Exodus Chapter 9

17If you still tread upon My people, not letting them out,   יזעֽוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:
If you still tread upon My people: Heb. מִסְתּוֹלֵל, as the Targum [Onkelos] renders: כְּבִישַׁתבֵּיהּ בְּעַמִי. This is an expression of a highway (מְסִלָה) (Num. 20:19), rendered by the Targum אֹרַח כְּבִישָׁא, a trodden road, and in Old French, calcher, to trample underfoot. I already explained at the end of [the section entitled] וַיְהִי מִקֵץ (Gen. 44:16) that in every word of which the first root letter is “sammech,” when used in the “hithpa’el” form, the “tav” of the prefix is placed in the middle of the root letters, such as here, and such as “and the grasshopper will drag itself along (וְיִסְךְתַּבֵל) ” (Eccl. 12:5) from the root סבל “that you rule (תִשְךְתָּרֵר) over us” (Num. 16:13), an expression of a prince (שַֹר) and a ruler; “I looked (מִסְךְתַּכַּל)” (Dan. 7:8). [Actually, the word is מִשְֹתַּכַּל, but the same rule applies for a “sin” as for a “sammech.”]   עודך מסתולל בעמי: כתרגומו כבישת ביה בעמי, והוא מגזרת (ישעיהו יא טז) מסלה, דמתרגמינן אורח כבישא, ובלעז קלקיי"ר [לכבוש]. וכבר פירשתי בסוף ויהי מקץ כל תיבה שתחלת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון מתפעל, נותן התי"ו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו וכגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (במדבר טז יג) כי תשתרר עלינו, מגזרת שר ונגיד, (דניאל ז ח) משתכל הוית:
18behold, I am going to rain down at this time tomorrow a very heavy hail, the likes of which has never been in Egypt from the day of its being founded until now.   יחהִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּֽסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה:
at this time tomorrow: [Heb. כָּעֵתמָחָר lit., at the time tomorrow, meaning] at this time tomorrow. He made a scratch on the wall [to demonstrate that] “Tomorrow, when the sun reaches here, the hail will come down.” -[from Tanchuma, Va’era 16]   כעת מחר: כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד:
its being founded: Heb. הִוָּסְדָה, when it was founded (נִסְיַסְּדָה). Every word whose first root letter is “yud,” like יסד to found, ילד, to bear, ידע, to know, [and] יסר, to chastise, when it is used in the passive voice, a “vav” replaces the yud, like “its being founded הִוָסְדָה ” ; “she was born (הִוָלְדָה) ” (Hos. 2:5); “And… became known (וַיִוָדַע) ” (Esther 2: 22); “And to Joseph were born (וַיִוָלֵד) ” (Gen. 46:20); “A slave cannot be chastised ((יִוָּסֶר with words” (Prov. 29: 19).   הוסדה: שנתיסדה וכל תיבה שתחלת יסודה יו"ד כגון יסד, ילד, ידע, יסר, כשהיא מתפעלת תבא הוי"ו במקום היו"ד, כמו הוסדה (הושע ב ה) הולדה (אסתר ב כה) ויודע (בראשית מו כ) ויולד ליוסף, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט יט):
19And now, send, gather in your livestock and all that you have in the field, any man or beast that is found in the field and not brought into the house the hail shall fall on them, and they will die." ' "   יטוְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:
send, gather in: Heb. הָעֵז, as the Targum [Onkelos] renders: שְׁלַח כְּנוֹֹש send, gather in. Likewise, “the inhabitants gathered הֵעִיזוּ ” (Isa. 10:31); “Gather (הָעִזוּ) the sons of Benjamin” (Jer. 6:1).   שלח העז: כתרגומו שלח כנוש. וכן (ישעיהו י לא) יושבי הגבים העיזו, (ירמיהו ו א) העיזו בני בנימן:
and not brought into the house: Heb. יֵאָסֵף, an expression of bringing in.   ולא יאסף הביתה: לשון הכנסה הוא:
20He who feared the word of the Lord of Pharaoh's servants drove his servants and his livestock into the houses.   כהַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים:
drove: Heb. הֵנִיס, caused to flee, an expression derived from “and fled (וַיָנָס) ” (Exod. 4:3).   הניס: הבריח לשון (שמות ד ג) וינס משה:
21But he who did not pay attention to the word of the Lord left his servants and his livestock in the field.   כאוַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
22The Lord said to Moses, "Stretch forth your hand heavenward, and hail will be upon the entire land of Egypt, upon man and upon beast and upon all the vegetation of the field in the land of Egypt."   כבוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָֽאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
heavenward: Heb. עַל-הַֹשָמַיִם, lit., over the heavens. Toward the heavens. According to the Midrash Aggadah (Tanchuma, Va’era 15), however, [it means that] the Holy One, blessed be He, raised Moses above the heavens.   על השמים: לצד השמים, ומדרש אגדה הגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים:
23So Moses stretched forth his staff heavenward, and the Lord gave forth thunder and hail, and fire came down to the earth, and the Lord rained down hail upon the land of Egypt.   כגוַיֵּ֨ט משֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֘ עַל־הַשָּׁמַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּֽהֲלַךְ־אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהֹוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
24And there was hail, and fire flaming within the hail, very heavy, the likes of which had never been throughout the entire land of Egypt since it had become a nation.   כדוַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָֽיְתָ֥ה לְגֽוֹי:
flaming within the hail: [This was] a miracle within a miracle. The fire and hail intermingled. Although hail is water, to perform the will of their Maker they made peace between themselves [that the hail did not extinguish the fire nor did the fire melt the hail]. — [from Tanchuma, Va’era 14]   מתלקחת בתוך הברד: נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם:
25The hail struck throughout the entire land of Egypt, all that was in the field, both man and beast, and the hail struck all the vegetation of the field, and it broke all the trees of the field.   כהוַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:
26Only in the land of Goshen, where the children of Israel were, there was no hail.   כורַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:
27So Pharaoh sent and summoned Moses and Aaron and said to them, "I have sinned this time. The Lord is the righteous One, and I and my people are the guilty ones.   כזוַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמשֶׁ֣ה וּלְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהֹוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים:
28Entreat the Lord, and let it be enough of God's thunder and hail, and I will let you go, and you shall not continue to stand."   כחהַעְתִּ֨ירוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַֽאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לַֽעֲמֹֽד:
and let it be enough: It is enough for Him what He has already brought down. — [after Jonathan ben Uzziel]   ורב: די לו במה שהוריד כבר:
29And Moses said to him, "When I leave the city, I will spread my hands to the Lord. The thunder will cease, and there will be no more hail, in order that you know that the land is the Lord's.   כטוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ משֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהֹוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַֽיהֹוָ֖ה הָאָֽרֶץ:
When I leave the city: Heb. כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, [equivalent to] מִן-הָעִיר, [lit., when I go out] from the city, but within the city he did not pray, because it was full of idols. — [from Exod. Rabbah 12:5]   כצאתי את העיר: מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים:
30But you and your servants I know that you still do not fear the Lord God,   לוְאַתָּ֖ה וַֽעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
you still do not fear: Heb. טֶרֶם ךְתִּירְאוּן, you do not yet fear, and so every [instance of] טֶרֶם in the Scriptures means “not yet,” and it is not a term meaning “before.” [This is] like טֶרֶם יִֹשְכָּבוּ, [which Onkelos renders:] עַד לֹא שְׁכִיבוּ, “They had not yet retired” (Gen. 19:4); טֶרֶם יִצְמָח, [which Onkelos renders:] עַד לֹא צְמָח, “neither did…yet grow” (Gen. 2:5). This too means the same. [I.e.,] I know that you still do not fear [God], and as soon as relief comes, you will continue in your corruption. — [from Onkelos]   טרם תיראון: עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית יט ד) טרם ישכבו, עד לא שכיבו (שם ב ה) טרם יצמח, עד לא צמח, אף זה כן הוא ידעתי כי עדיין אינכם יראים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:
31though the flax and the barley have been broken, for the barley is in the ear, and the flax is in the stalk.   לאוְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:
though the flax and the barley have been broken: Heb. נֻכָּתָה, has been broken, an expression similar to “Pharaoh-Neco (פַּרְעֹה נְכֹה) ” [the lame Pharaoh] (II Kings 23: 29); “broken-hearted (נְכָאִים) ” (Isa. 16:7); and likewise, “have not been broken (נֵכּוּ)” (below, verse 32). It is incorrect to interpret it as an expression of smiting (הַכָּאָה), because a “nun” does not come in place of a “hey,” that נֻכָּתָה should be explained like הֻכָּתָה, smitten, and נֻכּוּ like הֻכּוּ, smitten. The “nun” is, however, a root letter in the word, and it is of the same form as “and his bones are dislocated (ֹשֻפּוּ) ” (Job 33:21).   והפשתה והשערה נכתה: נשברה לשון (מלכים ב כג כט) פרעה נכה, (ישעיהו טז ז) נכאים, וכן (פסוק לב) לא נכו. ולא יתכן לפרשו לשון הכאה, שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה, נכו כמו הכו, אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג כא) ושפו עצמותיו:
for the barley is in the ear: It has already ripened and is standing in its stalks, and they have been broken and have fallen. Likewise, the flax has already grown and has become hardened [enough] to stand in its stalks.   כי השערה אביב: כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה:
the barley is in the ear: Heb. אָבִיב, it has stood in its stalks, an expression like “the green plants of (בְּאִבֵּי) the valley ” (Song of Songs 6:11).   השעורה אביב: עמדה באביה, לשון (שיר השירים ו יא) באבי הנחל:
32The wheat and the spelt, however, have not been broken because they ripen late."   לבוְהַֽחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה:
because they ripen late: Heb. אִפִילֹת, late, and they were still tender and were able to withstand the hard [hail]. Although it says: “and the hail struck all the vegetation of the field” (verse 25), the simple meaning of the verse may be explained as referring to the herbs that were standing in their stalks, which could be smitten by the hail. In the Midrash of Rabbi Tanchuma (Va’era 16), some of our Rabbis differed with this and interpreted כִּי אִפִילֹת to mean that “wonders of wonders (פִּלְאֵי פְלָאוֹת) ” were wrought for them, that they were not smitten.   כי אפילת הנה: מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם, שלא לקו:
33Moses went away from Pharaoh, out of the city, and he spread out his hands to the Lord, and the thunder and the hail ceased, and rain did not come down to earth.   לגוַיֵּצֵ֨א משֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
did not come down: Heb. לא נתך, did not reach. Even those [hailstones] that were in the air did not reach the ground. Similarly: ותתך עלינו, “the curse and the oath” of Ezra (sic) (Dan. 9:11), [which means they] have befallen us. Menachem (Machbereth Menachem, p. 184), however, classified it (נִךְתַּ) in the group headed by “As silver is melted (כְּהִךְתּוּ) ” (Ezek. 22:22), an expression of pouring [molten] metal, and I approve of his words, as the Targum renders וַיִצֹק (Exod. 38:5) as וְאַךְתִּי, “And he cast,” [and], לָדֶקֶת (Exod. 38:27) as לְאַךְתָּכָא, “to cast.” This too, לֹא נִךְתַּ אָרְצָה, means: was not poured to earth.   לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ:
34And Pharaoh saw that the rain, the hail, and the thunder had ceased; so he continued to sin, and he strengthened his heart, he and his servants.   לדוַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו:
35And Pharaoh's heart was hardened, and he did not let the children of Israel go out, as the Lord had spoken through the hand of Moses.   להוַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־משֶֽׁה: