Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook

Torah Reading for Vayeitzei

Torah Reading for Vayeitzei

Genesis 28:10-32:3

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 28

10. And Jacob left Beer sheba, and he went to Haran.   י. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:
And Jacob left: Because, it was due to the fact that the daughters of Canaan were displeasing in the eyes of his father Isaac, that Esau went to Ishmael, Scripture interrupted the account dealing with Jacob and it is written (above verse 6): “When Esau saw that Isaac had blessed [Jacob], etc.” And as soon as Scripture finished [the account of Esau’s marriage], it returned to the previous topic.   ויצא יעקב: על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכתיב (לעיל כח ו) וירא עשו כי ברך וגו', ומשגמר חזר לענין הראשון:
And Jacob left: Scripture had only to write: “And Jacob went to Haran.” Why did it mention his departure? But this tells [us] that the departure of a righteous man from a place makes an impression, for while the righteous man is in the city, he is its beauty, he is its splendor, he is its majesty. When he departs from there, its beauty has departed, its splendor has departed, its majesty has departed. And likewise (Ruth 1:7): “And she went forth from the place,” stated in reference to Naomi and Ruth. - [From Gen. Rabbah 68:6]   ויצא יעקב מבאר שבע: לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות:
and he went to Haran: He left in order to go to Haran. — [From Gen. Rabbah 68:8,]   וילך חרנה: יצא ללכת לחרן:
11. And he arrived at the place and lodged there because the sun had set, and he took some of the stones of the place and placed [them] at his head, and he lay down in that place.   יא. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
And he arrived at the place: Scripture does not mention which place, but [it means] the place mentioned elsewhere, which is Mount Moriah, concerning which it is said (Gen. 22:4):“And he saw the place from afar.” [From Pes. 88a]   ויפגע במקום: לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:
And he arrived: Heb. וַיִפְגַע, as in (Josh. 16:7):“and it reached (וּפָגַע) Jericho” ; (ibid. 19: 11):“and it reached (וּפָגַע) Dabbesheth.” Our Rabbis (Gen. Rabbah 68:9, Ber. 26b) interpreted it [the word וַיִפְגַע] as an expression of prayer, as in (Jer. 7:16):“And do not entreat (תִּפְגַּע) me,” and this teaches us that he [Jacob] instituted the evening prayer. [Scripture] did not write וַיִתְפַּלֵּל, [the usual expression for prayer], to teach that the earth sprang toward him [i.e. the mountain moved toward him], as is explained in the chapter entitled גִיד הַנָּשֶׁה (Chullin 91b).   ויפגע: כמו (יהושע טז ז) ופגע ביריחו, (שם יט יא) ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא ב):
because the sun had set: Heb. כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ [Scripture] should have written [in reverse order]:“And the sun set (וַיָּבֹא), and he stayed there overnight.” [The expression] כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ implies that the sun set suddenly for him, not at its usual time, so that he would have to stay there overnight. [From Gen. Rabbah 68:10, Chullin 91b]   כי בא השמש: היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם. כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:
and placed [them] at his head: He arranged them in the form of a drainpipe around his head because he feared the wild beasts. They [the stones] started quarreling with one another. One said, “Let the righteous man lay his head on me,” and another one said, “Let him lay [his head] on me.” Immediately, the Holy One, blessed be He, made them into one stone. This is why it is stated (verse 18):“and he took the stone [in the singular] that he had placed at his head.” [From Chullin 91b]   וישם מראשותיו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:
and he lay down in that place: [The word הַהוּא] is a restrictive expression, meaning that [only] in that place did he lie down, but during the fourteen years that he served in the house of Eber, he did not lie down at night, because he was engaged in Torah study. [From Gen. Rabbah 68:11]   וישכב במקום ההוא: לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה:
12. And he dreamed, and behold! a ladder set up on the ground and its top reached to heaven; and behold, angels of God were ascending and descending upon it.   יב. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:
ascending and descending: Ascending first and afterwards descending. The angels who escorted him in the [Holy] Land do not go outside the Land, and they ascended to heaven, and the angels of outside the Holy Land descended to escort him.[From Gen. Rabbah 68:12]   עולים ויורדים: עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו:
13. And behold, the Lord was standing over him, and He said, "I am the Lord, the God of Abraham your father, and the God of Isaac; the land upon which you are lying to you I will give it and to your seed.   יג. וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
And behold, the Lord was standing over him: to guard him.   נצב עליו: לשמרו:
and the God of Isaac: Although we do not find in Scripture that the Holy One, blessed be He, associates His name with that of the righteous during their lifetimes by writing “the God of so-and-so,” for it is said (Job 15:15):“Lo! He does not believe in His holy ones,” [i.e., God does not consider even His holy ones as righteous until after their deaths, when they are no longer subject to the evil inclination,] nevertheless, here He associated His name with Isaac because his eyes had become dim, and he was confined in the house, and he was like a dead person, the evil inclination having ceased from him (Tanchuma Toledoth 7).   ואלהי יצחק: אף על פי שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלהי פלוני, משום שנאמר (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין, כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא היה בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסק ממנו:
upon which you are lying: (Chullin ad loc.) The Holy One, blessed be He, folded the entire Land of Israel under him. He hinted to him that it would be as easily conquered by his children (as four cubits, which represent the area a person takes up [when lying down]). [From Chullin 91b]   שכב עליה: קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:
14. And your seed shall be as the dust of the earth, and you shall gain strength westward and eastward and northward and southward; and through you shall be blessed all the families of the earth and through your seed.   יד. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:
and you shall gain strength: Heb. וּפָרַצ ְתָּ, as in יִפְרֹץ וְכֵן,“and so did they gain strength” (Exod. 1:12). [after targumim]   ופרצת: וחזקת, כמו (שמות א יב) וכן יפרוץ:
15. And behold, I am with you, and I will guard you wherever you go, and I will restore you to this land, for I will not forsake you until I have done what I have spoken concerning you."   טו. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:
And behold, I am with you: [God promised Jacob this] because he was afraid of Esau and Laban.   אנכי עמך: לפי שהיה ירא מעשו ומלבן:
until I have done: אִם is used in the sense of כִּי, [meaning that].   עד אשר אם עשיתי: אם משמש בלשון כי:
I have spoken concerning you: Heb. ל‏ָ, for your benefit and concerning you. What I promised to Abraham concerning his seed, I promised in reference to you and not in reference to Esau, for I did not say to him, “for Isaac will be called your seed,” [which would signify that all of Isaac’s descendants would be regarded as Abraham’s] but“for in Isaac,” [meaning part of Isaac’s descendants] but not all [the descendants] of Isaac (Nedarim 31a). Likewise, wherever לִי, לוֹ, ל‏ָ and לָהֶם are used in conjunction with a form of the verb“speaking” (דִּבּוּר) they are used in the sense of “concerning.” This [verse] proves it, because heretofore, He had not spoken to Jacob.   דברתי לך: לצרכך ועליך, מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתיו ולא לעשו, שלא אמרתי לו כי יצחק יקרא לך זרע, אלא כי ביצחק, ולא כל יצחק. וכן כל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דיבור, משמשים לשון על, וזה יוכיח, שהרי עם יעקב לא דיבר קודם לכן:
16. And Jacob awakened from his sleep, and he said, "Indeed, the Lord is in this place, and I did not know [it]."   טז. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:
and I did not know [it]: For had I known, I would not have slept in such a holy place. [from Bereishith Rabbathi , attributed to Rabbi Moshe Hadarshan]   ואנכי לא ידעתי: שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה:
17. And he was frightened, and he said, "How awesome is this place! This is none other than the house of God, and this is the gate of heaven."   יז. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
than the house of God: Said Rabbi Eleazar in the name of Rabbi Jose ben Zimra: This ladder stood in Beer-sheba and the middle of its incline reached opposite the Temple, for Beer-sheba is situated in the south of Judah, and Jerusalem [is situated] in its north, on the boundary between Judah and Benjamin, and Beth-el was in the north of the territory of Benjamin, on the boundary between Benjamin and the sons of Joseph. Consequently, a ladder whose foot is in Beer-sheba and whose top is in Beth-el-the middle of its slant is opposite Jerusalem. This accords with what our Sages said, that the Holy One, blessed be He, said, “This righteous man has come to My lodging place [i.e., the Temple Mount]. Shall he leave without lodging?” And furthermore, they said: Jacob called Jerusalem Beth-el. But this place [which he called Beth-el] was Luz, and not Jerusalem. So, from where did they learn to say this? [i.e., that Luz was Jerusalem.] I believe that Mount Moriah was uprooted from its place, and it came here, [to Luz, i.e., at that time, Luz, Jerusalem and Beth-el were all in the same place], and this is the “springing of the earth” mentioned in Tractate Chullin, i.e., that the [site of the] Temple came towards him until Beth-el. This is the meaning of ויפגע במקום “And he met the place.” Now if you ask, “When Jacob passed by the Temple, why did He not detain him there?” [The answer is:] If he did not put his mind to pray in the place where his forefathers had prayed, should they detain him from heaven? He went as far as Haran, as it is stated in the chapter entitled, “Gid HaNasheh” (Hullin 91b), and the text, “and he went to Haran” (verse 10) supports this. When he arrived in Haran, he said, “Is is possible that I have passed the place where my forefathers prayed, and I did not pray there?” He decided to return, and he went back as far as Beth-El, and the earth “sprang toward him.” [This Beth-El is not the one near Ai, but the one near Jerusalem, and because it was the city of God, he called it Beth-El, the house of God, and that is Mount Moriah where Abraham prayed, and that is the field where Isaac prayed, and so did they say in Sotah (sic.) (Pes.88a) [concerning the verse] (Micah 4:2):“Come, let us go up to the Mount of the Lord, to the House of God of Jacob.” [It is] not [called] as did Abraham, who called it a mountain, and not as did Isaac, who called it a field, but as did Jacob, who called it the House of God. An exact edition of Rashi.   כי אם בית א-להים: אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים. וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ועוד אמרו יעקב קראה לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלים ומהיכן למדו לומר כן. אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום. [ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא ב), וקרא מוכיח וילך חרנה, כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ]:
How awesome: The Targum renders: How awesome (דְּחִילוּ) is this place! דְּחִילוּ is a noun, as in (Targum Exodus 31:3):“understanding” סוּכְלָתָנוּ; (below verse 20):“a garment (וּכְסוּ) to wear.”   מה נורא: תרגום מה דחילו אתרא הדין. דחילו שם דבר הוא, כמו סוכלתנו, וכסו למלבש:
and this is the gate of heaven: A place of prayer, where their prayers ascend to heaven (Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 35). And its midrashic interpretation is that the Heavenly Temple is directed exactly towards the earthly Temple. [From Gen. Rabbah 69:7]   וזה שער השמים: מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה:  
18. And Jacob arose early in the morning, and he took the stone that he had placed at his head, and he set it up as a monument, and he poured oil on top of it.   יח. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:
19. And he named the place Beth El, but Luz was orignally the name of the city.   יט. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:
20. And Jacob uttered a vow, saying, "If God will be with me, and He will guard me on this way, upon which I am going, and He will give me bread to eat and a garment to wear;   כ. וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:
If God will be with me: If He keeps these promises that he promised me to be with me, as He said to me, “And behold, I am with you.” [from Gen. Rabbah 70:4]   אם יהיה א-להים עמדי: אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי, כמו שאמר לי (פסוק טו) והנה אנכי עמך:
and He will guard me: As He said to me, “and I will guard you wherever you go.”   ושמרני: כמו שאמר לי (פסוק טו) ושמרתיך בכל אשר תלך:
and He will give me bread to eat: As He said, “for I will not forsake you,” for if one must seek bread, he is called “forsaken,” as it is said, (Ps. 37:25): “and I have not seen a righteous man forsaken and his seed seeking bread.” [from Gen. Rabbah 69:6]   ונתן לי לחם לאכול: כמו שאמר (פסוק טו) כי לא אעזבך, והמבקש לחם הוא קרוי נעזב, שנאמר (תהלים לז כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:
21. And if I return in peace to my father's house, and the Lord will be my God;   כא. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים:
And if I return: As He said to me, “and I will restore you to this land.”   ושבתי: כמו שאמר לי (פסוק טו) והשיבותיך אל האדמה:
in peace: Perfect from sin, that I will not learn from the ways of Laban.   בשלום: שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן:
and the Lord will be my God: that His name will rest upon me from beginning to end, that no disqualification should be found among my seed, as it is written: “[I will do] that which I have spoken concerning you.” And this promise He promised to Abraham, as it is said (17: 7):“to be a God to you and to your seed after you.” (“Your seed” [means that they should be] of pure lineage, that no disqualification should be found in him.) [from Sifrei Va-etchanan 31]   והיה ה' לי לא-להים: שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר (פסוק טו) אשר דברתי לך, והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר (שם יז ז) להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך:
22. Then this stone, which I have placed as a monument, shall be a house of God, and everything that You give me, I will surely tithe to You.   כב. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
Then this stone: Heb. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, lit., and this stone. This“vav” of וְהָאֶבֶן is to be explained as follows: If You will do these things for me, I too will do this: “And this stone, which I have placed as a monument, etc.” As the Targum paraphrases: “I will worship upon it before the Lord.” And so he did when he returned from Padan-aram, when He said to him, (35:1): “Arise, go up to Beth-el.” What is stated there? (ibid. verse 14): “And Jacob erected a monument, etc., and he poured a libation upon it.” [from Mishnath Rabbi Eliezer, ch. 14]   והאבן הזאת: כך תפרש וי"ו זו של והאבן, אם תעשה לי את אלה, אף אני אעשה זאת:

2nd Portion

Chapter 29

1. Now Jacob lifted his feet and went to the land of the people of the East.   א. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:
Now Jacob lifted his feet: As soon as he was given the good tidings that he was assured protection, his heart lifted his feet, and he became fleet-footed. So it is explained in Gen. Rabbah (70:8).   וישא יעקב רגליו: משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה (ע ח):
2. And he looked, and behold! a well in the field, and behold! three flocks of sheep lying beside it, because from that well they would water the flocks, and a huge rock was upon the mouth of the well.   ב. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:
they would water the flocks: The shepherds would water the flocks. The verse is elliptical.   ישקו העדרים: משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר בלשון קצרה:
3. And all the flocks would gather there, and they would roll the rock off the mouth of the well and water the sheep, and [then] they would return the rock onto the mouth of the well, to its place.   ג. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
would gather there: They were accustomed to gather because the rock was huge.   ונאספו: רגילים היו להאסף לפי שהיתה האבן גדולה:
and they would roll: Heb. וְגָלְלוּ [like] וְגוֹלְלִין. The Targum renders: וּמְגַנְדְרִין, and they would roll. Every present tense [i.e. every verb expressing continuous action] changes to speak [sometimes] in the future tense and [sometimes] in the past tense, because everything that occurs constantly has already transpired and is destined to transpire [again].   וגללו: וגוללין ותרגומו ומגנדרין, כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות:
and [then] they would return: Heb. וְהֵשִׁיבוּ, which the Targum renders: וּמְתִיבִין, and they would return.   והשיבו: תרגומו ומתיבין:  
4. And Jacob said to them, "My brothers, where are you from?" And they said, "We are from Haran."   ד. וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:
5. And he said to them, "Do you know Laban the son of Nahor?" And they said, "We know [him]."   ה. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:
6. And he said to them, "[Are things going] well with him?" And they said, "[Things are going] well, and behold, his daughter Rachel is coming with the sheep."   ו. וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:
is coming with the sheep: Heb. בָּאָה. The accent is on the“aleph,” and the Targum renders אַתְיָא. [In verse 9,]“and Rachel came בָּאָה,” the accent is on the first syllable, on the “beth,” and the Targum renders. The former is in the present tense, whereas the latter is in the past tense.   באה עם הצאן: הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה:
7. And he said, "The day is yet long; it is not the time to take in the livestock. Water the sheep and go, pasture."   ז. וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
The day is yet long: Since he saw them lying down, he thought that they wished to gather the livestock to return home and that they would no longer graze. So he said to them,“The day is yet long,” i.e., if you have been hired for the day, you have not completed the day’s work, and if the animals are yours, it is, nevertheless, not the time to take in the livestock, etc. (Gen. Rabbah 70:11).   הן עוד היום גדול: לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו':
8. And they said, "We cannot [do that], until all the flocks are gathered together, and they will roll the rock off the mouth of the well, and we shall [then] water the sheep."   ח. וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
We cannot: water [them] because the stone is huge.   לא נוכל: להשקות, לפי שהאבן גדולה:
and they will roll: Heb. וְגָלְלוּ. This is translated וִיגַנְדְרוּן, and they will roll, because it is the future tense.   וגללו: זה מתורגם ויגנדרון, לפי שהוא לשון עתיד:
9. While he was still talking with them, Rachel came with her father's sheep, for she was a shepherdess.   ט. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל | בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:
10. And it came to pass, when Jacob saw Rachel, the daughter of Laban, his mother's brother and the sheep of Laban, his mother's brother, that Jacob drew near and rolled the rock off the mouth of the well, and he watered the sheep of Laban, his mother's brother.   י. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:
that Jacob drew near and rolled: As one who removes the stopper from a bottle, to let you know that he possessed great strength (Gen. Rabbah 70:12).   ויגש יעקב ויגל: כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול:
11. And Jacob kissed Rachel, and he raised his voice and wept.   יא. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
and wept: Since he foresaw with the holy spirit that she (Rachel) would not enter the grave with him. Another explanation: Since he came empty-handed, he said, “Eliezer, my grandfather’s servant, had nose rings, and bracelets and sweet fruits in his possession, and I am coming with nothing in my hands. [He had nothing] because Eliphaz the son of Esau had pursued him to kill him at his father’s orders; he (Eliphaz) overtook him, but since he had grown up in Isaac’s lap, he held back his hand. He said to him (Jacob), ”What shall I do about my father’s orders?“ Jacob replied,”Take what I have, for a poor man is counted as dead." - [from Bereishit Rabbathi by Rabbi Moshe Hadarshan]   ויבך: לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר לפי שבא בידים ריקניות, אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת:
12. And Jacob told Rachel that he was her father's kinsman and that he was Rebecca's son, and she ran and told her father.   יב. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ:
that he was her father’s kinsman: Heb. אִחִי אָבִיהָ, lit., her father’s brother. Related to her father, as (above 13:8):“we are kinsmen (אַחִים)” (Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 36). Its midrashic interpretation is: If he (Laban) comes to deceive me, I, too, am his brother in deception, and if he is an honest man, I, too, am the son of his honest sister Rebecca. [from Gen. Rabbah 70:13]   כי אחי אביה הוא: קרוב לאביה, כמו (לעיל יג ח) אנשים אחים אנחנו. ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה:
and told her father: Since her mother was dead, she had no one to tell but him.[from Gen. Rabbah 70:13]   ותגד לאביה: לפי שאמה מתה לא היה לה להגיד אלא לו:
13. Now it came to pass when Laban heard the report of Jacob, his sister's son, that he ran towards him, and he embraced him, and he kissed him, and he brought him into his house. He told Laban all these happenings.   יג. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע | יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
that he ran towards him: He thought that he (Jacob) was laden with money, for the servant of the household (Eliezer) had come here with ten laden camels.[from Gen. Rabbah 70:13]   וירץ לקראתו: כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים:
and he embraced: When he (Laban) did not see anything with him (Jacob), he said, “Perhaps he has brought golden coins, and they are in his bosom.” [from Gen. Rabbah 70:13]   ויחבק: כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו:
and he kissed him: He said,“Perhaps he has brought pearls, and they are in his mouth.” [from Gen. Rabbah 70:13]   וינשק לו: אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו:
He told Laban: that he had come only because he was compelled to do so because of his brother (Esau), and that they had taken his money from him. — [from Gen. Rabbah 70:13]   ויספר ללבן: שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו:
14. And Laban said to him, "Indeed, you are my bone and my flesh." And so he stayed with him a full month.   יד. וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים:
Indeed, you are my bone and my flesh: “In view of this, I have no reason to take you into the house, because you have nothing. Because of kinship, however, I will put up with you for a month’s time.” And so he did, but this too was not gratis, for he (Jacob) pastured his sheep. — [from Gen. Rabbah 70:14]   אך עצמי ובשרי: מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו:
15. And Laban said to Jacob, "Because you are my kinsman, should you work for me gratis? Tell me what your wages shall be."   טו. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ:
Because you are my kinsman: Heb. הִכִי, an interrogative expression: Because you are my kinsman, should you work for me gratis?- [from Targum Onkelos]   הכי אחי אתה: לשון תימה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם:
should you work for me: Heb. וַעִבַדְתַּנִי like וְתַעַבְדֵנִי, and likewise, any word that is in the past tense, [Scripture] prefixes to it a “vav,” which converts the word to the future tense.   ועבדתני: כמו ותעבדני, וכן כל תיבה שהיא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא:
16. Now Laban had two daughters; the name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel.   טז. וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:
17. Leah's eyes were tender, but Rachel had beautiful features and a beautiful complexion.   יז. וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:
tender: Because she expected to fall into Esau’s lot, and she wept, because everyone was saying,“Rebecca has two sons, and Laban has two daughters. The older [daughter] for the older [son], and the younger [daughter] for the younger [son]” (B.B. 123a).   ועיני לאה רכות: שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן:
features: Heb. תֹּאַר. That is the form of the countenance, an expression similar to (Isa. 44: 13)“he fixes it (יְתָאִרֵהוּ) with planes (בַשֶׂרֶד) ,” conpas in Old French, outline, shape.   תאר: הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיה מד יג) יתארהו בשרד, קונפ"ס בלע"ז [מחוגה]:
complexion: That is the shine of the countenance.   מראה: הוא זיו קלסתר:

3rd Portion

Chapter 29

18. And Jacob loved Rachel, and he said, "I will work for you seven years for Rachel, your younger daughter."   יח. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
I will work for you seven years: (Gen. Rabbah 67:10, 70:17) They are the few days of which his mother said, “And you shall dwell with him for a few days.” (27:44 above) You should know that this is so, because it is written: “and they appeared to him like a few days.” (verse 20)   אעבדך שבע שנים: הם ימים אחדים שאמרה לו אמו (לעיל כז מד) וישבת עמו ימים אחדים. ותדע שכן הוא, שהרי כתיב (להלן פסוק כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים:
for Rachel, your younger daughter: Why were all these signs necessary? Since he (Jacob) knew that he (Laban) was a deceiver, he said to him, “I will work for you for Rachel,” and lest you say [that I meant] another Rachel from the street, Scripture states: “Your daughter.” Now, lest you say, “I will change her name to Leah, and I will name her (Leah) Rachel,” Scripture states: “[your] younger [daughter].” Nevertheless, it did not avail him, for he (Laban) deceived him. — [from Gen. Rabbah 70:17]   ברחל בתך הקטנה: כל הסימנים הללו למה, לפי שיודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו:  
19. And Laban said, "It is better that I give her to you than I should give her to another man. Stay with me."   יט. וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:
20. So Jacob worked for Rachel seven years, but they appeared to him like a few days because of his love for her.   כ. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:
21. And Jacob said to Laban, "Give me my wife, for my days are completed, that I may come to her."   כא. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:
for my days are completed: [The days] of which my mother told me. Moreover, my days are completed, for I am already eighty-four years old. When will I raise up twelve tribes? This is what he [meant when he] said, “that I may come to her.” Now, isn’t it true that even the most degenerate person would not say this? But he (Jacob) meant [that he intended] to beget generations. — [from Gen. Rabbah 70:18]   מלאו ימי: שאמרה לי אמי. ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן שמונים וארבע שנה ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן: 
22. So Laban gathered all the people of the place, and he made a feast.   כב. וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה:
23. And it came to pass in the evening that Laban took his daughter Leah, and he brought her to him, and he came to her.   כג. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
24. And Laban gave Zilpah his maidservant to his daughter Leah as a maidservant.   כד. וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה:
25. And it came to pass in the morning, and behold she was Leah! So he said to Laban, "What is this that you have done to me? Did I not work with you for Rachel? Why have you deceived me?"   כה. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:
And it came to pass in the morning, and behold she was Leah: But at night, she was not Leah, because Jacob had given signs to Rachel, but when she saw that they were bringing Leah, she (Rachel) said,“Now, my sister will be put to shame. So she readily transmitted those signs to her.” - [from Meg. 13b]   ויהי בבקר והנה היא לאה: אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:
26. And Laban said, "It is not done so in our place to give the younger one before the firstborn.   כו. וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:
27. Complete the [wedding] week of this one, and we will give you this one too, for the work that you will render me for another seven years."   כז. מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
Complete the [wedding] week of this one: Heb. שְׁבֻעַ. This is the construct state, because it is vocalized with a chataf (a sheva), [and means] the week of this one, which are the seven days of feasting [celebrated by a newly wedded couple]. [This appears in the] Talmud Yerushalmi , Mo’ed Katan (1:7). It is impossible to say [that it means] really a week [in the absolute state and should be rendered: this week,] because, if so, the “shin” would have to be vowelized with a “patach,” (he means to say a“kamatz” שָׁבֻעַ). Furthermore, שָׁבֻעַ is in the masculine gender, for it is written: (Deut. 16:9)“ You shall count seven weeks (שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת) .” Therefore, it does not signify a week but seven [days], septaine in Old French.   מלא שבוע זאת: דבוק הוא שהרי נקוד בחטף שבוע של זאת, והן שבעת ימי המשתה בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א ז). ואי אפשר לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך לינקד בפתח השין. ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה שייטיינ"א בלע"ז [קבוצה של שבעה]:
and we will give to you: [This is] a plural expression, similar to (above 11;3, 7), “Let us descend and confuse” ; “and let us fire them.” This, too, is an expression of giving.   ונתנה לך: לשון רבים, כמו (לעיל יא ז) נרדה ונבלה, (שם ג) ונשרפה, אף זה לשון וניתן:
this one too: immediately after the seven days of feasting, and you will work after her marriage. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 36]   גם את זאת: [מיד לאחר שבעת ימי המשתה] ותעבוד לאחר נשואיה:  
28. And Jacob did so, and he completed the week of this one, and he gave his daughter Rachel to him as a wife.   כח. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה:
29. And Laban gave his daughter Rachel his maidservant Bilhah, for a maidservant.   כט. וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:
30. And he came also to Rachel, and he also loved Rachel more than Leah; and he worked with him yet another seven years.   ל. וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
yet another seven years: (Gen. Rabbah 70:20) Scripture compares the other ones to the first ones. Just as [he worked for him during] the first ones faithfully, so [did he work for him during] the other ones faithfully, although he (Laban) had dealt with him deceitfully.   ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות: הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שברמאות בא עליו:
31. And the Lord saw that Leah was hated, so He opened her womb; but Rachel was barren.   לא. וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:
32. And Leah conceived and bore a son, and she named him Reuben, for she said, "Because the Lord has seen my affliction, for now my husband will love me."   לב. וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:
and she named him Reuben: (Ber. 7b) Our Sages explained: She said,“Look at the difference between my son and the son of my father-in-law, who sold the birthright to Jacob (above 25:33). This one (Reuben) did not sell it to Joseph, but he nevertheless did not contend against him but sought to take him out of the pit.”   ותקרא שמו ראובן: רבותינו פירשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור:
33. And she conceived again and bore a son, and she said, "Since the Lord has heard that I am hated, He gave me this one too." So she named him Simeon.   לג. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:
34. And she conceived again and bore a son, and she said, "Now this time my husband will be attached to me, for I have borne him three sons; therefore, He named him Levi.   לד. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:
this time my husband will be attached: Heb. יִלָּוֶה. Since the Matriarchs were prophetesses, they knew that twelve tribes would emanate from Jacob, and that he would marry four wives, she said, “From now on, he will find no fault with me for I have contributed my share in (producing) sons.” - [from Bereishith Rabbathi, attributed to Rabbi Moshe Hadarshan, Midrash Aggadah] [I.e., three sons were thought to be each wife’s share of the twelve.]   הפעם ילוה אשי: לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים:
therefore: Whoever is referred to with the expression עַל-כֵּן had a large population, except Levi, because the Ark destroyed many of them. — [from Gen. Rabbah 71:4]   על כן: כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם:
He named him Levi: [I wondered why] it is written concerning this one, “and he named,” while concerning all [the others], it is written, “and she named.” There is an aggadic midrash in Deuteronomy Rabbah, [which relates] how the Holy One, blessed be He, sent Gabriel and he brought him (Levi) before Him, and He gave him this name, and He gave him the twenty-four priestly gifts; and because he accompanied him (לִוָּהוּ) with gifts, he named him Levi.   קרא שמו לוי: תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:
35. And she conceived again and bore a son, and she said, "This time, I will thank the Lord! Therefore, she named him Judah, and [then] she stopped bearing.   לה. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:
This time, I will thank: since I have taken more than my share. Consequently, I must offer up thanks. — [from Gen. Rabbah 71:4]   הפעם אודה: שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות:

Chapter 30

1. And Rachel saw that she had not borne [any children] to Jacob, and Rachel envied her sister, and she said to Jacob, "Give me children, and if not, I am dead."   א. וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:
and Rachel envied her sister: She envied her good deeds. She said, “If she had not been more righteous than I, she would not have merited children” (Gen. Rabbah 71:5).   ותקנא רחל באחותה: קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים:
Give me: Did your father [not] do that for your mother? Did he not pray for her?- [from Gen. Rabbah 71:7]   הבה לי: וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:
I am dead: From here [we learn] that whoever has no children is counted as dead. — [from Gen. Rabbah 71:6]   מתה אנכי: מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת:
2. And Jacob became angry with Rachel, and he said, "Am I instead of God, Who has withheld from you the fruit of the womb?"   ב. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:
Am I instead of God: Am I in His place?   התחת א-להים אנכי: וכי במקומו אני:
Who has withheld from you: You say that I should do as my father did. I am not like my father. My father had no sons [at the time he prayed], but I have sons. [It is thus apparent that] He has withheld [children] from you, not from me. — [from Gen. Rabbah 71:7]   אשר מנע ממך: את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני:
3. So she said, "Here is my maidservant Bilhah; come to her, and she will bear [children] on my knees, so that I, too, will be built up from her."   ג. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:
on my knees: As the Targum renders: and I will rear [them].   על ברכי: כתרגומו ואנא ארבי:
so that I, too, will be built up: What is [the meaning of] “too” ? She said to him, “Your grandfather Abraham had sons from Hagar; yet he girded his loins (he prayed fervently) on Sarah’s behalf.” He replied, “My grandmother brought her rival into her house.” She said, “If this matter is holding things up (prevents me from having children), here is my maidservant.” - [from Gen. Rabbah 71:7]   ואבנה גם אנכי: מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה:  
so that I, too, will be built up from her: like Sarah. — [from Gen. Rabbah 71:7]   ואבנה גם אנכי ממנה: כשרה:
4. So she gave him her maidservant Bilhah for a wife, and Jacob came to her.   ד. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב:
5. And Bilhah conceived, and she bore Jacob a son.   ה. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן:
6. And Rachel said, "God has judged me, and He has also hearkened to my voice and has given me a son"; so she named him Dan.   ו. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:
God has judged me: He judged me, declared me guilty, and then declared me innocent. — [from Gen. Rabbah 71:7].   דנני א-להים: דנני וחייבני וזכני:
7. And Bilhah, Rachel's maidservant, conceived again and bore Jacob a second son.   ז. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:
8. And Rachel said, "[With] divine bonds I have been joined to my sister; I have also prevailed"; so she named him Naftali.   ח. וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים | נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי:
divine bonds: Heb. נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים. Menachem ben Saruk (p. 147) classified it in the grouping of Num. 19:15,“a cover bound (פָּתִיל) .” With bonds from the Omnipresent, I have joined my sister to merit children. But I interpret it as an expression of“perverse and crooked (וּפְתַלְתֹּל).” (Deut. 32:5). I have stubbornly pleaded many tortuous pleas to the Omnipresent to be equal to my sister.   נפתולי א-להים: מנחם בן סרוק פירשו במחברת (במדבר יט טו) צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון (דברים לב ה) עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי:
I have also prevailed: He yielded to my importunities. Onkelos, however, rendered it as an expression of prayer (תְּפִלָּה) : נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי. Requests beloved to Him were accepted on my behalf, and I was answered like my sister. נִפְתַּלְתִּי means: my prayer was accepted. There are many aggadic midrashim that interpret this phrase with the method of notarikon, (i.e., each group of letters represents a word).   גם יכלתי: הסכים על ידי. ואונקלוס תרגם לשון תפילה, כמו נפתולי א-להים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי:
9. When Leah saw that she had stopped bearing [children], she took her maidservant Zilpah, and gave her to Jacob for a wife.   ט. וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:
10. And Zilpah, Leah's maidservant, bore Jacob a son.   י. וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן:
And Zilpah…bore: In the case of all of them (i.e., all Jacob’s wives), conception is mentioned, except for Zilpah, because she was the youngest of them all and so young in years that her pregnancy was not noticed. In order to deceive Jacob, Laban gave her to Leah, so that he would not perceive that they were bringing in Leah, for this was their custom, to give the older maidservant to the older [daughter] and the younger [maidservant] to the younger [daughter]. — [from Gen. Rabbah 71: 9]   ותלד זלפה: בכולן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג ליתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה:
11. And Leah said, "Luck has come"; so she named him Gad.   יא. וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:
“Luck has come”: Heb. בָּא גָּד. Good luck has come [Targum Jonathan ben Uzziel] similar to (Shab. 67b)“ May my fate be lucky (גָד גַדִּי) and not fatigued,” and similar to this (Isa. 65:11), “who set a table for Gad.” According to the Aggadah [Midrash Aggadah in the name of“some say”], he was born circumcised גָּד, meaning “cut off”), like Dan. 4:11,“cut down (גֹּדוּ) the tree,” but I do not know why it is written as one word (בָּגָד) [in our verse]. Another explanation: Why is it read as one word? בָּגָד is like בָּגַדְתּ ָבִּי, you betrayed me when you came to my handmaid, as a man who has betrayed (בָּגַד) the wife of his youth.   בא גד: בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן. ומדרש אגדה שנולד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת. דבר אחר למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:  
12. And Zilpah, Leah's maidservant, bore Jacob a second son.   יב. וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב:
13. And Leah said, "Because of my good fortune, for women have declared me fortunate"; so she named him Asher.   יג. וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:

4th Portion

Chapter 30

14. Reuben went in the days of the wheat harvest, and he found dudaim in the field and brought them to Leah, his mother, and Rachel said to Leah, "Now give me some of your son's dudaim."   יד. וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:
in the days of the wheat harvest: [This is] to tell the praise of the [progenitors of] the tribes. It was harvest time, and he did not stretch out his hand upon stolen property, to bring wheat or barley, but only upon an ownerless thing, which no one cares about. — [from Gen. Rabbah 72: 2]   בימי קציר חטים: להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו:
dudaim: (Sanh. 99b) Sigli. This is an herb, [called] jasmine in Arabic.   דודאים: סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ן:
15. And she said to her, "Is it a small matter that you have taken my husband, that [you wish] also to take my son's dudaim?" So Rachel said, "Therefore, he shall sleep with you tonight as payment for your son's dudaim."   טו. וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:
that [you wish] also to take my son’s dudaim?: This is a question: and [do you wish] to do this also, to take also my son’s dudaim? The Targum for this is וּלְמֵיסַב, and to take.   ולקחת גם את דודאי בני: בתמיה, ולעשות עוד זאת ליקח גם את דודאי בני ותרגומו ולמיסב:
Therefore, he shall sleep with you tonight: Tonight’s cohabitation belonged to me, but I will give it to you in lieu of your son’s dudaim. Since she treated the cohabitation of the righteous man lightly, she did not merit to be buried with him. — [from Gen. Rabbah 72:3]   לכן ישכב עמך הלילה: שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו:
16. When Jacob came from the field in the evening, and Leah came forth toward him, and she said, "You shall come to me, because I have hired you with my son's dudaim," and he slept with her on that night.   טז. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:
I have hired you: I gave Rachel her payment. — [from Targum Jonathan]   שכר שכרתיך: נתתי לרחל שכרה:
on that night: Heb. בָּלַיְלָה הוּא. The Holy One, blessed be He, assisted that Issachar should be born from that union. — [from Niddah 31a]   בלילה הוא: הקב"ה סייע שיצא משם יששכר:
17. And God hearkened to Leah, and she conceived and bore Jacob a fifth son.   יז. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:
And God hearkened to Leah: That she desired and was seeking means to increase the number of tribes. — [from Gen. Rabbah 72:5]   וישמע א-להים אל לאה: שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:  
18. And Leah said, "God has given [me] my reward for I have given my maidservant to my husband"; so she named him Issachar.   יח. וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:
19. And Leah conceived again, and she bore Jacob a sixth son.   יט. וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב:
20. And Leah said, "God has given me a good portion. This time, my husband will live with me, for I have borne him six sons"; so she named him Zebulun.   כ. וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים | אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:
a good portion: Heb. זֶבֶד טוֹב. [To be interpreted] according to its Aramaic translation [חוּלַק טַב, a good portion].   זבד טוב: כתרגומו:
will live with me: An expression of a dwelling place; herberjerie in O.F.; lodging, abode, home. From now on, his principal dwelling will be only with me, because I have as many sons as all his [other] wives have.   יזבלני: לשון (מלכים א' ח יג) בית זבול הירבירייריא"ה בלע"ז [לינה] בית מדור. מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו:
21. And afterwards, she bore a daughter, and she named her Dinah.   כא. וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:
Dinah: Our Sages explained that Leah pronounced judgment (דָּנָה) upon herself. [She reasoned:] If this is a male, my sister Rachel will not be [esteemed even] as one of the handmaids. So she prayed over him, and he was turned into a female (Ber. 60a).   דינה: פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה:
22. And God remembered Rachel, and God hearkened to her, and He opened her womb.   כב. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:
And God remembered Rachel: (Gen. Rabbah 73:4) He remembered for her that she gave over her signs to her sister [Leah] and that she was troubled lest she fall into Esau’s lot, perhaps Jacob would divorce her because she had no children. The wicked Esau also got that idea when he heard that she had no children. This is what the paytan incorporated [into his poem for the first day of Rosh Hashanah, entitled אֶבֶן חוּג]: When the ruddy one (Esau) saw that she (Rachel) had not experienced birth pangs, he wished to take her for himself, and she was terrified.   ויזכר א-להים את רחל: זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שייסד הפייט (קרובות דר"ה שחרית) האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה:
23. And she conceived and bore a son, and she said, "God has taken away my reproach."   כג. וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:
has taken away: Heb. אָסַף He took it into a place where it would not be seen, and similarly (Isa. 4:1):“take away (אֱסֹף) our reproach” ; (Ex. 9:19):“and will not be taken in (יֵאָסֵף) the house” ; (Joel 4:15):“have withdrawn (אָסְפוּ) their shining” ; (Isa. 60: 20):“shall your moon be gathered in (יֵאָסֵף) ,” [meaning that] it will not be hidden.   אסף: הכניסה במקום שלא תראה וכן (ישעיה ד א) אסף חרפתנו, (שמות ט יט) ולא יאסף הביתה, (יואל ד טו) אספו נגהם, (ישעיה ס כ) וירחך לא יאסף, לא יטמן:
my reproach: For I was put to shame, having been barren, and [people] were saying about me that I would fall to the lot of the wicked Esau (Tan. Buber, Vayetze 20). The Aggadah (Gen. Rabbah 73:5) [explains it thus:] As long as a woman has no child, she has no one to blame for her faults. As soon as she has a child, she blames him. “Who broke this dish?” “Your child!” “Who ate these figs?” “Your child!”   חרפתי: שהייתי לחרפה שאני עקרה, והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע. ומדרש אגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו. מי שבר כלי זה, בנך, מי אכל תאנים אלו, בנך:
24. So she named him Joseph, saying, "May the Lord grant me yet another son!"   כד. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:
May the Lord grant me yet another son: She knew through prophecy that Jacob was destined to establish only twelve tribes. She said, “May it be His will that the one he is destined to establish be from me.” Therefore, she prayed only for another son [and no more]. — [from Gen. Rabbah 72:6]   יוסף ה' לי בן אחר: יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים, אמרה יהי רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני, לכך לא נתפללה אלא על בן אחר:
25. It came to pass when Rachel had borne Joseph, that Jacob said to Laban, "Send me away, and I will go to my place and to my land.   כה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
when Rachel had borne Joseph: When the adversary of Esau was born, as it is said (Obadiah 1:18): “And the house of Jacob shall be fire and the house of Joseph a flame, and the house of Esau shall become stubble.” Fire without a flame does not burn anything a distance away. As soon as Joseph was born, Jacob trusted in the Holy One, blessed be He and desired to return [to Canaan]. — [from B.B. 123b, Targum Jonathan ben Uzziel, Gen. Rabbah 73:7]   כאשר ילדה רחל את יוסף: משנולד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב:
26. Give [me] my wives and my children for whom I worked for you, and I will go, for you know my work, which I have worked for you."   כו. תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:
Give [me] my wives, etc.: I do not wish to leave without permission. — [from Zohar vol. 1, 158b]   תנה את נשי וגו': איני רוצה לצאת כי אם ברשות:
27. And Laban said to him, "If only I have now found favor in your eyes! I have divined, and the Lord has blessed me for your sake."   כז. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהֹוָה בִּגְלָלֶךָ:
I have divined: He was a diviner. [He said:] I ascertained with my divination that a blessing came to me through you. When you came here, I had no sons, as it is said (above, 29:6): “and behold, his daughter Rachel is coming with the sheep” (is it possible that he has sons, yet sends his daughter along with the shepherds?). Now, however, he had sons, as it is said (31: 1):“And he heard the words of Laban’s sons.” - [from Tanchuma Shemoth 16]   נחשתי: מנחש היה, נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים, שנאמר (לעיל כט ו) והנה רחל בתו באה עם הצאן, אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים, ועכשיו היו לו בנים שנאמר (להלן לא א) וישמע את דברי בני לבן:

5th Portion

Chapter 30

28. Then he said, "Specify your wages for me, and I will give [them]."   כח. וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה:
Specify your wages: Heb. נָקְבָה, [to be interpreted] as the Targum renders: פָּרֵישׁ אַגְר‏ָ, specify your wages.   נקבה שכרך: כתרגומו פריש אגרך:
29. And he said to him, "You know how I have worked for you and how your livestock was with me.   כט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי:
and how your livestock was with me: The small amount of your livestock that came into my hands-how many were they?   ואת אשר היה מקנך אתי: את חשבון מעוט מקנך שבא לידי מתחלה כמה היו:
30. For the little that you had before me has increased in multitude, and the Lord blessed you upon my arrival; but now, when will I, too, provide [something] for my household? "   ל. כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי:
upon my arrival: lit., to my foot, with my foot; because of the arrival of my foot, the blessing came to you, like (Exod. 11:8):“the people that follow you (בְּרַגְלֶי‏)” ; (Jud. 8:5):“to the people that follow me (בְּרַגְלִי) ,” who come with me. — [from Gen. Rabbah 73:8]   לרגלי: עם רגלי, בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה, כמו (שמות יא ח) העם אשר ברגלך, (שופטים ח ה) לעם אשר ברגלי, הבאים עמי:
when will I, too, provide [something] for my household: For the needs of my household. Now only my children work for my needs, and I too must work with them to assist them. This is the meaning of“too.”   גם אנכי לביתי: לצורך ביתי, עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכן, וזהו גם:
31. And he said, "What shall I give you?" And Jacob said, "You shall give me nothing; if you do this thing for me, I will return, I will pasture your flocks, [and] I will watch [them].   לא. וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
32. I will pass throughout all your flocks today, removing from there every speckled and spotted kid, and every brown lamb among the sheep, and [every] spotted and speckled [one from] among the goats, and this shall be my wages.   לב. אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה | נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי:
speckled: Heb. נָקֹד, spotted with small patches like dots, poynture in Old French, speckled.   נקד: מנומר בחברבורות דקות, כמו נקודות, פוינטור"א בלעז [ניקוד]:
spotted: Heb. טָלוּא, an expression of patches, wide spots.   טלוא: לשון טלאים חברבורות רחבות:
brown: Heb. חוּם, [Onkelos renders] שְׁחוּם, somewhat reddish, rosso in Italian, reddish brown, russet. In the language of the Mishnah (B.B. 83b):“[If someone purchases] red (שְׁחַמְתִּית) [wheat] and it was found to be white,” regarding grain.   חום: שחום דומה לאדום, רוש בלעז [אדום] לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה:
and this shall be my wages: Those that will be born from now on speckled or spotted among the goats or brown among the sheep shall be mine. Those that are here now, separate from them and entrust them with your sons, so that you do not say to me concerning those born from now on, “These were there from the beginning,” and furthermore, so that you should not say to me,“Through the males that are speckled and spotted, the females will give birth to similar animals from now on.”   והיה שכרי: אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלאים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך:
33. And my righteousness will testify for me at a future date for it will come upon my wages before you. Whatever is not speckled or spotted among the goats or brown among the sheep [shall be counted as] stolen with me."   לג. וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:
And my righteousness will testify for me, etc.: If you suspect me of taking anything of yours, my righteousness will testify for me. My righteousness will come and testify about my wages before you, that you will find in my flock only speckled and spotted ones, and whatever you find among them that is not speckled or spotted or brown, I have obviously stolen from you, and [only] through theft is it in my possession.   וענתה בי וגו': אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך, ובגניבה הוא שרוי אצלי:
34. And Laban said, "Very well! If only it would be as you say!"   לד. וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ:
Very well!: Heb. הֵן, an expression denoting the acceptance of terms.   הן: לשון הן, קבלת דברים:
If only it would be as you say: If only you would want this!   לו יהי כדברך: הלואי שתחפוץ בכך:
35. And he removed on that day the ringed and the spotted male goats and all the speckled and spotted female goats, whichever had white on it, and all the brown [from] among the sheep, and he gave [them] into the hands of his sons.   לה. וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו:
And he removed: [I.e.,] Laban [removed] on that day, etc.   ויסר: לבן ביום ההוא וגו':
the male goats: Heb. הַתְּיָשִׁים, male goats.   התישים: עזים זכרים:
whichever had white on it: whichever had white patches on it.   כל אשר לבן בו: כל אשר היתה בו חברבורת לבנה:
and he gave [them]: [I.e.] Laban [gave them] into the hands of his sons.   ויתן: לבן ביד בניו:
36. And he set three days' journey between himself and Jacob, and Jacob tended Laban's remaining animals.   לו. וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:
Laban’s remaining animals: The weakest among them, the sick and the barren, which are only leftovers, he gave over to him.   הנותרת: הרעועות שבהן החולות והעקרות, שאינן אלא שירים, אותן מסר לו:
37. And Jacob took himself moist rod[s] of trembling poplar and hazelnut, and chestnut, and he peeled white streaks upon them, baring the white that was on the rods.   לז. וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
rod[s] of trembling poplar: This is a tree named לִבְנֶה, as it is said (Hosea 4:13):“under oaks and trembling poplars (וְלִבְנֶה)” and I believe that לבנה is the one called trenble in Old French, trembling poplar and aspen, which is white (לָבָן).   מקל לבנה: עץ הוא ושמו לבנה, כמה דתימא (הושע ד יג) תחת אלון ולבנה, ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז שהוא לבן [צפצפה עצנית]:
moist: When it was moist.   לח: כשהוא רטוב:
and hazelnut: And he took also a rod of לוּז, a tree upon which small nuts grow, coldre in Old French, hazelnut.   לוז: ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז [אלסר]:
and chestnut: c(h)astanyer in Old French, chestnut.   וערמון: קשטיניי"ר בלע"ז [עץ ערמון]:
streaks: Many peelings, for it made it spotted.   פצלות: קלופים קלופים, שהיה עושהו מנומר:
baring the white: When he peeled it, its white appeared and was bared in the place where it was peeled.   מחשף הלבן: גלוי לובן של מקל. כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקילוף:
38. And he thrust the rods that he had peeled, into the gutters in the watering troughs where the animals would come to drink opposite the [other] animals, and they would come into heat when they came to drink.   לח. וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת:
And he thrust: Heb. וַּיַּצֵג. The Targum renders וְדָעִיץ, an Aramaic term denoting thrusting and sticking in, of which there are many [examples] in the Talmud, [e.g.] (Shab. 50b):“he inserted it (דָּצָהּ) and pulled it out” ; and (Chul. 93b):“If he thrust (דָץ) something into it.” [The word] דָּצָהּ is like דְּעָצָהּ, but it is a contracted form.   ויצג: תרגומו ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמית, והרבה יש בתלמוד (שבת נ ב) דצה ושלפה, (חולין צג ב) דץ ביה מידי. דצה כמו דעצה, אלא שמקצר את לשונו:
into the gutters: Where the water was running, in pools made in the ground in which to water the flocks. — [from Mishnath Rabbi Eliezer, ch. 7]   ברהטים: במרוצת המים, בבריכות העשויות בארץ, להשקות שם הצאן:
where…would come, etc.: In the gutters where the animals would come to drink, he thrust the rods opposite the animals. — [from Targumim]   אשר תבאן וגו': ברהטים, אשר תבאנה הצאן לשתות, שם הציג המקלות לנכח הצאן:
and they would come into heat, etc.: (Gen. Rabbah 73:10) The animal would see the rods, and she would be startled backwards. Then the male would mount her and she would give birth to offspring similar to him. Rabbi Hoshaya says: The water would become sperm in their innards, and they did not require a male, and that is the meaning of וַיֵחַמְנָה וגוֹ. (I.e, in this word, there is a combination of masculine and feminine forms, as mentioned by Rabbi Abraham Ibn Ezra.)   ויחמנה: הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה, והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו. ר' הושעיא אומר המים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר, וזהו ויחמנה וגו':
39. And the flocks came into heat by the rods, and the animals bore ringed, spotted, and striped [young].   לט. וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים:
by the rods: At the sight of the rods.   אל המקלות: אל מראות המקלות:
ringed: Unusual in the place where they are bound. Those are the joints of their forelegs and hind legs.   עקדים: משונים במקום עקידתן, הם קרסולי ידיהן ורגליהן:
40. And Jacob separated the sheep, and he turned the faces of the animals toward the ringed one[s] and every brown one among Laban's animals, and he made himself flocks by himself, and he did not place them with Laban's animals.   מ. וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן:
And Jacob separated the sheep: Those born ringed or speckled he divided and separated for himself, and he made them [in a formation of] each flock separately, and he led the ringed flock ahead of the [ordinary] animals, and the faces of the animals following them gazed at them. This is what Scripture says [further]:“and he turned the faces of the animals toward the ringed one[s],” that the faces of the animals were directed toward the ringed ones and toward every brown one that he found in Laban’s flocks.   והכשבים הפריד יעקב: הנולדים עקודים נקודים הבדיל והפריד לעצמן ועשה אותן עדר עדר לבדו, והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות אחריהם צופות אליהם, וזהו שנאמר ויתן פני הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל העקודים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן:
and he made himself flocks: As I explained.   וישת לו עדרים: כמו שפרשתי:
41. And it came to pass, that whenever the animals that were bearing their first would come into heat, Jacob would place the rods in the troughs, before the eyes of the animals, [in order] to bring them into heat by [means of] the rods.   מא. וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחֲמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת:
that were bearing their first: הַמְקֻשָּׁרוֹת. [To be interpreted] according to the TArgum : Those who were giving birth to their first, but [for this interpretation] there is no evidence in Scripture. (Machbereth Menachem p. 160), however, associated it with (II Sam. 15:31):“Ahithophel is among the conspirators (בַּקּוֹשְׁרִים)” ; (ibid. 12):“And the conspiracy (הַקֶּשֶׁר) was strong.” Those who bind themselves together to hasten their conception.   המקשרות: כתרגומו הבכירות ואין לו עד במקרא להוכיח עליו. ומנחם חברו עם (שמואל ב' טו לא) אחיתופל בקושרים, (שם טו י) ויהי הקשר אמיץ, אותן המתקשרות יחד למהר עיבורן:
42. But if the animals would delay, he would not place them, so that the ones that delayed were Laban's, and the ones that bore their first became Jacob's.   מב. וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:
But if…would delay: Heb. וּבְהַעִטִיף, a term denoting delay, as the Targum renders וּבְלַקְשׁוּת, but Menachem (Machbereth Menachem p. 132) associated it with (Isa. 3:22):“the tunics and the wraps (וְהַמַּעִטָפוֹת),” a term denoting a wrap, meaning that they enwrapped themselves in their skin and their wool, and they did not desire to come into heat through the males.   ובהעטיף: לשון איחור, כתרגומו ובלקישות. ומנחם חברו עם (ישעיה ג כג) המחלצות והמעטפות, לשון עטיפת כסות, כלומר מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם על ידי הזכרים:
43. And the man became exceedingly wealthy, and he had prolific animals, and maidservants and manservants, and camels and donkeys.   מג. וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים:
prolific animals: Heb רַבּוֹת. They were fruitful and multiplied more than other animals. — [from Tanchuma Buber, Vayetze 24]   צאן רבות: פרות ורבות יותר משאר צאן:
and maidservants and manservants: He would sell his animals at a high price and purchase all these for himself. — [from Gen. Rabbah 74:5]   ושפחות ועבדים: מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה:

Chapter 31

1. And he heard the words of Laban's sons, saying, "Jacob has taken all that belonged to our father, and from what belonged to our father, he has amassed this entire fortune."   א. וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה:
he has amassed: Heb. עָשָׂה, lit., made, acquired, like (I Sam. 14:48)“And he gathered (וַיַעַשׂ) an army, and he smote Amalek.”   עשה: כנס, כמו (ש"א יד מח) ויעש חיל ויך את עמלק:
2. And Jacob saw Laban's countenance, that he was not disposed toward him as [he had been] yesterday and the day before.   ב. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
3. And the Lord said to Jacob, "Return to the land of your forefathers and to your birthplace, and I will be with you."   ג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:
Return to the land of your forefathers: And there I will be with you, but as long as you are still attached to the unclean one, it is impossible to cause My presence to rest upon you. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 36]   שוב אל ארץ אבותיך: ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך:
4. So Jacob sent and called Rachel and Leah to the field, to his flocks.   ד. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:
and called Rachel and Leah: First Rachel and then Leah, because she (Rachel) was the mainstay of the household, because, on her account, Jacob had joined Laban. Even Leah’s children acknowledged this matter, for Boaz and his tribunal of the tribe of Judah say,“like Rachel and like Leah, both of whom built, etc.” (Ruth 4:11). They place Rachel before Leah. — [from Tanchuma Buber, Vayetze 15]   ויקרא לרחל וללאה: לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:  
5. And he said to them, "I see your father's countenance, that he is not disposed toward me [as he was] yesterday and the day before, but the God of my father was with me.   ה. וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי:
6. And you know that with all my might I served your father.   ו. וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן:
7. But your father mocked me and changed my wages ten times, but God did not permit him to harm me.   ז. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי:
ten times ten times: Heb. עִשֶׂרֶתמֹנִים. מֹנִים is not less than ten.   עשרת מנים: אין מונים פחות מעשרה:
ten times: Heb. מֹנִים, a term denoting the base number, which is ten. We learn that he (Laban) changed his stipulation a hundred times.   מנים: לשון סכום כלל החשבון, והן עשיריות, למדנו שהחליף תנאו מאה פעמים:  
8. If he would say thus, 'Speckled ones shall be your wages,' all the animals would bear speckled ones, and if he would say thus, 'Ringed ones shall be your wages,' all the animals would bear ringed ones.   ח. אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים:
9. Thus, God separated your father's livestock and gave it to me.   ט. וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי:
10. And it came to pass at the time the animals came into heat, that I lifted my eyes and saw in a dream, and behold, the he goats that mounted the animals were ringed, speckled, and striped.   י. וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:
and behold, the he-goats: Although Laban had separated them all, so that the animals would not conceive their likeness, the angels were bringing them from the flock that had been given over into the hands of Laban’s sons to the flock that was in Jacob’s hands. — [from Gen. Rabbah 73:10]   והנה העתודים: אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב:
and striped: Heb. וּבְרֻדָּים [To be explained] as the Targum renders: וּפְצִיחִין and open, faissie in Old French, striped. A white thread encircles his body all around, and its stripes are open and penetrating from one to the other, but I have no evidence from Scripture.   וברדים: כתרגומו ופציחין פיישי"ד בלע"ז [מנומש], חוט של לבן מקיף את גופו סביב, חברבורת שלו פתוחה ומפולשת מזן אל זן, ואין לי להביא עד מן המקרא:  
11. And an angel of God said to me in a dream, 'Jacob!' And I said, 'Here I am.'   יא. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:
12. And he said, 'Now lift your eyes and see [that] all the he goats mounting the animals are ringed, speckled, and striped, for I have seen all that Laban is doing to you.   יב. וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:
13. I am the God of Beth el, where you anointed a monument, where you pronounced to Me a vow. Now, arise, go forth from this land and return to the land of your birth.'"   יג. אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:
I am the God of Beth-el: Heb. הָאֵל בֵּית-אֵל, like אֵל בֵּית-אֵל. The “hey” is superfluous, and it is the way of the Scriptures to speak this way, like“For you are coming to the land of (הָאָרֶץ) Canaan” (Num. 34:2).   האל בית אל: כמו אל בית אל, הה"א יתירה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו (במדבר לד ב) כי אתם באים אל הארץ כנען:
where you anointed: This is an expression of grandeur and greatness, just as one is anointed king. So [is the meaning of] “and he poured oil on top of it” (above, 28:18), to be anointed as an altar. — [following Targum Jonathan ben Uzziel]   משחת שם: לשון רבוי וגדולה כשנמשח למלכות, כך (לעיל כח יח) ויצק שמן על ראשה, להיות משוחה למזבח:
where you pronounced to Me a vow: And you must pay it up, for you said, “it shall be the house of God” (Gen. 28:22), that you would offer up sacrifices there. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 35]   אשר נדרת לי: וצריך אתה לשלמו, שאמרת (שם כב) יהיה בית א-להים, שתקריב שם קרבנות:
14. And Rachel and Leah replied and said to him, "Do we still have a share or an inheritance in our father's house?   יד. וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
Do we still have: Why should we stop you from returning? Do we still hope to inherit anything of our father’s property among the males?   העוד לנו חלק: למה נעכב על ידך מלשוב, כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו כלום בין הזכרים:
15. Are we not considered by him as strangers, for he sold us and also consumed our money?   טו. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ:
Are we not considered by him as strangers: Even at a time when people usually give a dowry to their daughters, viz. at the time of marriage, he behaved toward us as [one behaves toward] strangers, for he sold us to you (for you served him fourteen years for us, and he gave us to you only) as wages for labor.   הלא נכריות נחשבנו לו: אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעולה:
our money: For he kept the wages for your labor.   את כספנו: שעכב דמי שכר פעולתך:
16. But all the wealth that God separated from our father is ours and our children's. So now, all that God said to you, do."   טז. כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:
But all the wealth: Heb. כִּי. This כִּי here means“but.” That is, we have nothing of our father’s, but what the Holy One, blessed be He, separated from our father is ours.   כי כל העשר: כי זה משמש בלשון אלא, כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא:
separated: Heb. הִצִיל, a term meaning that he separated, and so every expression of הַצָלָה in Scripture means separation, that one separates another from harm or from the enemy.   הציל: לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב:

6th Portion

Chapter 31

17. So Jacob rose, and he lifted up his sons and his wives upon the camels.   יז. וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים:
his sons and his wives: He put the males before the females, but Esau put the females before the males, as it is said (below, 36:6):“And Esau took his wives and his sons, etc.” - [from Gen. Rabbah 74:5].   את בניו ואת נשיו: הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו':
18. And he led all his livestock and all his possessions that he had acquired, the purchase of his acquisition, which he had acquired in Padan aram, to come to Isaac his father, to the land of Canaan.   יח. וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן:
the purchase of his acquisition: What he had purchased from [the sale of] his animals, viz. manservants, maidservants, camels, and donkeys. — [from Gen. Rabbah 74:5]   מקנה קנינו: מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:
19. Now Laban had gone to shear his sheep, and [meanwhile] Rachel stole her father's teraphim.   יט. וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ:
to shear his sheep: that he had given into the hands of his sons, a journey of three days between him and Jacob.   לגזוז את צאנו: שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:
and [meanwhile] Rachel stole her father’s teraphim: She intended to separate her father from idolatry. — [from Gen. Rabbah 74: 5]   ותגנב רחל את התרפים: להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה:  
20. And Jacob concealed from Laban the Aramean by not telling him that he was fleeing.   כ. וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:
21. So he and all that were his fled, and he arose and crossed the river, and he directed his face toward Mount Gilead.   כא. וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
22. On the third day, Laban was informed that Jacob had fled.   כב. וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב:
On the third day: For there was a three-day journey between them.   ביום השלישי: שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:
23. So he took his kinsmen with him, and he pursued him seven days' journey, and he overtook him at Mount Gilead.   כג. וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:
his kinsmen: Heb. אֶחָיו, lit., his brothers, his kinsmen.   את אחיו: קרוביו:
seven-days’ journey: All those three days [during the time] the reporter went to tell Laban, Jacob went on his way. We find that Jacob was six days distant from Laban, and on the seventh day, Laban overtook him. We find that the entire distance that Jacob had traversed in seven days, Laban traversed in one day (as it is said: “and he pursued him seven-days’ journey,” but it does not say:“and he pursued him seven days.”) - [from Gen. Rabbah 74:6]   דרך שבעת ימים: כל אותן שלשה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים):
24. And God came to Laban the Aramean in a dream of the night, and He said to him, "Beware lest you speak with Jacob either good or evil."   כד. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:
either good or evil: All the good of the wicked is considered evil to the righteous. — [from Yev. 103]   מטוב ועד רע: כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים:
25. And Laban overtook Jacob, and Jacob pitched his tent on the mountain, and Laban pitched with his kinsmen on Mount Gilead.   כה. וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד:
26. And Laban said to Jacob, "What have you done, that you concealed from me, and led away my daughters like prisoners of war?   כו. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב:
like prisoners of war: lit., like captives of a sword. Every army that goes to war is called חָרֶב, sword.   כשביות חרב: כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:
27. Why have you fled secretly, and concealed from me, and not told me? I would have sent you away with joy and with songs, and with drum and with harp.   כז. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:
and concealed from me: [lit., you stole me, meaning] you concealed from me.   ותגנב אתי: גנבת את דעתי:
28. And you did not allow me to kiss my sons and daughters. Now, you have acted foolishly.   כח. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ:
29. I have the power to inflict harm upon you, but the God of your father spoke to me last night, saying, 'Beware of speaking with Jacob either good or bad.'   כט. יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ | אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:
I have the power: There is strength and power in my hand to inflict harm upon you. Also, every tk that refers to the Deity means that He is mighty and has much strength.   יש לאל ידי: יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע. וכל אל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא:
30. But now, you have gone away, for you longed for your father's house, [but]why have you stolen my gods?"   ל. וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי:
you longed: You wished. There are many words in Scripture (Ps. 84:3): “My soul yearns, yea, yea, it pines” ; (Job:14:15) “You desire the work of Your hands.”   נכספתה: חמדת, והרבה יש במקרא (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי, (איוב יד טו) למעשה ידך תכסוף:
31. And Jacob replied, and he said to Laban, "Because I was afraid, because I said, 'Lest you steal your daughters from me.'   לא. וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי:
Because I was afraid, etc: He answered him the first [question] first, that he said to him (verse 26), “and you led away my daughters, etc.” - [from Avoth d’Rabbi Nathan , 37:11-13]   כי יראתי וגו': השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו (פסוק כו) ותנהג את בנותי וגו':
32. The one with whom you find your gods shall not live. In the presence of our brothers, recognize for yourself what is with me, and take [it] for yourself." For Jacob did not know that Rachel had stolen them.   לב. עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם:
shall not live: And from that curse, Rachel died on the way (Gen. Rabbah 74:4).   לא יחיה: ומאותה קללה מתה רחל בדרך:
what is with me: of yours. — [from Targum Jonathan]   מה עמדי: משלך:
33. So Laban entered Jacob's tent and Leah's tent and the tent[s] of the two handmaids, but he did not find [them]; and he had come out of Leah's tent and entered Rachel's tent.   לג. וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב | וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל:
Jacob’s tent: That is, Rachel’s tent, for Jacob was usually with her, and so Scripture states: (below, 46:19): “The sons of Rachel, Jacob’s wife.” In reference to all of them, however, it does not say,“Jacob’s wife.” - [from Gen. Rabbah 74:9]   באהל יעקב: הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב:
and entered Rachel’s tent: when he came out of Leah’s tent, he went back into Rachel’s tent before he searched the tent[s] of the handmaids. Why [did he bother to do] all this? Because he was aware that she was one who touches everything. — [from Gen. Rabbah 74:9]   ויבא באהל רחל: כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחיפש באהל האמהות. וכל כך למה, לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:
34. But Rachel had taken the teraphim and placed them into the camel saddle and sat upon them; so Laban felt about the entire tent but did not find [them].   לד. וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא:
into the camel saddle: Heb. בְּכַר, an expression of pillows (כָּרִים) and cushions וּכְסָתוֹת, as the Targum renders: בָּעִבִיטָא דְגַמְלָא, which is a saddle, made like a pillow, and in Eruvin 15b, 16a) we learned:“If they encircled it with pillows (עִבִיטִין).” These are the pack-saddles of the camels, bastel in French, pack-saddle.   בכר הגמל: לשון כרים וכסתות כתרגומו בעביטא דגמלא, והיא מרדעת העשויה כמין כר ובעירובין (דף טז א) הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בשטי"ל בלע"ז [אוכף]:
35. And she said to her father, "Let my lord not be annoyed, for I cannot rise before you, for the way of women is upon me." So he searched, but did not find the teraphim.   לה. וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:
36. And Jacob was annoyed, and he quarreled with Laban, and he said to Laban, "What is my transgression? What is my sin, that you have pursued me?   לו. וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:
that you have pursued: Heb. דָלַקְתָּ, you pursued, like (Lam. 4:19):“they chased us (דָּלָקֻנוּ) on the mountains,” and like (I Sam. 17:53):“from pursuing (מִדְּלוֹק) the Philistines.” - [from Targum Onkelos]   דלקת: רדפת, כמו (איכה ד יט) על ההרים דלקונו, וכמו (ש"א יז נג) מדלוק אחרי פלשתים:
37. For you have felt about all my things. What have you found of all the utensils of your house? Put it here, in the presence of my kinsmen and your kinsmen, and let them decide between the two of us.   לז. כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ:
and let them decide: Let them clarify who is right, aprover in Old French, prove, clarify. — [from Targum Jonathan ben Uzziel]   ויוכיחו: ויבררו עם מי הדין, אפרובי"ר בלע"ז [לברר]:
38. Already twenty years have I been with you, and your ewes and she goats have not aborted, neither have I eaten the rams of your flocks.   לח. זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:
have not aborted: They have not aborted their fetuses, like: (Hos. 9:14):“a miscarrying (מַשְׁכִּיל) womb” (Job 21:10):“his cow bears young and does not abort (תְּשַׁכֵּל).”   לא שכלו: לא הפילו עיבורם, כמו (הושע ט יד) רחם משכיל, (איוב כא י) תפלט פרתו ולא תשכל:
the rams of your flocks: From here they deduced that even a one-day-old ram is called a ram. Otherwise, what is his boast? He did not eat rams, but he ate lambs. If so, he is a thief. — [from B.K. 65b] 39.   ואילי צאנך: מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא:
39. I have not brought home to you anything torn [by other animals]; I would suffer its loss; from my hand you would demand it, what was stolen by day and what was stolen at night.   לט. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה:
anything torn: By a lion or a wolf. — [from Targum Jonathan ben Uzziel]   טרפה: על ידי ארי או זאב:
I would suffer its loss: Heb. אִחַטֶּנָה, an expression similar to (Jud. 20:16):“and not miss (יַחֲטִיא) ” ; (I Kings 1: 21):“My son Solomon and I will be lacking (חַטָּאִים).” I would suffer the loss; if it was missing, it was missing to me, for you would demand it from my hand.   אנכי אחטנה: לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטיא, (מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה:
I would suffer its loss: The Targum renders: דַּהִוַת שַׁגְיָא מִמִנְיָנָא, what was missing (נִפְקֶדֶת) and lacking from the count, like (Num. 31:49):“and no man was missing (נִפְקַד) from us,” which the Targum renders: לָא שְׁגָא.   אנכי אחטנה: תרגומו דהות שגיא ממנינא שהיתה נפקדת ומחוסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש, תרגומו ולא שגא:
what was stolen by day and what was stolen at night: לַיְלָה גְנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי, [similar to] גְנוּבַת יוֹם או ֹגְנוּבַת לַיְלָה, what was stolen by day and what was stolen at night, I paid all.   גנבתי יום וגנבתי לילה: גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:
what was stolen: Heb. גְּנֻבְתִי Similar to (Lam. 1:1):“great (רַבָּתִי) among the nations, a princess (שָׂרָתִי) among the provinces” ; (Isa. 1:21):“full (מְלֵאִתִי) of justice” ; (Hos. 10:11):“that loves (אוֹהַבְתִּי) to thresh.”   גנבתי: כמו (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות, (ישעיה א כא) מלאתי משפט, (הושע י יא) אוהבתי לדוש:
40. I was [in the field] by day when the heat consumed me, and the frost at night, and my sleep wandered from my eyes.   מ. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי:
the heat consumed me: An expression of (Deut. 4:24):“a consuming (אֹכְלָה) fire.”   אכלני חרב: לשון (דברים ד כד) אש אוכלה:
and the frost: Heb. וְקֶרַח, like (Ps. 147:17):“He hurls His ice (קַרְחוֹ).” The Targum renders: גְלִידא, ice, or frost.   וקרח: כמו (תהלים קמז יז) משליך קרחו, תרגומו גלידא:
my sleep: Heb. שְׁנָתִי. An expression of שֵׁנָה, sleep.   שנתי: לשון שינה:
41. This is twenty years that I have spent in your house. I served you fourteen years for your two daughters and six years for your animals, and you changed my wages ten times ten times.   מא. זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:
and you changed my wages: You would change the stipulation between us from speckled to spotted and from ringed to striped.   ותחלף את משכרתי: היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקודים לברודים:
42. Had not the God of my father, the God of Abraham and the Fear of Isaac, been for me, you would now have sent me away empty handed. God has seen my affliction and the toil of my hands, and He reproved [you] last night."   מב. לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ:
and the Fear of Isaac: He did not wish to say, “the God of Isaac,” because the Holy One, blessed be He, does not associate His name with the righteous while they are alive. Although He said to him upon his departure from Beer-sheba (above, 28:13): “I am the Lord, the God of Abraham your father, and the God of Isaac,” since his eyes had become dim and a blind man is like a dead man, Jacob was afraid to say, “the God of,” and said,“and the Fear of.”   ופחד יצחק: לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר אלהי ואמר ופחד:
and He reproved [you] last night: Heb. וַיוֹכַח, an expression of reproof, but it is not an expression of clarification.   ויוכח: לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:

7th Portion

Chapter 31

43. And Laban answered and said to Jacob, "The daughters are my daughters, and the sons are my sons, and the animals are my animals, and all that you see is mine. Now, what would I do to these daughters of mine today, or to their children, whom they have borne?   מג. וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:
Now, what would I do there?: How could I entertain the thought of harming them?   מה אעשה לאלה: איך תעלה על לבי להרע להן:
44. So now, come, let us form a covenant, you and I, and may He be a witness between me and you."   מד. וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
may He be a witness: [I.e.] the Holy One, blessed be He [will be a witness].   והיה לעד: הקב"ה:
45. So Jacob took a stone and set it up [as] a monument.   מה. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:
46. And Jacob said to his kinsmen, "Gather stones," and they took stones and made a pile, and they ate there by the pile.   מו. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל:
to his kinsmen: [lit., to his brothers.] They are his sons, who were to him like brothers, drawing near him for trouble or for war (Gen. Rabbah 74:13).   לאחיו: הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה:
47. And Laban called it Yegar Sahadutha, but Jacob called it Gal ed.   מז. וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:
Yegar Sahadutha: The Aramaic translation of Gal-ed.   יגר שהדותא: תרגומו של גלעד:
48. And Laban said, "This pile is a witness between me and you today." Therefore, he called it Gal ed.   מח. וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד:
Therefore, he called it Gal-ed: The pile is a witness.   גלעד: גלעד:
49. And Mizpah, because he said, "May the Lord look between me and you when we are hidden from each other.   מט. וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:
And Mizpah, because he said, etc.: And Mizpah, which is on Mount Gilead, as it is written (Jud. 11:29): “and he passed over Mizpeh of Gilead.” Now, why was it named Mizpah? Because each one said to the other,“May the Lord look (יִצֶף) between me and you if you transgress the covenant.”   והמצפה אשר אמר וגו': והמצפה אשר בהר הגלעד, כמו שכתוב (שופטים יא כט) ויעבר את מצפה גלעד. ולמה נקרא שמה מצפה, לפי שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית:
when we are hidden: And we do not see each other.   כי נסתר: ולא נראה איש את רעהו:
50. If you afflict my daughters, or if you take wives in addition to my daughters when no one is with us, behold! God is a witness between me and you."   נ. אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
…my daughters…my daughters: Twice. Bilhah and Zilpah were also his daughters from a concubine. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 36]   בנתי בנתי: שתי פעמים, אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש:
If you afflict my daughters: By depriving them of their conjugal rights (Yoma 77).   אם תענה את בנתי: למנוע מהם עונת תשמיש:
51. And Laban said to Jacob, "Behold this pile and behold this monument, which I have cast between me and you.   נא. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה | הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
which I have cast: Heb. יָרִיתִי, similar to (Exod. 15:4):“He cast (יָרָה) into the sea,” like one who shoots an arrow. — [from Gen. Rabbah 74:15]   יריתי: כמו (שמות טו ד) ירה בים, כזה שהוא יורה חנית:
52. This pile is a witness, and this monument is a witness, that I will not pass this pile [to go] to you and that you shall not pass this pile and this monument to [come to] me to [do] harm.   נב. עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:
that I: Heb. אִם. Here אִם is used as an expression of אִשֶׁר, that, like (above 24:33):“until (אִם) I have spoken my words.” [   אם אני: הרי אם משמש בלשון אשר, כמו (לעיל כד לג) עד אם דברתי דברי:
to [do] harm: To do harm you may not pass, but you may pass to do business. — [from Gen. Rabbah 74:15]   לרעה: לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא:
53. May the God of Abraham and the god of Nahor judge between us, the god of their father." And Jacob swore by the Fear of his father Isaac.   נג. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:
the God of Abraham: This is holy. [I.e., it refers to the Deity.]- [from Gen. Rabbah 74:16]   אלהי אברהם: קדש:
and the god of Nahor: Profane. [I.e., it refers to pagan deities.]- [from Gen. Rabbah 74:16]   ואלהי נחור: חול:
the god of their father: Profane. [I.e., it refers to pagan deities.]   אלהי אביהם: חול:
54. And Jacob slaughtered a slaughtering on the mountain, and he invited his friends to eat a meal, and they ate bread and lodged on the mountain.   נד. וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר:
And Jacob slaughtered a slaughtering: He slaughtered animals for a feast.   ויזבח יעקב זבח: שחט בהמות למשתה:
his friends: [Heb. לְאֶחָיו, lit., to his brothers.] To his friends who were with Laban.   לאחיו: לאוהביו שעם לבן:
to eat a meal: Heb. לָחֶם. Any kind of foodstuff is called לֶחֶם [not only bread], like (Dan. 5:1):“made a great feast (לֶחֶם)” ; (Jer. 11:19):“Let us destroy his food (בְּלַחְמוֹ) with wood.”   לאכל לחם: כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו (דניאל ה א) עבד לחם רב, (ירמיה יא יט) נשחיתה עץ בלחמו:

Chapter 32

1. And Laban arose early in the morning and kissed his sons and daughters and blessed them, and Laban went and returned to his place.   א. וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:
2. And Jacob went on his way, and angels of God met him.   ב. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:
and angels of God met him: Angels of Israel came to greet him to escort him to the land.   ויפגעו בו מלאכי א-להים: מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:
3. And Jacob said when he saw them, "This is the camp of God," and he named the place Mahanaim.   ג. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
Mahanaim: Two camps, [one of the angels] outside the land, who came with him up to here, and [one of the angels] of Israel, who came to greet him. — [from Tanchuma Vayishlach 3]   מחנים: שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG