Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Naso

Torah Reading for Naso

Numbers 4:21-7:89

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 4

21. The Lord spoke to Moses saying:   כא. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
22. Take a census of the sons of Gershon, of them too, following their fathers' houses, according to their families.   כב. נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
Take a census of the sons of Gershon, of them too: As I commanded you with regards to the children of Kohath, to see how many there are who have reached the category of [those fit for] service.   את ראש בני גרשון גם הם: כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה:
23. From the age of thirty years and upward, until the age of fifty years you shall count them, all who come to join the legion, to perform service in the Tent of Meeting.   כג. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
24. This is the service of the Gershonite families to serve and to carry.   כד. זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא:
25. They shall carry the curtains of the Mishkan and the Tent of Meeting, its covering and the tachash skin covering overlaid upon it, and the screen for the entrance to the Tent of Meeting.   כה. וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
the curtains of the Mishkan: The ten lower ones.   את יריעות המשכן: עשר תחתונות:
and the Tent of Meeting: The curtains of goat hair made as a tent over it.   ואת אהל מועד: יריעות עזים העשויות לאהל עליו:
its covering: The ram skins dyed red.   מכסהו: עורות אילים מאדמים:
the screen for the entrance: The screen on the east side.   מסך פתח: וילון המזרחי:
26. The hangings of the courtyard, the screen at the entrance of the gate of the courtyard which is around the Mishkan and the altar, their ropes, all the work involved, and everything that is made for them, and thus shall they serve.   כו. וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ | פֶּתַח | שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ:
which are around the Mishkan: That is to say, the hangings and the screen of the courtyard, which shelter and protect the Mishkan and the copper altar all around.   אשר על המשכן: כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב:
and everything that is made for them: As the Targum [understands it]: everything that is given over to them, that is, to the sons of Gershon.   ואת כל אשר יעשה להם: כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון:
27. All the service of the sons of Gershon shall be by the instruction of Aaron and his sons, regarding all their burden and all their service. You shall designate their entire burden as their charge.   כז. עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם:
by the instruction of Aaron and his sons: Which of the sons was appointed over them? [The answer is:] “under the supervision of Ithamar the son of Aaron the priest” (verse 28).   על פי אהרן ובניו: ואיזה מהבנים ממונה עליהם, ביד איתמר בן אהרן הכהן:
28. This is the service of the families of the sons of Gershon in the Tent of Meeting, and their charge, which was under the supervision of Ithamar, the son of Aaron the kohen.   כח. זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

2nd Portion

Chapter 4

29. [As for] the sons of Merari, you shall count them by their families, according to their fathers' houses.   כט. בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:
30. From the age of thirty years and upward until the age of fifty years, you shall count them, all who come to the legion, to perform service in the Tent of Meeting.   ל. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
31. This is the charge of their burden for all their service in the Tent of Meeting: the planks of the Mishkan, its bars, its pillars, and its sockets.   לא. וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:
32. The pillars of the surrounding courtyard, their sockets, their pegs, and their ropes, all their implements for all the work involved. You shall designate by name the implements charged to them for their burden.   לב. וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם:
pegs and ropes: of the pillars, since the pegs and ropes of the hangings were included in the burden assigned to the sons of Gershon. There were pegs and ropes for the bottom of the curtains and the hangings so that the wind should not lift them up, and there were pegs and ropes for the pillars all around, from which to hang the hangings from their upper edge with poles and rods, as was taught in [the Baraitha] Melecheth HaMishkan. — [ch. 5]   ויתדתם ומיתריהם: של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה, שלא תגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה, וקלונסאות וקונטסין, כמו ששנויה במלאכת המשכן:
33. This is the service of the families of the sons of Merari for all their service in the Tent of Meeting, which was under the supervision of Ithamar the son of Aaron the kohen.   לג. זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
34. Moses, Aaron, and the chieftains of the congregation counted the sons of the Kohathites, according to their families and their fathers' houses.   לד. וַיִּפְקֹד משֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
35. From the age of thirty years and upward, until the age of fifty years, all who come to the legion, for service in the Tent of Meeting.   לה. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
36. Their tally, according to their families: two thousand, seven hundred and fifty.   לו. וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
37. These are the numbers of the Kohathite families, all who served in the Tent of Meeting, who were counted by Moses and Aaron as directed by the Lord to Moses.   לז. אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָֹה בְּיַד משֶׁה:
38. The tally of the sons of Gershon, according to their families and their fathers' houses.   לח. וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
39. From the age of thirty years and upward, until the age of fifty years, all who come to the legion, forservice in the Tent of Meeting.   לט. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
40. Their total, according to their families and their fathers' houses: two thousand, six hundred and thirty.   מ. וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים:
41. These are the numbers of the families of the sons of Gershon, all who served in the Tent of Meeting, whom Moses and Aaron counted as directed by the Lord.   מא. אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָֹה:
42. The tally of the families of the sons of Merari, according to their families and their fathers' houses.   מב. וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
43. From the age of thirty years and upward, until the age of fifty years, all who come to the legion, for work in the Tent of Meeting.   מג. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
44. Their tally, according to their families: three thousand two hundred.   מד. וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
45. These are the numbers of the families of the sons of Merari, whom Moses and Aaron counted as directed by the Lord to Moses.   מה. אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָֹה בְּיַד משֶׁה:
46. All the numbers whom by Moses, Aaron, and the chieftains of Israel counted the Levites according to their families and their fathers' houses,   מו. כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
47. from the age of thirty years and upward until the age of fifty years, who are fit to perform the service for the service and the work of carrying, in the Tent of Meeting.   מז. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
to perform the service for the service: This refers to the music with cymbals and harps, which is a service for another service [the sacrifices].   עבדת עבדה: הוא השיר במצלתים וכנורות, שהיא עבודה לעבודה אחרת:
and the work of carrying: As it [the phrase] means literally.   ועבודת משא: כמשמעו:
48. Their tally: eight thousand, five hundred and eighty.   מח. וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים:
49. As directed by the Lord, they were appointed by Moses, each man to his service and his burden; they were counted as the Lord had commanded Moses.   מט. עַל פִּי יְהוָֹה פָּקַד אוֹתָם בְּיַד משֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת משֶׁה:
They were counted as the Lord had commanded Moses: Those that were counted were as commanded, from the age of thirty years until the age of fifty years.   ופקדיו אשר צוה ה' את משה: ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה:

3rd Portion

Chapter 5

1. The Lord spoke to Moses saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Command the children of Israel to banish from the camp all those afflicted with tzara'ath or with a male discharge, and all those unclean through [contact with] the dead.   ב. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:
Command the children of Israel: This section was said on the day the Mishkan was erected, and eight sections were said on that day, as it is stated in Tractate Gittin , in the chapter entitled: HaNizakin (60a, b).   צו את בני ישראל וגו': פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן, ושמנה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גיטין בפרק הניזקין (ס א):
to banish from the camp: At the time of their encampment, there were three camps: within the hangings [of the courtyard of the Mishkan] was the camp of the Shechinah . The encampment of the Levites surrounding it-as described in the portion of Bamidbar Sinai (1:50)-was the Levite Camp; from there until the edge of the camp of the divisions, on all four sides, was the Israelite camp. Anyone afflicted with tzara’ath was expelled from all [three] of them. One with a discharge was allowed into the Israelite camp, but banned from the [other] two. And one defiled by a dead body was permitted even into the Levite [camp], and is banished only from the [camp] of the Shechinah . Our Sages derived all this from the verses [as appears] in Tractate Pesachim (67a, b).   וישלחו מן המחנה: שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן, תוך הקלעים היא מחנה שכינה, חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפרשת במדבר סיני היא מחנה לויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל. הצרוע נשתלח חוץ לכולן, הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים, וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה, וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במסכת פסחים (סז):
who are unclean through [contact with] the dead: Targum [Onkelos renders:] דִמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאנָשָׁא I believe that it [the word טְמֵי] is Aramaic for human bones. There are many such examples in Gen. Rabbah (78:1; see 10:3, 28:3), such as:“Hadrian, שְׁחִיק טַמְיָא,” [meaning] may his bones be ground [to dust]. [Since only one reference reads שְׁחִיק טַמְיָא, while the others שְׁחִיק עֲצָמוֹת, I believe that Rashi means that there are many places in Gen. Rabbah where these two expressions, both referring to Hadrian, are interchangeable.]   טמא לנפש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא. אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי, והרבה יש בב"ר אדריינוס שחיק טמיא, שחיק עצמות:
3. Both male and female you shall banish; you shall send them outside the camp, and they not defile their camps, in which I dwell among them.   ג. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
4. The children of Israel did so: they sent them outside the camp; as the Lord had spoken to Moses, so did the children of Israel do.   ד. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
5. The Lord then spoke to Moses saying:   ה. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
6. Tell the children of Israel: When a man or woman commits any of the sins against man to act treacherously against God, and that person is [found] guilty,   ו. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָֹה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
to act treacherously against God: [Scripture] repeats the section [dealing with] a thief who swears falsely, which is stated in parshath Vayikra : “… and acts treacherously against God by falsely denying to his fellow…” (Lev. 5:21). It is repeated here because two new matters are introduced. The first is that it is written: “they shall confess,” which teaches us that he [the thief] is not required to pay a fifth and [bring] a guilt [offering] when incriminated by two witnesses, until he admits to the deed himself, and the second [matter] is that what is stolen from a proselyte must be given to the kohanim. - [Sifrei Naso 1:13]   למעל מעל בה': הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפרשת ויקרא (ה, כא) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו', ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה האחד, שכתב והתודו, לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר. והשני על גזל הגר שהוא נתון לכהנים:
7. they shall confess the sin they committed, and make restitution for the principal amount of his guilt, add its fifth to it, and give it to the one against whom he was guilty.   ז. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:
for the principal amount of his guilt: This is the principal amount on which he has sworn [falsely]. — [B.K. 110a]   את אשמו בראשו: הוא הקרן שנשבע עליו:
to the one against whom he was guilty: The one to whom he is liable. — [Keth. 19a] [I.e., if the payee owes this amount to a third party, the thief must pay the third party.]   לאשר אשם לו: למי שנתחייב לו:
8. But if the man has no kinsman to whom to make restitution, the debt which is restored to the Lord, [is to be given] to the kohen. [This is] besides the atonement ram through which expiation is made for him.   ח. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָֹה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:
But if the man has no kinsman: For the claimant who made him swear has died, and has left no heirs.   ואם אין לאיש גואל: שמת התובע שהשביעו, ואין לו יורשים:
to whom to make restitution: when this one decided to confess his sin. Our Sages say: Is there any man in Israel who has no kinsman-either a son, a daughter, a brother, or some other relative from his father’s family-all the way back to our father Jacob? Rather, this is [referring to] a proselyte who died, leaving no heirs. — [Sifrei Naso 1:23, B.K. 109a, Sanh. 68b] [since a proselyte is judged as a newborn, without relationship to those born prior to his conversion.]   להשיב האשם אליו: כשנמלך זה להתודות על עונו. ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב, אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים:
the debt which is restored: Heb. הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב. The [“debt” (הָאָשָׁם) refers to the] principal and [“which is restored” (הַמּוּשָׁב) refers to] the fifth. — [B.K. 110a]   האשם המושב: זה הקרן והחומש:
to the Lord,[is to be given] to the kohen: God assumes ownership and gives it over to the kohen [on duty] in that watch. — [B.K. 109b]   לה' לכהן: קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר:
besides the atonement ram: mentioned in [parshath] Vayikra (Lev. 5:25), which he is required to bring.   מלבד איל הכפורים: האמור בויקרא (ויקרא ה כה) שהוא צריך להביא:
9. Every offering of all the children of Israel's holy things which is brought to the kohen, shall be his.   ט. וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:
Every offering: Heb. תְּרוּמָה. Rabbi Ishmael said: Is the terumah brought to the kohen ? Does he not go around the granaries seeking it? So what does the clause “brought to the kohen” mean? These are the first fruits, of which it is stated, “you shall bring to the House of the Lord, your God” (Exod. 23:19), but I do not know what to do with them. Therefore, Scripture states: “to the kohen , [it] shall be his.” Scripture teaches us regarding the first fruits, that they are to be given to the kohen . — [Sifrei Naso 1:30].   וכל תרומה וגו': אמר רבי ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן, והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות. ומה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן, אלו הבכורים, שנאמר בהם תביא בית ה' אלהיך, (שמות כג, יט). ואיני יודע מה יעשה בהם, תלמוד לומר לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו ניתנין לכהן:
10. Everyone's holy things shall belong to him; whatever a man gives to the kohen shall be his.   י. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:
A man’s holy things belong to him: Since the kohen’s and the Levite’s gifts are [explicitly] stated, one might think that they can come and appropriate them forcefully. Therefore, Scripture states: “Everyone’s holy things belong to him,” which informs us that their benefit [to give them to whichever kohen it pleases him] belongs to the owner. They [the Sages] deduced many other expository explanations from it [this clause] in the Sifrei (Naso 1:31-34). An Aggadic interpretation: “Everyone’s holy things belong to him” [means,] if one withholds his tithes and does not give them [to the kohen or Levite], those tithes shall be his, for eventually his field will produce only a tenth of its usual yield. — [See Midrash Tanchuma , R’eh 10, Pesikta d’Rav Kahana p. 96a, Tos. Ta’anith 9a. See also Tanchuma Buber, vol. 1, p. 126, \'a75, fn. 6. Apparently, Rashi and the Tosafists had a variant reading of one of these midrashim, which attributes this idea to our verse.]   ואיש את קדשיו לו יהיו: לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה יכול יבואו ויטלום בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים, ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי. ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות:
whatever a man gives to the kohen: The gifts to which he is entitled.   איש אשר יתן לכהן: מתנות הראויות לו:
shall be his: [He shall have] much wealth. — [Ber. 63a] \b 12\b0   לו יהיה: ממון הרבה:

4th Portion

Chapter 5

11. The Lord spoke to Moses, saying:   יא. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
12. Speak to the children of Israel and say to them: Should any man's wife go astray and deal treacherously with him,   יב. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
Should any man’s wife go astray: What is written above [i.e., before] this subject? “Everyone’s holy things belong to him.” If you withhold the gifts of the kohanim, then-by your life!-you will have to come to him to bring him an unfaithful wife. - [Ber. 63a]   איש איש כי תשטה אשתו: מה כתיב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו, אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:
any man: Heb. אִישׁ אִישׁ, lit. a man, a man. [The double expression] teaches that she has been doubly unfaithful-against [the Lord, who is known as] the Man (אִישׁ) of War on high (Exod. 15:3), and against her husband (אִישָׁהּ), lit.,“her man”] below [in this world].   איש איש: ללמדך שמועלת בשתים, באיש מלחמה שלמעלה ואישה מלמטה:
Should any man’s wife go astray: Heb. תִשְׂטֶה. Our Sages teach (Tanchuma Naso 5): Adulterers do not commit adultery unless a spirit of folly (שְׁטוּת) enters them, as it is written [here],“should go astray” [תִשְׂטֶה, can also mean to become a שׁוֹטֶה, i.e., to become “foolish”], and it is written, “One who commits adultery with a woman is devoid of sense” (Prov. 6:32) (Tanchuma Naso 5). The simple meaning of the verse is: “Should [any man’s wife] goes astray.” She deviates from modest ways, thus arousing his suspicion, as in [the verse],“turn away שְׂטֵה from it and pass” (Prov. 4:15), [and]“Let your heart not veer off יֵשְׂטְ into her ways” (Prov. 7:25).   כי תשטה אשתו: שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות, דכתיב כי תשטה, וכתוב בו נואף אשה חסר לב (משלי ו, לב). ופשוטו של מקרא כי תשטה - תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו, כמו שטה מעליו ועבור (שם ד, טו), אל ישט אל דרכיה לבך (שם ז, כה):
and deal treacherously with him: What is her treachery?   ומעלה בו מעל: ומהו המעל, ושכב איש אותה:
13. and a man lie with her carnally, but it was hidden from her husband's eyes, but she was secluded [with the suspected adulterer] and there was no witness against her, and she was not seized.   יג. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
A man lie with her: This excludes a minor and a non-human [such as an animal]. — [Sotah 26b]   ושכב איש: פרט לקטן ומי שאינו איש:
with her carnally: Her intercourse disqualifies her, but her sister’s intercourse [with the husband] does not disqualify her [to her husband] (Yevamoth 95a), as in the account of two sisters who resembled each other. - [Tanchuma Naso 6] [See Levush, Nachalath Ya’akov]   אתה שכבת זרע: שכיבתה פוסלת אותה, ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו:
but it was hidden from her husband’s eyes: This excludes a blind man (Sotah 27a, Sifrei Naso 1:40, Tanchuma 7). It follows that, if he saw [the adulterous act] and ignored it, the water [prescribed further in the section] will not test her. — [Sifrei Naso 1:40]   ונעלם מעיני אישה: פרט לסומא הא אם היה ראוה ומעמעם [ומעלים] אין המים בודקין אותה:
but she was secluded: the amount [of time] it takes for one who is secluded [with a man] to be defiled by intercourse. - [Sifrei Naso 1:41, Sotah 2b, 4a]   ונסתרה: שיעור שתראה לטומאת ביאה:
and there is no witness against her: But if there is even one witness against her who claims that she has been defiled, she does not drink [the water]. — [Sifrei Naso 1:41, Sotah 2b]   עד אין בה: הא אם יש בה אפילו עד אחד שאמר נטמאת לא היתה שותה:
and there is no witness against her: to the defilement, but there were witnesses to the seclusion. — [Sotah 2b]   ועד אין בה: לטומאה אבל יש עדים לסתירה:
seized: Heb. נִתְפָּשָׂה, raped, as in“seized her (וּתְפָשָׂהּ) and lay with her” (Deut. 22:28). - [Sifrei Naso 1:42]   נתפשה: נאנסה, כמו ותפשה ושכב עמה (דברים כב, כח):
14. But a spirit of jealousy had come upon him and he became jealous of his wife, and she was defiled, or, a spirit of jealousy had come upon him and he was jealous of his wife, and she was not defiled.   יד. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:
had come upon him: before the seclusion. - [Sotah 3a]   ועבר עליו: קודם לסתירה:
a spirit of jealousy… and he became jealous: Our Sages explain (Sotah 3a) as an expression of warning: he warned her, “Do not seclude yourself with such-and-such a man.” - [Sotah 5b]   רוח קנאה וקנא: פירשו רבותינו לשון התראה, שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני:
and she was defiled, or, a spirit… had come on him: That is to say, he warned her, but she disregarded his warning, and it is not known whether she was defiled or not.   והיא נטמאה או עבר עליו וגו': כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו, ואין ידוע אם נטמאה אם לאו:
15. Then the man shall bring his wife to the kohen and bring her offering for her, one tenth of an ephah of barley flour. He shall neither pour oil over it nor put frankincense on it, for it is a meal offering of jealousies, a meal offering of remembrance, recalling iniquity.   טו. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
flour: [Ordinary flour,] that it should not be of fine flour. - [Sifrei Naso 1:48]   קמח: שלא יהא מסלת:
barley: But not wheat; [since] she acted like an animal, her offering is [composed of] animal feed. - [Sotah 15b, Sifrei Naso 1:48]   שערים: ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה:
He shall not pour oil over it: so that her offering should not be beautiful (Sotah 15a), for oil is called “light”-but she acted in darkness. - [Tanchuma Naso 3]   לא יצק עליו שמן: שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחשך:
nor put frankincense on it: For the matriarchs are [symbolically] known as frankincense, as it says,“to the hill of frankincense” (Songs, 4:6), yet she [the accused woman] deviated from their ways. - [Tanchuma Naso 3]   ולא יתן עליו לבונה: שהאמהות נקראות לבונה, שנאמר אל גבעת הלבונה (שה"ש ד, ו), והיא פרשה מדרכיהן:
for it is a meal offering of jealousies: Heb. כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא [The word הוּא, it is, means] this flour; [the word for flour,] קֶמַח, is masculine in gender.   כי מנחת קנאת הוא: הקמח הזה, קמח לשון זכר:
a meal offering of jealousies: It arouses against her two jealousies [i.e., expressions of wrath]: the wrath of the Omnipresent and the wrath of her husband. - [Sifrei Naso 1:50]   מנחת קנאת: מעוררת עליה שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל:
16. The kohen shall bring her forth and present her before the Lord.   טז. וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְהוָֹה:
17. The kohen shall take holy water in an earthen vessel, and some earth from the Mishkan floor, the kohen shall take and put it into the water.   יז. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
holy water: which had been sanctified in the washstand. Because the washstand was made from the copper of the “mirrors of the women who had gathered” (Exod. 38:8) [at the entrance to the Tent of Meeting; see Rashi on that verse], whereas this one had abandoned their ways. They had intercourse with their husbands in Egypt “beneath the apple tree” (Song 8:5), whereas this one, who had corrupted herself with another [man]-let her be examined through it [the washstand]. - [Midrash Aggadah]   מים קדשים: שקדשו בכיור, לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פרשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תבדק בו:
in an earthen vessel: She gave the adulterer to drink choice wine in valuable goblets; therefore, let her drink bitter water in a worthless clay vessel. — [Sotah 9a]   בכלי חרש: היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך תשתה מים המרים במקדה בזויה של חרש:
18. Then the kohen shall stand the woman up before the Lord and expose the [hair on the] head of the woman; he shall place into her hands the remembrance meal offering, which is a meal offering of jealousies, while the bitter curse bearing waters are in the kohen's hand.   יח. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָֹה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים:
Then the kohen shall set, etc.: Has it not already been said, “and present her before the Lord” (verse 16) ? However, they would move her around from place to place to tire her out so that she should become agitated and confess. — [Sotah 8a]   והעמיד הכהן וגו': והלא כבר נאמר והעמידה לפני ה', אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה:
and expose: He unravels the plaits of her hair to humiliate her. From here [we derive] that a bared head is considered a disgrace for the daughters of Israel. — [Keth. 72a]   ופרע: סותר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן:
before the Lord: At the Nicanor Gate, the eastern gate of the [Temple] courtyard (Sotah 7a) the route by which everyone enters.   לפני ה': בשער נקנור, הוא שער העזרה המזרחי, דרך כל הנכנסים:
he shall place into her hands: In order to weary her, [in the hope] that she will become agitated and confess, and the Explicit Name will not be erased in the water. - [Sotah 14a]   ונתן על כפיה: ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה, ולא ימחה שם המיוחד על המים:
the bitter: [They were called bitter] because of their effects, for they will prove bitter for her. — [Sifrei Naso 1:47]   המרים: על שם סופן שהם מרים לה:
curse-bearing: [I.e.,] which eliminates her from the world; it is an expression like [the phrase]“a pricking (מַמְאִיר) briar” (Ezek. 28:24). But it is impossible to render it as“accursed water,” because it was holy, and Scripture does not write אִרוּרִים, but מְאָרְרִים, [meaning]“which cause others to be cursed.” Onkelos too does not translate it as לִיטַיָא,“cursed,” but מְלַטְטַיָּא, “that cause a curse,” [i.e.,] which reveal a curse on the body of this [woman].   המאררים: המחסרים אותה מן העולם, לשון סלון ממאיר (יחזקאל כח, כד). ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושים הן, ולא ארורים כתב הכתוב, אלא מאררים את אחרים. ואף אונקלוס לא תרגם ליטייא, אלא מלטטיא, שמראות קללה בגופה של זו:
19. The kohen shall then place her under oath, and say to the woman, "If no man has lain with you and you have not gone astray to become defiled [to another] in place of your husband, then [you will] be absolved through these bitter waters which cause the curse.   יט. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה:
Place her under oath: What is the oath?"If no man has lain with you… [you will] be absolved (הִנָּקִי), but if he has lain [with you], may you suffocate (חֲנָקִי) ! From the negative, you imply the affirmative, but we are duty-bound to commence capital cases by presuming innocence. [Therefore, we do not commence with the affirmative, but only imply it from the negative.] - [Kid. 62a]   והשביע אותה וגו': ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי, הא אם שכב חנקי [לא תנקי], שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות:
20. But as for you, if you have gone astray [to another] instead of your husband and have become defiled, and another man besides your husband has lain with you..."   כ. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
But if you have gone astray: כִּי שָׂטִית. [The word] כִּי is used in the sense of “if.”   ואת כי שטית: כי משמש בלשון אם:
21. The kohen shall now adjure the woman with the oath of the curse, and the kohen shall say to the woman, "May the Lord make you for a curse and an oath among your people, when the Lord causes your thigh to rupture and your belly to swell.   כא. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָֹה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָֹה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה:
with the oath of the curse: The oath which contains a curse.   בשבועת האלה: שבועה של קללה:
May the Lord make you for a curse, etc.: so that everyone shall use your name in cursing [such as], “May it befall you as it befell so-and-so.”   יתן ה' אותך לאלה: שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית:
and an oath: so that everyone will swear by you [such as], “If [I am] not [speaking the truth], may it happen to me as it happened to so-and-so.” Similarly, it says, “And you shall leave your name for an oath for My elect” (Isa. 65:15). [It is customary for] the righteous [to] swear by the calamities that befall the wicked. The same applies to blessings [as it says]: “shall be blessed with you” (Gen. 12:3);“With you, Israel will bless, saying” (Gen. 48:20). - [Sifrei Naso 1:73]   ולשבועה: שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיה סה, טו), שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים, וכן לענין הברכה ונברכו וגו' (בראשית יב ג) בך יברך ישראל לאמר (בראשית מח כ):
your thigh: In the curse, the thigh precedes the belly, because she began the sin with it [the thigh]. — [Sotah 8b]   את ירכך: בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה:
swell: Heb. צָבָה. As Targum [Onkelos] renders: נְפִיחָא, swollen.   צבה: כתרגומו נפוחה:
22. For these curse bearing waters shall enter your innards, causing the belly to swell and the thigh to rupture," and the woman shall say, "Amen, amen."   כב. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן | אָמֵן:
causing the belly to swell: Heb. לַצְבּוֹת בֶּטֶן, like לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, “to cause the belly to swell.” This is the function of the pathach with which the “lamed” is vocalized; similarly,“to to lead them (לַנְחֹתָם) on the way” (Exod. 13:21) and“to show you (לַרְאֹתְכֶם) the way in which to go” (Deut. 1:33). Similarly, [Scripture says in this verse] לַנְפִּל יָרֵךְ [which is equivalent to]: לְהַנְפִּל יָרֵךְ, “to cause the thigh to rupture,” for the water distends the belly and ruptures the thigh.   לצבות בטן: כמו להצבות בטן, זהו שמוש פתח שהלמ"ד נקודה בו, וכן לנחותם הדרך (שמות יג, כא), לראותכם בדרך אשר תלכו בה (דברים א, לג), וכן לנפיל ירך להנפיל ירך, שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך:
causing the belly to swell and the thigh to rupture: [This refers to] the belly and thigh of the adulterer, or perhaps only those of the adulteress? [However,] when Scripture says “causes your thigh to rupture and your belly to swell” (verse 21), those of the adulteress are stated [thus here it must refer to the adulterer]. — [Sotah 28a and Sifrei Naso 1:65]   לצבות בטן ולנפיל ירך: בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא של נבעלת, כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, הרי של נבעלת אמור:
Amen, amen: An acceptance of the oath: “amen” for the curse, “ amen” for the oath, “amen” whether from this man [whom her husband suspects], “amen” whether from another man, “amen” that I did not go astray while betrothed or married, while awaiting levirate marriage from my brother-in-law or after having married him. — [Sifrei Naso 1:66, Sotah 18a, b].   אמן אמן: קבלת שבועה, אמן על האלה אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה:
23. Then the kohen shall write these curses on a scroll and erase it in the bitter water.   כג. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
24. He shall then give the bitter, curse bearing waters to the woman to drink, and the curse bearing waters shall enter her to become bitter.   כד. וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים:
He shall then give… the woman to drink: This is not the sequence in which it was done, for first he [the kohen] would offer up her meal-offering. But Scripture informs you that when he makes her drink, it [the water] becomes bitter within her. Since it mentions [only] “belly” and “thigh,” how do I know that the rest of the body [is also affected]? [Because] Scripture states, “shall enter her”- [that is,] into all of her [body]. If so, why does Scripture [explicitly] mention “belly” and“thigh”? Since the transgression began through them, therefore the punishment begins with them. - [Sotah 19a, b, according to Rabbi Simeon]   והשקה את האשה: אין זה סדר המעשה, שהרי בתחלה מקריב מנחתה, אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבואו בה למרים. לפי שנאמר בטן וירך, מניין לשאר כל הגוף, תלמוד לומר ובאו בה בכולה, אם כן מה תלמוד לומר בטן וירך, לפי שהן התחילו בעבירה תחילה, לפיכך התחילה מהן הפורענות:
to become bitter: They will be harmful and bitter for her.   למרים: להיות לה רעים ומרים:
25. The kohen shall take the meal offering of jealousies from the woman's hand, wave the meal offering before the Lord, and bring it to the altar.   כה. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָֹה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
wave: He moves it to and fro, up and down (Sifrei Naso 1:71). She, too, waves with him, for her hand is above the kohen’s hand. — [Sotah 19a]   והניף: מוליך ומביא מעלה ומוריד, ואף היא מניפה עמו שידה למעלה מידו של כהן:
and bring it: This refers to placing it at the south-west corner of the altar, before קְמִיצָה, “scooping up a handful,” as is the case with other meal-offerings. - [Sotah 14b]   והקריב אתה: זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה כשאר מנחות:
26. The kohen shall scoop out from the meal offering its reminder and burn it upon the altar, and then he shall give the woman the water to drink.   כו. וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם:
its reminder: This is the handful, for through bringing it up in smoke, the meal-offering comes to the Most High as a memorial. — [Sifrei 1:72]   אזכרתה: הוא הקומץ, שעל ידי הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה:
27. He shall make her drink the water, and it shall be that, if she had been defiled and was unfaithful to her husband, the curse bearing waters shall enter her to become bitter, and her belly will swell, and her thigh will rupture. The woman will be a curse among her people.   כז. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
He shall make her drink the water: [The repetition of this statement is meant] to include that if she says, “I refuse to drink” after the scroll [in which God’s name is written] has been erased [by the water], they pour it into her, making her drink it against her will, unless [she admits and] says, “I have been defiled.” - [Sotah 19b]   והשקה את המים: לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה מגלה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, אלא אם כן אמרה טמאה אני:
her belly will swell: Although in reference to the curse, the thigh is mentioned first, the water tests [the body] only in the order it enters it [which is first the belly and then the thigh]. - [Sotah 9b]   וצבתה בטנה וגו': אף על פי שבקללה הזכיר ירך תחילה, המים אין בודקין אלא דרך כניסתן בה:
The woman will be a curse: As I explained (verse 21), everyone will curse by her [name]. — [Sifrei Naso 1:73]   והיתה האשה לאלה: כמו שפירשתי שהיו הכל אלין בה:
among her people: There is a difference between a person who is disgraced in a place where he is known and a person who is disgraced in a place where he is unknown. — [Sifrei Naso 1:64]   בקרב עמה: הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר, לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר:
28. But if the woman had not become defiled and she is clean, she shall be exempted and bear seed.   כח. וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרֳעָה זָרַע:
But if the woman had not become defiled: During this seclusion,   ואם לא נטמאה האשה: בסתירה זו:
and she is clean: regarding any other place,   וטהרה היא: ממקום אחר:
she shall be exempted: from [the dire effects of] the curse-bearing water, and moreover, she “shall bear seed.” If she used to have painful births, she will now have easy births; if she used to give birth to dark-skinned babies, she will now give birth to fair ones. — [Sotah 26a]   ונקתה: ממים המאררים, ולא עוד אלא ונזרעה זרע, אם היתה יולדת בצער תלד בריוח, אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים:
29. This is the law of jealousies when a woman goes astray to someone other than her husband and is defiled,   כט. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
30. or if a spirit of jealousy comes over a man, and he is jealous of his wife, and he presents the woman before the Lord, and the kohen shall do to her all of this law,   ל. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָֹה וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
Or if a man: [The meaning here is] as in [the phrase]: “Or if it be known” (Exod. 21:36), that is to say, if he was a jealous man, then on account of this “he will present the woman [before the Lord].”   או איש: כמו או נודע (שמות כא, לו), כלומר אם איש קנאי הוא, לכך והעמיד את האשה:
31. the man shall be absolved of iniquity, and the woman shall bear her iniquity.   לא. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ:
The man shall be absolved of iniquity: If the water tested her, he should not become distressed and say, “I am responsible for her death.” [Rather,] he is exempt of any punishment (Midrash Aggadah, Num. Rabbah 9: 43). Another interpretation: Once he has made her drink, she becomes permitted to him, and he is free of any sin, for a woman under suspicion is forbidden to her husband. - [Num. Rabbah 9:43]   ונקה האיש מעון: אם בדקוה המים אל ידאג לומר חבתי במיתתה, נקי הוא מן העונש. דבר אחר משישקנה תהיה אצלו בהיתר ונקה מעון, שהסוטה אסורה לבעלה:

Chapter 6

1. The Lord spoke to Moses saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Speak to the children of Israel, and you shall say to them: A man or woman who sets himself apart by making a nazirite vow to abstain for the sake of the Lord.   ב. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָֹה:
who sets himself apart: Heb. כִּי יַפְלִא, sets himself apart. Why is the section dealing with the nazirite juxtaposed to the section of the adulterous woman? To tell us that whoever sees an adulteress in her disgrace should vow to abstain from wine, for it leads to adultery. — [Sotah 2a]   כי יפלא: יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף:
a nazirite vow: Heb. נָזִיר [The term] נְזִירָה everywhere [in Scripture] means only separation; here too [the nazirite] separates himself from wine. - [Sifrei Naso 1:87]   נדר נזיר: אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין:
to abstain for the sake of the Lord: To separate himself from wine for the sake of Heaven. — [Ned. 9b, Sifrei Naso 1:84]   להזיר לה': להבדיל עצמו מן היין לשם שמים:
3. He shall abstain from new wine and aged wine; he shall not drink [even] vinegar made from new wine or aged wine, nor shall he drink anything in which grapes have been steeped, and he shall eat neither fresh grapes nor dried ones.   ג. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
from new wine and aged wine: Heb. מִיַיִּן וְשֵׁכָר. As Targum [Onkelos] renders:“From new wine and aged wine,” for when wine has been aged, it intoxicates מְשַׁכֵּר.   מיין ושכר: כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין משכר כשהוא ישן:
anything in which grapes have been steeped: Heb. מִשְׁרַת עֲנָבִים. [The word מִשְׁרַת is] an expression denoting steeping in water, or any other liquid. In the language of the Mishnah, there are many [such examples]: We may not steep (אֵין שׁוֹרִין) ink or dye [in water on the eve of Sabbath] (Shab. 17b); a nazirite who steeped (שֶׁשָּׁרָה) his bread in wine (Nazir 34b).   וכל משרת: לשון צביעה במים וכל משקה, ובלשון משנה יש הרבה אין שורין דיו וסמנים (שבת יז ב), נזיר ששרה פתו ביין (נזיר לד ב):
4. For the entire duration of his abstinence, he shall not eat any product of the grape vine, from seeds to skins.   ד. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
seeds: Heb. חַרְצַנִּים. They are the kernels. - [Sifrei Naso 1:93]   חרצנים: הם הגרעינין:
skins: Heb. זָג, the outer shells, for the seeds are inside, like the clapper in a bell (זוּג).   זג: הם קליפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל בזוג:
5. All the days of his vow of abstinence, no razor shall pass over his head; until the completion of the term that he abstains for the sake of the Lord, it shall be sacred, and he shall allow the growth of the hair of his head to grow wild.   ה. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוָֹה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ:
it shall be sacred: [That is,] his hair; he must let the growth of the hair of his head flourish.   קדוש יהיה: השער שלו, לגדל הפרע של שער ראשו:
growth: Heb. פֶּרַע. [The word] is vowelized with a small “pattach” [known as “segol”] because it is [a construct state and] attached to the phrase“the hair of his head.” [The meaning is:] A growth of hair, and the word פֶּרַע means to allow the hair to grow [wild]. Similarly [we find],“He shall not allow his head to grow freely (לֹא יִפְרָע)” (Lev. 21:10). Any growth [of hair] less than thirty days is not considered פֶּרַע.   פרע: נקוד פתח קטן לפי שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער. ופירושו של פרע, גדול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא, י), ואין קרוי פרע פחות משלושים יום:
6. All the days that he abstains for The Lord, he shall not come into contact with the dead.   ו. כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָֹה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
7. To his father, to his mother, to his brother, or to his sister, he shall not defile himself if they die, for the crown of his God is upon his head.   ז. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:
8. For the entire duration of his abstinence, he is holy to the Lord.   ח. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַיהוָֹה:
For the entire duration of his abstinence, he is holy: This [refers to] the sanctification of the body, against contamination by [contact with] the dead.   כל ימי נזרו קדוש הוא: זו קדושת הגוף מליטמא למתים:
9. If someone in his presence dies unexpectedly or suddenly, and causes the nazirite head to become defiled, he shall shave off [the hair of] his head on the day of his purification; on the seventh day, he shall shave it off.   ט. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ:
unexpectedly: Heb. בְּפֶתַע. This is an unavoidable occurrence.   בפתע: זה אונס:
suddenly: This refers to an unintentional [defilement] (Sifrei Naso 1:110). Some say that [the words] פֶּתַע פִּתְאֹם are a single phrase [denoting one idea, namely], “a sudden incident.” [Perhaps Rashi is alluding to Onkelos or to Menachem (Machbereth Menachem p.147). See Leket Bahir].   פתאם: זה שוגג. ויש אומרים פתע פתאום דבר אחד הוא, מקרה של פתאום:
If someone in his presence dies: In the tent in which he is located. - [Midrash Lekach Tov]   וכי ימות מת עליו: באהל שהוא בו:
on the day of his purification: On the day he is to be sprinkled, or perhaps only on the eighth day, when he becomes completely clean? [Therefore] Scripture states, “on the seventh day.” But if on the seventh, I might think that [his head must be shaved] even if he was not sprinkled. So Scripture [also] states,“on the day of his purification.” - [Sifrei Naso 1:113]   ביום טהרתו: ביום הזאתו, או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי, תלמוד לומר ביום השביעי, אי שביעי יכול אפילו לא הזה, תלמוד לומר ביום טהרתו:
10. And on the eighth day, he shall bring two turtledoves or two young pigeons to the kohen, at the entrance to the Tent of Meeting.   י. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
And on the eighth day he shall bring two turtledoves: This [is meant] to exclude the seventh [day], or perhaps it is meant to exclude only the ninth [day]? It [Scripture] designates a time for the sacrifices and it designates a time for those offering them. Just as it validates the eighth [day] and from the eighth [day] onwards for sacrifices, so those who offer the sacrifices may do so on the eighth [day] and from the eighth [day] onwards. - [Sifrei Naso 1:116]   וביום השמיני יבא שתי תרים: להוציא את השביעי. או אינו אלא להוציא את התשיעי, קבע זמן לקרבין וקבע זמן למקריבין, מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה:
11. The kohen shall prepare one for a sin offering and one for a burnt offering and atone on his behalf for sinning by coming into contact with the dead, and he shall sanctify his head on that day.   יא. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
for sinning by coming into contact with the dead: Heb. מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ, lit., for sinning concerning the body, meaning that he did not take precautions against becoming defiled by the dead. Rabbi Eleazar Hakappar says: He afflicted himself [by abstaining] from wine, [thus, he sinned against his own body]. — [Nazir 19a, B.K. 91b, Ta’anith 11a, Sifrei Naso 1:18, and other places]   מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין:
and he shall sanctify his head: By beginning again the count of his naziriteship. - [Sifrei Naso 1:119]   וקדש את ראשו: לחזור ולהתחיל מנין נזירותו:
12. He shall consecrate to the Lord the period of his abstinence and bring a lamb in its first year as a guilt offering; the previous days shall be canceled because his naziriteship has been defiled.   יב. וְהִזִּיר לַיהוָֹה אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ:
He shall consecrate to the Lord the period of his abstinence: He shall start counting his naziriteship again from the beginning. — [Sifrei Naso 1:119]   והזיר לה' את ימי נזרו: יחזור וימנה נזירותו כבתחילה:
The previous days shall be canceled: They shall not count. — [Targum Onkelos]   והימים הראשונים יפלו: לא יעלו מן המנין:
13. This is the law of the nazirite: On the day his period of naziriteship is completed, he shall present himself at the entrance to the Tent of Meeting.   יג. וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
he shall present himself: Heb. יָבִיא אֹתוֹ, lit.,“he shall bring him,” i.e., he shall bring himself. This [word אֹתוֹ“himself”] is one of the three [cases of the word] אֶת which Rabbi Ishmael expounded in this way [as being reflexive]. Similarly,“thereby bringing upon themselves (אוֹתָם) to bear iniquity and guilt” (Lev. 22:16) - [“ אוֹתָם ” meaning] themselves. Similarly,“He buried him (אֹתוֹ) in the ravine” (Deut. 34:6) he [Moses] buried himself. — [Sifrei Naso 1:124]   יביא אתו: יביא את עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש כן. כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה (ויקרא כב, טז), את עצמם, כיוצא בו ויקבור אותו בגיא (דברים לד, ו), הוא קבר את עצמו:
14. He shall bring his offering to the Lord: one unblemished lamb in its first year as a burnt offering, one unblemished ewe lamb in its first year as a sin offering, and one unblemished ram as a peace offering,   יד. וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָֹה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים:
15. and a basket of unleavened cakes; loaves of fine flour mixed with oil, and unleavened wafers anointed with oil, with their meal offerings and their libations.   טו. וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם:
with their meal-offerings and libations: Of the burnt offerings and peace offerings [but not of the sin-offering]. Since they were included in the general rule [requiring libations] but were then singled out to be the subject of a new case, namely, that they required bread, [Scripture] returns them to the general rule [by stating that] they require libations, as is the universal law for all burnt offerings and peace offerings. - [See Sifrei Naso 1:127]   ומנחתם ונסכיהם: של עולה ושלמים, לפי שהיו בכלל ויצאו לידון בדבר חדש שיטעינו לחם, החזירן לכללן שיטעינו נסכים כדין עולה ושלמים:
unleavened loaves and unleavened wafers: Ten of each kind. — [Men. 77b; Rambam , Mishnah Comm ., Men. 7:2; Mishneh Torah , Neziruth 8:1, Kesef Mishneh]   חלות מצות ורקיקי מצות: עשר מכל מין:
16. The kohen shall present it before the Lord, and perform the service of his sin offering and his burnt offering.   טז. וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָֹה וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ:
17. He shall make the ram as a peace offering to the Lord, along with the basket of unleavened cakes, and the kohen shall perform the service of its meal offering with its libation.   יז. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָֹה עַל סַל הַמַּצּוֹת וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ:
a peace offering to the Lord, along with the basket of unleavened cakes: He slaughters the [ram of] the peace offering with the intention of sanctifying the bread. — [Men. 46b]   זבח שלמים לה' על סל המצות: ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם:
Its meal offering with its libation: [I.e.,] the ram’s.   את מנחתו ואת נסכו: של איל:
18. The nazirite shall shave the head of his naziriteship at the entrance to the Tent of Meeting, and he shall take the hair of the head of his naziriteship and place it upon the fire which is under the peace offering.   יח. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
The nazirite shall shave…at the entrance to the Tent of Meeting: I might think that he should shave in the courtyard, but this would be degrading [for the courtyard]. Rather, “the nazirite shall shave” after the peace offering has been slaughtered, regarding which it is written, “and slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Lev. 3:2). - [Nazir 45a, Sifrei Naso 1: 128]   וגלח הנזיר פתח אהל מועד: יכול יגלח בעזרה, הרי זה דרך בזיון. אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ב), ספרי:
which is under the peace offering: [I.e.,] under the pot in which he cooks it. For the nazirite’s peace offering was cooked in the courtyard, since the kohen had to take the foreleg after it had been cooked and wave it before the Lord.   אשר תחת זבח השלמים: תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה, שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשלה ולהניף לפני ה':
19. The kohen shall then take the cooked foreleg of the ram, one unleavened loaf from the basket and one unleavened wafer, place [them] in the hands of the nazirite after he has shaven off his nazirite [head].   יט. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ:
the cooked foreleg: After it has been cooked.   הזרוע בשלה: לאחר שנתבשלה:
20. The kohen shall wave them as a waving before the Lord; it is consecrated to the kohen, along with the breast of the waving and the thigh of the uplifting. After this, the nazirite may drink wine.   כ. וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן | תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָֹה קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן:
it is consecrated to the kohen: The loaf, the wafer, and the foreleg are donations for the kohen.   קדש הוא לכהן: החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן:
along with the breast of the waving, etc.: Besides the breast and thigh due him from all peace offerings, this foreleg is added to the nazirite peace offerings. [This is] because the nazirite peace offerings were included in the general rule, but were then singled out to determine something new-setting apart the foreleg. [Thus,] it was necessary to return them to the general rule so that they are subject to [the gifts of] the breast and the thigh as well. — [Sifrei Naso 1: 134]   על חזה התנופה: מלבד חזה ושוק הראויים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, לפי שהיו שלמי נזיר בכלל ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק:
21. This is the law of a nazirite who makes a vow: his offering to the Lord for his naziriteship is in addition to what is within his means. According to the vow that he vows, so shall he do, in addition to the law of his naziriteship.   כא. זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר קָרְבָּנוֹ לַיהוָֹה עַל נִזְרוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ:
in addition to that which is within his means: [For example,] if he said,“I am hereby a nazirite on the condition that I shall shave [my hair] with one hundred burnt offerings and with one hundred peace offerings” - according to the vow that he vows, so shall he do added to the law of his naziriteship.   מלבד אשר תשיג ידו: שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים כפי נדרו אשר ידור כן יעשה מוסף על תורת נזרו:
In addition to the law of his naziriteship: Heb. תּוֹרַת נִזְרוֹ means he may add to the law of his naziriteship but not omit anything. If he said, “I am hereby a nazirite five times over on condition that I shave with [only] these three animals,” I do not apply to him [the rule],“According to the vow that he vows, so shall he do.” - [Sifrei Naso 1:137]   על תורת נזרו: יוסיף ולא יחסר, שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על שלש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה:
22. The Lord spoke to Moses saying:   כב. וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
23. Speak to Aaron and his sons, saying: This is how you shall bless the children of Israel, saying to them:   כג. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
saying to them: Heb. אָמוֹר. [The infinitive] as in זָכוֹר,“remembering” (Exod. 20:8), and שָׁמוֹר, “keeping” (Deut. 5:12); in French, disant.   אמור להם: כמו זכור שמור, בלע"ז דישנ"ט (באמרכם):
saying to them: So that they can all hear- [Sifrei Naso 1:143]   אמור להם: שיהיו כולם שומעים:
saying: The word אָמוֹר is written in its full form [i.e., with a “vav”], indicating that they should not bless them hastily or in a hurried manner, but with concentration and with wholeheartedness. - [Midrash Tanchuma Naso 10]   אמור: מלא, לא תברכם בחפזון ובהלות, אלא בכוונה ובלב שלם:
24. "May the Lord bless you and watch over you.   כד. יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה וְיִשְׁמְרֶךָ:
May [the Lord] bless you: that your possessions shall be blessed. - [Midrash Tanchuma Naso 10, Sifrei Naso 1:144]   יברכך: שיתברכו נכסיך:
and watch over you: that no thieves shall attack you and steal your money. For when one gives his servant a gift, he cannot protect it from all other people, so if robbers come and take it from him, what benefit has he [the servant] from this gift? As for the Holy One, blessed be He, however, He is the One who [both] gives and protects (Midrash Tanchuma Naso 10). There are many expository interpretations in the Sifrei .   וישמרך: שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו, אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי:
25. May the Lord cause His countenance to shine to you and favor you.   כה. יָאֵר יְהוָֹה | פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
May the Lord cause His countenance to shine to you: May He show you a pleasant, radiant countenance. - [Midrash Tanchuma Naso 10, Sifrei Naso 1:144]   יאר ה' פניו אליך: יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות:
and favor you: May He grant you favor - [Sifrei Naso 1:144]   ויחנך: יתן לך חן:
26. May the Lord raise His countenance toward you and grant you peace."   כו. יִשָּׂא יְהוָֹה | פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
May the Lord raise His countenance toward you: by suppressing His wrath. - [Sifrei Naso 1:144,]   ישא ה' פניו אליך: יכבוש כעסו:
27. They shall bestow My Name upon the children of Israel, so that I will bless them.   כז. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
They shall bestow My Name: They shall bless them with the Explicit Name. - [Sifrei Naso 1:144, Num. Rabbah 11:4, 8]   ושמו את שמי: יברכום בשם המפורש:
so that I will bless them: [I.e.,] the Israelites, and endorse the [blessing of the] kohanim. Another interpretation: “I will bless them”-that is, the kohanim. - [Chul. 49a]   ואני אברכם: לישראל ואסכים עם הכהנים. דבר אחר ואני אברכם לכהנים:

5th Portion

Chapter 7

1. And it was that on the day that Moses finished erecting the Mishkan, he anointed it, sanctified it, and all its vessels, and the altar and all its vessels, and he anointed them and sanctified them.   א. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
And it was that on the day that Moses finished: Heb. כַּלּוֹת. On the day the Mishkan was erected, the Israelites were like a bride (כַּלָּה) entering the nuptial canopy.-[Tanchuma Naso 20, 26, Pesikta Rabbathi 5:5, Pesikta d’Rav Kahana p. 6a, and other sources] [According to Tanchuma, the derash is based on the spelling כַּלֹּת, which differs from the spelling in all extant sifrei Torah. Some believe that the derash is based on the vowelization כַּלּוֹת, instead of כְּלוֹת, which would clearly mean “finishing.” Heidenheim believes that the choice of the word כַּלּוֹת, the root of which is ambiguous, indicates the intention of the Torah to include both meanings: finishing and nuptials. See fn. 104 to Pesikta d’Rav Kahana.]   ויהי ביום כלות משה: כלת כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה:
Moses finished: Bezalel, Oholiab, and all the wise-hearted [men] assembled the Mishkan, yet Scripture credits Moses with it, because he utterly devoted himself to it, overseeing that the design of each article conformed with what he was shown on the mount [Sinai], to instruct the craftsmen, and he did not err in any design. Similarly, we find with David, that since he devoted himself to the building of the Temple, as it says, “O Lord, remember for David all his affliction, that he swore to the Lord…” (Ps. 132:1-2), therefore, it [the Temple] was called by his name, as it says, “See your House, David” (I Kings 12:16). - [See Midrash Tanchuma Naso 21]   כלות משה: בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה, ולא טעה בתבנית אחת וכן מצינו בדוד לפי שמסר נפשו על בנין בית המקדש, שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' (תהלים קלב, א - ב), לפיכך נקרא על שמו, שנאמר ראה ביתך דוד (מלכים א' יב, טז):
[On the day] that Moses finished erecting: It does not say: “On the day he erected.” This teaches us that throughout the seven days of investitures, Moses erected it and dismantled it, but on that day he erected it but did not dismantle it. Therefore, it says, “Moses finished erecting”-that day marked the end of his erecting [the Mishkan]. It was the New Moon of Nissan. On the second [day], the red cow was burned; on the third [day], they sprinkled the first sprinkling (See below ch. 19); and on the seventh [day], they [the Levites] were shaved (see below 5:7). - [Sifrei 1:145]   ביום כלות משה להקים: ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו, לכך נאמר ביום כלות משה להקים, אותו היום כלו הקמותיו וראש חדש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה, ובשביעי גלחו:
2. The chieftains of Israel, the heads of their fathers' houses, presented [their offerings]. They were the leaders of the tribes. They were the ones who were present during the counting,   ב. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:
They were the leaders of the tribes: They were the officers [appointed] over them in Egypt, and they were beaten on account of them, as it says,“The officers of the children of Israel were beaten” (Exod. 5:14). [Rashi interprets הַמַּטֹּת as“the sticks.” Hence, נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת means “the chieftains who were beaten with sticks.”] - [Sifrei 1:145]   הם נשיאי המטת: שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל וגו':
who were present during the counting: They stood with Moses and Aaron when they counted the Israelites, as it says,“With you [Moses and Aaron] there shall be [a man from each tribe]” (Num. 1:4).   הם העומדים על הפקודים: שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל, שנאמר (במדבר א, ד) ואתכם יהיו וגו':
3. They brought their offering before the Lord: six covered wagons and twelve oxen, a wagon for each two chieftains, and an ox for each one; they presented them in front of the Mishkan.   ג. וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָֹה שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:
six covered wagons: The word צָב can denote only “covered.” Similarly,“In covered wagons (בַּצַּבִּים) and on mules” (Isa. 66:20). Covered wagons are called צַבִּים. [Some expound the word צָב in the sense of הַצְבִי יִשְׂרָאֵל, “O beauty of Israel” (II Sam. 1:19), (meaning) that they were elegant.] - [Sifrei Naso 1:148, Num. Rabbah 12: 17. See Maharzav.]   שש עגלת צב: אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו, כ) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים:
they presented them in front of the Mishkan: for Moses did not accept them from their hands until he was instructed to do so by the Omnipresent. Rabbi Nathan says: Why did the chieftains see fit to be the first to contribute here, whereas concerning the work of the Mishkan , they were not the first to contribute [but the last]? However, the chieftains said as follows, “Let the people contribute what they can, and then we will complement whatever is missing.” When they saw that the people had supplied everything-as it says, “And the work was sufficient for them” (Exod. 36:7)-they said, “What is left for us to do now?” So they brought the shoham stones and the filling [stones] for the ephod and the choshen . Therefore, [in order to make amends,] here they were first to contribute. — [Sifrei Naso 1:150]   ויקריבו אותם לפני המשכן: שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום. אמר רבי נתן מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו הנשיאים יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שראו שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו, ז) והמלאכה היתה דים, אמרו מעתה מה לנו לעשות, הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן, לכך התנדבו כאן תחלה:
4. The Lord spoke to Moses, saying:   ד. וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
5. Take [it] from them, and let them be used in the service of the Tent of Meeting. You shall give them to the Levites, in accordance with each man's work.   ה. קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:
6. So Moses took the wagons and the cattle and gave them to the Levites.   ו. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:
7. He gave two wagons and four oxen to the sons of Gershon, according to their work.   ז. אֵת | שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם:
according to their work: Because the burden of the sons of Gershon was lighter than that of [the sons of] Merari, who carried the planks, the pillars, and the sockets.   כפי עבודתם: שהיה משא בני גרשון קל משל מררי, שהיו נושאים הקרשים והעמודים והאדנים:
8. And he gave four wagons and eight oxen to the sons of Merari, according to their work under the direction of Ithamar the son of Aaron the priest.   ח. וְאֵת | אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
9. But to the sons of Kohath he did not give, for incumbent upon them was the work involving the holy [objects], which they were to carry on their shoulders.   ט. וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:
for incumbent upon them was the work involving the holy [objects]: [I.e.,] the burden of the holy objects [such as] the ark and the table, etc. [was incumbent upon them]. Therefore “they were to carry on their shoulders” [and not in wagons].   כי עבדת הקדש עליהם: משא דבר הקדושה הארון והשלחן וגו', לפיכך בכתף ישאו:
10. The chieftains brought [offerings for] the dedication of the altar on the day it was anointed; the chieftains presented their offerings in front of the altar.   י. וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
The chieftains brought [offerings for] the dedication of the altar: After they had contributed the wagons and the oxen for carrying the Mishkan , they were inspired to contribute offerings for the altar to dedicate it.   ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח: לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן, נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו:
the chieftains presented their offerings in front of the altar: For Moses did not accept it from their hands until instructed to do so by the Almighty. — [Sifrei Naso 1:152]   ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח: כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה:
11. The Lord said to Moses: One chieftain each day, one chieftain each day, shall present his offering for the dedication of the altar.   יא. וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:
shall present his offering for the dedication of the altar: But Moses still did not know how they should bring [the offerings], whether in the order of their births [namely, the order in which Jacob’s sons were born] or according to the order in which they traveled-until he was instructed by the Holy One, blessed is He, that they should bring the offerings according to the order in which they traveled, each one in his day. — [Sifrei Naso 1:152]   יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח: ועדיין לא היה יודע משה האיך יקריבו, אם כסדר תולדותם, אם כסדר המסעות, עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו למסעות, איש יומו:
12. The one who brought his offering on the first day was Nahshon the son of Amminadab of the tribe of Judah.   יב. וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה:
on the first day: That day acquired ten crowns; it was the first day of Creation, the first day of the [offerings of the] chieftains, etc., as it is stated in Seder Olam.   ביום הראשון: אותו היום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו', כדאיתא בסדר עולם:
of the tribe of Judah: Scripture traces his kinship to his tribe, but not that he solicited [the offering] from his tribe and then offered it up. Or perhaps it says, “of the tribe of Judah” to teach that he indeed solicited [the offering] from his tribe and then brought [it]? Scripture therefore states,“This was the offering of Nahshon the son of Amminadab” (verse 17), [to teach us that] he brought from his own [resources]. — [Sifrei Naso 1:153, 157]   למטה יהודה: יחסו הכתוב על שבטו, ולא שגבה משבטו והקריב. או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא, תלמוד לומר זה קרבן נחשון, משלו הביא:
13. And his offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   יג. וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
both filled with fine flour: for a voluntary meal offering. — [Sifrei Naso 1:155]   שניהם מלאים סלת: למנחת נדבה:
14. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   יד. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
ten gold [shekels]: Heb. עִשָׂרָה זָהָב. As Targum [Onkelos] renders: it contained the weight of ten [shekels of] silver according to the holy shekel.   עשרה זהב: כתרגומו, משקל עשר שקלי הקדש היה בה:
filled with incense: We never find incense brought by an individual or on the outer [i.e., copper] altar except in this case; this was a temporary order. — [Men. 50a]   מלאה קטרת: לא מצינו קטרת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה:
15. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   טו. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
One young bull: The choice of the herd. — [Sifrei Naso 1:146]   פר אחד: מיוחד שבעדרו:
16. One young he goat for a sin offering.   טז. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
One young he-goat for a sin-offering: to atone for [uncleanness caused by] a grave in the depths [i.e., an unknown grave which may lie in the earth over which people unknowingly pass, rendering them unclean],which is a [case of] uncertain contamination. - [Sifrei Naso 1:156]   שעיר עזים אחד לחטאת: לכפר על קבר התהום וטומאת ספק:
17. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Nahshon the son of Amminadab.   יז. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
18. On the second day, Nethanel the son of Zu'ar, the chieftain of Issachar brought [his offering].   יח. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר:
Nethanel the son of Zu’ar… brought…:   הקריב נתנאל בן צוער:
19. He brought his offering of one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   יט. הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
He brought his offering: Why is the word הִקְרִב, “brought [his offering],” used in connection with the tribe of Issachar, but is not used in connection with any of the [other] tribes? Because [the tribe of] Reuben came and complained, “Is it not enough that my brother Judah has preceded me? Let me [at least] offer up after him.” Moses said to him,“I was told by the Almighty that they should offer up in the order in which they travel, according to their divisions.” This is why it says: הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ, [in which the word הִקְרִב is] missing a“yud,” [thus] giving it the meaning of הַקְרִב, in the imperative-for he was commanded by the Almighty,“Bring the offering!” (Sifrei Naso 1:158) What is the meaning of הִקְרִב … הִקְרִב, twice? For because of two reasons he [Issachar] merited to be the second of the tribes to offer their sacrifices: One, because they were [well] versed in the Torah, as it says,“And of the sons of Issachar, those who had understanding of the times” (I Chron. 12:32). Another, because they advised the chieftains to contribute these offerings (Sifrei). In the writings of Rabbi Moses Hadarshan [“the preacher”], I found [the following]: Rabbi Phinehas the son of Yair says [that] Nethaniel the son of Zu’ar gave them this idea.   הקרב את קרבנו: מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר, מה שלא נאמר בכל השבטים, לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי, אקריב אני אחריו. אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם. לכך אמר הקרב את קרבנו, והוא חסר יו"ד, שהוא משמע הקרב, לשון צווי, שמפי הגבורה נצטווה הקרב. ומהו הקריב הקרב שני פעמים, שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים אחת שהיו יודעים בתורה, שנאמר (ד"ה א' יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו. וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר, נתנאל בן צוער השיאן עצה זו:
one silver bowl: Heb. קַעֲרַת כֶּסֶף. The numerical value of [the two words] in gematria amounts to nine hundred and thirty, corresponding to the years of Adam, the first man (Gen. 5:5). ק = 100 ע = 70 ר = 200 ת =400 כ = 20 ס = 60 פ = 80, total 930   קערת כסף: מנין אותיותיו בגימטריה תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון:
weighing one hundred and thirty shekels: Alluding to the fact that when he [Adam] began to raise a family to maintain the existence of the world, he was one hundred and thirty years old, as it says,“Adam lived one hundred and thirty years, and he begot…” (Gen. 5:3).   שלשים ומאה משקלה: על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר (בראשית ה, ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו':
one silver sprinkling basin: Heb. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף. The gematria of these[three words] is five hundred and twenty- מ = 40 ז = 7 ר = 200 ק = 100 א = 1 ח = 8 ד = 4 כ = 20 ס = 60 פ = 80, total 520, alluding to Noah, who began raising a family at the age of five hundred, and alluding to the twenty years before his children were born in which the decree of the [Great] Flood was enacted, as I explained [to be the meaning of the verse],“His days shall be one hundred and twenty years” (Gen. 6:3). This is why it says מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף rather than מִזְרָק כֶּסֶף אֶחָד, as it says in the case of the [silver] bowl [i.e., קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת], to tell us that even the letters of [the word] אֶחָד are included in the calculation.   מזרק אחד כסף: בגימטריה תק"כ, על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, לפיכך נאמר מזרק אחד כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד, כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין:
seventy shekels: Corresponding to the seventy nations who emanated from his [Noah’s] sons.   שבעים שקל: כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו:
20. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   כ. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
One spoon: Corresponding to the Torah, which was given by the hand of the Holy One, blessed is He. [כַּף also means“hand.”]   כף אחת: כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה:
ten gold [shekels]: Corresponding to the Ten Commandments.   עשרה זהב: כנגד עשרת הדברות:
filled with incense: קְטֹרֶת. The gematria of קְטֹרֶת [i.e., 613] corresponds to the six hundred and thirteen commandments-provided that you convert the “kuph” into a “daleth” in accordance with the cipher known as א״ת ב״ש ג״ר ד״ק [in which the first and last letters of the alphabet are interchangeable, the second and the second-to-last letters, etc. Thus, ד = 4 ט = 9 ר = 200 ת = 400, totaling 613].   מלאה קטרת: גימטריה של קטרת תרי"ג מצות, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק:
21. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   כא. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
One young bull: Corresponding to Abraham, of whom it says, “He took a young bull” (Gen. 18:7).   פר אחד: כנגד אברהם, שנאמר בו (בראשית יח, ז) ויקח בן בקר:
one ram: Corresponding to Isaac [of whom it says,] “and took the ram [and offered it up as a burnt offering instead of his son]…” (Gen. 22:13).   איל אחד: כנגד יצחק (שם כב, יג) ויקח את האיל וגו':
one lamb: Corresponding to Jacob, [about whom it says,] “Jacob separated the lambs” (Gen. 30:40).   כבש אחד: כנגד יעקב (שם ל, מ) והכשבים הפריד יעקב:
22. One young he goat for a sin offering.   כב. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
One young he-goat: to atone for the sale of Joseph, about which it says, “and they slaughtered a kid” (Gen. 37:31).   שעיר עזים: לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו (שם לז, לא) וישחטו שעיר עזים:
23. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Nethanel the son of Zu'ar.   כג. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
And for the peace-offering: two oxen: Corresponding to Moses and Aaron, who established peace between Israel and their Father in heaven.   ולזבח השלמים בקר שנים: כנגד משה ואהרן, שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:
Rams…he-goats…lambs: Three types, corresponding to kohanim, Levites, and Israelites, and corresponding to the Torah, the Prophets, and the Holy Writings. The three fives [in this verse] correspond to the five books of the Pentateuch, to the five commandments inscribed on the first tablet, and the five commandments inscribed on the second one. Until this point, [my comments were] in the name of Rabbi Moses Hadarshan [the preacher].   אילם עתדים כבשים: שלשה מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים. שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין, וחמשת הדברות הכתובין על לוח אחד, וחמשה הכתובין על השני. עד כאן מיסודו של ר' משה הדרשן:
24. On the third day, the chieftain was of the sons of Zebulun, Eliab the son of Helon.   כד. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
On the third day, the chieftain…: On the third day, the chieftain who brought the offering was from the sons of Zebulun, and so with all of them. However, regarding Nethanel, about whom it states, הִקְרִיב נְתַנְאֵל, “Nethanel… brought,” it is appropriate to follow it with the phrase “the chieftain of Issachar” [unlike the other instances, where the verse refers to the chieftain as“the chieftain of the sons of so-and-so,” followed by his name], since his name and what he had offered has already been mentioned. Concerning the others, where it does not say: הִקְרִיב, “he offered,” the appropriate wording is this,“the chieftain was of the sons of so-and-so”-that day, the chieftain who brought his offering was from such-and-such a tribe. [Why the word הִקְרִיב is written only in reference to Nethanel is discussed above on verses 18 and 19.]   ביום השלישי נשיא וגו': ביום השלישי היה נשיא המקריב לבני זבולון, וכן כולם, אבל בנתנאל שנאמר בו הקריב נתנאל, נופל אחריו הלשון לומר נשיא יששכר, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בהן הקריב, נופל עליהן לשון זה נשיא לבני פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני:
25. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   כה. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
26. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   כו. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
27. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   כז. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
28. One young he goat for a sin offering.   כח. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
29. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Eliab the son of Helon.   כט. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
30. On the fourth day, the chieftain was of the sons of Reuben, Elitzur the son of Shedeur.   ל. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
31. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   לא. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
32. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   לב. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
33. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   לג. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
34. One young he goat for a sin offering.   לד. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
35. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Elitzur the son of Shedeur.   לה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
36. On the fifth day, the chieftain was of the sons of Simeon, Shelumiel the son of Zurishaddai.   לו. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:
37. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   לז. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
38. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   לח. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
39. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   לט. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
40. One young he goat for a sin offering.   מ. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
41. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Shelumiel the son of Zurishaddai.   מא. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:

6th Portion

Chapter 7

42. On the sixth day, the chieftain was of the sons of Gad, Eliasaph the son of De'uel.   מב. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
43. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   מג. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
44. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   מד. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
45. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   מה. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
46. One young he goat for a sin offering.   מו. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
47. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Eliasaph the son of De'uel.   מז. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
48. On the seventh day, the chieftain was of the sons of Ephraim, Elishama the son of Ammihud.   מח. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
49. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   מט. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
50. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   נ. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
51. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   נא. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
52. One young he goat for a sin offering.   נב. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
53. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Elishama the son of Ammihud;   נג. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
54. On the eighth day, the chieftain was of the sons of Manasseh, Gamliel the son of Pedazhur.   נד. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
55. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   נה. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
56. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   נו. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
57. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   נז. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
58. One young he goat for a sin offering.   נח. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
59. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Gamliel the son of Pedazhur.   נט. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
60. On the ninth day, the chieftain was of the sons of Benjamin, Abidan the son of Gideoni.   ס. בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
61. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   סא. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
62. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   סב. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
63. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   סג. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
64. One young he goat for a sin offering.   סד. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
65. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Abidan the son of Gideoni.   סה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
66. On the tenth day, the chieftain was of the sons of Dan, Ahiezer the son of Ammishaddai.   סו. בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
67. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   סז. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
68. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   סח. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
69. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   סט. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
70. One young he goat for a sin offering.   ע. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
71. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Ahiezer the son of Ammishaddai.   עא. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
72. On the eleventh day, the chieftain was of the sons of Asher, Pag'iel the son of Ochran.   עב. בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
73. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   עג. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
74. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   עד. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
75. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   עה. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
76. One young he goat for a sin offering.   עו. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
77. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Pag'iel the son of Ochran.   עז. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
78. On the twelfth day, the chieftain was of the sons of Naphtali, Ahira the son of Enan.   עח. בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
79. His offering was one silver bowl weighing one hundred and thirty [shekels], one silver sprinkling basin [weighing] seventy shekels according to the holy shekel, both filled with fine flour mixed with olive oil for a meal offering.   עט. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם | מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
80. One spoon [weighing] ten [shekels] of gold filled with incense.   פ. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
81. One young bull, one ram and one lamb in its first year for a burnt offering.   פא. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
82. One young he goat for a sin offering.   פב. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
83. And for the peace offering: two oxen, five rams, five he goats, five lambs in their first year; this was the offering of Ahira the son of Enan.   פג. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:

7th Portion

Chapter 7

84. This was the dedication offering of the altar presented by the chieftains on the day it was anointed; there were twelve silver bowls, twelve silver basins and twelve gold spoons.   פד. זֹאת | חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה:
on the day it was anointed: On the day it was anointed, he brought the offering. So what is the meaning of “after it was anointed” (verse 88)? That it was first anointed and then he brought an offering, or [perhaps] “after it was anointed” means: after some time later [i.e., a while after it was anointed], and “on the day it was anointed” [does not mean that it was offered on the day it was anointed, but it] comes only to tell us that it was anointed by day? [However,] when Scripture says, “on the day they were anointed” (Lev. 7:36), we have already learned that it was anointed by day. So what does “on the day it was anointed” [here] teach us? That on the day it was anointed, he brought the offering. — [Sifrei Naso 1:159].   ביום המשח אותו: בו ביום שנמשח הקריב, ומה אני מקיים אחרי המשח, שנמשח תחלה ואחר כך הקריב. או אחרי המשח לאחר זמן, ולא בא ללמד ביום המשח אלא לומר שנמשח ביום, כשהוא אומר (ויקרא ז, לו) ביום משחו אותם, למדנו שנמשח ביום, ומה תלמוד לומר ביום המשח אותו, ביום שנמשח הקריב:
twelve silver bowls: [The total is recorded here to show that] these were the very same ones that were donated, and no disqualifying factor happened to them. - [Sifrei Naso 1:160].   קערת כסף שתים עשרה: הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול:
85. The weight of each silver bowl was one hundred and thirty [shekels], and that of each basin was seventy [shekels]; all the silver of the vessels weighed in total two thousand four hundred [shekels] according to the holy shekel.   פה. שְׁלשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
[The weight of] each silver bowl was one hundred and thirty [shekels]: What does this teach us? Since Scripture says [in the account of the donation of each chieftain]: “weighing one hundred and thirty shekels,” but it does not specify which type of shekel, therefore, [Scripture] repeats it here, and includes them all: “all the silver of the vessels… according to the holy shekel.” - [Sifrei Naso 1:160].   שלשים ומאה הקערה האחת וגו': מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלשים ומאה משקלה, ולא פירש באיזו שקל, לכך חזר ושנאה כאן, וכלל בכולן כל כסף הכלים בשקל הקדש:
all the silver of the vessels: This teaches you that all the vessels of the sanctuary were of precise weight; whether weighed individually or collectively, there was neither more nor less [than the specified amount]. — [Sifrei Naso 1:160]   כל כסף הכלים וגו': למדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלן, שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד, לא ריבה ולא מיעט:
86. Twelve gold spoons filled with incense; each spoon weighing ten [shekels] according to the holy shekel; all the gold spoons totaled one hundred and twenty shekels.   פו. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה:
Twelve gold spoons: Why is this said? For it says [in the account of the donation of each chieftain]: “One spoon [weighing] ten gold [shekels].” [Does this mean that] it was made of gold and it weighed ten silver shekels? Or [does it mean] that it was a silver spoon weighing ten gold shekels-for the weight of the gold shekels is not the same as the weight of silver ones? Therefore, Scripture tells us: “Gold spoons”-they were [made] of gold. — [Sifrei Naso 1:161]   כפות זהב שתים עשרה: למה נאמר, לפי שנאמר כף אחת עשרה זהב, היא של זהב, ומשקלה עשרה שקלים של כסף, או אינו אלא כף אחת של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב, ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף, תלמוד לומר כפות זהב, של זהב היו:
87. The total of the cattle for the burnt offerings was twelve bulls, twelve rams, and twelve lambs in their first year with their meal offerings. And [there were] twelve young he goats for sin offerings.   פז. כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת:
88. The total of cattle for the peace offerings was twenty four oxen, sixty rams, sixty he goats, and sixty lambs in their first year. This was the dedication offering for the altar, after it was anointed.   פח. וְכֹל בְּקַר | זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ:
89. When Moses would come into the Tent of Meeting to speak with Him, he would hear the voice speaking to him from the two cherubim above the covering which was over the Ark of Testimony, and He spoke to him.   פט. וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:
When Moses would enter: [When there are] two contradictory verses, the third one comes and reconciles them. One verse says, “the Lord spoke to him from the Tent of Meeting” (Lev. 1:1), and that implies outside the curtain, whereas another verse says,“and speak to you from above the ark cover” (Exod. 25:22) [which is beyond the curtain]. This [verse] comes and reconciles them: Moses came into the Tent of Meeting, and there he would hear the voice [of God] coming from [between the cherubim,] above the ark cover. - [Sifrei Naso 1:162]   ובבא משה: שני כתובים המכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהם. כתוב אחד אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד, והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה, כב) ודברתי אתך מעל הכפרת, בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת:
from between the two cherubim: The voice emanated from heaven to [the area] between the two cherubim, and from there it went out to the Tent of Meeting. — [Sifrei Naso 1:162]   מבין שני הכרובים: הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד:
speaking to him: Heb. מִדַּבֵּר. [The word מִדַּבֵּר] is similar to מִתְדַּבֵּר [the reflexive form, literally,] “speaking to itself.” It is out of reverence for the Most High to express it in this way. [The voice] would speak to itself, and Moses would listen to it.   מדבר: כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו:
and He spoke to Him: [Thus] excluding Aaron from the [Divine] statements.   וידבר אליו: למעט את אהרן מן הדברות:
He would hear the voice: I might think it was in an undertone. Therefore, Scripture teaches us:“the voice”-the very voice which spoke with him at [Mount] Sinai, [which was loud and clear]. But when it [the voice] reached the entrance, it stopped and did not proceed outside the tent.   וישמע את הקול: יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG