Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Ki Tisa

Torah Reading for Ki Tisa

Exodus 30:11-34:35

E-mail
Select a portion:

Chapter 30

11. The Lord spoke to Moses, saying:   יא. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
12. "When you take the sum of the children of Israel according to their numbers, let each one give to the Lord an atonement for his soul when they are counted; then there will be no plague among them when they are counted.   יב. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהֹוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:
When you take: Heb. כִּי תִשָׂא. [This is] an expression of taking, as the Targum [Onkelos] renders. [I.e.,] when you wish to take the sum [total] of their numbers to know how many they are, do not count them by the head, but each one shall give a half-shekel, and you shall count the shekels. [Thereby] you will know their number.   כי תשא: לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
then there will be no plague among them: for the evil eye has power over numbered things, and pestilence comes upon them, as we find in David’s time (II Sam. 24).   ולא יהיה בהם נגף: שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:
13. This they shall give, everyone who goes through the counting: half a shekel according to the holy shekel. Twenty gerahs equal one shekel; half of [such] a shekel shall be an offering to the Lord.   יג. זֶה | יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהֹוָה:
This they shall give: He [God] showed him [Moses] a sort of coin of fire weighing half a shekel, and He said to him, “Like this one they shall give.” -[from Tanchuma 9; Tanchuma Buber, Naso p. 35; Pesikta d’Rav Kahana 19a; Midrash Psalms 91:1; Yerushalmi, Shekalim 1:4]   זה יתנו: הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו:
who goes through the counting: Heb. הָעֹבֵר עַל-הַפְקֻדִים. It is customary for those who count to pass the ones who have been counted one following another, and so [too the word יַעִבֹר in] “each one that passes under the rod” (Lev. 27:32), and so [the word ךְתַּעִבֹרְנָה in] “flocks will again pass under the hands of one who counts them” (Jer. 33:13).   העבר על הפקודים: דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן לשון (ויקרא כז לב) כל אשר יעבור תחת השבט, וכן (ירמיה לג יג) תעבורנה הצאן על ידי מונה:
half a shekel according to the holy shekel: By the weight of the shekel that I fixed for you [against which] to weigh the holy shekels, such as the shekels mentioned in the section dealing with personal evaluations (Lev. 27:1-8) and [in the section concerning] inherited fields (Lev. 27:16-21).   מחצית השקל בשקל הקודש: במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:
Twenty gerahs equal one shekel: Now He explains to you how much it is.   עשרים גרה השקל: עכשיו פירש לך כמה הוא:
gerahs: Heb. גֵרָה, a word meaning a ma’ah [a small coin]. Likewise, “will come to prostrate himself before him for a silver piece (אִגוֹרַתכֶּסֶף) and a morsel of bread” (I Sam. 2:36).   גרה: לשון מעה, וכן בשמואל (בשמואל א' ב לו) יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:
Twenty gerahs equal one shekel: for a whole shekel equals four zuzim, and the zuz was originally five ma’oth, but they came and added a sixth to it and raised it to six ma’oth of silver, and half of this shekel [of] which I have spoken to you [here in this verse], they shall give as an offering to the Lord.   עשרים גרה השקל: השקל השלם, שהשקל ארבעה זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה, שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':
14. Everyone who goes through the counting, from the age of twenty and upward, shall give an offering to the Lord.   יד. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהֹוָה:
from the age of twenty and upward: [The Torah] teaches you here that no one under twenty years old goes out [to serve] in the army or is counted among men.   מבן עשרים שנה ומעלה: למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:
15. The rich shall give no more, and the poor shall give no less than half a shekel, with which to give the offering to the Lord, to atone for your souls.   טו. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
to atone for your souls: That they should not be struck by a plague because of the counting. Another explanation:   לכפר על נפשתיכם: שלא תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת א-דנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו הא-דנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:
to atone for your souls: [This was written] because [God] hinted to them [the Israelites] here [about] three offerings, because “an offering to the Lord” is written here three times. The first [represents] the offering [of silver] for the sockets [of the Mishkan], for he [Moses] counted them when they commenced with the donations for the Mishkan. Everyone gave a half-shekel, amounting to one hundred talents, as it is said: “And the silver of the community census was one hundred talents” (Exod. 38:25). The sockets were made from this, as it is said: “One hundred talents of the silver was [used to cast the sockets of the Mishkan and the sockets of the dividing curtain]” (Exod. 38:27). The second [offering mentioned here] was also [collected] through counting, for he [Moses] counted them after the Mishkan was erected. This is the counting mentioned in the beginning of the Book of Numbers: “on the first of the second month in the second year” (Num. 1:1). [For this offering] everyone gave a half-shekel, [the total of] which was [earmarked] for the purchase of communal sacrifices for every year. The rich and poor were equal in them [i.e., they gave equally in these two offerings]. Concerning that [second] offering, it is said: “to atone for your souls,” because the sacrifices are brought for the purpose of atonement. The third one [offering] is the offering for the Mishkan, as it is said: “Whoever set aside an offering of silver or copper” (Exod. 35:24). In this [offering] not everyone gave the same amount, but each one [gave] according to what his heart inspired him to give. -[from Shekalim 2b]   :
16. You shall take the silver of the atonements from the children of Israel and use it for the work of the Tent of Meeting; it shall be a remembrance for the children of Israel before the Lord, to atone for your souls."   טז. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
and use it for the work of the Tent of Meeting: [From this] you learn that they were commanded to count them at the beginning of the donation for the Mishkan after the incident of the calf. [They were commanded then] because a plague had befallen them, as it is said: “And the Lord plagued the people” (Exod. 32:35). This can be compared to a flock of sheep, treasured by its owner, which was stricken with pestilence. When it [the pestilence] was over, he [the owner] said to the shepherd, “Please count my sheep to know how many are left,” in order to make it known that he treasured it [the flock] (Tanchuma, Ki Thissa 9). It is, however, impossible to say that this counting [mentioned here] was the [same] one mentioned in the Book of Numbers, for in that one [counting] it says: “on the first of the second month” (Num. 1:1), and the Mishkan was erected on the first [day] of the first month, as it is said: On the day of the first month, on the first of the month, you shall erect, etc. (Exod. 40:2). The sockets were made from shekels realized from that counting, as it is said: “One hundred talents of the silver were used to cast, etc.” (Exod. 38:27). Thus you learn that they [the countings] were two-one at the beginning of their donation [to the Mishkan] after Yom Kippur in the first year [after the Exodus], and one in the second year in Iyar after the Mishkan had been erected. Now if you ask, how is it possible that in both of these countings the Israelites equaled six hundred three thousand, five hundred fifty? In the case of the silver of the community census, it says this number, and also in the Book of Numbers it says the same: “And all the counted ones were six hundred three thousand, five hundred fifty” (Num. 1:46). Were they [the countings] not in two [separate] years? It is impossible that in the first census there were none who were nineteen years old and consequently not counted, and by the second counting became twenty years old [and were counted]. The answer to this matter is that in the context of the ages of people, they were counted in the same year, but in the context of the Exodus they [the two dates] were two [separate] years, since [to figure the time] from the Exodus, we count from [the month of] Nissan, as we learned in [tractate] Rosh Hashanah (2b). In this context, the Mishkan was built in the first year [after the Exodus] and erected in the second year, for the new year started on the first of Nissan. People’s ages, however, are counted according to the number of years of the world, beginning with [the month of] Tishri. Thus, the two countings were [taken] in the same year. The first counting was in Tishri after Yom Kippur, when the Omnipresent was placated toward Israel to forgive them, and they were commanded concerning [building] the Mishkan. The second one [counting] was on the first of Iyar. -[from Num. Rabbah 1:10]   ונתת אתו על עבודת אהל מועד: למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר (שמות לב לה) ויגוף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר, ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו (במדבר א א) באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון, שנאמר (שמות מ ב) ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים וגו', ומהמנין הזה נעשו הא-דנים משקלים שלו, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:
for the work of the Tent of Meeting: These are the sockets made from it [i.e., from the silver of the atonements].   על עבודת אהל מועד: הן הא-דנים שנעשו בו:
17. The Lord spoke to Moses, saying:   יז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
18. "You shall make a washstand of copper and its base of copper for washing, and you shall place it between the Tent of Meeting and the altar, and you shall put water therein.   יח. וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ נְחשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם:
a washstand: Like a sort of large caldron, which has faucets allowing water to pour out through their openings.   כיור: כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
and its base: Heb. וְכַנּוֹ, as the Targum [Onkelos] renders: וּבְסִיסֵיהּ, a seat prepared for the washstand.   וכנו: כתרגומו ובסיסיה, מושב מתוקן לכיור:
for washing: This refers back to the washstand.   לרחצה: מוסב על הכיור:
between… the altar: [This refers to] the altar for burnt offerings, about which it is written that it was in front of the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting. The washstand was drawn away slightly [from the entrance] and stood opposite the space between the altar and the Mishkan, but it did not intervene at all [between them], because it is said: “And he placed the altar for burnt offerings at the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting” (Exod. 40:29), implying that the altar was in front of the Tent of Meeting, but the washstand was not in front of the Tent of Meeting. How is that so? It [the washstand] was drawn away slightly to the south. So it is taught in Zev. (59a).   ובין המזבח: מזבח העולה שכתוב בו, שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן, ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאמר (שמות מ כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום, כך שנויה בזבחים (נט א):
19. Aaron and his sons shall wash their hands and feet from it.   יט. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
their hands and feet: He [the kohen] would wash his hands and feet simultaneously. So we learned in Zev. (19b): How was the washing of the hands and the feet [performed]? [The kohen] would lay his right hand on his right foot and his left hand on his left foot and wash [in this manner].   את ידיהם ואת רגליהם: בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים (יט ב) כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדש:
20. When they enter the Tent of Meeting, they shall wash with water so that they will not die; or when they approach the altar to serve, to make a fire offering rise up in smoke to the Lord,   כ. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
When they enter the Tent of Meeting: to bring the incense up in smoke in the morning and in the afternoon, or to sprinkle some of the blood of the bull of the anointed Kohen [Gadol, who erred in his halachic decision and practiced according to that erroneous decision,] (Lev. 4:3-12) and the blood of the kids for [sin offerings for having engaged in] idolatry (Num. 15:22-26).   בבאם אל אהל מועד: להקטיר קטרת שחרית ובין הערבים, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה:
so that they will not die: This implies that if they do not wash, they will die. For in the Torah [there] are stated implications, and from the negative implication you [can] understand the positive.   ולא ימותו: הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:
the altar: [I.e.,] the outer [altar], in which no entry to the Tent of Meeting is involved, only [entry] into the courtyard.   אל המזבח: החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
21. they shall wash their hands and feet so that they will not die; this shall be for them a perpetual statute, for him and for his descendants, for their generations."   כא. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם:
so that they will not die: [This verse is written] to impose death upon one who serves on the altar when his hands and feet are not washed, for from the first death penalty (verse 20) we understand only [that death is imposed] upon one who enters the Temple.   ולא ימותו: לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:
22. The Lord spoke to Moses, saying:   כב. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
23. "And you, take for yourself spices of the finest sort: of pure myrrh five hundred [shekel weights]; of fragrant cinnamon half of it two hundred and fifty [shekel weights]; of fragrant cane two hundred and fifty [shekel weights],   כג. וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
spices of the finest sort: Heb. בְּשָׂמִים רֹאשׁ, of high quality.   בשמים ראש: חשובים:
fragrant cinnamon: Since cinnamon is the bark of a tree, and there is one good type [of cinnamon] that has a fragrant bouquet and a good taste, and there is another that is merely like wood, it was necessary to state “fragrant cinnamon,” [meaning that the incense was to be made] of the good species.   וקנמן בשם: לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:
half of it two hundred and fifty [shekel weights]: Half of the amount to be brought shall be two hundred and fifty; thus altogether it is five hundred [shekel weights], like the amount of pure myrrh. If so, why was it stated in halves? This is a Scriptural decree to bring it in halves to add to it two overweights, because we do not weigh [the spices] exactly. So it was taught in Kereithoth (5a).   מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן, למה נאמר בו חצאין, גזירת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (דף ה א):
fragrant cane: Heb. וּקְנֵה-בֹשֶׂם, cane of spice. Since there are canes that are not of spice, it is necessary to specify: בֹשֶׂם   וקנה בשם: קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:
two hundred and fifty [shekel weights]: [This is] its total sum.   חמשים ומאתים: סך משקל כולו:
24. and of cassia five hundred [shekel weights] according to the holy shekel, and one hin of olive oil.   כד. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין:
and of cassia: Heb. וְקִדָּה, the name of the root of an herb, and in the language of the Sages: קְצִיעָה, cassia. -[from Ker. 6a]   וקדה: שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:
hin: [The equivalent of] twelve logs. The Sages of Israel differ concerning it [i.e., how the oil was made]. Rabbi Meir says: They [whoever made the anointing oil] boiled the roots in it [the oil of the anointment]. Rabbi Judah said to him: But is it not so that it [the anointment oil] did not even suffice to anoint the roots [and thus they certainly couldn’t boil the spices in the oil]? Rather, they soaked them [the spices] in water so that they would not absorb the oil, and then poured the oil on them until they were impregnated with the scent, and [then] they wiped the oil off the roots. -[from Ker. 5a]   הין: שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העיקרין. אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו סיפק, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין:
25. You shall make this into an oil of holy annoinment, a perfumed compound according to the art of a perfumer; it shall be an oil of holy anointment.   כה. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת. רֹקַח is a noun, and the accent, which is on the first syllable, proves that. It is like רֶקַע רֶגַע, but it is not like “Who wrinkles (רֹגַע) the sea” (Isa. 51:15), or like “Who spread out (רֹקַע) the earth” (Isa. 42:5) [which are both verbs], because [in those instances] the accent is at the end of the word. Any substance mixed with another substance until one becomes impregnated from the other with either scent or taste is called מִרְקַחַת.   רקח מרקחת: רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע, ואינו כמו (ישעיה נא טו) רגע הים, וכמו (ישעיהו מב ה) רקע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת, a compound made through the skill of mixing.   רקח מרקחת: רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:
according to the art of a perfumer: Heb. רֹקֵחַ, the name of the craftsman in this field.   מעשה רוקח: שם האומן בדבר:
26. And you shall anoint with it the Tent of Meeting and the Ark of Testimony,   כו. וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת:
And you shall anoint with it: All anointments were in the shape of the Greek [letter] “chaff,” except those of the kings, which were like a sort of crown. -[from Ker. 5b]   ומשחת בו: כל המשיחות כמין כי יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:
27. the table and all its implements, the menorah and its implements, the altar of incense,   כז. וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
28. the altar of the burnt offering and all its implements, the washstand and its base.   כח. וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
29. And you shall sanctify them so that they become a holy of holies; whatever touches them shall become holy.   כט. וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ:
And you shall sanctify them: This anointment sanctifies them to be a holy of holies. And what is their sanctity? Whatever touches them shall become holy. [I.e.,] whatever is fit for [placement in] a service vessel, when it enters them [the vessels], it becomes intrinsically holy so that it becomes unfit [to be an offering] if it goes out [of its designated boundaries], if it stays [out] overnight, or if [it comes in contact with] a person who has immersed himself [from uncleanness] on that day, and it may not be redeemed to become ordinary [unsanctified] food. Something unfit for them [i.e., for the service vessels], however, they [the vessels] do not sanctify (Zev. 87a). This was taught as an explicit Mishnah concerning the altar [i.e., a Baraitha, Zev. 83b]: Since it is stated: “Whatever touches the altar will be holy” (Exod. 29:37), I understand it to mean whether it is fit or unfit. Therefore, [to clarify this,] the Torah states [that] lambs [are to be sacrificed upon the altar]. Because just as lambs are fit, so is anything else that is fit [sanctified if it comes in contact with the altar]. Every anointment of the Mishkan, the kohanim, and the kings is translated [by Onkelos] as an expression of greatness because there is no need to anoint them except in order to proclaim their greatness. So did the King [God] decree, that this [the anointment] is their initiation into greatness. Other anointments, however, such as anointed wafers, “and with the first oils they anoint themselves” (Amos 6:6), their Aramaic [translation] is the same as the Hebrew.   וקדשת אותם: משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר (שמות כט לז) כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך, שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות כגון (שמות כט ב) רקיקין משוחין, (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:
30. And with it you shall anoint Aaron and his sons and sanctify them to serve Me [as kohanim].   ל. וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי:
31. And to the children of Israel you shall speak, saying: 'This shall be oil of holy anointment to Me for your generations.   לא. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם:
for your generations: From here our Rabbis deduced that it [the anointing oil made by Moses] will all remain in existence in the future. -[from Horioth 11b]   לדרתיכם: מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא:
This: Heb. זֶה. In gematria, this equals twelve logs. [ ז, ה, totaling 12.] -[from Horioth 11b]   זה: בגימטריה תריסר לוגין הוו:
32. It shall not be poured upon human flesh, and according to its formula you shall not make anything like it. It is holy; it shall be holy to you.   לב. עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:
It shall not be poured: Heb. לֹא יִיסָ. [This is spelled] with two “yud” s. It is an expression [in the form] of לֹא יִפְעַל, it shall not do, like, “and in order that it be good (יִיטַב) for you” (Deut. 5:16).   לא ייסך: בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו (דברים ה טו) למען ייטב לך:
It shall not be poured upon human flesh: from this very oil.   על בשר אדם לא ייסך: מן השמן הזה עצמו:
and according to its formula you shall not make anything like it: With the amount of its ingredients you shall not make another like it, but if one decreased or increased the ingredients according to the measure of a hin of oil, it is permitted. Also, the [oil] made according to the formula of this [oil]-the one who anoints himself [with it] is not liable, only the one who mixes it. -[from Ker. 5a]   ובמתכנתו לא תעשו כמהו: בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו:
according to its formula: Heb. וּבְמַתְכֻּנְךְתּוֹ, a word meaning a number, like “the number of (מַתְכֹּנֶת) bricks” (Exod. 5:8), and so, בְּמַתְכֻּנְךְתָּה, mentioned in reference to the incense (below, verse 37).   ובמתכנתו: לשון חשבון, כמו (שמות ה ח) מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה של קטורת:
33. Any person who compounds anything like it or puts any of it on an alien shall be cut off from his people.' "   לג. אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:
or puts any of it: Of that [oil] of [i.e., made by] Moses. [However, anyone who anoints himself with oil that was made copying the original anointing oil is not liable.] -[from Ker. 5a]   ואשר יתן ממנו: מאותו של משה:
on an alien: [I.e.,] which is not needed for the kehunah or the kingship.   על זר: שאינו צורך כהונה ומלכות:
34. And the Lord said to Moses: "Take for yourself aromatics, [namely] balsam sap, onycha and galbanum, aromatics and pure frankincense; they shall be of equal weight.   לד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף | וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
balsam sap: Heb. נָטָף. This is balm (צֳרִי), but since it is only the sap that drips (נוֹטֵף) from the balsam trees, it is called נָטָף (Ker. 6a), and in French, gomme, gum resin. The balm itself, however, is called triaca [in Old Provencal], theriac.   נטף: הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו תירייק"א ושחלת - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
onycha: Heb. וּשְׁחֵלֶת, a root of a spice, smooth and shiny as fingernails, and in the language of the Mishnah (Ker. 6a) it is called צִפֹּרֶן. This is what Onkelos renders as וְטוּפְרָא. [Both צִפֹּרֶן and טוּפְרָא mean “fingernail.”]   וחלבנה: בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
and galbanum: A spice with a vile odor, called galbane [in Old French], galbanum. The Scripture counted it among the ingredients of the incense [in order] to teach us that we should not look askance at including Jewish transgressors with us when we assemble for fasting or prayer. [The Torah instructs us] that they should be counted with us. -[from Ker. 6b]   סמים: אחרים:
aromatics: Heb. סַמִּים. Other [aromatics]. -[from Ker. 6b]   ולבנה זכה: מכאן למדו רבותינו אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה שלשה, הרי חמישה, סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשרה, ולבונה הרי אחד עשר ואלו הן הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה, מור וקציעה, שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת, הקושט והקילופה והקנמון הרי אחד עשר. בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
and pure frankincense: From here our Rabbis learned that eleven ingredients were told to Moses [when he was] at Sinai: the minimum of aromatics-two [since סַמִּים is written in the plural form]; balsam sap, onycha, and galbanum-three, equaling five; aromatics [written a second time]-to include again the number of these, equaling ten; and frankincense, totaling eleven. They are as follows: (1) balsam sap, (2) onycha, (3) galbanum, (4) frankincense, (5) myrrh, (6) cassia, (7) spikenard נֵרְדְּ) (שִׁבֹּלֶת, and (8) saffron, totaling eight, because שִׁבֹּלֶת and נֵרְדְּ are one, for spikenard נֵרְדְּ is like an ear [of grain] שִׁבֹּלֶת. [To continue:] (9) costus, (10) aromatic bark, and (11) cinnamon, thus totaling eleven. Borith carshina [mentioned further in the Baraitha, is not counted because it] does not go up in smoke, but they rub the onycha with it to whiten it so that it should be beautiful. -[from Ker. 6a]   בד בבד יהיה: אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו (כריתות ו א) הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד, יהיה זה כמו זה:
they shall be of equal weight: Heb. יִהְיֶה בַּד בְּבַד. These four [ingredients] mentioned here [explicitly] shall be equal, a weight for a weight. Like the weight of one, so shall be the weight of the other. So we learned (Ker. 6a): The balsam, the onycha, the galbanum, and the frankincense the weight of each was seventy manehs. The word בַּד appears to me to mean a unit; each one [i. e., the weight] shall be this one like that one.   :
35. And you shall make it into incense, a compound according to the art of the perfumer, well blended, pure, holy.   לה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
well blended: Heb. מְמֻלָח, as the Targum [Onkelos] renders: מְעָרֵב, mixed. He should mix their [the spices’] powder thoroughly, one with the other. Accordingly, I say that [the following] are similar to this: “And the sailors (הַמַּלָּחִים) were frightened” (Jonah 1:5); “your sailors (מַלָחַיִ) and your mariners” (Ezek. 27:27). [Sailors are given this appellation] because they turn over the water with oars when they propel the ship, like a person who turns over beaten eggs with a spoon to blend them with water. And anything that a person wishes to blend thoroughly, he turns over with his finger or with a spoon.   ממלח: כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו (יונה א ה) וייראו המלחים, (יחזקאל כז כז) מלחיך וחובליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:
well blended, pure, holy: It shall be well blended; it shall be pure, and it shall be holy.   ממלח טהור קדש: ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:
36. And you shall crush some of it very finely, and you shall set some of it before the testimony in the Tent of Meeting, where I will arrange meetings with you; it shall be to you a holy of holies.   לו. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
and you shall set some of it: This is the daily incense, which is on the inner altar, which is in the Tent of Meeting.   ונתתה ממנה וגו': היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי, שהוא באהל מועד:
where I will arrange meetings with you: All appointments to speak that I will set up for you, I will set up for that place.   אשר אועד לך שמה: כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:
37. And the incense that you make, you shall not make for yourselves according to its formula; it shall be holy to you for the Lord.   לז. וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהֹוָה:
according to its formula: According to the number of its ingredients.   במתכנתה: במנין סממניה:
it shall be holy to you for the Lord: That you shall not make it except for My Name.   קדש תהיה לך לה': שלא תעשנה אלא לשמי:
38. Any person who makes anything like it, to smell it[s fragrance], shall be cut off from his people.   לח. אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:
to smell it[s fragrance]: But you may make it according to its formula of your own [ingredients] in order to deliver it to the community. -[from Ker. 5a]   להריח בה: אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור:

Chapter 31

1. The Lord spoke to Moses, saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. "See, I have called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah,   ב. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:
I have called by name: to perform My work Bezalel.   קראתי בשם: לעשות מלאכתי, את בצלאל:
3. and I have imbued him with the spirit of God, with wisdom, with insight, with knowledge, and with [talent for] all manner of craftsmanship   ג. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:
with wisdom: [I.e.,] what a person hears from others and learns. -[from Sifrei Deut. 1:13]   בחכמה: מה שאדם שומע מאחרים ולמד:
with insight: With his intellect he understands other things based on what he learned. -[from Sifrei Deut. 1:13]   ובתבונה: מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:
with knowledge: The holy spirit.   ובדעת: רוח הקדש:
4. to do master weaving, to work with gold, with silver, and with copper,   ד. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת:
to do master weaving: Heb. לַחְשֹׁב מַחִשָׁבֹת, the weaving work of a master weaver.   לחשוב מחשבת: אריגת מעשה חושב:
5. with the craft of stones for setting and with the craft of wood, to do every [manner of] work.   ה. וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:
with the craft: Heb. וּבַחִרשֶׁת, a term denoting a craft, like “a skilled craftsman (חָרָשׁ) ” (Isa. 40:20). Onkelos, however, explained [this term] but varied [the wording] in their explanation [i.e., in the explanation of the two mentions of חִרשֶׁ. וּבַחִרשֶׁתאֶבֶן he rendered וּבְאוּמָנוּתאִבַן טָבָא, and בַחִרשֶׁתעֵץ he rendered וּבְנַגָּרוּתאָעָא, because a craftsman of stones is called אוּמָן, craftsman, whereas a craftsman of wood is called נַגַָָּר, carpenter.   ובחרשת: לשון אומנות, כמו (ישעיה מ כ) חרש חכם, ואונקלוס פירש ושנה בפירושן, שחרש אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר:
for setting: Heb. לְמַלֹאת, lit., to fill. To set it [each stone] into its setting in its fullness, [i.e.,] to make the setting equal to the measurement of the bottom of the stone and its thickness. [See commentary on Exod. 25:7.]   למלאת: להושיבה במשבצת שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה:
6. And, behold, with him I have placed Oholiab the son of Ahisamach, of the tribe of Dan, and all the wise hearted into whose hearts I have instilled wisdom, and they shall make everything I have commanded you:   ו. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:
and all the wise-hearted into whose hearts I have instilled wisdom: And additionally, other wise-hearted people among you [shall assist], as well as everyone into whom I have instilled wisdom, and [all of them] shall make everything I have commanded you.   ובלב כל חכם לב וגו': ועוד שאר חכמי לב יש בכם, וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך:
7. The Tent of Meeting and the ark for the testimony, as well as the cover that [shall be] upon it, all the implements of the tent,   ז. אֵת | אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל:
and the ark for the testimony: For the purpose of the tablets of the testimony.   ואת הארן לעדת: לצורך לוחות העדות:
8. the table and its implements, the pure menorah and all its implements, the altar of incense,   ח. וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
the pure: Heb. הַטְּהֹרָה. [The menorah is described by this adjective] because [it was made] of pure gold. [based on Exod. 25:31]   הטהרה: על שם זהב טהור:
9. the altar for the burnt offering and all its implements, the washstand and its base,   ט. וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ:
10. the meshwork garments, the holy garments for Aaron the kohen, the garments of his sons [in which] to serve [as kohanim],   י. וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
the meshwork garments: Heb. בִּגְדֵי הַשְְׂרָד In my opinion, according to the simple meaning of the verse, it is impossible to say that the garments of the kehunah are referred to [here], because it says next to them [at the end of the verse], “the holy garments for Aaron the kohen, the garments of his sons [in which] to serve [as kohanim].” But these בִּגְדֵי הַשְׂרָד [referred to here] are the garments of blue, purple, and crimson wool mentioned in the section dealing with the travels (Num. 4:6-13): “and they shall place upon it a garment of blue wool,” “and they shall place upon it a garment of purple wool,” “and they shall place upon them a garment of crimson wool.” My assertion [that בִּגְדֵי הַשְׂרָד refers to the coverings of the vessels] appears correct, since it says: “And from the blue wool, the purple wool, and the crimson they made בִּגְדֵי הַשְׂרָד ” (Exod. 39:1), but linen was not mentioned with them. Now, if it [the text] is speaking of the garments of the kehunah, we do not find in any of them [reference to] purple or crimson wool without [the addition of] linen. בִּגְדֵי הַשְׂרָד Some [commentators] explain בִּגְדֵי הַשְׂרָד as an expression of work and service, like its [Aramaic] translation, לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא, and it has no similarity in the Scriptures. But I believe that it is Aramaic, like the [Aramaic] translation of קְלָעִים [hangings, translated סְרָדִין] (Exod. 27:9) and the [Aramaic] translation of מִכְבָּר [grating, translated סְרָדָא] (Exod. 27:4), for they were woven with a needle [and] made of many holes, lazediz in Old French, mesh-work, crochet-work, [or] lace.   ואת בגדי השרד: אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד, הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני, האמורין בפרשת מסעות (במדבר ד יב) ונתנו אל בגד תכלת, (שם יג) ופרשו עליו בגד ארגמן, (שם ח) ופרשו עליהם בגד תולעת שני. ונראין דברי, שנאמר (שמות לט א) ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש, ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:
11. the anointing oil and the incense for the Holy; in complete accordance with everything I have commanded you they shall do."   יא. וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ:
and the incense for the Holy: For the purpose of bringing [incense] up in smoke in the Heichal, which is holy.   ואת קטרת הסמים לקדש: לצורך הקטרת ההיכל שהוא קדש:
12. The Lord spoke to Moses, saying:   יב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
13. "And you, speak to the children of Israel and say: 'Only keep My Sabbaths! For it is a sign between Me and you for your generations, to know that I, the Lord, make you holy.   יג. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהֹוָה מְקַדִּשְׁכֶם:
And you, speak to the children of Israel: But [as for] you, although I have mandated you to command them [the Israelites] concerning the work of the Mishkan, do not let it seem to you that you may easily set aside the Sabbath because of that work.   ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
Only keep My Sabbaths!: Although you will be rushed to perform the work [of the Mishkan] quickly, the Sabbath shall not be set aside because of it. All instances of אַ and רַק [imply limitations, i.e.,] are exclusive, to exclude the Sabbath from the work of the Mishkan.   אך את שבתתי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:
For it is a sign between Me and you: It is a sign of distinction between us that I have chosen you, by granting you as an inheritance My day of rest for [your] rest.   כי אות הוא ביני וביניכם: אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
to know: [So that] the nations [should know] that I, the Lord, sanctify you.   לדעת: האומות [בה] כי אני ה' מקדשכם:
14. Therefore, keep the Sabbath, for it is a sacred thing for you. Those who desecrate it shall be put to death, for whoever performs work on it, that soul will be cut off from the midst of its people.   יד. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
shall be put to death: If there are witnesses and a warning.   מות יומת: אם יש עדים והתראה:
will be cut off: without warning. -[from Mechilta]   ונכרתה: בלא התראה:
Those who desecrate it: Heb. מְחַלְלֶיהָ, [those] who treat its sanctity as profane.   מחלליה: הנוהג בה חול בקדושתה:
15. Six days work may be done, but on the seventh day is a Sabbath of complete rest, holy to the Lord; whoever performs work on the Sabbath day shall be put to death.'   טו. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
a Sabbath of complete rest: Heb. שַׁבָּתשַׁבָּתוֹן, a reposeful rest, not a casual rest.   שבת שבתון: מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי:
(a Sabbath of complete rest: For this reason, Scripture repeated it [the word, שַׁבָּת], to inform [us] that on it all work is prohibited, even what is needed for food. Similarly regarding Yom Kippur, in whose context it says: “It is a Sabbath of complete rest for you” (Lev. 23:32), all work is prohibited. However, concerning festivals it says only: “on the first day is a rest, and on the eighth day is a rest” (Lev. 23:39), [meaning that] on them [i.e., on holidays] only servile work is prohibited, but work needed for food [preparation] is permitted.)   שבת שבתון: לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש, וכן יום הכפורים שנאמר בו (ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם, אסור בכל מלאכה, אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (שם) אסורים בכל מלאכת עבודה, ומותרים במלאכת אוכל נפש:
holy to the Lord: The observance of its sanctity shall be for My name and by My commandment.   קדש לה': שמירת קדושתה לשמי ובמצוותי:
16. Thus shall the children of Israel observe the Sabbath, to make the Sabbath throughout their generations as an everlasting covenant.   טז. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
17. Between Me and the children of Israel, it is forever a sign that [in] six days The Lord created the heaven and the earth, and on the seventh day He ceased and rested."   יז. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
and rested: Heb. וַיִּנָפַשׁ. As the Targum [Onkelos] renders: וְנָח, and rested. Now every expression of נוֹפֶשׁ, rest, is an expression of נֶפֶשׁ, soul, for one regains one’s soul and one’s breath when one rests from the toil of work. He about Whom it is written: “He neither tires nor wearies” (Isa. 40:28), and Whose every act is performed by speech [alone, without physical effort], dictated rest in reference to Himself [only] in order to make it understood to the [human] ear with words that it can understand.   וינפש: כתרגומו ונח, וכל לשון נופש והוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה. ומי שכתוב בו (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא יגע, וכל פעלו במאמר, הכתיב מנוחה לעצמו, לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG