Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook

Torah Reading for Matot-Massei

Torah Reading for Matot-Massei

Numbers 30:2-36:13

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 30

2. Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing the Lord has commanded.   ב. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:
the heads of the tribes: He honored the chieftains by teaching them first, and only later the rest of the Israelites. How do we know that he did so with other statements? For it says, “[Moses called to them] and Aaron and all the princes of the community returned to him, and Moses would speak to them. Afterwards, all the children of Israel would draw near” (Exod. 34:31-32). [If so,] why did [Scripture] see fit to mention it here? It is to teach us that annulment of vows may be performed by a single expert, and if no single expert is available, it may be annulled by three laymen. Alternatively, perhaps Moses related this passage to the princes alone? However, here it says, “This is the word,” and in [the chapter dealing with] sacrifices slaughtered outside the Temple confines it [also] says, “This is the word” (Lev. 17:2). Just as there it was said to Aaron, his sons and all the Israelites, as it says, “Speak to Aaron, etc.” (Lev. 17:2), so in this case was it said to all of them. — [Ned. 78a]   ראשי המטות: חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל. ומנין שאף שאר הדברות כן, תלמוד לומר (שמות לד, לא - לב) וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל. ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות. או יכול שלא אמר משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד, נאמר כאן זה הדבר, ונאמר בשחוטי חוץ (ויקרא יז, ב) זה הדבר, מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל, שנאמר דבר אל אהרן וגו', אף זו נאמרה לכולן:
This is the thing: Moses prophesied with, “So says the Lord, 'At the dividing point of the night… ’” (Exod. 11:4), and the prophets prophesied with [the phrase] “So says the Lord.” But Moses surpassed them, for he prophesied with the expression, “This is the thing.” Another interpretation: “This is the thing” is exclusive, informing us that a sage [revokes a vow] with the expression הַתָּרָה,“release” and the husband through the expression הִפָרָה “revocation,” as Scripture has here. If they exchange [these terms] there is neither a release nor a revocation. — [Sifrei Mattoth 2]   זה הדבר: משה נתנבא (שמות יא, ד) בכה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה', מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר. דבר אחר זה הדבר מיעוט הוא, לומר שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה, כלשון הכתוב כאן, ואם חלפו אין מותר ואין מופר:
3. If a man makes a vow to the Lord or makes an oath to prohibit himself, he shall not violate his word; according to whatever came out of his mouth, he shall do.   ג. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:
a vow: By saying, “It shall be prohibited just like a sacrifice, that I will not eat, or I will not do a certain thing.” One might think that even if he swears to eat carrion, I apply to him “according to whatever came out of his mouth, he shall do.” Scripture therefore states,“to prohibit”-to prohibit what is permitted, but not to permit what is prohibited. — [Sifrei Mattoth 7]   נדר: האומר הרי עלי קונם שלא אוכל או שלא אעשה דבר פלוני, יכול אפילו נשבע שיאכל נבלות אני קורא עליו ככל היוצא מפיו יעשה, תלמוד לומר לאסור אסר, את המותר ולא להתיר את האסור:
he shall not violate his word: Heb. לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, like לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ“he shall not profane his word,” he shall not treat his word as being unholy. — [Sifrei Mattoth 8]   לא יחל דברו: כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:
4. If a woman makes a vow to the Lord, or imposes a prohibition [upon herself] while in her father's house, in her youth,   ד. וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:
while in her father’s house: Under her father’s jurisdiction, even if she is not [actually] in his house. - [Sifrei Mattoth 12]   בבית אביה: ברשות אביה ואפילו אינה בביתו:
in her youth: Neither a minor nor an adult [above the age of twelve and a half], since a minor’s vows are invalid, and an adult is not under her father’s jurisdiction to revoke her vows. What is considered a minor? Our Rabbis said: A girl of eleven years and a day-her vows are examined. If she knew in whose name she vowed, or in whose name she consecrated something, her vow stands. From the age of twelve years and one day, she does not need to be tested. — [Niddah 45b]   בנעוריה: ולא קטנה ולא בוגרת, שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה. ואי זו היא קטנה, אמרו רבותינו בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד אינה צריכה להבדק:
5. if her father heard her vow or her prohibition which she has prohibited upon herself, yet her father remains silent, all her vows shall stand, and any prohibition that she has imposed upon herself shall stand.   ה. וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:
6. But if her father hinders her on the day he hears it, all her vows and her prohibitions that she has imposed upon herself shall not stand. The Lord will forgive her because her father hindered her.   ו. וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ:
But if her father hinders her: Heb. הֵנִיא, if he prevented her from [fulfilling] the vow, that is to say, he revoked it. I would not know what this term of הַנָאָה [in the verse, הֵנִיא] means. However, when it says,“But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked” (verse 9), I conclude that הִנָאָה means revocation. Literally, it is a term implying prevention and removal. Similarly,“Why do you discourage [lit., turn away (תְנִיאוּן) the people’s hearts]?” (32:7), and,“may the oil of the anointment of my head not turn my head away (יָנִי) ” (Ps. 141:5); similarly,“thus you will come to know My alienation (תְּנוּאֲתִי)” (14:34), that you have turned away from Me.   ואם הניא אביה אותה: אם מנע אותה מן הנדר, כלומר שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר, הוי אומר הנאה זו הפרה. ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן (במדבר לב, ז) ולמה תניאון, וכן (תהלים קמא, ה) שמן ראש אל יני ראשי, וכן (במדבר יד, לד) וידעתם את תנואתי, את אשר סרתם מעלי:
and the Lord will forgive her: To what case does the verse refer? To a woman who took a nazarite vow, and her husband heard and revoked it for her without her knowledge. She then transgressed her vow by drinking wine and becoming unclean through contact with corpses-such [a woman] requires forgiveness even though it was revoked. And if those which have been revoked require forgiveness, all the more so those which have not been revoked. — [Sifrei Mattoth 17]   וה' יסלח לה: במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים, זו היא שצריכה סליחה, ואף על פי שהוא מופר. ואם המופרים צריכים סליחה, קל וחומר לשאינן מופרים:
7. But if she is [betrothed] to a man, with her vows upon her or by an utterance of her lips which she has imposed upon herself,   ז. וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:
If she is [betrothed] to a man: Heb. וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. This [refers to] a betrothed woman [i.e., אֲרוּסָה, the first stage of marriage, when the marriage ceremony has been performed, but the couple does not yet live together], or perhaps it refers to a married woman [נְשׂוּאָה, who lives already with her husband]? When [Scripture] says, “if she vowed in her husband’s house” (verse 11) it speaks of a married woman, so this must refer to a betrothed woman, and it comes to distinguish her [the betrothed woman from the married woman] in that both her father and husband [must] revoke her vows. If the father revoked it, but the husband did not revoke it, or if the husband revoked it, but the father did not revoke it, it is not revoked, and it goes without saying that if one of them upheld it. — [Ned. 67a]   ואם היו תהיה לאיש: זו ארוסה או אינו אלא נשואה, כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה, הרי נשואה אמור וכאן בארוסה, ובא לחלוק בה, שאביה ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל או הפר הבעל ולא הפר האב, הרי זה אינו מופר, ואין צריך לומר אם קיים אחד מהם:
with her vows upon her: which she had vowed while in her father’s house, but her father had not heard them, so they were neither revoked nor upheld. — [Sifrei Mattoth 20]   ונדריה עליה: שנדרה בבית אביה ולא שמע בהן אביה ולא הופרו ולא הוקמו:
8. and her husband hears it but remains silent on the day he hears it, her vows shall stand, and her prohibition which she has imposed upon herself shall stand.   ח. וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ:
and her husband heard…: Here you have the case that if the husband upholds it, it stands. - [Sifrei Mattoth 21]   ושמע אישה וגו': הרי לך שאם קיים הבעל שהוא קיים:
9. But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked the vow she had taken upon herself and the utterance which she had imposed upon herself, and the Lord will forgive her.   ט. וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ:
he has revoked the vow she had taken upon herself: I might think that even if the father had not revoked it [it is revoked]? Scripture therefore teaches,“in her youth, while in her father’s house” (verse 17); throughout her youth she is under her father’s jurisdiction. — [Sifrei Mattoth 31]   והפר את נדרה אשר עליה: יכול אפילו לא הפר האב, תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, כל שבנעוריה ברשות אביה היא:
10. As for the vow of a widow or a divorced woman, whatever she prohibited upon herself will remain upon her.   י. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ:
whatever she prohibited upon herself will remain upon her: since she is neither under the jurisdiction of her father nor of her husband. Scripture refers to a widow from marriage, but if she is widowed from betrothal, as soon as her betrothed [husband] has died, she reverts to the jurisdiction of her father. — [Ned. 70a]   כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה: לפי שאינה לא ברשות אב ולא ברשות בעל, ובאלמנה מן הנשואין הכתוב מדבר, אבל אלמנה מן האירוסין, מת הבעל נתרוקנה וחזרה לרשות האב:
11. But if she vowed in her husband's house, or imposed a prohibition upon herself with an oath.   יא. וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה:
But if she made a vow in her husband’s house: Scripture refers to a married woman (נְשׂוּאָה). - [Sifrei Mattoth 25, Ned. 67a]   ואם בית אישה נדרה: בנשואה הכתוב מדבר:
12. and her husband heard and remained silent, and did not hinder her, all her vows shall stand, and every prohibition she imposed upon herself shall stand.   יב. וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:
13. If her husband revokes them on the day he hears them, anything issuing from her lips regarding her vows or self imposed prohibitions shall not stand; her husband has revoked them and the Lord shall forgive her.   יג. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם | אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ:
14. Any vow or any binding oath of self affliction, her husband can either uphold it or revoke it.   יד. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
Any vow or any binding oath of self-affliction: Since it says that the husband may revoke, I might think this includes all vows? Scripture therefore says, “of self-affliction”-he can revoke only vows of self-affliction. They are delineated in Tractate Nedarim (79a).   כל נדר וכל שבועת אסר וגו': לפי שאמר שהבעל מפר, יכול כל נדרים במשמע, תלמוד לומר לענות נפש, אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש בלבד. והם מפורשים במסכת נדרים (דף עט א):
15. However, if her husband remained silent from day to day, he has upheld all the vows and prohibitions she has assumed; he has upheld them since he remained silent on the day he heard it.   טו. וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ:
from day to day: So that you should not say that [he has the power to revoke] for a twenty-four hour period, it says, “from day to day” to inform you that he may revoke only until nightfall. — [Ned. 76b]   מיום אל יום: שלא תאמר מעת לעת, לכך נאמר מיום אל יום, ללמדך שאין מפר אלא עד שתחשך:
16. If he revokes them after having heard [them], he shall bear her iniquity.   טז. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ:
after having heard them: After he heard and upheld [them], by saying,“I approve of it” and then he retracted and revoked it, even on that very day. — [Sifrei Mattoth 30]   אחרי שמעו: אחרי ששמע וקיים, שאמר אפשי בו, וחזר והפר לה אפילו בו ביום:
he shall bear her iniquity: He takes her place. We learn from here that if someone causes his fellow to stumble, he bears his punishments in his place. — [Sifrei Mattoth 30]   ונשא את עונה: הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:
17. These are the statutes which the Lord commanded Moses concerning a man and his wife, a father and his daughter, in her youth, while in her father's house.   יז. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:

Chapter 31

1. The Lord spoke to Moses saying,   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. "Take revenge for the children of Israel against the Midianites; afterwards you will be gathered to your people."   ב. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
against the Midianites: But not against the Moabites, for the Moabites were involved in the matter out of fear, since they were afraid of being plundered by them, because all it says is, “do not provoke them into battle” (Deut. 2:9), but the Midianites were angered over a dispute which did not concern them (See Sifrei Mattoth 33). Another interpretation: Because of the two good doves [virtuous proselytes] whom I have [in mind] to bring forth from them, [namely] Ruth the Moabitess and Naamah the Ammonitess (I Kings 14: 21). - [B.K. 38b]   מאת המדינים: ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא (דברים ב, ט) אל תתגר בם מלחמה. אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. דבר אחר מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית:
3. So Moses spoke to the people, saying, "Arm from among you men for the army, that they can be against Midian, and carry out the revenge of the Lord against Midian.   ג. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהֹוָה בְּמִדְיָן:
Moses spoke: Although he heard that his death depended on the matter, he did it joyfully, without delay. — [Sifrei Mattoth 34, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   וידבר משה וגו': אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא איחר:
arm: Heb. הֵחָלְצוּ, as the Targum [Onkelos renders זְרִיזוּ], in the sense of “armed for battle” (verse 5), armed with weapons. — [See Sifrei Mattoth 34]   החלצו: כתרגומו לשון חלוצי צבא מזויינים:
men: Righteous men. Similarly, “choose men for us” (Exod. 17:9), and“men who are wise and renowned” (Deut. 1:15). - [Mid. Tanchuma Mattoth 3, Sifrei Mattoth 36, Num. Rabbah 22:2]   אנשים: צדיקים, וכן (שמות יז, ט) בחר לנו אנשים, וכן (דברים א, טו) אנשים חכמים וידועים:
the revenge of the Lord: For anyone opposing Israel is reckoned as opposing the Holy One, blessed is He. — [See Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:2]   נקמת ה': שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקב"ה:
4. A thousand for each tribe, a thousand for each tribe, from all the tribes of Israel you shall send into the army."   ד. אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:
from all the tribes: including the tribe of Levi. — [Sifrei Mattoth 35]   לכל מטות ישראל: לרבות שבט לוי:
5. From the thousands of Israel one thousand was given over for each tribe, twelve thousand armed for battle.   ה. וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא:
was given over: Heb. וַיִּמָּסְרוּ. [The passive form is used] to inform you of the virtues of the Israelite shepherds [leaders]-how cherished they were by Israel. When they had not yet heard of his death, what did he say? “Just a little longer and they will stone me” (Exod. 17:4). But as soon as they heard that Moses’ demise was contingent upon the revenge against Midian, they refused to go, until they were given over against their will. — [Sifrei Mattoth 36, Mid. Tanchuma Mattoth 3, Num. Rabbah 22:3]   וימסרו: להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר (שמות יז, ד) עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן:
6. Moses sent them the thousand from each tribe to the army, them along with Phinehas the son of Eleazar the kohen to the army, with the sacred utensils and the trumpets for sounding in his possession.   ו. וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ:
them along with Phinehas: This shows that Phinehas equaled them all (Sifrei Mattoth 34). Why did Phinehas go, and Eleazar did not go? The Holy One, blessed is He, said, “The one who began the mitzvah by killing Cozbi the daughter of Zur, should finish it” (Mid. Tanchuma Mattoth 3). Another interpretation: He sought the vengeance of Joseph, his maternal grandfather, for it says, “And the Medanites sold him” (Gen. 37:36) (Sifrei Mattoth 34, Sotah 43a). How do we know that the Phinehas’s mother was [descended] from Joseph? Because it says,“[Eleazar the son of Aaron took himself one] of the daughters of Putiel (פּוּטִיאֵל)” (Exod. 6:25) [meaning] of the descendants of Jethro, who fattened (פִּטֵּם) calves for idolatry, and from the descendants of Joseph, who made light of (פִּטְפֵּט) his passion and prevailed over it [when he was tempted by Potiphar’s wife]. Another interpretation: He was [the kohen] anointed for war. — [Sotah 43a]   אותם ואת פינחס: מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר. אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי בת צור, יגמור. דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר (בראשית לז, לו) והמדנים מכרו אותו. ומנין שהיתה אמו של פנחס משל יוסף, שנאמר (שמות ו, כה) מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ומזרע יוסף שפטפט ביצרו. דבר אחר שהיה משוח מלחמה:
the sacred utensils: The holy Ark (Sifrei Mattoth 34, Num. Rabbah 22:4) and the golden showplate (Mid. Aggadah), since Balaam was with them and through sorcery was able to make the Midianite kings fly, and he flew along with them, he [Phinehas] showed them the showplate on which God’s Name was engraved, and they fell down [to earth]. For this reason it says, concerning the Midianite kings, “upon their slain” (verse 8), for they fell from the air on top of those slain. Likewise, it says in the book of Joshua (13:22) in connection with Balaam,“upon (sic) their slain.” - [Mid. Tanchuma Mattoth 4]   וכלי הקדש: זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב (יהושע יג, כב) אל חלליהם:
in his possession: Heb. בְּיָדוֹ, lit. in his hand, [here] in his possession. Similarly,“taking all his land from his possession (מִיָּדוֹ) ” (Num. 21: 26). - [Sifrei Mattoth 37]   בידו: ברשותו וכן (במדבר כא, כז) ויקח את כל ארצו מידו:
7. They mounted an attack against Midian, as the Lord had commanded Moses, and they killed every male.   ז. וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
8. And they killed the Midianite kings upon their slain: Evi, Rekem, Zur, Hur, and Reba, the five kings of Midian, and Balaam the son of Beor they slew with the sword.   ח. וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
the five kings of Midian: Do I not see that the verse lists five [kings]? Why was it necessary [for Scripture] to say “five”? But it is to teach you that they were all equally involved in the conspiracy, and they all received the same punishment. Balaam went there [to Midian] to receive his reward for the twenty-four thousand that had fallen from Israel as a result of his advice, and now he left Midian to meet the Israelites, and he offered them harmful advice. He said to them, “If, when you were six hundred thousand, you could not overcome them, and now with twelve thousand, you come to fight?” They gave him his just deserts-in full, without depriving him in the least. — [Sifrei Mattoth 40]   חמשת מלכי מדין: וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות. בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו:
with the sword: He came against Israel and exchanged his craft for theirs. For they are victorious only with their mouths, through prayer and supplication, and he came and adopted their craft to curse them with his mouth. So they too came against him by exchanging their craft for the craft of the nations, who come with the sword, as it says [concerning Esau],“And you shall live by your sword” (Gen. 27:40). - [See Mid. Tanchuma Balak 8]   בחרב: הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:
9. The children of Israel took the Midianite women and their small children captive, and they plundered all their beasts, livestock, and all their possessions.   ט. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ:
10. They set fire to all their residential cities and their castles.   י. וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:
their castles: Heb. בְּטִירֹתָם, the place of their notaries (נוֹטֵירִין), [or the place of their palaces (פַּלְטֵירִין)] which is an expression denoting the residence of the priests, knowledgeable in their laws. Another interpretation: The residence of their lords, for the Targum renders“the lords of the Philistines” פְלִשְׁתִּים) (סַרְנֵי (I Sam. 6:4) as טוּרְנֵי פְלשְׁתָּאֵי. - [See Sifrei Mattoth 41]   טירתם: מקום פלטרין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם. דבר אחר לשון מושב שריהם, כמו שמתורגם סרני פלשתים טורני פלשתאי:
11. They took all the booty and all the plunder of man and beast.   יא. וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
They took all the booty: This teaches us that they were virtuous and righteous, and were not suspect of theft, to appropriate the booty without permission, for it says, “ all the booty” (Sifrei Mattoth 42). In tradition, [i.e., in the Prophets and the Writings] Scripture explicitly refers to them, [for it says,]“your teeth are like a flock of ewes…” (Song 6: 6)-even your warriors; they are all righteous. — [See Rashi on Song 6:6]   ויקחו את כל השלל וגו': מגיד שהיו כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר את כל השלל וגו', ועליהם מפורש בקבלה שניך כעדר הרחלים וגו', אף אנשי המלחמה שביך כולם צדיקים:
booty: Heb. שָׁלָל, movable objects such as garments and ornaments.   שלל: הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין:
spoil: Heb. בָּז denotes plunder of movable objects which are not ornaments.   בז: הוא ביזת מטלטלין שאינם תכשיטין:
plunder: Heb. מַלְקוֹחַ, man and beast, but when“captives” (שְׁבִי) is mentioned together with“plunder” (מַלְקוֹחַ) , the “captives” refers to people and the “plunder” to animals.   מלקוח: אדם ובהמה. ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח, שבי באדם ומלקוח בבהמה:
12. They brought the captives, the plunder, and the booty to Moses and to Eleazar the kohen and to the entire community of Israel in the camp, in the plains of Moab by the Jordan at Jericho.   יב. וַיָּבִאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:

2nd Portion

Chapter 31

13. Moses, Eleazar the kohen, and all princes of the community went out to meet them, outside the camp.   יג. וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
Moses, Eleazar the kohen… went out: because they saw the Israelite youths going out to grab the spoils. — [Sifrei Mattoth 42]   ויצאו משה ואלעזר הכהן: לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הבזה:
14. Moses became angry with the officers of the army, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, who had returned from the campaign of war.   יד. וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:
Moses became angry with the officers of the army: Those appointed over the army. [This comes] to teach you that when a generation is corrupt, the leaders are held responsible, for they have the power to protest. — [Sifrei Mattoth 43]   ויקצף משה על פקודי החיל: ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות:
15. Moses said to them, "Did you allow all the females to live?   טו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה:
16. They were the same ones who were involved with the children of Israel on Balaam's advice to betray the Lord over the incident of Peor, resulting in a plague among the congregation of the Lord.   טז. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה:
on Balaam’s advice: He said to them, "Even if you assemble all the multitudes of the world, you will not be able to overcome them. Are you more numerous than the Egyptians, who had six hundred chosen chariots? Come, and I will advise you. Their God hates immorality [thus, entice them to sin with your women…] as appears in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 106a and in the Sifrei (Mattoth 43).   בדבר בלעם: אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות [האומות] שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור. בואו ואשיאכם עצה. אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) ובספרי:
They were the same ones: This shows that they recognized them [saying,] "This is the one who led so-and-so astray. — [Sifrei Zuta, Yalkut Shimoni]   הן הנה: מגיד שהיו מכירין אותן. זו היא שנכשל פלוני בה:
17. So now kill every male child, and every woman who can lie intimately with a man you shall kill.   יז. וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:
Every woman who can lie intimately with a man: Capable of sexual intercourse, even though she may never have experienced it. They passed them all in front of the showplate, and the faces of those capable of intercourse turned green. — [Yev. 60b]   וכל אשה יודעת איש: ראויה להבעל אף על פי שלא נבעלה. ולפני הציץ העבירום והראויה להבעל פניה מוריקות:
you shall kill: Why is this repeated? In order to make a pause in the text; so says R. Ishmael. For when I read, “kill every male child, and every woman who can lie intimately with a man… And all the young girls…” I would not know whether to kill them [the women of the first verse] with the males, or allow them to live along with the young [girls]. That is why it says [at the end of the verse] “you shall kill.” - [Sifrei Mattoth 45]   הרוגו: למה חזר ואמר, להפסיק הענין, דברי ר' ישמעאל, שאם אני קורא הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים וגו' איני יודע אם להרוג עם הזכרים או להחיות עם הטף, לכך נאמר הרגו:
18. And all the young girls who have no experience of intimate relations with a man, you may keep alive for yourselves.   יח. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:
19. And you, encamp outside the camp for seven days; whoever killed a person or who touched a corpse shall cleanse himself on the third and seventh day, both you and your captives.   יט. וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל | נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
outside the camp: [This means] that they should not enter the courtyard [of the Mishkan].   מחוץ למחנה: שלא יכנסו לעזרה:
anyone who killed a person: R. Meir says, Scripture speaks of one who killed with a weapon susceptible to contamination, and it teaches that a vessel defiles a person when it is in contact with a corpse, as if he were actually in contact with the corpse itself. Or, I might think that [he becomes contaminated] even if he shot an arrow and killed him. Scripture therefore teaches, “or who touched a corpse,” equating the one who kills with the one who touches. Just as one who touches is [contaminated] through contact, so is the one who kills [contaminated] through contact. — [Sifrei Chukkath 48]   כל הורג נפש: ר' מאיר אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר, ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת, כאלו נוגע במת עצמו, או יכול אפילו זרק בו חץ והרגו, תלמוד לומר וכל הנוגע בחלל, מקיש הורג לנוגע, מה נוגע ע"י חבורו, אף הורג ע"י חבורו:
shall cleanse himself: with sprinkling water, as is the law with others who were defiled through contact with corpses. For even those who believe that gentile graves do notcontaminate [an Israelite] if they are under the same roof-as it says, “You my sheep, the sheep of My pasture; you are men” (Ezek.. 34:31) [and the Sages add,] only you are called “men” (Yev. 61a)-admit that gentiles contaminate through contact and carrying, for [the term] “men” is said only in reference to uncleanness caused by being in the same tent [namely, under one roof] as it says,“[This is the law for a man (אָדָם) who dies in a tent” (19:14).   תתחטאו: במי נדה, כדין שאר טמאי מתים, שאף לדברי האומרים קברי גוים אינן מטמאין באהל, שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם, מודה הוא שהגוים מטמאין במגע ובמשא, שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים, שנאמר (במדבר יט, יד) אדם כי ימות באהל:
you and your captives: Not that gentiles are susceptible to contamination and therefore require sprinkling, but just as you are members of the covenant, so too your captives, should they become contaminated after they enter the covenant [of God], they require sprinkling. — [Sifrei Mattoth 46]   אתם ושביכם: לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית, אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו, צריכין הזאה:
20. All garments, leather articles, any goat product, and every wooden article shall undergo purification."   כ. וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ:
and any goat product: This includes articles made from the horns, the hooves, and the bones. — [Chul. 25b]   וכל מעשה עזים: להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות:
21. Eleazar the kohen said to the soldiers returning from battle, "This is the statute that the Lord commanded Moses.   כא. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
Eleazar the kohen…: Since Moses came to a state of anger, he came to err, for the laws of purging gentile vessels eluded him. A similar incident happened on the eighth day of the investitures [of the kohanim], as it says, “He [Moses] became angry with Eleazar and Ithamar” (Lev. 10: 16); he came to a state of anger, so he came to err. Similarly, in the episode of“Now listen, you rebels… and struck the rock” (20:10-11); through anger, he came to err. — [Sifrei Mattoth 48]   ויאמר אלעזר הכהן וגו': לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר (ויקרא י, טז) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן (במדבר כ, י - יא) בשמעו נא המורים ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה:
which the Lord commanded [Moses]: He ascribed the ruling to his mentor. — [Sifrei Mattoth 48]   אשר צוה ה' וגו': תלה ההוראה ברבו:
22. Only the gold, the silver, the copper, the iron, the tin, and the lead   כב. אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
Only the gold etc.: Even though Moses warned you only about the laws of ritual uncleanness, you must further be warned of the laws concerning the purging [of contaminated vessels]. [The word] אַךְ “only” is an exclusive expression, that is to say, you are excluded from using vessels even after their purification from contamination by a corpse, until they have been purged from the absorption of the forbidden flesh of carrion. Our Rabbis said,“ Only the gold…” teaches you that one must remove its rust before one purges it. This is the meaning of אַךְ “only”-there should be no rust; “only” the metal itself in its original form. — [Targum Jonathan ben Uzziel, Yalkut Shimoni]   אך את הזהב וגו': אף על פי שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות גיעול. ואך לשון מיעוט, כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת, עד שיטהרו מבליעת איסור נבלות. ורבותינו אמרו אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהיה כמות שהוא:
23. whatever is used in fire you shall pass through fire and then it will be clean; it must, however, [also] be cleansed with sprinkling water, and whatever is not used in fire you shall pass through water.   כג. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
whatever is used in fire: For cooking anything.   כל דבר אשר יבא באש: לבשל בו כלום:
shall pass through fire: It is purged in the manner it is used. If it is used in hot water, it must be purged in hot water, and if it is used for roasting, such as a spit or grill, it must be made to glow in fire. — [A.Z. 75b]   תעבירו באש: כדרך תשמישו הגעלתו, מה שתשמישו ע"י חמין, יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבננו באור:
it must, however, [also] be cleansed with sprinkling water: According to its simple meaning, this sprinkling was to cleanse it from contamination by a corpse. He said to them,“The vessels require purging to cleanse them from the [absorption of] forbidden [food], and sprinkling to cleanse them of [spiritual] uncleanness [caused by a corpse].” Our Rabbis expounded from here that even to make them fit for use [after contamination] from forbidden food, ritual immersion was required for metal utensils. They expound מֵי נִדָּה written here to mean water fit for a menstruant [Heb. נִדָּה] to immerse herself in. How much is that? Forty 'seah.’- [A.Z. 75b]   אך במי נדה יתחטא: לפי פשוטו חטוי זה לטהר מטומאת מת. אמר להם צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור, וחטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו מכאן, שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות. ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבול בהם נדה. וכמה הם, ארבעים סאה:
and whatever is not used in fire: Anything which is not used in fire such as ewers, cups, and jugs, all of which are used for cold [food] and did not absorb forbidden food. — [A.Z. 75b]   וכל אשר לא יבא באש: כל דבר שאין תשמישו ע"י האור, כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור:
shall be passed through water: He immerses them and that is sufficient. This refers only to metal utensils. — [A.Z. 75b, Sifrei Mattoth 50]   תעבירו במים: מטבילן ודיו ודוקא כלי מתכות:
24. You shall wash your garments on the seventh day and become [ritually] clean; afterwards, you may enter the camp."   כד. וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה:
the camp: The camp of the Shechinah, for one who is defiled by the dead is not banned from the Levite camp or the Israelite camp. — [Pes. 67a]   אל המחנה: למחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שילוח ממחנה לויה וממחנה ישראל:
25. The Lord spoke to Moses, saying,   כה. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
26. "Take a count of the plunder of the captive people and animals, you, together with Eleazar the kohen and the paternal leaders of the community.   כו. שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:
Take a count of: Heb. שָׂא אֶת ראשׁ, take the tally.   שא את ראש: קח את החשבון:
27. And you shall divide the plunder equally between the warriors who went out to battle and the entire congregation.   כז. וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה:
Divide the plunder equally between the warriors…: Half for these and half for those.   וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו': חציו לאלו וחציו לאלו:
28. And you shall levy a tax for the Lord from the soldiers who went out to battle: one soul out of every five hundred, from the people, from the cattle, from the donkeys, and from the sheep.   כח. וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהֹוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן:
29. You shall take from their half and give it to Eleazar the kohen as a gift to the Lord.   כט. מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְהֹוָה:
30. From the half belonging to the children of Israel you shall take one part out of fifty of the people, of the cattle, of the donkeys, of the sheep, and of all animals, and you shall give them to the Levites, the guardians of the Mishkan of the Lord."   ל. וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח | אֶחָד | אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה:
31. Moses and Eleazar the kohen did as the Lord had commanded Moses.   לא. וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
32. The plunder, which was in addition to the spoils that the army had spoiled, consisted of six hundred and seventy five thousand sheep.   לב. וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:
The plunder which was in addition to the spoil…: Because they were not commanded to levy a tax from the movable objects, but only from the [living] plunder, Scripture expresses it in this way: The plunder which was included in the allocation and in the tax-which remained over after the spoils of the movable property were plundered by the soldiers for themselves, and were therefore not included in the allocation- [was as follows:] the number of sheep etc.   ויהי המלקוח יתר הבז: לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח, כתב את הלשון הזה ויהי המלקוח שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס, שהיה עודף על בז המטלטלין אשר בזזו עם הצבא איש לו, ולא בא לכלל חלוקה מספר הצאן וגו':
33. Seventy two thousand cattle.   לג. וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף:
34. Sixty one thousand donkeys.   לד. וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף:
35. As for the people, of the women who had no experience of intimate relations with a man, all souls were thirty two thousand.   לה. וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף:
36. The half that was the portion of those who went out to battle: the number of sheep was three hundred and thirty seven thousand, five hundred.   לו. וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
37. The tax to the Lord from the sheep was six hundred and seventy five.   לז. וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהֹוָה מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:
38. Thirty six thousand cattle, of which the tax to the Lord was seventy two.   לח. וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:
39. Thirty thousand and five hundred donkeys, of which the tax to the Lord was sixty one.   לט. וַחֲמֹרִים שְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיהֹוָה אֶחָד וְשִׁשִּׁים:
40. Sixteen thousand people, of which the tax to the Lord was thirty two people.   מ. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים נָפֶשׁ:
41. Moses gave the tax which was a gift to the Lord, to Eleazar the kohen, as the Lord had commanded Moses.   מא. וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה:
42. And from the half allotted to the children of Israel, which Moses had divided from the men who had gone into the army.   מב. וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה משֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים:
And from the half allotted to the children of Israel, which Moses had divided: on behalf of the community, for he took it for them from the men who had gone out to war.   וממחצית בני ישראל אשר חצה משה: לעדה והוציאה להם מן האנשים הצובאים:
43. The community's half [consisted of] three hundred and thirty seven thousand, five hundred sheep.   מג. וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
The community’s half [consisted of]: such and such.   ותהי מחצת העדה: כך וכך:
44. Thirty six thousand cattle.   מד. וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלשִׁים אָלֶף:
45. Thirty thousand five hundred donkeys.   מה. וַחֲמֹרִים שְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
46. And sixteen thousand people.   מו. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף:
47. Moses took one part out of fifty from the half of the children of Israel, the people and the animals, and gave them to the Levites, the guardians of the Lord's sanctuary.   מז. וַיִּקַּח משֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה:
Moses took etc.:   ויקח משה וגו' :
48. The officers appointed over the army's thousands, the commanders of thousands and the commanders of hundreds, approached Moses.   מח. וַיִּקְרְבוּ אֶל משֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
The officers: Heb. הַפְּקֻדִים, those appointed.   הפקודים: הממונים:
49. They said to Moses, "Your servants counted the soldiers who were in our charge, and not one man was missing from us.   מט. וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה עֲבָדֶיךָ נָּשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ:
not…missing: Heb. ולֹא נִפְקַד, there is not one missing. The Targum [Onkelos] renders לָא שְׁגָא which in Aramaic also means ‘missing,’ as in “I would suffer its loss (אֲחַטֶּנָּה)” (Gen. 31:39) which the Targum renders, “what was missing (שַׁגְיָא) from the count.” Similarly, “for your seat will be vacant (יִפָּקֵד)” (I Sam. 20:18)-the place where you sit will be missing, the one who usually sits there. Similarly, וַיִפָּקֵד מְקוֹם דָּוד “David’s place was vacant” (ibid. 25); his place was missing, and no one was sitting there.   ולא נפקד: ולא נחסר ותרגומו ולא שגא, אף הוא בלשון ארמי חסרון, כמו (בראשית לא, לט) אנכי אחטנה, תרגומו דהות שגיא ממנינא, וכן (שמואל א' כ, יח) כי יפקד מושבך, יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם. וכן (שם כ, כז) ויפקד מקום דוד, נחסר מקומו ואין איש יושב שם:
50. We therefore wish to bring an offering for the Lord. Any man who found a gold article, be it an anklet, a bracelet, a ring, an earring, or a body ornament, to atone for our souls before the Lord.   נ. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה:
anklet: Heb. אֶצְעָדָה, bangles for the foot.   אצעדה: אלו צמידים של רגל:
bracelet: Heb. וְצָמִיד, [bangles] for the hand.   וצמיד: של יד:
earring: Heb. עָגִיל, earrings.   עגיל: נזמי אוזן:
body ornament: Heb. וְכוּמָז, a form for the female genitalia, to atone for their sinful thoughts concerning the Midianite women. — [Shab. 64a]   וכומז: דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין:
51. Moses and Eleazar the kohen took all the gold articles from them.   נא. וַיִּקַּח משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה:
52. The total of the gift of gold which they dedicated to the Lord [amounted to] sixteen thousand, seven hundred and fifty shekels; this was from the commanders of the thousands and the commanders of the hundreds.   נב. וַיְהִי | כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיהֹוָה שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
53. The soldiers had seized spoils for themselves.   נג. אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ:
54. Moses and Eleazar the kohen took the gold from the commanders of the thousands and hundreds and brought it to the Tent of Meeting, as a remembrance for the children of Israel before the Lord.   נד. וַיִּקַּח משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהֹוָה:

3rd Portion

Chapter 32

1. The descendants of Reuben and Gad had an abundance of livestock very numerous and they saw the land of Jazer and the land of Gilead, and behold, the place was a place for livestock.   א. וּמִקְנֶה | רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
2. The descendants of Gad and the descendants of Reuben came, and they spoke to Moses and to Eleazar the kohen and to the princes of the community, saying,   ב. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
3. "Ataroth, Dibon, Jazer, and Nimrah, Heshbon, Elealeh, Sebam, Nebo, and Beon,   ג. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן:
Ataroth, Dibon…: They were [part] of the land belonging to Sihon and Og.   עטרות ודיבון וגו': מארץ סיחון ועוג היו:
4. the land that the Lord struck down before the congregation of Israel is a land for livestock, and your servants have livestock."   ד. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהֹוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:
5. They said, "If it pleases you, let this land be given to your servants as a heritage; do not take us across the Jordan."   ה. וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
6. [Thereupon,] Moses said to the descendants of Gad and the descendants of Reuben, "Shall your brethren go to war while you stay here?   ו. וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
Shall your brethren: This [’hey’] denotes a question.   האחיכם: לשון תמיהה הוא:
7. Why do you discourage the children of Israel from crossing over to the land which the Lord has given them?   ז. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהֹוָה:
Why do you discourage: You turn aside and dissuade their hearts from crossing, for they will think that you are afraid to cross because of the war and the strength of the cities and the people.   ולמה תניאון: תסירו ותמניעו לבם מעבור שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם:
8. This is what your fathers did when I sent them from Kadesh barnea to explore the Land.   ח. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
from Kadesh-barnea: This was its name; there were two places called Kadesh [one Kadesh-barnea and one Kadesh unmodified].   מקדש ברנע: כך שמה, ושני קדש היו:
9. They went up to the Valley of Eshkol and saw the land, and they discouraged the children of Israel from crossing into the land which the Lord has given them.   ט. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהֹוָה:
10. The anger of the Lord flared on that day, and He swore, saying,   י. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
11. 'None of the men from the age of twenty years and over who came out of Egypt will see the land that I swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob, for they did not follow Me wholeheartedly,   יא. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי:
12. except for Caleb the son of Jephunneh the Kenizite and Joshua the son of Nun, for they followed the Lord wholeheartedly.'   יב. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהֹוָה:
The Kenizite: He [Caleb] was the stepson of Kenaz, to whom Caleb’s mother bore Othniel [see Jud. 3:9]. — [Sotah 11b]   הקנזי: חורגו של קנז היה, וילדה לו אמו של כלב את עתניאל:
13. The anger of the Lord flared against Israel, and He made them wander in the desert for forty years until the entire generation who had done evil in the eyes of the Lord had died out.   יג. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
He made them wander: He moved them about from place to place, as in נָע וָנָד“a wanderer and an exile” (Gen. 4:12).   וינעם: ויטלטלם. מן נע ונד:
14. And behold, you have now risen in place of your fathers as a society of sinful people, to add to the wrathful anger of the Lord against Israel.   יד. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל:
to add: לִסְפּוֹת like“add (סְפוּ) year to year” (Isa. 29:1), and“add (סְפוּ) your burnt offerings” (Jer. 7:21); it denotes addition.   לספות: כמו (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו וגו', לשון תוספת:
15. If you turn away from following Him, He will leave you in the desert again, and you will destroy this entire people."   טו. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה:
16. They approached him and said, "We will build sheepfolds for our livestock here and cities for our children.   טז. וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
We shall build sheepfolds for our livestock here: They were more concerned about their possessions than about their sons and daughters, since they mentioned their livestock before [mentioning] their children. Moses said to them, “Not so! Treat the fundamental as a fundamental, and the matter of secondary importance as a matter of secondary importance. First ‘build cities for your children,’ and afterwards 'enclosures for your sheep’” (verse 24) - [Mid. Tanchuma Mattoth 7]   נבנה למקננו פה: חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם:
17. We will then arm ourselves quickly [and go] before the children of Israel until we have brought them to their place. Our children will reside in the fortified cities on account of the inhabitants of the land.   יז. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ:
We will then arm ourselves quickly: We will speedily arm ourselves, as in,“the booty speeds, the spoil hastens (חָשׁ)” (Isa. 8:3); “Let Him hurry, let Him hasten (יָחִישָׁה)” (ibid. 5:19).   ואנחנו נחלץ חשים: נזדרז מהירים, כמו (ישעיה ח, א) מהר שלל חש בז, (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה:
before the children of Israel: At the head of the troops, because they were mighty warriors, for concerning Gad it says, “tearing the arm [of his prey, together] with the head” (Deut. 33:20). Moses too, explained this to them a second time in [the portion of] Eleh Hadevarim: “And I commanded you at that time saying, “…pass over, armed, before your brothers, the children of Israel, all who are warriors” (ibid. 3:18), and concerning Jericho it is written, “the armed force went ahead of them” (Josh. 6:13). These were [the tribes of] Gad and Reuben, who were fulfilling their condition.   לפני בני ישראל: בראשי גייסות, מתוך שגבורים היו, שכן נאמר בגד (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד, ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים (דברים ג, יח) ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל. וביריחו כתיב (יהושע ו, יג) והחלוץ הולך לפניהם, זה ראובן וגד שקיימו תנאם:
Our children will reside: while we are still with our brethren.   וישב טפנו: בעודנו אצל אחינו:
in the fortified cities: which we shall build now.   בערי המבצר: שנבנה עכשיו:
18. We shall not return to our homes until each of the children of Israel has taken possession of his inheritance.   יח. לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:
19. For we will not inherit with them on the other side of the Jordan and beyond, because our inheritance has come to us on the east bank of the Jordan."   יט. כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:
on the other side of the Jordan and beyond: On the western bank.   מעבר לירדן וגו': בעבר המערבי:
for our inheritance has come to us: We have already received it on the eastern side.   כי באה נחלתנו: כבר קבלנוה בעבר המזרחי:

4th Portion

Chapter 32

20. Moses said to them, "If you do this thing, if you arm yourselves for battle before the Lord,   כ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהֹוָה לַמִּלְחָמָה:
21. and your armed force crosses the Jordan before the Lord until He has driven out His enemies before Him,   כא. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהֹוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:
22. and the Land will be conquered before the Lord, afterwards you may return, and you shall be freed [of your obligation] from the Lord and from Israel, and this land will become your heritage before the Lord.   כב. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהֹוָה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיהֹוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהֹוָה:
23. But, if you do not do so, behold, you will have sinned against the Lord, and be aware of your sin which will find you.   כג. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהֹוָה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:
24. So build yourselves cities for your children and enclosures for your sheep, and what has proceeded from your mouth you shall do."   כד. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:
for your sheep: Heb. לְצֹנַאֲכֶם. This word is cognate with,“Flocks (צֹנֶה) and cattle, all of them” (Ps. 8:8), in which there is no א separating the נ from the צ. The א that appears here after the נ [in the word לְצֹנַאֲכֶם is in place of the ה in the word צֹנֶה. I learned this from the commentary of R. Moshe Hadarshan [the preacher].   לצנאכם: תיבה זו מגזרת (תהלים ח, ח) צנה ואלפים כלם, שאין בו אל"ף מפסיק בין נו"ן לצד"י, ואל"ף שבא כאן אחר הנו"ן במקום ה"א של צנה הוא. מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן:
and what has proceeded from your mouth you shall do: for the sake of the Most High [God], for you have undertaken to cross over for battle until [the completion of] conquest and the apportionment [of the Land]. Moses had asked of them only “and… will be conquered before the Lord, afterwards you may return,” (verse 22), but they undertook,“until… has taken possession” (verse 18). Thus, they added that they would remain seven years while it was divided, and indeed they did so (see Josh. 22).   והיצא מפיכם תעשו: לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק. שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשובו, והם קבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחלקו, וכן עשו:
25. The descendants of Gad and the descendants of Reuben spoke to Moses, saying, "Your servants will do as my master commands.   כה. וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל משֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה:
The descendants of Gad spoke: Heb. וַיֹּאמֶר [in the singular form, indicating that] they all [spoke] as one person. — [Jonathan ben Uzziel]   ויאמר בני גד: כולם כאיש אחד:
26. Our children and our wives, our livestock and our cattle will remain there, in the cities of Gilead.   כו. טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:
27. But your servants will cross over all who are armed for combat before the Lord, for the battle, as my master has spoken."   כז. וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְהֹוָה לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר:
28. Moses commanded Eleazar the kohen and Joshua the son of Nun and all the paternal heads of the tribes of the children of Israel concerning them.   כח. וַיְצַו לָהֶם משֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
commanded… concerning them: Heb. לָהֶם, like עִלֵיהֶם, concerning them, and concerning [the fulfillment of] their condition, he appointed Eleazar and Joshua, as in,“the Lord will fight for you (לָכֶם) ” (Exod. 14:14) [not “to you”].   ויצו להם: כמו עליהם, ועל תנאם מינה אלעזר ויהושע, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:
29. Moses said to them, "If the descendants of Gad and Reuben cross the Jordan with you before the Lord, and the Land is conquered before you, you shall give them the land of Gilead as a heritage.   כט. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן | אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
30. But if they do not cross over with you armed [for battle], they shall receive a possession among you in the land of Canaan."   ל. וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
31. The descendants of Gad and the descendants of Reuben answered, saying, "We shall do as the Lord has spoken to your servants.   לא. וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
32. We shall cross over in an armed force before the Lord to the land of Canaan, and then we shall have the possession of our inheritance on this side of the Jordan."   לב. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
and then we shall have the possession of our inheritance: That is to say, the possession of our inheritance on this side [of the Jordan] will be in our hands and under our ownership.   ואתנו אחזת נחלתנו: כלומר בידינו וברשותנו תהי אחוזת נחלתנו מעבר הזה:
33. Moses gave the descendants of Gad and the descendants of Reuben and half the tribe of Manasseh the son of Joseph, the kingdom of Sihon, king of the Amorites, and the kingdom of Og, king of Bashan the land together with its cities within borders, the cities of the surrounding territory.   לג. וַיִּתֵּן לָהֶם | משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי | שֵׁבֶט | מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:
34. The descendants of Gad built Dibon, Ataroth, and Aroer.   לד. וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר:
35. And Atroth Shophan, Jazer, and Jogbehah.   לה. וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה:
36. And Beth Nimrah and Beth Haran, fortified cities and sheepfolds.   לו. וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:
fortified cities and sheepfolds: This last part of the verse relates to the beginning of the passage, “The descendants of Gad built” these cities as fortified cities and sheepfolds.   ערי מבצר וגדרות צאן: זה סוף הפסוק מוסב על תחלת הענין, ויבנו בני גד את הערים הללו להיות ערי מבצר וגדרות צאן:
37. The descendants of Reuben built Heshbon, Elealeh, and Kirjathaim.   לז. וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם:
38. And Nebo and Baal Meon, their names having been changed, and Sibmah.   לח. וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ:
Nebo and Baal-Meon, their names having been changed: Nebo and Baal Meon were names of pagan deities, and the Amorites named their towns after their deities, and the descendants of Reuben changed their names to other names. This is the meaning of“their names having been changed”-Nebo and Baal-Meon, changed to another name.   ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם: נבו ובעל מעון שמות עבודה זרה הם, והיו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מוסבות שם, נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר:
and Sibmah: They built Sibmah, which is identical with Sebam mentioned earlier (verse 3).   ואת שבמה: בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה:
39. The children of Machir the son of Manasseh went to Gilead and conquered it, driving out the Amorites who were there.   לט. וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
driving out: As the Targum [Onkelos] renders, וְתָרִיךְ‏, and drove out, for the word רִישׁ can be used in two [different] ways, in the sense of יְרוּשָׁה, ‘inheritance,’ or in the sense of הוֹרָשָׁה ‘driving out,’ meaning to expel or oust. — [Machbereth Menachem p. 167]   ויורש: כתרגומו ותריך. שתיבת רי"ש משמשת שתי חלוקות לשון ירושה ולשון הורשה, שהוא טירוד ותירוך:
40. Moses gave Gilead to Machir the son of Manasseh, and he settled in it.   מ. וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ:
41. Jair the son of Manasseh went and conquered their hamlets, and called them the hamlets of Jair.   מא. וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:
their hamlets: Heb. חַוֹּתֵיהֶם, [Onkelos renders,] כַּפְרָנֵיהוֹן, their hamlets.   חותיהם: כפרניהון:
and called them the hamlets of Jair: Since he had no children, he named them after himself, as a memorial.   ויקרא אתהן חות יאיר: לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון:
42. Nobah went and conquered Kenath and its surrounding villages, and called it Nobah, after his name.   מב. וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ:
and called it Nobah: Heb. לָה. [The ‘hey’ in] לָה is not a ‘mappik’ [aspirate ‘hey’ since there is no dot in the] ה [thus indicating that it is silent, contrary to the general rule]. I saw in the commentary of R. Moshe Hadarshan [as follows]: Since this name did not remain permanently, it is [a] silent [letter], so that it [the word לָה] can be expounded as לֹא, ‘not.’ But I wonder how he would expound two words similar to this, namely,“Boaz said to her (לָה)” (Ruth 2:14);“to build her (לָה) a house” (Zech. 5:11).   ויקרא לה נבח: לה אינו מפיק ה"א. וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא. ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה (רות ב, יד) ויאמר לה בועז, (זכריה ה, יא) לבנות לה בית:

Chapter 33

1. These are the journeys of the children of Israel who left the land of Egypt in their legions, under the charge of Moses and Aaron.   א. אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד משֶׁה וְאַהֲרֹן:
These are the journeys: Why were these journeys recorded? To inform us of the kind deeds of the Omnipresent, for although He issued a decree to move them around [from place to place] and make them wander in the desert, you should not say that they were moving about and wandering from station to station for all forty years, and they had no rest, because there are only forty-two stages. Deduct fourteen of them, for they all took place in the first year, before the decree, from when they journeyed from Rameses until they arrived in Rithmah, from where the spies were sent, as it says, “Then the people journeyed from Hazeroth [and camped in the desert of Paran].” (12:16); “Send out for yourself men…” (13:2), and here it says, “They journeyed from Hazeroth and camped at Rithmah,” teaching us that it [Rithmah] was in the desert of Paran. Subtract a further eight stages which took place after Aaron’s death-from Mount Hor to the plains of Moab-during the fortieth year, and you will find that throughout the thirty-eight years they made only twenty journeys. I found this in the commentary of R. Moshe (Hadarshan) [the preacher] (Mid. Aggadah). R. Tanchuma expounds it in another way. It is analogous to a king whose son became sick, so he took him to a far away place to have him healed. On the way back, the father began citing all the stages of their journey, saying to him, “This is where we sat, here we were cold, here you had a headache etc.” - [Mid. Tanchuma Massei 3, Num. Rabbah 23:3]   אלה מסעי: למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרמעסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג, ב) שלח לך אנשים וגו'. וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו':
2. Moses recorded their starting points for their journeys according to the word of the Lord, and these were their journeys with their starting points.   ב. וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:
3. They journeyed from Rameses in the first month, on the fifteenth day of the first month; on the day following the Passover sacrifice, the children of Israel left triumphantly before the eyes of all the Egyptians.   ג. וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:
4. And the Egyptians were busy burying because the Lord had struck down their firstborn and had wrought vengeance against their deities.   ד. וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהֹוָה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהֹוָה שְׁפָטִים:
And the Egyptians were busy burying: occupied with their mourning.   ומצרים מקברים: טרודים באבלם:
5. The children of Israel journeyed from Rameses and camped in Succoth.   ה. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת:
6. They journeyed from Succoth and camped in Etham, at the edge of the desert.   ו. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר:
7. They journeyed from Etham and camped in Pi hahiroth, which faces Baal zephon; and they camped in front of Migdol.   ז. וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל:
8. They journeyed from Penei hahiroth and crossed in the midst of the sea to the desert. They walked for three days in the desert of Etham and camped in Marah.   ח. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה:
9. They journeyed from Marah and arrived in Elim, and in Elim there were twelve springs of water and seventy palm trees, and they camped there.   ט. וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:
10. They journeyed from Elim and camped by the Red Sea.   י. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף:
11. They journeyed from the Red Sea and camped in the desert of Sin.   יא. וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין:
12. They journeyed from the desert of Sin and camped in Dophkah.   יב. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה:
13. They journeyed from Dophkah and camped in Alush.   יג. וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ:
14. They journeyed from Alush and camped in Rephidim, but there there was no water for the people to drink.   יד. וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת:
15. They journeyed from Rephidim and camped in the Sinai desert.   טו. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי:
16. They journeyed from the Sinai desert and camped in Kivroth hataavah.   טז. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה:
17. They journeyed from Kivroth hataavah and camped in Hazeroth   יז. וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת:
18. They journeyed from Hazeroth and camped in Rithmah.   יח. וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה:
Rithmah: Heb. רִתְמָה, so named because of the slander of the spies, for it says,“What can He give you, and what can He add to you, you deceitful tongue? Sharpened arrows of a mighty man, with coals of brooms רְתָמִים” (Ps. 120:3-4). - [Mid. Aggadah]   ויחנו ברתמה: על שם לשון הרע של מרגלים, שנאמר (תהלים קכ, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים:
19. They journeyed from Rithmah and camped in Rimmon perez.   יט. וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ:
20. They journeyed from Rimmon perez and camped in Libnah.   כ. וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה:
21. They journeyed from Libnah and camped in Rissah.   כא. וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה:
22. They journeyed from Rissah and camped in Kehelathah.   כב. וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה:
23. They journeyed from Kehelathah and camped in Mount Shepher.   כג. וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר:
24. They journeyed from Mount Shepher and camped in Haradah.   כד. וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה:
25. They journeyed from Haradah and camped in Makheloth.   כה. וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת:
26. They journeyed from Makheloth and camped in Tahath.   כו. וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת:
27. They journeyed from Tahath and camped in Tarah.   כז. וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח:
28. They journeyed from Tarah and camped in Mithkah.   כח. וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה:
29. They journeyed from Mithkah and camped in Hashmonah.   כט. וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה:
30. They journeyed from Hashmonah and camped in Moseroth.   ל. וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת:
31. They journeyed from Moseroth and camped in Benei jaakan.   לא. וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן:
32. They journeyed from Benei jaakan and camped in Hor hagidgad.   לב. וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד:
33. They journeyed from Hor hagidgad and camped in Jotbathah.   לג. וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה:
34. They journeyed from Jotbathah and camped in Abronah.   לד. וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה:
35. They journeyed from Abronah and camped in Etzion geber.   לה. וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר:
36. They journeyed from Ezion geber and camped in the desert of Zin, which is Kadesh.   לו. וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ:
37. They journeyed from Kadesh and camped at Mount Hor, at the edge of the land of Edom.   לז. וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:
38. Aaron the kohen ascended Mount Hor at the Lord's bidding and died there, on the first day of the fifth month in the fortieth year of the children of Israel's exodus from Egypt.   לח. וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהֹוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:
at the Lord’s bidding: [lit., by the mouth of the Lord.] This teaches us that he died by the [Divine] kiss. — [B.B. 17a]   על פי ה': מלמד שמת בנשיקה:
39. Aaron was one hundred and twenty three years old when he died at Mount Hor.   לט. וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:
40. The Canaanite king of Arad, who dwelt in the south, in the land of Canaan, heard that the children of Israel had arrived.   מ. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא ישֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
The Canaanite…heard: To teach you that it was the news of Aaron’s death that he heard, for the clouds of glory had withdrawn, and he thought that permission had been granted to wage war against Israel. This is why it [Scripture] repeats it [here]. — [R. H. 3a]   וישמע הכנעני: כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל, לפיכך חזר וכתבה:
41. They journeyed from Mount Hor and camped in Zalmonah.   מא. וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה:
42. They journeyed from Zalmonah and camped in Punon.   מב. וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן:
43. They journeyed from Punon and camped in Oboth.   מג. וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת:
44. They journeyed from Oboth and camped at the ruins of Abarim, on the Moabite boundary.   מד. וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב:
the ruins of Abarim: Heb. עִיּי הָעֲבָרִים, an expression denoting waste and ruins, as“into a heap (לְעִי) in the field” (Micah 1:6);“they have turned Jerusalem into heaps (לְעִיִּים) ” (Ps. 79:1).   בעיי העברים: לשון חרבות וגלים, כמו (מיכה א, ו) לעי השדה, (תהלים עט, א) שמו את ירושלים לעיים:
45. They journeyed from the ruins and camped in Dibon gad.   מה. וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד:
46. They journeyed from Dibon gad and camped in Almon diblathaimah.   מו. וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה:
47. They journeyed from Almon diblathaimah and camped in the mountains of Abarim, in front of Nebo.   מז. וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ:
48. They journeyed from the mountains of Abarim and camped in the plains of Moab by the Jordan at Jericho.   מח. וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
49. They camped along the Jordan from Beth jeshimoth to Abel shittim, in the plains of Moab.   מט. וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב:
from Beth-jeshimoth to Abel-shittim: This teaches you that the extent of Israel’s camp was twelve mil [a mil equaling approximately 3500 ft.] for Rabbah bar bar Channah said, “I myself saw that place [and it is three parasangs (12 mil) square].” - [Eruvin 55b]   מבית הישמת עד אבל השטים: כאן למדך שיעור מחנה ישראל י"ב מיל. דאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא וכו' (ערובין נה ב):
Abel-shittim: The plain of Shittim was called Abel.   אבל השטים: מישור של שטים אבל שמו:

5th Portion

Chapter 33

50. The Lord spoke to Moses in the plains of Moab by the Jordan at Jericho, saying:   נ. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
51. Speak to the children of Israel and say to them: When you cross the Jordan into the land of Canaan,   נא. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:
When you cross the Jordan…you shall drive out…: Were not they previously forewarned about this a number of times? However, Moses said to them,“When you cross over the Jordan on dry land, you shall cross on this condition, for if not, water will come and inundate you.” And so we find that Joshua said the same to them while they were still in the Jordan. — [Sotah 34a]   כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו': והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן:
52. you shall drive out all the inhabitants of the land from before you, destroy all their temples, destroy their molten idols, and demolish their high places.   נב. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ:
You shall drive out: Heb. וְהוֹרַשְׁתֶּם, you shall drive them out.   והורשתם: וגרשתם:
their temples: Heb. מַשְׂכִּיֹּתָם, as the Targum [Onkelos] renders, סִגְדַּתְהוֹן, their houses of worship, so called because they would cover (מַסְכְּכִין) the ground with a marble floor, on which they would prostrate themselves with outstretched hands and legs, as it is written,“And in your land you shall not place a pavement stone on which to prostrate yourselves (אֶבֶן מַשְׂכִּית) in your land on which to prostrate yourselves” (Lev. 26:1).   משכיתם: כתרגומו בית סגדתהון, על שם שהיו מסככין את הקרקע ברצפת אבנים של שיש להשתחוות עליהם בפישוט ידים ורגלים, כדכתיב (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה:
their molten [idols]: Heb. מַסֵּכֹתָם, as the Targum renders, מַתְּכַתְהוֹן, their molten [idols].   מסכתם: כתרגומו מתכתהון:
53. You shall clear out the Land and settle in it, for I have given you the Land to occupy it.   נג. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:
And you shall clear out the Land: You shall vacate it of its inhabitants, and then you shall“settle in it.” Only then will you be able to survive there, but if you do not do this, you will be unable to survive there.   והורשתם את הארץ: והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:
54. You shall give the Land as an inheritance to your families by lot; to the large, you shall give a larger inheritance and to the small you shall give a smaller inheritance; wherever the lot falls shall be his; according to the tribes of your fathers, you shall inherit.   נד. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:
wherever [the lot] falls: Heb. אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה, to…that the lot falls. This is an elliptical verse [and its meaning is:] The place to which the lot falls for him, shall be his.   אל אשר יצא לו שמה: מקרא קצר הוא זה, אל מקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:
according to the tribes of your fathers: According to the number of those who left Egypt (B.B. 117a). Another interpretation: with twelve territories, like the number of tribes.   למטות אבותיכם: לפי חשבון יוצאי מצרים. דבר אחר בשנים עשר גבולין כמנין השבטים:
55. But if you do not drive out the inhabitants of the Land from before you, then those whom you leave over will be as spikes in your eyes and thorns in your sides, and they will harass you in the land in which you settle.   נה. וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ:
those whom you leave over: They will be a source of misfortune for you.   והיה אשר תותירו מהם: יהיו לכם לרעה:
as spikes in your eyes: Heb. לְשִׂכִּים, pins that will gouge out your eyes. The Targum [Onkelos renders], יְתֵדוֹת (Exod. 38:20), pins or spikes [as] סִכַּיָּא -   לשכים בעיניכם: ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא:
and thorns: Heb. וְלִצְנִינִם. The commentators interpret this in the sense of a hedge of thorns which will surround you, fencing you in and confining you so that none can leave or enter. -   ולצנינם: פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא:
and they will harass you: Heb. וְצָרְרוּ, as the Targum [Onkelos] renders [וִיעִיקוּן, and they will harass you, cause you distress].   וצררו אתכם: כתרגומו:
56. And it will be that what I had intended to do to them, I will do to you.   נו. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם:

Chapter 34

1. The Lord spoke to Moses, saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Command the children of Israel and say to them, When you arrive in the land of Canaan, this is the land which shall fall to you as an inheritance, the land of Canaan according to its borders.   ב. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:
This is the land which shall fall to you: Since many precepts apply to the Land [of Israel] and do not apply outside the Land, Scripture found it necessary to chart the outer limits of its boundaries from all sides, to inform you that the precepts apply everywhere within these borders.   זאת הארץ אשר תפול לכם וגו': לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות:
shall fall to you: Since it was apportioned by lot, the division is described in terms of נְפִילָה, falling [a word commonly used in connection with lots]. The Midrash Aggadah says that [this expression is used here] because the Holy One, blessed is He, cast down [lit., caused to fall] from heaven the celestial ministers of the seven [Canaanite] nations, and shackled them before Moses. He said to him [Moses], See, they no longer have any power. — [Mid. Tanchuma]   תפול לכם: על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח:
3. Your southernmost corner shall be from the desert of Zin along Edom, and the southern border shall be from the edge of the Sea of Salt [the Dead Sea] to the east.   ג. וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה:
Your southernmost corner shall be: The southern flank extending from east to west.   והיה לכם פאת נגב: רוח דרומית אשר מן המזרח למערב:
from the desert of Zin: which adjoins Edom, beginning in the southeastern corner of the land of the nine tribes. How? Three lands lie south of the Land of Israel, each adjoining the other-part of Egypt, the entire land of Edom, and the entire land of Moab. The land of Egypt is in the southwestern corner, as it says [later] in this passage, “from Azmon to the stream of Egypt and its ends shall be to the sea” (verse 5). The stream of Egypt ran through the entire length of Egypt, as it says, “from the Shihor [river], which is along the face of Egypt” (Josh. 13:3), and it intervenes between the land of Egypt from the Land of Israel. The land of Edom adjoins it [Egypt] from the east, and the land of Moab adjoins the land of Edom at the southeastern corner [of the land of Israel]. When the Israelites departed from Egypt, had the Omnipresent wished to expedite their entry into the Land, He would have taken them northward across the Nile, and they would have thus entered the Land. But He did not do so, and this is the meaning of what is said, “God did not lead them [by] way of the land of the Philistines” (Exod. 13:17). For they [the Philistines] dwelt by the sea in the west of the land of Canaan, as it says regarding the Philistines, “those who inhabit the coastal area, the Cherethite nation” (Zeph. 2:5). He did not lead them by that route, but diverted them and took them along the southern route, to the desert. Ezekiel called it “the desert of the nations” (Ezek. 5:35) because several nations dwelt alongside it. He led them along the south, always from west to east, until they arrived at the southern end of the land of Edom. They asked the king of Edom for permission to enter his land and traverse its width in order to enter the Land [of Israel], but he refused, and they had to turn and travel along the entire south of Edom until they reached the southern end of the land of Moab, as it says, “He sent [messengers] also to the king of Moab, but he was unwilling” (Jud. 11:17). They then traversed the entire southern boundary of Moab, right to the end, and then turned northward until they had passed along its entire eastern boundary, along its width, and when they finished its eastern boundary, they came upon the land of Sihon and Og, who dwelt to the east of the land of Canaan, with the Jordan [river] intervening between them. This is the meaning of what is stated concerning Jephthah,“And they went through the desert and went around the land of Edom and the land of Moab, and they came to the east of the land of Moab” (ibid. 18). They conquered the lands of Sihon and Og, which were to the north of Moab, and came near to the Jordan, opposite the northwestern corner of the land of Moab. Hence, the land of Canaan, which was across the Jordan to the west, has its southeastern corner bordering on Edom.   ממדבר צן: אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד, שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה וארץ מואב כולה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור אשר על פני מצרים. ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח, וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים. ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אומות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהכנס לארץ, ולא רצה. והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:
4. The border then turns south of Maaleh Akrabim [elevation of Akrabim], passing toward Zin, and its ends shall be to the south of Kadesh barnea. Then it shall extend to Hazar addar and continue toward Azmon.   ד. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה:
The border then turns south of Maaleh Akrabim: Whenever the term וְנָסַב (“turns”) or וְיָצָא (“extends to”) is used, it [Scripture] informs us that the border was not straight, but veered outward; the boundary line bent to the north, angling westward, so that the border passed south of Maaleh Akrabim, so that Maaleh Akrabim was within the border.   ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים: כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:
passing toward Zin: Heb. צִנָה, to Zin, as in מִצְרַיְמָה, to Egypt.   ועבר צנה: אל צין כמו מצרימה:
its ends shall be: Heb. תוֹצְאֹתָיו, its ends, to the south of Kadesh-barnea.   והיו תוצאותיו: קצותיו. בדרומה של קדש ברנע:
it shall extend: The boundary stretches northward and continues angling westward, until it reaches Hazar-addar, and from there to Azmon and from there to the stream of Egypt. The term “turns” is used here, because Scripture writes,“it shall extend to Hazar-addar.” For it began to widen after passing Kadesh-barnea, and the width of that strip which protruded northward was from Kadesh-barnea to Azmon. From there onward, the boundary narrowed and turned southward, reaching the river of Egypt, and from there westward to the Great Sea, which is the western boundary of the entire Land of Israel. Thus, the river of Egypt is in the southwestern corner.   ויצא חצר אדר: מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:
5. The border then turns from Azmon to the stream of Egypt, and its ends shall be to the sea.   ה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה:
and its ends shall be to the sea: To the western border, for the southern border no longer stretches westward past there.   והיו תוצאותיו הימה: אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:
6. The western border: it shall be for you the Great [Mediterranean] Sea and the border this shall be your western border.   ו. וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
The western border: And what was the western border?   וגבול ים: ומצר מערבי מהו:
[It shall be for you] the Great Sea: As a boundary.   והיה לכם הים הגדול: למצר:
and the border: The islands in the sea are also included in the border. These islands are called isles in old French. — [Gittin 8a]   וגבול: הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי"ש [איים]:
7. This shall be your northern border: From the Great [Mediterranean] Sea turn yourselves toward Mount Hor.   ז. וְזֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר:
northern border: Heb. גְּבוּל צָפוֹן, the northern boundary.   גבול צפון: מצר צפון:
From the Great Sea turn yourselves toward Mount Hor: which is the northwestern corner. Its summit slopes down into the sea. Some of the expanse of the sea is inward of it and some outside it.   מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר: שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים הימנו וחוצה הימנו:
turn yourselves: Change your direction, to move from west to north, toward Mount Hor.   תתאו: תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר:
turn yourselves: An expression denoting a slant, as in “the [slanting] chamber (תָּא) of the guards” (I Kings 14:28); “the chamber (תָּא) of the gate” (Ezek. 40:10), which are called apendiz in old French [penthouse, lean-to, a small building with a sloping roof, attached to a main building] for it is curved and sloping.   תתאו: לשון סיבה, כמו (ד"ה ב' יב, יא) אל תא הרצים, (יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי"ץ [מבנה בעל גג משופע], שהוא מוסב ומשופע:
8. From Mount Hor turn to the entrance of Hamath, and the ends of the border shall be toward Zedad.   ח. מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה:
From Mount Hor: you shall turn and continue along the northern border eastward, and then you will arrive at the entrance to Hamath, which is Antioch. - [Targum Yerushalmi]   מהר ההר: תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא:
and the ends of the border: Heb. תּוֹצְאֹת הַגּבוּל, the ends of the border. Whenever [Scripture] mentions “the ends of the border” either the boundary line ends there completely and does not continue further in that direction, or from there it spreads out, broadens, and extends backwards, continuing in a more slanting direction than [encompassed in] the original expanse. In relation to the breadth of the original dimension, it is called the ends, for that dimension ends there.   תוצאות הגבול: סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולענין רוחב המדה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה אותה מדה:
9. The border shall then extend to Ziphron, and its ends shall be Hazar enan; this shall be your northern border.   ט. וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:
and its ends shall be Hazar-enan: This is the end of the northern border, and Hazar-enan is situated in the northeastern corner. From there“you shall then turn yourselves” toward the eastern border.   והיו תוצאתיו חצר עינן: הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי:
10. You shall then turn yourselves toward the eastern border, from Hazar enan to Shepham.   י. וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה:
You shall then turn yourselves: Heb. וְהִתְאַוִּיתֶם, a term denoting turning or veering, cognate with [the term] תְּתָאוּ.   והתאויתם: לשון הסבה ונטיה כמו תתאו:
to Shepham: on the eastern boundary, and from there to Riblah.   שפמה: במצר המזרחי ומשם הרבלה:
11. The border descends from Shepham toward Riblah, to the east of Ain. Then the border descends and hits the eastern shore of Lake Kinnereth.   יא. וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה:
east of Ain: [Ain is] the name of a place, and the border passes east of it, so that Ain is situated within the border and is part of the Land of Israel.   מקדם לעין: שם מקום. והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא:
Then the border descends: As the border proceeds from north to south, it descends.   וירד הגבול: כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך:
and hits the... shore: [Heb. כֶּתֶף, lit. shoulder: i.e.,] the side.   ומחה על כתף: אל עבר:
and hits the eastern shore of Lake Kinnereth: For Lake Kinnereth was within the border to the west, and the border which is east of Lake Kinnereth, descends to the Jordan. The Jordan flows from north to south diagonally, slanting eastward, moving toward the land of Canaan opposite Lake Kinnereth, and extending along the eastern flank of the Land of Israel, opposite Lake Kinnereth, until it falls into the Sea of Salt [the Dead Sea], and from there the border ends with its ends at the Sea of Salt, from which the southeastern border begins. This is how it is encompassed from all its four sides.   ים כנרת קדמה: שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של א"י כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:
12. The border then continues down along the Jordan, and its ends is the Sea of Salt [the Dead Sea]; this shall be your Land according to its borders around.   יב. וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
13. Moses commanded the children of Israel saying, "This is the Land which you are to apportion for inheritance through lot, that the Lord has commanded to give to the nine and a half tribes.   יג. וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:
14. For the tribe of Reuben's descendants according to their fathers' house, and the tribe of Gad's descendants according to their fathers' house, and half the tribe of Manasseh have already received their inheritance.   יד. כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם:
15. The two and a half tribes have received their inheritance on this side of the Jordan, near Jericho in the east, toward the sunrise."   טו. שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה:
in the east toward the sunrise: Heb. קֵדְמָה, meaning toward the front of the world, which is in the east, for the east side is called the forefront [lit., the face] and the west is called the back. Thus, the south is to the right, and the north is to the left.   קדמה מזרחה: אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:

6th Portion

Chapter 34

16. The Lord spoke to Moses saying:   טז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
17. These are the names of the men who shall inherit the land on your behalf: Eleazar the kohen and Joshua the son of Nun.   יז. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁע בִּן נוּן:
who shall inherit the land of your behalf: Heb. לָכֶם, on your behalf. Each chieftain was an administrator for his tribe, to divide the tribal inheritance among families and individuals. He chose a suitable portion for each one, and whatever they did was binding, as if they had been designated as agents [by the members of the tribes]. It is not possible to render this word לָכֶם as every לָכֶם in Scripture, [meaning“to you,”] for in that case, it should have written יַנְחִילוּ לָכֶם, [in the hiph’il, the causative conjugation, they shall give it to you to inherit], but the word יִנְחֲלוּ [in the kal, simple conjugation] means that they shall inherit for you, on your behalf and in your stead, as in, “The Lord will wage war for you לָכֶם” (Exod. 14:14).   אשר ינחלו לכם: בשבילכם כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:
18. You shall take one chieftain from each tribe to [help you to] acquire the land.   יח. וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ:
to [help you] to acquire the land: To take possession of the land and apportion it in your stead.   לנחול את הארץ: שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם:
19. These are the names of the men: for the tribe of Judah, Caleb the son of Jephunneh.   יט. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:
20. For the tribe of the descendants of Simeon, Samuel the son of Ammihud.   כ. וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
21. For the tribe of Benjamin, Elidad the son of Chislon.   כא. לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן:
22. The chieftain for the tribe of the descendants of Dan, Bukki the son of Jogli.   כב. וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי:
23. For the descendants of Joseph; the chieftain for the tribe of the descendants of Manasseh, Hanniel the son of Ephod.   כג. לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד:
24. The chieftain for the tribe of the descendants of Ephraim, Kemuel the son of Shiphtan.   כד. וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם נָשִׂיא קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן:
25. The chieftain for the tribe of the descendants of Zebulun, Elizaphan the son of Parnach.   כה. וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן נָשִׂיא אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ:
26. The chieftain for the tribe of the descendants of Issachar, Paltiel the son of Azzan.   כו. וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר נָשִׂיא פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן:
27. The chieftain for the tribe of the descendants of Asher, Ahihud the son of Shelomi.   כז. וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי:
28. The chieftain of the tribe of the descendants of Naphtali, Pedahel the son of Ammihud.   כח. וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
29. These are the ones whom the Lord commanded to apportion the inheritance to the children of Israel in the land of Canaan.   כט. אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
to apportion the inheritance: They are the ones who shall divide the inheritance among you according to its portions.   לנחל את בני ישראל: שהם ינחילו אותה להם למחלקותיה:

Chapter 35

1. The Lord spoke to Moses in the plains of Moab, by the Jordan at Jericho saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
2. Command the children of Israel that they shall give to the Levites from their hereditary possession cities in which to dwell, and you shall give the Levites open spaces around the cities.   ב. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם:
open spaces: Empty belts of land surrounding each city, so as to beautify the city. It was forbidden to build a house, plant a vineyard or sow seed there. — [Arachin 33b]   ומגרש: ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה:
3. These cities shall be theirs for dwelling, and their open spaces shall be for their cattle, their property, and for all their needs.   ג. וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם:
and for all their needs: Heb. חַיָּתָם, for their personal necessities. — [Ned. 81a]   ולכל חיתם: ולכל צרכיהם:
4. The areas of open space for the cities which you shall give to the Levites shall extend from the wall of the city outward, one thousand cubits all around.   ד. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב:
one thousand cubits all around: Yet following this it says,“two thousand cubits”? How can this be? However, He assigned two thousand for them around the city, of which the inner thousand was for open area and the outer [thousand] for fields and vineyards. — [Sotah 27b]   אלף אמה סביב: ואחריו הוא אומר אלפים באמה, הא כיצד אלפים, הוא נותן להם סביב, ומהם אלף הפנימים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים:
5. You shall measure from outside the city, two thousand cubits on the eastern side, two thousand cubits on the southern side, two thousand cubits on the western side, and two thousand cubits on the northern side, with the city in the middle; this shall be your cities' open spaces.   ה. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם | אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים:
6. Among the cities you shall give to the Levites, shall be six cities of refuge, which you shall provide [as places] to which a murderer can flee. In addition to them, you shall provide forty two cities.   ו. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:
7. All the cities you shall give to the Levites shall number forty eight cities, them with their open spaces.   ז. כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
8. And as for the cities that you shall give from the possession of the children of Israel, you shall take more from a larger [holding] and you shall take less from a smaller one. Each one, according to the inheritance allotted to him, shall give of his cities to the Levites.   ח. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם:

7th Portion

Chapter 35

9. The Lord spoke to Moses saying:   ט. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
10. Speak to the children of Israel and say to them, When you cross the Jordan to the land of Canaan,   י. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
11. you shall designate cities for yourselves; they shall be cities of refuge for you, and a murderer who killed a person unintentionally shall flee there.   יא. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
you shall designate: [The expression] הַקְרָיָה can mean only preparation, as it says,“Because the Lord, your God, prepared it (הִקְרָה) before me” (Gen. 27:20) - [Sifrei Massei 3, Targum Onkelos].   והקריתם: אין הקרייה אלא לשון הזמנה וכן הוא אומר (בראשית כז, כ) כי הקרה ה' אלהיך לפני:
12. These cities shall serve you as a refuge from an avenger, so that the murderer shall not die until he stands in judgment before the congregation.   יב. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
from an avenger: From the avenger of the blood, a kinsman of the murder victim. — [Mak. 12a]   מגאל: מפני גואל הדם שהוא קרוב לנרצח:
13. The cities that you provide shall serve as six cities of refuge for you.   יג. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
six cities of refuge: [This] informs [us] that even though Moses designated three cities across the Jordan during his lifetime, they did not provide refuge until the three provided by Joshua in the land of Canaan were designated. — [Sifrei Massei 8, Mak. 9a]   שש ערי מקלט: מגיד שאע"פ שהבדיל משה בחייו שלש ערים בעבר הירדן, לא היו קולטות עד שנבחרו שלש שנתן יהושע בארץ כנען:
14. You shall provide the three cities in trans Jordan and the three cities in the land of Canaan; they shall be cities of refuge.   יד. אֵת | שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
the three cities: Although there were nine tribes in the land of Canaan, and here [across the Jordan] there were only two-and-a-half, He equalized the number of their refuge cities, because Gilead had many murderers, as it says,“Gilead, a city of workers of violence, who lurk to shed blood” (Hos. 6: 8). - [Mak. 10a, Sifrei Massei 6]   את שלש הערים וגו': אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים, דכתיב (הושע ו, ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם:
15. These six cities shall be a refuge for the children of Israel and for the proselyte and resident among them, so that anyone who unintentionally kills a person can flee there.   טו. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
16. If he struck him with an iron instrument and he dies, he is a murderer, and the murderer shall be put to death.   טז. וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל | הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
If he struck him with an iron instrument: This does not refer to accidental manslaughter discussed nearby, but to premeditated murder, and it teaches us that the implement of murder has to be big enough to cause death, for regarding all the [other] cases it says, אֲשֶׁר יָמוּת בָּה, “which is deadly,” and the Targum [Onkelos] renders, “of a size capable of causing death,” except in the case of iron, since it is evident and known to the Holy One, blessed is He, that a small piece of iron can kill, even a needle (Sifrei Massei 6, Sanh. 76b). That is why [in the case of iron] the Torah did not specify a size and write “which is deadly.” If you say that Scripture refers to one who murders unintentionally, [this cannot be because], below it says, “or, with any stone which is deadly, and without seeing [his victim]…” (verse 23). This shows that in the cases mentioned before it, Scripture speaks of one who murders with intent.   ואם בכלי ברזל הכהו: אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד. ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית, שנאמר בכולם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו. ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו', למד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר:
17. If he struck him with a fist sized stone which is deadly, and he dies, he is a murderer, and the murderer shall be put to death.   יז. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
with a fist-sized stone: [A stone] large enough to fill a hand. — [Onkelos]   באבן יד: שיש בה מלא יד:
which is deadly: Which is large enough to cause death, as the Targum [Onkelos] renders. Since it [Scripture] says, “If one of them strikes the other with a stone” (Exod. 21:18), but it does not specify a size, I might think any size? Therefore it says, “which is deadly” - [Sifrei Massei 10]   אשר ימות בה: שיש בה שיעור להמית, כתרגומו. לפי שנאמר (שמות כא, יח) והכה איש את רעהו באבן, ולא נתן בה שיעור, יכול כל שהוא, לכך נאמר אשר ימות בה:
18. Or with a fist sized wooden instrument which is deadly,and he dies, he is a murderer, and the murderer shall be put to death.   יח. אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
or with a fist-sized wooden instrument: Since it says, “If a man strikes his manservant or his maidservant with a rod” (Exod. 21:20), I might think any size? That is why with regard to wood it says,“which is deadly”-it must be a size capable of causing death. — [Sifrei Massei 11]   או בכלי עץ יד: לפי שנאמר (שמות כא, כ) וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט, יכול כל שהוא, לכך נאמר בעץ אשר ימות בו, שיהא בו כדי להמית:
19. The blood avenger shall kill the murderer; he may kill him when he meets him.   יט. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ:
when he meets him: Even in the cities of refuge.   בפגעו בו: אפילו בתוך ערי מקלט:
20. If, out of hatred, he pushed him, or threw something at him with premeditation, and he died,   כ. וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת:
with premeditation: As the Targum [Onkelos] renders, בְּכַמְנָא, with ambush.   בצדיה: כתרגומו בכמנא במארב:
21. or if he maliciously struck him with his hand and he died, the assailant shall be put to death; he is a murderer; the blood avenger may kill the murderer when he meets him.   כא. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
22. But if he pushed him accidentally, without malice, or threw an object at him without premeditation,   כב. וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה:
accidentally: Heb. בְּפֶתַע, by accident, but the Targum renders בִּתְכֵף, “suddenly,” [meaning] that he was next to him and he had no time to take precautions against [killing] him.   בפתע: באונס. ותרגומו בתכיף שהיה סמוך לו, ולא היה לו שהות להזהר עליו:
23. or, with any stone which is deadly, and without seeing [his victim] he threw it down at him and it killed him, but he was not his enemy and bore him no malice   כג. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
or, with any stone which is deadly: he struck him.   או בכל אבן אשר ימות בה: הכהו:
without seeing: He did not see him [while striking him].   בלא ראות: שלא ראהו:
he threw it down at him: From here they said that the one who kills by way of a falling action is exiled, but if [he kills] by means of an upward action is not exiled. — [Mak. 7b]   ויפל עליו: מכאן אמרו ההורג דרך ירידה גולה, דרך עלייה אינו גולה:
24. Then the congregation shall judge between the assailant and the blood avenger, on the basis of these judgments.   כד. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
25. The congregation shall protect the murderer from the hand of the blood avenger, and the congregation shall return him to the city of refuge to which he had fled, and he shall remain there until the Kohen Gadol, who anointed him with the sacred oil, dies.   כה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
until the kohen gadol… dies: For he causes the Divine Presence to rest upon Israel and thus prolong their lives, whereas the murderer causes the Divine Presence to withdraw from Israel and thus shorten their lives. He is not worthy of standing before the Kohen Gadol [Sifrei Massei 20]. Another interpretation: Because the Kohen Gadol should have prayed that such a misfortune should not befall Israel during his lifetime [Mak. 11a].   עד מות הכהן הגדול: שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו:
who anointed him with the sacred oil: According to the literal meaning, this is one of the elliptical verses [in Scripture], as it does not reveal who anointed him; thus, it is like saying, “who was anointed by the one who anointed him with the sacred oil.” Our Rabbis expounded it in Tractate Makkoth (11b) as a verification of the law, to teach that if before sentence was passed, the Kohen Gadol died and they appointed another one in his stead, and afterwards sentence was passed, he [the murderer] can return home only after the second one has died, as it says, “who anointed him.” Did he anoint the kohen, or did the kohen anoint him? However, this includes the [case of a high kohen who was] anointed in his days [and thus, it is as if he had anointed the Kohen Gadol, so to speak], that he frees him through his death.   אשר משח אותו בשמן הקדש: לפי פשוטו מן המקראות הקצרים הוא, שלא פירש מי משחו, אלא כמו אשר משחו המושח אותו בשמן הקדש. ורבותינו דרשוהו במסכת מכות (יא ב) לראיית דבר, ללמד שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, שנאמר אשר משח אותו, וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו, אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו:
26. But if the murderer goes beyond the border of the city of refuge to which he had fled,   כו. וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
27. and the blood avenger finds him outside the limits of his city of refuge, and the blood avenger slays the murderer, he has no blood.   כז. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם:
he has no blood: He is like one who kills a dead person, who has no blood.   אין לו דם: הרי הוא כהורג את המת שאין לו דם:
28. For he shall remain in his city of refuge until the Kohen Gadol dies, and only after the Kohen Gadol has died, may the murderer return to the land which is his possession.   כח. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:
29. These shall be for you a statute of justice for all your generations, in all your dwelling places.   כט. וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
in all your dwelling places: This teaches that the minor Sanhedrin functions outside the Land as long as there is one functioning in the Land of Israel [namely, while the Temple stood]. — [Mak. 7a, Sifrei Massei 25]   בכל מושבתיכם: למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל:
30. Whoever [namely the blood avenger] kills a person, based on the testimony of witnesses, he shall slay the murderer. A single witness may not testify against a person so that he should die.   ל. כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת:
Whoever kills a person…: The one who comes to kill him because he murdered someone.   כל מכה נפש וגו': הבא להרגו על שהכה את הנפש:
based on the testimony of witnesses: who testify that he murdered him intentionally, after he had been forewarned. [I.e., the blood avenger may not slay the murderer unless there are witnesses that he committed the murder.]- [Sifrei Massei 26]   לפי עדים ירצח: שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו:
31. You shall not accept ransom for the life of a murderer, who is guilty of death, for he shall be put be put to death.   לא. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
You shall not accept ransom: He cannot be acquitted in exchange for payment. — [Keth. 37b]   ולא תקחו כפר: לא יפטר בממון:
32. You shall not accept ransom for one who has fled to his city of refuge, to allow him to return to live in the Land, before the kohen has died.   לב. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן:
You shall not accept ransom for the one who has fled to his city of refuge: One who has fled to a city of refuge after he killed someone unintentionally cannot absolve himself from exile through payment by giving a ransom so that he can return to dwell in the Land before the kohen dies. — [Keth. 37b]   ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו: למי שנס אל עיר מקלטו שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כופר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן:
has fled: Heb. לָנוּס, is equivalent to לְנָס, “for the one who has fled.” Similarly,“those who returned (שׁוּבֵי) from the war” (Mich. 2:8). Similarly,“Those who are removed (נוּגֵי) from the appointed season” (Zeph. 3:18);“for [all the people…] were circumcised (מֻלִים)” (Josh. 5:5). Just as you say שׁוּב in reference to one who has already returned, and מוּל regarding one who is already circumcised, so will you say לָנוּס for one who has already fled. He is called נוּס, that is to say, ‘an escapee.’ If you say that לָנוּס means ‘to flee,’ and explain it thus: You shall not accept ransom for who must flee, in order to absolve him from exile, then I do not know how it can say,“to return to live in the Land” for if he has not yet fled, from where should he return?   לנוס: כמו לנס, כמו (מיכה ב, ח) שובי מלחמה, ששבו מן המלחמה, וכן (צפניה ג, יח) נוגי ממועד, וכן (יהושע ה, ה) כי מולים היו, כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר, ומול על מי שמל כבר, כן תאמר לנוס על מי שנס כבר, וקורהו נוס כלומר מוברח. ואם תאמר לנוס לברוח, ותפרשהו לא תקחו כופר למי שיש לו לברוח לפטרו מן הגלות, לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת בארץ, הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב:
33. And you shall not corrupt the land in which you live, for the blood corrupts the land, and the blood which is shed in the land cannot be atoned for except through the blood of the one who shed it.   לג. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:
And you shall not corrupt: Heb. ולֹא-תַחֲנִיפוּ, you shall not cause it to be wicked, as the Targum [Onkelos] renders, לֹא תְחַיְבוּן, you shall not make sinful."   ולא תחניפו: ולא תרשיעו, כתרגומו ולא תחייבון:
34. And you shall not defile the land where you reside, in which I dwell, for I am the Lord Who dwells among the children of Israel.   לד. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
in which I dwell: You should not cause me to dwell amidst its uncleanness.   אשר אני שכן בתוכה: שלא תשכינו אותי בטומאתה:
for I am the Lord who dwells among the children of Israel: Even when they are unclean, the Divine Presence resides with them. — [Sifrei Massei 32]   כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל: אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם:

Chapter 36

1. The paternal heads of the family of the sons of Gilead the son of Machir the son of Manasseh of the families of the sons of Joseph approached and spoke before Moses and before the chieftains, the paternal heads of the children of Israel.   א. וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
2. They said, "The Lord commanded my master to give the Land as an inheritance through lot to the children of Israel, and our master was commanded by the Lord to give the inheritance of Zelophehad our brother to his daughters.   ב. וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְהֹוָה לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהֹוָה לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:
3. Now, if they marry a member of another tribe of the children of Israel, their inheritance will be diminished from the inheritance of our father, and it will be added to the inheritance of the tribe into which they marry, and thus, it will be diminished from the lot of our inheritance.   ג. וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ:
and it will be added to the inheritance of the tribe: For her son inherits her, and the son’s pedigree follows his father’s tribe.   ונוסף על נחלת המטה: שהרי בנה יורשה והבן מתיחס על שבט אביו:
4. Even if the children of Israel will have a Jubilee, their inheritance will be added to the inheritance of the tribe into which they marry, and their inheritance will be diminished from the inheritance of our father's tribe."   ד. וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:
Even if the children of Israel will have a Jubilee: From here R. Judah said: The Jubilee is destined to cease. — [Torath Kohanim 13:1]   ואם יהיה היובל: מכאן היה רבי יהודה אומר עתיד היובל שיפסוק:
will have a Jubilee: That is to say, this is not a form of sale, which returns [to the original owner] in the Jubilee [year], for inheritance does not return at the Jubilee. Even if the Jubilee occurs, the inheritance will not return to its tribe; hence, it is “added to the inheritance of the tribe into which they marry.”   ואם יהיה היובל: כלומר אין זו מכירה שחוזרת ביובל, שהירושה אינה חוזרת, ואפילו אם יהיה היובל לא תחזור הנחלה לשבטו, ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:
5. Moses commanded the children of Israel according to the word of the Lord, saying, "The tribe of Joseph's descendants speak justly.   ה. וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:
6. This is the word that the Lord has commanded regarding Zelophehad's daughters. Let them marry whomever they please, but they shall marry only to the family of their father's tribe.   ו. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:
7. Thus, the inheritance of the children of Israel will not be transferred from tribe to tribe, for each person from the children of Israel will remain attached to the inheritance of his father's tribe.   ז. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
8. Every daughter from the tribes of the children of Israel who inherits property, shall marry a member of her father's tribe, so each one of the children of Israel shall inherit the property of his forefathers.   ח. וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:
Every daughter…who inherits property: Because her father had no son.   וכל בת ירשת נחלה: שלא היה בן לאביה:
9. And no inheritance will be transferred from one tribe to another tribe, for each person of the tribes of the children of Israel shall remain attached to his own inheritance."   ט. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
10. As the Lord had commanded Moses, so did Zelophehad's daughters do.   י. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:
11. Mahlah, Tirzah, Hoglah, Milcah, and Noah married their cousins.   יא. וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:
Mahlah, Tirzah…: Here it enumerates them according to seniority over each other in age, and they were married in the order they were born. But throughout Scripture (26:33, 17:1, Josh. 17:3), it lists them in order of their intelligence and informs us that they were all equal. — [B.B. 120a]   מחלה תרצה וגו': כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ומגיד ששקולות זו כזו:
12. They married into the families of the sons of Manasseh the son of Joseph, and their inheritance remained with the tribe of their father's family.   יב. מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן:
13. These are the commandments and the ordinances that the Lord commanded the children of Israel through Moses in the plains of Moab, by the Jordan at Jericho.   יג. אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG