Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Vayeira

Torah Reading for Vayeira

Genesis 18:1-22:24

E-mail
Select a portion:

Chapter 18

1. Now the Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting at the entrance of the tent when the day was hot.   א. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
And [the Lord] appeared to him: to visit the sick (Tan. Buber, Vayera 1). Said Rabbi Chama the son of Chanina: It was the third day from his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired about his welfare (B. M. 86b).   וירא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:
in the plains of Mamre: He [Mamre] was the one who counseled him about circumcision. Therefore, He appeared to him [Abraham] in his [Mamre’s] territory. — [from Tan. Vayera 3]   באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
was sitting: It is written יֹשֵׁב [without a “vav,” and may therefore be read: “he sat”]. He wished to stand. The Holy One, blessed be He, said to him, “Sit and I will stand, and you will be a sign for your children that I am destined to stand in the congregation of the judges, and they will sit,” as it is said (Ps. 82: 1): “God stands in the Divine assembly.” - [from Gen. Rabbah 48:7]   ישב: ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) א-להים נצב בעדת אל:
at the entrance of the tent: to see whether there were any passersby whom he would bring into his house. — [from B. M. 86b]   פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
when the day was hot: (B.M. 86b) The Holy One, blessed be He, took the sun out of its sheath so as not to trouble him with wayfarers, but since He saw that he was troubled that no wayfarers were coming, He brought the angels to him in the likeness of men. — [from Gen. Rabbah 48:9, Exod. Rabbah 25:2]   כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:
2. And he lifted his eyes and saw, and behold, three men were standing beside him, and he saw and he ran toward them from the entrance of the tent, and he prostrated himself to the ground.   ב. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
and behold, three men: One to bring the news [of Isaac’s birth] to Sarah, and one to overturn Sodom, and one to heal Abraham, for one angel does not perform two errands (Gen. Rabbah 50:2). You should know that [this is true] because throughout the entire chapter, Scripture mentions them in the plural, e.g., (below verse 8): “and they ate” ; (ibid. verse 9): “and they said to him.” Concerning the announcement, however, it says (ibid. verse 10): “And he said: I will surely return to you.” And concerning the overturning of Sodom, it says (below 19:22): “For I will not be able to do anything”; (ibid. verse 21): “I will not overturn” (Gen. Rabbah 50:11). And Raphael, who healed Abraham, went from there to save Lot. This is what is stated: “And it came to pass when they took them outside, that he [the angel] said, ‘Flee for your life.’” You learn that only one acted as a deliverer.   והנה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח) ויאכלו, (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל:
were standing beside him: Heb. עָלָיו, lit. over him. Before him, like (Num. 2:20): “And next to him (וְעָלָיו), the tribe of Manasseh,” but it is a euphemism in reference to the angels.   נצבים עליו: לפניו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
and he saw: Why is וַיַרְא written twice [in this verse?] The first is to be understood according to its apparent meaning [i.e., and he saw], and the second means “understanding.” He observed that they were standing in one place, and he understood that they did not wish to burden him. And although they knew that he would come out toward them, they stood in their place out of respect for him, to show him that they did not wish to trouble him, and he went out first and ran toward them. (This is the reading in an old Rashi ms.) In Bava Metzia (ad loc.) it is written: “standing beside him,” and then it is written: “and he ran toward them!” When they saw that he was untying and tying [his bandages], they separated from him. Immediately, “he ran toward them.”   וירא: מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:
3. And he said, "My lords, if only I have found favor in your eyes, please do not pass on from beside your servant.   ג. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
And he said, “My lords, if only I have, etc.”: To the chief one he said this, and he called them all lords, and to the chief one he said, “Please do not pass by,” because if he would not pass by, his companions would stay with him. According to this version, it (אֲדֹנָי) is profane (Shev. 35b) (i.e., it does not refer to God). Another explanation: It (אֲדֹנָי) is holy, and he was telling the Holy One, blessed be He, to wait for him until he would run and bring in the wayfarers. And although this [“Do not pass by”] is written after “and ran toward them,” the statement [to God, “do not pass by”] preceded it. It is customary for the verses to speak in this manner, as I explained in reference to (above 6:3) “Let My spirit not quarrel forever concerning man” [the decree that God would wait 120 years before bringing the Flood] which was written after (5:32): “And Noah begot.” But it is impossible to say otherwise than that the decree preceded the birth [of Japheth] by 120 years. And the two interpretations [of אֲדֹנָי as being profane and holy in this context] are in Genesis Rabbah.   ויאמר א-דני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
4. Please let a little water be taken, and bathe your feet, and recline under the tree.   ד. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:
Please let…be taken: through a messenger, and the Holy One, blessed be He, rewarded his [Abraham’s] children through a messenger, as it is said (Num. 20:11): “And Moses raised his hand, and he struck the rock.” - [from B.M. 86b]   יקח נא: על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
and bathe your feet: He thought that they were Arabs, who prostrate themselves to the dust of their feet, and he was strict not to allow any idolatry into his house. But Lot, who was not strict, mentioned lodging before washing, as it is said (below 19:2): “and lodge and bathe your feet.” - [from Gen. Rabbah 54:4]   ורחצו רגליכם: כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
under the tree: under the tree. [Heb. עֵץ can mean either “tree” or detached “wood”; the Targum clarifies this ambiguity by translating as Aram. אִילָן, meaning specifically “tree.”] — [from Targumim]   תחת העץ: תחת האילן:
5. And I will take a morsel of bread, and sustain your hearts; after[wards] you shall pass on, because you have passed by your servant." And they said, "So shall you do, as you have spoken."   ה. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
and sustain your hearts: In the Torah, in the Prophets, and in the Hagiographa, we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah — “and sustain your hearts” ; in the Prophets — (Jud. 19:5) “Sustain your heart with a morsel of bread”; in the Hagiographa — (Ps. 104:15) “and bread sustains man’s heart.” Said Rabbi Chama: לְבַבְכֶם is not written here, but לִבָּכֶם. This teaches us that the evil inclination does not rule over the angels. — [from Gen. Rabbah 48:11]   וסעדו לבכם: בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה סעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט ה) סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:
after[wards] you shall pass on: Afterwards, you shall go.   אחר תעבורו: אחר כן תלכו:
because you have passed by: For I request this from you [i.e., to sustain your hearts] because you have passed by me [i.e., have stopped in my home] to honor me.   כי על כן עברתם: כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
because: כִּי עַל כֵּן is like עַל אֲשֶׁר, because, and so is every כִּי עַל כֵּן in Scripture, e.g., (below 19:8): “because (כִּי עַל כֵּן) they have come in the shadow of my roof”; (below 33:10): “because (כִּי עַל כֵּן) I have seen your countenance”; (below 38:26): “because (כִּי עַל כֵּן) I have not given her”; (Num. 10:31): “because (כִּי עַל כֵּן) you know our encamping.”   כי על כן: כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא (לקמן יט ח) כי על כן באו בצל קורתי, (לקמן לג י) כי על כן ראיתי פניך, (שם לח כו) כי על כן לא נתתיה, (במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו:
6. And Abraham hastened to the tent to Sarah, and he said, "Hasten three seah of meal [and] fine flour; knead and make cakes."   ו. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:
meal [and] fine flour: The fine flour for the cakes [and] the meal for the starch used by cooks to cover the pot, to draw out the scum. — [from B.M. 86b]   קמח סלת: סלת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:
7. And to the cattle did Abraham run, and he took a calf, tender and good, and he gave it to the youth, and he hastened to prepare it.   ז. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:
a calf, tender and good: There were three calves, in order to feed them three tongues with mustard. — [from B.M. 86b]   בן בקר רך וטוב: שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:
to the youth: This was Ishmael, to train him to perform mitzvoth. — [from Aboth d’Rabbi Nathan, ch. 13]   אל הנער: זה ישמעאל לחנכו במצות:
8. And he took cream and milk and the calf that he had prepared, and he placed [them] before them, and he was standing over them under the tree, and they ate.   ח. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
And he took cream and milk, etc.: But he did not bring bread, because Sarah became menstruous, for the manner of the women returned to her on that day, and the dough became ritually unclean. — [from B.M. 87a]   ויקח חמאה וגו': ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
cream: the fat of the milk that is skimmed off the top.   חמאה: שומן החלב שקולטין מעל פניו:
and the calf that he had prepared: that he had prepared. Each one that he prepared, he took and brought before them. — [from B.M. 86b]   ובן הבקר אשר עשה: אשר תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
and they ate: They appeared to be eating. From here we learn that a person should not deviate from custom. — [from B.M. ad loc., Gen. Rabbah 48:14, Targum Jonathan]   ויאכלו: נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
9. And they said to him, "Where is Sarah your wife?" And he said, "Behold in the tent."   ט. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
And they said to him: Heb. אֵלָיו. There are dots over the letters איו in the word אֵלָיו. And we learned: Rabbi Simeon the son of Eleazar says: “Wherever the [undotted] letters are more than the dotted ones, you must expound on the [undotted] letters, etc.” And here, the dotted letters are more than the [undotted] letters, and you must expound on the dotted [letters]. [The meaning is that] they also asked Sarah,“Where (אַיוֹ) is Abraham?” (Gen. Rabbah 48:15) We learn that a person should ask in his lodging place of the husband about the wife, and of the wife about the husband (B.M. 87a). In Bava Metzia (ad loc.) it is said: The ministering angels knew where our mother Sarah was, but [they asked in order] to make known that she was modest, in order to endear her to her husband. Said Rabbi Joseph the son of Chanina: In order to send her a cup of blessing (i.e., the cup of wine upon which the Grace after Meals is recited).   ויאמרו אליו: נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה:
Behold in the tent: She is modest. — [from B.M. ad loc., Mid. Ps. 128:3]   הנה באהל: צנועה היא:
10. And he said, "I will surely return to you at this time next year, and behold, your wife Sarah will have a son." And Sarah heard from the entrance of the tent, and it was behind him.   י. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:
at this time next year: At this time in the coming year. It was Passover, and on the following Passover, Isaac was born, since we do not read כְּעֵת [at “a” time], but כָּעֵת [at “this” time]. כָּעֵת חַיָּה means: at this time, when there will be life for you, when you will all be alive and well. — [from Targum Yerushalmi, Targum Jonathan]   כעת חיה: כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:
I will surely return: The angel did not announce that he [himself] would return to him, but he was speaking to him as an emissary of the Omnipresent. Similarly (above 16:10): “And the angel said to her: I will greatly multiply [your seed],” but he [the angel] did not have the power to multiply [her children], but he spoke as an emissary of the Omnipresent. Here too, it was as an emissary of the Omnipresent that he said this to him. (Elisha said to the Shunamite woman (II Kings 4:16): “At this season, at this time next year, you will be embracing a son.” And she said, “No my lord, O man of God, do not fail your maidservant. Those angels who announced to Sarah said (below verse 14): ‘At the appointed time, I will return,’” [but Elisha did not promise to return]. Elisha replied, “Those angels, who live and endure forever, said, ‘At the appointed time, I will return.’ But I am flesh and blood, alive today and dead tomorrow. Whether I shall be alive or dead, ‘At this time, etc. [you will embrace a son.’”] (Gen. Rabbah 53:2).   שוב אשוב: לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':
and it was behind him: The entrance was behind the angel.   והוא אחריו: הפתח היה אחר המלאך:
11. Now Abraham and Sarah were old, coming on in years; Sarah had ceased to have the way of the women.   יא. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:
ceased to have: It had ceased from her. — [from Gen Rabbah 48:16]   חדל להיות: פסק ממנה:
the way of the women: the menstrual cycle.   ארח כנשים: אורח נדות:
12. And Sarah laughed within herself, saying, "After I have become worn out, will I have smooth flesh? And also, my master is old."   יב. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
within herself: She looked at her insides and said, “Is it possible that these insides will carry a child; that these breasts, which have dried up, will give forth milk?” - [from Tan. Shoftim 18]   בקרבה: מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים יח):
smooth flesh: Heb. עֶדְנָה, smoothness of flesh, and in the language of the Mishnah (Meg. 13a, Men. 86a): “It causes the hair to fall out and smoothes (מְעַדֵּן) the flesh.” Another explanation: an expression of time (עִדָּן), the time of the menstrual period. — [from Gen. Rabbah 48:17]   עדנה: צחצוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עידן, זמן וסת נדות:
13. And the Lord said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?'   יג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:
Is it really true: Is it really true that I will give birth?-   האף אמנם: הגם אמת אלד:
although I am old: Scripture altered [her statement] for the sake of peace, for she had said,“and my master is old.” - [from B.M. 87a]   ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:
14. Is anything hidden from the Lord? At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son."   יד. הֲיִפָּלֵא מֵיהֹוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
Is…hidden: Heb. הֲיִפָּלֵא, as the Targum renders: הַיִתְכַּסֵי. Is anything too hidden and separated and concealed from Me [to prevent Me] from doing My will?   היפלא: כתרגומו היתכסי, וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
At the appointed time: At that time that was appointed, that I set for you yesterday, [when I said] (17:21): “at this time next year.”   למועד: לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG