Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook

Torah Reading for Matot-Massei

Torah Reading for Matot-Massei

Numbers 30:2-36:13

E-mail
Select a portion:

Chapter 30

2. Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing the Lord has commanded.   ב. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:
the heads of the tribes: He honored the chieftains by teaching them first, and only later the rest of the Israelites. How do we know that he did so with other statements? For it says, “[Moses called to them] and Aaron and all the princes of the community returned to him, and Moses would speak to them. Afterwards, all the children of Israel would draw near” (Exod. 34:31-32). [If so,] why did [Scripture] see fit to mention it here? It is to teach us that annulment of vows may be performed by a single expert, and if no single expert is available, it may be annulled by three laymen. Alternatively, perhaps Moses related this passage to the princes alone? However, here it says, “This is the word,” and in [the chapter dealing with] sacrifices slaughtered outside the Temple confines it [also] says, “This is the word” (Lev. 17:2). Just as there it was said to Aaron, his sons and all the Israelites, as it says, “Speak to Aaron, etc.” (Lev. 17:2), so in this case was it said to all of them. — [Ned. 78a]   ראשי המטות: חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל. ומנין שאף שאר הדברות כן, תלמוד לומר (שמות לד, לא - לב) וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל. ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות. או יכול שלא אמר משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד, נאמר כאן זה הדבר, ונאמר בשחוטי חוץ (ויקרא יז, ב) זה הדבר, מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל, שנאמר דבר אל אהרן וגו', אף זו נאמרה לכולן:
This is the thing: Moses prophesied with, “So says the Lord, 'At the dividing point of the night… ’” (Exod. 11:4), and the prophets prophesied with [the phrase] “So says the Lord.” But Moses surpassed them, for he prophesied with the expression, “This is the thing.” Another interpretation: “This is the thing” is exclusive, informing us that a sage [revokes a vow] with the expression הַתָּרָה,“release” and the husband through the expression הִפָרָה “revocation,” as Scripture has here. If they exchange [these terms] there is neither a release nor a revocation. — [Sifrei Mattoth 2]   זה הדבר: משה נתנבא (שמות יא, ד) בכה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה', מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר. דבר אחר זה הדבר מיעוט הוא, לומר שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה, כלשון הכתוב כאן, ואם חלפו אין מותר ואין מופר:
3. If a man makes a vow to the Lord or makes an oath to prohibit himself, he shall not violate his word; according to whatever came out of his mouth, he shall do.   ג. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:
a vow: By saying, “It shall be prohibited just like a sacrifice, that I will not eat, or I will not do a certain thing.” One might think that even if he swears to eat carrion, I apply to him “according to whatever came out of his mouth, he shall do.” Scripture therefore states,“to prohibit”-to prohibit what is permitted, but not to permit what is prohibited. — [Sifrei Mattoth 7]   נדר: האומר הרי עלי קונם שלא אוכל או שלא אעשה דבר פלוני, יכול אפילו נשבע שיאכל נבלות אני קורא עליו ככל היוצא מפיו יעשה, תלמוד לומר לאסור אסר, את המותר ולא להתיר את האסור:
he shall not violate his word: Heb. לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, like לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ“he shall not profane his word,” he shall not treat his word as being unholy. — [Sifrei Mattoth 8]   לא יחל דברו: כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:
4. If a woman makes a vow to the Lord, or imposes a prohibition [upon herself] while in her father's house, in her youth,   ד. וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:
while in her father’s house: Under her father’s jurisdiction, even if she is not [actually] in his house. - [Sifrei Mattoth 12]   בבית אביה: ברשות אביה ואפילו אינה בביתו:
in her youth: Neither a minor nor an adult [above the age of twelve and a half], since a minor’s vows are invalid, and an adult is not under her father’s jurisdiction to revoke her vows. What is considered a minor? Our Rabbis said: A girl of eleven years and a day-her vows are examined. If she knew in whose name she vowed, or in whose name she consecrated something, her vow stands. From the age of twelve years and one day, she does not need to be tested. — [Niddah 45b]   בנעוריה: ולא קטנה ולא בוגרת, שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה. ואי זו היא קטנה, אמרו רבותינו בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד אינה צריכה להבדק:
5. if her father heard her vow or her prohibition which she has prohibited upon herself, yet her father remains silent, all her vows shall stand, and any prohibition that she has imposed upon herself shall stand.   ה. וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:
6. But if her father hinders her on the day he hears it, all her vows and her prohibitions that she has imposed upon herself shall not stand. The Lord will forgive her because her father hindered her.   ו. וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ:
But if her father hinders her: Heb. הֵנִיא, if he prevented her from [fulfilling] the vow, that is to say, he revoked it. I would not know what this term of הַנָאָה [in the verse, הֵנִיא] means. However, when it says,“But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked” (verse 9), I conclude that הִנָאָה means revocation. Literally, it is a term implying prevention and removal. Similarly,“Why do you discourage [lit., turn away (תְנִיאוּן) the people’s hearts]?” (32:7), and,“may the oil of the anointment of my head not turn my head away (יָנִי) ” (Ps. 141:5); similarly,“thus you will come to know My alienation (תְּנוּאֲתִי)” (14:34), that you have turned away from Me.   ואם הניא אביה אותה: אם מנע אותה מן הנדר, כלומר שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר, הוי אומר הנאה זו הפרה. ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן (במדבר לב, ז) ולמה תניאון, וכן (תהלים קמא, ה) שמן ראש אל יני ראשי, וכן (במדבר יד, לד) וידעתם את תנואתי, את אשר סרתם מעלי:
and the Lord will forgive her: To what case does the verse refer? To a woman who took a nazarite vow, and her husband heard and revoked it for her without her knowledge. She then transgressed her vow by drinking wine and becoming unclean through contact with corpses-such [a woman] requires forgiveness even though it was revoked. And if those which have been revoked require forgiveness, all the more so those which have not been revoked. — [Sifrei Mattoth 17]   וה' יסלח לה: במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים, זו היא שצריכה סליחה, ואף על פי שהוא מופר. ואם המופרים צריכים סליחה, קל וחומר לשאינן מופרים:
7. But if she is [betrothed] to a man, with her vows upon her or by an utterance of her lips which she has imposed upon herself,   ז. וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:
If she is [betrothed] to a man: Heb. וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. This [refers to] a betrothed woman [i.e., אֲרוּסָה, the first stage of marriage, when the marriage ceremony has been performed, but the couple does not yet live together], or perhaps it refers to a married woman [נְשׂוּאָה, who lives already with her husband]? When [Scripture] says, “if she vowed in her husband’s house” (verse 11) it speaks of a married woman, so this must refer to a betrothed woman, and it comes to distinguish her [the betrothed woman from the married woman] in that both her father and husband [must] revoke her vows. If the father revoked it, but the husband did not revoke it, or if the husband revoked it, but the father did not revoke it, it is not revoked, and it goes without saying that if one of them upheld it. — [Ned. 67a]   ואם היו תהיה לאיש: זו ארוסה או אינו אלא נשואה, כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה, הרי נשואה אמור וכאן בארוסה, ובא לחלוק בה, שאביה ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל או הפר הבעל ולא הפר האב, הרי זה אינו מופר, ואין צריך לומר אם קיים אחד מהם:
with her vows upon her: which she had vowed while in her father’s house, but her father had not heard them, so they were neither revoked nor upheld. — [Sifrei Mattoth 20]   ונדריה עליה: שנדרה בבית אביה ולא שמע בהן אביה ולא הופרו ולא הוקמו:
8. and her husband hears it but remains silent on the day he hears it, her vows shall stand, and her prohibition which she has imposed upon herself shall stand.   ח. וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ:
and her husband heard…: Here you have the case that if the husband upholds it, it stands. - [Sifrei Mattoth 21]   ושמע אישה וגו': הרי לך שאם קיים הבעל שהוא קיים:
9. But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked the vow she had taken upon herself and the utterance which she had imposed upon herself, and the Lord will forgive her.   ט. וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ:
he has revoked the vow she had taken upon herself: I might think that even if the father had not revoked it [it is revoked]? Scripture therefore teaches,“in her youth, while in her father’s house” (verse 17); throughout her youth she is under her father’s jurisdiction. — [Sifrei Mattoth 31]   והפר את נדרה אשר עליה: יכול אפילו לא הפר האב, תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, כל שבנעוריה ברשות אביה היא:
10. As for the vow of a widow or a divorced woman, whatever she prohibited upon herself will remain upon her.   י. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ:
whatever she prohibited upon herself will remain upon her: since she is neither under the jurisdiction of her father nor of her husband. Scripture refers to a widow from marriage, but if she is widowed from betrothal, as soon as her betrothed [husband] has died, she reverts to the jurisdiction of her father. — [Ned. 70a]   כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה: לפי שאינה לא ברשות אב ולא ברשות בעל, ובאלמנה מן הנשואין הכתוב מדבר, אבל אלמנה מן האירוסין, מת הבעל נתרוקנה וחזרה לרשות האב:
11. But if she vowed in her husband's house, or imposed a prohibition upon herself with an oath.   יא. וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה:
But if she made a vow in her husband’s house: Scripture refers to a married woman (נְשׂוּאָה). - [Sifrei Mattoth 25, Ned. 67a]   ואם בית אישה נדרה: בנשואה הכתוב מדבר:
12. and her husband heard and remained silent, and did not hinder her, all her vows shall stand, and every prohibition she imposed upon herself shall stand.   יב. וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:
13. If her husband revokes them on the day he hears them, anything issuing from her lips regarding her vows or self imposed prohibitions shall not stand; her husband has revoked them and the Lord shall forgive her.   יג. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם | אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ:
14. Any vow or any binding oath of self affliction, her husband can either uphold it or revoke it.   יד. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
Any vow or any binding oath of self-affliction: Since it says that the husband may revoke, I might think this includes all vows? Scripture therefore says, “of self-affliction”-he can revoke only vows of self-affliction. They are delineated in Tractate Nedarim (79a).   כל נדר וכל שבועת אסר וגו': לפי שאמר שהבעל מפר, יכול כל נדרים במשמע, תלמוד לומר לענות נפש, אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש בלבד. והם מפורשים במסכת נדרים (דף עט א):
15. However, if her husband remained silent from day to day, he has upheld all the vows and prohibitions she has assumed; he has upheld them since he remained silent on the day he heard it.   טו. וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ:
from day to day: So that you should not say that [he has the power to revoke] for a twenty-four hour period, it says, “from day to day” to inform you that he may revoke only until nightfall. — [Ned. 76b]   מיום אל יום: שלא תאמר מעת לעת, לכך נאמר מיום אל יום, ללמדך שאין מפר אלא עד שתחשך:
16. If he revokes them after having heard [them], he shall bear her iniquity.   טז. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ:
after having heard them: After he heard and upheld [them], by saying,“I approve of it” and then he retracted and revoked it, even on that very day. — [Sifrei Mattoth 30]   אחרי שמעו: אחרי ששמע וקיים, שאמר אפשי בו, וחזר והפר לה אפילו בו ביום:
he shall bear her iniquity: He takes her place. We learn from here that if someone causes his fellow to stumble, he bears his punishments in his place. — [Sifrei Mattoth 30]   ונשא את עונה: הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:
17. These are the statutes which the Lord commanded Moses concerning a man and his wife, a father and his daughter, in her youth, while in her father's house.   יז. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:

Chapter 31

1. The Lord spoke to Moses saying,   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. "Take revenge for the children of Israel against the Midianites; afterwards you will be gathered to your people."   ב. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
against the Midianites: But not against the Moabites, for the Moabites were involved in the matter out of fear, since they were afraid of being plundered by them, because all it says is, “do not provoke them into battle” (Deut. 2:9), but the Midianites were angered over a dispute which did not concern them (See Sifrei Mattoth 33). Another interpretation: Because of the two good doves [virtuous proselytes] whom I have [in mind] to bring forth from them, [namely] Ruth the Moabitess and Naamah the Ammonitess (I Kings 14: 21). - [B.K. 38b]   מאת המדינים: ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא (דברים ב, ט) אל תתגר בם מלחמה. אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. דבר אחר מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית:
3. So Moses spoke to the people, saying, "Arm from among you men for the army, that they can be against Midian, and carry out the revenge of the Lord against Midian.   ג. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהֹוָה בְּמִדְיָן:
Moses spoke: Although he heard that his death depended on the matter, he did it joyfully, without delay. — [Sifrei Mattoth 34, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   וידבר משה וגו': אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא איחר:
arm: Heb. הֵחָלְצוּ, as the Targum [Onkelos renders זְרִיזוּ], in the sense of “armed for battle” (verse 5), armed with weapons. — [See Sifrei Mattoth 34]   החלצו: כתרגומו לשון חלוצי צבא מזויינים:
men: Righteous men. Similarly, “choose men for us” (Exod. 17:9), and“men who are wise and renowned” (Deut. 1:15). - [Mid. Tanchuma Mattoth 3, Sifrei Mattoth 36, Num. Rabbah 22:2]   אנשים: צדיקים, וכן (שמות יז, ט) בחר לנו אנשים, וכן (דברים א, טו) אנשים חכמים וידועים:
the revenge of the Lord: For anyone opposing Israel is reckoned as opposing the Holy One, blessed is He. — [See Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   נקמת ה': שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקב"ה:
4. A thousand for each tribe, a thousand for each tribe, from all the tribes of Israel you shall send into the army."   ד. אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:
from all the tribes: including the tribe of Levi. — [Sifrei Mattoth 35]   לכל מטות ישראל: לרבות שבט לוי:
5. From the thousands of Israel one thousand was given over for each tribe, twelve thousand armed for battle.   ה. וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא:
was given over: Heb. וַיִּמָּסְרוּ. [The passive form is used] to inform you of the virtues of the Israelite shepherds [leaders]-how cherished they were by Israel. When they had not yet heard of his death, what did he say? “Just a little longer and they will stone me” (Exod. 17:4). But as soon as they heard that Moses’ demise was contingent upon the revenge against Midian, they refused to go, until they were given over against their will. — [Sifrei Mattoth 36, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:3]   וימסרו: להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר (שמות יז, ד) עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן:
6. Moses sent them the thousand from each tribe to the army, them along with Phinehas the son of Eleazar the kohen to the army, with the sacred utensils and the trumpets for sounding in his possession.   ו. וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ:
them along with Phinehas: This shows that Phinehas equaled them all (Sifrei Mattoth 34). Why did Phinehas go, and Eleazar did not go? The Holy One, blessed is He, said, “The one who began the mitzvah by killing Cozbi the daughter of Zur, should finish it” (Mid. Tanchuma Mattoth 3). Another interpretation: He sought the vengeance of Joseph, his maternal grandfather, for it says, “And the Medanites sold him” (Gen. 37:36) (Sifrei Mattoth 34, Sotah 43a). How do we know that the Phinehas’s mother was [descended] from Joseph? Because it says,“[Eleazar the son of Aaron took himself one] of the daughters of Putiel (פּוּטִיאֵל)” (Exod. 6:25) [meaning] of the descendants of Jethro, who fattened (פִּטֵּם) calves for idolatry, and from the descendants of Joseph, who made light of (פִּטְפֵּט) his passion and prevailed over it [when he was tempted by Potiphar’s wife]. Another interpretation: He was [the kohen] anointed for war. — [Sotah 43a]   אותם ואת פינחס: מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר. אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי בת צור, יגמור. דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר (בראשית לז, לו) והמדנים מכרו אותו. ומנין שהיתה אמו של פנחס משל יוסף, שנאמר (שמות ו, כה) מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ומזרע יוסף שפטפט ביצרו. דבר אחר שהיה משוח מלחמה:
the sacred utensils: The holy Ark (Sifrei Mattoth 34, Num. Rabbah 22:4) and the golden showplate (Mid. Aggadah), since Balaam was with them and through sorcery was able to make the Midianite kings fly, and he flew along with them, he [Phinehas] showed them the showplate on which God’s Name was engraved, and they fell down [to earth]. For this reason it says, concerning the Midianite kings, “upon their slain” (verse 8), for they fell from the air on top of those slain. Likewise, it says in the book of Joshua (13:22) in connection with Balaam,“upon (sic) their slain.” - [Mid. Tanchuma Mattoth 4]   וכלי הקדש: זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב (יהושע יג, כב) אל חלליהם:
in his possession: Heb. בְּיָדוֹ, lit. in his hand, [here] in his possession. Similarly,“taking all his land from his possession (מִיָּדוֹ) ” (Num. 21: 26). - [Sifrei Mattoth 37]   בידו: ברשותו וכן (במדבר כא, כז) ויקח את כל ארצו מידו:
7. They mounted an attack against Midian, as the Lord had commanded Moses, and they killed every male.   ז. וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
8. And they killed the Midianite kings upon their slain: Evi, Rekem, Zur, Hur, and Reba, the five kings of Midian, and Balaam the son of Beor they slew with the sword.   ח. וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
the five kings of Midian: Do I not see that the verse lists five [kings]? Why was it necessary [for Scripture] to say “five”? But it is to teach you that they were all equally involved in the conspiracy, and they all received the same punishment. Balaam went there [to Midian] to receive his reward for the twenty-four thousand that had fallen from Israel as a result of his advice, and now he left Midian to meet the Israelites, and he offered them harmful advice. He said to them, “If, when you were six hundred thousand, you could not overcome them, and now with twelve thousand, you come to fight?” They gave him his just deserts-in full, without depriving him in the least. — [Sifrei Mattoth 40]   חמשת מלכי מדין: וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות. בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו:
with the sword: He came against Israel and exchanged his craft for theirs. For they are victorious only with their mouths, through prayer and supplication, and he came and adopted their craft to curse them with his mouth. So they too came against him by exchanging their craft for the craft of the nations, who come with the sword, as it says [concerning Esau],“And you shall live by your sword” (Gen. 27:40). - [See Mid. Tanchuma Balak 8]   בחרב: הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:
9. The children of Israel took the Midianite women and their small children captive, and they plundered all their beasts, livestock, and all their possessions.   ט. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ:
10. They set fire to all their residential cities and their castles.   י. וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:
their castles: Heb. בְּטִירֹתָם, the place of their notaries (נוֹטֵירִין), [or the place of their palaces (פַּלְטֵירִין)] which is an expression denoting the residence of the priests, knowledgeable in their laws. Another interpretation: The residence of their lords, for the Targum renders“the lords of the Philistines” פְלִשְׁתִּים) (סַרְנֵי (I Sam. 6:4) as טוּרְנֵי פְלשְׁתָּאֵי. - [See Sifrei Mattoth 41]   טירתם: מקום פלטרין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם. דבר אחר לשון מושב שריהם, כמו שמתורגם סרני פלשתים טורני פלשתאי:
11. They took all the booty and all the plunder of man and beast.   יא. וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
They took all the booty: This teaches us that they were virtuous and righteous, and were not suspect of theft, to appropriate the booty without permission, for it says, “ all the booty” (Sifrei Mattoth 42). In tradition, [i.e., in the Prophets and the Writings] Scripture explicitly refers to them, [for it says,]“your teeth are like a flock of ewes…” (Song 6: 6)-even your warriors; they are all righteous. — [See Rashi on Song 6:6]   ויקחו את כל השלל וגו': מגיד שהיו כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר את כל השלל וגו', ועליהם מפורש בקבלה שניך כעדר הרחלים וגו', אף אנשי המלחמה שביך כולם צדיקים:
booty: Heb. שָׁלָל, movable objects such as garments and ornaments.   שלל: הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין:
spoil: Heb. בָּז denotes plunder of movable objects which are not ornaments.   בז: הוא ביזת מטלטלין שאינם תכשיטין:
plunder: Heb. מַלְקוֹחַ, man and beast, but when“captives” (שְׁבִי) is mentioned together with“plunder” (מַלְקוֹחַ) , the “captives” refers to people and the “plunder” to animals.   מלקוח: אדם ובהמה. ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח, שבי באדם ומלקוח בבהמה:
12. They brought the captives, the plunder, and the booty to Moses and to Eleazar the kohen and to the entire community of Israel in the camp, in the plains of Moab by the Jordan at Jericho.   יב. וַיָּבִאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG