raised with its great pride, it will [definitely] tear down those who rise up against Him. And if with His great pride alone His foes are torn down, how much more so, when He sends upon them His burning wrath, will it consume them.)   וברב גאונך: אם היד בלבד רועצת האויב, כשהוא מרומם ברוב גאונו, אז יהרס קמיו, ואם ברוב גאונו לבד אויביו נהרסים, קל וחומר כששלח בם חרון אף יאכלמו:
You tear down: You always tear down those who rise up against You. And who are those who rise up against Him? These are the ones who rise up against Israel, and so does he [the Psalmist] say, “For behold, Your enemies stir.” And what is that stirring? “Against Your people they plot cunningly” (Ps. 83:3, 4). For this reason, he calls them the enemies of the Omnipresent. — [from Mechilta]   תהרס: תמיד אתה הורס קמיך הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל, וכן הוא אומר (תהלים פג ג) כי הנה אויביך יהמיון, ומה היא ההמיה, (שם ב) על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום:
8. And with the breath of Your nostrils the waters were heaped up; the running water stood erect like a wall; the depths congealed in the heart of the sea.   ח. וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם:
And with the breath of Your nostrils: Breath which comes out of the two nostrils of the nose. Scripture speaks anthropomorphically about the Shechinah, on the model of a mortal king, in order to enable the ears of the people to hear it [to understand God’s anger] as it usually occurs [in humans], so that they should be able to understand the matter. [Namely that] when a person becomes angry, wind comes out of his nostrils. Likewise, “Smoke went up from His nostrils” (Ps. 18:9), and similarly, “and from the wind of His nostrils they will be destroyed” (Job 4:9). And this is what it [Scripture] says: “For the sake of My Name, I defer My anger” (Isa. 48:9) [lit., I lengthen the breath of My nose]. [This means that] when his [a person’s] anger subsides, his breath becomes longer, and when he becomes angry, his breath becomes shorter; [the verse continues:] “and for My praise I restrain My wrath (אֶחֱטָם) for you” (Isa. 48: 9). [I.e.,] I put a ring (חִטָם) into My nostrils in front of the anger and the wind, [so] that they should not come out. “For you” means “for your sake.” [The word] אֶחֱטָם is like [the expression in the Mishnah:] “a dromedary with a nose ring” (בַּחִטָם) in tractate Shabbath (51b). This is how it appears to me. And concerning every [expression of] אַף and חָרוֹן in the Bible [which are expressions of anger] I say this: [The expression] חָרָה אַף, anger was kindled, is like [the word חָרָה in:] “and my bones dried out (חָרָה) from the heat” (Job 30:30); חָרָה is an expression of fire and burning, for the nostrils heat up and burn at the time of anger. חָרוֹן (burning) is from the root חרה (to burn) just as רָצוֹן (will) is from the root רצה (to desire). And likewise, חֵמָה is an expression of heat (חֲמִימוּת). Therefore, it [Scripture] says: “and his anger (וַחִמָתוֹ) burnt within him” (Esther 1:12), and when the anger subsides, we say, “His mind has cooled off (נִתְקָרְרָה דַעְךְתּוֹ).”   וברוח אפיך: היוצא משני נחירים של אף. דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההוה שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן (תהלים יח ט) עלה עשן באפו, וכן (איוב ד ט) ומרוח אפו יכלו, וזהו שאמר (ישעיהו מח ט) למען שמי אאריך אפי, כשזעפו נח נשימתו ארוכה, וכשהוא כועס, נשימתו קצרה, (שם) ותהלתי אחטם לך, ולמען תהלתי אשים חטם באפי לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך בשבילך. אחטם כמו נאקה בחטם במסכת שבת (דף נא ב) כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, (דברים ז ד) חרה אף, כמו (איוב ל ל) ועצמי חרה מני חורב, לשון שריפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר (אסתר א יב) וחמתו בערה בו, ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו:
the waters were heaped up: Heb. נֶעֶרְמוּ. Onkelos rendered [this word] as an expression of cunning (עַרְמִימוּת). According to the clarity of Scripture, however, it is an expression related to “a stack (עִרֵמַת) of wheat” (Song of Songs 7:3), and [the phrase that follows:] “the running water stood erect like a wall” proves this.   נערמו מים: אונקלוס תרגם לשון ערמימות ולשון צחות המקרא, כמו (שיר השירים ז ג) ערמת חטים, ונצבו כמו נד יוכיח. ממוקד רוח שיצא מאפיך יבשו המים והם נעשו כמין גלים וכריות של ערימה שהם גבוהים:
the waters were heaped up: From the heat of the wind that came out of Your nose, the water dried up, and it became like piles and heaps of grain stacks, which are tall.   נערמו מים: ממוקד רוח שיצא מאפיך יבשו המים והם נעשו כמין גלים וכריות של ערימה שהם גבוהים
like a wall: Heb. כְמוֹ-נֵד, as the Targum [Onkelos] renders: כְּשׁוּר, like a wall. —   כמו נד: כתרגומו כשור, כחומה:
wall: Heb. נֵד, an expression of heaping and gathering, like “a heap (נֵד) of harvest on a day of sickness” (Isa. 17:11); “He gathers (כֹּנֵס) as a mound כַּנֵד” (Ps. 33:7). It does not say, “He brings in as a flask כַּנֹּאד,” but כַּנַּד. Now if כַּנַּד were the same as כַּנֹּאד, and כֹּנֵס were an expression of bringing in, it should have said, “He brings in as into a flask כִּבְנֹאד) (מַכְנִיס the waters of the sea.” Rather, כֹּנֵס is an expression of gathering and heaping, and so, “shall stand in one heap (נֵד)” ; “stood in one heap (נֵד).” (Josh. 3:13, 16); and the expression of rising and standing does not apply to flasks, but to walls and heaps. Moreover, we do not find נֹּאד, meaning a flask, vowelized [with any vowel] but with a “melupum,” (meaning a “cholam,” ) like [in the phrases:] “place my tears into Your flask (בְּנֹּאדֶ)” (Ps. 56:9); “the flask of נֹּאד milk” (Jud. 4:19).   נד: לשון צבור וכנוס, כמו (ישעיהו יז יא) נד קציר ביום נחלה, (תהלים לג ז) כונס כנד, לא כתיב כנאד אלא כנד, ואלו היה כנד כמו כנאד. וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתוב מכניס כבנאד מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן (יהושע ג טז) קמו נד אחד, (שם יג) ויעמדו נד אחד, ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפו"ם, כמו (תהלים נו ט) שימה דמעתי בנאדך, (שופטים ד יט) את נאד החלב:
congealed: Heb. קָפְאוּ, like “and curdle me (ךְתַּקְפִּיאֵנִי) like cheese” (Job 10:10). [I.e.,] that they [the depths] hardened and became like stones, and the water hurled the Egyptians against the stone with [all its] might and fought with them [the Egyptians] with all kinds of harshness.   קפאו: כמו (איוב י י) וכגבינה תקפיאני, שהוקשו ונעשו כאבנים והמים זורקים את המצרים על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קושי:
in the heart of the sea: Heb. בְּלֶב יָם, in the strongest part of the sea. It is customary for the Scriptures to speak in this manner, [for instance:] “until the heart of (לֵב) the heavens” (Deut. 4:11); in the heart of (בְּלֵב) the terebinth" (II Sam. 18:14). [The heart in these examples is] an expression denoting the root and the strength of anything. —   בלב ים: בחוזק הים, ודרך המקראות לדבר כן (דברים ד יא) עד לב השמים, (שמואל ב' יח יד) בלב האלה, לשון עקרו ותקפו של דבר:
9. [Because] the enemy said, I will pursue, I will overtake, I will share the booty; my desire will be filled from them; I will draw my sword, my hand will impoverish them.   ט. אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
[Because] the enemy said: to his people, when he enticed them with [his] words, "I will pursue, and I will overtake them, and I will share the plunder with my officers and my servants."   אמר אויב: לעמו כשפיתם בדברים, ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי:
will be filled from them: Heb. ךְתִּמְלָאֵמוֹ, equivalent to ךְתִּמְלָא מֵהֶם, will be filled from them.   תמלאמו: תתמלא מהם:
my desire: Heb. נַפְשִׁי, lit., my soul, my spirit, and my will. Do not be surprised at [one] word speaking for two [words]; i.e., ךְתִּמְלָאֵמוֹ, instead of ךְתִּמְלָא מֵהֶם, because there are many such words [in Tanach like this], e.g., “you have given me (נְתַךְתָּנִי) dry land” (Jud. 1:15), [which is] like נָתַךְתָּ לִי “and they could not speak with him (דַּבְּרוּ) peacefully” (Gen. 37:4), [which is] like דַּבֵּר עִמוֹ“my children have left me (יְצָאוּנִי) ” (Jer. 10:20), [which is] like יָצְאוּ מִמֶנִי “I will tell him (אַגִּידֶנּוּ) ” (Job 31:37), [which is] like אַגִיד לוֹ. Here too, ךְתִּמְלָאֵמוֹ is equivalent to ךְתִִִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי מֵהֶם.   נפשי: רוחי ורצוני. ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים - תמלאמו תמלא מהם, יש הרבה כלשון הזה (שופטים א טו) כי ארץ הנגב נתתני, כמו נתת לי. (בראשית לז ד) ולא יכלו דברו לשלום, כמו דבר עמו. (ירמיה י כ) בני יצאוני, כמו יצאו ממני. (איוב לא לז) מספר צעדי אגידנו, כמו אגיד לו, אף כאן תמלאמו - תמלא נפשי מהם:
I will draw my sword: Heb. חַרְבִּי אָרִיק, lit., I will empty my sword. I will draw, and because one empties the sheath by drawing it [the sword], and it remains empty, an expression of emptying is appropriate, like “And it came to pass that they were emptying (מְרִיקִים) their sacks” (Gen. 42:35); “and they shall empty (יָרִיקוּ) his vessels” (Jer. 48:12). Do not say that the expression of emptiness [in these examples] does not apply to what comes out [of its container] but [instead applies] to the sheath, the sack, or the vessel from which it came out, but not to the sword or the wine, and [thus] to force an interpretation of אָרִיק חַרְבִּי like the language of “and he armed (וַיָרֶק) his trained men” (Gen. 14:14), [claiming that its] meaning [is] "I will arm myself with my sword.” [To this I answer that] we find the expression [of emptying] also applied to that which comes out, e.g., “oil poured forth (ךְתּוּרַק) ” (Song of Songs 1:3); “and he has not been poured (הוּרַק) from one vessel to another vessel” (Jer. 48:11). It is not written: “the vessel was not emptied (הוּרַק)” but “the wine was not poured (הוּרַק) from one vessel to another vessel.” Similarly, “and they will draw (וְהֵרִיקוּ) their swords on the beauty of your wisdom” (Ezek. 28:7), referring to Hiram [the king of Tyre]-[following Onkelos, Jonathan].   אריק חרבי: אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה, כמו (בראשית מב לה) מריקים שקיהם, (ירמיה מח יב) וכליו יריקו. ואם תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש אריק חרבי, כלשון (בראשית יד יד) וירק את חניכיו - אזדיין בחרבי, מצינו הלשון מוסב אף על היוצא (שיר השירים א ג) שמן תורק, (ירמיהו מח יא) ולא הורק מכלי אל כלי, לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין. וכן (יחזקאל כח ז) והריקו חרבותם על יפי חכמתך, דחירם:
my hand will impoverish them: Heb. ךְתּוֹרִישֵׁמוֹ, an expression of poverty (רֵישׁוּת) and destitution, like “The Lord impoverishes (מוֹרִישׁ) and makes rich” (I Sam. 2:7).   תורישמו: לשון רישות ודלות, כמו (שמואל א' ב ז) מוריש ומעשיר:
10. You blew with Your wind, the sea covered them; they sank like lead in the powerful waters.   י. נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
You blew: Heb. נָשַׁפְךְתָּ, an expression of blowing, and likewise: “and also He blew (נָשַׁף) on them” (Isa. 40:24).   נשפת: לשון הפחה, וכן (ישעיהו מ כד) וגם נשף בהם:
they sank: Heb. צָלִלוּ, [which means] they sank; they went down to the depths, an expression of מְצוּלָה, deep.   צללו: שקעו, עמקו, לשון (תהלים סט ג) מצולה:
like lead: Heb. כַּעוֹפֶרֶת, plomb in French, lead.   כעופרת: אבר פלו"ם [עופרת] בלעז:
11. Who is like You among the powerful, O Lord? Who is like You, powerful in the holy place? Too awesome for praises, performing wonders!   יא. מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא:
among the powerful: Heb. בָּאֵלִם, among the strong, like “and the powerful (אֵילֵי) of the land he took away” (Ezek. 17:13); “my strength איָלוּתִי, hasten to my assistance” (Ps. 22:20).   באלם: בחזקים, כמו (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח, (תהלים כב כ) אילותי לעזרתי חושה:
Too awesome for praises: [You are] too awesome for [one] to recite Your praises, lest they fall short, as it is written: “Silence is praise to You” (Ps. 65:2).   נורא תהלות: יראוי מלהגיד תהלותיו פן ימעטו, כמו שכתוב (שם סה ב) לך דומיה תהלה:
12. You inclined Your right hand; the earth swallowed them up.   יב. נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
You inclined Your right hand: When the Holy One, blessed be He, inclines His hand, the wicked perish and fall, because all are placed in His hand, and they fall when He inclines it. Similarly, it [Scripture] says: “and the Lord shall turn His hand, and the helper shall stumble, and the helped one shall fall” (Isa. 31:3). This can be compared to glass vessels placed in a person’s hand. If he inclines his hand a little, they fall and break. — [based on Mechilta]   נטית ימינך: כשהקב"ה נוטה ידו הרשעים כלים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטייתה וכן הוא אומר (ישעיה לא ג) וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור. משל לכלי זכוכית הנתונים בידי אדם, מטה ידו מעט והן נופלין ומשתברין:
the earth swallowed them up: From here [we deduce] that they merited to be buried as a reward for saying, “The Lord is the righteous One” (Exod. 9:27). — [from Mechilta]   תבלעמו ארץ: מכאן שזכו לקבורה בשכר שאמרו (לעיל ט כז) ה' הצדיק:
13. With Your loving kindness You led the people You redeemed; You led [them] with Your might to Your holy abode.   יג. נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
You led: Heb. נֵהַלְךְתָּ, an expression of leading. Onkelos, however, rendered [it as] an expression of carrying and bearing, but he was not exact in explaining it in accordance with the Hebrew. [I.e., he explained the sense of the verse, but he did not translate the word literally.]   נהלת: לשון מנהל, ואונקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית:
14. People heard, they trembled; a shudder seized the inhabitants of Philistia.   יד. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
they trembled: Heb. יִרְגָזוּן, [which means] they tremble.   ירגזון: מתרגזין:
the inhabitants of Philistia: [They trembled] since they slew the children of Ephraim, who hastened the end [of their exile] and went out [of Egypt] forcibly, as is delineated in (I) Chronicles (7:21). And the people of [the town of] Gath slew them [the children of Ephraim]. — [from Mechilta]   ישבי פלשת: מפני שהרגו את בני אפרים שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כמפורש בדברי הימים (דברי הימים א' ז כא) והרגום אנשי גת:
15. Then the chieftains of Edom were startled; [as for] the powerful men of Moab, trembling seized them; all the inhabitants of Canaan melted.   טו. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן:
the chieftains of Edom…the powerful men of Moab: Now they had nothing to fear at all, because they [the Israelites] were not advancing upon them. Rather, [they trembled] because of grief, that they were grieving and suffering because of the glory of Israel.   אלופי אדום אילי מואב: והלא לא היה להם לירא כלום, שהרי לא עליהם הולכים, אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל:
melted: Heb. נָמֹגוּ, [as in the phrase] “with raindrops You dissolve it (ךְתְּמֹגְגֶנָּה)” (Ps. 65:11). They [the inhabitants of Canaan] said, “They are coming upon us to annihilate us and possess our land.” -[from Mechilta]   נמגו: נמסו, כמו (תהלים סה יא) ברביבים תמוגגנה. אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו:
16. May dread and fright fall upon them; with the arm of Your greatness may they become as still as a stone, until Your people cross over, O Lord, until this nation that You have acquired crosses over.   טז. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:
May dread…fall upon them: Heb. אֵימָתָה, upon the distant ones. — [from Mechilta]   תפל עליהם אימתה: על הרחוקים:
and fright: Heb. וָפַחַד. Upon the nearby ones, as the matter that is stated: “For we have heard how the Lord dried up [the water of the Red Sea for you, etc.]” (Josh. 2:10).[from Mechilta]   ופחד: על הקרובים, כענין שנאמר (יהושע ב י) כי שמענו את אשר הוביש וגו':
until…cross over, until…crosses over: As the Targum [Onkelos] renders.   עד יעבר עד יעבר: כתרגומו:
You have acquired: Heb. קָנִיתָ. [I.e., whom] You loved more than other nations, similar to an article purchased for a high price, which is dear to the person [who purchased it].   קנית: חבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים, שחביב על האדם:
17. You shall bring them and plant them on the mount of Your heritage, directed toward Your habitation, which You made, O Lord; the sanctuary, O Lord, [which] Your hands founded.   יז. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:
You shall bring them: Moses prophesied that he would not enter the land [of Israel]. Therefore, it does not say: “You shall bring us.” (It appears that it should read “that they would not enter the land, etc.” Indeed, this is the way it is stated in Baba Bathra 119b and in Mechilta: The sons will enter but not the fathers. Although the decree of the spies had not yet been pronounced, he [Moses] prophesied, not knowing what he was prophesying. — [Maharshal])   תבאמו: נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו:
directed toward Your habitation: The Temple below is directly opposite the Temple above, which You made. — [from Mechilta]   מכון לשבתך: מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:
the sanctuary: Heb. מִקְּדָשׁ. The cantillation sign over it is a “zakef gadol,” to separate it from the word ה following it. [The verse thus means:] the sanctuary which Your hands founded, O Lord. The Temple is beloved, since, whereas the world was created with “one hand,” as it is said: “Even My hand laid the foundation of the earth” (Isa. 48:13), the sanctuary [will be built] with “two hands.” When will it be built with "two hands"? At the time when “the Lord will reign to all eternity” [verse 18]. In the future, when the entire ruling power is His. — [from Mechilta and Keth. 5a]   מקדש: הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ, ומקדש בשתי ידים. ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:
18. The Lord will reign to all eternity   יח. יְהֹוָה | יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
to all eternity: Heb. לְעֹלָם וָעֶד. [This is] an expression of eternity, and the “vav” in it is part of the root. Therefore, it is punctuated with a “pattach.” But in “and I am He Who knows, and [I am] a witness וָעֵד” (Jer. 29:23), in which the “vav” is a prefix, it is punctuated with a “kamatz.”   לעלם ועד: לשון עולמות הוא והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה, אבל (ירמיהו כט כג) ואנכי היודע ועד, שהוי"ו בו שימוש, קמוצה היא:
19. When Pharaoh's horses came with his chariots and his horsemen into the sea, and the Lord brought the waters of the sea back upon them, and the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea,   יט. כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
When Pharaoh’s horses came: Heb. כִּי בָא When they came.   כי בא סוס פרעה: כאשר בא:
20. Miriam, the prophetess, Aaron's sister, took a timbrel in her hand, and all the women came out after her with timbrels and with dances.   כ. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
Miriam, the prophetess, Aaron’s sister, took: When did she prophesy? When she was [known only as] “Aaron’s sister,” before Moses was born, she said, “My mother is destined to bear a son” [who will save Israel], as is found in Sotah 12b, 13a). Another explanation: [It is written] Aaron’s sister since he [Aaron] risked his life for her when she was afflicted with zara’ath; [thus] she is called by his name (Mechilta).   ותקח מרים הנביאה: היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו', כדאיתא בסוטה (דף יג א). דבר אחר אחות אהרן לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה, נקראת על שמו:
a timbrel: Heb. הַךְתֹּף, a type of musical instrument.   את התף: כלי של מיני זמר:
with timbrels and with dances: The righteous women of that generation were [so] certain that the Holy One, blessed be He, would perform miracles for them, they took timbrels out of Egypt. — [from Mechilta]   בתפים ובמחלת: מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים:
21. And Miriam called out to them, Sing to the Lord, for very exalted is He; a horse and its rider He cast into the sea   כא. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
And Miriam called out to them: Moses said the Song to the men, and they answered after him, and Miriam said the song to the women [and they too repeated it]. — [from Mechilta]   ותען להם מרים: משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירה לנשים:
22. Moses led Israel away from the Red Sea, and they went out into the desert of Shur; they walked for three days in the desert but did not find water.   כב. וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
Moses led Israel away: lit., made Israel journey. He led them away against their will, for the Egyptians had adorned their steeds with ornaments of gold, silver, and precious stones, and the Israelites were finding them in the sea. The plunder at the sea was greater than the plunder in Egypt, as it is said: “We will make you rows of gold with studs of silver” (Song of Songs 1:11). Therefore, he had to lead them against their will. — [from Tanchuma Buber, Beshallach 16, Mechilta, Exod. 12:35, Song Rabbah 1:11]   ויסע משה: הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שיר השירים א יא) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם:
23. They came to Marah, but they could not drink water from Marah because it was bitter; therefore, it was named Marah.   כג. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:
They came to Marah: Heb. מָרָתָה, like לְמָרָָה. The “hey” at the end מָרָתָה is instead of a “lammed” [prefix] at the beginning [of the word], and the “thav” is instead of the “hey” [that is part] of the root in the word מָרָָה. But when a suffix is added, when it is attached to a “hey” that replaces a “lammed,” the “hey” of the root is transformed into a “thav.” Similarly, every “hey” that is part of the root of the word is transformed into a “thav” when a suffix is added, like “I have no wrath (חֵמָה) ” (Isa. 27:4), [becomes] “and his wrath (וַחִמָתוֹ) burnt within him” (Esther 1:12). Note that the “hey” of the root is transformed into a “thav” when it is placed next to the added “vav.” Likewise,"bond servants and handmaids (וְאָמָה) “ (Lev. 25:44), [becomes] and "Here is my handmaid (אִמָתִי) Bilhah” (Gen. 30:3); “a living (חַיָה) soul” (Gen. 2:7), [becomes] “and his living spirit (חַיָתוֹ) causes him to abhor food” (Job 33:20); “between Ramah (הָרָמָה)” (Jud. 4:5), [becomes] “And his return was to Ramah (הָרָמָתָה)” (I Sam. 7:17).   ויבאו מרתה: כמו למרה, ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילתה, והתי"ו היא במקום ה"א הנשרשת בתיבת מרה, ובסמיכתה כשהיא נדבקת לה"א, שהוא מוסיף במקום הלמ"ד, תהפך הה"א של שרש לתי"ו, וכן כל ה"א שהיא שרש בתיבה, תתהפך לתי"ו בסמיכתה, כמו (ישעיהו כז ד) חמה אין לי, (אסתר א יב) וחמתו בערה בו, הרי ה"א של שורש נהפכת לתי"ו, מפני שנסמכת אל הו"ו הנוספת, וכן (ויקרא כה מד) עבד ואמה, (בראשית ל ג) הנה אמתי בלהה, (שם ב ז) לנפש חיה, (איוב לג כ) וזהמתו חיתו לחם, (שופטים ד ה) בין הרמה, (שמואל א' ז יז) ותשובתו הרמתה:
24. The people complained against Moses, saying, What shall we drink?   כד. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:
complained: Heb. וַיִלֹנוּ. This is in the niph’al conjugation. [In this case, the niph’al denotes the reflexive, as we see further in Rashi.] Likewise, in the Targum [Onkelos], it is also a niph’al expression: וְאִתְרַעִמוּ. The nature of the term denoting complaint ךְתְּלוּנָה [is that it] reverts to the person [complaining], מִתְלוֹנֵן [complains] or מִתְרוֹעֵם [storms], but one does not say לוֹנֵן or רוֹעֵם [Hebrew]. The Frenchman also says, “Decomplenst sey.” He reverts the statement to himself when he says, “Sey.”   וילנו: לשון נפעל הוא וכן התרגום לשון נפעל הוא ואתרעמו. כן דרך לשון תלונה להסב הדבור אל האדם מתלונן מתרועם, ולא אמר, לונן, רועם, וכן יאמר הלועז דיקומפליינש"ט שי"י [התלונן], מוסב הדבור אליו באמרו שי"י [עצמו]:
25. So he cried out to the Lord, and the Lord instructed him concerning a piece of wood, which he cast into the water, and the water became sweet. There He gave them a statute and an ordinance, and there He tested them.   כה. וַיִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהֹוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
There He gave them: In Marah, He gave them some sections of the Torah so that they would busy themselves with them, namely [they were given the laws governing] the Sabbath, the red cow, and laws of jurisprudence. — [from Mechilta and Sanh. 56b]   שם שם לו: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין:
and there He tested them: [He tested] the people and saw how stiff-necked they were, that they did not consult Moses with respectful language, “Entreat [God to have] mercy upon us that we should have water to drink,” but they complained. — [from Mechilta]   ושם נסהו: לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה, בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו:
26. And He said, If you hearken to the voice of the Lord, your God, and you do what is proper in His eyes, and you listen closely to His commandments and observe all His statutes, all the sicknesses that I have visited upon Egypt I will not visit upon you, for I, the Lord, heal you   כו. וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל | יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ:
If you hearken: This is the acceptance [of the law] that they should accept upon themselves.   אם שמוע תשמע: זו קבלה שיקבלו עליהם:
and you do: This means the performance [of the commandments].   תעשה: היא עשייה:
and you listen closely: [This means that] you [should] incline your ears to be meticulous in [fulfilling] them.   והאזנת: תטה אזנים לדקדק בהם:
all His statutes: Things that are only the decree of the King, without any [apparent] rationale, and with which the evil inclination finds fault, [saying,] “What is [the sense of] the prohibition of these [things]? Why were they prohibited?” For example, [the prohibitions of] wearing shatnes [a mixture of wool and linen] and eating pork, and [the ritual of] the red cow and their like. — [based on Yoma 67b]   כל חקיו: דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:
I will not visit upon you: And if I do bring [sickness upon you], it is as if it has not been brought, “for I, the Lord, heal you.” This is its midrashic interpretation (see Sanh. 101a, Mechilta). According to its simple meaning, [we explain:] “for I, the Lord, am your Physician” and [I] teach you the Torah and the mitzvoth in order that you be saved from them [illnesses], like this physician who says to a person, “Do not eat things that will cause you to relapse into the grip of illness.” This [warning] refers to listening closely to the commandments, and so [Scripture] says: “It shall be healing for your navel” (Prov. 3:8). — [from Mechilta]   לא אשים עליך: ואם אשים הרי היא כלא הושמה, כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל [דבר זה פן יביאך לידי חולי זה] וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG