Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook

Torah Reading for Pinchas

Torah Reading for Pinchas

Numbers 25:10-30:1

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 25

10. The Lord spoke to Moses, saying:   י. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
11. Phinehas the son of Eleazar the son of Aaron the kohen has turned My anger away from the children of Israel by his zealously avenging Me among them, so that I did not destroy the children of Israel because of My zeal.   יא. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
Phinehas the son of Eleazar the son of Aaron the kohen: Since the tribes were disparaging him, saying, Have you seen the son of Puti, whose mother’s father [Jethro] fattened (פִּטֵּם) calves for idols (See Rashi, Exod. 6:25), and who killed a chieftain of an Israelite tribe? For this reason, Scripture traces his pedigree to Aaron. — [Sanh. 82b, Num. Rabbah 21:3, Mid. Tanchuma Pinchas 2]   פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן: לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן:
by his zealously avenging Me: Heb. אֶתקִנְאָתִי בְּקַנְאוֹ, by his avenging My vengeance, by his releasing the wrath that I should have released. The term קִנְאָה always denotes someone motivated to take vengeance for some matter, in old French, enprenemant.   בקנאו את קנאתי: בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר, אנפרימנ"ט בלע"ז [חמה]:
12. Therefore, say, "I hereby give him My covenant of peace.   יב. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:
My covenant of peace: That it should be a covenant of peace for him. Just as a man owes gratitude and favor to someone who did him a favor, so here God expressed to him His feelings of peace.   את בריתי שלום: שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו:
13. It shall be for him and for his descendants after him [as] an eternal covenant of kehunah, because he was zealous for his God and atoned for the children of Israel."   יג. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
It shall be: This covenant of Mine [mentioned in the previous verse] shall be for him.   והיתה לו: בריתי זאת:
an eternal covenant of kehunah: Although the kehunah had already been given to Aaron’s descendants, it had been given only to Aaron and his sons who were anointed with him, and to their children whom they would beget after their anointment. Phinehas, however, who was born before that and had never been anointed, had not been included in the kehunah until now. And so, we learn in [Tractate] Zevachim [101b],“Phinehas was not made a kohen until he killed Zimri.”   ברית כהנת עולם: שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא ב) לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי:
for his God: Heb. לֵאלֹהָיו, for the sake of his God, as in (11:29),“Are you zealous for my sake (לִי) ?” and (Zech. 8:2),“I am zealous for Zion (לְצִיּוֹן) ”-for the sake of Zion.   לאלהיו: בשביל אלהיו, כמו (במדבר יא, כט) המקנא אתה לי, (זכריה ח ב) וקנאתי לציון, בשביל ציון:
14. The name of the Israelite man who was killed, who was slain with the Midianite woman was Zimri the son of Salu, the chieftain of the Simeonite paternal house.   יד. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי:
The name of the Israelite man: In the place it [Scripture] traces the lineage of the righteous man for praise, it traces the lineage of the wicked man for shame. — [Mid. Tanchuma Pinchas 2, Num. Rabbah 21:3]   ושם איש ישראל וגו': במקום שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי:
the chieftain of the Simeonite paternal house: Of one of the five paternal houses belonging to the tribe of Simeon. Another interpretation: To proclaim the praise of Phinehas, for although he [Zimri] was a chieftain, he [Phinehas] did not refrain from acting zealously against a profanation of the Divine Name. This is why Scripture tells us the name of the one who was slain. — [Mid. Aggadah]   נשיא בית אב לשמעני: לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון. דבר אחר להודיע שבחו של פינחס, שאע"פ שזה היה נשיא, לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם, לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה:
15. And the name of the Midianite woman who was slain was Cozbi the daughter of Zur, a national leader of a paternal house in Midian.   טו. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא:
The name of the slain… woman…: To inform you of the the hatred of the Midianites [toward Israel], for they submitted a princess to prostitution to entice Israel into sin. — [Mid. Tanchuma Pinchas 2, Num. Rabbah 21:3]   ושם האשה המכה וגו': להודיעך שנאתם של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות, כדי להחטיא את ישראל:
a national leader: One of the five Midianite kings: “Evi, Rekem, Zur…” (31:8). He was the most prominent of them all, as it says,“a national leader.” But because he degraded himself by abandoning his daughter, he is listed only as the third [king]. — [Mid. Tanchuma Pinchas 2]   ראש אומות: אחד מחמשת (במדבר לא ח) מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו', והוא היה חשוב מכולם, שנאמר ראש אמות, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי:
a paternal house: There were five paternal houses in Midian: Ephah, Epher, Hanoch, Abida, and Elda’ah (Gen. 25:4). This was the king of one of them.   בית אב: חמשה בתי אבות היו למדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, וזה היה מלך לאחד מהם:
16. The Lord spoke to Moses saying:   טז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
17. Distress the Midianites, and you shall smite them.   יז. צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:
Distress: Heb. צָרוֹר, like זָכוֹר, ‘remember,’ (Exod. 20:8), and שָׁמוֹר, ‘keep’ (Deut. 5:12); a term describing a continual action [as if to say,] You must [constantly] show hostility toward them.   צרור: כמו זכור, שמור, לשון הווה. עליכם לאייב אותם:
18. For they distress you with their plots which they contrived against you in the incident of Peor and in the incident of Cozbi their sister, the daughter of the Midianite chieftain, who was slain on the day of the plague [that had come] because of Peor.   יח. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר:
For they distress you… in the incident of Cozbi: By submitting their daughters for prostitution so as to entice you to stray after Peor. He did not order the destruction of Moab for the sake of Ruth, who was destined to issue from them, as is stated in [Tractate] Bava Kamma [38b].   כי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור: שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור. ואת מואב לא צוה להשמיד, מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (לח ב):

Chapter 26

1. It was after the plague, that the Lord spoke to Moses and to Eleazar the son of Aaron the kohen, saying:   א. וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ באמצע פסוק וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר:
It was after the plague: This can be compared to a shepherd whose flock was intruded by wolves who killed some of them [his sheep]. He counted them to know how many were left. Another interpretation: When they left Egypt and were entrusted to Moses, they were delivered to him with a number. Now that he was close to death and would soon have to return his flock, he returns them with a number. — [Mid. Tanchuma Pinchas 4, Num. Rabbah 21:7]   ויהי אחרי המגפה וגו': משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין:
2. Take a census of all the congregation of the children of Israel from twenty years old and upwards, following their fathers' houses, all that are fit to go out to war in Israel.   ב. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ | כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:
following their fathers’ houses: Their lineage followed their father’s tribe, not their mother’s. — [B.B. 109b]   לבית אבתם: על שבט האב יתיחסו, ולא אחר האם:
3. Moses and Eleazar the kohen spoke with them in the plains of Moab by the Jordan at Jericho, saying:   ג. וַיְדַבֵּר משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
Moses and Eleazar the kohen spoke with them: They spoke with them concerning this, namely that the Omnipresent had commanded to count them.   וידבר משה ואלעזר הכהן אתם: דברו עמם על זאת שצוה המקום למנותם:
saying: They said to them, “You must be counted.”   לאמר: אמרו להם צריכים אתם להמנות:
4. "From the age of twenty and upward, as the Lord commanded Moses and the children of Israel who had come out of Egypt."   ד. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
From the age of twenty and upward, as the Lord commanded…: that they be counted from the age of twenty and upwards, as it says, “Everyone who goes through the counting, [from the age of twenty and upward]” (Exod. 30:14).   מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה וגו': שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר (שמות ל יג) כל העובר על הפקודים וגו':

2nd Portion

Chapter 26

5. Reuben, Israel's firstborn: The descendants of Reuben were: the family of the Hanochites from Hanoch; the family of the Paluites from Palu,   ה. רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:
the family of the Hanochites: Heb. מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי. Since the nations were denigrating them and saying, “How can they trace their lineage by their tribes? Do they think that the Egyptians did not exploit their mothers? If they mastered their bodies, all the more so [did they exercise authority over] their wives. Therefore, the Holy One, blessed is he, appended His Name to them, the [letter] ‘hey’ to one side and the ‘yud’ to the other side, as if to say, ”I bear witness for them, that these are the sons of their fathers.“ This is stated explicitly by David,”the tribes of God, (יָהּ) testimony to Israel" (Ps. 122:4)-this Name (יָהּ) testifies for them regarding their tribes. For this reason, in each of them Scripture writes, הַחִנֹכִי, הַפַּלֻּאֵי [the Hanochites, the Paluites in which each name begins with a ‘hey’ and ends with a 'yud’] (Song Rabbah 4:12; Pesikta d’Rav Kahana p.82b, 93a), but in the case of Jimnah יִמְנָה, it is unnecessary for it to say [for the family of the Jimnites,] מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנִי [only הַיִּמְנָה מִשְׁפַּחַת], since the Divine Name is already affixed to it-the ‘yud’ at the beginning and the ‘hey’ at the end. — [Mid. Aggadah]   משפחת החנכי: לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש ע"י דוד (תהלים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל. השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתיב החנכי הפלואי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו יו"ד בראש וה"א בסוף:
6. the family of the Hezronites from Hezron, and the family of the Carmites from Carmi.   ו. לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי:
7. These were the families of the Reubenites, and they numbered forty three thousand, seven hundred and thirty.   ז. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים:
8. The sons of Palu were Eliab.   ח. וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב:
9. The sons of Eliab were Nemuel, Dathan and Abiram they are Dathan and Abiram, the chosen of the congregation who incited against Moses and Aaron in the assembly of Korah, when they incited against the Lord.   ט. וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל יְהֹוָה:
who incited: Israel against Moses and Aaron.   אשר הצו: את ישראל על משה:
when they incited: The people against the Lord.   בהצתם: את העם על ה':
incited: Heb. הִצּוּ. They enticed Israel to quarrel with Moses, a causative term.   הצו: השיאו את ישראל לריב על משה, לשון הפעילו:
10. And the earth opened its mouth and swallowed them and Korah, when that assembly died, and when fire destroyed two hundred and fifty men, and they became a sign.   י. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס:
and they became a sign: A sign and a reminder,“so that no outsider, who is not of the seed of Aaron, shall approach” (above 17:5) to dispute the kehunah any more.   ויהיו לנס: לאות ולזכרון (במדבר יז ה) למען אשר לא יקרב איש זר, לחלוק עוד על הכהונה:
11. Korah's sons, however, did not die.   יא. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ:
Korah’s sons, however, did not die: They were originally involved in the conspiracy, but during the dispute they contemplated repentance; therefore, an elevated area was set apart for them in Gehinnom, and they stayed there. — [Sanh. 110b]   ובני קרח לא מתו: הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם:
12. The descendants of Simeon according to their families: the family of the Nemuelites from Nemuel, the family of the Jaminites from Jamin, the family of the Jachinites from Jachin,   יב. בְּנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי לְיָכִין מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי:
13. the family of the Zerahites from Zerah, the family of the Shaulites from Shaul.   יג. לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי:
from Zerah: This was Zohar [see Exod. 6:15], a name derived from the word צֹהַר, which means shining [a synonym of זֶרַח, Zerah]. However, the family of Ohad [mentioned in Exodus] died out, as did five from the tribe of Benjamin. For he came to Egypt with ten sons, but only five are listed here. So it was with Ezbon of the tribe of Gad, so [altogether] seven families [no longer existed]. I found [the reason for this] in the Talmud Yerushlmi [Sotah 1:1]. When Aaron died, the clouds of glory withdrew, and the Canaanites came to fight against Israel. They [the Israelites] set their hearts on returning to Egypt, and they went back eight stages of their journey [compare 21:4], from Mount Hor to Moserah, as it says, “The children of Israel journeyed from the wells of Benei Yaakan to Moserah; there Aaron died” (Deut. 10:6). Now did he not die at Mount Hor? And [furthermore,] going back from Moserah to Mount Hor there are eight stages in the journey! However, they turned back, and the Levites pursued them to bring them back, killing seven of their families. The Levites lost four families [in the battle]: the families of the Shimeites and the Uzzielites, and of the three sons of Izhar, only the family of the Korahites is mentioned. I do not know [the identity of] the fourth one. R. Tanchuma expounds that they [the seven Israelite families] fell in the plague in connection with Balaam [see 25:9] (Mid. Tanchuma Pinchas 5), but [this cannot be, for] according to the number missing from the tribe of Simeon in this census compared with the first census [which took place] in the Sinai desert, it would appear that all twenty-four thousand who fell [in the plague] were from the tribe of Simeon. - [Mid. Tanchuma Vayechi 10]   לזרח: הוא צוחר, לשון צוהר. אבל משפחת אהד בטלה, וכן חמשה משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד, הרי שבע משפחות. ומצאתי בגמ' ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים וחזרו לאחוריהם ח' מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר (דברים י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא. ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון:
14. These were the families of the Simeonites twenty two thousand and two hundred.   יד. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם:
15. The descendants of Gad according to their families: the family of the Zefonites from Zefon, the family of the Haggites from Haggi, the family of the Shunites from Shuni,   טו. בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי:
16. the family of the Oznites from Ozni, the family of the Erites from Eri,   טז. לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי:
from Ozni: I believe that this was the family of Ezbon (see Gen. 46:16), but I do not know why his family was not called after him.   לאזני: אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו:
17. the family of the Arodites from Arod, the family of the Arelites from Areli.   יז. לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי:
18. These were families of Gad according to those of them counted, forty thousand and five hundred.   יח. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
19. The sons of Judah were Er and Onan, but Er and Onan died in the land of Canaan.   יט. בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
20. The descendants of Judah according to their families: the family of the Shelanites from Shelah, the family of the Perezites from Perez, the family of the Zerahites from Zerah.   כ. וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי:
21. The descendants of Perez were: the family of the Hezronites from Hezron, the family of the Hamulites from Hamul.   כא. וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי:
22. These were the families of Judah according to those of them counted, seventy six thousand and five hundred.   כב. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
23. The descendants of Issachar according to their families: the family of the Tolaites from Tola, the family of the Punites from Puvah,   כג. בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָּה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי:
24. the family of the Jashubites from Jashub, the family of the Shimronites from Shimron.   כד. לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי:
from Jashub: This is Iob listed among those who migrated to Egypt (Gen. 46:13), for all the families were named after those who migrated to Egypt, but as for those born from that time on, their families were not called after them except for the families of Ephraim and Manasseh-all of whom were born in Egypt-and Ard and Naaman, the sons of Bela the son of Benjamin. I found in the writings of R. Moshe Hadarshan [the preacher], that their [Ard and Naaman’s] mother migrated to Egypt while she was pregnant with them, and that is why they formed separate families just as did Hezron and Hamul-who were Judah’s grandsons-and Heber and Malchiel, who were Asher’s grandchildren. If this is an Aggadah, all well and good, [we must accept it,] but if not, I maintain that Bela had numerous grandchildren, and from two of them-Ard and Naaman-two large families issued, and the descendants of all the other children were called after Bela’s name, whereas the descendants of these two were called after them [i.e. Ard and Naaman]. Similarly, I maintain that the sons of Machir were divided into two families, one was called after him and one was called after his son Gilead. Five families are missing from the sons of Benjamin, and here the prophecy of his mother [Rachel] was partially fulfilled. She called him Ben Oni, the son of my mourning. As a result of the incident of the concubine at Gibeah (see Jud. 20: 35), it was completely fulfilled [as nearly the entire tribe was wiped out]. I found this in the writings of R. Moshe Hadarshan [the preacher].   לישוב: הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים. והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים, וארד ונעמן בני בלע בן בנימין. ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת מהם, לכך נחלקו למשפחות, כחצרון וחמול, שהיו בני בנים ליהודה, וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים של אשר. ואם אגדה היא הרי טוב, ואם לאו, אומר אני, שהיו לבלע בני בנים הרבה, ומשנים הללו ארד ונעמן יצאה מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע, ותולדות השנים הללו נקראו על שמם. וכן אני אומר בבני מכיר, שנחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו ואחת נקראת על שם גלעד בנו. חמש משפחות חסרו מבניו של בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו שקראתו בן אוני, בן אנינותי ובפלגש בגבעה נתקיימה כולה. זו מצאתי ביסודו של ר' משה הדרשן:
25. These were the families of Issachar according to those of them counted: sixty four thousand and three hundred.   כה. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת:
26. The descendants of Zebulun according to their families: the family of the Sardites from Sered, the family of the Elonites from Elon, the family of the Jahleelites from Jahleel.   כו. בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְלְאֵלִי:
27. These were the families of Zebulun according to those of them counted, sixty thousand and five hundred.   כז. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
28. The descendants of Joseph according to their families: Manasseh and Ephraim.   כח. בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם:
29. The descendants of Manasseh: the family of the Machirites from Machir and Machir's son was Gilead; the family of the Gileadites from Gilead.   כט. בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:
30. These were the family of the descendants of Gilead: The family of the Iezerites from Iezer, the family of the Helekites from Helek,   ל. אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:
31. the family of the Asrielites from Asriel, the family of the Shechemites from Shechem,   לא. וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:
32. the family of the Shemidaites from Shemida, the family of the Hepherites from Hepher.   לב. וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:
33. Now Zelophehad the son of Hepher had no sons, only daughters, and the names of Zelophehad's daughters were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah and Tirzah.   לג. וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
34. These were families of Manasseh, and those of them counted were fifty two thousand and seven hundred.   לד. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת:
35. These were the descendants of Ephraim according to their families: the family of the Shuthalhites from Shuthelah, the family of the Bachrites from Becher, the family of the Tahanites from Tahan.   לה. אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי:
36. And these were the descendants of Shuthelah: the family of the Eranites from Eran.   לו. וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי:
And these were the descendants of Shuthelah…: The descendants of the other sons of Shuthelah were called after Shuthelah. A large family issued from Eran, so they were called after him. Thus, the descendants of Shuthelah were considered two families. Go and figure it out and you will find that fifty-seven families [are listed] in this chapter, together with eight from the sons of Levi, totaling sixty-five. This is the meaning of what is said,“For you are the least (הַמְעַט) of all the peoples” (Deut. 7:7). [The word הַמְעַט denotes ‘five’ (ה) ‘less’ (מְעַט).] You are five less than the families of all the nations, since they are seventy [and you are sixty-five]. This too I expounded from the writings of R. Moshe Hadarshan [the preacher], but I had to delete some of his words and add to them. - [Mid. Aggadah.]   ואלה בני שותלח וגו': שאר בני שותלח נקראו תולדותיהם על שם שותלח. ומערן יצאה משפחה רבה ונקראת על שמו. ונחשבו בני שותלח לשתי משפחות. צא וחשוב ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות, ומבני לוי שמונה, הרי ששים וחמש, וזהו שנאמר (דברים ז ז) כי אתם המעט וגו', ה"א מעט, חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים, אף זה הבנתי מיסודו של ר' משה הדרשן. אך הוצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו:
37. These were the families of the descendants of Ephraim according to those of them counted, thirty two thousand and five hundred; these were the descendants of Joseph according to their families.   לז. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם:
38. The descendants of Benjamin according to their families: the family of the Belaites from Bela, the family of the Ashbelites from Ashbel, the family of the Ahiramites from Ahiram,   לח. בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי:
from Ahiram: This is Ehi, who migrated to Egypt. Since he was named after Joseph, who was his [Benjamin’s] brother (אֲחִי), and greater (רָם) than he, he was called Ahiram (אֲחִירָם). - [Mid. Aggadah.]   לאחירם: היא אחי שירד למצרים, ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם:
39. the family of the Shuphamites from Shupham, the family of the Huphamites from Hupham.   לט. לִשְׁפוּפָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְחוּפָם מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי:
from Shupham: This is Muppim, so named because Joseph was humbled (שָׁפוּף) among the nations.   לשפופם: הוא מופים, על שהיה יוסף שפוף בין האומות:
40. The sons of Bela were Ard and Naaman; the family of the Ardites [from Ard], the family of the Naamites from Naaman.   מ. וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע אַרְדְּ וְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי:
41. These were the descendants of Benjamin according to their families, and those of them counted were forty five thousand and six hundred.   מא. אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:
42. The descendants of Dan according to their families: the family of the Shuhamites from Shuham. These were the families of Dan.   מב. אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם:
From Shuham: This is Hushim (see Gen. 46:23).   לשוחם: הוא חושים:
43. All the Shuhamite families according to those of them counted, were sixty four thousand and four hundred.   מג. כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
44. The descendants of Asher according to their families: the family of Jimnah from Jimnah, the family of the Ishvites from Ishvi, the family of the Beriites from Beriah.   מד. בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי לִבְרִיעָה מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי:
45. The descendants of Beriah: the family of the Heberites from Heber, the family of the Malchielites from Malchiel.   מה. לִבְנֵי בְרִיעָה לְחֵבֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכִּיאֵלִי:
46. The name of Asher's daughter was Serah.   מו. וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח:
The name of Asher’s daughter was Serah: Because she was still alive, she is mentioned here. — [Sotah 13a, Mid. Aggadah]   ושם בת אשר שרח: לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן:
47. These were the families of the descendants of Asher according to those of them counted, fifty three thousand and four hundred.   מז. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
48. The descendants of Naphtali according to their families: the family of the Jahzeelites from Jahzeel, the family of the Gunites from Guni.   מח. בְּנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיַחְצְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי:
49. The Jezerites from Jezer, the family of the Shillemites from Shillem.   מט. לְיֵצֶר מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי לְשִׁלֵּם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי:
50. These were the families of Naphtali according to their families, and those of them counted were forty five thousand and four hundred.   נ. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
51. These are those counted of the children of Israel: six hundred and one thousand and seven hundred and thirty.   נא. אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים:

3rd Portion

Chapter 26

52. The Lord spoke to Moses, saying:   נב. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
53. You shall apportion the Land among these as an inheritance, in accordance with the number of names.   נג. לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:
You shall apportion the Land among these: And not to those below age twenty, although they reached the age of twenty before the allocation of the Land-for the conquest took seven years, and the allocation took seven [years]-no one other than these six hundred and one thousand took a portion in the Land, and if one of them had six sons, they received only their father’s portion. - [Sifrei Pinchas 2, B.B. 117a]   לאלה תחלק הארץ: ולא לפחותים מבן עשרים, אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היה לאחד מהם ששה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו:
54. To the large [tribe] you shall give a larger inheritance and to a smaller tribe you shall give a smaller inheritance, each person shall be given an inheritance according to his number.   נד. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:
To the large you shall give a large inheritance: To the tribe with a large population you shall allocate a larger portion. Although the portions were unequal-since the portions were divided according to the size of the tribes-they were decided by lot, and the lot was determined by the Divine Spirit, as it is stated explicitly in [Tractate Bava Bathra [117b]: Eleazar the kohen was clad with the Urim and Thummim, and he said while inspired with the Divine Spirit, “If such-and-such a tribe is drawn, then such-and-such a territory will be allocated to it.” The tribes were inscribed on twelve slips, and the twelve territories on [another] twelve slips. They mixed them in a box and the chieftain [of a tribe] placed his hand inside and drew out two slips. In his hand came a slip bearing the name of his tribe and a slip [inscribed] with the territory designated for it. The lot itself cried out, saying, “I am the lot drawn for such-and-such a territory for such-and-such a tribe” as it says, “according to lot” (verse 56) [lit. by the mouth of the lot] (Mid. Tanchuma Pinchas 6). Since some areas were superior to others, the Land was not divided [solely] according to measurements, but it was assessed; an inferior piece of land sufficient to sow a kor was equivalent to a superior piece sufficient to sow a seah [a thirtieth of a kor]; it all depended on the value [of the soil]. — [Sifrei Pinchas 7]   לרב תרבה נחלתו: לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב א) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים:
55. Only through lot shall the Land be apportioned; they shall inherit it according to the names of their fathers' tribes.   נה. אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
according to the names of their fathers’ tribes: This refers to those who came out of Egypt. Scripture treats this inheritance differently from all other inheritances [mentioned] in the Torah. For in the case of all other inheritances, the living inherit the dead, whereas here, the dead inherit the living. How is this? Two brothers who came out of Egypt who had sons that entered the Land-one had one [son] and the other had three. The one received one portion, and the three received three, as it says, “You shall apportion the Land among these” (verse 53). The inheritance [of these four] reverts to their grandfather [who left Egypt] and they divided everything equally. This is the meaning of what is stated,“they shall inherit it according to the names of their fathers’ tribes.” For after the sons received it, it was divided up according to the fathers who had left Egypt, whereas had they apportioned it originally according to the number who came out of Egypt, these four would not have received four but only two portions. Now, however, they received four portions. — [B.B. 117a]   לשמות מטות אבותם: אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים:
Only through lot: Heb. א‏-ַבְּגוֹרָל [The word א‏ַ] excludes Joshua and Caleb [from this method of allocation]. And so it says, “They gave Hebron to Caleb as Moses had spoken” (Jud. 1:20), and it further says,“According to the word of the Lord, they gave him the city he had requested” (Josh. 19:50). - [Sifrei Pinchas 6]   אך בגורל: יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל:
of their fathers’ tribes: Excluding proselytes and [gentile] slaves. — [Sifrei Pinchas 7]   מטות אבתם: יצאו גרים ועבדים:
56. The inheritance shall be apportioned between the numerous and the few, according to lot.   נו. עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:
According to lot: Heb. עַל-פִּי הַגּוֹרָל, lit. by the mouth of the lot. The lot spoke out, as I explained above (verse 54). This tells us that it was divided by the Divine Spirit. (This is why it says, “in accordance with the Lord’s word” [Josh. 19:50].)   על פי הגורל: הגורל היה מדבר, כמו שפירשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקודש, לכך נאמר על פי ה':
57. These were the numbers of the Levites according to their families: the family of the Gershonites from Gershon, the family of the Kohathites from Kohath, the family of the Merarites from Merari.   נז. וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי:
58. These were the family of the families of Levi: the family of the Libnites, the family of the Hebronites, the family of the Mahlites, the family of the Mushites, the family of the Korahites.   נח. אֵלֶּה | מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם:
These were the families of Levi: Missing here are the family of the Shimeites, the family of the Uzzielites, and part of the family of the Izharites (Exod. 6:17, 18).   אלה משפחת לוי: חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי:
59. The name of Amram's wife was Jochebed the daughter of Levi, whom [her mother] had borne to Levi in Egypt. She bore to Amram, Aaron, Moses, and their sister Miriam.   נט. וְשֵׁם | אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת משֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:
Whom [her mother] had borne to Levi in Egypt: Her birth took place in Egypt, but not her conception (Sotah 12a, B.B. 120a, 123b). She gave birth to her as they entered the walls, and she completed the number of seventy, for if you count them individually you will find only sixty-nine (see Gen. 46:8-27). - [Gen. Rabbah 94:9 , Num. Rabbah 13:20]   אשר ילדה אתה ללוי במצרים: לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מנין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע:
60. Born to Aaron were Nadab, Abihu, Eleazar and Ithamar.   ס. וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר:
61. Nadab and Abihu died when they offered up an unauthorized fire before the Lord.   סא. וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהֹוָה:
62. And those counted of them were twenty three thousand, every male aged one month and upward, for they were not counted among the children of Israel, since no inheritance was given them among the children of Israel.   סב. וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי | לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
they were not counted among the children of Israel: who were counted from the age of twenty and upward. For what reason?…   כי לא התפקדו בתוך בני ישראל: להיות נמנין בני עשרים שנה, ומה טעם:
since no inheritance was given them: And those who were counted from the age of twenty were recipients of an inheritance, as it says, “each person shall be given an inheritance” (verse 54).   כי לא נתן להם נחלה: והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו:
63. This was the census of Moses and Eleazar the kohen, who counted the children of Israel in the plains of Moab, by the Jordan at Jericho.   סג. אֵלֶּה פְּקוּדֵי משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
64. Among these there was no man who had been [included] in the census of Moses and Aaron when they counted the children of Israel in the Sinai desert.   סד. וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:
Among these there was no man…: But the women were not included in the decree [enacted in the aftermath] of the spies, for they cherished the Land. The men said, “Let us appoint a leader and return to Egypt!” (14:4), whereas the women said,“Give us a portion” (27:4). This is why the passage of Zelophehad’s daughters follows here. — [Mid. Tanchuma Pinchas 7]   ובאלה לא היה איש וגו': אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:
65. For the Lord had said to them, "They shall surely die in the desert," and no one was left of them but Caleb the son of Jephunneh and Joshua the son of Nun.   סה. כִּי אָמַר יְהֹוָה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:

Chapter 27

1. The daughters of Zelophehad the son of Hepher, the son of Gilead, the son of Machir, the son of Manasseh, of the families of Manasseh the son of Joseph, came forward, and his daughters' names were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah.   א. וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:
of the families of Manasseh the son of Joseph: Why is this said? Has it not already said, “the son of Manasseh”? But to inform you that Joseph cherished the Land, as it says, “and you shall bring up my bones… ” (Exod. 13:19), and his daughters cherished the Land, as it says, “Give us a portion” (verse 4) (Sifrei Pinchas 10), [hence they were of Joseph’s family in spirit], and to teach you that they [who are mentioned in the verse] were all righteous, for anyone whose deeds and whose father’s deeds are not clearly described, but Scripture specifies one of them to trace his genealogy for praise, he is a righteous man the son of a righteous man, but if it traces his genealogy for shame, as for example, “Ishmael the son of Nethaniah the son of Elishama came” (II Kings 25:25), it is known that all those mentioned with him were wicked people. — [Sifrei Pinchas 9]   למשפחת מנשה בן יוסף: למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ, שנאמר (בראשית נ כה) והעליתם עת עצמותי וגו', ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. וללמדך שהיו כולם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי כגון (מלכים ב' כה כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו:
Mahlah, Noah…: Later (36:11) it says, “Mahlah, Tirzah… were” [in a different order]. This teaches us that they were all equal-one to the other; therefore, Scripture changes the order. — [Sifrei Pinchas 11]   מחלה נעה וגו': ולהלן הוא אומר (במדבר לו יא) ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן:
2. They stood before Moses and before Eleazar the kohen and before the chieftains and the entire congregation at the entrance to the Tent of Meeting, saying,   ב. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
before Moses and before Eleazar: This [statement that they stood before Eleazar] informs us that they stood before them only in the fortieth year, after Aaron’s death. — [Sifrei Pinchas 12]   לפני משה ולפני אלעזר: מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן:
before Moses: And afterwards, “before Eleazar”? Is it possible that if Moses did not know [the law] and Eleazar did know? But transpose the verse and expound it [as if it were written, “before Eleazar and before Moses”]. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Chanan said in the name of R. Eleazar: They were sitting in the study hall and they stood before all of them. — [Sifrei Pinchas 12, B.B. 119b]   לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם:
3. "Our father died in the desert, but he was not in the assembly that banded together against the Lord in Korah's assembly, but he died for his own sin, and he had no sons.   ג. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהֹוָה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ:
but he was not…: Since they were going to say that “he died for his own sin,” they had to say that it was not for the sin of those who grumbled, and [that he was] not in Korah’s company who incited [the people] against the Holy One, blessed is He, but he died for his own sin alone, ad he did not cause others to sin with him (B.B. 18b, Sifrei Pinchas 13). R. Akiva says, He was the wood gatherer [see 15:32], and R. Shimon says: He was among those who ascended [the mountain] defiantly [see 14:44]. — [Shab . 96b]   והוא לא היה וגו': לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו. ר' עקיבא אומר מקושש עצים היה. ור' שמעון אומר מן המעפילים היה:
4. Why should our father's name be eliminated from his family because he had no son? Give us a portion along with our father's brothers. "   ד. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:
Why should our father’s name be eliminated: We are instead of a son, and if females are not considered offspring, let our mother be taken in levirate marriage by her brother-in-law. — [Sifrei Pinchas 13]   למה יגרע שם אבינו: אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתיבם אמנו ליבם:
because he had no son: But if he had a son, they would have made no claim at all. This teaches us that they were intelligent women. — [Sifrei Pinchas 15, Sifrei Pinchas 13]   כי אין לו בן: הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו:
5. So Moses brought their case before the Lord.   ה. וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהֹוָה:
So Moses brought their case: The law eluded him, and here he was punished for crowning himself [with authority] by saying, “and the case that is too difficult for you, bring to me” (Deut. 1:17) (Mid. Tanchuma Pinchas 8). Another interpretation: This passage ought to have been written through Moses, but Zelophehad’s daughters were meritorious, so it was written through them. — [Sanh. 8a]   ויקרב משה את משפטן: נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן:

4th Portion

Chapter 27

6. The Lord spoke to Moses, saying:   ו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
7. Zelophehad's daughters speak justly. You shall certainly give them a portion of inheritance along with their father's brothers, and you shall transfer their father's inheritance to them.   ז. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן:
Zelophehad’s daughters speak justly: As the Targum [Onkelos] יָאוּת, rightly. [As if God said,] This is the way this passage is inscribed before Me on high (Sifrei Pinchas 18). It teaches us that their eye perceived what Moses’ eye did not. - [see Mid. Tanchuma Pinchas 8]   כן בנות צלפחד דברת: כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה:
Zelophehad’s daughters speak justly: Their claim is just. Fortunate is the person with whose word the Holy One, blessed is He, concurs. - [Sifrei Pinchas 18]   כן בנות צלפחד דברת: יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו:
You shall certainly give: [The double expression נָתֹן תִּתֵּן denotes] two portions: the portion of their father, who was among those who came out of Egypt, and the portion which he shared with his brothers in the property of [his father] Hepher. — [Sifrei Pinchas 19, B.B. 116b, 118b].   נתן תתן: שני חלקים, חלק אביהן, שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר:
and you shall transfer: Heb. וְהַעֲבַרְתָּ, an expression denoting“anger” (עֶבְרָה) [for God is angry] when one does not leave a son to inherit him (B.B. 116a). Another interpretation: Since a daughter transfers an inheritance from one tribe to another, when her son or husband inherit from her, since [the prohibition of] “you shall not transfer an inheritance” (36:7) was directed only at that generation. The same [reason] applies to [the wording of the command] “you shall transfer the inheritance to his daughter” (verse 8). In the case of all of them it says, “you shall give over” but in the case of a daughter, it says, “you shall transfer.” - [Sifrei Pinchas 21]   והעברת: לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו. דבר אחר על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט [שבנה ובעלה יורשין אותה. שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד] וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכולן הוא אומר ונתתם, ובבת הוא אומר והעברתם:
8. Speak to the children of Israel saying: If a man dies and has no son, you shall transfer his inheritance to his daughter.   ח. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ:
9. If he has no daughter, you shall give over his inheritance to his brothers.   ט. וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו:
10. If he has no brothers, you shall give over his inheritance to his father's brothers.   י. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו:
11. If his father has no brothers, you shall give over his inheritance to the kinsman closest to him in his family, who shall inherit it. This shall remain a decreed statute, as the Lord commanded Moses.   יא. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
to the kinsman closest to him in his family: Only [kin from] the father’s side is considered “family.” - [Sifrei Pinchas 22, B.B. 109b]   לשארו הקרב אליו ממשפחתו: ואין משפחה קרויה אלא משפחת האב:
12. The Lord said to Moses, "Go up to this mount Abarim and look at the land that I have given to the children of Israel.   יב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
Go up to this mount Abarim: Why is this [passage] juxtaposed here [with the previous passage]? When the Holy One, blessed is He, said, “You shall certainly give them…” (verse 7), he [Moses] said, “The Omnipresent commanded me to allocate the inheritance! Perhaps the decree has been annulled, and I will enter the Land?” The Holy One, blessed is He, said to him, “My decree remains as it was” (Mid. Tanchuma Pinchas 9). Another interpretation: Since Moses had entered the territories of the descendants of Gad and the descendants of Reuben, he rejoiced, saying, “It seems that the vow [made] regarding me has been annulled.” This can be compared to a king who decreed that his son could not enter the portals of his palace. He [the king] entered the gate, with him [the son] following; the courtyard, with him following; the foyer with him following. When he was about to enter the inner chamber, he said to him, “My son, from here on, it is forbidden for you to enter.” - [Sifrei Pinchas 23]   עלה אל הר העברים: למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם, אמר אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ. אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת. דבר אחר כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, א"ל בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס:
13. And when you have seen it, you too will be gathered to your people, just as Aaron your brother was gathered.   יג. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:
just as Aaron your brother was gathered: From here [we see] that Moses yearned for a death like Aaron’s (Sifrei Pinchas 23). Another interpretation: You are no better than he (Mid. Tanchuma Pinchas 9); “because you did not sanctify…” Deut. 2:51). But if you had sanctified Me, your time to depart from the world would not yet have arrived. On each occasion that their death is mentioned, their sin is mentioned, for a decree had been pronounced against the generation of the desert, that they should die in the desert on account of their sin that they did not believe. Moses therefore requested that his sin be mentioned, so that it should not be said that he was one of those who rebelled. This is analogous to two women who were flogged by the court, one for immoral behavior [adultery] and the other for eating unripe produce of the sabbatical year [a lighter offense]…. Here too, wherever their death is mentioned, their sin is mentioned, to tell you that they had no [sin] other than this [sin] alone. - [Sifrei Pinchas 23, Yoma 86b]   כאשר נאסף אהרן אחיך: מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן. דבר אחר אין אתה טוב ממנו, (דברים לב, נא) על אשר לא קדשתם, הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה. משל לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד:
14. Because you disobeyed My command in the desert of Zin when the congregation quarreled, [when you were] to sanctify Me through the water before their eyes; these were the waters of dispute at Kadesh, in the desert of Zin.   יד. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:
These were the waters of dispute at Kadesh: These [waters] alone; they [Moses and Aaron] had no other sin to their name (Sifrei Pinchas 23). Another interpretation: Those [waters] which instigated the rebellion [of the Israelites] at Marah were the same as those which caused the rebellion at the Red Sea [in Rephidim (Levush, Divrei David)], and those same ones provoked the rebellion in the desert of Zin. - [Source unknown]   הם מי מריבת קדש: הם לבדם אין בהם עון אחר. דבר אחר הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין:
15. Moses spoke to the Lord, saying:   טו. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר:
Moses spoke to the Lord…: This [verse comes] to let us know the virtues of the righteous, for when they are about to depart from the world, they disregard their own needs and occupy themselves with the needs of the community. — [Sifrei Pinchas 23]   וידבר משה אל ה' וגו': להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:
saying: He said to Him, “Answer me whether You are appointing a leader for them or not.” - [Sifrei Pinchas 23]   לאמר: אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו:
16. "Let the Lord, the God of spirits of all flesh, appoint a man over the congregation,   טז. יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
Let the Lord… appoint: When Moses heard that the Omnipresent told him to give Zelophehad’s inheritance to his daughters, he said, “It is time to ask for my own needs-that my son should inherit my high position.” The Holy One, blessed is He, said to him, That is not My intention, for Joshua deserves to be rewarded for his service, for he “would not depart from the tent” (Exod. 33:11). This is what Solomon meant when he said, “He who guards the fig tree eats its fruit” (Prov. 27:18). - [Mid. Tanchuma Pinchas 11]   יפקד ה': כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה:
God of the spirits: Why is this said? He said to Him, “Master of the universe, the character of each person is revealed to you, and no two are alike. Appoint over them a leader who will tolerate each person according to his individual character.”- [Mid. Tanchuma Pinchas 10]   אלהי הרוחות: למה נאמר, אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:
17. who will go forth before them and come before them, who will lead them out and bring them in, so that the congregation of the Lord will not be like sheep without a shepherd."   יז. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
who will go forth before them: Not like the kings of the [gentile] nations, who sit at home and send their armies to war, but as I did, for I fought against Sihon and Og, as it says, “Do not fear him” (21:34), and as Joshua did, as it says, “Joshua went to him and said to him, Are you for us [or for our enemies]?” (Josh. 5:13). Similarly, concerning David it says, “For he went forth and came in before them” (I Sam. 18:16)-he went out [to battle] at their head and came in before them. — [Sifrei Pinchas 23]   אשר יצא לפניהם: לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר (במדבר כא, לד) אל תירא אותו. וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה, יג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו'. וכן בדוד הוא אומר (ש"א יח, טז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש:
who will lead them out: through his merits. - [Sifrei Pinchas 23]   ואשר יוציאם: בזכיותיו:
and bring them in: through his merits. - [Sifrei Pinchas 23] Another interpretation: “Who will bring them in” [means] that You should not do to him as You did to me, for I may not bring them into the Land. — [Num. Rabbah 21:15]   ואשר יביאם: בזכיותיו. דבר אחר ואשר יביאם שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ:
18. The Lord said to Moses, "Take for yourself Joshua the son of Nun, a man of spirit, and you shall lay your hand upon him.   יח. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
Take for yourself: Encourage him verbally, [and say,] “Fortunate are you that you have merited to lead the children of the Omnipresent!” - [Sifrei Pinchas 23 on verse 22]   קח לך: קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום:
for yourself: Someone verified by you, someone you know. — [Sifrei Pinchas 23]   לך: את שבדוק לך את זה אתה מכיר:
a man of spirit: As you requested; someone able to deal with the character of each one. — [Sifrei Pinchas 23]   אשר רוח בו: כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:
and you shall lay your hand upon him: Provide him with an announcer so that he can expound [halachic discourses] during your lifetime, so they should not say about him that he dared not raise his head in the days of Moses. — [Sifrei Pinchas 23]   וסמכת את ידך עליו: תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו, לא היה לו להרים ראש בימי משה:
19. And you shall present him before Eleazar the kohen and before the entire congregation, and you shall command him in their presence.   יט. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
and you shall command him: Concerning Israel; be aware that they are troublesome and obstinate. [You accept office] on condition that you take upon yourself [all this]. - [See Sifrei Beha’alothecha 42]   וצויתה אתו: על ישראל, דע שטרחנין הם סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך:
20. You shall bestow some of your majesty upon him so that all the congregation of the children of Israel will take heed.   כ. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
You shall bestow some of your majesty upon him: This refers to the radiance of the skin of his face (see Exod. 34:29).   ונתתה מהודך עליו: זה קירון עור פנים:
some of your majesty: But not all of your majesty. Thus, we learn that the face of Moses was [radiant] like the sun, whereas the face of Joshua was like the moon. — [Sifrei Pinchas 23, b.b. 75a]   מהודך: ולא כל הודך נמצינו למדין פני משה כחמה פני יהושע כלבנה:
so that all the congregation of the children of Israel will take heed: [meaning] that they will behave toward him with reverence and awe, just as they behaved toward you.   למען ישמעו כל עדת בני ישראל: שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך:
21. He shall stand before Eleazar the kohen and seek [counsel from] him through the judgment of the Urim before the Lord. By his word they shall go, and by his word they shall come; he and all Israel with him, and the entire congregation."   כא. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהֹוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
He shall stand before Eleazar the priest: Here is [the response to] the request that you made [that your children should inherit you]; this honor shall not depart from your father’s house, for even Joshua will have need for Eleazar. — [Mid. Tanchuma Pinchas 11]   ולפני אלעזר הכהן יעמד: הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר:
and seek [counsel from] him: when he finds it necessary to go to war. - [Sanh. 16a]   ושאל לו: כשיצטרך לצאת למלחמה:
By his word: Eleazar’s [word].   על פיו: של אלעזר:
and the entire congregation: The Sanhedrin. — [Yoma 73b, Sanh. 16a]   וכל העדה: סנהדרין:
22. Moses did as the Lord had commanded him, and he took Joshua and presented him before Eleazar the kohen and before the entire congregation.   כב. וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה:
and he took Joshua: He took him [by encouraging him] with words, and informed him of the reward in store for the leaders of Israel in the World to Come. — [Sifrei Pinchas 23]   ויקח את יהושע: לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:
23. He laid his hands upon him and commanded him, in accordance with what the Lord had spoken to Moses.   כג. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:
He laid his hands: generously; over and above what he had been commanded. For the Holy One, blessed is He, said to him,“and you shall lay your hand upon him” (verse 18), but he did it with both his hands. He fashioned him like a full and overflowing vessel, filling him with wisdom in abundance. — [Sifrei Pinchas 23, Sanh. 105b]   ויסמך את ידיו: בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה:
in accordance with what the Lord had spoken to Moses: [That is,] also with respect to the majesty; He bestowed some of his majesty [radiance] upon him.   כאשר דבר ה': אף לענין ההוד נתן מהודו עליו:

5th Portion

Chapter 28

1. The Lord spoke to: Moses, saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׂה לֵּאמֹר:
2. Command the children of Israel and say to them: My offering, My food for My fire offerings, a spirit of satisfaction for Me, you shall take care to offer to Me at its appointed time.   ב. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ:
Command the children of Israel: What is stated above? “Let the Lord…appoint” (27:16). The Holy One, blessed is He, said to him, “Before you command me regarding My children, command My children regarding Me.” This is analogous to a princess who was about to depart from the world and was instructing her husband about her children, [and he replied, “Before you instruct me about them, instruct them about me,”] as it is stated in Sifrei Pinchas 24.   צו את בני ישראל: מה אמור למעלה (כז, טז) יפקוד ה'. אמר לו הקב"ה עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי:
My offering: This refers to the blood. — [Sifrei Pinchas 25]   קרבני: זה הדם:
My food: This refers to the sacrificial parts, as it says, “the priest shall burn them [the fat-portions] on the altar; it is the food of the fire-offerings” (Lev. 3:16). - [Sifrei Pinchas 25]   לחמי: אלו אימורין, וכן הוא אומר (ויקרא ג, טז) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה:
My fire-offerings: which are put on the fires of My altar.   לאשי: הנתנין לאשי מזבחי:
you shall take care: The Kohanim , Levites, and Israelites shall stand over them [to watch them]; hence they instituted the ma’amodoth [representatives of the people who were present at the sacrificial services]. — [Sifrei Pinchas 26, Taanith 26a]   תשמרו: שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות:
at its appointed time: Each day is the appointed time prescribed for the continual offerings. — [see Sifrei Pinchas 26]   במועדו: בכל יום הוא מועד התמידים:
3. And you shall say to them: This is the fire offering which you shall offer to the Lord: two unblemished lambs in their first year each day as a continual burnt offering.   ג. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד:
And you shall say to them: This is an admonition to the [rabbinical] court. — [Sifrei Pinchas 27]   ואמרת להם: אזהרה לבית דין:
two…each day: Heb. שְׁנַיִם לְיוֹם. [To be understood] according to its simple meaning [that two sacrifices were to be offered up every day]. Primarily, however, it comes to teach that they should be slaughtered opposite the sun [also known as יוֹם]; the continual sacrifice of the morning to the west, and the one of the afternoon to the east of the rings [set in the floor of the Temple courtyard]. — [Yoma 62b]   שנים ליום: כפשוטו ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום, תמיד של שחר במערב ושל בין הערבים במזרחן של טבעות:
4. The one lamb you shall offer up in the morning, and the other lamb you shall offer up in the afternoon.   ד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
the one lamb: Even though this is already stated in the portion of Ve’attah Tetzaveh ; “This is what you shall offer [upon the altar…The one lamb you shall offer up in the morning]” (Exod. 29:38, 39), that was an instruction for the days of the investitures [of the kohanim], whereas here He commanded it for all generations.   את הכבש אחד: אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה (שמות כט, לח) וזה אשר תעשה וגו', היא היתה אזהרה לימי המלואים, וכאן צוה לדורות:
5. And one tenth of an ephah of fine flour for a meal offering, mixed with a quarter of a hin of crushed [olive] oil.   ה. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין:
fine flour for a meal-offering: The meal-offering of the libations [which accompanied the sacrifice].   סלת למנחה: מנחת נסכים:
6. A continual burnt offering, as the one offered up at Mount Sinai, for a spirit of satisfaction, a fire offering to the Lord.   ו. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
offered up at Mount Sinai: Like those offered up during the days of the investitures (Exod. 29:38-43). Another interpretation: “offered up at Mount Sinai” : the continual burnt offering is compared to the continual offering of Mount Sinai, the one offered before the giving of the Torah, about which it is written, “he put it [the blood] into the basins” (Exod. 24:6). This teaches us that it [the continual burnt offering] requires a vessel [for its blood]. — [Torath Kohanim , Tzav 18:8]   העשיה בהר סיני: כאותן שנעשו בימי המלואים. דבר אחר העשויה בהר סיני, הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה (שמות כד, ו) וישם באגנות מלמד שטעונה כלי:
7. Its libation shall be one quarter of a hin for each lamb, to be poured on the holy [altar] as a libation of strong wine to the Lord.   ז. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהֹוָה:
Its libation: of wine.   ונסכו: יין:
on the holy: They shall be poured on the altar.   בקדש הסך: על המזבח יתנסכו:
a libation of strong wine: Intoxicating wine, [this comes] to exclude wine straight from the winepress [which has not fermented]. — [B.B. 97a]   נסך שכר: יין המשכר פרט ליין מגתו:
8. And the second lamb you shall offer up in the afternoon. You shall offer it up with the same meal offering and libation as the morning [sacrifice], a fire offering with a spirit of satisfaction to the Lord.   ח. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
a spirit of satisfaction: It is gratifying for Me that I spoke, and My will was carried out. — [Zev . 46b, Sifrei Pinchas 38]   ריח ניחח: נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:
9. And on the Sabbath day, two unblemished lambs in the first year, and two tenths fine flour as a meal offering, mixed with oil, and its libation.   ט. וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:
10. [This is] the burnt offering of each Sabbath on its Sabbath, in addition to the continual burnt offering and its libation.   י. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ:
The burnt offering of each Sabbath on its Sabbath: But not the burnt offering of this Sabbath on another Sabbath. For if they did not offer one up on this Sabbath, I might think that two should be offered up on the following Sabbath. Scripture therefore says, “on its Sabbath” to instruct us that if its day passes, its offering is canceled. — [Sifrei Pinchas 40]   עלת שבת בשבתו: ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו:
in addition to the continual burnt offering: This refers to the additional [musaf] offerings, besides those two lambs of the continual burnt offering. And it teaches us that they [the additional sacrifices] may be offered only between the two continual offerings. Similarly, in the case of all the additional offerings it says, “In addition to the continual burnt offering” for this teaching. — [Sifrei Pinchas 40]   על עלת התמיד: אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד. ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה:
11. And on the beginning of your months, you shall offer up a burnt offering to the Lord: two young bulls, one ram, and seven lambs in the first year, [all] unblemished.   יא. וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
12. Three tenths fine flour as a meal offering, mixed with oil for each bull, and two tenths fine flour as a meal offering, mixed with oil for each ram.   יב. וּשְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד:
Three tenths: As is the case with the libations brought with a bull, for thus they are fixed in the portion dealing with libations [see 15:9].   ושלשה עשרונים: כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים:
13. And one tenth of fine flour mixed with oil as a meal offering for each lamb. A burnt offering with a spirit of satisfaction, a fire offering to the Lord.   יג. וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
14. And their libations: a half of a hin for each bull, a third of a hin for each ram, and a quarter of a hin for each lamb; this is the burnt offering of each new month in its month, throughout the months of the year.   יד. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
This is the burnt offering of each new month in its month: However, once the day passes, its offering is canceled, and there is no way to make it up. — [Sifrei Pinchas 43]   זאת עלת חדש בחדשו: שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין:
15. And one young male goat for a sin offering to the Lord; it shall be offered up in addition to the continual burnt offering and its libation.   טו. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיהֹוָה עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
And one young male goat…: All the additional-offering goats were brought to atone for defiling the Sanctuary and it holy sacrifices, as is outlined in the Tractate of Shevuoth (9a). The young male goat [brought] on the first day of the month differs insofar as with regard to it Scripture says, “to the Lord.” This teaches you that it atones for a case where there is no awareness [of the person’s uncleanness] either before [entering the Temple or eating sacrificial food] or after [the sin has been committed]. The only One aware of the sin is the Holy One, blessed is He. We derive [the law of] the other young male goats from this one. In the Aggadah , it is expounded thus: The Holy One, blessed is He, said, “Bring atonement for Me because I diminished [the size of] the moon.” - [Shev. 9a] \b it shall be offered up in addition to the continual burnt offering\b0 This entire offering [not just the young male goat].   ושעיר עזים וגו': כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט א). ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו. ומדרשו באגדה אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:
and its libation: [The phrase] “and its libation” does not refer to the young male goat because sin-offerings have no libations.   על עלת התמיד יעשה: כל הקרבן הזה:

6th Portion

Chapter 28

16. In the first month, on the fourteenth day of the month, [you shall offer up] a Passover offering to the Lord.   טז. וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיהֹוָה:
17. On the fifteenth day of this month, a festival [begins]; you shall eat unleavened bread for seven days.   יז. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
18. On the first day is a holy convocation; you shall not perform any mundane work.   יח. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
You shall refrain from all manner of mundane work: Even essential work, such as the prevention of loss, which is permitted on the intermediate days of the festival, is forbidden on the festival itself. — [Torath Kohanim Emor 187, see Rashi on Lev. 23:8]   כל מלאכת עבודה: אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המותרת בחולו של מועד אסורה ביום טוב:
19. You shall offer up a fire offering, a burnt offering to the Lord: two young bulls, one ram, and seven lambs in the first year they shall be unblemished for you.   יט. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם:
bulls: Corresponding to Abraham, about whom it says, “And to the cattle did Abraham run,” [to feed the three angels who visited him] (Gen. 18:7).   פרים: כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם:
ram: Symbolizing the ram [sacrificed instead] of Isaac (see Gen. 22:13).   אילים: כנגד אילו של יצחק:
lambs: Corresponding to Jacob, of whom it says, “Jacob separated the lambs” (Gen. 30:40). I saw this in the commentary of R. Moshe Hadarshan [the preacher]. - [Mid. Aggadah, Midrash Tadshey ch. 10]   כבשים: כנגד יעקב שנאמר (בראשית ל, מ) והכשבים הפריד יעקב. ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת:
20. Their meal offerings [shall be] fine flour mixed with oil; three tenths for each bull and two tenths for the ram you shall offer up.   כ. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ:
21. And you shall offer up one tenth for each lamb, for all seven lambs.   כא. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
22. And one young male goat for a sin offering to atone for you.   כב. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
23. You shall offer these up besides the morning burnt offering which is offered as a continual burnt offering.   כג. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
24. Like these, you shall offer up daily for seven days, food of the fire offering, a spirit of satisfaction to the Lord; you shall offer up this in addition to the continual burnt offering and its libation.   כד. כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
Like these, you shall offer up daily: They should not be decreased progressively, as is the case of the bulls of the [Sukkoth] festival. — [Sifrei Pinchas 48]   כאלה תעשו ליום: שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג:
25. The seventh day shall be a holy convocation for you; you shall not perform any mundane work.   כה. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
26. On the day of the first fruits, when you offer up a new meal offering to the Lord, on your festival of Weeks; it shall be a holy convocation for you, and you shall not perform any mundane work.   כו. וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
On the day of the first fruits: The festival of Weeks [Shavuoth] is called the first fruits of the wheat harvest, because of the two loaves, which were the first of the wheat offerings to be brought from the new [crop]. — [Men. 84b]   וביום הבכורים: חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:
27. You shall offer up a burnt offering with a spirit of satisfaction to the Lord: two young bulls, one ram, and seven lambs in the first year.   כז. וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה:
28. Their meal offerings [shall be] fine flour mixed with oil; three tenths for each bull and two tenths for the ram.   כח. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
29. One tenth for each lamb, for all seven lambs.   כט. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
30. One young male goat to atone for you.   ל. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
31. You shall offer this up besides the continual burnt offering and its meal offering they shall be unblemished for you, as well as their libations.   לא. מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם:
they shall be unblemished for you, as well as their libations: Even the libations shall be unblemished. Our Rabbis learned from here that wine that has turned moldy is unfit for libations. - [Men. 87a]   תמימים יהיו לכם ונסכיהם: אף הנסכים יהיו תמימים. למדו רבותינו מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים:

Chapter 29

1. And in the seventh month, on the first day, there shall be a holy convocation for you; you shall not perform any mundane work. It shall be a day of shofar sounding for you.   א. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:
2. You shall offer up a burnt offering for a spirit of satisfaction to the Lord: one young bull, one ram, and seven lambs in the first year, [all] unblemished.   ב. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
3. And their meal offering [shall be] fine flour mixed with oil, three tenths for the bull and two tenths for the ram.   ג. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל:
4. And one tenth for each lamb, for the seven lambs.   ד. וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
5. And one young male goat as a sin offering, to atone for you.   ה. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
6. [This is] besides the burnt offering of the new month and its meal offering, and the continual burnt offering and its meal offering, and their libations as prescribed for them, as a spirit of satisfaction, a fire offering to the Lord.   ו. מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
[This is] besides the burnt offering of the new month: The additional offerings of the beginning of the month, which is on the first day of the new year.   מלבד עלת החדש: מוספי ראש חדש שהוא ביום ראש השנה:
7. And on the tenth day of this seventh month, there shall be a holy convocation for you, and you shall afflict your souls. You shall not perform any work.   ז. וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
8. You shall offer up a burnt offering to the Lord, [for] a spirit of satisfaction: one young bull, one ram, and seven lambs in the first year; they shall [all] be unblemished.   ח. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם:
9. And their meal offering [shall be] fine flour mixed with oil, three tenths for the bull and two tenths for the ram.   ט. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
10. One tenth for each lamb, for the seven lambs.   י. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
11. A young male goat for a sin offering, besides the atonement sin offering and the continual burnt offering, its meal offering and their libations.   יא. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:
besides the atonement sin-offering: The goat offered up [i.e., whose blood is sprinkled] in the inner chamber mentioned in [the portion of] Acharei Moth (Lev. 16:9, 15), as that too is a sin-offering.   מלבד חטאת הכפרים: שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת:
and the continual burnt offering: Besides the regular burnt offering, you shall offer these burnt offerings.   ועלת התמיד: ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו:
and their libations: This refers to the additional offerings which are stated, and to the [phrase] “you shall offer up” [which is not written, but implied]; this denotes a command: Besides the continual burnt offering and its meal-offering, you shall offer up these and their libations. The same applies every time “their libations” is mentioned in connection with all the festivals, except for [when mentioned in connection] with the festival [of 'Succoth’] offerings, for all [the expressions] “and its libation,” “and their libations,” “and its libations” in [connection with] them refer to the continual sacrifice. Nor are they expressions denoting commands, since the libations of the additional offerings are written separately for each day.   ונסכיהם: מוסב על המוספין הכתובים ועל תעשו והוא לשון ציווי מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו את אלה ונסכיהם. וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות חוץ משל קרבנות החג שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד ואינן לשון ציווי, שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום:

7th Portion

Chapter 29

12. And on the fifteenth day of the seventh month, there shall be a holy convocation for you; you shall not perform any mundane work, and you shall celebrate a festival to the Lord for seven days.   יב. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים:
13. You shall offer up a burnt offering, a fire offering for a spirit of satisfaction to the Lord: thirteen young bulls, two rams, fourteen lambs in the first year; they shall [all] be unblemished.   יג. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ:
14. And their meal offering [shall be] fine flour mixed with oil; three tenths for each bull for the thirteen bulls, two tenths for each ram for the two rams.   יד. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם:
15. And one tenth for each lamb, for the fourteen lambs.   טו. וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים:
16. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering, and its libation.   טז. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
17. And on the second day, twelve young bulls, two rams, and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   יז. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
18. And their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   יח. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
And their meal-offerings and their libations, for the bulls: The seventy bulls of the [’Succoth’] festival corresponded to the seventy nations, which progressively decrease in number, symbolizing their [the nations’] destruction [Midrash Aggadah]. At the time of the Temple, they [the sacrifices] shielded them from adversity [Mid. Tehillim 109:4, Rashi on Sukkah 55b; Rashi on Ps. 109:5; Mid. Tadshei ch. 11; Pesikta d’Rav Kahana pp. 193b, 194a; Mid. Song Rabbah 4:2, Mid. Tanchuma Pinchas 16].   ומנחתם ונסכיהם לפרים: פרי החג שבעים הם. כנגד שבעים אומות שמתמעטים והולכים, סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין:
and for the lambs: corresponding to Israel, who are called ‘a scattered lamb’ (Jer. 50:17). Their number remains constant, and it totals ninety-eight, to counter the ninety-eight curses related in ‘Mishneh Torah’ [the Book of Deuteronomy] (28:15-68) (Mid. Aggadah). On the second day it says, וְנִסְכֵּיהֶם,“and their libations” relating to the two daily continual offerings. The language [of Scripture] varies only for expository purposes, following our Sages, of blessed memory, who said: On the second day, וְנִסְכֵּיהֶם, “and their libations”; on the sixth day, וּנְסָכֶיהָ “and its libations”; on the seventh day כְּמִשְׁפָּטָם“as prescribed for them” [instead of כַּמִּשְׁפָּט,“as prescribed”]. [The additional letters in these three words are] ‘mem’ ’yud’ ‘mem’ which form [the word] מַיִם, ‘water.’ This suggests that the [ceremony of] water libation during the festival [of 'Succoth’] is of Torah origin. — [Sifrei Pinchas 54, Ta’anith 2b]   ולכבשים: כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ, יז) שה פזורה, והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה. בשני נאמר ונסכיהם על שני תמידי היום ולא שינה הלשון אלא לדרוש, כמו שאמרו רז"ל בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, רמז לנסוך המים מן התורה בחג:
19. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering, and their libations.   יט. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:
20. And on the third day, eleven bulls, two rams, and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   כ. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
21. And their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   כא. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
22. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering and its libation.   כב. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
23. And on the fourth day, ten bulls, two rams, and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   כג. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
24. Their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   כד. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
25. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering and its libation.   כה. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
26. And on the fifth day nine bulls, two rams, and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   כו. וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
27. And their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   כז. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
28. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering, and its libation.   כח. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
29. And on the sixth day, eight bulls, two rams, and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   כט. וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
30. And their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   ל. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
31. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering, and its libations.   לא. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ:
32. And on the seventh day, seven bulls, two rams and fourteen lambs in the first year, [all] unblemished.   לב. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
33. And their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed for them.   לג. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם:
34. One young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering, and its libation.   לד. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
35. The eighth day shall be a time of restriction for you; you shall not perform any mundane work.   לה. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
A time of restriction for you: עֲצֶרֶת, restricted from working (Chagigah 18a). Another interpretation: Restrain yourselves from leaving. This teaches that they were required to remain [in Jerusalem] overnight (Sifrei Pinchas 55). This [word עֲצֶרֶת] is expounded in the Aggadah : (Sukkah 55b) [as follows]: For throughout the days of the festival they brought offerings symbolizing the seventy nations, and when they came to leave, the Omnipresent said to them, “Please make Me a small feast, so that I can have some pleasure from you [alone].”   עצרת תהיה לכם: עצורים בעשיית מלאכה. דבר אחר עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרשו באגדה לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם:
36. You shall offer up a burnt offering, a fire offering for a spirit of satisfaction to the Lord: one bull, one ram, and seven lambs in the first year, [all] unblemished.   לו. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
one bull, one ram: These correspond to Israel. [God said,] “Remain with Me a little longer.” It expresses [His] affection [for Israel]. It is like children taking leave of their father, who says to them, “It is difficult for me to part with you; stay one more day.” It is analogous to a king who made a banquet, etc. [and on the last day, his closest friend makes a small banquet for the king] as is stated in Tractate Sukkah [55b]. In the Midrash of R. Tanchuma (Pinchas 16) [it says]: The Torah teaches common courtesy. Someone who has a guest, [and wants him to feel at home,] on the first day, he should serve him fattened poultry, on the following day he should serve him fish, on the following day beef, on the following day pulses, and on the following day vegetables, progressively diminishing, as in the case of the festival bulls.   פר אחד איל אחד: אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד. ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד. משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במס' סוכה (דף נה ב) ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון יאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג:
37. Their meal offerings and their libations, for the bulls, for the rams, and for the lambs, according to their number, as prescribed.   לז. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
38. And one young male goat for a sin offering, besides the continual burnt offering, its meal offering and its libation.   לח. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
39. These you shall offer up for the Lord on your festivals, besides your vows and voluntary offerings, for your burnt offerings, for your meal offerings, for your libations, and for your peace offerings.   לט. אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהֹוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם:
These you shall offer up for the Lord on your festivals: A matter fixed as an obligation.   אלה תעשו לה' במועדיכם: דבר הקצוב לחובה:
besides your vows: If you wish to pledge offerings during a festival, it is considered a mitzvah [virtuous deed] for you [to fulfill your vows during the festival] (Sifrei Pinchas 56). Alternatively, vows or voluntary offerings which you have pledged throughout the year should be brought on the festival, lest one find it difficult to return to Jerusalem to offer up his vows, with the result that he will transgress the prohibition of“you shall not delay [in paying your vows and pledges]” (Deut. 23:22).   לבד מנדריכם: אם באתם לידור קרבנות ברגל, מצוה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר:

Chapter 30

1. Moses spoke to the children of Israel in accordance with all that the Lord had commanded Moses.   א. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
Moses spoke to the children of Israel: [This verse is written] to make a pause; [these are] the words of R. Ishmael. Since up to this point the words of the Omnipresent [were stated], and the [following] chapter dealing with vows begins with the words of Moses, it was necessary to make a break first and say that Moses repeated this chapter [of offerings] to Israel, for if not so, it would imply that he did not tell this to them, but began his address with the chapter discussing vows. — [Sifrei Pinchas 57]   ויאמר משה אל בני ישראל: להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, לפי שעד כאן דבריו של מקום ופרשת נדרים מתחלת בדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחלה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG