Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
A new online course
Starting January 22nd
Register »
Contact Us

Torah Reading for Bo

Torah Reading for Bo

 Email
Parshat Bo
Shabbat, 4 Shevat, 5778
20 January, 2018
Select a portion:
Complete: (Exodus 10:1 - 13:16; Jeremiah 46:13-28)
Show content in:

First Portion

Exodus Chapter 10

1The Lord said to Moses: "Come to Pharaoh, for I have hardened his heart and the heart of his servants, in order that I may place these signs of Mine in his midst,   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
The Lord said to Moses: Come to Pharaoh: and warn him.   ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה: והתרה בו:
that I may place: Heb. שִׁתִי, lit., My placing, that I may place. — [after the targumim]   שתי: שימי שאשית אני:
2and in order that you tell into the ears of your son and your son's son how I made a mockery of the Egyptians, and [that you tell of] My signs that I placed in them, and you will know that I am the Lord."   בוּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
I made a mockery: Heb. הִתְעַלַלְתִּי, I mocked, like “Because you mocked (הִתְעַלַלְתִּי) me” (Num. 22:29); “Will it not be just as He mocked (הִתְעַלֵל) them” (I Sam. 6:6), stated in regard to Egypt. It is not an expression meaning a “deed and acts (מַעִלָלִים),” however, for were that so, He would have written עוֹלַלְתִּי, like “and deal (וְעוֹלֵל) with them as You have dealt (עוֹלַלְתָּ) with me” (Lam. 1:22); “which has been dealt (עוֹלֵל) to me” (Lam. 1:12).   התעללתי: שחקתי, כמו (במדבר כב כט) כי התעללת בי, (שמואל א' ו ו) הלא כאשר התעולל בהם, האמור במצרים. ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו (איכה א כב) ועולל למו כאשר עוללת לי, (שם כב) אשר עולל לי:
3So Moses and Aaron came to Pharaoh and said to him, "So said the Lord, the God of the Hebrews, How long will you refuse to humble yourself before Me? Let My people go, and they will worship Me.   גוַיָּבֹ֨א משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹן֘ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵֽעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
to humble yourself: Heb. לֵעָנֹת, as the Targum [Onkelos] renders, לְאִתְכְּנָעָא, and it is derived from עָנִי. You have refused to be humble and meek before Me.   לענת: כתרגומו לאתכנעא, והוא מגזרת עני, מאנת להיות עני ושפל מפני:
4For if you refuse to let [them] go, behold, tomorrow I am going to bring locusts into your borders.   דכִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִֽנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:
5And they will obscure the view of the earth, and no one will be able to see the earth, and they will eat the surviving remnant, which remains for you from the hail, and they will eat all your trees that grow out of the field.   הוְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל | אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה:
the view of the earth: Heb. עֵין הָאָרֶץ, the view of the earth.   את עין הארץ: את מראה הארץ:
and no one will be able: Heb. יוּכַל lit., and will not be able. The seer [will not be able] to see the earth, but [the text] speaks briefly.   ולא יוכל וגו': הרואה לראות את הארץ, ולשון קצרה דבר:
6And your houses and the houses of all your servants and the houses of all the Egyptians will be filled, which your fathers and your fathers' fathers did not see since the day they were on the earth until this day.' " [Therewith,] he turned and left Pharaoh.   ווּמָֽלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶ֘יךָ֘ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֨יךָ֙ וַֽאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה:
7Pharaoh's servants said to him, "How long will this one be a stumbling block to us? Let the people go and they will worship their God. Don't you yet know that Egypt is lost?"   זוַיֹּֽאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִֽהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֨נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָֽבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם:
Don’t you yet know: Heb. הִטֶרֶם תֵּדַע, do you not know yet that Egypt is lost?-[Rashi and Rashbam from targumim]   הטרם תדע: העוד לא ידעת כי אבדה מצרים:
8[Thereupon,] Moses and Aaron were brought back to Pharaoh, and he said to them, "Go, worship the Lord your God. Who and who are going?"   חוַיּוּשַׁ֞ב אֶת־משֶׁ֤ה וְאֶת־אַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹֽלְכִֽים:
were brought back: They were brought back by a messenger, whom they [the Egyptians] sent after them, and they returned them to Pharaoh.   ויושב: הושבו על ידי שליח ששלחו אחריהם והשיבום אל פרעה:
9Moses said, "With our youth and with our elders we will go, with our sons and with our daughters, with our flocks and with our cattle we will go, for it is a festival of the Lord to us."   טוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהֹוָ֖ה לָֽנוּ:
10So he [Pharaoh] said to them, "So may the Lord be with you, just as I will let you and your young children out. See that evil is before your faces.   יוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם:
just as I will let you… out: and surely I will not let the flocks and the cattle out as you said.   כאשר אשלח אתכם ואת טפכם: אף כי אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם:
See that evil is before your faces: [Understand this] as the Targum [Onkelos] renders it. I have [also] heard an Aggadic midrash, however [which explains the passage as follows]: There is a star named Ra’ah [i.e., רָעָה meaning evil]. Pharaoh said to them [Moses and Aaron], “With my astrology I see that star ascending toward you in the desert [where you would like to go], and that is a sign of blood and slaughter.” When the Israelites sinned with the calf, and the Holy One, blessed be He, sought to kill them, Moses said in his prayer, “Why should the Egyptians say, ‘With Ra’ah He took them out…?’” (Exod. 32:12) This is what he [Pharaoh] said to them, “See that Ra’ah [evil] is opposite your faces,” [implying that their blood would be shed in the desert]. Immediately, “The Lord repented of the Ra’ah [the sign of the star]” (Exod. 32:14), and He turned the bloodshed [symbolized by this star] into the blood of the circumcision, for Joshua [in fact] circumcised them. This is the meaning of what is said: “This day I have rolled away the reproach of the Egyptians from you” (Josh. 5:9), for they were saying to you, “We see blood over you in the desert.” -[from Midrash Shir Hashirim, Wertheimer 1:2]   ראו כי רעה נגד פניכם: כתרגומו. ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר:
11Not so; let the men go now and worship the Lord, for that is what you request." And he chased them out from before Pharaoh.   יאלֹ֣א כֵ֗ן לְכ֙וּ נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה:
Not so: as you have said [that you want] to take the young children with you, but let the men go and worship the Lord. — [from Jonathan]   לא כן: כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם אלא לכו נא הגברים ועבדו את ה':
for that is what you request: ([meaning] that worship) you have requested until now, [telling me,] “Let us offer and sacrifice to our God” (Exod. 5:8), and young children do not usually offer up sacrifices. — [from Exod. Rabbah 13:5]   כי אתה אתם מבקשים: כי אותה בקשתם עד הנה (שמות ה ח) נזבחה לאלהינו, ואין דרך הטף לזבוח:
And he chased them out: This is elliptical, for it does not specify who the chaser was.   ויגרש אתם: הרי זה לשון קצר ולא פירש מי המגרש:

Second Portion

Exodus Chapter 10

12The Lord said to Moses, "Stretch forth your hand over the land of Egypt for the locusts, and they will ascend over the land of Egypt, and they will eat all the vegetation of the earth, all that the hail has left over."   יבוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָֽדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד:
for the locusts: For the plague of the locusts.   בארבה: בשביל מכת הארבה:
13So Moses stretched forth his staff over the land of Egypt, and the Lord led an east wind in the land all that day and all the night. [By the time] it was morning, the east wind had borne the locusts.   יגוַיֵּ֨ט משֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֘ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֨וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָֽאַרְבֶּֽה:
the east wind: The east wind bore the locusts because it [the east wind] came opposite it [the locust swarm], for Egypt is southwest [of Israel], as is explained elsewhere (Num. 34:3).]   ורוח הקדים: רוח מזרחית נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית היתה, כמו שמפורש במקום אחר:
14The locusts ascended over the entire land of Egypt, and they alighted within all the border[s] of Egypt, very severe; before them, there was never such a locust [plague], and after it, there will never be one like it.   ידוַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָ֠יו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַֽחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן:
and after it, there will never be one like it: And the one [the locust plague] that took place in the days of Joel, about which it is said: “the like of which has never been” (Joel 2:2), [from which] we learn that it was more severe than that of [the plague in the days of] Moses-namely because that one was [composed] of many species [of locusts] that were together: arbeh, yelek, chasil, [and] gazam; but [the locust plague] of Moses consisted of only one species [the arbeh], and its equal never was and never will be.   ואחריו לא יהיה כן: ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר (יואל ב ב) כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה:
15They obscured the view of all the earth, and the earth became darkened, and they ate all the vegetation of the earth and all the fruits of the trees, which the hail had left over, and no greenery was left in the trees or in the vegetation of the field[s] throughout the entire land of Egypt.   טווַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָ֘רֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹֽא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
no greenery: Heb. יֶרֶק, green leaf, verdure in French.   כל ירק: עלה ירוק וירדור"א בלעז [ירק]:
16Pharaoh hastened to summon Moses and Aaron, and he said, "I have sinned against the Lord your God and against you.   טזוַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמשֶׁ֣ה וּלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
17But now, forgive now my sin only this time and entreat the Lord your God, and let Him remove from me just this death."   יזוְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה:
18So he [Moses] left Pharaoh and entreated the Lord,   יחוַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהֹוָֽה:
19and the Lord reversed a very strong west wind, and it picked up the locusts and thrust them into the Red Sea. Not one locust remained within all the border[s] of Egypt.   יטוַיַּֽהֲפֹ֨ךְ יְהֹוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם:
west wind: Heb. רוּחַ-יָם, a west wind. — [from targumim]   רוח ים: רוח מערבי:
into the Red Sea: I believe that the Red Sea was partly in the west, opposite the entire southern boundary, and also east of the land of Israel. Therefore, a west wind thrust the locusts into the Red Sea [which was] opposite it [the west wind]. Likewise, we find this [written] regarding the boundaries [of Israel] that it [the Red Sea] faces the east [of Israel], as it is said: “from the Red Sea to the sea of the Philistines” (Exod. 23:31). [This signifies] from east to west, because the sea of the Philistines was to the west, as it is said concerning the Philistines, “the inhabitants of the seacoast, the nation of Cherithites” (Zeph. 2:5). [Rashi is apparently referring to the Gulf of Suez and the Gulf of Eilat, which are both branches of the Red Sea and thus are included in the expression “Red Sea.” The latter is the eastern boundary of the Holy Land, while the Gulf of Suez is Egypt’s eastern boundary. Since the Philistines dwelt on the Mediterranean seacoast, the Red Sea mentioned in that context was surely the Gulf of Eilat. The Red Sea mentioned here is the Gulf of Suez, where the locusts were deposited.]   ימה סוף: אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של ארץ ישראל, לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו. וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר (שמות כג לא) מים סוף ועד ים פלשתים, ממזרח למערב, שים פלשתים במערב היה, שנאמר בפלשתים (צפניה ב ה) יושבי חבל הים גוי כרתים:
Not one locust remained: Even the salted ones [locusts] which they [the Egyptians] had salted for themselves [to eat]. — [from Exod. Rabbah 13:7; Midrash Tanchuma, Va’era 14]   לא נשאר ארבה אחד: אף המלוחים שמלחו מהם:
20But the Lord strengthened Pharaoh's heart, and he did not let the children of Israel go out.   כוַיְחַזֵּ֥ק יְהֹוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
21The Lord said to Moses, "Stretch forth your hand toward the heavens, and there will be darkness over the land of Egypt, and the darkness will become darker."   כאוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי ח֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֽשֶׁךְ:
and the darkness will become darker: Heb. וְיָמֵֹש חֹש, [signifies] and the darkness will become darker upon them than the darkness of night, and the darkness of night will become even darker (וְיַאֲמִישׁ).   וימש חשך: ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה, וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד:
will become darker: Heb. וְיָמֵשׁ, [should be interpreted] like וְיַאִמֵשׁ. There are many words which lack the “aleph” ; since the pronunciation of the “aleph” is not so noticeable, Scripture is not particular about its absence, e.g., “in and no Arab shall pitch his tent (יַהֵל) there” (Isa. 13:20), יַהֵל is] the same as וְיַאִהֵל; “For You have girded me (וַךְתַּזְרֵנִי) with strength” (II Sam. 22:40) is like וַךְתְּאַז ְרֵנִי (Ps. 18:40). Onkelos, however, rendered it וְיָמֵשׁ as an expression of removal, similar to “He did not move (לֹא-יָמִישׁ) ” (Exod. 13:22): [Onkelos thus understands the verse to mean] “after the darkness of night turns away,” when it approaches the light of day. But [according to Onkelos] the context does not fit with the “vav” of וְיָמֵשׁ because it is written after “and there will be darkness” [and the darkness will turn away, and there will be darkness]. The Aggadic midrash (Exod. Rabbah 14:1-3) interprets it וְיָמֵשׁ as an expression [related to] “grope about (מְמַֹשֵשׁ) at noontime” (Deut. 28: 29), for it [the darkness] was doubled, redoubled, and thick to the degree that it was tangible.   וימש: כמו ויאמש יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף נכרת כל כך אין הכתוב מקפיד על חסרונה, כגון (ישעיהו יג כ) ולא יהל שם ערבי, כמו לא יאהל, לא יטה אהלו. וכן (שמואל ב כב מ) ותזרני חיל, כמו ותאזרני. ואונקלוס תרגם לשון הסרה, כמו (שמות יג כב) לא ימיש בתר דיעדי קבל ליליא, כשיגיע סמוך לאור היום. אבל אין הדבור מיושב על הוי"ו של וימש, לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך. ומדרש אגדה פותרו לשון (דברים כח כט) ממשש בצהרים, שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש:
22So Moses stretched forth his hand toward the heavens, and there was thick darkness over the entire land of Egypt for three days.   כבוַיֵּ֥ט משֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁל֥שֶׁת יָמִֽים:
and there was thick darkness… for three days, etc.: Thick darkness in which they did not see each other for those three days, and another three days of darkness twice as dark as this, so that no one rose from his place. If he was sitting, he was unable to stand, and if he was standing, he was unable to sit. Now why did He bring darkness upon them [the Egyptians]? Because there were among the Israelites in that generation wicked people who did not want to leave [Egypt]. They died during the three days of darkness, so that the Egyptians would not see their downfall and say, “They too are being smitten like us.” Also, the Israelites searched [the Egyptians’ dwellings during the darkness] and saw their [own] belongings. When they were leaving [Egypt] and asked [for some of their things], and they [the Egyptians] said, “We have nothing,” he [the Israelite] would say to him, “I saw it in your house, and it is in such and such a place.” -[from Jonathan; Tanchuma, Bo 3; Tanchuma, Va’era 14; Tanchuma Buber, Bo 3]   ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו': חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים. ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו. יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב. ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו. ועוד שחפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא:
three days: Heb. שְׁלשֶׁתיָמִים, a triad of days [a group of three consecutive days], terzeyne in Old French, and similarly, שִׁבְעַתיָמִים everywhere means a seteyne of days [a group of seven consecutive days].   שלשת ימים: שלוש של ימים טירציינ"א בלעז [קבוצה של שלשה ימים רצופים] וכן שבעת ימים בכל מקום שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]:
23They did not see each other, and no one rose from his place for three days, but for all the children of Israel there was light in their dwellings.   כגלֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים וּלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמֽוֹשְׁבֹתָֽם:

Third Portion

Exodus Chapter 10

24Pharaoh summoned Moses and said, "Go! Worship the Lord, but your flocks and your cattle shall be left. Your young children may also go with you."   כדוַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֔ה רַ֛ק צֹֽאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
shall be left: Heb. יֻצָּג, lit., shall be placed. Shall be left in its place.   יצג: יהא מוצג במקומו:
25But Moses said, "You too shall give sacrifices and burnt offerings into our hands, and we will make them for the Lord our God.   כהוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
You too shall give: Not only will our livestock go with us, but you too shall give [of your livestock or something else to sacrifice].   גם אתה תתן: לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן:
26And also our cattle will go with us; not a [single] hoof will remain, for we will take from it to worship the Lord our God, and we do not know how [much] we will worship the Lord until we arrive there."   כווְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַה־נַּֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
hoof: Heb. פַּרְסָה, the sole of a foot, plante in French. — [from Targum Yerushalmi, Rome ms. cited by The Pentateuch with Rashi Hashalem]   פרסה: פרסת רגל פלנט"א בלעז [כף רגל]:
do not know how [much] we will worship-: How intense the worship will be. Perhaps He will ask for more than we have in our possession. — [from Exod. Rabbah 18:1]   לא נדע מה נעבד: כמה תכבד העבודה שמא ישאל ממנו יותר ממה שיש בידינו:
27The Lord strengthened Pharaoh's heart, and he was unwilling to let them out.   כזוַיְחַזֵּ֥ק יְהֹוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
28Pharaoh said to him, "Go away from me! Beware! You shall no longer see my face, for on the day that you see my face, you shall die!"   כחוַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵֽעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֨סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹֽתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
29[Thereupon,] Moses said, "You have spoken correctly; I shall no longer see your face."   כטוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹֽא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ:
You have spoken correctly: You have spoken appropriately, and you have spoken at the right time. It is true that I shall no longer see your face. — [from Mechilta on Exod. 12:31]   כן דברת: יפה דברת ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך:

Exodus Chapter 11

1The Lord said to Moses, "I will bring one more plague upon Pharaoh and upon Egypt; afterwards he will let you go from here. When he lets you out, he will completely drive you out of here.   אוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה:
completely: Heb. כָּלָה [Onkelos renders: גְמִירָא. כָּלָה is therefore the equivalent of] כָּלִיל, complete. [I.e.,] He will let all of you out.   כלה: גמירא, (כלה) כליל, כולכם ישלח:
2Please, speak into the ears of the people, and let them borrow, each man from his friend and each woman from her friend, silver vessels and golden vessels."   בדַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ | מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב:
Please, speak-: Heb. דַבֶּר-נָא is only an expression of request. [The verse is saying] I ask you to warn them about this, [i.e., to ask their neighbors for vessels] so that the righteous man, Abraham, will not say He fulfilled with them [His promise] “and they will enslave them and oppress them” (Gen. 15:13), but He did not fulfill with them “afterwards they will go forth with great possessions” (Gen. 15:14). — [from Ber. 9a] I   דבר נא: אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (שם יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם:
3So the Lord gave the people favor in the Egyptians' eyes; also the man Moses was highly esteemed in the land of Egypt in the eyes of Pharaoh's servants and in the eyes of the people.   גוַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם | הָאִ֣ישׁ משֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם:

Fourth Portion

Exodus Chapter 11

4Moses said, "So said the Lord, At the dividing point of the night, I will go out into the midst of Egypt,   דוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּֽחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם:
Moses said, So said the Lord: When he stood before Pharaoh, this prophecy was said to him, for after he [Moses] left his [Pharaoh’s] presence, he did not see his face [again]. — [from Exod. Rabbah 18:1, Mishnath Rabbi Eliezer ch. 19]   ויאמר משה כה אמר ה': בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו:
At the dividing point of the night: Heb. כַּחֲצֹתהַלַיְלָה, when the night is divided. כַּחֲצֹת is like “when the meal offering was offered up (כַּעֲלוֹת) ” (II Kings 3:20); [and like] “when their anger was kindled (בַּחֲרוֹת) against us” (Ps. 124:3). This is its simple meaning, which fits its context that חֲצֹת is not a noun denoting a half. Our Rabbis, however, interpreted it like כַּחֲצִי הַלַיְלָה, at about midnight [lit., half the night], and they said that Moses said כַּחִצֹת, about midnight, meaning near it [midnight], either before it or after it, but he did not say בַּחֲצֹת, at midnight, lest Pharaoh’s astrologers err and [then] say, “Moses is a liar,” but the Holy One, blessed be He, Who knows His times and His seconds, said בַּחִצוֹת, at midnight. — [from Ber. 3b]   כחצת הלילה: כהחלק הלילה, כחצות, כמו (מלכים א' יט כה) כעלות, (תהלים קכד ג) בחרות אפם בנו, זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר של חצי. ורבותינו דרשוהו כמו בחצי הלילה (שמות יב כט) ואמרו, שאמר משה כחצות, דמשמע סמוך לו או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא, אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות:
5and every firstborn in the land of Egypt will die, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the slave woman who is behind the millstones, and every firstborn animal.   הוּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָֽרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
to the firstborn of the captive: Why were the captives smitten? So that they would not say, “Our deity has demanded [vengeance] for their [our] degradation, and brought retribution upon Egypt.” -[from Mechilta, Bo, on Exod. 12:29]   עד בכור השבי: (שמות יב כט) למה לקו השבויים, כדי שלא יאמרו, יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים:
from the firstborn of Pharaoh… to the firstborn of the slave woman: All those inferior to the Pharaoh’s firstborn and superior to the slave woman’s firstborn were included. Why were the sons of the slave women smitten? Because they too were enslaving them [the Israelites] and were happy about their misfortune. — [from Pesikta Rabbathi, ch. 17]   מבכור פרעה עד בכור השפחה: כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל. ולמה לקו בני השפחות, שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם:
and every firstborn animal: Because they [the Egyptians] worshipped it, and when the Holy One, blessed be He, punishes any nation, He punishes its deity. — [from Mechilta, Bo, on Exod. 12:29]   וכל בכור בהמה: לפי שהיו עובדין לה, וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה:
6And there will be a great cry throughout the entire land of Egypt, such as there never has been and such as there shall never be again.   ווְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֨הוּ֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף:
7But to all the children of Israel, not one dog will whet its tongue against either man or beast, in order that you shall know that the Lord will separate between the Egyptians and between Israel.   זוּלְכֹ֣ל | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֨לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֨עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:
will separate: Heb. לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ ,I say that is a term meaning sharp. Similarly " his tongue towards any man of the B'nei Yisroel." {Joshua 10:21} He did not sharpen. "Then you will utter a sharp sound.60 {II Samuel 5:24} [or:] ---"A sharp thresher." [or:] " {Isaiah 41:14} "The thoughts of a sharp one" {Proverbs 21:5}[ meaning:] a sharp and clever person. {Proverbs 10:4}[or:] You bring wealth to the hand of the clever ones---sharp merchants.   לא יחרץ כלב לשנו: אומר אני שהוא לשון שנון, לא ישנן, וכן (יהושע י כא) לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו, לא שנן, (שמואל ב' ה כד) אז תחרץ תשתנן, (ישעיהו מא טו) למורג חרוץ שנון, (משלי כא ה) מחשבות חרוץ, אדם חריף ושנון, (משלי י ד) ויד חרוצים תעשיר, חריפים, סוחרים שנונים:
will separate: Heb. יַפְלֶה, will divide. — [from Onkelos, Jonathan] See the commentary on Exod. 8:18.   אשר יפלה: יבדיל:
8And all these servants of yours will come down to me and prostrate themselves to me, saying, 'Go out, you and all the people who are at your feet,' and afterwards I will go out." [Then] he [Moses] exited from Pharaoh with burning anger.   חוְיָֽרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּֽחֳרִי־אָֽף:
And all these servants of yours will come down: [By using this phrase,] he [Moses] showed respect for the throne, because eventually Pharaoh himself went down to him at night and said, “Get up and get out from among my people” (Exod. 12:31), although Moses had not originally said, “You will come down to me and prostrate yourself to me.” -[from Exod. Rabbah 7:3; Mechilta, Bo 13]   וירדו כל עבדיך: חלק כבוד למלכות שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה (שמות יב לא) ויאמר קומו צאו מתוך עמי ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחוית לי:
who are at your feet: Who follow your advice and your way.   אשר ברגליך: ההולכים אחר עצתך והלוכך:
and afterwards I will go out: with all the people from your land.   ואחרי כן אצא: עם כל העם מארצך:
he exited from Pharaoh: After he had completed his words, he went out from before him.   ויצא מעם פרעה: כשגמר דבריו יצא מלפניו:
with burning anger: because he [Pharaoh] had said to him, “You shall no longer see my face” (Exod. 10:28)   בחרי אף: על שאמר לו (שמות י כח) אל תוסף ראות פני:
9The Lord said to Moses, "Pharaoh will not heed you, in order to increase My miracles in the land of Egypt."   טוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה לֹֽא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
in order to increase My miracles in the land of Egypt-: (“My miracles” denotes two; “to increase” denotes three.) They are the plague of the firstborn, the splitting of the Red Sea, and the stirring of the Egyptians [into the sea].   למען רבות מופתי: מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים:
10Moses and Aaron had performed all these miracles before Pharaoh, but the Lord strengthened Pharaoh's heart, and he did not let the children of Israel out of his land.   יוּמשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּֽפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהֹוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
Moses and Aaron had performed, etc.: It has already been written for us in reference to all the miracles, and it [Scripture] did not repeat it here except to juxtapose it to the following section [i.e., Exod. 12]. See Rashi’s commentary on the following verse.   ומשה ואהרן עשו וגו': כבר כתב לנו זאת בכל המופתים, ולא שנאה כאן אלא בשביל לסמכה לפרשה של אחריה:

Exodus Chapter 12

1The Lord spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying,   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
The Lord spoke to Moses and to Aaron: Since Aaron had worked and toiled with miracles just like Moses, He accorded him this honor at the first commandment by including him with Moses in [His] speech. — [from Tanchuma Buber, Bo 8; Mechilta] In early editions of Rashi, this paragraph is part of the above paragraph, the comment on 11:10. Indeed, that is how it appears in Tanchuma Buber.   ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור:
in the land of Egypt: [I.e.,] outside the city. Or perhaps it means only within the city? Therefore, Scripture states: “When I leave the city, [I will spread my hands to the Lord]” (Exod. 9:29). Now, if [even a] prayer, which is of minor importance, he [Moses] did not pray within the city, a divine communication, which is of major importance, how much more so [would God not deliver it to Moses within the city]? Indeed, why did He not speak with him within the city? Because it was full of idols. — [from Mechilta]   בארץ מצרים: חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך תלמוד לומר (לעיל ט כט) כצאתי את העיר וגו', ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים:
2This month shall be to you the head of the months; to you it shall be the first of the months of the year.   בהַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
This month: Heb. הַחֹדֶשׁ הַזֶה, lit., this renewal. He [God] showed him [Moses] the moon in its renewal and said to him, “When the moon renews itself, you will have a new month” (Mechilta). Nevertheless, [despite this rendering,] a biblical verse does not lose its simple meaning (Shab. 63a). Concerning the month of Nissan, He said to him, “This shall be the first of the order of the number of the months, so Iyar shall be called the second [month], and Sivan the third [month].”   החדש הזה: הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי:
This: Moses found difficulty [determining] the [precise moment of the] renewal of the moon, in what size it should appear before it is fit for sanctification. So He showed him with His finger the moon in the sky and said to him, “You must see a moon like this and sanctify [the month].” Now how did He show it to him? Did He not speak to him only by day, as it says: “Now it came to pass on the day that the Lord spoke” (Exod. 6:28); “on the day He commanded” (Lev. 7:38); “from the day that the Lord commanded and on” (Num. 15:23) ? Rather, just before sunset, this chapter was said to him, and He showed him [the moon] when it became dark. — [from Mechilta]   הזה: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום, שנאמר (שמות ו כח) ויהי ביום דבר ה', (ויקרא ז לח) ביום צותו, (במדבר טו כג) מן היום אשר צוה ה' והלאה, אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה:
3Speak to the entire community of Israel, saying, "On the tenth of this month, let each one take a lamb for each parental home, a lamb for each household.   גדַּבְּר֗וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּֽעָשׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵֽית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
Speak to the entire community: Heb. דַּבְּרוּ, [the plural form]. Now did Aaron speak? Was it not already stated [to Moses]: “You shall speak” (Exod. 7: 2) “and you speak to the children of Israel, saying” (Exod. 31:13)]? But they [Moses and Aaron] would show respect to each other and say to each other, “Teach me [what to say],” and the speech would emanate from between them [and it would sound] as if they both were speaking. — [from Mechilta]   דברו אל כל עדת: וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר (שמות ז ב) אתה תדבר, אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים:
to the entire community of Israel, saying, “On the tenth of… month” -: Speak today on Rosh Chodesh [the New Moon] that they should take it [the lamb] on the tenth of the month. — [From Mechilta]   אל כל עדת ישראל וגו' בעשר לחדש: דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחודש:
this: The Passover sacrifice of Egypt had to be taken on the tenth, but not the Passover sacrifice of later generations. — [from Mechilta, Pes. 96a]   הזה: פסח מצרים מקחו בעשור, ולא פסח דורות:
a lamb for each parental home: [I.e., a lamb] for one family. If [the family members] were numerous, I would think that one lamb would suffice for all of them. Therefore, the Torah says: “a lamb for a household.” -[from Mechilta]   שה לבית אבת: למשפחה אחת, הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכולן, תלמוד לומר שה לבית:
4But if the household is too small for a lamb, then he and his neighbor who is nearest to his house shall take [one] according to the number of people, each one according to one's ability to eat, shall you be counted for the lamb.   דוְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֘ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶֽׂה:
But if the household is too small for a lamb: And if they are too few to have one lamb, for they cannot eat it [all], and it will become left over (see verse 10), “then he and his neighbor… shall take.” This is the apparent meaning according to its simple interpretation. There is, however, also a midrashic interpretation, [namely that this verse comes] to teach us that after they were counted on it, [i.e., after they registered for a certain lamb,] they may diminish their number and withdraw from it and be counted on another lamb. If, however, they wish to withdraw and diminish their number, [they must do it] מִהְיוֹתמִשֶׂה [lit., from the being of the lamb]. They must diminish their number while the lamb still exists, while it is still alive, and not after it has been slaughtered. — [from Mechilta, Pes. 98a] according to the number of-Heb. בְּמִכְסַת, amount, and so “the amount of (מִכְסַת) your valuation: (Lev. 27:23).   ואם ימעט הבית מהיות משה: ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר, ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו. ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר, אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה, יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים, ולא משנשחט:
according to one’s ability to eat: [This indicates that only] one who is fit to eat-which excludes the sick and aged-who cannot eat an olive-sized portion [can be counted among the group for whom the sacrifice is killed]. — [from Mechilta]   במכסת: חשבון וכן (ויקרא כז כג) מכסת הערכך:
shall you be counted: Heb. תָּכֹסוּ [Onkelos renders:] תִּתְמְנוּן, you shall be counted.   לפי אכלו: הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית:
5You shall have a perfect male lamb in its [first] year; you may take it either from the sheep or from the goats.   השֶׂ֧ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָֽעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
perfect: without a blemish. — [from Mechilta]   תמים: בלא מום:
in its [first] year: Heb. בֶּן-שָׁנָה For its entire first year it is called בֶּן-שָׁנָה, meaning that it was born during this year. — [from Mechilta]   בן שנה: כל שנתו קרוי בן שנה כלומר שנולד בשנה זו:
either from the sheep or from the goats: Either from this [species] or from that [species], for a goat is also called שֶׂה, as it is written: “and a kid (שֶׂה עִזִים)” (Deut. 14:4). — [from Mechilta]   מן הכבשים ומן העזים: או מזה או מזה שאף עז קרויה שה, שנאמר (דברים יד ד) ושה עזים:
6And you shall keep it for inspection until the fourteenth day of this month, and the entire congregation of the community of Israel shall slaughter it in the afternoon.   ווְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָֽׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם:
And you shall keep it for inspection: Heb. לְמִשְׁמֶרֶת. This is an expression of inspection, that it [the animal] requires an inspection for a blemish four days before its slaughter. Now why was it [the designated animal] to be taken four days before its slaughter, something not required in the Passover sacrifice of later generations? Rabbi Mathia the son of Charash used to say [in response]: Behold He [God] says: “And I passed by you and saw you, and behold your time was the time of love” (Ezek. 16:8). The [time for the fulfillment of the] oath that I swore to Abraham that I would redeem his children has arrived. But they [the Children of Israel] had no commandments in their hands with which to occupy themselves in order that they be redeemed, as it is said: “but you were naked and bare” (Ezek. 16:7). So He gave them two mitzvoth, the blood of the Passover and the blood of the circumcision. They circumcised themselves on that night, as it is said: “downtrodden with your blood (בְּדָמָיִ‏) ” (ibid., verse 6), with the two [types of] blood. He [God] states also: “You, too-with the blood of your covenant I have freed your prisoners from a pit in which there was no water” (Zech. 9:11). Moreover, they [the Israelites] were passionately fond of idolatry. [Moses] said to them, “Withdraw and take for yourselves” (Exod. 12:21). [He meant:] withdraw from idolatry and take for yourselves sheep for the mitzvah. — [from Mechilta, here and on verse 21] Note that on verse 21, Rashi explains that differently.   והיה לכם למשמרת: זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה, ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכרי' ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:
shall slaughter it: Now do they all slaughter [it]? Rather, from here we can deduce that a person’s agent is like himself. — [from Mechilta, Kid. 41b] [Therefore, it is considered as if all the Israelites slaughtered the sacrifice.]   ושחטו אתו וגו': וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:
the entire congregation of the community of Israel: [This means] the congregation, the community, and Israel. From here, they [the Rabbis] said: The communal Passover sacrifices are slaughtered in three [distinct] groups, one after the other. [Once] the first group entered, the doors of the Temple court were locked [until the group finished; they were followed by the second group, etc.,] as is stated in Pesachim (64b).   קהל עדת ישראל: קהל ועדה וישראל. מכאן אמרו, פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו, נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו', כדאיתא בפסחים (דף סד א):
in the afternoon: Heb. בֵּין הָעַרְבָּיִם From six hours [after sunrise] and onward is called בֵּין הָעַרְבַּיִם, literally, between the two evenings, for the sun is inclined toward the place where it sets to become darkened. It seems to me that the expression בֵּין הָעַרְבַּיִם denotes those hours between the darkening of the day and the darkening of the night. The darkening of the day is at the beginning of the seventh hour, when the shadows of evening decline, and the darkening of the night at the beginning of the night. עֶרֶב is an expression of evening and darkness, like “all joy is darkened (וְעָרְבָה) ” (Isa. 24:11). — [from Mechilta]   בין הערבים: משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב. ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה, עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו ד), ועריבת הלילה בתחילת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד יא) ערבה כל שמחה:
7And they shall take [some] of the blood and put it on the two doorposts and on the lintel, on the houses in which they will eat it.   זוְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹֽאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
And they shall take [some] of the blood: This is the receiving of the blood [from the animal’s neck immediately after the slaughtering]. I would think that it was to be received in the hand. Therefore, Scripture says: “that is in the basin” (below, verse 22), [specifying that the blood is to be received in a vessel]. — [from Mechilta]   ולקחו מן הדם: זו קבלת הדם. יכול ביד, תלמוד לומר (פסוק כב) אשר בסף:
the… door posts: They are the upright posts, one from this side of the entrance and one from that side. — [from Kid. 22b]   המזוזת: הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן:
the lintel: Heb. הַמַשְׁקוֹף. That is the upper [beam], against which the door strikes (שׁוֹקֵף) when it is being closed, lintel in Old French. The term שְׁקִיפָה means striking, like [in the phrase] “the sound of a rattling leaf” (Lev. 26:36), [which Onkelos renders:] טַרְפָּא דְֹּשָקִיף, “bruise” (Exod. 21:25), [which Onkelos renders:] מַשְׁקוֹפֵי. — [based on Jonathan]   המשקוף: הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו לינט"ר בלעז [משקוף] ולשון שקיפה חבטה, כמו (ויקרא כו לו) קול עלה נדף, טרפא דשקיף, (שמות כא כה) חבורה משקופי:
on the houses in which they will eat it: But not on the lintel and the doorposts of a house [used] for [storing] straw or a house [used] for cattle, in which nobody lives. — [based on Mechilta]   על הבתים אשר יאכלו אתו בהם: ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר, שאין דרין בתוכו:
8And on this night, they shall eat the flesh, roasted over the fire, and unleavened cakes; with bitter herbs they shall eat it.   חוְאָֽכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
the flesh: but not sinews or bones. — [from Mechilta]   את הבשר: ולא גידים ועצמות:
and unleavened cakes; with bitter herbs: Every bitter herb is called מָרוֹר, and He commanded them to eat bitters in commemoration of “And they embittered their lives” (Exod. 1:14). — [from Pes. 39a, 116b]   על מררים: כל עשב מר נקרא מרור. וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם (שמות א יד):
9You shall not eat it rare or boiled in water, except roasted over the fire its head with its legs and with its innards.   טאַל־תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ:
You shall not eat it rare: Heb. נָא Something not roasted sufficiently is called נָא in Arabic.   אל תאכלו ממנו נא: שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי:
or boiled: All this is included in the prohibition of You shall not eat it. — [from Pes. 41b]   ובשל מבשל: כל זה באזהרת אל תאכלו:
in water: How do we know that [it is also prohibited to cook it] in other liquids? Therefore, Scripture states: וּבָשֵׁל מְבֻשָׁל, [meaning boiled] in any manner. — [from Pes. 41a]   במים: מנין לשאר משקין, תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום:
except roasted over the fire: Above (verse 8), He decreed upon it [the animal sacrifice] with a positive commandment, and here He added to it a negative [commandment]: “You shall not eat it except roasted over the fire.” -[from Pes. 41b]   כי אם צלי אש: למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו לא תעשה אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש:
its head with its legs: One should roast it completely as one, with its head and with its legs and with its innards, and one must place its intestines inside it after they have been rinsed (Pes. 74a). The expression עַל כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ is similar to the expression “with their hosts (עַל-צִבְאֹתָם) ” (Exod. 6:26), [which is] like בְּצִבְאֹתָם, as they are, this too means [they should roast the animal] as it is, all its flesh complete.   ראשו על כרעיו: צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו, ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן. ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות ו כו) על צבאותם, כמו בצבאותם, כמות שהן, אף זה כמות שהוא, כל בשרו משלם:
10And you shall not leave over any of it until morning, and whatever is left over of it until morning, you shall burn in fire.   יוְלֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
and whatever is left over of it until morning-: What is the meaning of “until morning” a second time? [This implies] adding one morning to another morning, for morning starts with sunrise, and this verse is here to make it [the prohibition] earlier, [i.e.,] that it is forbidden to eat it [the leftover flesh] from dawn. This is according to its apparent meaning. Another midrashic interpretation is that this teaches that it may not be burnt on Yom Tov but on the next day, and this is how it is to be interpreted: and what is left over from it on the first morning you shall wait until the second morning and burn it. — [from Shab. 24b]   והנתר ממנו עד בקר: מה תלמוד לומר עד בקר פעם שניה, ליתן בקר על בקר, שהבקר משמעו משעת הנץ החמה, ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, זהו לפי משמעו. ועוד מדרש אחר למד שאינו נשרף ביום טוב אלא ממחרת. וכך תדרשנו והנותר ממנו בבקר ראשון עד בקר שני תעמוד ותשרפנו:
11And this is how you shall eat it: your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and you shall eat it in haste it is a Passover sacrifice to the Lord.   יאוְכָ֘כָה֘ תֹּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהֹוָֽה:
your loins girded: Ready for the way [i.e., for travel]. — [from Mechilta]   מתניכם חגרים: מזומנים לדרך:
in haste: Heb. בְּחִפָּזוֹן, a term denoting haste and speed, like “and David was hastening (נֶחְפָז) ” (I Sam. 23:26); that the Arameans had cast off in their haste (בְּחָפְזָם) (II Kings 7:15). — [from Onkelos]   בחפזון: לשון בהלה ומהירות, כמו (שמואל א' כג כו) ויהי דוד נחפז ללכת, (מלכים ב' ז טו) אשר השליכו ארם בחפזם:
it is a Passover sacrifice to the Lord: Heb. פֶּסַח. The sacrifice is called פֶּסַח because of the skipping and the jumping over, which the Holy One, blessed be He, skipped over the Israelites’ houses that were between the Egyptians houses. He jumped from one Egyptian to another Egyptian, and the Israelite in between was saved. [“To the Lord” thus implies] you shall perform all the components of its service in the name of Heaven. (Another explanation:) [You should perform the service] in the manner of skipping and jumping, [i.e., in haste] in commemoration of its name, which is called Passover (פֶּסַח), and also [in old French] pasche, pasque, pasca, an expression of striding over. — [from Mishnah Pes. 116a,b; Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai, verse 27; Mechilta on this verse]   פסח הוא לה': הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה:
12I will pass through the land of Egypt on this night, and I will smite every firstborn in the land of Egypt, both man and beast, and upon all the gods of Egypt will I wreak judgments I, the Lord.   יבוְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֘יִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
I will pass: like a king who passes from place to place, and with one passing and in one moment they are all smitten. — [from Mechilta]   ועברתי: כמלך העובר ממקום למקום, ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין:
every firstborn in the land of Egypt: Even other firstborn who are in Egypt [will die]. Now how do we know that even the firstborn of the Egyptians who are in other places [will die]? Therefore, Scripture states: “To Him Who smote the Egyptians with their firstborn” (Ps. 136:10). — [from Mechilta]   כל בכור בארץ מצרים: אף בכורות אחרים והם במצרים, ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים, תלמוד לומר (תהלים קלו י) למכה מצרים בבכוריהם:
both man and beast: [I.e., first man and then beast.] He who started to sin first from him the retribution starts. — [from Mechilta]   מאדם ועד בהמה: מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחלת הפורענות:
and upon all the gods of Egypt-: The one made of wood will rot, and the one made of metal will melt and flow to the ground. — [from Mechilta]   ובכל אלהי מצרים: של עץ נרקבת, ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ:
will I wreak judgments-I The Lord: I by Myself and not through a messenger. — [from Passover Haggadah]   אעשה שפטים אני ה': אני בעצמי ולא על ידי שליח:
13And the blood will be for you for a sign upon the houses where you will be, and I will see the blood and skip over you, and there will be no plague to destroy [you] when I smite the [people of the] land of Egypt.   יגוְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָֽסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֨גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
And the blood will be for you for a sign: [The blood will be] for you a sign but not a sign for others. From here, it is derived that they put the blood only on the inside. — [from Mechilta 11]   והיה הדם לכם לאת: לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים:
and I will see the blood: [In fact,] everything is revealed to Him. [Why then does the Torah mention that God will see the blood?] Rather, the Holy One, blessed be He, said, “I will focus My attention to see that you are engaged in My commandments, and I will skip over you.” -[from Mechilta]   וראיתי את הדם: הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם:
and skip over: Heb. וּפָסַחְתִּי [is rendered] and I will have pity, and similar to it: “sparing פָּסוֹחַ and rescuing” (Isa. 31:5). I say, however, that every [expression of] פְּסִיחָה is an expression of skipping and jumping. [Hence,] וּפָסַחְתִּי [means that] He was skipping from the houses of the Israelites to the houses of the Egyptians, for they were living one in the midst of the other. Similarly, “skipping between (פֹּסְחִים) two ideas” (I Kings 18:21). Similarly, the lame (פִּסְחִים) walk as if jumping. Similarly, פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט means: jumping over him and rescuing him from among the slain. — [from Mechilta] Both views are found in Mechilta. The first view is also that of Onkelos.   ופסחתי: וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים:
and there will be no plague to destroy [you]: But there will be [a plague] upon the Egyptians. Let us say that an Egyptian was in an Israelite’s house. I would think that he would escape. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you,” but there will be [a plague] upon the Egyptians in your houses. Let us say that an Israelite was in an Egyptian’s house. I would think that he would be smitten like him. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you.” -[from Mechilta]   ולא יהיה בכם נגף: אבל הווה הוא במצרים הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הווה במצרי שבבתיכם, הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף:
14And this day shall be for you as a memorial, and you shall celebrate it as a festival for the Lord; throughout your generations, you shall celebrate it as an everlasting statute.   ידוְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
as a memorial: for generations.   לזכרון: לדורות:
and you shall celebrate it: The day that is a memorial for you-you shall celebrate it. But we have not yet heard which is the day of memorial. Therefore, Scripture states: “Remember this day, when you went out of Egypt” (Exod. 13: 3). we learn that the day of the Exodus is the day of memorial. Now on what day did they go out [of Egypt]? Therefore, Scripture states: “On the day after the Passover, they went out” (Num. 33:3). I must therefore say that the fifteenth of Nissan is the day of the festival, because the night of the fifteenth they ate the Passover sacrifice, and in the morning they went out.   וחגתם אתו: יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו. ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון, תלמוד לומר (שמות יג ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם, למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון. ואיזה יום יצאו, תלמוד לומר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח יצאו, הוי אומר יום חמישה עשר בניסן הוא של יום טוב, שהרי ליל חמישה עשר אכלו את הפסח ולבקר יצאו:
throughout your generations: I understand [this to mean] the smallest number of generations, [namely only] two. Therefore, Scripture states: “you shall celebrate it as an everlasting statute.” -[from Mechilta]   לדרתיכם: שומע אני מיעוט דורות שנים, תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו:
15For seven days you shall eat unleavened cakes, but on the preceding day you shall clear away all leaven from your houses, for whoever eats leaven from the first day until the seventh day that soul shall be cut off from Israel.   טושִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָֽרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
For seven days: Heb. שִׁבְעַתיָמִים, seteyne of days, i.e., a group of seven days. [See Rashi on Exod. 10:22.]   שבעת ימים: שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]:
For seven days you shall eat unleavened cakes-: But elsewhere it says: “For six days you shall eat unleavened cakes” (Deut. 16:8). This teaches [us] regarding the seventh day of Passover, that it is not obligatory to eat matzah, as long as one does not eat chametz. How do we know that [the first] six [days] are also optional [concerning eating matzah]? This is a principle in [interpreting] the Torah: Anything that was included in a generalization [in the Torah] and was excluded from that generalization [in the Torah] to teach [something] it was not excluded to teach [only] about itself, but it was excluded to teach about the entire generalization. [In this case it means that] just as [on] the seventh day [eating matzah] is optional, so is it optional in [the first] six [days]. I might think that [on] the first night it is also optional. Therefore, Scripture states: “in the evening, you shall eat unleavened cakes” (Exod. 12:18). The text established it as an obligation. — [from Mechilta]   שבעת ימים מצות תאכלו: ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות, למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. מנין אף ששה רשות תלמוד לומר ששת ימים. זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות, יכול אף לילה הראשון רשות, תלמוד לומר (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה:
but on the preceding day you shall clear away all leaven: Heb. בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן. On the day before the holiday; it is called the first [day], because it is before the seven; [i.e., it is not the first of the seven days]. Indeed, we find [anything that is] the preceding one [is] called רִאשׁוֹן, e.g., הִרִאשׁוֹן אָדָם ךְתִּוָלֵד, “Were you born before Adam?” (Job 15:7). Or perhaps it means only the first of the seven [days of Passover]. Therefore, Scripture states: “You shall not slaughter with leaven [the blood of My sacrifice]” (Exod. 34:25). You shall not slaughter the Passover sacrifice as long as the leaven still exists. — [from Mechilta, Pes. 5a] [Since the Passover sacrifice may be slaughtered immediately after noon on the fourteenth day of Nissan, clearly the leaven must be removed before that time. Hence the expression בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן must refer to the day preceding the festival.]   אך ביום הראשון תשביתו שאר: מערב יום טוב, וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה, ומצינו מוקדם קרוי ראשון, כמו (איוב טו ז) הראשון אדם תולד, הלפני אדם נולדת, או אינו אלא ראשון של שבעה, תלמוד לומר (שמות לד כה) לא תשחט על חמץ, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים:
that soul: When he [(the person) eats the leaven while he] is with his soul and his knowledge; this excludes one who commits the sin under coercion. — [from Mechilta, Kid. 43a]   הנפש ההוא: כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס:
from Israel: I [could] understand that it [the soul] will be cut off from Israel and will [be able to] go to another people. Therefore, [to avoid this error] Scripture states elsewhere: “from before Me” (Lev. 22:3), meaning: from every place which is My domain. — [from Mechilta]   מישראל: שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, תלמוד לומר במקום אחר (ויקרא כב ג) מלפני, בכל מקום שהוא רשותי:
16And on the first day there shall be a holy convocation, and on the seventh day you shall have a holy convocation; no work may be performed on them, but what is eaten by any soul that alone may be performed for you.   טזוּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
a holy convocation: Heb. מִקְרָא מִקְרָא קֹדֶשׁ is a noun. Call it [the day] holy with regard to eating, drinking, and clothing. — [from Mechilta]   מקרא קדש: מקרא שם דבר, קרא אותו קדש לאכילה ושתייה וכסות:
no work may be performed on them: even through others. — [from Mechilta]   לא יעשה בהם: אפילו על ידי אחרים:
that alone: [I.e., the necessary work for food preparation.] (I would think that even for gentiles [it is allowed]. Therefore, Scripture states: “that alone may be performed for you,” for you but not for gentiles.) That [the work needed for food] but not its preparations that can be done on the eve of the festival [e.g., repairing a spit for roasting, or a stove for cooking]. — [from Beitzah 28b]   הוא לבדו: הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב:
by any soul: Even for animals. I would think that even for gentiles. Therefore, Scripture states: “for you.” -[from Beitzah 21b, Mechilta] Another version: Therefore, Scripture states: “but,” which makes a distinction. — [from Mechilta].   לכל נפש: אפילו לבהמה יכול אף לנכרים, תלמוד לומר לכם:
17And you shall watch over the unleavened cakes, for on this very day I have taken your legions out of the land of Egypt, and you shall observe this day throughout your generations, [as] an everlasting statute.   יזוּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאֽוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹֽתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
And you shall watch over the unleavened cakes: that they should not become leavened. From here they [the Rabbis] derived that if [the dough] started to swell, she [the woman rolling it out] must moisten it with cold water. Rabbi Josiah says: Do not read:, אֶת-הַמַצּוֹת, the unleavened cakes, אֶת-הַמִצְוֹת, the commandments. Just as we may not permit the matzoth to become leavened, so may we not permit the commandments to become leavened [i.e., to wait too long before we perform them], but if it [a commandment] comes into your hand, perform it immediately. — [from Mechilta]   ושמרתם את המצות: שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד:
and you shall observe this day: from [performing] work.   ושמרתם את היום הזה: ממלאכה:
throughout your generations, [as] an everlasting statute: Since “generations” and “an everlasting statute” were not stated regarding the [prohibition of doing] work, but only regarding the celebration [sacrifice], the text repeats it here, so that you will not say that the warning of: “no work may be performed” was not said for [later] generations, but only for that generation [of the Exodus].   לדרתיכם חקת עולם: לפי שלא נאמר דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן, שלא תאמר אזהרת (לעיל טז) כל מלאכה לא יעשה, לא לדורות נאמרה, אלא לאותו הדור:
18In the first [month], on the fourteenth day of the month in the evening, you shall eat unleavened cakes, until the twenty first day of the month in the evening.   יחבָּֽרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּֽאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָֽאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
until the twenty-first day: Why was this stated? Was it not already stated: “Seven days” ? Since it says “days,” how do we know “nights” [are included in the mitzvah or commandment]? Therefore, Scripture states: “until the twenty-first day, etc.” -[from Mechilta]   עד יום האחד ועשרים: למה נאמר, והלא כבר נאמר (לעיל טו) שבעת ימים, לפי שנאמר ימים, לילות מנין, תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים וגו':
19For seven days, leavening shall not be found in your houses, for whoever eats leavening that soul shall be cut off from the community of Israel, both among the strangers and the native born of the land.   יטשִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
shall not be found in your houses: How do we know [that the same ruling applies] to [leavening found within] the borders [outside the house]? Therefore, Scripture states: “throughout all of your borders” (Exod. 13:7). Why, then, did Scripture state: “in your houses” ? [To teach us that] just as your house is in your domain, so [the prohibition against possessing leaven in] your borders [means only what is] in your domain. This excludes leaven belonging to a gentile which is in a Jew’s possession, and for which he [the Jew] did not accept responsibility. — [from Mechilta]   לא ימצא בבתיכם: מנין לגבולין, תלמוד לומר (להלן יג ז) בכל גבולך. מה תלמוד לומר בבתיכם, מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות:
for whoever eats leavening: [This passage comes] to punish with “kareth” [premature death by the hands of Heaven] for [eating] leavening. But did He not already [give the] punishment for eating leaven? But [this verse is necessary] so that you should not say that [only] for [eating] leaven, which is edible, did He punish, but for [eating] leavening, which is not edible, He would not punish. [On the other hand,] if He punished [also] for [eating] leavening and did not [state that] He punished for [eating] leaven, I would say that [only] for [eating] leavening, which causes others to become leavened did He punish, [but] for [eating] leaven, which does not leaven others, He would not punish. Therefore, both of them had to be stated. — [from Mechilta, Beitzah 7b]   כי כל אכל מחמצת: לענוש כרת על השאור, והלא כבר ענש על החמץ, אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו. ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ, הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו, חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו, לכך נאמרו שניהם:
both among the strangers and the native born of the land: Since the miracle [of the Exodus] was performed for Israel, it was necessary to [explicitly] include the strangers [who were proselytized but are not descended from Israelite stock]. — [from Mechilta]   בגר ובאזרח הארץ: לפי שהנס נעשה לישראל, הוצרך לרבות את הגרים:
20You shall not eat any leavening; throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes."   ככָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מֽוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת:
You shall not eat… leavening: [This is] a warning against eating leavening.   מחמצת לא תאכלו: אזהרה על אכילת שאור:
any leavening: This comes to include its mixture [namely that one may not eat a mixture of chametz and other foods]. — [from Mechilta]   כל מחמצת: להביא את תערובתו:
throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes: This comes to teach that it [the matzah] must be fit to be eaten in all your dwelling places. This excludes the second tithe and the matzah loaves that accompany a thanksgiving offering, [which are not fit to be eaten in all dwelling places, but only in Jerusalem]. [This insert may be Rashi’s or the work of an earlier printer or copyist.]-[from Mechilta]   בכל מושבתיכם תאכלו מצות: זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם, פרט למעשר שני וחלות תודה:

Fifth Portion

Exodus Chapter 12

21Moses summoned all the elders of Israel and said to them, "Draw forth or buy for yourselves sheep for your families and slaughter the Passover sacrifice.   כאוַיִּקְרָ֥א משֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֖ם וְשַֽׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח:
Draw forth: Whoever has sheep shall draw from his own.   משכו: מי שיש לו צאן ימשוך משלו:
or buy: Whoever has none shall buy from the market. — [from Mechilta]   וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק:
for your families: A lamb for a parental house. — [from Mechilta 3]   למשפחתיכם: שה לבית אבות:
22And you shall take a bunch of hyssop and immerse [it] in the blood that is in the basin, and you shall extend to the lintel and to the two doorposts the blood that is in the basin, and you shall not go out, any man from the entrance of his house until morning.   כבוּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵֽצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:
hyssop: Heb. אֵזוֹב. A species of herb that has thin stalks.   אזוב: מין ירק שיש לו גבעולין:
a bunch of hyssop: Three stalks are called a bunch. — [Sukkah 13a]   אגדת אזוב: שלושה קלחין קרויין אגודה:
that is in the basin: Heb. בַּסַּף, in the vessel, like “silver pitchers (סִפּוֹת) ” (II Kings 12:14). [from Mechilta]   אשר בסף: בכלי, כמו (מלכים ב' יב יד) ספות כסף:
the blood that is in the basin: Why does the text repeat this? So that you should not say that [Scripture means] one immersion for [all] the three sprinklings. Therefore, it says again: “that is in the basin,” [to indicate] that every sprinkling shall be from the blood that is in the basin-for each touching an immersion [is necessary]. — [from Mechilta]   מן הדם אשר בסף: למה חזר ושנאו, שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות, לכך נאמר עוד אשר בסף, ושתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף, על כל הגעה טבילה:
and you shall not go out, etc.: This tells [us] that once the destroyer is given permission to destroy, he does not discriminate between righteous and wicked. And night is the time that destroyers are given permission, as it is said: “in which every beast of the forest moves about” (Ps. 104:20). — [from Mechilta]   ואתם לא תצאו וגו': מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער:
23The Lord will pass to smite the Egyptians, and He will see the blood on the lintel and on the two doorposts, and the Lord will pass over the entrance, and He will not permit the destroyer to enter your houses to smite [you].   כגוְעָבַ֣ר יְהֹוָה֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהֹוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּֽתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:
will pass over: Heb. וּפָסַח, and He will have pity. This may also be rendered: and He will skip over. See Rashi on verses 11 and 13.   ופסח: וחמל, ויש לומר ודלג:
and He will not permit the destroyer: Heb. וְלֹא יִךְתֵּן, lit., and will not give. [I.e.,] He will not grant him the ability to enter, as in “but God did not permit him (נְתָנוֹ) to harm me” (Gen. 31:7).   ולא יתן המשחית: ולא יתן לו יכולת לבא, כמו (בראשית לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי:
24And you shall keep this matter as a statute for you and for your children forever.   כדוּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם:
25And it shall come to pass when you enter the land that the Lord will give you, as He spoke, that you shall observe this service.   כהוְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת:
And it shall come to pass when you enter: Scripture makes this commandment contingent upon their entry into the land, but in the desert, they were obligated only to bring one Passover sacrifice, the one they performed in the second year, [which they did] by divine mandate. — [from Mechilta]   והיה כי תבאו אל הארץ: תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית ועל פי הדבור:
as He spoke: Now where did He speak? “And I will bring you to the land, etc.” (Exod. 6:8). — [from Mechilta]   כאשר דבר: והיכן דבר, והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו ח):
26And it will come to pass if your children say to you, What is this service to you?   כווְהָיָ֕ה כִּי־יֹֽאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם:
27you shall say, It is a Passover sacrifice to the Lord, for He passed over the houses of the children of Israel in Egypt when He smote the Egyptians, and He saved our houses. And the people kneeled and prostrated themselves.   כזוַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ:
And the people kneeled and prostrated themselves: [in thanksgiving] for the tidings of the redemption, the entry into the land [of Israel], and the tidings of the children that they would have. — [from Mechilta]   ויקד העם: על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם:
28So the children of Israel went and did; as the Lord commanded Moses and Aaron, so they did.   כחוַיֵּֽלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
So the children of Israel went and did: Now did they already do [it]? Wasn’t this said to them on Rosh Chodesh? But since they accepted upon themselves [to do it], Scripture credits them for it as if they had [already] done [it]. — [from Mechilta]   וילכו ויעשו בני ישראל: וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו:
went and did: Scripture counts also the going, to give reward for the going and reward for the deed. — [from Mechilta]   וילכו ויעשו: אף ההליכה מנה הכתוב, ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה:
as the Lord commanded Moses and Aaron: [This comes] to tell Israel’s praise, that they did not omit anything of all the commandments of Moses and Aaron. And what is the meaning of “so they did” ? Moses and Aaron also did so. — [from Mechilta]   כאשר צוה ה' את משה ואהרן: להגיד שבחן של ישראל, שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן. ומהו כן עשו, אף משה ואהרן כן עשו:

Sixth Portion

Exodus Chapter 12

29It came to pass at midnight, and the Lord smote every firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the captive who is in the dungeon, and every firstborn animal.   כטוַיְהִ֣י | בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
and the Lord: Heb. וַה. Wherever it says, “and the Lord,” it means “He and His tribunal” (Exod. Rabbah 12:4), for the “vav” is an expression of addition, like “so-and-so and (“vav” ) so-and-so.”   וה': כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני:
smote every firstborn: Even [a firstborn] of another nation who was in Egypt. — [from Mechilta]   הכה כל בכור: אף של אומה אחרת והוא במצרים:
from the firstborn of Pharaoh: Pharaoh, too, was a firstborn, but he remained [alive] of the firstborn. Concerning him, He [God] says: “But, for this [reason] I have allowed you to stand, in order to show you My strength” (Exod. 9:16) at the Red Sea. — [from Mechilta]   מבכר פרעה: אף פרעה בכור היה ונשתייר מן הבכורות, ועליו הוא אומר (שמות ט טז) [בעבור הראותך את כחי בים סוף]:
to the firstborn of the captive: Because they rejoiced at Israel’s misfortune (Tanchuma 7), and furthermore, so that they would not say, “Our deity brought about this retribution” (Mechilta). The firstborn of the slave woman was included, because [Scripture] counts from the most esteemed to the lowest, and the firstborn of the slave woman is more esteemed than the firstborn of the captive. See commentary on Exodus 11:5.   עד בכור השבי: שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענות זו, ובכור השפחה בכלל היה, שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות, ובכור השפחה חשוב מבכור השבי:
30And Pharaoh arose at night, he and all his servants and all the Egyptians, and there was a great outcry in Egypt, for there was no house in which no one was dead.   לוַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
And Pharaoh arose: from his bed.   ויקם פרעה: ממטתו:
at night: Unlike the custom of kings, [who rise] three hours after daybreak. — [from Mechilta]   לילה: ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום:
he: [arose] first, and afterwards his servants. This teaches us that he went around to his servants’ houses and woke them up. — [from Mechilta]   הוא: תחילה ואחר כך עבדיו, מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן:
for there was no house in which no one was dead: If there was a firstborn, he was dead. If there was no firstborn, the oldest household member was called the firstborn, as it is said: “I, too, shall make him [David] a firstborn” (Ps. 89:28) (Tanchuma Buber 19). [Rashi explains there: I shall make him great.] Another explanation: Some Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from bachelors. Thus they would have many firstborn; sometimes one woman would have five, each one the firstborn of his father (Mechilta 13:33).   כי אין בית אשר אין שם מת: יש שם בכור מת. אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו. דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו:
31So he called for Moses and Aaron at night, and he said, "Get up and get out from among my people, both you, as well as the children of Israel, and go, worship the Lord as you have spoken.   לאוַיִּקְרָא֩ לְמשֶׁ֨ה וּלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם:
So he called for Moses and Aaron at night: [This] tells [us] that Pharaoh went around to the entrances [i.e., to the doors of the houses] of the city, and cried out, “Where is Moses staying? Where is Aaron staying?” -[from Mechilta]   ויקרא למשה ולאהרן לילה: מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי:
both you: the men.   גם אתם: הגברים:
as well as the children of Israel: The young children.   גם בני ישראל: הטף:
and go, worship the Lord as you have spoken: Everything is as you said, not as I said. “Neither will I let Israel out” (Exod. 5:2) is nullified. “Who and who are going?” (Exod. 10:8) is nullified. “But your flocks and your cattle shall be left” (Exod. 10:24) is nullified. [Instead,] take also your flocks and also your cattle. What is [the meaning of] “as you have spoken” ? You too shall give into our hands sacrifices and burnt offerings (Exod. 10:25). — [from Mechilta]   ולכו עבדו את ה' כדברכם: הכל כמו שאמרתם, ולא כמו שאמרתי אני, בטל לא אשלח (שמות ה ב) בטל מי ומי ההולכים (שם י ח) בטל רק צאנכם ובקרכם יצג (שם כד):
32Take also your flocks and also your cattle, as you have spoken, and go, but you shall also bless me."   לבגַּם־צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
Take also your flocks and also your cattle : What does "as you have spoken" mean? You too should give us sacrifices and free will offerings.   גם צאנכם גם בקרכם קחו: ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (שמות י כה):
Take… as you have spoken… but you shall also bless me: [I.e.,] pray for me that I shall not die, for I am a firstborn. — [from Onkelos]   קחו כאשר דברתם וברכתם גם אתי: התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור:
33So the Egyptians took hold of the people to hasten to send them out of the land, for they said, "We are all dead."   לגוַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
We are all dead: They said, “This is not in accordance with Moses’ decree, for he said, ‘And every firstborn in the land of Egypt will die’ (Exod. 11:5), but here, the ordinary people too are dead, five or ten in one house.” -[from Mechilta] See Rashi on verse 30.   כלנו מתים: אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר (לעיל יא ה) ומת כל בכור, וכאן אף הפשוטים מתים חמישה או עשרה בבית אחד:
34The people picked up their dough when it was not yet leavened, their leftovers bound in their garments on their shoulders.   לדוַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
when it was not yet leavened: The Egyptians did not permit them to tarry long enough for it to leaven.   טרם יחמץ: המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ:
their leftovers: Heb. מִשְׁאִרֹתָם. The remaining matzah and bitter herbs. — [from Mechilta and Jonathan]   משארתם: שירי מצה ומרור:
on their shoulders: Although they took many animals with them, they [carried the remaining matzoth and bitter herbs on their shoulders because] they loved the mitzvoth. — [from Mechilta]   על שכמם: אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה:
35And the children of Israel did according to Moses' order, and they borrowed from the Egyptians silver objects, golden objects, and garments.   להוּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
according to Moses’ order: that he said to them in Egypt: “and let them borrow, each man from his friend” (Exod. 11:2). — [from Mechilta]   כדבר משה: שאמר להם במצרים (לעיל יא ב) וישאלו איש מאת רעהו:
and garments: These meant more to them than the silver and the gold, and [thus] whatever is mentioned later in the verse is more esteemed. — [from Mechilta]   ושמלת: אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב:
36The Lord gave the people favor in the eyes of the Egyptians, and they lent them, and they emptied out Egypt.   לווַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם:
and they lent them: Even what they [the Israelites] did not request, they [the Egyptians] gave them. You say, “[Lend me] one.” [They responded,] “Take two and go!” -[from Mechilta]   וישאלום: אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך:
and they emptied out: Heb. וַיְנַצְלוּ. Onkelos renders: וְרוֹקִינוּ, and they emptied out.   וינצלו: ורוקינו:
37The children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot, the men, besides the young children.   לזוַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵֽרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵֽׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבד מִטָּֽף:
from Rameses to Succoth: They were 120 “mil” [apart]. Yet they arrived there instantly, as it is said: “and I carried you on eagles’ wings.” -[from Mechilta]   מרעמסס סכתה: מאה ועשרים מיל היו ובאו שם לפי שעה, שנאמר (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:
the men: from 20 years old and older. — [from Song Rabbah 3:6]   הגברים: מבן עשרים שנה ומעלה:
38And also, a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle, very much livestock.   לחוְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
a great mixed multitude: A mixture of nations of proselytes. — [from Zohar, vol. 2, p. 45b]   ערב רב: תערובות אומות של גרים:
39They baked the dough that they had taken out of Egypt as unleavened cakes, for it had not leavened, for they were driven out of Egypt, and they could not tarry, and also, they had not made provisions for themselves.   לטוַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּי־גֹֽרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹֽא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
matzah cakes: cakes of matzah. Dough which did not leaven is called matzah   עגת מצות: חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה:
and also, they had not made provisions for themselves: for the trip. [This verse] tells [of] Israel’s praise, [namely] that they did not say, “How will we go out into the desert without provisions?” Instead they believed and left. This is what is what is stated explicitly in the Prophets: “I remember to you the loving kindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown” (Jer. 2:2). Now what was the [Israelites’] reward? It is explained afterward: “Israel is holy to the Lord, etc.” (Jer. 2:3). — [from Mechilta]   וגם צדה לא עשו להם: לדרך. מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צדה, אלא האמינו והלכו, הוא שמפורש בקבלה (ירמיהו ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ומה שכר מפורש אחריו (שם ג) קודש ישראל לה' וגו':
40And the habitation of the children of Israel, that they dwelled in Egypt, was four hundred and thirty years.   מוּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
that they dwelled in Egypt: after the other dwellings in which they dwelled as foreigners in a land that was not theirs. — [from Mechilta]   אשר ישבו במצרים: אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם:
was four hundred and thirty years: Altogether, from the time that Isaac was born, until now, were 400 years. From the time that Abraham had seed [i.e., had a child, the prophecy] “that your seed will be strangers” (Gen. 15:13) was fulfilled; and there were another 30 years from the decree “between the parts” (Gen 15:10) until Isaac was born. It is impossible, however, to say that [they spent 400 years] in Egypt alone, because Kehath [the grandfather of Moses] was [one] of those who came with Jacob. Go and figure all his years, all the years of his son Amram, and Moses’ 80 years; you will not find them [to be] that many, and perforce, Kehath lived many of his years before he descended to Egypt, and many of Amram’s years are included in the years of Kehath, and many of Moses’ years are included in Amram’s years. Hence, you will not find 400 years counting from their arrival in Egypt. You are compelled, perforce, to say that the other dwellings [which the Patriarchs settled] were also called being “sojournings” and even in Hebron, as it is said: “where Abraham and Isaac sojourned (גָּרוּ) ” (Gen. 35:27), and [Scripture] states also “the land of their sojournings in which they sojourned” (Exod. 6:4). Therefore, you must say that [the prophecy] “your seed will be strangers” [commences] when he [Abraham] had offspring. And only when you count 400 years from the time that Isaac was born, you will find 210 years from their entry into Egypt. This is one of the things that [the Sages] changed for King Ptolemy. — [from Mechilta, Meg. 9a]   שלשים שנה וארבע מאות שנה: בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והוזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפילו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך:
41It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day, that all the legions of the Lord went out of the land of Egypt.   מאוַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהֹוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day: [This] tells [us] that as soon as the end [of this period] arrived, the Omnipresent did not keep them [even] as long as the blink of an eye. On the fifteenth of Nissan, the angels came to Abraham to bring him tidings. On the fifteenth of Nissan Isaac was born; on the fifteenth of Nissan the decree of “between the parts” was decreed. — [from Mechilta]   ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה: מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין, בחמישה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו, בחמישה עשר בניסן נולד יצחק, ובחמישה עשר בניסן נגזרה גזירת בין הבתרים:
42It is a night of anticipation for the Lord, to take them out of the land of Egypt; this night is the Lord's, guarding all the children of Israel throughout their generations.   מבלֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹֽרֹתָֽם:
It is a night of anticipation: for which the Holy One, blessed be He, was waiting and anticipating, [in order] to fulfill His promise to take them out of the land of Egypt.   ליל שמרים: שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים:
this night is the Lord’s: This is the night concerning which He said to Abraham, “On this night I will redeem your children.” -[from Mechilta]   הוא הלילה הזה לה': הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך:
guarding all the children of Israel throughout their generations: from that time onward, it [the Israelites] is guarded from harmful spirits, like the matter that is stated: “and He will not permit the destroyer, etc.” (above verse 23). — [from Mechilta]   שמרים לכל בני ישראל לדרתם: משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כג) ולא יתן המשחית וגו':
43The Lord said to Moses and Aaron, "This is the statute of the Passover sacrifice: No estranged one may partake of it.   מגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
This is the statute of the Passover sacrifice: On the fourteenth of Nissan, this section was told to them. — [from Exod. Rabbah 19:5]   זאת חקת הפסח: בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו:
No estranged one: Whose deeds have become estranged from his Father in heaven. Both a gentile and an Israelite apostate are meant. — [from Mechilta]   כל בן נכר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע:
44And every man's slave, purchased for his money you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it.   מדוְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it: [I.e., he means] his master. [This] tells [us] that the [failure to perform the] circumcision of one’s slaves prevents one from partaking of the Passover sacrifice. [These are] the words of Rabbi Joshua. Rabbi Eliezer says: The [failure to perform the] circumcision of one’s slaves does not prevent one from partaking of the Passover sacrifice. If so, what is the meaning of “then he will be permitted to partake of it” ? [“He” in this phrase is referring to] the slave. — [from Mechilta]   ומלתה אתו אז יאכל בו: רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, אם כן מה תלמוד לומר אז יאכל בו, העבד:
45A sojourner or a hired hand may not partake of it.   מהתּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
A sojourner: This is a resident alien. — [from Mechilta] [I.e., a gentile who has accepted upon himself not to practice idolatry but eats carcasses.]   תושב: זה גר תושב:
or a hired hand: This is a gentile. Now why is this [verse] stated? Aren’t they uncircumcised? And it is stated: “but no uncircumcised man may partake of it” (verse 48). But this refers to a circumcised Arab or a circumcised Gibeonite, who is a sojourner or a hired hand. — [from Mechilta]   ושכיר: זה הנכרי. ומה תלמוד לומר, והלא ערלים הם, ונאמר (פסוק מח) וכל ערל לא יאכל בו, אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר:
46It must be eaten in one house; you shall not take any of the meat out of the house to the outside, neither shall you break any of its bones.   מובְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
It must be eaten in one house: In one group, that those counted upon it may not become two groups and divide it. You say [that it means] in one group, or [perhaps] it means nothing other than in one house as is its apparent meaning, and to teach that if they started eating in the yard and it rained, that they may not enter the house. Therefore, Scripture states: “on the houses in which they will eat it” (above verse 7). From here [we deduce] that the one who eats [the Passover sacrifice] may eat [it] in two places. — [from Mechilta]   בבית אחד יאכל: בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר בחבורה אחת, או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר (פסוק ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות:
you shall not take any of the meat out of the house: [I.e.,] out of the group. — [from Mechilta]   לא תוציא מן הבית: מן החבורה:
neither shall you break any of its bones: If it [the bone] is edible, e.g., if there is an olive-sized amount of meat on it, it bears the prohibition of breaking a bone; if there is neither an olive-sized amount of meat on it nor marrow [in it], it does not bear the prohibition against breaking a bone. — [from Pes. 84b]   ועצם לא תשברו בו: הראוי לאכילה, כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם, אין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם:
47The entire community of Israel shall make it.   מזכָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
The entire community of Israel shall make it: Why was this stated? Because it says concerning the Passover sacrifice of Egypt: “a lamb for each parental home” (above verse 3), we might think that the same applies to the Passover sacrifice of later generations. Therefore, Scripture states: “The entire community of Israel shall make it.” -[from Mechilta]   כל עדת ישראל יעשו אתו: למה נאמר, לפי שהוא אומר בפסח מצרים (פסוק ג) שה לבית אבות, שנמנו עליו למשפחות, יכול אף פסח דורות כן, תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו:
48And should a proselyte reside with you, he shall make a Passover sacrifice to the Lord. All his males shall be circumcised, and then he may approach to make it, and he will be like the native of the land, but no uncircumcised male may partake of it.   מחוְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֘ לַֽיהֹוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַֽעֲשׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
he shall make a Passover sacrifice: We might think that everyone who converts must make a Passover sacrifice immediately. Therefore, Scripture states: “and he will be like the native of the land,” [indicating that] just as the native [makes the sacrifice] on the fourteenth [of Nissan], so must a proselyte [make it] on the fourteenth [of Nissan]. — [from Mechilta]   ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר:
but no uncircumcised male may partake of it: This includes one whose brothers died because of circumcision, [one] who is not considered an apostate in regards to circumcision, and [his disqualification] is not derived from “No estranged one may partake of it” (verse 43). — [from Mechilta]   וכל ערל לא יאכל בו: להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו משומד לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו (פסוק מג):
49There shall be one law for the native and for the stranger who resides in your midst."   מטתּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִֽהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם:
There shall be one law: [This verse comes] to liken a proselyte to a native also regarding other commandments in the Torah. — [from Mechilta]   תורה אחת וגו': להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה:
50All the children of Israel did; as the Lord had commanded Moses and Aaron, so they did.   נוַיַּֽעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֥ה וְאֶת־אַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
51It came to pass on that very day, that the Lord took the children of Israel out of the land of Egypt with their legions.   נאוַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:

Seventh Portion

Exodus Chapter 13

1The Lord spoke to Moses, saying,   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2"Sanctify to Me every firstborn, every one that opens the womb among the children of Israel among man and among animals; it is Mine."   בקַדֶּשׁ־לִ֨י כָל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כָּל־רֶ֨חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא:
every one that opens the womb: Heb. פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, which opened the womb first, [פֶּטֶר meaning to open] as “in The beginning of strife is like letting out (פּוֹטֵר) water” (Prov. 17:14); “ יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, they will open their lips” (Ps. 22:8). — [from Mechilta, targumim]   פטר כל רחם: שפתח את הרחם תחלה, כמו (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון, וכן (תהלים כב ח) יפטירו בשפה, יפתחו שפתים:
it is Mine: For Myself I have acquired them by smiting the firstborn of Egypt. — [from Mechilta]   לי הוא: לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים:
3Moses said to the people, "Remember this day, when you went out of Egypt, out of the house of bondage, for with a mighty hand, the Lord took you out of here, and [therefore] no leaven shall be eaten.   גוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֨יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:
Remember this day: This teaches us that we are to mention the Exodus from Egypt daily. — [from Mechilta]   זכור את היום הזה: למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום:
4Today you are going out, in the month of spring.   דהַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹֽצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָֽאָבִֽיב:
in the month of spring: Now do we not know in what month they went out? [Early editions read: Now did they not know in what month they went out?] Rather, this is what he [Moses] said to them, “See the lovingkindness that He bestowed upon you, that He took you out in a month in which it is suitable to go out, when there is neither heat nor cold nor rain,” and so it says: “He takes the prisoners out at the most opportune time (בַּכּוֹשָׁרוֹת) ” (Ps. 68:7), in the month when it is best suited (כָּשֵׁר) to go out. — [from Mechilta]   בחדש האביב: וכי לא היו יודעין באיזה חדש, אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צנה ולא גשמים. וכן הוא אומר (תהלים סח ז) מוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לצאת:
5And it will come to pass that the Lord will bring you into the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Hivvites, and the Jebusites, which He swore to your forefathers to give you a land flowing with milk and honey and you shall perform this service in this month.   הוְהָיָ֣ה כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣ יְהֹוָ֡ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַ֠כְּנַֽעֲנִ֠י וְהַֽחִתִּ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַֽחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַֽאֲבֹתֶ֨יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָֽבַדְתָּ֛ אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה:
into the land of the Canaanites, etc.: Although [Scripture] enumerated [here] only five nations, it means all seven [of the nations], for they are all included in the [term] Canaanites, [even though] there was one of the families of Canaan that had only the name Canaanite. — [from Mechilta; Tanchuma, Bo 12]   אל ארץ הכנעני וגו': אף על פי שלא מנה אלא חמשה עממין, כל שבעה גוים במשמע, שכולן בכלל כנעני הם, ואחת ממשפחת כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני:
swore to your forefathers, etc.: Concerning Abraham, it says: “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, [saying, ‘To your seed I have given this land’]” (Gen. 15:18); and concerning Isaac it says: “Sojourn in this land […for to you and to your seed I will give all these lands, and I will set up the oath that I swore to Abraham your father]” (Gen. 26:3); concerning Jacob it says: “the land upon which you are lying [to you I will give it and to your seed]” (Gen. 28:13). — [from Mechilta]   נשבע לאבתיך וגו': באברהם הוא אומר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו', וביצחק הוא אומר (שם כו ג) גור בארץ הזאת וגו', וביעקב הוא אומר (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו':
flowing with milk and honey: Milk flows from the goats’ [udders], and honey flows from the dates and the figs. — [from Kethuboth 111b]   זבת חלב ודבש: החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים ומן התאנים:
this service: [that] of the Passover sacrifice (Mechilta, Pes. 96a, Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai). Now was it not already stated above (12:25): “And it shall come to pass when you enter the land [that you should keep this service], etc.” Now why did [Scripture] repeat it? Because of the thing that was newly introduced in it. In the former chapter (12:26), it says: “And it will come to pass if your children say to you, ‘What is this service to you?’” [There,] Scripture refers to a wicked son, who excludes himself from the community [by saying “to you”], and here (verse 8), “And you shall tell your son,” refers to a son who does not know to ask. Scripture teaches you that you yourself should initiate the discourse for him (Mechilta 14) with words of the Aggadah, which draw his interest [lit., draw the heart]. — [from Mechilta 18:14]   את העבדה הזאת: של פסח. והלא כבר נאמר למעלה (יב כה) והיה כי תבואו אל הארץ וגו', ולמה חזר ושנאה, בשביל דבר שנתחדש בה. בפרשה ראשונה נאמר (שם כו) והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא את עצמו מן הכלל, וכאן (פסוק ח) והגדת לבנך, בבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב:
6For seven days you shall eat unleavened cakes, and on the seventh day, there is a festival for the Lord.   ושִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַיהֹוָֽה:
7Unleavened cakes shall be eaten during the seven days, and no leaven shall be seen of yours [in your possession], and no leavening shall be seen of yours throughout all of your borders.   זמַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹא־יֵֽרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹא־יֵֽרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ:
8And you shall tell your son on that day, saying, "Because of this, the Lord did [this] for me when I went out of Egypt."   חוְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּֽעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם:
Because of this: In order that I fulfill His commandments, such as these [commandments of] the Passover sacrifice, matzah, and bitter herbs. — [from Jonathan, Passover Haggadah]   בעבור זה: בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו:
the Lord did [this] for me: [Scripture] alluded to a reply to the wicked son, to say, “the Lord did [this] for me,” but not for you. Had you been there, you would not have been worthy of being redeemed. — [from Mechilta]   עשה ה' לי: רמז תשובה לבן רשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל:
9And it shall be to you as a sign upon your hand and as a remembrance between your eyes, in order that the law of the Lord shall be in your mouth, for with a mighty hand the Lord took you out of Egypt.   טוְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָֽדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖ה בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם:
And it shall be to you as a sign: The Exodus from Egypt shall be to you as a sign. — [from Jonathan]   והיה לך לאות: יציאת מצרים תהיה לך לאות:
upon your hand and as a remembrance between your eyes: This means that you shall write these passages [verses 1:10 and 11:16] and bind them on the head and on the arm.   על ידך ולזכרון בין עיניך: שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע:
upon your hand: On the left hand. Therefore, in the second section, (Verse 16) יָדְכָה is written with the full spelling, to explain thereby [that it means] the hand (יָד) that is weaker (כֵּהָה). — [from Men. 37b]   על ידך: יד שמאל, לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה (פסוק טז) לדרוש בה, יד שהיא כהה:
10And you shall keep this statute at its appointed time, from year to year.   יוְשָֽׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַֽחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמֽוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה:
from year to year: Heb. מִיָמִים יָמִימָה, from year to year. — [from Onkelos].   מימים ימימה: משנה לשנה:
11And it will come to pass when the Lord will bring you into the land of the Canaanites, as He swore to you and to your forefathers, and He has given it to you,   יאוְהָיָ֞ה כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤ יְהֹוָה֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכְּנַֽעֲנִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ:
And it will come to pass when… will bring you: Some of our Sages learned from here that the firstborn that were born in the desert were not sanctified. The one who rules that they were sanctified explains this “entry” as saying: If you fulfill it [this commandment] in the desert, you will merit to fulfill it there [in the Holy Land]. — [from Bechoroth 4b]   והיה כי יבאך: יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנם לארץ ותקיימוהו שם:
as He swore to you: Now where did He swear to you? “And I will bring you to the land, concerning which I raised, etc.” (Exod. 6:8). — [from Mechilta]   נשבע לך: והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו ח):
and He has given it to you: It should seem to you as if He gave it to you today, and it should not seem to you as an inheritance from your forefathers. — [from Mechilta]   ונתנה לך: תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות:
12that you shall give over to the Lord whatever opens the womb, and every miscarriage that opens the womb of an animal which will be yours, the males belong to the Lord.   יבוְהַֽעֲבַרְתָּ֥ כָל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם לַֽיהֹוָ֑ה וְכָל־פֶּ֣טֶר | שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לַיהֹוָֽה:
That you shall give over: Heb. וְהַעִבַרְךְתָּ is only an expression of separation, and so [Scripture] states: “and you shall give over (וְהַעִבַרְךְתֶּם) his inheritance to his daughter” (Num. 27:8). — [from Mechilta]   והעברת: אין והעברת אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר (במדבר כז ח) והעברתם את נחלתו לבתו:
and every miscarriage: Heb. שֶׁגֶר, an aborted fetus, which its mother ejected (ֹשֶֹשָגַּרְךְתּוֹ) and sent out before its time. The text teaches you that it is holy in regards to freeing the one that follows it. A fetus that is not aborted is also called שֶׁגֶר, like “the offspring (שְׁגַר) of your cattle” (Deut. 7:13), but this [verse] came only to teach [us] about the aborted fetus, because [Scripture] already stated: “whatever opens the womb.” If you say that the firstborn of an unclean animal is meant, [Scripture] came and explained elsewhere “of your cattle and of your flocks” (Deut. 15:19). In another way we can explain: “you shall give over to the Lord whatever opens the womb,” that the text speaks of the firstborn of man. — [from Mechilta]   שגר בהמה: נפל ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו, ולמדך הכתוב שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו. ואף שאינו נפל קרוי שגר, כמו (דברים ז יג) שגר אלפיך. אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתיב כל פטר רחם. ואם תאמר אף בכור בהמה טמאה במשמע בא ופירש במקום אחר (דברים טו יט) בבקרך ובצאנך. לשון אחר יש לפרש והעברת כל פטר רחם, בבכור אדם הכתוב מדבר:
13And every firstborn donkey you shall redeem with a lamb, and if you do not redeem [it], you shall decapitate it, and every firstborn of man among your sons, you shall redeem.   יגוְכָל־פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַֽעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה:
firstborn donkey: But not the firstborn of other unclean animals (Mechilta). This is a biblical edict [decreed that the firstling donkey be redeemed] because the firstborn of the Egyptians were likened to donkeys. Moreover, because they [the donkeys] assisted the Israelites in their departure from Egypt, (for there was not a single Israelite who did not take donkeys from Egypt) laden with the silver and gold of the Egyptians. — [from Bech. 5b]   פטר חמר: ולא פטר שאר בהמה טמאה, וגזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים, שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים:
you shall redeem with a lamb: He must give the lamb to a kohen. The firstborn donkey is permitted to be used, and the lamb is the ordinary property [i.e., unconsecrated] of the kohen. — [from Bech. 9a, b] [I.e., the lamb has no sanctity and may be used by the kohen.]   תפדה בשה: נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן:
you shall decapitate it: He decapitates it with a cleaver from behind and kills it (Bech. 13a). He caused the kohen to lose his money [by neglecting to give him the redemption lamb]. Therefore, he must lose his own money [by decapitating his donkey]. — [from Bech. 10b]   וערפתו: עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יפסיד ממונו:
and every firstborn of man among your sons, you shall redeem: His redemption [price] is established elsewhere (Num. 18:16) as five selas.   וכל בכור אדם בבניך תפדה: חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר:
14And it will come to pass if your son asks you in the future, saying, "What is this?" you shall say to him, "With a mighty hand did the Lord take us out of Egypt, out of the house of bondage.   ידוְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הֽוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
if your son asks you in the future: Heb. מָחָר מָחָר sometimes means “now” and מָחָר sometimes means “at a later time,” such as it does here and such as “In time to come מָחָר, your children might say to our children” (Josh. 22:24), which refers to the children of Gad and the children of Reuben. — [from Mechilta]   כי ישאלך בנך מחר: יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן:
“What is this?”: This is [the question of] the simple child, [referred to in the Haggadah,] who does not know how to pose his question in depth, and asks a general question: “What is this?” Elsewhere it [Scripture] says: “What are the testimonies, the statutes, and the judgments, etc.?” (Deut. 6: 20). This is the question of the wise son. The Torah spoke regarding four sons: the wicked one (Exod. 12:26), the one who does not understand to ask (Exod. 13:8), the one who asks [a] general [question], and the one who asks in a wise manner. — [from Yerushalmi, Pes. 10:4]   מה זאת: זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו', הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה:
15And it came to pass when Pharaoh was too stubborn to let us out, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, both the firstborn of man and the firstborn of beast. Therefore, I slaughter [for a sacrifice] all males that open the womb, and every firstborn of my sons I will redeem.   טווַיְהִ֗י כִּֽי־הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֘ לְשַׁלְּחֵ֒נוּ֒ וַיַּֽהֲרֹ֨ג יְהֹוָ֤ה כָּל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד־בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לַֽיהֹוָ֗ה כָּל־פֶּ֤טֶר רֶ֨חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכָל־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה:
16And it shall be for a sign upon your hand and for ornaments between your eyes, for with a mighty hand did the Lord take us out of Egypt.   טזוְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הֽוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם:
and for ornaments between your eyes: Heb. וּלְטוֹטָפֹת, tefillin. Since they are [composed of] four compartments, they are called טֹטָפֹת, ‎טט in Coptic meaning two, and פת in Afriki (Phrygian) meaning two (Men. 34b) [thus 2+2=4 boxes of tefillin]. Menachem (Machbereth Menachem p. 99), however, classified it [טוֹטָפֹת] with “Speak (הַטֵף) to the south” (Ezek. 21:2) and “Preach not (אַל-תּטִּיפוּ)” (Micah 2:6), an expression of speech, like “and as a remembrance” (Exod. 13:9), for whoever sees them [the tefillin] bound between the eyes will recall the miracle [of the Exodus] and speak about it.   ולטוטפת: תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) ולזכרון, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו:

Maftir Portion

Exodus Chapter 13

14And it will come to pass if your son asks you in the future, saying, "What is this?" you shall say to him, "With a mighty hand did the Lord take us out of Egypt, out of the house of bondage.   ידוְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הֽוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
if your son asks you in the future: Heb. מָחָר מָחָר sometimes means “now” and מָחָר sometimes means “at a later time,” such as it does here and such as “In time to come מָחָר, your children might say to our children” (Josh. 22:24), which refers to the children of Gad and the children of Reuben. — [from Mechilta]   כי ישאלך בנך מחר: יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן:
“What is this?”: This is [the question of] the simple child, [referred to in the Haggadah,] who does not know how to pose his question in depth, and asks a general question: “What is this?” Elsewhere it [Scripture] says: “What are the testimonies, the statutes, and the judgments, etc.?” (Deut. 6: 20). This is the question of the wise son. The Torah spoke regarding four sons: the wicked one (Exod. 12:26), the one who does not understand to ask (Exod. 13:8), the one who asks [a] general [question], and the one who asks in a wise manner. — [from Yerushalmi, Pes. 10:4]   מה זאת: זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו', הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה:
15And it came to pass when Pharaoh was too stubborn to let us out, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, both the firstborn of man and the firstborn of beast. Therefore, I slaughter [for a sacrifice] all males that open the womb, and every firstborn of my sons I will redeem.   טווַיְהִ֗י כִּֽי־הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֘ לְשַׁלְּחֵ֒נוּ֒ וַיַּֽהֲרֹ֨ג יְהֹוָ֤ה כָּל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד־בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לַֽיהֹוָ֗ה כָּל־פֶּ֤טֶר רֶ֨חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכָל־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה:
16And it shall be for a sign upon your hand and for ornaments between your eyes, for with a mighty hand did the Lord take us out of Egypt.   טזוְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הֽוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם:
and for ornaments between your eyes: Heb. וּלְטוֹטָפֹת, tefillin. Since they are [composed of] four compartments, they are called טֹטָפֹת, ‎טט in Coptic meaning two, and פת in Afriki (Phrygian) meaning two (Men. 34b) [thus 2+2=4 boxes of tefillin]. Menachem (Machbereth Menachem p. 99), however, classified it [טוֹטָפֹת] with “Speak (הַטֵף) to the south” (Ezek. 21:2) and “Preach not (אַל-תּטִּיפוּ)” (Micah 2:6), an expression of speech, like “and as a remembrance” (Exod. 13:9), for whoever sees them [the tefillin] bound between the eyes will recall the miracle [of the Exodus] and speak about it.   ולטוטפת: תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) ולזכרון, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו:

Haftarah

Jeremiah Chapter 46

13The word that the Lord spoke to Jeremiah the prophet, concerning the coming of Nebuchadrezzar king of Babylon to smite the land of Egypt.   יגהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
concerning the coming of Nebuchadnezzar: This was a second blow, [viz.] that Nebuchadnezzar laid Egypt waste in the twenty-seventh year of his reign (Ezek. 29:17), as we learned in Seder Olam (ch. 26).  
14Proclaim it in Egypt and let it be heard in Migdol, and let it be heard in Noph and in Tahpanhes, say, "Stand fast and prepare yourself, for the sword has devoured round about you."   ידהַגִּ֚ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָֽכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ:
“Stand fast and prepare yourself”: for the war. והכן means “and prepare.”  
15Why have your mighty men been swept away? None of them stood, for the Lord pushed him down.   טומַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהֹוָ֖ה הֲדָפֽוֹ:
been swept away?: Heb. נסחף. Your mighty men have been swept away and have slid. Cf.“sweeping (סֹחֵף) rain” (Prov. 28:3);“His field has been inundated (נסתחפה)” (Kethuboth 1:6). Menahem (Machbereth p. 126) classified it as an expression of complete destruction, and so did he classify סחף מטר. Dunash, however, interprets מטר סחף like מטר סועף, cutting rain. Cf.“Lops off (מְסָעֵף) the branches with a saw” (Isa. 10:33).  
16He made many stumbling blocks, yea, they joined one another, and they said, "Arise, and let us return to our own people and to the land of our birth, before the oppressing sword."   טזהִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה | וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה:
He made many stumbling blocks: The Holy One, blessed be He, Who pushed him down, made many stumbling blocks for him.  
yea, they joined: Heb. נפל [lit. fell]. They joined one another, saying, Arise and let us go back to our own people, whence we came to wage war.  
the oppressing sword: Heb. חרב. Jonathan renders: The sword of the enemy, which is like intoxicating wine. היונה. An expression of wine (יין). Another interpretation: It is an expression of oppression (אונאה).  
17There they called out, "Pharaoh, king of Egypt, who made a lot of noise, has allowed the appointed time to pass by!"   יזקָֽרְא֖וּ שָׁ֑ם פַּרְעֹ֚ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ שָׁא֔וֹן הֶֽעֱבִ֖יר הַמּוֹעֵֽד:
There they called out: In the battle, they proclaimed publicly a reproachful byword.  
“Pharaoh, king of Egypt, who made a lot of noise”: Who would raise the sound of his noise, the noises to boast with his armies.  
has allowed the appointed time to pass by: For he had appointed a set time to go forth and wage war, and he did not go forth, and the day of the appointed time passed by.  
18As long as I live, says the King, Whose name is the Lord of Hosts, that as sure as Tabor is among the mountains, and Carmel is by the sea, it shall come about.   יחחַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּי כְּתָב֣וֹר בֶּֽהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא:
that as sure as Tabor is among the mountains: Just as it is a true fact that Tabor is fast among the mountains and Mount Carmel is by the sea, so is it true that this thing shall come upon Egypt.  
19O you daughter who lives in Egypt, make for yourself equipment for exile, for Noph shall become waste and desolate without an inhabitant.   יטכְּלֵ֚י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּֽי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
equipment for exile: When a person embarks on a journey, he prepares for himself a flask and an earthenware cup with which to drink.  
desolate: Heb. ונצחה, an expression of desolation (ציה).  
20Egypt was a fair heifer; destruction from the north is coming, yea it is coming!   כעֶגְלָ֥ה יְפֵֽה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא:
a fair heifer: A beautiful kingdom.  
destruction: peoples that kill [acc. to Jonathan]. קֶרֶץ is an expression of cutting. Cf.“I… was cut (קֹרצתי) out of clay” (Job 33: 6).  
from the north: From Babylon.  
21Also her princes who are in her midst are like fattened calves, for they too turn around and flee together, they do not hold their ground, for the day of their calamity has come upon them, the time of their visitation.   כאגַּם־שְׂכִרֶ֚יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם:
Also her princes: Heb. שְׂכִרֶיהָ, her princes. Cf.“with the great razor (הַשְׂכִירָה) ” (Isa. 7: 20).  
fattened: (kopla in O.F., couple in modern French).  
turn around: Turned their back to seek to flee.  
22Its voice shall go like [that of] the snake, for they will march with an army and will come against her with axes as if they were hewers of wood.   כבקוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹֽטְבֵ֖י עֵצִֽים:
Its voice shall go like [that of] the snake: The “snake” comes to teach us about Egypt but ends by learning. For we learn from here that when the Holy One, blessed be He, said to the serpent, “You shall walk on your belly” (Gen. 3:14), He severed his feet, and his voice went to the end of the world. So we learned in the ‘Thirty-two Methods of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Jose the Galilean’ (Method 12).  
for they will march with an army: against her.  
23They will cut down her forest, says the Lord, for they are innumerable, for they are more numerous than locusts and they are uncountable.   כגכָּֽרְת֚וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵֽחָקֵ֑ר כִּ֚י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר:
They will cut down her forest: They have power to cut down her forest.  
for they are innumerable: [lit. it shall not be fathomed, i.e.,] the number of their host.  
24The daughter of Egypt has been put to shame; she has been delivered into the hand[s] of the people of the north.   כדהֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן:
25The Lord of Hosts, the God of Israel has said: Lo I will visit upon Amon of No and upon Pharaoh and upon Egypt, and upon their gods and upon their kings, both upon Pharaoh and upon those who put their trust in him.   כהאָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֚י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּֽטְחִ֖ים בּֽוֹ:
upon Amon: Heb. אל אמון, [lit. to Amon,] upon Amon, upon the prince Amon. There are some that are an expression of greatness. Cf.“Are you greater than the greatness of No (מִנֹא אָמוֹן) ?” (Nahum 3:8).  
of No: The great Alexandria (les seigneurs d’Alexandria in O.F.).  
26And I will deliver them into the hand[s] of those who seek their lives and into the hand[s] of Nebuchadrezzar, king of Babylon, and into the hand[s] of his servants-and after that it will be inhabited again as in the days of old, says the Lord.   כווּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַֽחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהֹוָֽה:
and after that: At the end of forty years, as Ezekiel stated (29:1 3ff.).  
27You fear not, O Jacob My servant, and be not dismayed, O Israel! for behold, I will redeem you from afar and your children from the land of their captivity, and Jacob shall return and be quiet and at ease, and there shall be none who disturb his rest.   כזוְ֠אַתָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֚י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִֽנְנִ֚י מֽוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַֽׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד:
You fear not: The righteous men who were in Egypt, who were exiled there against their will.  
28You fear not, My servant Jacob, says the Lord, for I am with you, for I will make a full end of all the nations where I have driven you, but of you I will not make a full end, but I will chastise you justly, and I will not completely destroy you.   כחאַ֠תָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֚י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶֽעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָל־הַגּוֹיִ֣ם | אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶֽעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ:
justly: With sparing justice, little by little.  
completely destroy: Heb. ונקה [lit. clean,] an expression of sweeping and destroying, and Jonathan too rendered it an expression of destroying.  
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email