Torah Reading for Chukat

Numbers 19:1-22:1

Hide Rashi's Commentary

Chapter 21

21. Israel sent messengers to Sihon the king of the Amorites, saying:		כא. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:
Israel sent messengers: Elsewhere, the sending [of messengers] is ascribed to Moses, as it says, “So I sent messengers from the desert of Kedemoth” (Deut. 2:26). Similarly, “Moses sent messengers to the king of Edom…” (above. 20: 14), but concerning Jephthah it says, “Israel sent messengers to the king of Edom…” (Jud. 11:17). These verses supplement each other; one holds back [information by not informing us who authorized the sending of the messengers] and the other reveals [that Moses sent them]. Moses is Israel, and Israel is Moses, to teach you that the leader of the generation is equal to the entire generation, because the leader is everything. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:28]		וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:

22. "Let me pass through your land. We will not turn into fields or vineyards, nor drink well water. We shall walk along the king's road, until we have passed through your territory."		כב. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
Let me pass through your land: Even though they were not commanded to offer them peace, they nevertheless sought peace from them. — [Midrash Tanchuma Chukkath 22, Num. Rabbah 19:27]		אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:

23. But Sihon did not permit Israel to pass through his territory, and Sihon gathered all his people and went out to the desert toward Israel. He arrived at Jahaz and fought against Israel.		כג. וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:
But Sihon did not permit: Since all the Canaanite kings paid him tribute for protecting them against marauding armies, when Israel said to him, “Let me pass through your land,” he said to them, “My very presence is only to protect them from you, so how can you suggest such a thing?” - [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]		ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל אעברה בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך:
went out… toward Israel: Had Heshbon been full of gnats, no creature could have conquered it, and had Sihon been [living in] a weak village, no man could have conquered it. How much more so [was it invincible] since he [Sihon] was in Heshbon. The Holy One, blessed is He, said, “Why should I trouble My children to besiege every city?” He gave all the warriors the idea to leave the cities, and they all gathered in one place, where they were slain. From there Israel proceeded to the cities, where there met with no opposition, since only women and children were [left] there. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]		ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין, אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש, אלא נשים וטף:

24. Israel smote him with the sword, and took possession of his land from Arnon to Jabbok, as far as the children of Ammon, for the border of the children of Ammon was strong.		כד. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
for…strong: What was its strength? The warning of the Holy One, blessed is He, Who said to them [Israel],“neither distress them [Ammon]” (Deut. 2:19). - [Mid. Aggadah]		כי עז: ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם וגו':

25. Israel took all these cities, and the Israelites dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon and all its villages.		כה. וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ:
its villages: Heb. בְּנֹתֶיהָ, lit. her daughters, the villages near it.		בנתיה: כפרים הסמוכים לה:

26. For Heshbon was the city of Sihon, king of the Amorites, and he had fought against the first king of Moab, taking all his land from his possession, as far as Arnon.		כו. כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן:
and he had fought: Why was it necessary to write this? For it says,“Do not distress the Moabites” (Deut. 2:9), and Heshbon belonged to Moab, Scripture writes that Sihon had taken it from them, and through him it was made permissible for Israel. — [Chul. 60b]		והוא נלחם: למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל:
from his possession: Heb. מִיָּדוֹ, lit. from his hand, [meaning] from his possession. — [B.M. 56b]		מידו: מרשותו:

27. Concerning this, those who speak in parables say, "Come to Heshbon, may it be built and established as the city of Sihon.		כז. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן:
Concerning this: Concerning that war, which Sihon waged against Moab.		על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:
those who speak in parables say: [This refers to] Balaam, about whom it says, “He took up his parable” (23:7).		יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:
those who tell parables: Balaam and [his father] Beor. They said…. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]		המשלים: בלעם ובעור. והם אמרו:
Come to Heshbon: because Sihon could not conquer it. So he went and hired Balaam to curse it. This is what Balak [meant when he] said to him,“For I know that whoever you bless is blessed” (22:6). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Balak 4, Num. Rabbah 19:30, 20:7, Mid. Aggadah]		באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':
built and established: Heshbon under the name of Sihon, to be his city.		תבנה ותכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו:

28. For fire went forth from Heshbon, a flame from the city of Sihon; it consumed Ar of Moab, the masters of the high places of Arnon.		כח. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן:
For a fire went forth from Heshbon: After Sihon had conquered it.		כי אש יצאה מחשבון: משכבשה סיחון:
it consumed Ar of Moab: The name of that country was called Ar in Hebrew, and Lechayath in Aramaic. — [Onkelos]		אכלה ער מואב: שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחיית בלשון ארמי:
Ar of Moab: Heb. עָר מוֹאָב, Ar, which belonged to Moab. — [Onkelos]		ער מואב: ער של מואב:

29. Woe is to you, Moab; you are lost, people of Chemosh. His sons he has given over as refugees and his daughters into captivity, to Sihon, king of the Amorites.		כט. אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
Woe is You, Moab: [Meaning] that they cursed Moab that it be delivered into his hand. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]		אוי לך מואב: שקללו את מואב שימסרו בידו:
Chemosh: The name of Moab’s god. — [I Kings 11:7]		כמוש: שם אלהי מואב:
He has given over: The one who has given over his sons, that is, [not his own sons but] the sons of Moab.		נתן: הנותן את בניו של מואב:
refugees: who flee and escape the sword, and his daughters into captivity, etc.		פליטם: נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':

30. Their kingdom is destroyed from Heshbon; it has been removed from Dibon; we laid them waste as far as Nophah which is near Medeba."		ל. וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
Their kingdom: Heb. וַנִּירָם, their kingdom. The kingdom and dominion that Moab had over Heshbon terminated from there. Similarly, עַדדִּיבֹן -the Targum of סַר ‘removed’ is עַד, that is to say, the kingdom was removed from Dibon. [The word] נִיר is a term denoting kingship and dominion [resulting from] the rule of man, as in“so that there be dominion for David your servant” (I Kings 11:36). - [Onkelos]		ונירם: מלכות שלהם:
we laid them waste: Heb. וַנַּשִּׁים. The [letter] Heb. שׁ is punctuated with a dagesh [thus indicating a missing“mem,”], denoting ‘waste’ Heb. (שְׁמָמָה). Thus say those who tell parables, Heb. עַדנֹפַח וַנַּשִּׁים אוֹתָם, “we laid them waste as far as Nophah.”		אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבון. תרגום של סר עד, כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:

31. Israel settled in the land of the Amorites.		לא. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
32. Moses sent [men] to spy out Jaazer and they captured its villages, driving out the Amorites who lived there.		לב. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ [ויירש] וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
Moses sent [men] to spy out Jaazer: The spies captured it. They said, We shall not do like the first group. We have [such] confidence in the power of Moses’ prayer that we are able to do battle. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:31]		וישלח משה לרגל את יעזר: המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם:

33. Then they turned and headed north toward the Bashan. Og, the king of Bashan, came out toward them with all his people, to wage war at Edrei.		לג. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:
34. The Lord said to Moses, "Do not fear him, for I have delivered him, his people, and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon the king of the Amorites who dwells in Heshbon.		לד. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
Do not fear him: Moses was afraid to fight [against him] lest the merit of Abraham advocate for him, as it says, “The refugee came” (Gen. 14:13) -this was Og who had escaped from the Rephaim, who were smitten by Chedorlaomer and his allies at Ashteroth Karnaim, as it says, “only Og, the king of Bashan, was left of the remnant of the Rephaim” (Deut. 3:11). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:32]		אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:

35. They smote him, his sons and all his people, until there was no survivor, and they took possession of his land.		לה. וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
They smote him: Moses slew him, as it says in [Tractate] Berachoth, in [the chapter beginning] Haroeh (54b): He uprooted a mountain of three parasangs [intending to throw it at the Israelites and crush them]….		ויכו אותו: משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו':

Chapter 22

1. The children of Israel journeyed and encamped in the plains of Moab, across the Jordan from Jericho.

א. וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

The Judaica Press Complete Tanach
This valuable resource is truly a complete and powerful learning tool for studying and understanding the Bible. The translation is the authoritative Judaica Press version, edited by the esteemed translator and scholar, Rabbi A.J. Rosenberg.

Order Online »

JudaicaPress.com »