Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Devarim

Torah Reading for Devarim

Deuteronomy 1:1-3:22

E-mail
Select a portion:

Chapter 1

1. These are the words which Moses spoke to all Israel on that side of the Jordan in the desert, in the plain opposite the Red Sea, between Paran and Tofel and Lavan and Hazeroth and Di Zahav.   א. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:
These are the words: Since these are words of rebuke and he [Moses] enumerates here all the places where they angered the Omnipresent, therefore it makes no explicit mention of the incidents [in which they transgressed], but rather merely alludes to them, [by mentioning the names of the places] out of respect for Israel (cf. Sifrei).   אלה הדברים: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל:
to all Israel: If he had rebuked only some of them, those who were in the marketplace [i.e., absent] might have said, “You heard from [Moses] the son of Amram, and did not answer a single word regarding this and that; had we been there, we would have answered him!” Therefore, he assembled all of them, and said to them, “See, you are all here; if anyone has an answer, let him answer!” - [from Sifrei]   אל כל ישראל: אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב:
in the desert: [At that time]they were not in the desert, but in the plains of Moab. [Accordingly,] what is [the meaning of] בַּמִּדְבָּר, in the desert? It means that he rebuked them for their having angered Him in the desert by saying, “If only we had died [by the hand of God]” (Exod. 16:3).   במדבר: לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז ג) מי יתן מותנו וגו':
in the plain: in the plain [He rebuked them] regarding the plain, for they had sinned with [the worship of] Baal-Peor at Shittim in the plains of Moab (Num. 25:1-9). [from Sifrei]   בערבה: בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
opposite the Red Sea: [He rebuked] them regarding their rebellion at the Red Sea. When they arrived at the Red Sea, they said, “Is it because there are no graves in Egypt [that you have taken us to die in the desert?]” (Exod. 14:11) Likewise, [they sinned] when they traveled from the midst of the sea, as it is said,“and they were rebellious by the sea, by the Red Sea” (Ps. 106:7), as is found in Arachin (15a).   מול סוף: על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו א):
Between Paran and Tofel and Lavan: Rabbi Yochanan said: We have reviewed the entire Bible, but we have found no place named Tofel or Lavan! However, [the explanation is that] he rebuked them because of the foolish things they had said (תָּפְלוּ) about the manna, which was white (לָבָן) , saying “And our soul loathes this light bread” (Num. 21:5), and because of what they had done in the desert of Paran through the spies. [from Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman]   בין פארן ובין תפל ולבן: אמר רבי יוחנן [רשב"י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
and Hazeroth: Concerning the insurrection of Korach [which took place in Hazeroth] (Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman). Another explanation: He said to them, “You should have learned from what I did to Miriam at Hazeroth because of slander; [nevertheless,] you spoke against the Omnipresent” (Sifrei).   וחצרות: במחלוקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
and Di-Zahav: (lit., enough gold). He rebuked them for the calf they had made as a result of their abundance of gold, as it is said: “and I gave her much silver and gold, but they made it for Baal” (Hosea 2:10). (cf. Sifrei ; Ber. 32a, Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman).   ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
2. "It is eleven days' journey from Horeb by way of Mount Seir to Kadesh Barnea."   ב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
It is eleven days journey from Horeb: Moses said to them: “See what you caused! There is no shorter route from Horeb to Kadesh-Barnea than the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. But you traversed it in three days!” For they traveled from Horeb on the twentieth of lyar, as it is said, “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month [… the children of Israel traveled…]” (Num. 10:11-12). And on the twenty-ninth of Sivan, they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Ta’anith 29a). Subtract from them the thirty days they spent at Kivroth Hataavah (Num. 11:34), where they ate the meat a “month of days,” and the seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be confined [as a mezora’ath] (Num. 12:15); we find therefore, that this entire journey [from Horeb to Kadesh-Barnea] took [only] three days. And to such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your arrival to the land of Canaan, but because you sinned, He made you travel around Mount Seir for forty years. [from Sifrei]   אחד עשר יום מחורב: אמר להם משה ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים, שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם שלושים יום שעשו בקברות התאוה, שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:
3. It came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel according to all that the Lord had commanded him regarding them;   ג. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם:
And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month [… Moses spoke]: This teaches us that he rebuked them only a short while before his death. From whom did he learn [to do] this? From Jacob, who rebuked his sons only a short while before his death. He said, “Reuben, my son, I will tell you why I have not reproved you [for your shortcomings] during all these years: So that you would not leave me and join my brother, Esau.” And for four reasons, one should not reprimand a person except shortly before one’s death: So that one should not rebuke and again have to rebuke him, so as not to cause his friend to feel ashamed when he sees him; etc. These appear in Sifrei . And similarly, Joshua rebuked Israel only shortly before his death (cf. Joshua 24:1-29), and so, Samuel, as it is said, “Behold, testify against me” (I Sam. 12:3) and so, also, David rebuked his son Solomon only shortly before his death (see I Kings 2:1-10).   ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש: מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו:
4. After he had smitten Sihon, king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og, king of the Bashan, who dwelt in Ashtaroth in Edrei.   ד. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:
After He had smitten [Sihon]: Moses said: If I rebuke them before they enter [at least] part of the land, they will say, “What [claim] has this [man] on us? What good has he ever done for us? He has come only to vex us and to find some pretext, for he does not have the power to bring us into the land.” Therefore he [Moses]waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land, and [only] afterwards did he rebuke them. [Sifrei]   אחרי הכותו: אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן:
Sihon… who dwelt in Heshbon: “Even if Sihon himself had not been powerful, but had dwelt in Heshbon, he would have [nevertheless] been powerful because the city was a powerful one; and even had it been another city, and Sihon had dwelt in it, it would have [also] been powerful because the king was powerful. How much more so now, since both the king and the city were powerful!” [Sifrei]   סיחון וגו' אשר יושב וגו': אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון, היה קשה, שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה, שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:
[And Og…] who dwelt in Ashtaroth: [Here, too,] the king was powerful, and the city was powerful. [Sifrei]   אשר יושב בעשתרות: המלך קשה והמדינה קשה:
Ashtaroth: This is an expression denoting sharp cliffs and strength, just as “Ashteroth-karnaim” (Gen. 14:5) [the hard rocks of Karnaim]. And the Ashtaroth [referred to here] is indeed that same Ashteroth-karnaim where the Rephaim [the giants] were, whom Amraphel smote, as it is said, “And they smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim ” (Gen. 14:5). And Og escaped from them, and that is the meaning of that which is stated, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and Scripture states (further, 3:11)“For only Og, king of the Bashan, remained from the remnant of the Rephaim.”   עשתרות: הוא לשון צוקין וקושי כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרנים, ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יד יג) ויבא הפליט, ואומר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
in Edrei: the name of the kingdom. [Sifrei]   באדרעי: שם המלכות:
5. On that side of the Jordan, in the land of Moab, Moses commenced [and] explained this Law, saying,   ה. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:
commenced: , Heb. הוֹאִיל, he commenced, just as“Behold, now I have commenced (הוֹאַלְתִּי)” (Gen. 18:27). [based on Sifrei]   הואיל: התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי:
explained this Law: He explained it to them in seventy languages. [from Midrash Tanchuma 2; Gen. Rabbah 49; see Sotah 32a). Hakethav Vehakabbalah explains this to mean that Moses gave them seventy interpretations to every passage.   באר את התורה: בשבעים לשון פירשה להם:
6. "The Lord our God spoke to us in Horeb, saying, 'You have dwelt long enough at this mountain.   ו. יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:
You have dwelt long enough [at this mountain]: [This is to be interpreted] according to its simple meaning. But there also is an Aggadic explanation: I have given you much greatness and reward for your having dwelt at this mountain: you made the Mishkan , the menorah, and the [other] furnishings; you received the Torah; you appointed a Sanhedrin for yourselves, and captains over thousands and captains over hundreds. [Sifrei]   רב לכם שבת: כפשוטו. ויש מדרש אגדה הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות:
7. Turn and journey, and come to the mountain of the Amorites and to all its neighboring places, in the plain, on the mountain, and in the lowland, and in the south and by the seashore, the land of the Canaanites, and the Lebanon, until the great river, the Euphrates River.   ז. פְּנוּ | וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
Turn and journey: This is the way to Arad and Hormah.   פנו וסעו לכם: זו דרך ערד וחרמה:
and come to the mountain of the Amorites: This is to be understood literally.   ובאו הר האמרי: כמשמעו:
and to all its neighboring places: Ammon, Moab, and Mount Seir.   ואל כל שכניו: עמון ומואב והר שעיר:
in the plain: This refers to the forested plain.   בערבה: זה מישור של יער:
on the mountain: This is the king’s mountain.   בהר: זה הר המלך:
and in the lowland: This is the southern lowland.   ובשפלה: זו שפלת דרום:
and in the south, and by the seashore: [This refers to] Ashkelon, Gaza and Caesarea, etc., as is stated in Sifrei .   ובנגב ובחוף הים: אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי:
until the great river [the Euphrates]: Since it [the Euphrates] is mentioned [in association] with the Land of Israel it is referred to as “great.” A popular parable says: A king’s servant is a king. Associate yourself with the ruler, and [people] will bow down to you; attach yourself to an person anointed [with oil] and you will become anointed [with oil yourself] (Shevuoth 47b).   עד הנהר הגדול: מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול. משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך, קרב לגבי דהינא ואידהן:
8. See, I have set the land before you; come and possess the land which the Lord swore to your forefathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give them and their descendants after them.   ח. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
Behold! I have set [the land before you]: With your own eyes you can see [this]: I do not tell you this from guessing or hearsay (Sifrei).   ראה נתתי: בעיניכם אתם רואים. איני אומר לכם מאומד ומשמועה:
Go in and possess [the land]: No one will contest the matter, and you will not need to go to war. If they [the Israelites] had not sent the spies, [but had trusted God] they would not have needed weapons of war (Sifrei).   באו ורשו: אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין:
to your forefathers: Why does he [Moses] further mention Abraham, Isaac, and Jacob [when the reference“your forefathers” clearly indicates them]? [Their names are mentioned to show that] Abraham is worthy [of God’s oath] by himself, Isaac is worthy by himself, [and] Jacob is worthy by himself (Sifrei).   לאבתיכם: למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו:
9. And I said to you at that time, saying, 'I cannot carry you alone.   ט. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:
And I said to you at that time, saying: Heb. לֵאמֹר. What is the meaning of לֵאמֹר ? Moses said to them, "Not by my own accord do I speak to you [and tell you that I cannot carry you alone] but by the command of the Holy One, blessed is He (Sifrei).   ואמר אליכם בעת ההוא לאמר: מהו לאמר, אמר להם משה, לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה:
I cannot alone: Is it possible that Moses could not judge Israel? The man who brought them out of Egypt, split the sea for them, brought down the manna, and caused the quails to fly, could not judge them? Rather, he said to them: “The Lord, your God, has multiplied you”- [i.e.,] He has made you superior and elevated you higher than your judges. He took the punishment away from you and imposed it upon the judges [in cases where they could have prevented your wrongdoing and did not]. Solomon made a similar statement: “For who is able to judge Your great people?” (I Kings 3:9) Is it possible that he [i. e., Solomon] of whom it is said (I Kings 5:11), “He was wiser than all men,” could say, “Who is able to judge?” But this is what Solomon meant: The judges of this people are not like the judges of other peoples, for if [one of the judges of other nations] gives judgment and sentences a person to death, to lashes, or to strangulation, or perverts judgment and robs him, it means nothing; if, however, I cause a person to pay unjustly, I am liable with my life, as it is said (Proverbs 22:23), “And He robs the life of those who rob them” (Sifrei , San. 7a).   לא אוכל לבדי וגו': אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם, אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:
10. The Lord, your God, has multiplied you, and behold, you are today as the stars of the heavens in abundance.   י. יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
And, behold, you are today as the stars of the heavens: But were they [the Israelites] on that day as [many as] the stars of the heavens? Were they not only six hundred thousand? What, then, is [the meaning of] “And, behold, you are today…?” [It means]-Behold, you are compared to the sun, [signifying that you will] exist forever as do the sun, the moon, and the stars (cf. Sifrei).   והנכם היום ככוכבי השמים: וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים:
11. May the Lord God of your forefathers add to you a thousandfold as many as you are, and may He bless you, as He spoke concerning you!   יא. יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
May… add to you a thousandfold as many as you are: What is [the purpose of] repeating further [in the verse]: “And He will bless you, as He has spoken concerning you?” They [the Israelites] said to him, “Moses, you are limiting our blessings [i.e., our numbers being multiplied only a thousandfold]. The Holy One, blessed is He, already promised to Abraham (Gen. 13:16), 'so that if a man will be able to count [the dust of the earth, so will your seed be counted]!’” [Moses] replied to them: “This [blessing of a thousandfold] is mine, but He will bless you as He spoke concerning you!” (Sifrei)   יוסף עליכם ככם אלף פעמים: מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתינו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם (בראשית יג, טז) אשר אם יוכל איש למנות וגו', אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG