Contact Us

Torah Reading for Vayeishev

Torah Reading for Vayeishev

 Email
Parshat Vayeishev
Shabbat, 21 Kislev, 5778
9 December, 2017
Select a portion:
3rd Portion: (Genesis 37:23-36)
Show content in:

Genesis Chapter 37

23Now it came to pass when Joseph came to his brothers, that they stripped Joseph of his shirt, of the fine woolen coat which was upon him.   כגוַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
that they stripped Joseph of his shirt: This is the shirt.   את כתנתו: זה חלוק:
of the fine woolen coat which was upon him: This is what his father gave to him, more than his brothers. [From Gen. Rabbah 84:16]   את כתונת הפסים: הוא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו:
24And they took him and cast him into the pit; now the pit was empty there was no water in it.   כדוַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
now the pit was empty-there was no water in it: Since it says: “now the pit was empty,” do I not know that there was no water in it? For what purpose did the Torah write,“there was no water in it” ? [To inform us that] there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it. [From Shab. 22a, Chag. 3a]   והבור רק אין בו מים: ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:
25And they sat down to eat a meal, and they lifted their eyes and saw, and behold, a caravan of Ishmaelites was coming from Gilead, and their camels were carrying spices, balm, and lotus, going to take [it] down to Egypt.   כהוַיֵּֽשְׁבוּ֘ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹֽרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הֽוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
a caravan: Heb. אֹרְחַת, as the Targum renders שְׁיָרַת, [אֹרְחַת] because of those who travel on the way (אֹרַח).   ארחת: כתרגומו שיירת, על שם הולכי ארח:
and their camels were carrying, etc.: Why did Scripture publicize their burden? To let you know the reward of the righteous, for it is customary for Arabs to carry only naphtha and tar, whose odor is foul, but for this one (Joseph) it was arranged [that they should be carrying] spices, so that he should not be afflicted by a foul odor. [Mechilta Beshallach, treatise 2, section 5]   וגמליהם נושאים וגו': למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע:
spices: Heb. נְכֹאת. Any collection of many spices is called נְכֹאת. Similarly,“and he showed them his entire storeroom of spices (בֵּית נְכֹתֹה)” (II Kings 20:13), the compounding of his spices. Onkelos, however, renders it as a word meaning wax.   נכאת: כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת וכן (מ"ב כ יג) ויראם את כל בית נכתה, מרקחת בשמיו, ואונקלוס תרגמו לשון שעוה:
balm: Heb. וּצְרִי, a sap that drips from balsam trees, and this is נָטָתּ, sap, which is enumerated with the ingredients of the incense [used in the Temple] (Exod. 30:34-38).   וצרי: שרף הנוטף מעצי הקטף, והוא (שמות ל לד) נטף, הנמנה עם סמני הקטורת:
and lotus: Heb. וָלֹט. This is called לוֹטִיתָא in the language of the Mishnah (Shevi’ith 7:6). Our Sages defined it as a root of an herb, called aristolochie, birthwort, in Tractate Niddah (8a).   ולט: לוטס שמו בלשון משנה (שביעית ז ו). ורבותינו פירשוהו לשון שרש עשב ושמו אשטורוזי"א [ספלול] במסכת נידה (ח א):
26And Judah said to his brothers, "What is the gain if we slay our brother and cover up his blood?   כווַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
What is the gain: What money [will we profit]? As the Targum renders.   מה בצע: מה ממון, כתרגומו:
and cover up his blood: And conceal his death.   וכסינו את דמו: ונעלים את מיתתו:
27Come, let us sell him to the Ishmaelites, but our hand shall not be upon him, for he is our brother, our flesh." And his brothers hearkened.   כזלְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֨נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
And… hearkened: Heb. וַיִשְׁמְעוּ, [which the Targum renders:] מִינֵיהּ וְקַבִּילוּ, and they accepted from him. Every instance of שְׁמִיעָה that signifies acceptance, such as this one and such as“And Jacob listened (וַיִשְׁמַע) to his father” (Gen. 28:7),“We will do, and we will listen (וְנִשְׁמָע)” (Exod. 24:7), is translated נְקַבֵּל. Every instance that means the hearing of the ear, [however,] such as“And they heard (וַיִשְׁמְעוּ) the voice of the Lord God going in the garden” (Gen. 3:8),“But Rebecca overheard (שׁוֹמַעַת)” (ibid. 27:5),“and Israel heard (וַיִשְׁמַע) [of it]” (ibid. 35:22),“I have heard (שָׁמַעְתִּי) the complaints” (Exod. 16:12), are all rendered [respectively]: וּשְׁמַע, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמָעוּ, שְׁמִיע ַקֳדָמַי.   וישמעו: וקבילו מניה. וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון (לעיל כח ז) וישמע יעקב אל אביו, (שמות כד ז) נעשה ונשמע, מתרגם נקבל, וכל שהוא שמיעת האוזן, כגון (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' א-להים מתהלך בגן, (שם כז ה) ורבקה שומעת, (שם לה כב) וישמע ישראל, (שמות טז יב) שמעתי את תלונות, כולן מתרגם ושמעו, ושמעת, ושמע, שמיע קדמי:
28Then Midianite men, merchants, passed by, and they pulled and lifted Joseph from the pit, and they sold Joseph to the Ishmaelites for twenty silver [pieces], and they brought Joseph to Egypt.   כחוַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
Then Midianite men, merchants, passed by: This is another caravan, and Scripture informs you that he was sold many times. [From Tanchuma Buber, Vayeshev 13]   ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:
and they pulled: The sons of Jacob [pulled] Joseph out the pit and sold him to the Ishmaelites, and the Ishmaelites to the Midianites, and the Midianites to Egypt. [From Midrash Asarah Harugei Malchuth]   וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:
29And Reuben returned to the pit, and behold, Joseph was not in the pit; so he rent his garments.   כטוַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵֽין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
And Reuben returned: But when he (Joseph) was sold, he (Reuben) was not there, for his day to go and serve his father had arrived (Gen. Rabbah 84:15). Another explanation: He was busy with his sackcloth and his fasting for disarranging his father’s bed (Peskikta d’Rav Kahana ch. 25.   וישב ראובן: ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו:
30And he returned to his brothers and said, "The boy is gone! And I where will I go?"   לוַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַֽאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
…where will I go?: Where will I flee from Father’s pain?   אנה אני בא: אנה אברח מצערו של אבא:
31And they took Joseph's coat, and they slaughtered a kid, and they dipped the coat in the blood.   לאוַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
and they slaughtered a kid: Its blood resembles that of a human. [From Gen. Rabbah 84:19, Targum Jonathan]   שעיר עזים: דמו דומה לשל אדם:
the coat: Heb. הַכֻּתֹּנֶת. This is its name. [I.e. this is the absolute state.] But when it is connected to another word [i.e. in the construct state], as in“Joseph’s coat” (כְּתֹנֶת יוֹסֵף) ,“a fine woolen coat” (כְּתֹנֶת פַּסִים) (above, verse 3), [and]“a linen shirt” (כְּתֹנֶת בַּד) (Lev. 16:4), it is vowelized כְּתֹנֶת.   הכתנת: זה שמה, וכשהיא דבוקה לתיבה אחרת כגון (פסוק לא) כתנת יוסף, (פסוק ג) כתנת פסים, (ויקרא טז ד) כתנת בד, נקוד כתנת:
32And they sent the fine woolen coat, and they brought [it] to their father, and they said, "We have found this; now recognize whether it is your son's coat or not."   לבוַיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
33He recognized it, and he said, "[It is] my son's coat; a wild beast has devoured him; Joseph has surely been torn up."   לגוַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
and he said, “[It is] my son’s coat…”: It is [my son’s coat]. [From targumim]   ויאמר כתנת בני: היא זו:
a wild beast has devoured him: [This means that] the Holy Spirit flickered within him: Potiphar’s wife will ultimately provoke him (Gen. Rabbah 84:19). Now why did the Holy One, blessed be He, not reveal it (the truth) to him? Because they (the brothers) excommunicated and cursed anyone who would reveal [it], and they included the Holy One, blessed be He, with them, but Isaac, however, knew that he was alive [but] he said, “How can I reveal it if the Holy One, blessed be He, does not wish to reveal it to him?” [from Tanchuma Miketz]   חיה רעה אכלתהו: נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. ולמה לא גלה לו הקב"ה, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם, אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו:
34And Jacob rent his garments, and he put sackcloth on his loins, and he mourned for his son many days.   לדוַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
many days: Twenty-two years from the time he (Joseph) left him until Jacob went down to Egypt, as it is said: “Joseph was seventeen years old, etc.” (verse 2), and he was 30 years old when he stood before Pharaoh, and the seven years of plenty, “For this is already two years of the famine” (Gen. 45:6) when Jacob came to Egypt. Here are 22 years corresponding to the 22 years that Jacob did not fulfill [the mitzvah] to honor his father and mother: 20 years that he was in Laban’s house, and two years that he was on the road when he returned from Laban’s house, one and a half years in Succoth and six months in Beth-el. This is what he [meant when he] said to Laban, “This is twenty years for me in your house” (Gen. 31:41). They are for me, upon me, and I will ultimately suffer [for twenty years], corresponding to them. [From Gen. Rabbah 84:20, Meg. 16b-17a]   ימים רבים: עשרים ושתים שנה משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פסוק ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן:
35And all his sons and all his daughters arose to console him, but he refused to be consoled, for he said, "Because I will descend on account of my son as a mourner to the grave"; and his father wept for him.   להוַיָּקֻ֩מוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַֽחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
and all his daughters: Rabbi Judah says: Twin sisters were born with every tribe, and they married them. Rabbi Nehemiah says: They were Canaanite women. But what is the meaning of“and all his daughters” ? A person does not hesitate to call his son-in-law his son and his daughter-in-law his daughter. [From Gen. Rabbah 84:21]   וכל בנתיו: רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו:
but he refused to be consoled: No one accepts consolation for a person who is really alive but believed to be dead, for it is decreed that a dead person should be forgotten from the heart, but not a living person. [From Gen. Rabbah 84:21, Pes. 54b]   וימאן להתנחם: אין אדם יכול לקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי:
I will descend on account of my son: Heb. אֶל-בְּנִי. There are many instances of אֶל that serve as an expression of עַל, “on account of,” e.g.“on account of (אֶל) Saul and on account of (וְאֶל) the bloody house” (II Sam. 21:1);“because (אֶל) the Ark of God had been taken and because of (וְאֶל) (the death of) (sic) her father-in-law and her husband” (I Sam. 4:21).   ארד אל בני: כמו על בני, והרבה אל משמשין בלשון על, (ש"ב כא א) אל שאול ואל בית הדמים, (ש"א ד כא) אל הלקח ארון הא-להים ואל מות חמיה ואישה:
as a mourner to the grave: Heb. שְׁאֹלָה. According to its simple meaning, it is a term denoting the grave. In my mourning I will be buried, and I will not be consoled all my days (Targum Jonathan ben Uzziel). [According to] its midrashic interpretation, however, [שְׁאוֹל means] Gehinom. This sign was given into my hand from God, that if none of my sons dies within my lifetime, I am assured that I will not see the face of Gehinnom. [From Tanchuma Vayigash 9, Midrash Yelammedenu]   אבל שאולה: כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם:
and his father wept for him: This refers to Isaac. He was weeping over Jacob’s distress, but he did not mourn [for Joseph], for he knew that he was alive. [From Gen. Rabbah 84:21]   ויבך אתו אביו: יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי:
36And the Midianites sold him to Egypt, to Potiphar, Pharaoh's chamberlain, chief of the slaughterers.   לווְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָֽכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים:
chief of the slaughterers: Those who slaughter the king’s animals.   הטבחים: שוחטי בהמות המלך:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email