Lech Lecha Home Page

1st Portion

Chapter 12

1. And the Lord said to Abram, "Go forth from your land and from your birthplace and from your father's house, to the land that I will show you.		א. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
Go forth: Heb. לֶךְ לְךָ, lit. go to you, for your benefit and for your good, and there I will make you into a great nation, but here, you will not merit to have children. Moreover, I will make your character known in the world. — [from Rosh Hashanah 16b, Tan.]		לך לך: להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
from your land: Now had he not already gone out of there with his father and come as far as Haran? Rather, thus did He say to him, “Distance yourself more from there and leave your father’s house.”		מארצך: והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך:
that I will show you: He did not reveal the land to him immediately, in order to make it dear in his eyes and to give him reward for every command. Similarly (below 22:2): “your son, your only one, whom you love, Isaac.” Similarly (ibid.): “on one of the mountains that I will say to you.” Similarly (Jonah 3:2): “and proclaim upon it the proclamation that I will speak to you.” [from Gen. Rabbah 39:9]		אל הארץ אשר אראך: לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אומר אליך, כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:
2. And I will make you into a great nation, and I will bless you, and I will aggrandize your name, and [you shall] be a blessing.		ב. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
And I will make you into a great nation: Since traveling causes three things: 1) it diminishes procreation, 2) it diminishes money, and 3) it diminishes fame (lit. name), therefore, he required these three blessings, namely that He blessed him concerning children, concerning money, and concerning fame. (Other editions: And this is the meaning of and I will aggrandize your name. I will add a letter to your name, for until now, your name was אַבְרָם. From now on [your name will be] אַבְרָהָם, and אַבְרָהָם equals 248, corresponding to a person’s limbs. (Found in an old Rashi . — [from Gen. Rabbah 39:11; Tan. Buber, Chaye Sarah 6)		ואעשך לגוי גדול: לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם):
and I will bless you: with money (Genesis Rabbah 39:11).		ואברכך: בממון:
and [you shall] be a blessing: The blessings are entrusted into your hand. Until now, they were in My hand; I blessed Adam and Noah. From now on, you may bless whomever you wish. (Gen. Rabbah) (ad loc.). Another explanation: “And I will make you into a great nation”: This is [the basis] of saying “the God of Abraham.” “And I will bless you”: This is [the basis] of saying “the God of Isaac.” “And I will aggrandize your name”: This is [the basis] of saying “the God of Jacob” [in the initial benediction of the Silent Prayer]. You might think that [the first benediction of the Silent Prayer] should be concluded [by mentioning] them all. Therefore, Scripture states: “and [you shall] be a blessing”: with you they will conclude, and not with them. [i.e., the closing of the blessing is “the shield of Abraham,” and not “the shield of Abraham, Isaac, and Jacob.”] [from Pes. 117b]		והיה ברכה: הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם:
3. And I will bless those who bless you, and the one who curses you I will curse, and all the families of the earth shall be blessed in you."		ג. וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
shall be blessed in you: There are many aggadoth, but this is its simple meaning: A man says to his son, May you be like Abraham. And so is every instance of [the words] “shall be blessed with you” in Scripture. And the following [text] proves this (below 48:20):“With you, Israel shall bless, saying: May God make you like Ephraim and like Manasseh.” - [from Sifrei, Naso 18]		ונברכו בך כל משפחות האדמה: יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך א-להים כאפרים וכמנשה:
4. And Abram went, as the Lord had spoken to him, and Lot went with him, and Abram was seventy five years old when he left Haran.		ד. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
5. And Abram took Sarai his wife and Lot his brother's son, and all their possessions that they had acquired, and the souls they had acquired in Haran, and they went to go to the land of Canaan, and they came to the land of Canaan.		ה. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
and the souls they had acquired in Haran: whom he had brought under the wings of the Shechinah. Abraham would convert the men, and Sarah would convert the women, and Scripture ascribes to them [a merit] as if they had made them (Gen. Rabbah 39:14). (Hence, the expression אֲשֶׁר עָשׂוּ, lit. that they made.) The simple meaning of the verse is: the slaves and maidservants that they had acquired for themselves, as in [the verse] (below 31:1): “He acquired (עָשָׂה) all this wealth” [an expression of acquisition]; (Num. 24:18): “and Israel acquires,” an expression of acquiring and gathering.		אשר עשו בחרן: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:
6. And Abram passed through the land, until the place of Shechem, until the plain of Moreh, and the Canaanites were then in the land.		ו. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
And Abram passed through the land: He entered therein.		ויעבר אברם בארץ: נכנס לתוכה:
until the place of Shechem: to pray for Jacob’s sons when they would come to wage war in Shechem. [from unknown midrashic source, also quoted by Redak]		עד מקום שכם: להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם:
until the plain of Moreh: That is Shechem. He showed him Mount Gerizim and Mount Ebal, where Israel accepted the oath of the Torah. [from aforementioned midrashic source]		אלון מורה: הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה:
and the Canaanites were then in the land: He [the Canaanite] was gradually conquering the Land of Israel from the descendants of Shem, for it fell in Shem’s share when Noah apportioned the land to his sons, as it is said (below 14: 18):“And Malchizedek the king of Salem.” Therefore, (below verse 7): And the Lord said to Abram: To your seed will I give this land. I am destined to restore it to your children, who are of the descendants of Shem. [from Sifra, end of Kedoshim]		והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
7. And the Lord appeared to Abram, and He said, "To your seed I will give this land," and there he built an altar to the Lord, Who had appeared to him.		ז. וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
and there he built an altar: [in thanksgiving] for the good tidings concerning his descendants and the good tidings concerning the Land of Israel. [from Gen. Rabbah 39:15-16]		ויבן שם מזבח: על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:
8. And he moved from there to the mountain, east of Beth el, and he pitched his tent; Beth el was to the west and Ai was to the east, and there he built an altar to the Lord, and he called in the name of the Lord.		ח. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה:
And he moved from there: his tent.		ויעתק משם: אהלו:
east of Beth-el: Heb. מִקֶּדֶם, from the east of Beth-el. Hence, Beth-el was to his west. That is what the Torah means by “Beth-el was in the west.”		מקדם לבית אל: במזרחה של בית אל. נמצאת בית אל במערבו, והוא שנאמר בית אל מים:
his tent: According to the masoretic text, it is written אהלה, which can be read אָהֳלָה, her tent. First he pitched his wife’s tent and afterwards his own (Gen. Rabbah 39:15).		אהלו: אהלה כתיב, בתחלה נטה את אהל אשתו ואחר כך את שלו:
and there he built an altar: He prophesied that his sons were destined to stumble there because of the iniquity of Achan, and he prayed there for them. [from Gen. Rabbah 39:16, Yelammedenu]		ויבן שם מזבח: נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם:
9. And Abram traveled, continually traveling southward.		ט. וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:
continually traveling: lit. going and traveling. [He traveled] in intervals, staying here for a month or more, traveling from there, and pitching his tent elsewhere. And all his travels were southward, to go to the south of the Land of Israel, and that is to the direction of Jerusalem, (The meaning is that Jerusalem was in the middle of the world and the end of the Land of Israel. So it is explained in Isaiah.) which is in the territory of Judah, who took [his portion] in the south of the Land of Israel, to Mount Moriah, which was his [Judah’s] heritage. (Gen. Rabbah 39:16). [Note that the parenthetic addendum appears in several editions of Rashi , but its connection to this verse is obscure, because the location of Jerusalem in the middle of the world is irrelevant.]		הלוך ונסוע: לפרקים, יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו:
10. And there was a famine in the land, and Abram descended to Egypt to sojourn there because the famine was severe in the land.		י. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
a famine in the land: in that land alone, to test him, whether he would think ill of the words of the Holy One, blessed be He, Who ordered him to go to the Land of Canaan, and now He was forcing him to leave it. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 26]		רעב בארץ: באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה:
11. Now it came to pass when he drew near to come to Egypt, that he said to Sarai his wife, "Behold now I know that you are a woman of fair appearance.		יא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
Behold now I know: The Midrash Aggadah (Tan. Lech Lecha 5) [states that] until now, he did not recognize her [beauty] because of the modesty of both of them, but now he recognized her [beauty] through an incident. Another explanation: It is customary that through the hardship of travel, a person becomes unattractive, but she remained with her beauty. The simple meaning of the verse is: Behold, now the time has arrived when we must be concerned about your beauty. I have known already for a long time that you are of fair appearance, but now we are coming among black and ugly people, the brothers of the Cushites, and they are not accustomed to a beautiful woman. Similar to this (below 19:2): “Behold now, my lords, please turn.” - [from Gen. Rabbah 40:4]		הנה נא ידעתי: מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה. דבר אחר מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופיה. ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו (בראשית יט ב) הנה נא אדוני סורו נא:
12. And it will come to pass when the Egyptians see you, that they will say, 'This is his wife,' and they will slay me and let you live.		יב. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
13. Please say [that] you are my sister, in order that it go well with me because of you, and that my soul may live because of you."		יג. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
in order that it go well with me because of you: They will give me gifts.		למען ייטב לי בעבורך: יתנו לי מתנות:

2nd Portion

Chapter 12

14. And it came to pass when Abram came to Egypt, that the Egyptians saw the woman, that she was very pretty.		יד. וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
And it came to pass when Abram came to Egypt: It should have said, when they came to Egypt, but it teaches us that he hid her in a trunk, and when they demanded the customs duty, they opened it and saw her. [from Gen. Rabbah 40:5]		ויהי כבוא אברם מצרימה: היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתיבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:
15. And Pharaoh's princes saw her, and they praised her to Pharaoh, and the woman was taken to the house of Pharaoh.		טו. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
and they praised her to Pharaoh: They praised her among themselves, saying, “This [woman] is fit for the king.” - [from Targum Onkelos according to Ramban]		ויהללו אותה אל פרעה: הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:
16. And he benefited Abram for her sake, and he had flocks and cattle and he donkeys and men servants and maid servants, and she donkeys and camels.		טז. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
and he benefited Abram: Pharaoh [benefited him]for her sake. [from Targum Jonathan]		ולאברם היטיב: פרעה בעבורה [נתן לו מתנות]:
17. And the Lord plagued Pharaoh [with] great plagues as well as his household, on account of Sarai, Abram's wife.		יז. וַיְנַגַּע יְהֹוָה \| אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
And the Lord plagued Pharaoh…[with] great plagues: He was stricken with the plague of “ra’athan,” making intercourse harmful to him. Gen. Rabbah (41:2)		וינגע ה' וגו': במכת ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו:
as well as his household: lit. and his house. As the states: and upon the people of his house, (and its midrashic interpretation (Tan. Lech Lecha 8) is that this includes its walls, pillars, and utensils. In an old Rashi).		ואת ביתו: כתרגומו ועל אנש ביתיה (ומדרשו לרבות כותליו ועמודיו וכליו):
on account of Sarai: [The words עַל דְבַר שָׂרַי mean literally] according to her words: she would say to the angel, “Strike,” and he would strike. [from Tan. Lech Lecha 5]		על דבר שרי: על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה:
18. And Pharaoh summoned Abram, and he said, "What is this that you have done to me? Why did you not tell me that she was your wife?		יח. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
19. Why did you say, 'She is my sister,' so that I took her to myself for a wife? And now, here is your wife; take [her] and go."		יט. לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
take [her] and go: Not like Abimelech, who said to him (below 20:15): “Here is my land before you.” But he [Pharaoh] said to him, “Go and do not stay, because the Egyptians are lascivious,” as it is said (Ezek. 23:20):“and whose issue is the issue of horses.” - [from Tan. Lech Lecha]		קח ולך: לא כאבימלך שאמר לו (כ טו) הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו לך ואל תעמוד, שהמצרים שטופי זמה הם, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם:
20. And Pharaoh commanded men on his behalf, and they escorted him and his wife and all that was his.		כ. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
And Pharaoh commanded men on his behalf: on his account, to escort him and to guard him.		ויצו עליו: על אודותיו לשלחו ולשמרו:
and they escorted him: Heb. וַיְשַׁלְּחוּ, to be explained according to the Targum: and they escorted him.		וישלחו: כתרגומו ואלויאו:

Chapter 13

1. And Abram came up from Egypt, he and his wife and all that was his, and Lot with him, to the south.		א. וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה:
And Abram came up, etc., to the south: To come to the south of the Land of Israel, as Scripture stated above (12:9): continually traveling southward to Mount Moriah. And in every case when one goes from Egypt to the land of Canaan, he goes from south to north, for the land of Egypt is south of the Land of Israel, as is evidenced by the travels [of the Jews in the desert] and by the boundaries of the Land.		ויעל אברם וגו' הנגבה: לבא לדרומה של ארץ ישראל כמו שאמור למעלה (פסוק ט) הלוך ונסוע הנגבה, להר המוריה, ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך, שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ:
2. And Abram was very heavy with cattle, with silver, and with gold.		ב. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
very heavy: laden with burdens.		כבד מאד: טעון משאות:
3. And he went on his journeys, from the south and until Beth el, until the place where his tent had been previously, between Beth el and between Ai.		ג. וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:
And he went on his journeys: When he returned from Egypt to the land of Canaan, he went and lodged in the inns where he had lodged on his way to Egypt. This teaches you etiquette, that a person should not change his lodgings (Arachin 16b). Another explanation (Gen. Rabbah 41: 3): On his return, he paid his debts.		וילך למסעיו: כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים. למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו:
from the south: The land of Egypt is south of the land of Canaan.		מנגב: ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען:
4. To the place of the altar that he had made at first, and Abram called there in the name of the Lord.		ד. אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהֹוָה:
that he had made at first, and Abram called there: And where Abram had called in the name of the Lord. We may also say that it means: and now he called there in the name of the Lord.		אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם: ואשר קרא שם אברם בשם ה'. וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה':

3rd Portion

Chapter 13

5. And also Lot, who went with Abram, had flocks and cattle and tents.		ה. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:
who went with Abram: What brought about that he had this [wealth]? His going with Abram. [from B.K. 93a]		ההולך את אברם: מי גרם שהיתה לו זאת, הליכתו עם אברם:
6. And the land did not bear them to dwell together, for their possessions were many, and they could not dwell together.		ו. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
And…did not bear: It was unable to supply enough pasture for their cattle, and this is an abbreviated expression, and an additional word is needed. [It is to be explained] as: “And the pasture of the land could not bear them.” Therefore, וְלֹא נָשָׂא is written in the masculine gender.		ולא נשא אותם: לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולשון קצר הוא, וצריך להוסיף עליו, כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ, לפיכך כתוב ולא נשא בלשון זכר:
7. And there was a quarrel between the herdsmen of Abram's cattle and between the herdsmen of Lot's cattle, and the Canaanites and the Perizzites were then dwelling in the land.		ז. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ:
And there was a quarrel: Since Lot’s herdsmen were wicked, and they pastured their animals in fields belonging to others, Abram’s herdsmen rebuked them for committing robbery, but they responded, “The land was given to Abram, who has no heir; so Lot will inherit him, and therefore this is not robbery.” But Scripture states: “And the Canaanites and the Perizzites were then dwelling in the land,” and Abram had not yet been awarded its possession. [from Gen. Rabbah 41:5]		ויהי ריב: לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין:
8. And Abram said to Lot, "Please let there be no quarrel between me and between you and between my herdsmen and between your herdsmen, for we are kinsmen.		ח. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
kinsmen: meaning relatives, and according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 41:6), they resembled each other in their facial features.		אנשים אחים: קרובים. ומדרש אגדה דומין בקלסתר פנים:
9. Is not all the land before you? Please part from me; if [you go] left, I will go right, and if [you go] right, I will go left."		ט. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:
if [you go] left, I will go right: Wherever you dwell, I will not distance myself from you, and I will stand by you as a protector and a helper. And he ultimately needed him, as it is said (below 14:14): “And Abram heard that his kinsman had been captured, etc.”		אם השמאל ואימנה: בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הוצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו':
I will go right: [Grammatically, this means] “I will go towards the right,” like וְאַשְׂמְאִילָה, “and I will go towards the left.” Now if you say that it should have been vowelized וְאַיְמִינָה, we find the same in another place (viz., II Sam. 14:19): “if anyone can turn to the right (לַהֵמִין),” and it is not vowelized לְהַיְמִין.		ואימנה: אימין את עצמי, כמו ואשמאילה אשמאיל את עצמי. ואם תאמר היה לו לינקד ואימינה, כך מצינו במקום אחר (ש"ב יד יט) אם יש להימין ואין נקוד להימין:
10. And Lot raised his eyes, and he saw the entire plain of the Jordan, that it was entirely watered; before the Lord destroyed Sodom and Gomorrah, like the garden of the Lord, like the land of Egypt, as you come to Zoar.		י. וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי \| שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:
that it was entirely watered: A land with streams of water.		כי כלה משקה: ארץ נחלי מים:
before the Lord destroyed Sodom and Gomorrah: that plain was:		לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה: היה אותו מישור:
like the garden of the Lord: for [growing] trees.		כגן ה': לאילנות:
like the land of Egypt: for [growing] seeds (Gen. Rabbah 41:7).		כארץ מצרים: לזרעים:
as you come to Zoar: Until Zoar. And the Midrash Aggadah interprets it unfavorably: it was because they were lascivious that Lot chose their region for himself (Tractate Horioth 10b).		באכה צער: עד צער. ומדרש אגדה דורשה לגנאי, על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם במסכת הוריות (י ב):
11. And Lot chose for himself the entire plain of the Jordan, and Lot traveled from the east, and they parted from one another.		יא. וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:
plain: Heb. כִּכָּר, the plain, as the Targum renders it. Note that according to Rashi, כִּכָּר is not the generic term for a plain, but the proper name of the Plain of the Jordan. See below (14:5).		ככר: מישור, כתרגומו:
from the east: He traveled from beside Abram and went away to the west of Abram; hence, he travelled from east to west (Targum Jonathan). According to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 41:7), he distanced himself from the Ancient One (מִקַּדְמוֹנוֹ) of the world. He said, “I care neither for Abram nor for his God.”		מקדם: נסע מאצל אברם והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו:
12. Abram dwelt in the land of Canaan, and Lot dwelt in the cities of the plain, and he pitched his tents until Sodom.		יב. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:
and he pitched his tents: He pitched tents for his herdsmen and his cattle until Sodom.		ויאהל: נטה אהלים לרועיו ולמקנהו עד סדום:
13. And the people of Sodom were very evil and sinful against the Lord.		יג. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהֹוָה מְאֹד:
And the people of Sodom were…evil: Nevertheless, Lot did not hesitate to sojourn with them. And our Rabbis (Yoma 38b) learned from here that (Prov. 10:7) “the name of the wicked shall rot.” [Having mentioned them, the Torah speaks of their evil.]		ואנשי סדום רעים: ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם. ורבותינו למדו מכאן (משלי י ז) שם רשעים ירקב:
evil: with their bodies.		רעים: בגופם:
and sinful: with their money. [from Sanh. 109a]		וחטאים: בממונם:
very… against the Lord: They recognized their Master and intended to rebel against Him. [from Sifra, Bechukkothai 2]		לה' מאוד: יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו:
14. And the Lord said to Abram after Lot had parted from him, "Please raise your eyes and see, from the place where you are, northward and southward and eastward and westward.		יד. וַיהֹוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
after Lot had parted: As long as the wicked man was with him, the Divine speech withdrew from him (and above, when Lot was with him, and it is written (12: 7):“And the Lord appeared to Abram,” [we must assume that] at that time, he was righteous, and this is easy to understand). [from Tan. Vayeze 10]		אחרי הפרד לוט: כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:
15. For all the land that you see I will give to you and to your seed to eternity.		טו. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
16. And I will make your seed like the dust of the earth, so that if a man will be able to count the dust of the earth, so will your seed be counted.		טז. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר \| אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה:
that if a man will be able: Just as it is impossible for the dust to be counted, so will your seed not be counted. [from Targum Onkelos]		אשר אם יוכל איש: כשם שאי אפשר לעפר להמנות, כך זרעך לא ימנה:
17. Rise, walk in the land, to its length and to its breadth, for I will give it to you."		יז. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:
18. And Abram pitched his tents, and he came, and he dwelt in the plain of Mamre, which is in Hebron, and there he built an altar to the Lord.		יח. וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה:
Mamre: the name of a man. [from Gen. Rabbah 42:8]		ממרא: שם אדם:

4th Portion

Chapter 14

1. Now it came to pass in the days of Amraphel the king of Shinar, Arioch the king of Ellasar, Chedorlaomer the king of Elam, and Tidal the king of Goyim.		א. וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם:
Amraphel: This is Nimrod, who said (אָמַר) to Abram, “Fall (פּוֹל) into the fiery furnace.” (Gen. Rabbah) [from Mid. Tan., Lech Lecha 6; Er. 53a, Targum Jonathan]		אמרפל: הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
the king of Goyim: There is a place named Goyim, because [people] from many nations (גּוֹיִם) and places assembled there, and they crowned over them a man named Tidal (Gen. Rabbah 42:4).		מלך גוים: מקום יש ששמו גוים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:
2. That they waged war with Bera the king of Sodom and with Birsha the king of Gomorrah, Shineab the king of Admah, and Shemeber the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar.		ב. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב \| מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר:
Bera: He was evil (רַע) to Heaven and evil to people. [from Tan. Lech Lecha 8]		ברע: רע לשמים ורע לבריות:
Birsha: He was elevated in wickedness (רֶשַׁע). [cf. Tan. Lech Lecha 8]		ברשע: שנתעלה ברשעו:
Shineab: He hated (שׂוֹנֵא) his Father (אָב) in Heaven. [from Tan. ad loc.]		שנאב: שונא אביו שבשמים:
Shemeber: He made (שָׂם) wings (אֵבֶר) to fly and to spring and to rebel against the Holy One, blessed be He. [from Tan. ad loc.]		שמאבר: שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה:
Bela: the name of the city.		בלע: שם העיר:
3. All these joined in the valley of Siddim, which is the Dead Sea.		ג. כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח:
the valley of Siddim: This was its name because there were many fields (שָׂדוֹת) in it, and there are many Aggadic midrashim. [from Targum Onkelos]		עמק השדים: כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה:
which is the Dead Sea: Afterwards, the sea flowed into it, and it became the Dead Sea. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:6), however, states that the rocks around it split, and rivers flowed into it.		הוא ים המלח: לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:
4. For twelve years they served Chedorlaomer, and for thirteen years they rebelled.		ד. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
For twelve years they served: These five kings [served] Chedorlaomer.		שתים עשרה שנה עבדו: חמשה מלכים הללו את כדרלעומר:
5. And in the fourteenth year, Chedorlaomer came, and the kings who were with him, and they smote the Rephaim in Ashteroth Karnaim and the Zuzim in Ham, and the Emim in Shaveh Kiriathaim.		ה. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם:
And in the fourteenth year: of their rebellion, Chedorlaomer came. Since the matter concerned him, he bore “the heavier side of the beam” [i.e., he bore a major part of the responsibility]. [from Gen. Rabbah 42:6]		ובארבע עשרה שנה: למרדן, בא כדרלעומר, לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה:
and the kings: These are the three kings.		והמלכים: אלה שלשה מלכים:
and the Zuzim: These are the Zamzumim. See Deut. 2:20.		הזוזים: הם זמזומים:
6. And the Horites in their mountain Seir, until the plain of Paran, which is alongside the desert.		ו. וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
in their mountain: Heb. בְּהַרְרָם, in their mountain. [from Targum Onkelos]		בהררם: בהר שלהם:
the plain of Paran: Heb. אֵיל. According to its Aramaic translation, it means a plain. I say, however, that אֵיל does not mean a plain, but rather, that the plain of Paran was named Eil, and that [the plain] of Mamre was named Elonei, and that [the plain] of the Jordan was named Kikkar, and that [the plain] of Shittim was named Abel, אָבֵל הַשִּׁטִּים (Num. 33:49). And similarly, Baal-gad [was a plain] named Baal. [Though] they are all translated מִישׁוֹר, a plain, each one has its name accompanying it.		איל פארן: כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלוני שמו, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל שמו אבל השטים, וכן בעל גד בעל שמו, וכולם מתורגמין מישור, וכל אחד שמו עליו:
alongside the desert: Heb. עַל, alongside the desert, like (Num. 2:20): “and alongside them (וְעָלָיו) was the tribe of Manasseh.” - [from Targum Onkelos]		על המדבר: אצל המדבר, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה:
7. And they returned and came to Ein Mishpat, which is Kadesh, and they smote the entire field of the Amalekites, and also the Amorites who dwelt in Hazezon Tamar.		ז. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר:
Ein Mishpat, which is Kadesh: lit. the fountain of judgment. [It was thus called] because of the future, for Moses and Aaron were destined to be judged there concerning matters [that would occur at] that fountain, viz. the waters of Meribah (Tan. Lech Lecha 8). Onkelos, however, rendered it according to its simple meaning, the place where the people of the province would assemble for all litigation.		עין משפט הוא קדש: על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה. ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט:
field of the Amalekites: Amalek had not yet been born, but it was given this appellation because of the [name it would bear] in the future. [from Tan. ad loc.]		שדה העמלקי: עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד:
in Hazezon Tamar: This is Ein-Gedi. This is an explicit verse in (II) Chronicles (20:2) concerning Jehoshaphat.		בחצצון תמר: הוא עין גדי, מקרא מלא (דה"י ב' כ ב) ביהושפט:
8. And the king of Sodom and the king of Gomorrah and the king of Admah and the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar, came forth, and they engaged them in battle in the valley of Siddim.		ח. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
9. With Chedorlaomer the king of Elam and Tidal the king of Goyim and Amraphel the king of Shinar and Arioch the king of Ellasar, four kings against the five.		ט. אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
four kings against the five: Nevertheless, the few were victorious. This is to inform you that they were mighty men. Despite this, Abram did not hesitate to pursue them. [from Gen. Rabbah 42:7]		ארבעה מלכים את החמשה: ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם:
10. Now the valley of Siddim was [composed of] many clay pits, and the kings of Sodom and Gomorrah fled and they fell there, and the survivors fled to a mountain.		י. וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ:
many clay pits: There were many pits there from which they took earth for the clay for building (Targum Onkelos). The Midrashic explanation (Gen. Rabbah ad loc.) is that the clay was kneaded in them [i.e., in the pits], and a miracle was wrought for the king of Sodom that he escaped from there, because some of the nations did not believe that Abraham had been saved from Ur of the Chaldees, from the fiery furnace, but since this one escaped from the clay, they believed in Abraham retroactively.		בארת בארת חמר: בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע:
fled to a mountain: [Meaning]: They fled to a mountain. The word הֶרָה is the same as לְהַר. Any word that requires a lamed at the beginning, may have a hey added to it at the end [instead]. But there is a difference between הֶרָה and הָהָרָה, for the hey at the end of the word takes the place of the lamed at the beginning [of the word], but it does not take the place of a lamed vowelized with a pattach under it. Now הֶרָה is like לְהַר or like אֶל הַר, [to a mountain,] but it does not specify to which mountain, for each one fled to whichever mountain he found first. But when the letter hey is placed at the beginning, by writing הָהָרָה, or הַמִּדְבָּרָה, it is to be interpreted as אֶל הָהָר, or like לְהָהָר, [to the mountain], and it refers to that mountain that is known and specified in the chapter.		הרה נסו: להר נסו. הרה כמו להר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה. ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה פת"ח תחתיה, והרי הרה כמו להר, או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס כאשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה:
11. And they took all the possessions of Sodom and Gomorrah and all their food, and they departed.		יא. וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:
12. And they took Lot and his possessions, the son of Abram's brother, and they departed, and he was living in Sodom.		יב. וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:
and he was living in Sodom: What brought this about to him [that he was taken captive]? His living in Sodom. [from Gen. Rabbah ad loc.]		והוא יושב בסדום: מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:
13. And the fugitive came and he told Abram the Hebrew, and he was living in the plain of Mamre the Amorite, the brother of Eshkol and the brother of Aner, who were Abram's confederates.		יג. וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:
And the fugitive came: According to its simple meaning, this was Og, who escaped from the battle, and that is what is referred to (in Deut. 3:11): “Only Og survived from the rest of the Rephaim.” And that is the meaning of “survived,” that Amraphel and his allies did not kill him when they smote the Rephaim in Ashteroth-Karnaim [Midrash Tanchuma (Chukkath 25)]. The Midrash Gen. Rabbah [explains]: This is Og, who escaped from the Generation of the Flood, and this is the meaning of “from the rest of the Rephaim,” as it is said: (above 6:4): “The Nephilim were on the earth, etc.” And he [Og] intended that Abram should be killed and he would marry Sarah (Gen. Rabbah 42:8).		ויבא הפליט: [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה:
the Hebrew: Heb. הָעִבְרִי. [So called] because he came from the other side (מֵעֵבֶר) of the [Euphrates] river (Gen. Rabbah 42:8).		העברי: שבא מעבר הנהר:
Abram’s confederates: lit. the masters of Abram’s covenant. Because they made a covenant with him. (Other editions add: Another explanation of [בַּעֲלֵי בְּרִית]: They gave him advice concerning circumcision (Aggadath Bereishith 19:3), as is explained elsewhere) (below 18:1). [According to Aggadath Bereishith, the covenant mentioned is that of circumcision.]		בעלי ברית אברם: שכרתו עמו ברית (דבר אחר שהשיאו לו עצה על המילה כמו שמפורש במקום אחר):
14. And Abram heard that his kinsman had been taken captive, and he armed his trained men, those born in his house, three hundred and eighteen, and he pursued [them] until Dan.		יד. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
and he armed: Heb. וַיָּרֶק, like its Aramaic translation: וְזָרֵיז, [and he armed], and similarly (Lev. 26:33): וַהִרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב [which Onkelos renders]: “and I will arm Myself with My sword against you,” and similarly (Exod. 15:9): “I will arm myself (אָרִיק) with my sword,” and similarly (Ps. 35:3): “And arm Yourself (וְהָרֵק) with a spear and ax.” - [from Gen. Rabbah 43:2]		וירק: כתרגומו וזריז, וכן (ויקרא כו לג) והריקותי אחריכם חרב, אזדיין בחרבי עליכם, וכן (שמות טו ט) אריק חרבי, וכן (תהלים לה ג) והרק חנית וסגור:
his trained men: Heb. חֲנִיכָיו. It is written חֲנִיכוֹ [in the singular], his trained man (other editions: It is read). This is Eliezer, whom he had trained to [perform the] commandments, and it [חֲנִיכָיו] is an expression of the initiation (lit. the beginning of the entrance) of a person or a utensil to the craft with which he [or it] is destined to remain, and similarly (Prov. 22: 6): “Train (חֲנֹךְ) a child”; (Num. 7:10): “the dedication of (חֲנֻכַּת) the altar”; (Ps. 30:1): “the dedication of of (חֲנֻכַּת) the Temple,” and in Old French it is called enseigner [to instruct, train].		חניכיו: חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנוך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו אנציניי"ר [לחנוך]:
three hundred and eighteen: Our Sages said (Gen. Rabbah 43:2, Ned. 32a): It was Eliezer alone, and it [the number 318] is the numerical value of his name.		שמונה עשר ושלש מאות: רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו:
until Dan: There he became weak, for he saw that his children were destined to erect a calf there (Sanh. 96a). The reference is to I Kings 12:29: “And he (Jeroboam) placed one in Beth-el, and the other he placed in Dan.”		עד דן: שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל:
15. And he divided himself against them at night, he and his servants, and smote them, and pursued them until Hobah, which is to the left of Damascus.		טו. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם \| לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:
And he divided himself against them: According to its simple meaning, transpose the verse:“And he divided himself, he and his servants, upon them at night,” as is customary for pursuers, who divide themselves after the pursued when they flee, one here and one there.		ויחלק עליהם: לפי פשוטו, סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן:
at night: i.e., after nightfall he did not refrain from pursuing them. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:3) states, however, that the night was divided, and in its first half, a miracle was wrought for him, and its second half was preserved for the [miracle of] midnight in Egypt.		לילה: כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:
until Hobah: There is no place named Hobah, but Dan is called Hobah [culpable] because of the idolatry which would be practiced there [in the future]. [from Tan. Lech Lecha 13]		עד חובה: אין מקום ששמו חובה, אלא דן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:
16. And he restored all the possessions, and also Lot his brother and his possessions he restored, and also the women and the people.		טז. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:
17. And the king of Sodom came out toward him, after his return from smiting Chedorlaomer and the kings who were with him, to the valley of Shaveh, which is the valley of the king.		יז. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:
to the valley of Shaveh: That is its name, and the Targum renders: to the clear plain. It was clear of trees and of every obstacle.		עמק שוה: כך שמו כתרגומו למישר מפנא, פנוי מאילנות ומכל מכשול:
the valley of the king: [Onkelos renders:] the king’s race course; one race course was thirty rods long, which was designated for the king to play there. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:5, 43:5), however, [explains that it was] a valley where all the nations concurred (הֻשְׁווּ) and crowned Abram over them as a prince of God and as an officer.		עמק המלך: בית ריסא דמלכא, בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם. ומדרש אגדה עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא א-להים ולקצין:
18. And Malchizedek the king of Salem brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God.		יח. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:
And Malchizedek: The Midrash Aggadah (Targum Jonathan, Ned. 32b, Mid. Ps. 76:3) states that he was Shem, the son of Noah.		ומלכי צדק: מדרש אגדה הוא שם בן נח:
bread and wine: This is done for those weary from battle, and he [Malchizedek] demonstrated that he bore no grudge against him [Abram] for slaying his sons (Tan. Lech Lecha 15). And according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:6), he hinted to him about the meal offerings and the libations, which his [Abraham’s] children would offer up there.		לחם ויין: כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:
19. And he blessed him, and he said, "Blessed be Abram to the Most High God, Who possesses heaven and earth.		יט. וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
Who possesses heaven and earth: Heb. קֹנֶה, like (Ps. 115:15): the Maker of heaven and earth. By making them, He acquired them to be His.		קונה שמים וארץ: כמו (תהלים קלד ג) עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:
20. And blessed be the Most High God, Who has delivered your adversaries into your hand," and he gave him a tithe from all.		כ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:
Who has delivered: Heb. מִגֵּן, Who has delivered, and likewise, (Hosea 11:8): “I shall deliver you (אֲמַגֶּנְךָ), O Israel.”		אשר מגן: אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל:
and he gave him: [i.e.,] Abram [gave Malchizedek] a tithe from all that was his because he was a priest. [from Gen. Rabbah 44:7]		ויתן לו: אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:

5th Portion

Chapter 14

21. And the king of Sodom said to Abram, "Give me the souls, and the possessions take for yourself."		כא. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
Give me the souls: Of that which was captured that belonged to me, which you rescued, give me back the people only.		תן לי הנפש: מן השבי שלי שהצלת, החזר לי הגופים לבדם:
22. And Abram said to the king of Sodom, "I raise my hand to the Lord, the Most High God, Who possesses heaven and earth.		כב. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
I raise my hand: Heb. הֲרִימֹתִי, lit. I raised. This is an expression of an oath: “I raise my hand to the Most High God.” And similarly (Gen. 22:16): בִּי נִשְׁבַּעְתִּי [means] “I swear by Myself,” and similarly (Gen. 23:13): נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי [means] “I am giving you the price of the field, take it from me.” - [from Gen. Rabbah 43:9]		הרימותי ידי: לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון וכן (בראשית כב טז) בי נשבעתי, נשבע אני, וכן (שם כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:
23. Neither from a thread to a shoe strap, nor will I take from whatever is yours, that you should not say, 'I have made Abram wealthy.'		כג. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
Neither from a thread to a shoe strap: will I keep for myself of the captured possessions.		אם מחוט ועד שרוך נעל: אעכב לעצמי מן השבי:
nor will I take from whatever is yours: And if you offer [lit. say] to give me reward from your treasuries, I will not take [it].		ואם אקח מכל אשר לך: ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:
that you should not say, etc: The Holy One, blessed be He, promised to make me rich, as it is said (above 12:2): “and I will bless you, etc.”		ולא תאמר אני העשרתי את אברם: שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו':
24. Exclusive of what the lads ate, and the share of the men who went with me; Aner, Eshkol, and Mamre they shall take their share."		כד. בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:
the lads: My servants who went with me, and additionally, Aner, Eshkol, and Mamre, etc. Although my servants entered the battle, as it is stated (above verse 14): “he and his servants, and smote them,” while Aner and his companions stayed with the luggage to guard [it], nevertheless, “they shall take their share.” And from him, David learned, as he said (I Sam. 30:24): “for as the share of him who goes down into battle, so is the share of him who stays with the luggage; they shall share alike.” Therefore, it says (ibid. verse 25):“And it was so from that day (and had been so) from before, that he made it a statute and an ordinance.” It does not say וָהָלְאָה [and onwards], because that statute had already been enacted in the days of Abram. [from Gen. Rabbah 43:9]		הנערים: עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו'. ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל כד) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ולכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם:

Chapter 15

1. After these incidents, the word of the Lord came to Abram in a vision, saying, "Fear not, Abram; I am your Shield; your reward is exceedingly great."		א. אַחַר \| הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
After these incidents: Wherever the term אַחַר is used, it signifies immediately afterwards; אַחֲרֵי signifies a long time afterwards (Gen. Rabbah 44:5). After this miracle had been wrought for him, that he slew the kings, he was worried and said, “Perhaps I have received reward for all my righteous deeds.” Therefore, the Omnipresent said to him, “Fear not Abram, I am your Shield” from punishment, that you will not be punished for all those souls that you have slain, and as far as your being worried about receiving reward, your reward is exceedingly great. [from Aggadath Bereishith 16:2; Tan. Buber, Lech Lecha 15; Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 27]		אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד:
2. And Abram said, "O Lord God, what will You give me, since I am going childless, and the steward of my household is Eliezer of Damascus?"		ב. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
since I am going childless: Heb. עֲרִירִי. Menachem ben Saruk (Machbereth p. 137) explained it as meaning an heir, and a similar instance is (Mal. 2:12): “a son (עֵר) and a grandson (וְעֹנֶה).” Hence, עֲרִירִי would mean without an heir, as you would say (Job 31:12): “and it will uproot (תְשָׁרֵשׁ) all my crops,” [meaning] it will tear out its roots. Similarly עֲרִירִי means childless; in Old French, desenfantez. It appears to me, however, that עֵר וְעֹנֶה is derived from the same root as (Song of Songs 5:2): “but my heart is awake (עֵר),” whereas עֲרִירִי is an expression of destruction, as in (Ps. 137:7): “Raze it, raze it (עָרוּ עָרוּ)” and as in (Hab. 3:13): “destroying (עָרוֹת) the foundation,” and as in (Jer. 51:58): “shall be completely destroyed (עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר),” and as in (Zeph. 2:14): “for the cedarwork will be destroyed (עֵרָה).”		הולך ערירי: מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש, וחבר לו (מלאכי ב יב) ער ועונה, ערירי בלא יורש, כאשר תאמר (איוב לא יב) ובכל תבואתי תשרש, תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים, ובלע"ז דישאנפנטי"ף [חסר ילדים]. ולי נראה ער ועונה מגזרת (שיר השירים ה ב) ולבי ער, וערירי לשון חורבן, וכן (תהלים קלז ז) ערו ערו, וכן (חבקוק ג יג) ערות יסוד, וכן (ירמיה נא נח) ערער תתערער, וכן (צפניה ב יד) כי ארזה ערה:
and the steward of my household: וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, to be interpreted like the Aramaic translation, (וּבַר פַּרְנָסָה הָדֵין דִי בְּבֵיתִי): and this sustainer who is in my house). My entire household is sustained by his orders, as (below 41:40): “and by your orders they will be sustained (יִשַּׁק).” [בֶּן מֶשֶׁק means] “my administrator,” but if I had a son, my son would be appointed over my possessions.		ובן משק ביתי: כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו (בראשית מא מ) ועל פיך ישק, אפוטרופס שלי, ואלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי:
Damascus: Heb. דַּמֶּשֶׂק. According to the Targum, he was from Damascus, but according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 44:9) [the meaning is] that he pursued the kings until Damascus. And in our Talmud (Yoma 28b), it (the word דַּמֶּשֶׂק) is interpreted as a notarikon [acrostic for דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה]: he drew and gave to drink from his master’s teachings to others.		דמשק: לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:
3. And Abram said, "Behold, You have given me no seed, and behold, one of my household will inherit me."		ג. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
Behold, You have given me no seed: So of what avail is all that You will give me?		הן לי לא נתת זרע: ומה תועלת בכל אשר תתן לי:
4. And behold, the word of the Lord came to him, saying, "This one will not inherit you, but the one who will spring from your innards-he will inherit you."		ד. וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:
5. And He took him outside, and He said, "Please look heavenward and count the stars, if you are able to count them." And He said to him, "So will be your seed."		ה. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
And He took him outside: According to its simple meaning: He took him out of his tent, outdoors, to see the stars. But according to its midrashic interpretation, He said to him,“Go out of your astrology,” for you have seen in the signs of the zodiac that you are not destined to have a son. Indeed, Abram will have no son, but Abraham will have a son. Similarly, Sarai will not give birth, but Sarah will give birth. I will give you another name, and your destiny will change (Ned. 32a, Gen. Rabbah 44:10). Another explanation: He took him out of the terrestrial sphere and lifted him above the stars. This explains the expression of הַבָּטָה, looking down from above (Gen. Rabbah 44:12).		ויוצא אתו החוצה: לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה:
6. And he believed in the Lord, and He accounted it to him as righteousness.		ו. וְהֶאֱמִן בַּיהֹוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
And he believed in the Lord: He did not request of Him a sign regarding this, but regarding the inheritance of the land, he did request of Him a sign, and he said to Him, “How will I know?” [from Ned. 32a]		והאמין בה': לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע:
and He accounted it to him as righteousness: The Holy One, blessed be He, accounted it to Abram as a merit and as righteousness for the faith that he believed in Him (Targum Jonathan). Another explanation for: “How will I know?” He did not ask Him for a sign, but he said before Him, “Let me know with what merit will they [my descendants] remain therein [in the Land]?” The Holy One, blessed be He, replied, “With the merit of the sacrifices.”		ויחשבה לו צדקה: הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות:

6th Portion

Chapter 15

7. And He said to him, "I am the Lord, Who brought you forth from Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it."		ז. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
8. And he said, "O Lord God, how will I know that I will inherit it?"		ח. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
9. And He said to him, "Take for Me three heifers and three goats and three rams, and a turtle dove and a young bird."		ט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
three heifers: (Gen. Rabbah 44:14) Three calves, symbolic of the three bulls: the bull of Yom Kippur, the bull brought when the interpretation of a law is hidden from the people [because of an error of the Sanhedrin], and the heifer whose neck was broken.		עגלה משלשת: שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה:
and three goats: Symbolic of the he-goat that is sacrificed inside, the he-goats of the additional offering of the festivals, and the he-goat that is sacrificed as a sin offering for an individual.		ועז משלשת: רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד:
and three rams: A guilt offering for a definite sin, a guilt offering for a doubtful sin, and a ewe lamb for a sin offering for an individual.		ואיל משולש: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד:
and a turtle dove and a young bird: A turtle dove and a young pigeon. [These are the various species offered up for all kinds of atonement sacrifices.]		ותור וגוזל: תור ובן יונה:
10. And he took for Him all these, and he divided them in the middle, and he placed each part opposite its mate, but he did not divide the birds.		י. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר:
and he divided them: He divided each one into two parts. The verse does not lose its simple meaning, because He was forming a covenant with him to keep His promise, to cause his sons to inherit the land, as it is written (verse 18): “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, etc.,” and it is the custom of those who form a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is written (Jer. 34:19): “who passed between the parts of the calf.” Here too, “a smoking furnace and a fire brand, which passed between the parts,” was the agent of the Shechinah, which is [referred to as] fire. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28]		ויבתר אותם: חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:
but he did not divide the birds: Since the idol-worshipping nations are likened to bulls, rams, and goats, as it is said (Ps. 22:13): “Many bulls surrounded me, etc.,” and Scripture states (Dan. 8:20): “The ram that you saw, the one with horns, represents the kings of Media and Persia,” and Scripture states (ibid. verse 21): “And the he-goat is the king of Greece.” And the Israelites are likened to young doves, as it is said (Song of Songs 2:14): “My dove, in the clefts of the rock.” Therefore, he divided the animals, as an allusion that the nations will gradually perish. “But he did not divide the bird,” as an allusion that Israel will exist forever. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28; Targum. Ps. 22: 13]		ואת הצפור לא בתר: לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו', ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר (שם כא) והצפיר והשעיר מלך יון, וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:
11. And the birds of prey descended upon the carcasses, and Abram drove them away.		יא. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:
And the birds of prey: Heb. הָעַיִט. This is a bird, and [it is called עַיִט] because it swoops down [עָט] and seeks the carcasses. Like (Job 9:26): “to swoop upon food,” and like (I Sam. 15:19): “and you flew (וַתַּעַט) upon the spoil.”		העיט: הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אוכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל:
upon the carcasses: upon the parts. (Other editions: הַפְּגָרִים is translated into Aramaic as פַּגְלַיָא, [meaning “carcass,” and not “parts,” as Rashi interprets]. But because they [the Targumim] were accustomed to translating אִישׁ בִּתְרוֹ [verse 10] as וִיהַב פַּלְגַּיָא [meaning: “He placed each part”], the word פַּגְלַיָא was mistakenly changed to פַּלְגַּיָא, and they therefore translated הַפְּגָרִים as פַּלְגַיָא. But whoever translates that way is in error, because we cannot equate בְּתָרִים, parts, to פְּגָרִים, carcasses, for בְּתָרִים should be translated פַּלְגַּיָא, and פְּגָרִים should be translated פַּגְלַיָא, an expression of פִּגוּל, an abominable thing, as (Lev. 19:7): “it is an abominable thing (פִּגוּל),” an expression of a carcass. (So I heard from Rabbi Judah the son of Rabbi Samuel.) And so it was emended in a Rashi ms., and in another ms. was written: So did Rabbi Meir the son of Rabbi Samuel explain.)		על הפגרים: על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגומו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר):
and Abram drove them away: Heb. וַיַּשֵּׁב, an expression of blowing and causing to fly away, like (Ps. 147:18): “He causes His wind to blow (יַשֵּׁב).” This is an allusion that David the son of Jesse will come to destroy them, but they will not permit him from heaven [to do so] until the King Messiah arrives. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]		וישב: לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
12. Now the sun was ready to set, and a deep sleep fell upon Abram, and behold, a fright, a great darkness was falling upon him.		יב. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
and behold, a fright, etc.: An allusion to the troubles and darkness of the exiles. [from above mentioned source, Targum Jonathan, Targum Yerushalmi, Gen. Rabbah 42:17, and many other midrashic sources]		והנה אימה וגו': רמז לצרות וחשך של גליות:
13. And He said to Abram, "You shall surely know that your seed will be strangers in a land that is not theirs, and they will enslave them and oppress them, for four hundred years.		יג. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר \| יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
that your seed will be strangers: From the time that Isaac was born until the Israelites left Egypt was four hundred years. How so? Isaac was sixty years old when Jacob was born, and Jacob, when he went down to Egypt, said, “The days of the years of my sojournings are one hundred and thirty years,” which total 190. They were in Egypt 210 years, like the numerical value of רְדוּ (see Rashi, below 42:2; ר = 200, ד = 4, ו = 6, totaling 210). Thus, the total is 400 years. Now, if you should say that they were 400 years in Egypt, [this is not so] because Kehath was one of those who descended to Egypt. If you compute the years of Kehath (133) and those of Amram (his son, 137), and the 80 years of Moses, his age when they left Egypt, you will find only 350 [years]. And you must still subtract from them all the years that Kehath lived after the birth of Amram and that Amram lived after the birth of Moses. [from Seder Olam ch. 3]		כי גר יהיה זרעך: משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:
in a land that is not theirs: It does not say, “in the land of Egypt,” but “[in a land] that is not theirs,” and from the time Isaac was born (below 21:34): “and Abraham sojourned, etc.” (Below 20:1): “And [Isaac] sojourned in Gerar.” (Ps. 105:23): “And Jacob sojourned in the land of Ham.” (Below 47:4): “To sojourn in the land we have come.” - [from Mid. Abchir]		בארץ לא להם: לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנולד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:
14. And also the nation that they will serve will I judge, and afterwards they will go forth with great possessions.		יד. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
And also the nation: [The word] וְגַם, [and also], is to include the four kingdoms (Babylon, Persia and Media, Greece, and Edom), for they too will perish because they enslaved Israel. [from Gen. Rabbah 44:19]		וגם את הגוי: וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
will I judge: with ten plagues. [from Gen. Rabbah 44:20]		דן אנכי: בעשר מכות:
with great possessions: with much money, as it is said (Exod. 12:36): “and they emptied out Egypt.”		ברכוש גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
15. But you will come to your forefathers in peace; you will be buried in a good old age.		טו. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
But you will come to your forefathers in peace: And you will not witness any of this. [From Gen. Rabbah 44:20]		ואתה תבוא: ולא תראה כל אלה:
to your forefathers: His father was an idolater, and He announces to him that he will come to him? This teaches you that Terah repented. [from Tan. Shemoth 18]		אל אבותיך: אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה:
you will be buried in a good old age: He announced to him that Ishmael would repent during his lifetime (Gen. Rabbah 30:4, 38:12), and that Esau would not embark on evil ways during his lifetime. Therefore, he died five years before his time, and on that very day, Esau rebelled (ibid. 63:12). See below 25:29f.		תקבר בשיבה טובה: בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:
16. And the fourth generation will return here, for the iniquity of the Amorites will not be complete until then."		טז. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
And the fourth generation: After they will have been exiled to Egypt, they will be there for three generations, and the fourth will return to this land (Mishnath Rabbi Eliezer ch. 5), for in the land of Canaan He spoke with him, and formed this covenant, as it is written (above verse 7): “to give you this land to inherit it.” And so it was: Jacob descended to Egypt. Go forth and figure his generations: Judah, Perez, and Hezron, and Caleb the son of Hezron was one of those who entered the land (Sotah 11b).		ודור רביעי: לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:
for the iniquity of the Amorites will not be complete: that they should be sent out of their land until that time, for the Holy One, blessed be He, does not punish a nation until its measure is full, as it is said: (Isa. 27:8):“When her measure is full, when You send her away, then You will strive with her.” - [from Zohar, vol. 1, p. 113b]		כי לא שלם עון האמורי: להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
17. Now it came to pass that the sun had set, and it was dark, and behold, a smoking furnace and a fire brand, which passed between these parts.		יז. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
Now it came to pass that the sun had set: Heb. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה. [The subject apparently does not agree with the predicate, because שֶׁמֶשׁ is a feminine noun, whereas וַיְהִי is a masculine verb. Therefore, Rashi explains as follows:] This is similar to (below 42:35): “And it came to pass that they were emptying their sacks”; (II Kings 13:21): “And it came to pass that they were burying a man”; meaning: this event took place. [The subject of וַיְהִי is not הַשֶּׁמֶשׁ but דָבָר זֶה (i.e., it is as if the masculine noun דָבָר זֶה (this event) were inserted after וַיְהִי.] The same is true in the two instances quoted by Rashi, in which the subject is plural, whereas the predicate is singular. There too, the subject of וַיְהִי is דָבָר זֶה.]		ויהי השמש באה: כמו (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם, (מ"ב יג כא) ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה:
the sun had set: Heb. בָּאָה. It had set.		השמש באה: שקעה:
and it was dark: The day darkened.		ועלטה היה: חשך היום:
and behold, a smoldering furnace, etc.: He hinted to him that the kingdoms of the pagans would fall into hell. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]		והנה תנור עשן וגו': רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם.
had set: Heb. בָּאָה Its accent is on the first syllable. Therefore, it is explained that it had already set; but if its accent were at the end, on the “alef,” it would be explained to mean: as it was setting. but it is impossible to say this, for it is already written (above verse 12): “Now the sun was setting,” and the passing of the smoking furnace happened after this. It is found that it had already set. And this difference exists in every word in the feminine gender, whose radical consists of two letters, such as בא (to come), קם (to arise), שב (to return). When the accent is on the first syllable, it is in the past tense, e.g., this case and e.g., (below 29:9): “and Rachel came (בָּאָה)”; (below 37:7): “my sheaf arose (קָמָה)”; (Ruth 1:15): “Lo! Your sister-in-law has returned (שָׁבָה).” However, when the accent is on the final syllable, it is in the present tense, denoting a thing that is happening now and is continuing to happen, like (below 29:6): “She is coming בָּאָה with the flocks”; (Esther 2:14): “In the evening she would come (בָּאָה), and in the morning she would return (שָׁבָה).”		באה: באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר, ואם היה טעמו למטה באלף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה. וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון (להלן כט ט) ורחל באה, (שם לז ז) קמה אלומתי, (רות א טו) הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן, (אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:
18. On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, "To your seed I have given this land, from the river of Egypt until the great river, the Euphrates river.		יח. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
To your seed I have given: The word of the Holy One, blessed be He, is like an accomplished fact.		לזרעך נתתי: אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
the great river, the Euphrates river: Since it is associated with the Land of Israel, He calls it great, even though it is the last of the four rivers going forth from Eden, as it is said (above 2:14): “and the fourth river that is the Euphrates.” A common proverb states: “A king’s servant is a king; associate with a ruler, and people will bow down to you.” - [from Sifrei Devarim 6]		הנהר הגדול נהר פרת: לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך:
19. The Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites,		יט. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
The Kenites: There are ten nations [enumerated] here, but He gave them only seven nations. The [other] three are Edom, Moab, and Ammon, and they are [here referred to as] the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites, which are destined to be [our] heritage in the future, as it is said (Isa. 11:14): “upon Edom and Moab shall they stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.” - [from Gen. Rabbah 44:23]		את הקיני: עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
20. And the Hittites and the Perizzites and the Rephaim,		כ. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
and the Rephaim: the land of Og, concerning which it is said (Deut. 3: 13):“That is called the land of the Rephaim.”		ואת הרפאים: ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים:
21. And the Amorites and the Canaanites and the Girgashites and the Jebusites."		כא. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

Chapter 16

1. Now Sarai, Abram's wife, had not borne to him, and she had an Egyptian handmaid named Hagar.		א. וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:
an Egyptian handmaid: She was Pharaoh’s daughter. When he (Pharaoh) saw the miracles that were wrought for Sarah, he said, “It is better that my daughter be a handmaid in this household, than a mistress in another household.” - [from Gen. Rabbah 45:1]		שפחה מצרית: בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:
2. And Sarai said to Abram, "Behold now, the Lord has restrained me from bearing; please come to my handmaid; perhaps I will be built up from her." And Abram hearkened to Sarai's voice.		ב. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:
perhaps I will be built up from her: This teaches that whoever has no children is not built up but demolished. — [from Gen. Rabbah 45:2]		אולי אבנה ממנה: לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס:
I will be built up from her: in the merit that I will bring my rival into my house. — [from Gen. Rabbah 71:7, Aggadath Bereishith 52]		אבנה ממנה: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:
to Sarai’s voice: to the Divine Spirit within her. — [from Gen. Rabbah 45:2]		לקול שרי: לרוח הקודש שבה:
3. So Sarai, Abram's wife, took Hagar the Egyptian, her handmaid, at the end of ten years of Abram's dwelling in the land of Canaan, and she gave her to Abram her husband for a wife.		ג. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
So Sarai, Abram’s wife, took: She took her with words, “You are fortunate that you have merited to cleave to a holy body such as this one.” - [from Gen. Rabbah 45:3]		ותקח שרי: לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה:
at the end of ten years: This is the allotted time for a woman who has lived ten years with her husband and has not borne children to him, when he is obligated to marry another. — [from Gen. Rabbah 45:3]		מקץ עשר שנים: מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת:
of Abram’s dwelling: This tells us that the time they dwelled outside the Land does not count in the number [ten years], because it was not said to him, “and I will make you into a great nation,” [i.e., this promise would not be fulfilled] until he would come to the Land of Israel. — [from above source]		לשבת אברם וגו': מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:
4. And he came to Hagar, and she conceived, and she saw that she was pregnant, and her mistress became unimportant in her eyes.		ד. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
And he came to Hagar, and she conceived: from the first union. — [from Gen. Rabbah 45:4]		ויבא אל הגר ותהר: מביאה ראשונה:
and her mistress became unimportant in her eyes: She said, “This Sarai her conduct in secret is not like her conduct in public. She shows herself as if she is a righteous woman, but she is not a righteous woman, for she did not merit to conceive all these years, whereas I have conceived from the first union.” - [from aforementioned source]		ותקל גברתה בעיניה: אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה:
5. And Sarai said to Abram, "May my injustice be upon you! I gave my handmaid into your bosom, and she saw that she had become pregnant, and I became unimportant in her eyes. May the Lord judge between me and you!"		ה. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיֹךָ:
May my injustice be upon you: [For] the injustice that has been done to me, I lay the punishment upon you. When you prayed to God, “What will You give me, since I am going childless?” you prayed only for yourself, whereas you should have prayed for both of us, and I would have been remembered with you. Moreover, you are stealing from me your [protective] words, for you hear my degradation, and you remain silent (i.e., you are depriving me of the words you should have spoken to Hagar to reprimand her on my behalf). — [from Gen. Rabbah 45:5]		חמסי עליך: חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק:
I gave my handmaid, etc. between me and you: Every בֶּינֶיךָ in Scripture is spelled defectively (without the second yud), but this one is spelled plene. It may thus also be read וּבֵינַיִךְ (second person feminine), for she cast an evil eye on Hagar’s pregnancy, and she miscarried her fetus. That is why the angel said to Hagar, “Behold, you will conceive.” But was she not already pregnant? Yet he announces to her that she will conceive? But this teaches that she miscarried her first pregnancy. — [from Gen. Rabbah 45:5]		אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך: כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
6. And Abram said to Sarai, "Here is your handmaid in your hand; do to her that which is proper in your eyes." And Sarai afflicted her, and she fled from before her.		ו. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:
And Sarai afflicted her: She enslaved her harshly. — [from Gen. Rabbah 45:6]		ותענה שרי: היתה משעבדת בה בקושי:
7. And an angel of the Lord found her by a water fountain in the desert, by the fountain on the road to Shur.		ז. וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:
8. And he said, "Hagar, Sarai's servant, where are you coming from, and where are you going to?" And she said, "From before Sarai my mistress, I am fleeing."		ח. וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:
where are you coming from: [meaning]: “Where have you come from?” He knew [where she was coming from] but he wished to give her an opening to commence speaking with her. Now the אֵי מִזֶּה [lit. where from this] means: “Where is the place about which you can say, ‘From this place I have come.’”		אי מזה באת: מהיכן באת. יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא:
9. And the angel of the Lord said to her, "Return to your mistress, and allow yourself to be afflicted under her hands."		ט. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:
And the angel of the Lord said to her, etc.: For each statement, another angel was sent to her. Therefore, the word מַלְאָךְ, angel, is used with each statement. — [from Gen. Rabbah 45:7]		ויאמר לה מלאך ה' וגו': על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:
10. And the angel of the Lord said to her, "I will greatly multiply your seed, and it will not be counted for abundance."		י. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
11. And the angel of the Lord said to her, "Behold, you will conceive and bear a son, and you shall name him Ishmael, for the Lord has heard your affliction.		יא. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ:
Behold, you will conceive: When you return, you will conceive, like (Jud. 13:5): Behold you shall conceive, stated concerning the wife of Manoah.		הנך הרה: כשתשובי תהרי, כמו (שופטים יג ז) הנך הרה, דאשת מנוח:
and bear a son: וְיֹלַדְתְּ is וְיוֹלֶדֶת, and similar to this (Jer. 22:23): You, who abide (ישַׁבְתְּ) in the Lebanon, (יוֹשֶׁבֶת) who nest (מְקוּנַנְתְּ) in the cedars [like, מְקוֹנֶנֶת].		וילדת בן: כמו ויולדת, ודומה לו (ירמיה כב כג) ישבת בלבנון מקננת בארזים:
and you shall name him: This is the imperative [feminine], as the text states for the masculine: (below 17:19): “and you shall name him (וְקָראתָ אֶת שְׁמוֹ) Isaac.”		וקראת שמו: צווי הוא, כמו שאומר לזכר (יז יט) וקראת את שמו יצחק:
12. And he will be a wild donkey of a man; his hand will be upon all, and everyone's hand upon him, and before all his brothers he will dwell."		יב. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:
A wild donkey of a man: who loves the wilderness to hunt beasts, as it is written (below 21:20f):“And he was an archer; and he dwelt in the desert of Paran.”		פרא אדם: אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ - כא) ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן:
his hand will be upon all: [He will be] a bandit. — [from Tan. Shemot]		ידו בכל: לסטים:
and everyone’s hand upon him: Everyone will hate him and attack him.		ויד כל בו: הכל שונאין אותו ומתגרין בו:
and before all his brothers he will dwell: for his seed will be numerous.		ועל פני כל אחיו ישכן: שיהיה זרעו גדול:
13. And she called the name of the Lord, Who had spoken to her, "You are the God of seeing," because she said, "Have I seen[him]here also after I have seen?"		יג. וַתִּקְרָא שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:
You are the God of seeing: רֳאִי is vowelized with a “chataf kamatz” because it is a noun, i.e., the God of seeing, Who sees the humiliation of the humiliated. — [from Gen. Rabbah 45:10] (Other editions: Another explanation: “You are the God of seeing” meaning that He sees all, but no one sees Him. Targum Jonathan).		אתה אל ראי: נקוד חטף קמ"ץ מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין:
Have I seen here also: הֲגַם הֲלֹם is an expression of wonderment. Would I have thought that even here in the desert I would see the emissary of the Omnipresent after I had seen them in the house of Abraham, where I was accustomed to seeing angels? And you should know that she was accustomed to seeing them, because Manoah saw the angel once and said, “We will surely die,” and this one saw four, one after the other, and she was not frightened. — [from Gen. Rabbah 45:7]		הגם הלום: לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג כב) מות נמות, וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:
14. Therefore the well was called Be'er Lachai Ro'i; behold it is between Kadesh and between Bered.		יד. עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:
Be’er Lachai Ro’i: As the Targum renders: a well upon which the living angel appeared.		באר לחי ראי: כתרגומו בארא דמלאך קימא אתחזי עלה:
15. And Hagar bore a son to Abram, and Abram named his son, whom Hagar had borne, Ishmael.		טו. וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
and Abram named, etc.: Although Abram had not heard the words of the angel, who said,“And you shall name him Ishmael,” the Holy Spirit rested upon him, and he called him Ishmael. — [from Bereishith Rabbathi, also Mid. Aggadah]		ויקרא אברם שם וגו': אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקודש עליו וקראו ישמעאל:
16. And Abram was eighty-six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.		טז. וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:
And Abram was eighty-six years old, etc.: This was written in praise of Ishmael, to let us know that he was thirteen years old when he was circumcised, and he did not object. — [Mid. Aggadah]		ואברם בן שמנים שנה וגו': לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנימול ולא עכב:

Chapter 17

1. And Abram was ninety-nine years old, and God appeared to Abram, and He said to him, "I am the Almighty God; walk before Me and be perfect.		א. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
I am the Almighty God: Heb. שַׁדַּי - I am He Whose Godliness suffices for every creature. [שֶׁ that, דַּי is sufficient]. Therefore, walk before Me, and I will be your God and your Protector, and wherever it (this name) appears in Scripture, it means “His sufficiency,” but each one is [to be interpreted] according to the context. — [from Gen. Rabbah 47:3]		אני אל שדי: אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו די יש לו, והכל לפי הענין:
walk before Me: As the Targum renders: “Serve Me, cleave to My service.”		התהלך לפני: כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי:
and be perfect: This too is one command following another command: be perfect in all My trials (Mid. Ps. 119:3), i.e., “Walk before Me” with faith and honesty, and also be perfect in all My trials. [Mizrachi] According to its midrashic interpretation, walk before Me refers to the commandment of circumcision, and thereby, you will be perfect, for as long as the foreskin is upon you, I consider you imperfect (Gen. Rabbah 46:1). Another explanation: “and be perfect” - Now you are missing [control over] five organs: two eyes, two ears, and the male organ. I will add a letter to your name, and the numerical value of your letters [of your name] will be 248, corresponding to the number of your organs (Tan. Lech Lecha 16, Ned. 32b).		והיה תמים: אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי. ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמנין אבריך:
2. And I will place My covenant between Me and between you, and I will multiply you very greatly."		ב. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
And I will place My covenant: A covenant of love and the covenant of the land, to give it to you as a heritage through [your fulfillment of] this commandment. — [from Gen. Rabbah 46:9]		ואתנה בריתי: ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו:
3. And Abram fell upon his face, and God spoke with him, saying,		ג. וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:
And Abram fell upon his face: from fear of the Shechinah, for as long as he was uncircumcised, he did not have the strength to stand when the Divine Presence stood over him, and that is what is said concerning Balaam (Num. 24:4):“who falls and his eyes are open” (Num. Rabbah 12:8). I found this in the Baraitha of Rabbi Eliezer (Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 29).		ויפול אברם על פניו: ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
4. "As for Me, behold My covenant is with you, and you shall become the father of a multitude of nations.		ד. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
5. And your name shall no longer be called Abram, but your name shall be Abraham, for I have made you the father of a multitude of nations.		ה. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
the father of a multitude of nations: אַב הֲמוֹן is an acrostic of his name [i.e., - אב ר הם]. (Gen. Rabbah 46:7). The “resh” that was in it [his name] originally, denoting that he was the father only of Aram, which was his native place, whereas now [he became] the father of the whole world (Ber. 13a): nevertheless the “resh” that was there originally was not moved from its place. For even the “yud” in Sarai’s name complained to the Shechinah until it was added to Joshua, as it is said: (Num. 13:16):“and Moses called Hosea [הוֹשֵׁעַ] the son of Nun, Joshua [יְהוֹשֻׁעַ].” - [from Gen. Rabbah 47:1]		כי אב המון גוים: לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:
6. And I will make you exceedingly fruitful, and I will make you into nations, and kings will emerge from you.		ו. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
and I will make you into nations: [This refers to] Israel and Edom, for he already had Ishmael, and He would therefore not be informing him about him.		ונתתיך לגוים: ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:

7th Portion

Chapter 17

7. And I will establish My covenant between Me and between you and between your seed after you throughout their generations as an everlasting covenant, to be to you for a God and to your seed after you.		ז. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
And I will establish My covenant: And what is that covenant? To be to you for a God.		והקמותי את בריתי: ומה הוא הברית, להיות לך לא-להים:
8. And I will give you and your seed after you the land of your sojournings, the entire land of Canaan for an everlasting possession, and I will be to them for a God."		ח. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת \| אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
for an everlasting possession: And there I will be to you for a God (Gen. Rabbah 46:9), but if one dwells outside the Holy Land, it is as though he has no God (Keth. 110b).		לאחוזת עולם: ושם אהיה להם לא-להים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:
9. And God said to Abraham, "And you shall keep My covenant, you and your seed after you throughout their generations.		ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:
And you: Heb. וְאַתָּה. This “vav” connects [this verse] to the preceding matter. “As for Me, behold My covenant is with you,” and you must be careful to observe it. Now what does its observance entail?“This is My covenant, which you shall observe…that every male among you be circumcised.”		ואתה: וא"ו זו מוסיף על ענין ראשון אני הנה בריתי אתך, ואתה הוי זהיר לשמרו, ומה היא שמירתו, (פסוק י) זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם וגו':
10. This is My covenant, which you shall observe between Me and between you and between your seed after you, that every male among you be circumcised.		י. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
between Me and you: those living now.		ביני וביניכם וגו': אותם של עכשיו:
and between your seed: who are destined to be born.		ובין זרעך אחריך: העתידין להוולד:
be circumcised: Heb. הִמּוֹל, is like לְהִמּוֹל, to circumcise [the infinitive], as you might say עֲשוֹת in place of לַעֲשוֹת, to do.		המול: כמו להמול כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:
11. And you shall circumcise the flesh of your foreskin, and it shall be as the sign of a covenant between Me and between you.		יא. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
And you shall circumcise: וּנְמַלְתֶּם is like וּמַלְתֶּם, and the “nun” is superfluous, a radical that sometimes appears in it, like the“nun” of נוֹשֵׁךְ and the “nun” of נוֹשֵׂא. וּנְמַלְתֶּם has the same form as וּנְשָׂאתֶם, (i.e., the Kal form). But יִמּוֹל is in the passive form (the Nifal), like יֵעָשֶׂה (it will be done), יֵאָכֵל (it will be eaten).		ונמלתם: כמו ומלתם והנו"ן בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים, כגון נ' של נושך ונ' של נושא. ונמלתם, כמו ונשאתם, אבל ימול לשון יפעל כמו יעשה, יאכל:
12. And at the age of eight days, every male shall be circumcised to you throughout your generations, one that is born in the house, or one that is purchased with money, from any foreigner, who is not of your seed.		יב. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
one that is born in the house: whom the maidservant bore in the house.		יליד בית: שילדתו השפחה בבית:
one that is purchased with money: whom he bought after he was born.		ומקנת כסף: שקנאו משנולד:
13. Those born in the house and those purchased for money shall be circumcised, and My covenant shall be in your flesh as an everlasting covenant.		יג. הִמּוֹל \| יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
Those born in the house… shall be circumcised: Here Scripture repeated it [the commandment to circumcise a slave born in the house;] but did not state [that it is to be] on the eighth day, to teach you that there is a slave born in the house who is circumcised after eight days [other editions: at the age of one day], as is delineated in Tractate Shabbath (135b).		המול ימול יליד ביתך: כאן כפל עליו ולא אמר לשמונה ימים, ללמדך שיש יליד בית נמול לאחר שמנה ימים, כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלה ב):
14. And an uncircumcised male, who will not circumcise the flesh of his foreskin-that soul will be cut off from its people; he has broken My covenant."		יד. וְעָרֵל \| זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:
And an uncircumcised male: Here Scripture teaches that circumcision is in that place that distinguishes between male and female.		וערל זכר: כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא ניכר בין זכר לנקבה:
who will not circumcise: When he reaches the age when he becomes liable for punishment, then [his soul] will be cut off (Shab. 133b), but his father [who does not circumcise him] is not punishable by “kareth” (spiritual excision), but is guilty of transgressing a positive commandment (Yeb. 70b).		אשר לא ימול: משיגיע לכלל עונשין ונכרתה, אבל אביו אין ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה:
that soul will be cut off: He goes childless (Yeb. 55a) and dies prematurely (Moed Katan 28a).		ונכרתה הנפש: הולך ערירי ומת קודם זמנו:
15. And God said to Abraham, "Your wife Sarai-you shall not call her name Sarai, for Sarah is her name.		טו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
you shall not call her name Sarai: which means “my princess,” for me, but not for others. But Sarah, in an unqualified sense, shall be her name, that she will be a princess over all. — [from Ber. 13a]		לא תקרא את שמה שרי: דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל:
16. And I will bless her, and I will give you a son from her, and I will bless her, and she will become [a mother of] nations; kings of nations will be from her. "		טז. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
And I will bless her: And what is the blessing? That she returned to her youth, as it is said (below 18:12): “My skin has become smooth.” - [from B.M. 87a]		וברכתי אותה: ומה הוא הברכה, שחזרה לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה:
and I will bless her: with breast feeding, when she required it, on the day of Isaac’s feast, for people were murmuring against them, that they had brought a foundling from the street and were saying, “He is our son.” So each one brought her child with her, but not her wet nurse, and she (Sarah) nursed them all. That is what is said (below 21:7): “Sarah has nursed children.” Gen. Rabbah (53:9) alludes slightly to this. — [from B.M. 87a]		וברכתיה: בהנקת שדים, כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כולם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה. בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:
17. And Abraham fell on his face and rejoiced, and he said to himself, "Will [a child] be born to one who is a hundred years old, and will Sarah, who is ninety years old, give birth?"		יז. וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
And Abraham fell on his face and rejoiced: Heb. וַיִּצְחָק. Onkelos renders this as an expression of joy, וַחֲדִי “and he rejoiced,” but the one [וַתִּצְחָק] in the case of Sarah (below 18:12) [he renders] as an expression of laughter. You learn that Abraham believed and rejoiced, but Sarah did not believe and ridiculed, and for this reason, the Holy One, blessed be He, was angry with Sarah, but was not angry with Abraham.		ויפל אברהם על פניו ויצחק: זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם:
Will [a child] be born to on, etc.: There are questions which are positive assertions, like (I Sam. 2:27): הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי, “Did I appear?” [meaning: “of course I appeared!”]; (II Sam. 15:27): הֲרֹאֶה אַתָּה, “Do you see?” [meaning: “of course you see!”] This too is a positive assertion, and so did he say to himself, “Was such kindness done to anyone else, that the Holy One, blessed be He, is doing for me?”		הלבן: יש תמיהות שהן קיימות כמו (ש"א ב כז) הנגלה נגליתי, (ש"ב טו כז) הרואה אתה, אף זו היא קיימת, וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי:
and will Sarah, who is ninety years old: Shall she be worthy of giving birth? Now although the first generations begot children at the age of five hundred, in Abraham’s time, the years were already lessened, and weakness had come to the world. Go out and learn this from the ten generations from Noah to Abraham, who hastened to beget children at the age of sixty and seventy.		ואם שרה הבת תשעים שנה: היתה כדאי לילד. ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח לעולם, וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ששים ובני שבעים:
18. And Abraham said to God, "If only Ishmael will live before You!"		יח. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
If only Ishmael will live: If only Ishmael will live! I do not deserve to receive such a reward as this.		לו ישמעאל יחיה: הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה:
will live before You: [This means]: [“Let him] live in fear of You,” as in (verse 1): “Walk before Me,” [which Onkelos renders:]“Serve Me.” [following Targum Jonathan]		יחיה לפניך: יחיה ביראתך, כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:
19. And God said, "Indeed, your wife Sarah will bear you a son, and you shall name him Isaac, and I will establish My covenant with him as an everlasting covenant for his seed after him.		יט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
Indeed: אֲבָל is an expression of a confirmation of a statement, and likewise (below 42:21): “Indeed (אֲבָל), we are guilty”; (II Kings 4:14): “Indeed (אֲבָל), she has no son.” - [from Targumim]		אבל: לשון אמתת דברים, וכן (לקמן מב כא) אבל אשמים אנחנו, (מ"ב ד יד) אבל בן אין לה:
and you shall name him Isaac: Heb. יִצְחָק, because of the rejoicing (צְחוֹק) (Mid. Chaseroth v’Yetheroth). And some say: because of the ten (י) trials, and Sarah’s ninety (צ) years, and the eighth (ח) day on which he was circumcised, and Abraham’s hundred (ק) years. (Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 32). (Other editions: “And My covenant.” Why is this written? Is it not already written (verse 9): “And you shall keep My covenant, you and your seed, etc.?” But because He said (verse 7): “And I will establish, etc.,” one might think that the sons of Ishmael and the sons of Keturah are included in the establishment [of the covenant]. Therefore, Scripture states: “And I will establish My covenant with him,” and not with others. Now, why does it say [again in verse 21]: “But My covenant I will establish with Isaac?” This teaches us that he was holy from the womb. Another explanation [for the repetition of verse 19]: Said Rabbi Abba: Scripture here derives an a fortiori conclusion regarding the son of the mistress from [what is written regarding] the son of the handmaid. It is written here: “Behold I have blessed him, and I will make him fruitful, and I will multiply him.” This refers to Ishmael. How much more so, “But My covenant I will establish with Isaac!” (Gen. Rabbah 47:5).		וקראת את שמו יצחק: על שם הצחוק. ויש אומרים על שם י' נסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם. והקימותי את בריתי למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו' אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמותי וגו', יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום, תלמוד לומר והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים. ואת בריתי אקים את יצחק, למה נאמר, [אלא למד שהיה קדוש מבטן]. דבר אחר אמר ר' אבא מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה, כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק:
My covenant: The covenant of circumcision shall be given over [only] to the seed of Isaac. See Sanh. 59.		את בריתי: ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק:
20. And regarding Ishmael, I have heard you; behold I have blessed him, and I will make him fruitful, and I will multiply him exceedingly; he will beget twelve princes, and I will make him into a great nation.		כ. וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה \| בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
twelve princes: Heb. נְשִׂיאִים. They will disappear like clouds, as (Prov. 25:14): Clouds (נְשִׂיאִים) and wind. — [from Gen. Rabbah 47:5]		שנים עשר נשיאם: כעננים יכלו, כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח:
21. But My covenant I will establish with Isaac, whom Sarah will bear to you at this time next year."		כא. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
22. And He finished speaking with him, and God went up from above Abraham.		כב. וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
from above Abraham: This is a euphemism used in reference to the Shechinah, and we learn that the righteous are the chariot of the Omnipresent. — [from Gen. Rabbah 47:6, 82:6]		מעל אברהם: לשון נקיה הוא כלפי שכינה, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:
23. And Abraham took Ishmael his son and all those born in his house and all those purchased with his money, every male of the people of Abraham's household, and he circumcised the flesh of their foreskin on that very day, as God had spoken with him.		כג. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
on that very day: On the very day that he was commanded (Mid. Ps. 112:2), during the day and not at night. He was afraid neither of the heathens nor of the scorners. [He circumcised in the light of day] so that his enemies and his contemporaries would not say,“Had we seen him, we would not have allowed him to circumcise and to fulfill the commandment of the Omnipresent” (Gen. Rabbah 47:9).		בעצם היום: בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום:
and he circumcised: Heb. וַיָמָל, an expression in the וַיִפְעַל form, (the active [kal] form.)		וימל: לשון ויפעל:
24. And Abraham was ninety-nine years old, when he was circumcised of the flesh of his foreskin.		כד. וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
when he was circumcised: Heb. בְּהִמֹּלוֹ, when it was done to him, like (above 2:4): “when they were created (בְּהִבָּרְאָם).”		בהמולו: בהפעלו, כמו (ב ד) בהבראם:
25. And Ishmael his son was thirteen years old, when he was circumcised of the flesh of his foreskin.		כה. וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
when he was circumcised of the flesh of his foreskin: Concerning Abraham, it does not say אֵת, because he was lacking only the severing of the flesh, because it had already been flattened out by intercourse, but Ishmael, who was a youth, required that the foreskin be severed and the corona be uncovered. Therefore, in his case, it is אֵת. Gen. Rabbah (47:8).		בהמולו את בשר ערלתו: באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו את:
26. On that very day, Abraham was circumcised, and [so was] Ishmael his son.		כו. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:
On that very day: when Abraham reached the age of ninety-nine and Ishmael [reached the age of] thirteen,“Abraham was circumcised, and [so was] Ishmael his son.”		בעצם היום הזה: שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו:
27. And all the people of his household, those born in his house and those bought with money from foreigners, were circumcised with him.		כז. וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

E-mail

Torah Reading for Lech Lecha

Genesis 12:1-17:27

1st Portion

Chapter 12

2nd Portion

Chapter 12

Chapter 13

3rd Portion

Chapter 13

4th Portion

Chapter 14

5th Portion

Chapter 14

Chapter 15

6th Portion

Chapter 15

Chapter 16

Chapter 17

7th Portion

Chapter 17