Balak Home Page

1st Portion

Chapter 22

2. Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.		ב. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:
Balak… saw all that Israel had done to the Amorites: He said, “These two kings whom we relied on could not resist them; we certainly cannot.” Consequently, “Moab became terrified.” - [Mid. Tanchuma Balak 2, Num. Rabbah 20:2]		וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך ויגר מואב:
3. Moab became terrified of the people, for they were numerous, and Moab became disgusted because of the children of Israel.		ג. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
[Moab] became terrified: [Heb. וַיָּגָר is] a term denoting dread, as in,“Fear (גּוּרוּ) for yourselves” (Job 19:29). - [Machbereth Menachem p. 59, third def.]		ויגר: לשון מורא, כמו (איוב יט, כט) גורו לכם:
Moab became disgusted: They became disgusted with their own lives, as in“I am disgusted (קַצְתִּי) with my life” (Gen. 27:46). This is an abbreviated verse.		ויקץ מואב: קצו בחייהם:
4. Moab said to the elders of Midian, "Now this assembly will eat up everything around us, as the ox eats up the greens of the field. Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.		ד. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
to the elders of Midian: But did they not always hate each other, as it says, “who defeated Midian in the field of Moab” (Gen. 36:35), when Midian came against Moab in battle? However, because of their mutual fear of Israel they made peace with each other. And what did Moab see to take counsel with Midian? Since they saw that Israel was supernaturally victorious [in their battles], they said, “The leader of these [people] was raised in Midian. Let us ask them what his character is.” They told them, “His strength is solely in his mouth.” They said,“We too will come against them with a man whose strength is in his mouth.” - [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]		אל זקני מדין: והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו אין כחו אלא בפיו. אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו:
as the ox eats up: Whatever the ox has eaten up no longer contains blessing [because the ox uproots the plants it eats (Da’ath Zekenim)]. — [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]		כלחוך השור: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה:
at that time: He was not entitled to the monarchy. He was one of the Midianite nobles [according to some: of the nobles of Sihon (Josh. 13:21)], and when Sihon died, they appointed him over them on a temporary basis. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:4]		בעת ההוא: לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה:
5. He sent messengers to Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the river of the land of his people, to call for him, saying, "A people has come out of Egypt, and behold, they have covered the "eye" of the land, and they are stationed opposite me.		ה. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:
to Pethor: Heb. פְּתוֹרָה, like this money changer, to whom everyone rushes coins, so did all the kings rush their letters to him [asking him for advice]. [In Aramaic, פְּתוֹרָא means table, denoting the counter over which currency transactions take place. This is synonymous with the Hebrew שֻׁלְחָן, table.Thus, a money changer is שֻלְחָנִי]. According to the simple meaning of the verse, it [Pethor] is a place-name. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		פתורה: כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם. ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום:
the land of his people: [I.e.,] Balak’s [people]. He came from there. This one [Balaam] prophesied, telling him, “You are destined to rule.” If you ask, “Why did God bestow His Shechinah on a wicked gentile?” [The answer is] so the nations should not have an excuse to say, “Had we had prophets we would have repented.” So He assigned them prophets, but they breached the [morally] accepted barrier, for at first they had refrained from immorality, but he [Balaam] advised them to offer themselves freely for prostitution. — [Mid. Tanchuma Balak 1, Num. Rabbah 20:1]		ארץ בני עמו: של בלק. משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך. ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:
to call for him: This invitation was for him, [i.e.,] for his benefit, for he promised him a large sum of money. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		לקרא לו: הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:
A people has come out of Egypt: And should you ask,“How does it harm you?”		עם יצא ממצרים: ואם תאמר מה מזיקך:
“behold, they have covered the ‘eye’ of the land”: Sihon and Og, who were our guardians-they attacked them and killed them. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		הנה כסה את עין הארץ: סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:
and they are stationed opposite me: Heb. מִמֻּלִי. It [the word מִמֻּלִי] is spelled defectively [lacking a 'vav’]; they are close by, ready to cut me down, as in“for I will cut them down (אֲמִילֵם)” (Ps. 118:10). - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		והוא יושב ממלי: חסר כתיב, קרובים הם להכריתני, כמו (תהלים קיח, י) כי אמילם:
6. So now, please come and curse this people for me, for they are too powerful for me. Perhaps I will be able to wage war against them and drive them out of the land, for I know that whomever you bless is blessed and whomever you curse is cursed."		ו. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:
Perhaps I will be able to wage war against them: Heb. נַכֶּה. I with my nation will wage war against them [hence the first person plural form of נַכֶּה]. Another interpretation: It נַכֶּה is a mishnaic term, as in,“he deducts (מְנַכֶּה) from the price for him” (B.M. 105b) [so the meaning here is,] to diminish them somewhat. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		נכה בו: אני ועמי נכה בהם. דבר אחר לשון משנה היא (ב"מ קה ב) מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט:
for I know: through the war of Sihon [against Moab] you helped him defeat Moab. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]		כי ידעתי וגו': ע"י מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב:
7. So the elders of Moab and the elders of Midian went, with magic charms in their hands, and they came to Balaam and conveyed Balak's message to him.		ז. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק:
with magic charms in their hands: All types of charms, so he could not say,“I don’t have my tools with me.” Another interpretation: The elders of Midian took this omen (קֶסֶם) with them, saying, “If he comes with us this time, there is something to him, but if he pushes us off, he is useless.” Thus, when he said to them, “Lodge here for the night” (verse 8), they said, “He is hopeless” ; so they left him and went away, as it says, “The Moabite nobles stayed with Balaam” (ibid.), but the Midianite elders left. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:8]		וקסמים בידם: כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי. דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת, לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה, אמרו אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדין הלכו להם:
8. He said to them, "Lodge here for the night, and I will give you an answer when the Lord speaks to me." So the Moabite nobles stayed with Balaam.		ח. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם:
Lodge here for the night: The Divine Spirit rested on him only at night, and the same applied to all gentile prophets. So it was with Laban, [God came to him] in a dream at night, as it says,“God came to Laban the Aramite in a dream at night” (Gen. 31:24), like a man going to his concubine in secret. — [Mid. Lev. Rabbah 1:13]		לינו פה הלילה: אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר (בראשית לא, כד) ויבא א-להים אל לבן הארמי בחלום הלילה. כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא:
when the Lord speaks to me: If He advises me to go with people like you, I will go with you. But perhaps it is beneath His dignity to allow me to go with anyone but higher ranking nobles than you.		כאשר ידבר ה' אלי: אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם:
stayed: Heb. וַיֵּשְׁבוּ, a term denoting remaining. - [Onkelos]		וישבו: לשון עכבה:
9. God came to Balaam and said, "Who are these men with you?"		ט. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ:
Who are these men with you: It came to delude him. [Rashi means: “the ways of the Lord are straight, and the righteous shall walk in them, and the rebellious shall stumble on them” (Hosea 14:10). By asking, “Who are these men with you,” God meant to enter into a conversation with him, as Rashi states in the section Bereishith (3:9) on the word, “Where are you?” But it came to Balaam to delude him, for he erred.] He [Balaam] said,“Sometimes, not everything is revealed before Him, for He is not always omniscient. I will find a time when I am able to curse, and He will not realize it.”- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]		מי האנשים האלה עמך: להטעותו בא. אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין:
10. Balaam said to God, "Balak the son of Zippor the king of Moab has sent [them] to me, [saying]:		י. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:
Balak the son of Zippor: Although I am not important in Your eyes, I am considered important in the eyes of the kings. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]		בלק בן צפור וגו': אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים:
11. "Behold the people coming out of Egypt, a nation, has covered the 'eye' of the earth. Come and curse them for me, perhaps I will be able to fight against them and drive them out."		יא. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו:
curse it: Heb. קָבָהלּי. [This expression used by Balaam] is stronger than אָרָהלּי [used by Balak in verse 6], for it specifies and details [the curse]- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]		קבה לי: זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:
and drive it out: of the world. Balak said only, “and I will drive him out of the land” (verse 6). [His intention was:] I want only to get them away from me, but Balaam hated them more than did Balak. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]		וגרשתיו: מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק:
12. God said to Balaam, "You shall not go with them! You shall not curse the people because they are blessed."		יב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא:
You shall not go with them: He said to Him, “If so, I will curse them in my place.” He replied to him, “You shall not curse the people.” He said, “If so, I will bless them.” He replied, “They do not need your blessing, ‘for they are blessed.’ ” As the saying goes, “We say to the wasp (Other editions: the bee), ‘Neither your honey, nor your sting.’ ” - [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		לא תלך עמהם: אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך:

2nd Portion

Chapter 22

13. When Balaam arose in the morning, he said to Balak's nobles, "Return to your country, for the Lord has refused to let me go with you."		יג. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהֹוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם:
to go with you: Only with greater nobles than you. This shows us that he was conceited and unwilling to reveal that he was under the control of the Omnipresent except in an arrogant manner. Therefore, “But Balak sent… again…” (verse 15) - [Mid. Tanchuma Balak 6, Balak Num. Rabbah 20:10]		להלך עמכם: אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות, לפיכך ויוסף עוד בלק:
14. Moab's nobles arose and came to Balak and said, "Balaam refuses to come with us."		יד. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ:
15. So Balak continued to send dignitaries, more and higher in rank than these.		טו. וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה:
16. They came to Balaam and said to him, "So said Balak the son of Zippor, 'Please do not hesitate to come to me.		טז. וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי:
17. For I will honor you greatly and do whatever you tell me to do. So please come and curse this people for me.'"		יז. כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה:
For I will honor you greatly: I will give you more than you have ever received in the past. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		כי כבד אכבדך מאד: יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך:
18. Balaam answered and said to Balak's servants, "Even if Balak gives me a house full of silver and gold, I cannot do anything small or great that would transgress the word of the Lord, my God.		יח. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה:
a house full of silver and gold: This shows us that he was greedy and coveted other people’s money. He said, “He ought to give me all his silver and gold, since he has to hire many armies, and even then, it is questionable whether he will be victorious or not, whereas I will certainly succeed.”- [Mid. Tanchuma Balak; Num. Rabbah 20:10]		מלא ביתו כסף וזהב: למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:
I cannot… transgress: He unwillingly admitted that he was under the control of others. Here he prophesied that he could not annul the blessings with which the patriarchs had been blessed by the mouth of the Divine Presence. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		לא אוכל לעבור: על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה:
19. Now, you too, please remain here overnight, and I will know what the Lord will continue to speak with me."		יט. וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהֹוָה דַּבֵּר עִמִּי:
you too: His mouth tripped him up [into telling them the truth]: You too, will end up leaving disappointed like the first group. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		גם אתם: פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים:
what [the Lord] will continue: He will not change his mind from a blessing to a curse, but if only He does not continue to bless [them]! Here he prophesied that He [God] would add to their blessings through him. — [See Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		מה יסף: לא ישנה דבריו מברכה לקללה הלואי שלא יוסיף לברך, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו:
20. God came to Balaam at night and said to him, "If these men have come to call for you, arise and go with them, but the word I speak to you-that you shall do."		כ. וַיָּבֹא אֱלֹהִים \| אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה:
If these men have come to call for you: If the calling is for you, and you expect payment for it, arise and go with them.		אם לקרא לך: אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם:
but: In spite of yourself, “the word I speak to you-that you shall do.” Nevertheless, “Balaam went.” He said, Perhaps I can persuade Him and He will consent [to my cursing them].		ואך: על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה:

3rd Portion

Chapter 22

21. In the morning Balaam arose, saddled his she-donkey and went with the Moabite dignitaries.		כא. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:
saddled his she-donkey: From here [we learn] that hate causes a disregard for the standard [of dignified conduct], for he saddled it himself. The Holy One, blessed is He, said, “Wicked one, their father Abraham has already preceded you, as it says, 'Abraham arose in the morning and saddled his donkey’” (Gen. 22:3). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]		ויחבש את אתנו: מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו:
with the Moabite dignitaries: His intent was the same as theirs. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]		עם שרי מואב: לבו כלבם שוה:
22. God's wrath flared because he was going, and an angel of the Lord stationed himself on the road to thwart him, and he was riding on his she-donkey, and his two servants were with him.		כב. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:
because he was going: He saw that this was considered evil by the Omnipresent, yet he longed to go.		כי הולך הוא: ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך:
to thwart him: It was an angel of mercy [as the Name vuvh denotes the attribute of mercy], and he wanted to prevent him from sinning, for should he sin, he would perish. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]		לשטן לו: מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:
and his two servants were with him: From here we learn that a distinguished person who embarks on a journey should take two people with him to attend him, and then they can attend each other [so that when one is occupied, the other takes his place]. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]		ושני נעריו עמו: מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה:
23. The she-donkey saw the angel of the Lord stationed on the road with his sword drawn in his hand; so the she-donkey turned aside from the road and went into a field. Balaam beat the she-donkey to get it back onto the road.		כג. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:
The she-donkey saw: But he [Balaam] did not see, for God permitted a beast to perceive more than a man. Since he [man] possesses intelligence, he would become insane if he saw demons.		ותרא האתון: והוא לא ראה, שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין:
with his sword drawn in his hand: He said, “This wicked man has forsaken the tools of his own art, for the weapon of the heathen nations is the sword, and he is coming against them with [the power of] his mouth, which is their specialty. I too, will take hold of his (art) and accost him with his own art.” This indeed was his fate [as it says],“and Balaam the son of Beor they slew with the sword” (31:8). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]		וחרבו שלופה בידו: אמר רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו, שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו. וכן היה סופו (במדבר לא, ח) ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב:
24. The angel of the Lord stood in a path of the vineyards, with a fence on this side and a fence on that side.		כד. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה:
in a path: Heb. בְּמִשְׁעוֹל, as the Targum [Onkelos] renders, בִּשְׁבִיל, in a path. Similarly,“if the dust of Samaria will suffice for the soles (לִשְׁעָלִים) ” (I Kings 20:10) -the dust that sticks to the soles of the feet while walking. Similarly,“Who measured the waters with his step (בְּשָׁעֳלוֹ) ?” (Isa. 40:12) -with his feet and with his step [as one measures by pacing].		במשעול: כתרגומו בשביל. וכן (מ"א כ, י) אם ישפוק עפר שומרון לשעלים. עפר הנדבק בכפות הרגלים בהלוכן, וכן (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים, ברגליו ובהלוכו:
with a fence on either side: Heb. גָּדֵר. Unless specified otherwise, גָּדֵר refers to one made of stone.		גדר מזה וגדר מזה: סתם גדר של אבנים הוא:
25. The she-donkey saw the angel of the Lord, and she was pressed against the wall. She pressed Balaam's leg against the wall, and he beat her again.		כה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:
She was pressed: וַתִּלָּחֵץ. [The ‘ niphal’ form denotes] she herself.		ותלחץ: היא עצמה:
She pressed: וַתִּלְחַץ. [The ‘kal’ form denotes that she pressed] something else, namely, Balaam’s leg.		ותלחץ: את אחרים את רגל בלעם:
26. The angel of the Lord continued going ahead, and he stood in a narrow place, where there was no room to turn right or left.		כו. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהֹוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול:
The angel of the Lord continued going ahead: He continued further ahead of him, [that is,] to be before him in another spot, as in,“he [Jacob] went ahead (עָבַר) of them” (Gen. 33:3). The Midrash Aggadah in Tanchuma (8) [asks]: What made him stop in three places? For he [the angel] showed him [Balaam] symbols alluding to the patriarchs.		ויוסף מלאך ה' עבור: לעבור עוד לפניו להלוך להיות לפניו במקום אחר, כמו (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם. ומדרש אגדה יש בתנחומא מה ראה לעמוד בשלשה מקומות, סימני אבות הראהו:
27. The she-donkey saw the angel of the Lord, and it crouched down under Balaam. Balaam's anger flared, and he beat the she-donkey with a stick.		כז. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל:
28. The Lord opened the mouth of the she-donkey, and she said to Balaam, "What have I done to you that you have struck me these three times?"		כח. וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים:
these three times: He hinted to him, You seek to uproot a nation which celebrates three festivals (שָׁלשׁ רְגָלִים) in a year?- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]		זה שלש רגלים: רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה:
29. Balaam said to the she-donkey, "For you have humiliated me; if I had a sword in my hand, I would kill you right now."		כט. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ:
you have humiliated: Heb. הִתְעַלַּלְתָּ. As the Targum [Onkelos] renders it, a term denoting shame and disgrace.		התעללת: כתרגומו לשון גנאי ובזיון:
If I had a sword in my hand: This matter made him greatly contemptible in the eyes of the dignitaries. This man was going to kill an entire nation with his mouth, yet for this she-donkey he needed weapons!- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]		לו יש חרב בידי: גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין:
30. The she-donkey said to Balaam, "Am I not your she-donkey on which you have ridden since you first started until now? Have I been accustomed to do this to you?" He said, "No."		ל. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:
Have I become accustomed: Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. As the Targum [Onkelos] renders [lit., have I learned to do this?]. Similarly,“Does man learn (יִסְכָּן) for God?” (Job 22:2). Our Rabbis, however, expounded this verse in the Talmud: They [the Moabite dignitaries] said to him, “Why aren’t you riding on a horse?” He [Balaam] said to them, “I sent it out to pasture.” [Immediately, the she-donkey retorted, “Am I not your she-donkey?” He said to her, “Just for bearing burdens.” She retorted, “on which you have ridden.” He said to her, “Only on occasion.” She retorted,“since you first started until now, and not only that but I provide you with riding by day, and with intimacy at night, (interpreting Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי as”I heated you up,") as is stated in Tractate Avodah Zarah [4b].		ההסכן הסכנתי: כתרגומו, וכן (איוב כב, ב) הלאל יסכן גבר. ורבותינו דרשו מקרא זה בגמרא אמרו ליה, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא. אמר להון ברטיבא שדאי ליה וכו', כדאיתא במסכת עבודה זרה (ד ב):
31. The Lord opened Balaam's eyes, and he saw the angel of the Lord standing in the road, with a sword drawn in his hand. He bowed and prostrated himself on his face.		לא. וַיְגַל יְהֹוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:
32. The angel of the Lord said to him, "Why have you beaten your she-donkey these three times? Behold, I have came out to thwart you, for the one embarking on the journey has hastened against me.		לב. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי:
for the traveler has hastened against me: Heb. יָרַט. Our Rabbis, the Sages of the Mishnah, expounded this word (יָרַט) as an acronym [of the words] יָרְאָה רָאֲתָה נָטְתָה,“She feared, she saw, she turned aside” (Shab. 125a), because the course you took is contrary to me, that is to say, you [made this journey] to make me vengeful and provoke me. According to the literal meaning [it means חָרֵד],“because the journey was hurried against me.” The term יָרַט is cognate with רָטַט, rapid movement, [meaning,] for I saw that the one embarking on the journey [Balaam] has hastened and hurried on his way, in order to anger me and provoke me. The verse is elliptical [as it should read בַּעַל הַדֶּר‏ֶ, the one embarking on the journey]. Similar is וַתְּכַל דָּוִד“David longed” (II Sam. 13:39), which means וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד,“David’s soul longed,” [as is apparent from the feminine prefix of the verb וַתְּכַל. Another interpretation: [The term] יָרַט denotes desire. Similar is,“through the wicked He placates me (יִרְטֵנִי)” (Job 16:11); He appeases me and comforts me through the wicked, who do nothing but provoke me. [Hence, the verse is rendered: the one who embarked on the journey desired to provoke me.] - [Machbereth Menachem p. 163]		כי ירט הדרך לנגדי: רבותינו חכמי המשנה דרשוהו (שבת קה א) נוטריקון יראה ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומיהר הדרך שהוא לכעסי ולהמראתי. ומקרא קצר הוא, כמו (ש"ב יג, לט) ותכל דוד. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן (איוב טז, יא) ועל ידי רשעים ירטני, מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים, שאינן אלא מקניטים:
33. When the she-donkey saw me, it turned aside these three times. Had she not turned aside before me, now also I would also have killed you and spared her [the she-donkey]."		לג. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי:
Had she not turned: Heb. אוּלַי, like לוּלֵא ‘if not.’ Sometimes אוּלַי is used in the sense of לוּלֵא.		אולי נטתה: כמו לולא, פעמים שאולי משמש בלשון לולא:
I would also have killed you: Heb. גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי, I would have killed you also. This is a transposed verse, like הָרַגְתִּי אֹת‏ ְגַּם, I would also have killed you, meaning to say: Not only would the delay have befallen you through me but even [your] death.		גם אתכה הרגתי: הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה:
and spared her: But now, since she spoke and rebuked you, and you could not withstand her rebuke, as it is written, “He said, No,” therefore, I have killed her, so that [people] should not say, “This is the one that silenced Balaam with her rebuke, and he could not respond,” for the Omnipresent shows regard for human dignity. Similarly, “you shall kill the woman and the animal [through which the sin was committed]” (Lev. 20:16), and, “you shall kill the animal” (ibid. 20:15) - [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]		ואותה החייתי: ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא. על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ, טו - טז) ואת הבהמה תהרוגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:
34. Balaam said to the angel of the Lord, "I have sinned, for I did not know that you were standing on the road before me. Now, if it displeases you, I will return."		לד. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי:
for I did not know: This too is a [mark of] disgrace for him, but he was forced to concede, for [earlier] he had boasted that he was aware of the thoughts of the Most High, but now his mouth professed, “I did not know.” - [Mid. Tanchuma Balak 9]		כי לא ידעתי: גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי:
if it displeases you, I will return: This reply was a challenge against the Omnipresent. He [Balaam] said to him, “He [God] Himself commanded me to go, yet you, an angel, annul His words. This is His custom: He says one thing and angel retracts it. He said to Abraham, ”Take now your son“ (Gen. 22:2), and through an angel He annulled His words. I, too; if it displeases you, I will have to return.”- [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]		אם רע בעיניך אשובה לי: להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו', וע"י מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:
35. The angel of the Lord said to Balaam, "Go with these men, but the word I will speak to you-that you shall speak." So Balaam went with Balak's dignitaries.		לה. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק:
Go with these men: A man is led along the path he wishes to follow. — [Mak. 10b] (		לך עם האנשים: בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. לך עם האנשים, כי חלקך עמהם וסופך להאבד מן העולם:
Go with the men: For your portion is with them, and you are destined to perish from the world. — [Mak. 10b])		ואפס: על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו':
but: Against your will, “the word I will speak [to you-that you shall speak.”		עם שרי בלק: שמח לקללם כמותם:
with Balak’s dignitaries: He was glad to curse them as much as they were. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]		:
36. Balak heard that Balaam was coming; so he went out toward him to the city of Moab which is on the border of Arnon-at the extreme edge of the border.		לו. וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל:
Balak heard: He sent messengers ahead to inform him. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]		וישמע בלק: שלח שלוחים לבשרו:
to the city of Moab: Its capital, its most important city, as if to say, “Look what these [people] are trying to uproot!” - [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 15]		אל עיר מואב: אל מטרפולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר ראה מה אלו מבקשים לעקור:
37. Balak said to Balaam, "Did I not send to you to call for you? Why did you not come to me? Am I indeed incapable of honoring you?"		לז. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ:
Am I indeed incapable of honoring you?: He prophesied that in the end he would leave him in disgrace. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]		האמנם לא אוכל כבדך: נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון:
38. Balaam said to Balak, "Behold I have come to you, do I have any power to say anything? The word God puts into my mouth-that I will speak."		לח. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:

4th Portion

Chapter 22

39. Balaam went with Balak, and they arrived at Kiryath Huzoth [a city of streets].		לט. וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת:
Kiryath Huzoth: A city full of markets, with men, women and children in its streets, as if to say, See, and have pity, so that all these people are not annihilated. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]		קרית חצות: עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה, לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו:
40. Balak slaughtered cattle and sheep and sent [some] to Balaam and to the dignitaries with him.		מ. וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
cattle and sheep: A small number, only one bull and one sheep. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]		בקר וצאן: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד:
41. And in the morning Balak took Balaam and led him up to Bamoth Baal, and from there he saw part of the people.		מא. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם:
Bamoth Baal: As the Targum [Onkelos] understands it:“to the heights of his deity,” [Baal being] the name of a deity.		במות בעל: כתרגומו לרמת דחלתיה, שם עבודה זרה:

Chapter 23

1. Balaam said to Balak, "Build me seven altars here, and prepare for me seven bulls and seven rams."		א. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
2. Balak did as Balaam had requested, and Balak and Balaam offered up a bull and a ram on [each] altar.		ב. וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
3. Balaam said to Balak, "Stand beside your burnt offering, and I will go. Perhaps the Lord will happen to appear to me, and He will show me something that I can tell you," and he went alone.		ג. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה יְהֹוָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי:
Perhaps the Lord will happen to appear to me: He is not accustomed to speak to me by day.		אולי יקרה ה' לקראתי: אינו רגיל לדבר עמי ביום:
and he went alone: Heb. שֶׁפִי, as the Targum [Onkelos] renders:“alone.” The term denotes ease and quietness, that he was accompanied by nothing but silence.		וילך שפי: כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:
4. God chanced upon Balaam, and he said to Him, "I have set up the seven altars, and I have offered up a bull and a ram on [each] altar."		ד. וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
[God] chanced upon: Heb. וַיִּקָּר, an expression denoting [a] casual [meeting or occurrence], and it denotes something shameful, an expression [used for] the uncleanness caused by seminal emission קֶרִי, as if to say, [God appeared to him] with reluctance and with contempt. He would never have appeared to him by day, but He wanted to show His love for Israel. — [Gen. Rabbah 52:5]		ויקר: לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:
the seven altars: “I prepared seven altars” is not written here, but “ the seven altars.” He said to Him, “Their patriarchs built seven altars before You, and I have prepared [seven] corresponding to them all.” Abraham built four-“There he built an altar to the Lord Who appeared to him” (Gen. 12:7); “Abraham moved from there to the mountain… [and built an altar there]” (ibid. 8); “Abraham pitched his tent [and built an altar there]” (ibid. 13:18), and one on Mount Moriah (ibid. 22:9). Isaac built one-“He built an altar there” (ibid. 26:25), and Jacob built two-one in Shechem (ibid. 33:20) and one in Beth El (ibid. 35:7). - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]		את שבעת המזבחת: שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו', (שם יג, יח) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'. ויעקב בנה שתים; אחד בשכם ואחד בבית אל:
and I offered up a bull and a ram on [each] altar: whereas Abraham offered up only a ram. - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]		ואעל פר ואיל במזבח: ואברהם לא העלה אלא איל אחד:
5. The Lord placed something into Balaam's mouth, and He said, "Return to Balak and say as follows."		ה. וַיָּשֶׂם יְהֹוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
6. When he returned, Balak was standing next to his burnt offering, he and all the Moabite dignitaries.		ו. וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב:
7. He took up his parable and said, "Balak the king of Moab has brought me from Aram, from the mountains of the east [saying], 'Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel.'		ז. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל:
Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel: He told him to curse them with [their] two names, for perhaps one of them was not [their] distinctive [one].		ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל: בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק:
8. How can I curse whom God has not cursed, and how can I invoke wrath if the Lord has not been angered?		ח. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהֹוָה:
How can I curse whom God has not cursed: Even when they deserved to be cursed, they were not cursed, [namely,] when their father [Jacob] recalled their iniquity, [by saying,] “for in their wrath they killed a man” (Gen. 49:6), he cursed only their wrath, as it says, “Cursed be their wrath” (ibid. 7). When their father [Jacob] came in deceit to his father [Isaac], he deserved to be cursed. But what does it say there? “He, too, shall be blessed” (ibid. 27:33). Regarding those who blessed, it says, “These shall stand to bless the people” (Deut. 27:12). However, regarding those who cursed, it does not say, “These shall stand to curse the people” but, “These shall stand for the curse” (ibid. 13), for He [God] did not want to mention the word ‘curse’ in reference to them [the people]. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]		מה אקב לא קבה אל: כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש. לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט, ז) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם (שם כז, לג) גם ברוך יהיה. במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם. במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה:
If the Lord has not been angered: I myself am powerless, except that I can determine the precise moment when God becomes angry, and He has not become angry all these days since I have come to you. This is the meaning of the statement, “O my people, remember now what he [Balak king of Moab] planned… and what Balaam… answered him… may you recognize the righteous deeds of the Lord” (Mic. 6:5). - [Ber. 7a, Sanh.. 105b, A.Z. 4b]		לא זעם ה': אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':
9. For from their beginning, I see them as mountain peaks, and I behold them as hills; it is a nation that will dwell alone, and will not be reckoned among the nations.		ט. כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב:
For from its beginning, I see them as mountain peaks: I look at their origins and the beginning of their roots, and I see them established and powerful, like these mountains and hills, because of their patriarchs and matriarchs. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]		כי מראש צרים אראנו: אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות:
It is a nation that will dwell alone: This is [the legacy] their forefathers gained for them-to dwell alone, as the Targum [Onkelos] renders it [it is a nation that is alone destined to inherit the world].		הן עם לבדד ישכון: הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:
and will not be reckoned among the nations: As Targum [Onkelos] paraphrases, they will not perish along with the other nations, for it says, “for I shall make an end of all the nations…” (Jer. 30:11); they will not be reckoned with the rest. Another interpretation: When they rejoice, no other nation rejoices with them, as it says, “God alone will guide them [to future happiness]” (Deut. 32:12). And when the nations prosper, they will receive a share with each one of them, but it will not be deducted from their account, and this is the meaning of, “and will not reckoned among the nations.” - [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]		ובגוים לא יתחשב: כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר. דבר אחר כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:
10. Who counted the dust of Jacob or the number of a fourth of [or, of the seed of] Israel? May my soul die the death of the upright and let my end be like his."		י. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:
Who can count the dust of Jacob: As the Targum [Onkelos] renders, “the children of the house of Jacob, [concerning whom it was stated, 'they shall be as many as the dust of the earth, or one] of the four camps” - [referring to] the four divisions. Another interpretation: The dust of Jacob-The number of mitzvoth they fulfill with dust are innumerable: “You shall not plow with an ox and a donkey [together]” (Deut. 22:10);“You shall not sow your field with a mixture of seeds” (Lev. 19:19), the ashes of the red cow (19:19), the dust used for a woman suspected of infidelity, and others similar to these. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]		מי מנה עפר יעקב וגו': כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משרייתא, מארבע דגלים. דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:
or the number of the seed of: [The word רֹבַע denotes] their copulations; the seed which issues from sexual intercourse. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]		ומספר את רבע ישראל: רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:
May my soul die the death of the upright: Among them.		תמת נפשי מות ישרים: שבהם:
11. Balak said to Balaam, "What have you done to me? I took you to curse my enemies, but you have blessed them!"		יא. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:
12. He answered, saying, "What the Lord puts into my mouth that I must take care to say."		יב. וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהֹוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר:

5th Portion

Chapter 23

13. Balak said to him, "Come with me to another place from where you will see them; however, you will see only a part of them, not all of them and curse them for me from there.		יג. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:
curse them for me: Heb. וְקָבְנו ֹלִי. This term is in the imperative: Curse them for me!		וקבנו לי: לשון צווי, קללהו לי:
14. He took him to the field of the lookouts, to the peak of the mountain, and he built seven altars and offered up a bull and a ram on [each] altar.		יד. וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
the field of the lookouts: There was a high spot from where a lookout stands on guard in case an army approaches the city.		שדה צופים: מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:
to the peak of the mountain: Balaam was not as great a diviner as Balak. Balak foresaw that a breach was destined to break into Israel from there, and indeed, Moses died there. He thought that the curse could take effect upon them there, and [he thought,]“This is the breach that I see.” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:19]		ראש הפסגה: בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:
15. He said to Balak, "Stand here next to your burnt offering and I will be chanced on here.		טו. וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה:
I will be chanced on here: By the Holy One, blessed is He.		אקרה כה: מאת הקב"ה:
I will be chanced on: Heb. אקָּרֶה in the passive form.		אקרה: לשון אתפעל:
16. The Lord chanced upon Balaam and placed something into his mouth. He said, "Return to Balak and so you shall speak."		טז. וַיִּקָּר יְהֹוָה אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
and placed something into his mouth: What is meant by this placing? What would Scripture had lacked had it [simply] said, “Return to Balak and so shall you speak”? However, when he [Balaam] heard that he was not permitted to curse, he said, “Why should I return to Balak to upset him?” So the Holy One, blessed is He, put a bridle and a bit into his mouth, [so to speak,] as a man goads his beast with a bit to lead it wherever he wants. He [God] said to him, You shall return to Balak against your will. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]		וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו. ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק:
17. When he came to him, he was standing next to his burnt offering, and the Moabite dignitaries were with him, and Balak said to him, "What did the Lord speak?"		יז. וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר יְהֹוָה:
and the Moabite dignitaries were with him: Above (verse 6) it says, “ all the Moabite dignitaries.” However, since they saw that there was no hope, some of them left, and only some of them remained. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]		ושרי מואב אתו: ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:
What did the Lord speak?: This is an expression denoting derision, as if to say, You are not your own master. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]		מה דבר ה': לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:
18. He took up his parable and said, "Arise, Balak, and hear; listen closely to me, son of Zippor.		יח. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר:
Arise, Balak: Since he saw that he was mocking him, he intended to taunt him,“Stand on your feet; you have no right to sit, for I have been sent to you as an emissary of the Omnipresent!” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]		קום בלק: כיון שראהו מצחק בו, נתכוון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:
son of Zippor: Heb. בְּנו ֹצִפֹּר. This [use of the ‘vav’ as a suffix to denote the construct form] is biblical style, as in,“beasts (חַיְתוֹ) of the forest” (Ps. 50:10);“beasts (וְחַיְתוֹ) of the earth” (Gen. 1:24);“to a spring (לְמַעְיְנוֹ) of water” (Ps. 114:8).		בנו צפר: לשון מקרא הוא זה, כמו (תהלים קד, כ) חיתו יער, (בראשית א, כד) וחיתו ארץ, (תהלים קיד, ח) למעינו מים:
19. God is not a man that He should lie, nor is He a mortal that He should relent. Would He say and not do, speak and not fulfill?		יט. לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה:
God is not a man that He should lie: He has already promised them to bring them to and give them possession of the land of the seven nations, and you expect to kill them in the desert?- [See Mid. Tanchuma Mass’ei 7, Num. Rabbah 23:8]		לא איש אל וגו': כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:
Would He say…: Heb. הַהוּא. This is in the form of a question. And the Targum [Onkelos] renders,“who later relent.” They reconsider and change their minds.		ההוא אמר וגו': בלשון תימה, ותרגומו תייבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:
20. I have received [an instruction] to bless, and He has blessed, and I cannot retract it.		כ. הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:
I have received [instruction] to bless: You ask me, What did God speak? [My answer is] I received from Him [instruction] to bless them. (		הנה ברך לקחתי: אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם:
to bless: Heb. בָר‏ֵ, used in the sense of לְבָר‏ֵ“to bless.”)		וברך ולא אשיבנה: הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו:
and He has blessed, and I cannot retract it: He has blessed them, and I will not retract His blessing.		וברך: כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש, כמו (תהלים עד יח) אויב חרף, כמו חרף, וכן (שם י ג) ובוצע ברך, המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא לקב"ה. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ, וטעמו למטה:
and He has blessed: Heb. וּבֵר‏ֵ, like וּבִר‏ֵ. This is the rule of the letter ‘reish’ as in אוֹיֵב חֵרֵף (Ps. 74:18), like חִרֵף and similarly, וּבֹצֵע בֵּר‏ֵ (ibid. 10:3)-one who praises and blesses the thief, saying,“Do not be afraid because you will not be punished; you will be all right,” angers the Holy One, blessed is He. But one cannot say that וּבֵר‏ֵ is a noun, for if so, it would be punctuated with a short ‘pathach’ [’segol’] and the accent would be on the first syllable וּבֵר‏ֶ. However, since it is a verb in the active form, it is punctuated with a short ‘kamatz’ [’tzeireh’], and the accent is on the last syllable.		:
21. He does not look at evil in Jacob, and has seen no perversity in Israel; the Lord, his God, is with him, and he has the King's friendship.		כא. לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:
He does not look at evil in Jacob: According to the Targum [Onkelos it means: I have looked. There are no idol worshippers in Jacob]. Another interpretation: Its literal meaning can be expounded beautifully. The Holy One, blessed is He, does not look at evil in Jacob. When they transgress His word, He does not deal punctiliously with them to scrutinize their wicked deeds and their iniquity in violation of His law. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]		לא הביט און ביעקב וגו': כתרגומו. דבר אחר אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה. לא הביט הקב"ה און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:
perversity: Heb. עָמָל connotes transgression, as in“conceives mischief (עָמָל) ” (Ps. 7:15) [and as in]“For You look at mischief (עָמָל) and provocation” (ibid. 10:14), since a transgression is distressing for the Omnipresent [and עָמָל primarily means hardship and toil].		עמל: לשון עבירה, כמו והרה עמל (תהלים ז טו), כי אתה עמל וכעס תביט (שם י יד) לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:
the Lord, his God, is with him: Even if they anger Him and rebel against Him, He does not move from their midst.		ה' אלהיו עמו: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:
and he has the king’s friendship: וּתְרוּעַת, an expression denoting love and friendship, as in,“the friend of (רֵעֶה) David” (II Sam. 15:37), and in“and has given her to his companion (לְמֵרֵעֵהוּ)” (Jud. 15:6). Similarly, Onkelos renders, “the Presence of their King is among them.”		ותרועת מלך בו: לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב' טו לז) אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו) וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון:
22. God has brought them out of Egypt with the strength of His loftiness.		כב. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ:
God has brought them out of Egypt: You said,“Behold the people coming out of Egypt” (22:11). They did not come out by themselves, but God brought them out. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]		אל מוציאם ממצרים: אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא הא-להים הוציאם:
with the strength of His loftiness: Heb. כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, in accordance with the power of His loftiness (רוּם) and height. Similarly,“and… abundant silver (תּוֹעָפוֹת)” (Job 22:25); they are terms denoting strength. I maintain that it תּוֹעֲפוֹת is a term cognate with [a similar word in the phrase]“and let the birds fly (יְעוֹפֵף)” (Gen. 1:20) [which denotes] something flying to lofty heights, expressing great power. Thus, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means flying high. Another interpretation: כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means the power of 're’emim’ and our Rabbis say (Git. 68b) that this refers to demons.		כתועפות ראם לו: כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפות גובה. דבר אחר תועפות ראם תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים:
23. For there is no divination in Jacob and no soothsaying in Israel. In time it will be said to Jacob and Israel, 'What has God wrought?'		כג. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל:
For there is no divination in Jacob: They are worthy of blessing since there are no diviners or soothsayers among them.		כי לא נחש ביעקב: כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים:
In time it will be said to Jacob and Israel: There will come another time like this, when the love [God has] for them will be revealed to all, for they will be seated before Him and learn Torah from His mouth. Their place will be further in [closer to the Divine Presence] than the ministering angels. They will ask them, “What has God wrought?” This is the meaning of what is stated,“your eyes shall behold your Teacher” (Isa. 30:20). Another interpretation: [The phrase] יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב is not in the future tense [“it shall be said to Jacob”] but in the present tense. [Thus, the meaning is:] They have no need for a diviner or sorcerer, for any time it is necessary to tell Jacob and Israel what God has wrought and what decrees He enacted on high, they do not need diviners or soothsayers, but the decrees of the Omnipresent are transmitted to them through their prophets, or the Urim and Tummim inform them [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]. Onkelos , however, does not render [it in] this manner.[Onkelos renders: For the diviners do not wish that good should be bestowed upon Jacob, nor do soothsayers desire the greatness of Israel. At this time, it will be told to Jacob what God has wrought.]		כעת יאמר ליעקב וגו': עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ). דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:
24. Behold, a people that rises like a lioness (See Malbim) and raises itself like a lion. It does not lie down until it eats its prey and drinks the blood of the slain."		כד. הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:
Behold, a people that rises like a lioness: When they awaken from their sleep in the morning they show the vigor of a lioness and a lion in grasping mitzvoth, to don a ‘tallith ’ [prayer shawl], recite the shema and put on ‘tefillin’ [phylacteries]. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]		הן עם כלביא יקום וגו': כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:
It does not lie down: [I.e., a Jew does not lie down] on his bed at night until he consumes and destroys any harmful thing that comes to tear him. How so? He recites the shema on his bed and entrusts his spirit to the hand of the Omnipresent. Should an army or a troop come to harm them, the Holy One, blessed is He, protects them, fights their battles and strikes them [their attackers] down dead.[Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20] Another interpretation: “Behold a people that rises like a lioness…” as the Targum [Onkelos] renders [it: namely, It will not settle in its land until it destroys (the enemy) and takes possession of the land of the nations].		לא ישכב: בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו:
and drinks the blood of the slain: He prophesied that Moses would not die until he would strike down the Midianite kings dead, and he [Balaam] would be slain with them, as it says,“Balaam the son of Beor the soothsayer did the children of Israel slay with the sword with those that were slain by them” (Josh. 13:22). - [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]		ודם חללים ישתה: נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם (יהושע יג כב):
25. Balak said to Balaam, "You shall neither curse them nor shall you not bless them."		כה. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ:
You shall neither curse them nor shall you not bless them: The first גַּם [literally, also, in the clause,“You shall neither…”] adds something to the second גַּם [in the clause“nor shall you curse”] and the second גַּם adds something to the first גַּם [as if he said, Neither bless them nor curse them; neither curse them nor bless them]. Similarly,“It shall be neither mine (גַּם לִי) nor yours (גַּם ל‏ְ) ” (I Kings 3:26) and similarly,“both the youth (גַּם בָּחוּר) and the maiden (גַּם בְּתוּלָה)” (Deut. 32:25).		גם קב לא תקבנו: גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב כה):
26. Balaam answered and said to Balak, "Have I not spoken to you, saying, 'Everything the Lord speaks that I shall do."		כו. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה:

6th Portion

Chapter 23

27. Balak said to Balaam, "Come now, I will take you to a different place. Perhaps it will please God, and you will curse them for me from there.		כז. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם:
so that you will curse them for me: Heb. וְקַבֹּתוֹ. This is not in the imperative like“curse them” (וְקָבְנוֹ, in verse 13), but the future tense: it will please God and you will curse them for me from there, maldiras in old French, you will curse.		וקבותו לי: אין זה לשון צווי, כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, מלדי"רש מי"י בלע"ז (תקלל אותו):
28. So Balak took Balaam to the peak of Peor, overlooking the wastelands.		כח. וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
to the peak of Peor: Balak was a great soothsayer, and he foresaw that they were destined to be smitten through Peor, but he did not know in what way. He said,“Perhaps the curse will take effect on them from there.” It is much the same with all the stargazers; they see things, but they do not know what they are seeing. — [Mid. Aggadah]		ראש הפעור: קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים:
29. Balaam said to Balak, "Build me seven altars here and prepare for me seven bulls and seven rams.		כט. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם:
30. Balak did as Balaam told him, and offered up a bull and a ram on [each] altar.		ל. וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:

Chapter 24

1. Balaam saw that it pleased the Lord to bless Israel; so he did not go in search of omens as he had done time and time again, but turned his face toward the desert.		א. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו:
Balaam saw that it pleased: He said, “I no longer have to test the Holy One, blessed is He, for He will not want to curse them.”		וירא בלעם כי טוב וגו': אמר איני צריך לבדוק בהקב"ה כי לא יחפוץ לקללם:
so he did not go… as he had done time and time again: As he had done twice - [Mid. Aggadah]		ולא הלך כפעם בפעם: כאשר עשה שתי פעמים:
in search of omens: To divine that perhaps God would chance to meet him as he wished. He said, “Whether He wishes to curse them or not, I will mention their sins so that on the mention of their sins the curse can take effect.” - [Mid. Aggadah]		לקראת נחשים: לנחש אולי יקרה ה' לקראתו כרצונו, אמר רוצה ואינו רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם והקללה על הזכרת העבירה תחול:
but turned his face toward the desert: As the Targum paraphrases [“He directed his face toward the desert, where the Israelites had made the golden calf,” or “He directed his face toward the golden calf, which the Israelites had made in the desert.” See Ramban , Midrash Aggadah , Mechokekei Yehudah (Minchath Yehudah , fn. 1)].		וישת אל המדבר פניו: כתרגומו:
2. Balaam raised his eyes and saw Israel dwelling according to its tribes, and the spirit of God rested upon him.		ב. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:
Balaam raised his eyes: He sought to cast an evil eye upon them, so here you have his three attributes: an evil eye, a haughty spirit, and greed mentioned above (22:13, 18). - [Avoth 5:19, Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]		וישא בלעם את עיניו: בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלש מדותיו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה:
dwelling according to its tribes: He saw each tribe dwelling by itself, not intermingling [with other tribes], and he saw that the openings of their tents did not face each other, so that they should not peer into each other’s tents. — [B.B. 60a, Mid. Aggadah]		שוכן לשבטיו: ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו:
and the spirit of God rested upon him: It entered his mind not to curse them.		ותהי עליו רוח א-להים: עלה בלבו שלא יקללם:
3. He took up his parable and said, "The word of Balaam the son of Beor and the word of the man with an open eye.		ג. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
the son of Beor: Heb. בְּנו ֹבְעֹר, lit., his son was Beor. [However, the word בְּנוֹ is used here] as in“to a spring לְמַעְיְנוֹ of water” (Ps. 114:8) [see Rashi 23:18]. The Midrash Aggadah expounds: Both were greater than their fathers; Balak, his son was Zippor, for his [Balak’s] father was his son, as it were, with regard to royalty. And Balaam was greater than his father in prophecy; he was a maneh [a coin equaling one hundred zuz] the son of a peras [a coin equaling fifty zuz, half the value of a maneh]. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Sanh. 105a]		בנו בעור: כמו למעינו מים (תהלים קיד ח). ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה:
with an open eye: Heb. שְׁתֻם הָעָיִן. His eye had been gouged out and its socket appeared open. This term שְׁתֻם is mishnaic;“enough time to bore a hole (יִשְׁתֹּם) [in a cask], seal it, and dry it” (A.Z. 69a). Our Rabbis said, Because he said, “the number of the seed of Israel” (23:10), implying that the Holy One, blessed is He, sits and counts the seed that issues from the Israelite sexual unions, waiting for the drop from which a righteous man will be born, he thought, “The One Who is holy, and Whose ministers are holy should direct his attention to matters such as these?” On account of this, Balaam’s eye was blinded (Mid. Aggadah). Some say that the phrase means “of the open eye,” [meaning of clear sight], as Onkelos renders. As for its saying, “with an open eye” rather than “with open eyes,” this teaches us that he was blind in one eye. — [Sanh. 105a]		שתם העין: עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע"ז סט א). ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה, אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם. ויש מפרשים שתום העין פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס, ועל שאמר שתום העין, ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה:
4. The word of the one who hears God's sayings, who sees the vision of the Almighty, fallen yet with open eyes.		ד. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
fallen yet with open eyes: The plain meaning is as understood by the Targum [Onkelos], that He appeared to him only at night, while he was lying down. The Midrashic explanation is that when He appeared to him, he had no strength to stand on his feet, so he fell on his face, for since he was uncircumcised, it was a disgrace to appear before Him while he was standing upright in His presence. — [Mid. Aggadah]		נופל וגלוי עינים: פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב. ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:
5. How goodly are your tents, O Jacob, your dwelling places, O Israel!		ה. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
How goodly are your tents: For he saw that the entrances were not facing each other. — [B.B. 60a]		מה טובו אהליך: על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה:
your dwelling places: Your encampments, as the Targum [Onkelos] renders. Another explanation:“How goodly are your tents”-How goodly are the tent of Shiloh and the eternal Temple when they are inhabited, for offerings are brought up in them to atone for you."		משכנותיך: חניותיך, כתרגומו. דבר אחר מה טובו אהליך. מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם:
your dwelling places: Heb. מִשְׁכְּנֹתֶי‏, even when they are desolate, for they are held as a pledge (מַשְׁכּוֹן) for you, and their desolate state atones for your souls, as it says, “The Lord has spent His fury” (Lam. 4:11). How did He spend it?“He has kindled a fire in Zion” (ibid.) - [See Mid. Tanchuma Pekudei 4]		משכנותיך: אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחורבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד יא), ובמה כלה, ויצת אש בציון:
6. They extend like streams, like gardens by the river, like aloes which the Lord planted, like cedars by the water.		ו. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהֹוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם:
They extend like streams: They extend and are drawn out for a distance. Our Rabbis said: From this wicked man’s blessings we can determine how he intended to curse them when he decided to turn his face toward the desert. For when the Omnipresent reversed [the words of] his mouth, he blessed them in a way corresponding to the curses he intended to say…, as is stated in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 105b).		כנחלים נטיו: שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק, אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר (פסוק א) וישת אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותן קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קה א):
like aloes: Heb. כַּאִהָלִים, as the Targum [Onkelos] renders, [aromatic plants], as in the expression as,“myrrh and aloes (וַאֲהָלוּת)” (Song 4:14).		כאהלים: כתרגומו, לשון מור ואהלות (תהלים מה ט):
which the Lord planted: in the Garden of Eden. Another interpretation: Like the firmament which is stretched out like a tent (אֹהֶל) as it says,“and he spread them out like a tent (כָּאֹהֶל) to dwell in” (Is. 40:22) (Targum Jonathan and Yerushalmi). (This interpretation is incorrect because, if so, it would have been vowelized כְּאֹהָלִים, with a cholam. - This is obviously a copyist’s comment, because Rashi proceeds to defend this interpretation. Editor’s note)		נטע ה': בגן עדן. לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל:
which the Lord planted: We find the expression ‘planting’ in relation to tents, as it says,“And he will pitch (וַיִטַּע) his palatial tents” (Dan. 11:45).		נטע ה': לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא מה):
7. Water will flow from his wells, and his seed shall have abundant water; his king shall be raised over Agag, and his kingship exalted.		ז. יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ:
from his wells: Heb. מִדָּלְיָו, from his wells; the meaning is as the Targum [Onkelos interprets it, namely,“the king anointed from his sons shall be great.”]		מדליו: מבארותיו. ופירושו כתרגומו:
and his seed shall have abundant water: This expression denotes prosperity, like seed [which flourishes when] planted close to water.		וזרעו במים רבים: לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:
His king shall be raised over Agag: Their first king [Saul] will capture Agag, king of Amalek. — [Mid. Aggadah]		וירם מאגג מלכו: מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:
and his kingship exalted: [The kingship of Jacob] will become greater and greater, for following him [Saul] will come David and Solomon. — [Mid. Aggadah]		ותנשא מלכותו: של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:
8. God, Who has brought them out of Egypt with the strength of His loftiness He shall consume the nations which are his adversaries, bare their bones and dip His arrows [into their blood].		ח. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ:
God, Who has brought them out of Egypt: Who caused them all this greatness? God, Who brought them out of Egypt with His power and loftiness. He will consume the nations who are his adversaries.		אל מוציאו ממצרים: מי גורם להם הגדולה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו:
their bones: of these adversaries.		ועצמותיהם: של צרים:
bare: Heb. יְגָרֵם. Menachem (Machbereth p. 59) interprets this word as ‘breaking up.’ Similarly,“They [the wolves] did not gnaw the (גָרְמוּ) [bones] in the morning” (Zeph. 3:3), and similarly,“its shards you shall break (תְּגָרֵמִי)” (Ezek. 23:34). I, however, maintain that it means ‘bone,’ [and the meaning is:] He strips the surrounding flesh with his teeth and the marrow from within, leaving the bone in its bare state.		יגרם: מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג ג), וכן את חרשיה תגרמי (יחזקאל כג לד), ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה:
and dip His arrows: חִצָּיו יִמְחָץ. Onkelos interprets it as referring to the half of the adversaries- [that is,] their part, as in, בַּעֲלֵי חִצִּים (Gen. 49:23) [which the Targum renders as]“those who should take half.” So [according to the Targum] the יִמְחָץ is [used here] as in the expression,“she split (וּמָחֲצָה) and struck through his temple” (Jud. 5:26), [hence, here it means,] they divided [among themselves] their [the adversaries’] land. It is also possible to interpret it in the literal sense, which is“arrows.” The arrows of the Holy One, blessed is He, will be dipped (יִמְחָץ) into the blood of the adversaries-He will dip and stain [the arrows] with blood, as in,“in order that your foot may wade (תִּמְחַץ) through blood” (Ps. 68: 24). This is not a departure from the general meaning of ‘wounding,’ as in,“I have wounded (מָחַצְתִּי)” (Deut. 32:39), for anything stained with blood appears as if it is wounded and stricken.		וחציו ימחץ: אונקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם כמו (בראשית מט כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא, וכן ימחץ, לשון ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה כו), שיחצו את ארצם. ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו למען תמחץ רגלך בדם (תהלים סח כד) ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע:
9. He crouches and lies like a lion and like a lioness; who will dare rouse him? Those who bless you shall be blessed, and those who curse you shall be cursed.		ט. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר:
He crouches and lies like a lion: As the Targum [Onkelos] renders, they will settle in their land with might and power.		כרע שכב כארי: כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה:
10. Balak's anger flared against Balaam, and he clapped his hands. Balak said to Balaam, "I called you to curse my enemies, but you have blessed them these three times.		י. וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים:
he clapped: He struck one [hand] against the other. — [Onkelos , Menachem, Mid. Aggadah]		ויספוק: הכה זו על זו:
11. Now, hurry back to your place. I said I would honor you greatly, but the Lord has deprived you of honor."		יא. וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהֹוָה מִכָּבוֹד:
12. Balaam said to Balak, "But I even told the messengers you sent to me, saying,		יב. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:
13. 'If Balak gives me his house full of silver and gold, I cannot transgress the word of the Lord to do either good or evil on my own; only what the Lord speaks can I speak.'		יג. אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
transgress the word of the Lord: Here it does not say, “my God,” as its says the first time [22:18], because he realized that he was loathsome to the Holy One, blessed is He, and had been banished [by Him]. — [Mid. Aggadah]		לעבור את פי ה': כאן לא נאמר אלהי, כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד:

7th Portion

Chapter 24

14. And now, I am going to my people. Come, I will advise you...what this people will do to your people at the end of days."		יד. וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
I am going to my people: “From now I am like the rest of my people,” for the Holy One, blessed is He, had departed from him.		הולך לעמי: מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקב"ה מעליו:
Come, I will advise you: what action you should take. What is that counsel? “The God of these [people] hates immorality [thus, entice them to sin with your women…] as it is related in [the chapter of] Cheilek (Sanh. 106a). The proof that Balaam offered this counsel to cause them to stumble through immorality is that it says, ”They were the ones who were involved with the children of Israel on Balaam’s advice" (31:16).		לכה איעצך: מה לך לעשות. ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז):
what this people will do to your people: This is an elliptical verse, [and it means,] I will advise you how to make them stumble, and tell you how they will punish Moab at the end of days. “And crush the princes of Moab” (verse 17); the Targum [Onkelos] elaborates on the abbreviated Hebrew.		אשר יעשה העם הזה לעמך: מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים:
15. He took up his parable and said, "The word of Balaam, son of Beor, the word of a man with an open eye.		טו. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
16. The word of the one who hears God's sayings and perceives the thoughts of the Most High; who sees the vision of the Almighty, fallen yet with open eyes.		טז. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
and perceives the thoughts of the Most High: to determine the precise moment that He becomes angry. - [Ber. 7a]		ויודע דעת עליון: לכוין השעה שכועס בה:
17. I see it, but not now; I behold it, but not soon. A star has gone forth from Jacob, and a staff will arise from Israel which will crush the princes of Moab and uproot all the sons of Seth.		יז. אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת:
I see it: I see that prominence and greatness of Jacob, but it is not at present, only at a later time.		אראנו: רואה אני שבחו של יעקב וגדולתן, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:
A star has gone forth: As the Targum [Onkelos] renders, an expression similar to“He has bent (דָּר‏ַ) his bow” (Lam. 2:4), for a star shoots out like an arrow; in old French, destent, as if to say, his good fortune shall rise [prosper].		דרך כוכב: כתרגומו, לשון דרך קשתו (איכה ב ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דישטנ"ט (מזנק) כלומר יקום משל:
and a staff will arise: A king who rules dominantly.		וקם שבט: מלך רודה ומושל:
which will crush the princes of Moab: This refers to David, of whom it says,“he laid them on the ground and measured two cord-lengths to put to death…” (II Sam. 8:2). - [Mid. Aggadah]		ומחץ פאתי מואב: התרגום מפרש קוצר העברי ויקטול וכו':
and uproot: Heb. וְקַרְקַר is a term denoting ‘digging’ as in,“I dug (קַרְתִּי) ” (II Kings 19:24);“to the hole of the pit from which you were dug out (נֻקַּרְתֶּם) ” (Is. 51:1);“may the ravens of the valley pick it out (יִקְּרוּהָ) ” (Prov. 30:17); in French, forer.		ומחץ פאתי מואב: זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח ב):
all the sons of Seth: All the nations, for they are all descended from Seth, the son of Adam [lit., the first man].		וקרקר: לשון קורה כמו אני קרתי (מלכים ב' יט כד) מקבת בור נקרתם (ישעיה נא א) יקרוה עורבי נחל (משלי ל יז) פורי"יר בלע"ז (לנקב):
18. Edom shall be possessed, and Seir shall become the possession of his enemies, and Israel shall triumph.		יח. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל:
and Seir shall become the possession of his enemies: For his enemy, Israel.		והיה ירשה שעיר אויביו: ישראל:
19. A ruler shall come out of Jacob, and destroy the remnant of the city."		יט. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר:
A ruler shall come out of Jacob: There will be another ruler from Jacob.		וירד מיעקב: ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:
and destroy the remnant of the city: Of the most prominent [city] of Edom, that is, Rome. He says this regarding the King Messiah, of whom it says, “and may he reign from sea to sea,” (Ps. 72:8),“ and the house of Esau shall have no survivors” (Obad. 1:18). - [Mid. Aggadah]		והאביד שריד מעיר: מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהלים עב ח) ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א, יח):
20. When he saw Amalek, he took up his parable and said, "Amalek was the first of the nations, and his fate shall be everlasting destruction."		כ. וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
He saw Amalek: He perceived the retribution destined to befall Amalek.		וירא את עמלק: נסתכל בפורענותו של עמלק:
Amalek was the first of the nations: He came before all of them to make war with Israel, and so Targum renders. And his fate shall be to perish by their hand, as it says, “You shall obliterate the remembrance of Amalek” (Deut. 25:19).		ראשית גוים עמלק: הוא קדם את כלם להלחם בישראל, וכך תרגם אונקלוס ואחריתו ליאבד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט):
21. When he saw the Kenite, he took up his parable and said, "How firm is your dwelling place, and your nest is set in a cliff.		כא. וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:
He saw the Kenite and said: Since the Kenites were encamped near Amalek, as it is said, “Saul said to the Kenite…” (I Sam. 15:6), he mentions him after Amalek. He perceived the greatness of the sons of Jethro [known also as Keni], of whom it is said,“Tirathites (תִּרְעָתִים), Shimathites (שִׁמְעָתִים), Sochathites (סוֹכָתִים)” (I Chron. 2:55), [expounded on in Sifrei (Beha’alothecha 42) as follows: תִּרְעָתִים, so called because they heard the shofar blast (תְּרוּעָה) on Mount Sinai, because they would cry out (מַתְרִיעִים) and be answered, because they dwelled at the entrance to the gates (תַּרְעֵי) of Jerusalem; שִׁמְעָתִים, so called because they obeyed (שָׁמְעוּ) their father’s command (to abstain from drinking wine and to live in tents, as in Jer. 35:8, 9); סוֹכָתִים, so called because they did not anoint themselves (לֹא סָכוּ) with oil and because they dwelt in booths (סֻכּוֹת)].		וירא את הקיני: לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' טו, ו) הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנאמר בהם תרעתים שמעתים שוכתים (דברי הימים א' ב נה):
How firm is your dwelling place: [Balaam asks Jethro, who is Keni,] “I wonder how you merited this? Were you not with me in the counsel [we gave Pharaoh] ”Come, let us deal wisely with them"? (Exod. 1:10) Yet now you have settled yourself in the firmness and strength of Israel. — [Sanh. 106a]		איתן מושבך: תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א י), ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל:
22. For if Kain is laid waste, how far will Assyria take you captive?"		כב. כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:
For if Kain is laid waste: Fortunate are you that you are settled in this stronghold, for you will never be banished from the world. Even if you are destined to be exiled with the ten tribes, and be eliminated from the place where you had settled, what of it?		כי אם יהיה לבער קין וגו': אשריך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בכך:
how far will Assyria take you captive?: How far will he exile you? Perhaps as far as Halah or Habor? That is not considered being banished from the world, but being moved from one place to another, and you shall return with the other exiles.		עד מה אשור תשבך: עד היכן הוא מגלה אותך, שמא לחלח וחבור, אין זה טרוד מן העולם, אלא טלטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות:
23. He took up his parable and said, Alas! Who can survive these things from God?		כג. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:
He took up his parable…: Since he mentioned the captivity by Assyria, he says-		וישא משלו וגו': כיון שהזכיר את שביית אשור אמר
Alas! Who can survive these things from God?: Who can save himself from the One who designates these things, so that the One who decrees [namely, God] should not put these things [into effect] against him? [And what are these terrible things?] That Sennacherib will arise and confuse all the nations, and furthermore, “ships will come from the Kittites”-the Kittites, who are the Romans, shall go forth in huge warships against Assyria.		אוי מי יחיה משומו אל : מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האומות, ועוד יבואו צים מיד כתים ויעברו כתיים שהן רומיים בבירניות גדולות על אשור:
24. Ships will come from the Kittites and afflict Assyria and afflict those on the other side, but he too will perish forever."		כד. וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד:
and afflict those on the other side: And they shall afflict those on the other side of the river [Euphrates].		וענו אשור וענו עבר: וענו אותם שבעבר הנהר:
but he too will perish forever: Similarly does Daniel explain [concerning the Roman empire],“until the beast was slain and its body destroyed” (Dan. 7:11).		וגם הוא עדי אובד: וכן פירש דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה (דניאל ז יא):
ships: Heb. וְצִים, huge ships, as it is written,“ וְצִי אַדִּיר ” (Is. 33:21) which the Targum [Jonathan] renders as“a great ship.” - [Yoma 77b]		וצים: ספינות גדולות, כדכתיב וצי אדיר (ישעיה לג כא) תרגומו ובורני רבתא:
25. Balaam arose, went, and returned home, and Balak went on his way.		כה. וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ:

Chapter 25

1. Israel settled in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of the Moabites.		א. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב:
in Shittim: That is its name. — [Sanh. 106a]		בשטים: כך שמה:
to commit harlotry with the daughters of Moab: As a result of Balaam’s advice, as is stated in [the chapter entitled] "Cheilek’ (Sanh. 106a).		לזנות אל בנות מואב: על ידי עצת בלעם כדאיתא בחלק:
2. They invited the people to the sacrifices of their gods, and the people ate and prostrated themselves to their gods.		ב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן:
and prostrated themselves to their gods: When his urge overcame him, and he said to her, “Submit to me,” she took out an image of Peor from her bosom and said to him, “Bow down before this.” - [Sifrei Balak 1]		וישתחוו לאלהיהן: כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה:
3. Israel became attached to Baal Peor, and the anger of the Lord flared against Israel.		ג. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל:
Peor: [פְּעוֹר was so named] because before it they bared פּוֹעֲרִין their anus before it and relieved themselves. This was the manner of its worship. - [Sifrei Balak 1]		פעור: על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו:
and the anger of the Lord flared against Israel: He sent a plague upon them.		ויחר אף ה' בישראל: שלח בהם מגפה:
4. The Lord said to Moses, "Take all the leaders of the people and hang them before the Lord, facing the sun, and then the flaring anger of the Lord will be removed from Israel.		ד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל:
Take all the leaders of the people: to judge those who worshipped Peor. — [Sanh. 35a]		קח את כל ראשי העם: לשפוט את העובדים לפעור:
and hang them: The [idol] worshippers.		והוקע אותם: את העובדים:
and hang them: Heb. הוֹקַע. This refers to [death by] hanging, as we find with the sons of Saul [where a similar expression is used,]“and we shall hang them (הוֹקַעֲנוּם) for the Lord” (II Sam. 21:6), and there hanging is specifically mentioned. Idolatry is [punishable] by stoning, and all those stoned are also hanged [as is stated in Sanh. 45b according to Rabbi Eliezer].		והוקע: היא תליה, כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' (שמואל ב' כא ו) ושם תליה מפורשת בעבודה זרה בסקילה, וכל הנסקלין נתלין:
facing the sun: for all to see. The Midrash Aggadah (Mid. Tanchuma Balak 19) says: The sun identified the sinners, for the cloud folded back from the area above him and the sun shone on him. —		נגד השמש: לעין כל. ומדרש אגדה השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו:
5. Moses said to the judges of Israel, "Each of you shall kill the men who became attached to Baal Peor.		ה. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
Each of you shall kill the men: Each one of the Israelite judges executed two, and there were eighty-eight thousand Israelite judges, as is stated in Sanhedrin [18a].		הרגו איש אנשיו: כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שמונה רבוא ושמונת אלפים, כדאיתא בסנהדרין (יח א):
6. Then an Israelite man came and brought the Midianite woman to his brethren, before the eyes of Moses and before the eyes of the entire congregation of the children of Israel, while they were weeping at the entrance of the Tent of Meeting.		ו. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
Then an Israelite man came: The tribe of Simeon gathered around Zimri, who was their prince, and they said to him, “We have been sentenced to death, yet you sit there [and remain silent] etc.,” as it is related in [the chapter of] Elu hen hanisrafin’ (Sanh. 82a).		והנה איש מבני ישראל בא: נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם, אמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו', כדאיתא באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פב א):
the Midianite woman: Cozbi the daughter of Zur (see verse 15).		את המדינית: כזבי בת צור:
before the eyes of Moses: They said to him, “Moses, is this one forbidden or is she permitted? If you say it is forbidden, who permitted for you the daughter of Jethro…?” as is stated there (Sanh. 82a).		לעיני משה: אמרו לו משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך וכו', כדאיתא התם:
while they were weeping: The law [that anyone cohabiting with a non-Jewish woman is to be executed by zealots] eluded him. [Therefore,] they all burst out weeping. At the incident of the golden calf Moses [successfully] confronted six hundred thousand as it says, “He ground it until it was powder…” (Exod. 32:20), yet here he appeared so helpless? However, [this happened] so that Phinehas should come and take what was due to him. — [Mid. Tanchuma Balak 20]		והמה בוכים: נתעלמה ממנו הלכה כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו געו כלם בבכיה. בעגל עמד משה כנגש ששים רבוא, שנאמר (שמות לב כ) ויטחן עד אשר דק וגו' וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו:
7. Phinehas the son of Eleazar the son of Aaron the kohen saw this, arose from the congregation, and took a spear in his hand.		ז. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:
Phinehas…saw: He saw the deed and reminded himself of the law. He said to Moses, “I learned from you, ‘If someone cohabits with an Aramean [heathen] woman, zealots have a right to strike him [dead].’ ” He replied to him, “Let the one who reads the letter be the agent to carry it out.” Immediately,“he took a spear in his hand….” - [Sanh. 82a]		וירא פינחס: ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו':
8. He went after the Israelite man into the chamber and drove [it through] both of them; the Israelite man, and the woman through her stomach, and the plague ceased from the children of Israel.		ח. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
into the chamber: Into the tent.		אל הקבה: אל האהל:
through her stomach: Heb. קֳבָתָהּ, as in,“the jaw and the maw (וְהַקֵּבָה)” (Deut. 18:3). He aimed for the male organ of Zimri and her female organs and everyone saw that he had not killed them for nothing. Many miracles happened to him…, as it is related there (Sanh. 82b).		אל קבתה: [אל הקיבה] כמו הלחיים והקיבה כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה, וראו כלם שלא לחנם הרגם, והרבה נסים נעשו לו כו', כדאיתא התם (סנהדרין פב ב):
9. Those that died in the plague numbered twenty four thousand.		ט. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

E-mail

Torah Reading for Balak

Numbers 22:2-25:9

1st Portion

Chapter 22

2nd Portion

Chapter 22

3rd Portion

Chapter 22

4th Portion

Chapter 22

Chapter 23

5th Portion

Chapter 23

6th Portion

Chapter 23

Chapter 24

7th Portion

Chapter 24

Chapter 25