Chukat Home Page

1st Portion

Chapter 19

1. The Lord spoke to Moses and Aaron, saying:		א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
2. This is the statute of the Torah which the Lord commanded, saying, Speak to the children of Israel and have them take for you a perfectly red unblemished cow, upon which no yoke was laid.		ב. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר \| אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:
This is the statute of the Torah: Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, “ What is this commandment, and what purpose does it have?” Therefore, the Torah uses the term “statute.” I have decreed it; You have no right to challenge it. — [Yoma 67b]		זאת חקת התורה: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:
and have them take for you: It will always be called on your name; 'the cow which Moses prepared in the desert.’- [Mid. Tanchuma Chukath 8, see Etz Yosef]		ויקחו אליך: לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר:
perfectly red: Heb. אֲדֻמָּה תְּמִימָה, lit., red, perfect. It shall be perfect in redness, so that two black hairs disqualify it. — [Sifrei Chukath 5]		אדמה תמימה: שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה:
3. And you shall give it to Eleazar the kohen, and he shall take it outside the camp and slaughter it in his presence.		ג. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
Eleazar: The mitzvah was performed by the deputy [to the kohen gadol]. — [Sifrei Chukath 8]		אלעזר: מצותה בסגן:
outside the camp: Outside all three camps. — [Yoma 68a]		אל מחוץ למחנה: חוץ לשלש מחנות:
and slaughter it in his presence: A non- kohen slaughters it while Eleazar watches. — [Yoma 42a]		ושחט אותה לפניו: זר שוחט ואלעזר רואה:
4. Eleazar the kohen shall take from its blood with his finger and sprinkle it toward the front of the Tent of Meeting seven times.		ד. וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
toward the front of the Tent of Meeting: [In later generations, when this rite will be performed outside the Temple in Jerusalem,] he is to stand to the east of Jerusalem and to direct his gaze toward the entrance to the Temple while sprinkling the blood. — [Sifrei Chukath 14]		אל נוכח פני אהל מועד: עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם:
5. The cow shall then be burned in his presence; its hide, its flesh, its blood, with its dung he shall burn it.		ה. וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף:
6. The kohen shall take a piece of cedar wood, hyssop, and crimson wool, and cast them into the burning of the cow.		ו. וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:
7. The kohen shall wash his garments and bathe his flesh in water, and then he may enter the camp, and the kohen shall be unclean until evening.		ז. וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
enter the camp: The camp of the Divine Presence, because no ritually unclean person is banished from two camps, except one who experienced a flow, one who experienced a seminal emission, or one afflicted with tzara’ath. [Hence, he is admitted to the one camp from which he was banished.] - [Pes. 67a]		אל המחנה: למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע:
and the kohen shall be unclean until evening: Transpose it [the verse] and explain it [thus]: He shall be unclean until evening, and then he may enter the camp.		וטמא הכהן עד הערב: סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה:
8. The one who burns it shall wash his clothes in water and cleanse his body in water, and he shall be unclean until evening.		ח. וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
9. A ritually clean person shall gather the cow's ashes and place them outside the camp in a clean place, and It shall be as a keepsake for the congregation of the children of Israel for sprinkling water, [used] for cleansing.		ט. וְאָסַף \| אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא:
and place them outside the camp: He divided it into three parts; one was put on the Mount of Olives, one was divided among all the watches, and one who put on the rampart surrounding the Temple area. The one given to the watches was outside the courtyard, allowing access to it for the inhabitants of outlying cities, whoever needed to purify himself. The one on the Mount of Olives was for the kohanim gedolim to sanctify themselves from it for use with other [red] cows. The one put on the rampart was kept as a keepsake by Scriptural ruling, as it says,"It shall be as a keepsake for the congregation of Israel. — [Sifrei Chukath 30, Parah 3:11 Tosefta Parah 3:8]		והניח מחוץ למחנה: לשלשה חלקים מחלקה, אחד נתן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות, ואחד נתן בחיל. זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר, וזה שבהר המשחה כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנו, וזה שבחיל נתון למשמרת מגזרת הכתוב, שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
for sprinkling water: Heb. לְמֵי נִדָּה, water used for sprinkling, as in,“they cast (וַיַּדּוּ) a stone at me” (Lam. 3: 53);“to cast down (לְיַדּוֹת) the horns of the nations” (Zech. 2:4); an expression denoting throwing.		למי נדה: למי הזייה, כמו (איכה ג, נג) וידו אבן בי, (זכריה ב, ד) לידות את קרנות הגוים, לשון זריקה:
for purification: חַטָּאת, an expression of cleansing (חִטּוּי), according to its simple meaning, but according to its halachoth, Scripture calls it חַטָּאת, “sin-offering,” to tell us that it is like holy objects, and using it for personal benefit is forbidden. — [Sifrei Chukath 34]		חטאת הוא: לשון חטוי כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר, שהיא כקדשים להאסר בהנאה:
10. The one who gathers the cow's ashes shall wash his clothes, and he shall be unclean until evening. It shall be an everlasting statute for the children of Israel and for the proselyte who resides in their midst.		י. וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם:
11. Anyone touching the corpse of a human soul shall become unclean for seven days.		יא. הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים:
12. On the third and seventh days, he shall cleanse himself with it, so that he can become clean. But if he does not sprinkle himself with it on the third and seventh days, he shall not become clean.		יב. הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר:
He shall cleanse himself with it: With these ashes. - [Sifrei Chukath 39]		הוא יתחטא בו: באפר הזה:
13. Whoever touches the corpse of a human soul which dies, and he does not cleanse himself, he has defiled the Mishkan of the Lord, and that soul shall be cut off from Israel. For the sprinkling water was not sprinkled on him, so he remains unclean, and his uncleanness remains upon him.		יג. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
corpse of a human soul: Which type of corpse? That of a human soul, to exclude an animal, that its uncleanness does not require sprinkling. Another explanation:“Of a human soul” refers to a quarter [of a log] of blood [necessary for maintaining life] - [Chul. 72a]		במת בנפש: ואי זה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה, שאין טומאתה צריכה הזאה. דבר אחר בנפש זו רביעית דם:
he has defiled the Mishkan of the Lord: If he enters the courtyard even after [ritual] immersion, without having been sprinkled on both the third and seventh days. — [Sifrei Chukath 45]		את משכן ה' טמא: אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:
his uncleanness remains: Although he [ritually] immersed himself. - [Sifrei Chukath 45]		עוד טמאתו בו: אף על פי שטבל:
14. This is the law: if a man dies in a tent, anyone entering the tent and anything in the tent shall be unclean for seven days.		יד. זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
anyone entering the tent: while the corpse is inside.		כל הבא אל האהל: בעוד שהמת בתוכו:
15. Any open vessel which has no seal fastened around it becomes unclean.		טו. וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא:
any open vessel: Scripture refers to an earthenware vessel, whose exterior does not accept contamination, only its interior. Thus, if the seal around its top is not securely fastened, it becomes contaminated. But if there is a securely fastened seal, it remains clean. - [Sifrei Chukath 50, Chul. 25a]		וכל כלי פתוח: בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור:
fastened: Heb. פָּתִיל, an expression meaning “fastened” in Hebrew. Similarly,“[With] divine bonds נִפְתַּלְתּי, I have been joined, with my sister” (Gen. 30:8).		פתיל: לשון מחובר בלשון עברי, וכן (בראשית ל, ח) נפתולי א-להים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי:
16. Anyone who touches one slain by the sword, or a corpse, or a human bone or a grave, in an open field, he shall be unclean for seven days.		טז. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
in an open field: The Sages expounded [on this phrase] to include the top and side of a coffin (Sifrei Chukath 56, Chul. 72a). But the simple meaning is that in an open field, where there is no tent, a corpse contaminates through contact.		על פני השדה: רבותינו דרשו לרבות גולל ודופק. ופשוטו על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:
17. They shall take for that unclean person from the ashes of the burnt purification offering, and it shall be placed in a vessel [filled] with spring water.		יז. וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:

2nd Portion

Chapter 19

18. A ritually clean person shall take the hyssop and dip it into the water and sprinkle it on the tent, on all the vessels, and on the people who were in it, and on anyone who touched the bone, the slain person, the corpse, or the grave.		יח. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:
19. The ritually clean person shall sprinkle on the unclean person on the third day and on the seventh day, and he shall cleanse him on the seventh day, and he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall become ritually clean in the evening.		יט. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
and he shall cleanse him: This consummates his cleansing.		וחטאו ביום השביעי: הוא גמר טהרתו:
20. If a person becomes unclean and does not cleanse himself, that soul shall be cut off from the congregation, for he has defiled the Sanctuary of the Lord; the sprinkling waters were not sprinkled upon him. He is unclean.		כ. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא:
If a person becomes unclean…: If “Sanctuary” is stated [here], why need it say “ Mishkan …” [in verse 13]? The answer is that if it would say “ Mishkan,” I would say that the person is punished with excision only if he enters the Mishkan in a state of uncleanness because the Mishkan was anointed with the anointing oil, but if he enters the Temple in a state of uncleanness, he would not be punished since the Temple was not anointed with the anointing oil. If it would say,“Sanctuary,” denoting the Temple, I would say that only for entering the Temple in a state of uncleanness, would he be punished by excision because its sanctity is permanent, but for entering the Mishkan in a state of uncleanness, he would not be punished because its sanctity was temporary. Therefore, it was necessary to mention both,]… as it is stated in [Tractate] Shevuoth [16b].		ואיש אשר יטמא וגו': אם נאמר מקדש למה נאמר משכן וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב):
21. This shall be for them as a perpetual statute, and the one who sprinkles the sprinkling waters shall wash his clothes, and one who touches the sprinkling waters shall be unclean until evening.		כא. וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
and the one who sprinkles the sprinkling waters: Our Rabbis said that the one who sprinkles is actually ritually clean, but this teaches us that the one who carries the purifying waters becomes defiled with a stringent uncleanness, for even the clothes he is wearing are contaminated, unlike the one who merely touches [the sprinkling waters]. Scripture uses the expression מַזֵּה, “the one who sprinkles” to teach that the waters do not contaminate until there is an amount of water adequate for sprinkling. — [Yoma 14a]		ומזה מי הנדה: רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, משא"כ בנוגע. וזה שהוציאו בלשון מזה, לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה:
and the one who touches… shall be unclean: but he is not required to wash his clothes.		והנגע וגו' יטמא: ואין טעון כבוס בגדים:
22. Whatever the unclean one touches shall become unclean, and anyone touching him shall be unclean until evening.		כב. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב:
Whatever the unclean one touches: I.e., this unclean one who was defiled by a corpse [touches], “becomes unclean.”		וכל אשר יגע בו: הטמא הזה שנטמא במת יטמא:
and anyone touching: him, that is, the one defiled by a corpse-		והנפש הנגעת: בו בטמא מת:
shall be unclean until evening: From here we derive that a corpse is the supreme source of contamination, whereas one touching it is a primary source of contamination, who can in turn defile another person [through contact]. This is the explanation [of this passage] according to its literal meaning and the laws associated with it. I have transcribed a homiletic interpretation from the commentary of R. Moshe Hadarshan [the preacher], which is as follows: [2]		תטמא עד הערב: מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם, זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה. ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:
and have them take for you: From their own [possessions]; just as they removed their own golden earrings for the [golden] calf, so shall they bring this [cow] from their own [possessions] in atonement. — [Midrash Aggadah]		ויקחו אליך: משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:
a red cow: This can be compared to the son of a maidservant who soiled the king’s palace. They said, “Let his mother come and clean up the mess.” Similarly, let the cow come and atone for the calf. — [Midrash Aggadah and Tanchuma Chukath 8]		פרה אדמה: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל:
red: Alluding to [the verse], “if they [your sins] prove to be as red as crimson dye” (Isa. 1:18), for sin is described as [being] ‘red.’ - [Midrash Aggadah]		אדמה: על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום:
perfectly: An allusion to the Israelites, who were perfect, but became blemished. Let this come and atone for them so that they regain their perfection. — [See Midrash Aggadah.]		תמימה: על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
and upon which no yoke was laid: Just as they cast off from themselves the yoke of Heaven. — [Midrash Aggadah] [3]		לא עלה עליה עול: כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
to Eleazar the kohen: just as they assembled against Aaron, who was a kohen, to make the calf, but because Aaron made the calf, this service was not performed through him, for the prosecution cannot serve as the defense. — [Midrash Aggadah] [5]		אל אלעזר הכהן: כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
The cow shall then be burned: just as the calf was burned. - [Midrash Aggadah		ושרף את הפרה: כשם שנשרף העגל:
a piece of cedar wood, hyssop, and of crimson wool: These three types [of objects] correspond to the three thousand men who fell because of the [sin of the golden] calf. The cedar is the highest of all trees, and the hyssop is the lowest of them all. This symbolizes that the one of high standing who acts haughtily and sins should lower himself like a hyssop and a worm [for the תּוֹלַעַת means ‘worm’ as well as ‘crimson.’ See Rashi on Isa. 1:18], and he will then gain atonement. - [Midrash Aggadah] [9]		עץ ארז ואזוב ושני תולעת: שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
a keepsake: Just as the transgression of the calf is preserved throughout the generations for retribution, for there is no reckoning [punishment] which does include a reckoning for the calf, as it says, “But on the day I make an accounting [of sins upon them], I will bring their sin to account…” (Exod. 32:34). Just as the calf defiled all those who were involved in it, so does the cow render unclean all those involved with it. And just as they were cleansed through its ashes, as it says, “[he] scattered [the ashes of the burned calf] upon the surface of the water” (ibid. 20), so [with the cow],“They shall take for that unclean person from the ashes of the burnt purification offering…” (verse 17). - [Midrash Aggadah]		למשמרת: כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו':

Chapter 20

1. The entire congregation of the children of Israel arrived at the desert of Zin in the first month, and the people settled in Kadesh. Miriam died there and was buried there.		א. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:
The entire congregation: The complete congregation, for the ones destined to die in the desert had already died and these were assigned for life. — [Midrash Tanchuma Chukath 14]		כל העדה: עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:
Miriam died there: Why is the passage relating Miriam’s death juxtaposed with the passage of the Red Cow? To teach you that just as sacrifices bring atonement, so the death of the righteous secure atonement. — [M.K. 28a].		ותמת שם מרים: למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:
Miriam died there: She too died through a kiss [from God’s mouth rather than by the angel of death]. Why does it not say “by God’s mouth” [as it does with Moses]? Because it is not respectful to speak of the Most High in this way (M.K. 28a). Concerning Aaron it does say “by God’s mouth” in [the portion beginning] “These are the Journeys” (33:38).		ותמת שם מרים: אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר על פי ה', באלה מסעי (במדבר לג, לח):
2. The congregation had no water; so they assembled against Moses and Aaron.		ב. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
had no water: From here [we learn that] all forty years they had the well in Miriam’s merit. — [Ta’anith 9a]		ולא היה מים לעדה: מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים:
3. The people quarreled with Moses, and they said, "If only we had died with the death of our brothers before the Lord.		ג. וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה:
If only we had died: We wish that we had died. — [Onkelos]		ולו גוענו: הלואי שגוענו:
with the death of our brothers: With the death of our brothers from plague. This teaches us that death from thirst is more dreadful than it [death by plague].		בגוע אחינו: במיתת אחינו בדבר, למד שמיתת צמא מגונה ממנה:
with the death: Heb. בִּגְוַע אַחֵינוּ. This is a noun, like בְּמִיתַת אַחֵינוּ, with our brothers’ death [that is, in the way they died]. But it is incorrect to explain it as meaning, ‘ when our brothers died’ for in that case, Scripture would have punctuated it בִּגְוֹעַ.		בגוע: שם דבר הוא, כמו במיתת אחינו, ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו להנקד בגוע:
4. Why have you brought the congregation of the Lord to this desert so that we and our livestock should die there?		ד. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהֹוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
5. Why have you taken us out of Egypt to bring us to this evil place; it is not a place for seeds, or for fig trees, grapevines, or pomegranate trees, and there is no water to drink.		ה. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא \| מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
6. Moses and Aaron moved away from the assembly to the entrance of the Tent of Meeting, and they fell on their faces. [Then] the glory of the Lord appeared to them.		ו. וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֲלֵיהֶם:

3rd Portion

Chapter 20

7. The Lord spoke to Moses, saying:		ז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
8. "Take the staff and assemble the congregation, you and your brother Aaron, and speak to the rock in their presence so that it will give forth its water. You shall bring forth water for them from the rock and give the congregation and their livestock to drink."		ח. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
and their livestock: From here we learn that the Holy One, blessed is He, has regard for the property of Israel. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Lev. Rabbah 10:9, Num. Rabbah 19:9]		ואת בעירם: מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל:
9. Moses took the staff from before the Lord as He had commanded him.		ט. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:
10. Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock, and he said to them, "Now listen, you rebels, can we draw water for you from this rock?"		י. וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:
assembled: This is one of the places where we find that a small area held a large number [of people]. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Lev. Rabbah 10:9, Num. Rabbah 19:9]		ויקהלו וגו': זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
Shall we draw water… from this rock?: Since they did not recognize it, for the rock had gone and settled among the other rocks when the well departed. The Israelites said to them,“What difference is it to you from which rock you draw water for us?” Therefore, he said to them, הַמּוֹרִים, obstinate ones; in Greek, ‘fools,’ those who teach (מוֹרִים) their teachers. [He said,] “Can we draw water from this rock regarding which we were not commanded?” - [Midrash Tanchuma Chukath 9, Num. Rabbah 19:9]		המן הסלע הזה נוציא: לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המורים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים:
11. Moses raised his hand and struck the rock with his staff twice, when an abundance of water gushed forth, and the congregation and their livestock drank.		יא. וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:
twice: Because the first time he drew out only a few drops, since God had not commanded him to strike it, but, “you shall speak to the rock.” However, they spoke to a different rock, and nothing came out. They said, “Perhaps we ought to strike it first,” as it says, “and strike the rock” (Exod. 17:6). They came upon that very rock and struck it. — [Midrash Tanchuma Chukath 9, Num. Rabbah 19:9]		פעמים: לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו:
12. The Lord said to Moses and Aaron, "Since you did not have faith in Me to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this assembly to the Land which I have given them.		יב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:
Since you did not have faith in Me: Scripture reveals that if it were not for this sin alone, they would have entered the Land, so that it should not be said of them, “The sin of Moses and Aaron was like the sin of the generation of the desert against whom it was decreed that they should not enter [the Land].” But was not [the question asked by Moses] “If sheep and cattle were slaughtered for them…” (11:22) [a] more grievous [sin] than this? However, there he [Moses] said it in private, so Scripture spares him [and refrains from punishing him]. Here, on the other hand, it was said in the presence of all Israel, so Scripture does not spare him because of the sanctification of the Name. — [Tanchuma Chukath 10, Num. Rabbah 19:10]		יען לא האמנתם בי: גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן. והלא (במדבר יא, כב) הצאן ובקר ישחט קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם:
to sanctify Me: For had you spoken to the rock and it had given forth [water], I would have been sanctified in the eyes of the congregation. They would have said,"If this rock, which neither speaks nor hears, and does not require sustenance, fulfills the word of the Omnipresent, how much more should we! - [Midrash Aggadah]		להקדישני: שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו:
therefore, you shall not bring: Heb. לָכֵן, by an oath, as in,“Therefore (וְלָכֵן) , I have sworn to the house of Eli” (I Sam. 3:14) [Tanchuma Va’era 2]. He hurried to take an oath so that they should not engage in lengthy prayer concerning it [i.e. to repeal the decree].		לכן לא תביאו: בשבועה, כמו (שמואל א' ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפלה על כך:
13. These are the waters of dispute [Mei Meribah] where the children of Israel contended with the Lord, and He was sanctified through them.		יג. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:
These are the waters of dispute: These are the ones mentioned elsewhere. Pharaoh’s astrologers saw these [when they foresaw that] the savior of Israel would be smitten through water, and that is why they decreed: "Every son who is born you shall cast into the Nile. — [Sanh. 101b]		המה מי מריבה: הם הנזכרים במקום אחר את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים, לכך גזרו (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:
and He was sanctified through them: For Moses and Aaron died because of them. When God judges His holy ones, He is feared and sanctified by mankind. Similarly, it says, “You are awesome, O God, because of Your holy ones” (Ps. 68:36). And likewise it says, “I am sanctified by those close to Me” (Lev. 10:3) - [Zev. 115b]		ויקדש בם: שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, וכן הוא אומר (תהלים סח, לו) נורא א-להים ממקדשיך, וכן הוא אומר (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש:

4th Portion

Chapter 20

14. Moses sent messengers from Kadesh to the king of Edom: "So says your brother, Israel, 'You know of all the hardship that has befallen us.		יד. וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ:
your brother Israel: Why did he see fit to mention brotherhood here? However, he said to him, “We are brothers, sons of Abraham, to whom it was said, 'your descendants will be strangers [in a land which is not theirs’]” (Gen. 15:13). And both of us are responsible for fulfilling that obligation. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]		אחיך ישראל: מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר לו אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו:
You know of all the hardship: Therefore, your father parted from our father, as it says, “He went to a land because of Jacob his brother” (Gen. 36:6), [that is] because of the debt that was imposed upon them, and he [Esau] cast it onto Jacob. — [Gen. Rabbah 82:13]		אתה ידעת את כל התלאה: לפיכך פירש אביכם מעל אבינו (שם לו, ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב:
15. Our fathers went down to Egypt, and we sojourned in Egypt for a long time. And the Egyptians mistreated us and our forefathers.		טו. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ:
mistreated us: We endured many hardships.		וירעו לנו: סבלנו צרות רבות:
and our forefathers: From here [we learn] that when Israel is afflicted with punishment, the Patriarchs grieve in the grave. - [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]		ולאבותינו: מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפורענות באה על ישראל:
16. We cried out to the Lord and He heard our voice. He sent an angel, and he took us out of Egypt, and now we are in Kadesh, a city on the edge of your border.		טז. וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ:
and He heard our voice: through the blessing that our father [Isaac] gave: “The voice is the voice of Jacob” (Gen. 27:22). When we cry out we are answered. — [Midrash Aggadah . See also Midrash Tanchuma Beshallach 9]		וישמע קלנו: בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים:
an angel: This refers to Moses. From here [we derive] that the prophets are called “angels,” and it says, “They mocked the angels of God” (II Chron. 36:16). - [Midrash Tanchuma Vayikra 1, Lev. Rabbah 1:1]		מלאך: זה משה מכאן שהנביאים קרואים מלאכים, ואומר (ד"ה ב' לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי הא-להים:
17. Please let us pass through your land; we will not pass through fields or vineyards, nor will we drink well water. We will walk along the king's road, and we will turn neither to the right nor to the left until we have passed through your territory.'"		יז. נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
Please let us pass through your land: You have no right to contest the inheritance of the Land of Israel, since you did not pay the debt. Help us a little, and let us pass through your land. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]		נעברה נא בארצך: אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב. עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך:
nor will we drink well water: He should have said, “water from cisterns.” However, Moses said, “Though we have manna to eat and a well from which to drink, we will not drink from it, but we will buy food and drink from you, for your benefit.” From here [we learn] that even if a guest has his own provisions, he should buy from the shopkeeper [or householder] to benefit his host. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]		ולא נשתה מי באר: מי בורות היה צריך לומר אלא כך אמר משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם, מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנוני כדי להנות את אושפיזו:
We will walk along the king’s road: We will muzzle our animals so they should not turn to either side to eat. — [Midrash Tanchuma Chukath 12, Num. Rabbah 19:15]		דרך המלך נלך וגו': אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול:
18. Edom replied to him, "You shall not pass through me, lest I go out towards you with the sword!"		יח. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ:
lest I go out towards you with the sword: You pride yourselves with the ‘voice’ your father bequeathed you, and declare, “We cried out to the Lord, and He heard our voice” (verse 16). But we will go out against you with what my father bequeathed me: “You shall live by the sword” (Gen. 27:40) - [Midrash Tanchuma Beshallach 9]		פן בחרב אצא לקראתך: אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:
19. The children of Israel said to him, "We will keep to the highway, and if we drink your water, either I or my cattle, we will pay its price. It is really nothing; I will pass through on foot."		יט. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה:
It is really nothing: There is nothing to harm you.		רק אין דבר: אין שום דבר מזיקך:
20. But he said, "You shall not pass through!" and Edom came out toward them with a vast force and with a strong hand.		כ. וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה:
and with a strong hand: With our grandfather’s promise: “the hands are the hands of Esau” (Gen. 27:22). - [Midrash Aggadah]		וביד חזקה: בהבטחת זקננו והידים ידי עשו:
21. Edom refused to allow Israel to cross through his territory; so Israel turned away from him.		כא. וַיְמָאֵן \| אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו:

5th Portion

Chapter 20

22. They traveled from Kadesh, and the entire congregation of the children of Israel arrived at Mount Hor.		כב. וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר:
the entire congregation: All were perfect, ready to enter the Land. There was not among them even one of those upon whom the decree had been pronounced, for all those destined to die in the desert had already perished, and these were of those about whom it is written, “you… are all alive this day” (Deut. 4:4). - [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]		כל העדה: כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד, ד) חיים כולכם היום:
Mount Hor: A mountain atop a mountain, [appearing like] a small apple atop of big apple. Although the cloud went in front of them and leveled out mountains, three of them remained: Mount Sinai for [the giving of] the Torah, Mount Hor, for the burial of Aaron, and Mount Nebo for the burial of Moses. — [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]		הר ההר: הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלשה נשארו בהן הר סיני לתורה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן:
23. The Lord said to Moses and Aaron at Mount Hor, on the border of the land of Edom, saying,		כג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר:
on the border of the land of Edom: This teaches that because they associated themselves in a close relationship with the wicked Esau, a breach was made in their accomplishments, and they lost this righteous man. Similarly, the prophet said to Jehoshaphat, “When you joined up with Ahaziahu, God has breached your accomplishments” (II Chron. 20: 37). - [Midrash Tanchuma Chukath 14, Num. Rabbah 19:16]		על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (ד"ה ב' כ, לז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:
24. "Aaron shall be gathered to his people, for he shall not come to the Land which I have given to the children of Israel, because you defied My word at the waters of dispute [Mei Meribah].		כד. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:
25. Take Aaron and Eleazar his son and ascend Mount Hor.		כה. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:
Take Aaron: with words of solace; say to him, “You are fortunate that you can see your crown given over to your son, something I do not merit.” - [Midrash Tanchuma Chukath 17, Num. Rabbah 19:19]		קח את אהרן: בדברי נחומים. אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך:
26. Strip Aaron of his garments and dress Eleazar his son with them. Then Aaron shall be gathered in [to his people] and die there.		כו. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:
his garments: He dressed him in the garments of kehunah gedolah and then stripped him of them, to give them to his son in his presence. He told him, “Enter the cave,” and he entered. He saw a ready made bed, and a lighted candle. He told him, “Get up onto the bed,” and he got up. “Stretch out your hands,” and he stretched them out. “Close your mouth,” and he closed it. “Shut your eyes,” and he shut them. At that moment Moses yearned for such a death. This is why it was said to him, “in the way Aaron your brother died” (Deut. 32:50)-a death that you desired. — [Tanchuma Buber p. 132, Sifrei Ha’azinu 49]		את בגדיו: את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו. אמר לו הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מוצעת ונר דלוק. אמר לו עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. קמוץ פיך, וקמץ. עצום עיניך, ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה:
27. Moses did as the Lord commanded him. They ascended Mount Hor in the presence of the entire congregation.		כז. וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה:
Moses did: Although it was difficult for him, he did not hesitate. — [Midrash Tanchuma Chukath, Num. Rabbah 19:19]		ויעש משה: אף על פי שהדבר קשה לו לא עכב:
28. Moses then stripped Aaron of his garments and dressed Eleazar his son in them, and Aaron died there on the top of the mountain. [Then] Moses and Eleazar descended from the mountain.		כח. וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:
29. The whole congregation saw that Aaron had expired, and the entire house of Israel wept for Aaron for thirty days.		כט. וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
The whole congregation saw: When they saw Moses and Eleazar coming down, and Aaron did not come down, they said, “Where is Aaron?” He said to them, “He died.” They said,“Is it possible that the one who stood up against the angel and stopped the plague can be overpowered by the angel of death?” Whereupon Moses asked for mercy, and the ministering angels showed him to them, lying in the bed. They saw [him] and believed. — [Midrash Tanchuma Chukath 17, Num. Rabbah 19:20]		ויראו כל העדה וגו': כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן. אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו:
the entire house of Israel: [both] the men and the women, for Aaron had pursued peace; he promoted love between disputing parties and between man and wife. — [Avoth d’Rabbi Nathan 12:4, Mid. Aggadah]		כל בית ישראל: האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:
that [Aaron] had expired: Heb. כִּי גָוַע אַהִרֹן. I say that the one who renders דְּהָא מִית, because [Aaron] had died, is in error, unless he also renders, וַיִּרְאוּ as וְאִתְחֲזִיאוּ,“they [the congregation] were seen” [in the sense of exposed], for our Rabbis’ statement that the word Heb. כִּי is used here in the sense of ‘because’ applies only according to the Midrash [which states] that the clouds of glory departed, and as R. Abahu said,“Do not read וַיִּרְאוּ, they saw, but וַיֵּרָאוּ, they were seen [exposed].” According to this explanation, ‘because’ is appropriate, since it gives the reason for what precedes it: Why were they exposed? Because Aaron had died [and the clouds had departed]. But, according to the Targum’s rendering, וַחֲזוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא, and the whole congregation saw, [the rendering of the word כִּי as] ‘because’ is inapplicable, only it has the meaning of אֲשֶׁר, ‘that’ which is a usage of the word אִי, for we find that אִם [its Hebrew equivalent] can mean ‘that,’ as in,“so that (וְאִם) why should I not be short of breath?” (Job 21:4). And there are many other instances [of the word אִם] in this sense, [as in]“that (אִם) his days are limited” (ibid. 14:5).		כי גוע: אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו ז"ל כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד, וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג א), דא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו. למה וייראו, לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי, והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו:

Chapter 21

1. The Canaanite king of Arad, who lived in the south, heard that Israel had come by the route of the spies, and he waged war against Israel and took from them a captive.		א. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ \| מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
The Canaanite… heard: He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had departed… as is stated in [Tractate] Rosh Hashanah (3a). Amalek was always a chastising whip for Israel, ready at any time to mete out punishment. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]		וישמע הכנעני: שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:
who lived in the south: This refers to Amalek, as it says, “The Amalekites dwell in the south land” (13:29). They changed their language to speak in the language of Canaan so that the Israelites would pray to the Holy One, blessed is He, to deliver the Canaanites into their hands, and [since] they were not Canaanites [their prayers would have no effect]. But Israel saw that they were dressed like Amalekites though they spoke in a Canaanite tongue. So they said, “We will pray generally [for success],” as it says, “If You deliver his people into my hand….” - [Midrash Aggadah , Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu . Note that in these sources, the Amalekites changed their dress as well, and that version is found also in the Reggio edition of Rashi . The Yemenite manuscript, however, conforms with our reading. See Chavel fn. 87, Yosef Hallel , Leket Bahir fn. ד. See also Num. Rabbah 19:20.]		יושב הנגב: זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:
the route of the spies: Heb. דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, the southern route, taken by the spies (הַתָּרִים), as it says,“They went up in the south” (13:22). Another interpretation: The route of the great guide [the ark] (הַתַּיָּר) which went ahead of them, as it says, “traveled three days ahead of them to seek for them a place to settle” (10:33). - [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]		דרך האתרים: דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י, לג) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה:
and took from them a captive: It was only a single maidservant. — [Midrash Aggadah , Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu]		וישב ממנו שבי: אינה אלא שפחה אחת:
2. Israel made a vow to the Lord, and said, "If You deliver this people into my hand, I shall consecrate their cities."		ב. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:
I shall consecrate: I shall consecrate their spoils to Heaven.		והחרמתי: אקדיש שללם לגבוה:
3. The Lord heard Israel's voice and delivered the Canaanite. He destroyed them and [consecrated] their cities, and he called the place Hormah.		ג. וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:
He destroyed them: By execution.		ויחרם אתהם: בהריגה:
and their cities: He consecrated them to Heaven.		ואת עריהם: חרמי גבוה:
4. They journeyed from Mount Hor by way of the Red Sea to circle the land of Edom, and the people became disheartened because of the way.		ד. וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:
by way of the Red Sea: Since Aaron had died, and this war had come upon them, they turned back to the Red Sea route, which is the route they returned to after the decree [because of the sin] of the spies had been issued against them, as it says, “and journey into the desert by way of the Red Sea” (Deut. 1:40). Here they went back seven stations, as it says, “The children of Israel journeyed from the wells of Benei Yaakan to Moserah; there Aaron died” (ibid. 10:6). Did he really die in Moserah? Did he not die at Mount Hor? However, there [in Moserah] they again mourned for him and eulogized him, as if he had died in their presence. Go and study the stations, and you will find that there were seven stations between Moserah and Mount Hor. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Seder Olam ch. 9]		דרך ים סוף: כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם דרך ים סוף, הוא הדרך שחזרו להם כשנגזר עליהם גזירת מרגלים, שנאמר (דברים א, מ) ויסעו המדברה דרך ים סוף. וכאן חזרו לאחוריהם שבע מסעות, שנאמר (שם י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסרה מת, והלא בהר ההר מת, אלא שם חזרו והתאבלו עליו והספידוהו כאילו הוא בפניהם. וצא ובדוק במסעות ותמצא שבע מסעות מן מוסרה עד הר ההר:
to circle the land of Edom: since they did not allow them to pass through their land.		לסבב את ארץ אדום: שלא נתנם לעבור בארצו:
and the people became disheartened because of the way: Because of the hardship of traveling, which was hard for them. They said, “Now we were so close to entering the Land, and we are turning back. So did our fathers turn back and remain for thirty-eight years, until today.” Therefore, they became disheartened by the hardship of traveling. In old French, encrote lor , or encrut lor, it discouraged them. It is, however, incorrect to say that the people became disheartened בַּדָּרֶךְ, meaning “while on the way,” without explaining what caused them to become disheartened, for whenever קִצּוּר נֶפֶשׁ [literally, shortness of spirit] is mentioned in Scripture, the cause of the discouragement is specified, as in, “I could not tolerate them (וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם)” (Zech. 11:8), and as in, “He felt distressed because of the misery of Israel (וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל)” (Jud. 10:16). Anything difficult for a person to bear is called קִצּוּר נֶפֶשׁ, like a person who is beset with trouble, and his mind is not composed enough to accept it. There is no place in his heart for the distress to settle. The thing causing the distress is described as ‘large’ since it is too large for him and weighs heavily on him, as in, “and their souls also loathed Me (בָּחֲלָה בִי)” (Zech. 11:8); they were too much for Me. [And also,] “And it is so great (וְיִגְאֶה) that you hunt me like a lion” (Job 10:16). In summary, the expression shortness of spirit (קִצּוּר נֶפֶשׁ) for a thing, means that it is intolerable, and the mind cannot bear it.		ותקצר נפש העם בדרך: בטורח הדרך שהוקשה להם. אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום, לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך. ובלשון לע"ז אינקרו"ט לו"ר [נמאס להם] ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותו בדרך. ולא פירש בו במה קצרה, שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה, כגון (זכריה יא, ח) ותקצר נפשי בהם, וכגון (שופטים י, טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל, וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש, כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר, ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער, ובדבר המטריח נופל לשון גודל, שגדול הוא וכבד על האדם, כגון (זכריה יא, ח) וגם נפשם בחלה בי, גדלה עלי, (איוב י, טז) ויגאה כשחל תצודני, כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר, לשון שאין יכול לסובלו הוא, שאין הדעת סובלתו:
5. The people spoke against God and against Moses, "Why have you brought us up out of Egypt to die in this desert, for there is no bread and no water, and we are disgusted with this rotten bread."		ה. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
against God and against Moses: They equated the servant with his Master. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:21]		בא-להים ובמשה: השוו עבד לקונו:
Why have you brought us up: Both of them [were considered] equal.		למה העליתנו: שניהם שוים:
and we are disgusted: Heb. וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה. This too denotes intolerance and loathing.		ונפשנו קצה: אף זה לשון קצור נפש ומאוס:
with this rotten bread: Since the manna was absorbed into their limbs [and not excreted from their bowels], they called it rotten (Mizrachi , or cursed , according to Gur Aryeh.) They said,“This manna will eventually swell up in our stomachs.” Is there any mortal who ingests but does not excrete?- [Yoma 75b, see Rashi there]		בלחם הקלוקל: לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא:
6. The Lord sent against the people the venomous snakes, and they bit the people, and many people of Israel died.		ו. וַיְשַׁלַּח יְהֹוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:
the venomous snakes: Heb. הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, lit. the burning snakes, [so named] because they ‘burn’ a person with the venom of their fangs. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]		את הנחשים השרפים: ששורפים את האדם בארס שיניהם:
and they bit the people: Let the snake, which was smitten for speaking evil [to Eve] come and punish those who spread slander [about the manna]. Let the snake, for which all types of food taste the same, come and punish those ingrates, for whom one thing [the manna] changes into various tastes. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]		וינשכו את העם: יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:
7. The people came to Moses and said, "We have sinned, for we have spoken against the Lord and against you. Pray to the Lord that He remove the snakes from us." So Moses prayed on behalf of the people.		ז. וַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם:
So Moses prayed: From here [we learn] that someone who is asked to forgive, should not be so cruel so as not to forgive. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:23]		ויתפלל משה: מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול:
8. The Lord said to Moses, "Make yourself a serpent and put it on a pole, and let whoever is bitten look at it and live.		ח. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
on a pole: Heb. עַל נֵס, on a post, perche in French. Similarly,“and like a flagpole (וְכַנֵּס) on a hill” (Isa. 30:17);“will I raise My standard (נִסִּי) ” (ibid. 49:22);“raise a banner” (נֵס) (ibid. 13:2). Since it stands high, and serves as a signal and is to be seen, it is called נֵס (a sign).		על נס: על כלונס שקורים פירק"א בלע"ז [מוט] וכן (ישעיה ל, יז) וכנס על הגבעה, (שם מט, כב) ארים נסי, (שם יג, ב) שאו נס, ולפי שהוא גבוה לאות ולראיה קוראו נס:
whoever is bitten: Even if a dog or a donkey bit him, he would suffer injury and steadily deteriorate, but a snake bite would kill quickly. That is why it says here [regarding other bites], “will look at it”-a mere glance. But regarding the snake bite it says “he would gaze”-“and whenever a snake bit [a man], he would gaze” (verse 9), for the snake bite would not heal unless one gazed at it [the copper snake] intently (Yer. R.H. 3:9). Our Rabbis said, Does a snake cause death or life? However, when Israel looked heavenward and subjected their hearts to their Father in heaven, they would be healed, but if not, they would waste away. — [R.H. 29a]		כל הנשוך: אפילו כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך, אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית, לכך נאמר כאן וראה אותו ראיה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר והביט, והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו', שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא אם כן מביט בו בכוונה. ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים:
9. Moses made a copper snake and put it on a pole, and whenever a snake bit a man, he would gaze upon the copper snake and live.		ט. וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי:
a copper snake: He was not told to make it of copper, but Moses said,"The Holy One, blessed is He, called it a snake (נָחָשׁ), so I will make it of copper, (נְחשֶׁת), one term similar to the other term. — [Mid. Gen. Rabbah 19:31:8]		נחש נחשת: לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון:

6th Portion

Chapter 21

10. The children of Israel journeyed on and camped in Oboth.		י. וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת:
11. They journeyed from Oboth and camped in the wasteland passes in the wilderness, which faced Moab, toward the rising sun.		יא. וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ:
the wasteland passes: Heb. בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים. I do not know why they were called עִיּים, wastelands. The word עִי denotes a ruin; something swept aside with a broom. Only the letter ‘ayin’ in it belongs to the root; it derives from the word עִי“shovels” (Exod. 27:3), [and as in] וְיָעָה בָרָד,“and hail shall sweep away” (Isa. 28:17). - [Machbereth Menachem p. 135]		בעיי העברים: לא ידעתי למה נקרא שמם עיים. ועי לשון חורבה הוא דבר הטאוט במטאטא, והעי"ן בו יסוד לבדה והוא מלשון יעים, (ישעיה כח, יז) ויעה ברד:
passes: This was the route for those crossing Mount Nebo on the way to the Land of Canaan, which separates the land of Moab from the land of Amorites.		העברים: דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען, שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי:
facing Moab toward the rising sun: To the east of the land of Moab.		על פני מואב ממזרח השמש: במזרחה של ארץ מואב:
12. From there they journeyed, and they encamped along the stream of Zered.		יב. מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד:
13. From there they journeyed, and they encamped on the other side of the Arnon, which was in the desert, extending from the Amorite border, for Arnon was the Moabite border between Moab and the Amorites.		יג. מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי:
from the Amorite border: Heb. מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי, the boundary at the edge of their territory. Similarly,“the border of Moab (גְּבוּל מוֹאָב),” a term denoting an edge and an end.		מגבול האמורי: תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף:
on the other side of the Arnon: They circled the southern and eastern [sides] of the land of Moab, until they came to the other side of the Arnon [river] in the middle of the Amorite territory, to the north of the land of Moab.		מעבר ארנון: הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב:
extending from the Amorite border: A strip of Amorite territory protrudes from the Amorite border into Moabite territory [reaching] until Arnon, which is the Moabite border. The Israelites camped there, without entering the border of Moab, (for Arnon was the Moabite border, and they did not allow them to pass through their land. Even though Moses did not state this explicitly, Jephthah did explain it), as Jephthah said, “Also to the king of Moab he sent, but he was unwilling” (Jud. 11:17). Moses, however, alludes to it: “Just as the children of Esau who dwell in Seir, and the Moabites who dwell in Ar, did for me” (Deut. 2:29). [He meant to say:] Just as these [children of Esau] did not permit them to pass through their lands, but they circled around them, so did Moab too.		היוצא מגבול האמורי: רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם. ואף על פי שלא פירשה משה, פירשה יפתח, כמו שאמר יפתח (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. ומשה רמזה (דברים ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב, אף מואב כן:
14. Concerning this it is told in the account of the Wars of the Lord, "What He gave at the [Sea of] Reeds and the streams of Arnon.		יד. עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהֹוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:
Concerning this it is told: Concerning this encampment, and the miracles that happened there, “it is told in the account of the wars of the Lord”: when they relate the miracles that happened to our forefathers, they will relate: “What He gave….”		על כן: על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה', כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו':
What He gave: Heb. אֶת וָהֵב, like אֶת יָהֵב [which is the Aramaic root meaning to give]. Just as from [the root] יעד we say ועד so from יהב ‘to give’ [we get] והב, and the “vav” is [part of] the root. That is to say, what He gave (יהב) them and wrought many miracles at the Red Sea. — [Onkelos]		את והב: כמו את יהב, כמו שיאמר מן יעד ועד, כן יאמר מן יהב והב. והוי"ו יסוד הוא, כלומר את אשר יהב להם הרבה נסים בים סוף:
and the streams of Arnon: Just as we recount the miracles of the Red Sea, so should we recount the miracles that happened at the streams of Arnon, for here too, many great miracles were performed. What were those miracles?…- [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]		ואת הנחלים ארנון: כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים:
15. And the spilling of the streams that turned to settle at Ar and leaned toward the border of Moab.		טו. וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב:
The spilling of the streams: The Aramaic translation of שֶׁפֶךְ,“spilling,” is אֶשֶׁד -the spilling of the streams, for [there] the blood of the Amorites who were hidden there was spilled. The mountains were high and the gorge deep and narrow, and the mountains were so close to each other, that a man standing on the mountain on one side [of the gorge] could speak to his fellow standing on the mountain on the other side. A road passed along [the floor of] the gorge. The Amorites said, “When the Israelites enter the land by passing through the gorge, we will come out of the caves in the mountains above them and kill them with arrows and stones shot from catapults.” There were clefts in the rock on the Moabite side [of the canyon], and directly opposite those clefts, on the mountain on the Amorite side, there were protrusions, [appearing] like horns and breasts. When the Israelites prepared to pass through, the mountain of the Land of Israel trembled, like a maidservant going out to greet her mistress, and moved toward the mountain of Moab. Then those breastlike protrusions entered the clefts, killing them [the Amorites]. This is the meaning of, “that turned to settle at Ar.” The mountain swung from its place and moved toward the side of the Moabite border, and attached itself to it. Thus, “[it] leaned on the border of Moab.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]		ואשד הנחלים: תרגום של שפך אשד. שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזעדזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב:
16. From there to the well; that is the well of which the Lord said to Moses, 'Gather the people, and I will give them water.'"		טז. וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:
From there to the well: From there the flow [of blood] came to the well. How? The Holy One, blessed is He, said, “Who will inform My children of these miracles?” The proverb goes, “If you give a child bread, inform his mother” (Shab. 10b). After they passed through, the mountains returned to their places, and the well descended into the stream, and brought up the blood of the slain, their arms, and their limbs, and carried them around the camp. The Israelites saw them and sang a song. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]		ומשם בארה: משם בא האשד אל הבאר. כיצד, אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל, ראו ואמרו שירה:
17. Then Israel sang this song: "'Ascend, O well,' sing to it!		יז. אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:
Ascend, O well: from the stream, and bring up what you are to bring up. How do we know that the well informed them? For it says, “From there… the well.” Was it [really] from there? Was not [the well] with them since the beginning of the forty years? However, it descended to proclaim the miracles. Similarly, “Then Israel sang this song,” was said at the end of forty [years], but the well was given to them at the beginning of the forty [years]. Why was it [the song] written here [instead of earlier]? Because the subject [of the song] is explained in connection to what precedes it in the above text. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]		עלי באר: מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה. ומנין שהבאר הודיעה להם, שנאמר ומשם בארה. וכי משם היתה, והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, וכן אז ישיר ישראל. השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, אלא הענין הזה נדרש למעלה הימנו:
18. A well dug by princes, carved out by nobles of the people, through the lawgiver with their staffs, and from the desert, a gift.		יח. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:
A well dug out: this is the well dug out by princes, Moses and Aaron. — [See Mid. Lekach Tov, Mid. Hagadol, Mid. Aggadah]		באר חפרוה: זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן:
with their staffs: Heb. בְּמִשְׁעֲנֹתָם, with the staff [upon which the Explicit Name was engraved (Reggio edition)]. — [See Targum Jonathan, Exod. 4:20]		במשענותם: במטה:
from the desert: it was given to them [as a gift]. — [Onkelos]		וממדבר: נתנה להם:
19. From the gift, to the streams, and from the streams to the heights.		יט. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
From the gift, to the streams: As the Targum renders it [since it was given to them, it descended with them to the streams].		וממתנה נחליאל: כתרגומו:
20. From the heights to the valley in the field of Moab, at the top of the peak, that overlooks the wastelands."		כ. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
From the heights to the valley in the field of Moab: For there Moses died and the well ceased. Another interpretation: A well dug out by princes - When they encamped each tribal chieftain took his staff and drew it toward his division and his camp. The waters of the well were drawn after that mark, and came in front of the camping place of each tribe - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25].		ומבמות הגיא אשר בשדה מואב: כי שם מת משה ושם בטלה הבאר. דבר אחר כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט:
through the lawgiver: Through Moses, who was called lawgiver, as it says, “for there the portion of the lawgiver is concealed” (Deut. 33:21). But why is Moses not explicitly mentioned in this song? Because he was smitten through the well. And because Moses’ name is not mentioned, the Name of the Holy One, blessed is He, is not mentioned. This can be compared to a king who was invited to a banquet. He said,“If my friend is there, I will be there, but if not, I am not going.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:26]		במחקק: על פי משה שנקרא מחוקק, שנאמר (דברים לג, כא) כי שם חלקת מחוקק ספון. ולמה לא נזכר משה בשירה זו, לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך:
at the top of the peak: Heb. רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, as the Targum [Onkelos] renders,“the top of the height.”		ראש הפסגה: כתרגומו ריש רמתא:
the peak: Heb. פִּסְגָּה, a term denoting height. Similarly, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ (Ps. 48:14), raise high its palaces.		פסגה: לשון גובה, וכן (תהלים מח, יד) פסגו ארמנותיה, הגביהו ארמנותיה:
that overlooks: That peak [overlooks] a place called Jeshimon, a word which describes a desert, which is a desolate place (שָׁמֵם). Another interpretation: The well can be seen from the Jeshimon, for the well was hidden in the Sea of Tiberias [Kinnereth], and anyone standing on the wastelands [above the sea] can look down and see a kind of sieve in the sea, and that is the well. In this manner R. Tanchuma explained it. — [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25]		ונשקפה: אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא לשון מדבר שהוא שמם. דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר, כך דרש רבי תנחומא:

7th Portion

Chapter 21

21. Israel sent messengers to Sihon the king of the Amorites, saying:		כא. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:
Israel sent messengers: Elsewhere, the sending [of messengers] is ascribed to Moses, as it says, “So I sent messengers from the desert of Kedemoth” (Deut. 2:26). Similarly, “Moses sent messengers to the king of Edom…” (above. 20: 14), but concerning Jephthah it says, “Israel sent messengers to the king of Edom…” (Jud. 11:17). These verses supplement each other; one holds back [information by not informing us who authorized the sending of the messengers] and the other reveals [that Moses sent them]. Moses is Israel, and Israel is Moses, to teach you that the leader of the generation is equal to the entire generation, because the leader is everything. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:28]		וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:
22. "Let me pass through your land. We will not turn into fields or vineyards, nor drink well water. We shall walk along the king's road, until we have passed through your territory."		כב. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
Let me pass through your land: Even though they were not commanded to offer them peace, they nevertheless sought peace from them. — [Midrash Tanchuma Chukkath 22, Num. Rabbah 19:27]		אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:
23. But Sihon did not permit Israel to pass through his territory, and Sihon gathered all his people and went out to the desert toward Israel. He arrived at Jahaz and fought against Israel.		כג. וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:
But Sihon did not permit: Since all the Canaanite kings paid him tribute for protecting them against marauding armies, when Israel said to him, “Let me pass through your land,” he said to them, “My very presence is only to protect them from you, so how can you suggest such a thing?” - [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]		ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל אעברה בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך:
went out… toward Israel: Had Heshbon been full of gnats, no creature could have conquered it, and had Sihon been [living in] a weak village, no man could have conquered it. How much more so [was it invincible] since he [Sihon] was in Heshbon. The Holy One, blessed is He, said, “Why should I trouble My children to besiege every city?” He gave all the warriors the idea to leave the cities, and they all gathered in one place, where they were slain. From there Israel proceeded to the cities, where there met with no opposition, since only women and children were [left] there. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]		ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין, אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש, אלא נשים וטף:
24. Israel smote him with the sword, and took possession of his land from Arnon to Jabbok, as far as the children of Ammon, for the border of the children of Ammon was strong.		כד. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
for…strong: What was its strength? The warning of the Holy One, blessed is He, Who said to them [Israel],“neither distress them [Ammon]” (Deut. 2:19). - [Mid. Aggadah]		כי עז: ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם וגו':
25. Israel took all these cities, and the Israelites dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon and all its villages.		כה. וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ:
its villages: Heb. בְּנֹתֶיהָ, lit. her daughters, the villages near it.		בנתיה: כפרים הסמוכים לה:
26. For Heshbon was the city of Sihon, king of the Amorites, and he had fought against the first king of Moab, taking all his land from his possession, as far as Arnon.		כו. כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן:
and he had fought: Why was it necessary to write this? For it says,“Do not distress the Moabites” (Deut. 2:9), and Heshbon belonged to Moab, Scripture writes that Sihon had taken it from them, and through him it was made permissible for Israel. — [Chul. 60b]		והוא נלחם: למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל:
from his possession: Heb. מִיָּדוֹ, lit. from his hand, [meaning] from his possession. — [B.M. 56b]		מידו: מרשותו:
27. Concerning this, those who speak in parables say, "Come to Heshbon, may it be built and established as the city of Sihon.		כז. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן:
Concerning this: Concerning that war, which Sihon waged against Moab.		על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:
those who speak in parables say: [This refers to] Balaam, about whom it says, “He took up his parable” (23:7).		יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:
those who tell parables: Balaam and [his father] Beor. They said…. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]		המשלים: בלעם ובעור. והם אמרו:
Come to Heshbon: because Sihon could not conquer it. So he went and hired Balaam to curse it. This is what Balak [meant when he] said to him,“For I know that whoever you bless is blessed” (22:6). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Balak 4, Num. Rabbah 19:30, 20:7, Mid. Aggadah]		באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':
built and established: Heshbon under the name of Sihon, to be his city.		תבנה ותכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו:
28. For fire went forth from Heshbon, a flame from the city of Sihon; it consumed Ar of Moab, the masters of the high places of Arnon.		כח. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן:
For a fire went forth from Heshbon: After Sihon had conquered it.		כי אש יצאה מחשבון: משכבשה סיחון:
it consumed Ar of Moab: The name of that country was called Ar in Hebrew, and Lechayath in Aramaic. — [Onkelos]		אכלה ער מואב: שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחיית בלשון ארמי:
Ar of Moab: Heb. עָר מוֹאָב, Ar, which belonged to Moab. — [Onkelos]		ער מואב: ער של מואב:
29. Woe is to you, Moab; you are lost, people of Chemosh. His sons he has given over as refugees and his daughters into captivity, to Sihon, king of the Amorites.		כט. אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
Woe is to you, Moab: [Meaning] that they cursed Moab that it be delivered into his hand. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]		אוי לך מואב: שקללו את מואב שימסרו בידו:
Chemosh: The name of Moab’s god. — [I Kings 11:7]		כמוש: שם אלהי מואב:
He has given over: The one who has given over his sons, that is, [not his own sons but] the sons of Moab.		נתן: הנותן את בניו של מואב:
refugees: who flee and escape the sword, and his daughters into captivity, etc.		פליטם: נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':
30. Their kingdom is destroyed from Heshbon; it has been removed from Dibon; we laid them waste as far as Nophah which is near Medeba."		ל. וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
Their kingdom: Heb. וַנִּירָם, their kingdom.		ונירם: מלכות שלהם:
is destroyed from Heshbon, it has been removed from Dibon: The kingdom and dominion that Moab had over Heshbon terminated from there. Similarly, עַד דִּיבֹן -the Targum of סַר ‘removed’ is עַד, that is to say, the kingdom was removed from Dibon. [The word] נִיר is a term denoting kingship and dominion [resulting from] the rule of man, as in “so that there be dominion for David My servant” (I Kings 11:36). - [Onkelos]		אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבון. תרגום של סר עד, כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:
we laid them waste: Heb. וַנַּשִּׁים. The [letter] Heb. שׁ is punctuated with a dagesh [thus indicating a missing “mem,”], denoting ‘waste’ Heb. (שְׁמָמָה). Thus say those who tell parables: וַנַּשִּׁים אוֹתָם עַד נֹפַח, “we laid them waste as far as Nophah.”		ונשים: שי"ן דגושה לשון שממה, כך יאמר המושלים ונשים אותם:
31. Israel settled in the land of the Amorites.		לא. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
32. Moses sent [men] to spy out Jaazer and they captured its villages, driving out the Amorites who lived there.		לב. וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
Moses sent [men] to spy out Jaazer: The spies captured it. They said, We shall not do like the first group. We have [such] confidence in the power of Moses’ prayer that we are able to do battle. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:31]		וישלח משה לרגל את יעזר: המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם:
33. Then they turned and headed north toward the Bashan. Og, the king of Bashan, came out toward them with all his people, to wage war at Edrei.		לג. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:
34. The Lord said to Moses, "Do not fear him, for I have delivered him, his people, and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon the king of the Amorites who dwells in Heshbon.		לד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
Do not fear him: Moses was afraid to fight [against him] lest the merit of Abraham advocate for him, as it says, “The refugee came” (Gen. 14:13) -this was Og who had escaped from the Rephaim, who were smitten by Chedorlaomer and his allies at Ashteroth Karnaim, as it says, “only Og, the king of Bashan, was left of the remnant of the Rephaim” (Deut. 3:11). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:32]		אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
35. They smote him, his sons and all his people, until there was no survivor, and they took possession of his land.		לה. וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
They smote him: Moses slew him, as it says in [Tractate] Berachoth, in [the chapter beginning] Haroeh (54b): He uprooted a mountain of three parasangs [intending to throw it at the Israelites and crush them]….		ויכו אותו: משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו':

Chapter 22

1. The children of Israel journeyed and encamped in the plains of Moab, across the Jordan from Jericho.

א. וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

E-mail

Torah Reading for Chukat

Numbers 19:1-22:1

1st Portion

Chapter 19

2nd Portion

Chapter 19

Chapter 20

3rd Portion

Chapter 20

4th Portion

Chapter 20

5th Portion

Chapter 20

Chapter 21

6th Portion

Chapter 21

7th Portion

Chapter 21

Chapter 22