Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Behaalotecha

Torah Reading for Behaalotecha

Numbers 8:1-12:16

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 8

1. The Lord spoke to Moses, saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Speak to Aaron and say to him: "When you light the lamps, the seven lamps shall cast their light toward the face of the menorah."   ב. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
When you light: Why is the portion dealing with the menorah juxtaposed to the portion dealing with the chieftains? For when Aaron saw the dedication [offerings] of the chieftains, he felt distressed over not joining them in this dedication-neither he nor his tribe. So God said to him, “By your life, yours is greater than theirs, for you will light and prepare the lamps.” - [Tanchuma Beha’alothecha 3]   בהעלתך: למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות:
When you light: Heb. בְּהַעֲלֹתְךָ, lit., when you cause to ascend. Since the flame rises, Scripture describes kindling in terms of ascending. He is required to kindle the lamp until the flame rises by itself (Shab. 21a). Our Sages further expounded from here that there was a step in front of the menorah, on which the kohen stood to prepare [the lamps]. — [Sifrei Beha’alothecha 3]   בהעלתך: על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו, מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב:
toward the face of the menorah: Toward the middle lamp, which is not on [one of] the branches, but on the menorah itself. — [Men. 98b]   אל מול פני המנורה: אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה:
shall cast their light: The six on the six branches; the three eastern ones-that is their wicks-facing towards the center one, and likewise, the three western ones, the tops of their wicks facing toward the center one. Why [were the wicks facing inwards, thus giving off so little light]? So that [people] should not say that He [God] needs the light. — [Tanchuma Beha’alothecha 5]   יאירו שבעת הנרות: ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך:
3. Aaron did so; he lit the lamps toward the face of the menorah, as the Lord had commanded Moses.   ג. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
Aaron did so: This shows Aaron’s virtue that he did not deviate [from God’s command]. — [Sifrei Beha’alothecha 1:5]   ויעש כן אהרן: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה:
4. This was the form of the menorah: hammered work of gold, from its base to its flower it was hammered work; according to the form that the Lord had shown Moses, so did he construct the menorah.   ד. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
This was the form of the menorah: As God had shown him with His finger, for he had difficulty with [constructing] it. That is why it says, “This is….” - [Sifrei Beha’alothecha 7]   וזה מעשה המנורה: שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה:
hammered work: In old French, batediz, beaten, an expression similar to,“[and his knees] knocked (נָקְשָׁן) one against the other” (Dan. 5:6). There was a block of gold weighing a talent. He pounded it with a hammer, and cut it with a chisel to extend its limbs in the prescribed manner, and it was not made limb by limb and then connected together. — [Baraitha Melecheth HaMishkan]   מקשה: בטדי"ץ בלע"ז [עשוי בהכאה] לשון דא לדא נקשן (דניאל ה, ו). עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתקונן, ולא נעשית אברים אברים ע"י חבור:
from its base to its flower: Its base was the hollow box above the legs, like the silver candelabra that stand before nobles.   עד ירכה עד פרחה: ירכה היא השידה שעל הרגלים, חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים:
from its base to its flower: That is to say, the menorah itself and everything attached to it.   עד ירכה עד פרחה: כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה:
from its base: Which was a large unit.   עד ירכה: שהוא אבר גדול:
to its flower: Which was its finest work-it was all hammered work. It is customary to use the word עַד in this sense [to include everything], as in,“from the stacks to the (עַד) standing grain to the (עַד) olive groves” (Judges 15:5).   עד פרחה: שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה. ודרך עד לשמש בלשון זה, כמו (שופטים טו, ה) מגדיש ועד קמה ועד כרם זית:
according to the form which the Lord had shown…: According to the design He had shown him on the mount [Sinai], as it says, “Now see and make, according to their pattern [which you are shown on the mountain]” (Exod. 25:40).   כמראה אשר הראה וגו': כתבנית אשר הראהו בהר, כמו שנאמר (שמות כה, מ) וראה ועשה בתבניתם וגו':
so did he construct the menorah: I.e., the one who made it [namely, Bezalel]. The Aggadic Midrash [Tanchuma Beha’alothecha 3] states that it was made by itself through the Holy One, Blessed is He.   כן עשה את המנורה: מי שעשאה. ומדרש אגדה ע"י הקב"ה נעשית מאליה:
5. The Lord spoke to Moses saying:   ה. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
6. Take the Levites from among the children of Israel and cleanse them.   ו. קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:
Take the Levites: Take them with words: You are fortunate in that you have merited to become attendants of the Omnipresent. — [Torath Kohanim 8:165, Midrash Aggadah]   קח את הלוים: קחם בדברים, אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום:
7. This is what you shall do to them so as to cleanse them: sprinkle them with cleansing water and pass a razor over all their flesh; then they shall wash their garments and cleanse themselves.   ז. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:
Sprinkle them with cleansing water: from the ashes of the red cow, so as to cleanse them from contamination by those who were in contact with the dead.   הזה עליהם מי חטאת: של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם:
and pass a razor over all their flesh: I found in the writings of R. Moses Hadarshan (the preacher): Since they [the Levites] were submitted in atonement for the firstborn who had practiced idolatry [when they worshipped the golden calf], which is called sacrifices to the dead-and one afflicted with tzara’ath is considered dead-they required shaving like those afflicted with tzara’ath.   והעבירו תער: מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים:
8. Then they shall take a young bull with its meal offering of fine flour mingled with oil. And you shall take a second young bull as a sin offering.   ח. וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת:
Then they shall take a young bull: That is a burnt offering, as it is written, “and designate…and one as a burnt offering” (verse 12); this is the communal offering [to atone] for idolatry.   ולקחו פר בן בקר: והוא עולה, כמו שנאמר (פסוק יב) ועשה את האחד עולה, והוא קרבן צבור בעבודה זרה:
and a second young bull: What does it mean by “a second” ? It teaches that just as a burnt offering is not eaten, so is [this] sin-offering not eaten. There is a support for his [R. Moses’] comments in Torath Kohanim (Obligatory sacrifices 3:4) [which states that this sin-offering was burnt up]. I, however, believe that this was a temporary injunction [not to atone for idolatry], since they should have brought a goat as a sin-offering for idolatry, with the bull for a burnt offering.   ופר שני: מה תלמוד לומר שני, לומר לך, מה עולה לא נאכלת, אף חטאת לא נאכלת. ובזו יש סמך לדבריו בתורת כהנים. ואומר אני שהוראת שעה היתה, ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודה זרה עם פר העולה:
9. You shall bring the Levites in front of the Tent of Meeting, and you shall gather the entire congregation of the children of Israel.   ט. וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
And you shall gather the entire congregation: Since the Levites were submitted as an atonement offering instead of them, let them [the Israelites] come and stand with their offerings [namely the Levites] and rest their hands upon them. — [Midrash Aggadah] 11   והקהלת את כל עדת: לפי שהלוים נתנים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם:
10. You shall bring the Levites before the Lord, and the children of Israel shall lay their hands upon the Levites.   י. וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהֹוָה וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם:
11. Then Aaron shall lift up the Levites as a waving before the Lord on behalf of the children of Israel, that they may serve in the Lord's service.   יא. וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהֹוָה:
Then Aaron shall lift up the Levites as a waving: in the same way that the guilt-offering of one afflicted with tzara’ath requires waving [the animal] while it is alive. Three wavings are mentioned in this section: the first (verse 11) refers to the sons of Kohath, and for this reason it states with regard to them, “that they may serve in the Lord’s service,” since they were responsible for the work involving the most holy objects-the ark, the table, etc. The second (verse 13) refers to the sons of Gershon. Therefore, it is stated with regard to them,“a waving before the Lord” (verse 13), for even they were assigned holy work-the curtains and the clasps, which could be seen in the Holy of Holies. The third [waving] was for the sons of Merari (verse 14). - [Midrash Aggadah] 16   והניף אהרן את הלוים תנופה: כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלש תנופות נאמרו בפרשה זו, הראשונה לבני קהת, לכך נאמר בם והיו לעבוד את עבודת ה', לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם הארון והשלחן וגו'. השניה לבני גרשון, לכך נאמר בם תנופה לה', שאף עליהם היתה עבודת הקודש יריעות וקרסים הנראים בבית קדש הקדשים, והשלישית לבני מררי:
12. The Levites shall lay their hands on the heads of the bulls, and make one as a sin offering and one as a burnt offering to the Lord, to atone for the Levites.   יב. וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהֹוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם:
13. You shall present the Levites before Aaron and his sons, and lift them as a waving before the Lord.   יג. וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהֹוָה:
14. Thus shall you set apart the Levites from the midst of the children of Israel, and the Levites shall become Mine.   יד. וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם:

2nd Portion

Chapter 8

15. Following this, the Levites shall come to serve in the Tent of Meeting. You shall cleanse them and lift them as a waving.   טו. וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה:
16. For they are wholly given over to Me from among the children of Israel; instead of those that open the womb all the firstborn of Israel I have taken them for Myself.   טז. כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי:
wholly given over: Hebrew נְתֻנִים נְתֻנִים, [the double expression denoting] given over for [the service of] carrying and given over for the singing [in the Temple]. - [Midrash Aggadah]   נתנים נתנים: נתונים למשא נתונים לשיר:
that open: פִּטְרַת, the opening of.   פטרת: פתיחת:
17. For all the firstborn among the children of Israel are Mine whether man or beast since the day I smote all the firstborn in the land of Egypt; I have sanctified them for Myself.   יז. כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:
For all the firstborn… are Mine: The firstborn are Mine by right, for I protected them among the Egyptian firstborn, and I took them for Myself-until they erred through the golden calf; so now “ I have taken the Levites” (verse 18).   כי לי כל בכור: שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים:
18. And I have taken the Levites instead of all the firstborn of the children of Israel.   יח. וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
19. I have given the Levites as a gift to Aaron and his sons from among the children of Israel, to perform the service for the children of Israel in the Tent of Meeting and to atone on behalf of the children of Israel, so that the children of Israel will not be inflicted with plague when they approach the Sanctuary.   יט. וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים | לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:
I have given…: “The children of Israel” is mentioned five times in this verse, thus declaring the affection [God has] for them, for their mention is repeated in one verse as many times as the five books of the Torah. I saw this in Gen. Rabbah [3:5]. [Note that this is not found in Gen. Rabbah, but in Lev. Rabbah 2:4]   ואתנה וגו': חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה:
so that the children of Israel will not be inflicted with plague: So that there will be no need for them to approach the holy [Sanctuary], for if they do approach, there will be a plague.   ולא יהיה בבני ישראל נגף: שלא יצטרכו לגשת אל הקדש, שאם יגשו יהיה נגף:
20. So Moses, Aaron, and the entire congregation of Israel did [this] to the Levites; the children of Israel did [in accordance with] all that the Lord had instructed Moses regarding the Levites.   כ. וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
So Moses, Aaron and all the congregation: Moses presented them, Aaron lifted them up, and the Israelites rested their hands [on them].   ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו': משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:
21. The Levites cleansed themselves and washed their clothes. Then Aaron lifted them as a waving before the Lord, and Aaron atoned for them to cleanse them.   כא. וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם:
22. After that, the Levites came to perform the service in the Tent of Meeting before Aaron and before his sons; they did to them just as the Lord had commanded Moses regarding the Levites.   כב. וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם:
they did to them just as the Lord commanded Moses: [This is written] to extol those who performed [this rite] and those upon whom it was performed, [for] none of them objected.   כאשר צוה ה' וגו' כן עשו: להגיד שבח העושין והנעשה בהן, שאחד מהן לא עכב:
23. The Lord spoke to Moses saying:   כג. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
24. This is [the rule] concerning the Levites: From the age of twenty five years and upwards, he shall enter the service to work in the Tent of Meeting.   כד. זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
This is the rule concerning the Levites: Age disqualifies them, but physical blemishes do not disqualify them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:10, Chul. 24a]   זאת אשר ללוים: שנים פוסלים בהם, ואין המומים פוסלים בהם:
From the age of twenty-five years: Elsewhere (4:3) it says, “From the age of thirty.” How can this be reconciled? However, from the age of twenty-five they came to study the laws of the service; they would study for five years, and at the age of thirty they would [begin] work. From here we learn that a student who does not experience success in his learning for five years, will never experience it. — [Chul. 24a]   מבן חמש ועשרים: ובמקום אחר אומר (במדבר ד, ג) מבן שלשים שנה, הא כיצד, מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים, ובן שלשים עובד, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים, ששוב אינו רואה:
25. From the age of fifty he shall retire from the work legion, and do no more work.   כה. וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:
and do no more work: [I.e.,] the work of carrying on the shoulders; however, he can return to [the work of] locking the gates, singing, and loading the wagons. This is the meaning of“He shall minister with his brethren (אֶתאֶחָיו)” [in the next verse]-with his brethren, as the Targum [Onkelos] renders (עִם אֲחוֹהִי).   ולא יעבוד עוד: עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו ושרת את אחיו עם אחוהי, כתרגומו:
26. He shall minister with his brethren in the Tent of Meeting to keep the charge, but he shall not perform the service; thus shall you do for the Levites regarding their charge.   כו. וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם:
to keep the charge: To camp around the Tent and to assemble and dismantle [it] at the time of the travels.   לשמר משמרת: לחנות סביב לאהל, ולהקים ולהוריד בשעת המסעות:

3rd Portion

Chapter 9

1. The Lord spoke to Moses in the Sinai Desert, in the second year of their exodus from the land of Egypt, in the first month, saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:
In the first month: The portion at the beginning of the Book [of Numbers] was not said until Iyar. [From this], you learn that there is no chronological order in the Torah. But why did Scripture not begin with this [chapter]? For it is a disgrace to Israel that throughout the forty years the children of Israel were in the desert, they brought only this Passover sacrifice alone. — [Sifrei Beha’alothecha 1:18]   בחדש הראשון: פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד:
2. The children of Israel shall make the Passover sacrifice in its appointed time.   ב. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ:
in its appointed time: Even [if it were to fall] on Sabbath; “in its appointed time” [also implies,] even [if the majority of the people were] in a state of ritual uncleanness. — [Sifrei Beha’alothecha 1:14, 15]   במועדו: אף בשבת. במועדו אף בטומאה:
3. On the afternoon of the fourteenth of this month, you shall make it in its appointed time; in accordance with all its statutes and all its ordinances you shall make it.   ג. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ:
in accordance with all its statutes: These are the commandments directly relating to its body-an unblemished male lamb in its first year. — [Pes. 95a]   ככל חקתיו: אלו מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה:
and all its ordinances: These are the commandments that relate to its body from elsewhere, such as the seven days for [eating] unleavened bread and for disposing of leaven. (Another version: The commandments relating to its body-an unblemished male lamb in its first year; those which relate to its body from elsewhere- [it must be] roasted over fire, its head with its legs and its innards. And those which have no relation to its body-unleavened bread and disposing of leaven. — [Rashi on Pes. 95a]   וככל משפטיו: אלו מצות שעל גופו ממקום אחר, כגון שבעת ימים למצה ולביעור חמץ. [מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה. שעל גופו, צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. שחוץ לגופו, מצה וביעור חמץ]:
4. Moses spoke to the children of Israel [instructing them] to make the Passover sacrifice.   ד. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂת הַפָּסַח:
Moses spoke: What does this teach us? Has not Scripture already said, “And Moses told… of the Lord’s appointed [holy days].” (Lev. 23:44) ? However, when he heard the portion dealing with the festivals at Sinai, he related it to them, and then he exhorted them again when the time came to perform them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:17]   וידבר משה וגו': מה תלמוד לומר, והלא נאמר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה', אלא כששמע פרשת מועדים מסיני, אמרה להם, וחזר והזהירם בשעת מעשה:
5. So they made the Passover sacrifice in the first month, on the afternoon fourteenth day of the month in the Sinai Desert; according to all that the Lord had commanded Moses, so did the children of Israel do.   ה. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
6. There were men who were ritually unclean [because of contact with] a dead person, and therefore could not make the Passover sacrifice on that day. So they approached Moses and Aaron on that day.   ו. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
approached Moses and Aaron: While the two were sitting in the study hall, they came and asked them. It is [however] inconceivable that they approached them one after the other [in this order], for if Moses did not know, how should Aaron know?- [Sifrei Beha’alothecha 1:20]   לפני משה ולפני אהרן: כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום. ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע, אהרן מנין לו:
7. Those men said to him, "We are ritually unclean [because of contact] with a dead person; [but] why should we be excluded so as not to bring the offering of the Lord in its appointed time, with all the children of Israel?   ז. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
Why should we be excluded: He [Moses] told them, “Sacrifices cannot be offered in a state of ritual uncleanness.” They replied, “Let ritually clean kohanim sprinkle the blood for us, and let ritually clean people eat the flesh.” He said to them, “Wait, and I will hear… ” like a disciple who is confident of hearing from his teacher’s mouth. Fortunate is the mortal who is so confident, for whenever he wished, he could speak with the Shechinah . This portion should really have been said through Moses, like the rest of the Torah, but these people merited that it be said through them, for merit is brought about through the meritorious. - [Sifrei Beha’alothecha 1: 22]   למה נגרע: אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטהורים. אמר להם עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה. וראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי:
8. Moses said to them, "Wait, and I will hear what the Lord instructs concerning you."   ח. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה יְהֹוָה לָכֶם:
9. The Lord spoke to Moses saying:   ט. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
10. Speak to the children of Israel saying, Any person who becomes unclean from [contact with] the dead, or is on a distant journey, whether among you or in future generations, he shall make a Passover sacrifice for the Lord.   י. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא | לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה:
On a distant journey: Heb. רְחֹקָה. There is a dot over the word, to teach us that he does not really have to be far away, but even if he was merely outside the threshold of the Temple courtyard throughout the time allowed for the slaughtering [of the Passover sacrifice] (Pes. 93, Sifrei Beha’alothecha 1:24). On the second Passover, one may keep both leavened bread and unleavened food in the home, and there is no festival. The consumption of leaven is not forbidden except while he eats it [the sacrifice]. — [Pes. 95a]   או בדרך רחקה: נקוד עליו, לומר לא שרחוקה ודאי, אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו:
11. In the second month, on the fourteenth day, in the afternoon, they shall make it; they shall eat it with unleavened cakes and bitter herbs.   יא. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
12. They shall not leave over anything from it until the next morning, and they shall not break any of its bones. They shall make it in accordance with all the statutes connected with the Passover sacrifice.   יב. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:
13. But the man who was ritually clean and was not on a journey, yet refrained from making the Passover sacrifice, his soul shall be cut off from his people, for he did not bring the offering of the Lord in its appointed time; that person shall bear his sin.   יג. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי | קָרְבַּן יְהֹוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא:
14. If a proselyte dwells with you, and he makes a Passover sacrifice to the Lord, according to the statutes of the Passover sacrifice and its ordinances he shall make it. One statute shall apply to you, to the proselyte and to the native-born citizen.   יד. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ:
If a proselyte dwells with you, and he makes a Passover sacrifice: I might think that anyone who converts should immediately make a Passover sacrifice. Therefore, Scripture teaches us, “One statute [shall apply to you, to the proselyte and to the native-born citizen].” And this is its meaning: If a proselyte dwells with you, and he comes (Reggio ed. - and the time comes) to make a Passover sacrifice with his friends,“according to the statutes of the Passover sacrifice and its ordinances he shall make it.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:30]   וכי יגור אתכם גר ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר חקה אחת וגו', אלא כך משמעו, וכי יגור אתכם גר ובא עת לעשות פסח עם חביריו כחקה וכמשפט יעשה:

4th Portion

Chapter 9

15. On the day the Mishkan was erected, the cloud covered the Mishkan, which was a tent for the Testimony, and at evening, there was over the Mishkan like an appearance of fire, [which remained] until morning.   טו. וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר:
the Mishkan which was a tent for the Testimony: The Mishkan served as a tent over the tablets of the Testimony.   המשכן לאהל העדת: המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות:
there was over the Mishkan: Heb. יִהְיֶה. In the sense of being continuously over the Mishkan. Such [is the meaning of] the expression in the entire passage.   יהיה על המשכן: כמו הווה על המשכן, וכן כל לשון הפרשה:
16. So it was always, the cloud covered it and there was an appearance of fire at night.   טז. כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה:
17. and according to the cloud's departure from over the Tent, and afterwards, the children of Israel would travel, and in the place where the cloud settled, there the children of Israel would encamp.   יז. וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
the cloud’s departure: הֵעָלוֹת. As the Targum renders, אִסְתַּלְּקוּת, departure. Similarly,“the cloud departed” (verse 21). It would have been incorrect to write, וּלְפִי עֲלוֹת הֶעָנָן [and in verse 21] וְעָלָה הֶעָנָן, for that would not be an expression denoting ‘departure’ but sprouting forth or ascending, as in,“Behold a cloud, small as a man’s palm, rising (עֹלָה) from the sea” (I Kings 18:44).   העלות הענן: כתרגומו אסתלקות, וכן ונעלה הענן. ולא יתכן לכתוב ולפי עלות הענן ועלה הענן, שאין זה לשון סלוק אלא צמוח ועלייה, כמו (מלכים א' יח, מד) והנה עב קטנה ככף איש עולה מים:
18. At the bidding of the Lord, the children of Israel traveled, and at the bidding of the Lord, they encamped. As long as the cloud hovered above the Mishkan, they encamped.   יח. עַל פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ:
At the bidding of the Lord…traveled: We learned in the [Baraitha] Melecheth HaMishkan [ch. 13]: When the Israelites traveled, the cloud would fold and spread itself over the tribe of Judah like a beam. They blew a tekiah (long blast), a teruah (series of short blasts), and another tekiah , but it did not move on until Moses declared, “Rise up, O Lord” (10:35), and then the banner of the camp of Judah would travel. This [appears] in the Sifrei. [35]   על פי ה' יסעו: שנינו במלאכת המשכן, כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, תקעו והריעו ותקעו ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה', ונסע דגל מחנה יהודה, זו בספרי:
and at the bidding of the Lord they encamped: As soon as the Israelites encamped, the pillar of cloud would mushroom upward and spread itself over the tribe of Judah like a canopy. It would not depart until Moses declared, “Return O Lord, to the myriads of Israel’s thousands” (10:36). This is what is meant by,“according to the Lord’s word, through Moses” (verse 23). - [Melecheth HaMishkan ch. 13]   ועל פי ה' יחנו: כיון שהיו ישראל חונים, עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה, ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, הוי אומר על פי ה' וביד משה:
19. When the cloud lingered over the Mishkan for many days, the children of Israel kept the charge of the Lord and did not travel.   יט. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה וְלֹא יִסָּעוּ:
20. Sometimes, the cloud remained for several days above the Mishkan; at the Lord's bidding they traveled and at the Lord's bidding they encamped.   כ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהֹוָה יִסָּעוּ:
Sometimes: Heb. וְיֵשׁ, lit., [and there is used in the sense of וּפְעָמִים]“and sometimes.”   ויש: כלומר ופעמים:
several days: Heb. יָמִים מִסְפָּר, lit., days of number, a few days.   ימים מספר: ימים מועטים:
21. Sometimes the cloud remained from evening until morning, and when the cloud departed in the morning, they traveled. Or, the cloud remained for a day and a night, and when the cloud departed, they traveled.   כא. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ:
22. Whether it was for two days, a month or a year, that the cloud lingered to hover over the Mishkan, the children of Israel would encamp and not travel, and when it departed, they traveled.   כב. אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ:
or a year: Heb. יָמִים, a year, as in“Its [period of] redemption shall be a full year (יָמִים)” (Lev. 25:29).   או ימים: שנה, כמו (ויקרא כה, כט) ימים תהיה גאולתו:
23. At the Lord's bidding they would encamp, and at the Lord's bidding they would travel; they kept the charge of the Lord by the word of the Lord through Moses.   כג. עַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהֹוָה יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה שָׁמָרוּ עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:

Chapter 10

1. The Lord spoke to Moses saying:   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Make yourself two silver trumpets; you shall make them [from a] beaten [form]; they shall be used by you to summon the congregation and to announce the departure of the camps.   ב. עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:
Make yourself: So they should blow before you like a king, as it says, “There was a king among in Jerushun” [Deut. 33:5].   עשה לך: שיהיו תוקעין לפניך כמלך, כמו שנאמר (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך:
Make yourself: From your own resources.   עשה לך: משלך:
Make yourself: You make them and use them, but no one else. - [from Midrash Rabbah])   עשה לך: אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר:
To summon the congregation: When you wish to speak with the members of the Sanhedrin court and the rest of the people, and you summon them to gather before you, convene them with the trumpets.   למקרא העדה: כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך, תקראם ע"י חצוצרות:
And to announce the departure of the camps: At the time the camps are due to depart, blow on them as a signal. It follows that they traveled at the behest of three-at God’s bidding, by the word of Moses and by the call of the trumpets.   ולמסע את המחנות: בשעת סלוק מסעות תתקעו בהם לסימן, נמצאת אתה אומר על פי שלשה היו נוסעים, על פי הקב"ה וע"פ משה ועל פי חצוצרות:
Beaten: It should be made out of a single block, by banging it with a hammer.   מקשה: מהעשת תעשה בהקשת הקורנס:
3. When they blow on them, the entire congregation shall assemble to you, at the entrance to the Tent of Meeting.   ג. וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
When they blow on them: With both of them; it is a signal for the congregation to assemble, as it says, “the entire congregation shall assemble to you, at the entrance to the Tent of Meeting.”   ותקעו בהן: בשתיהן והוא סימן למקרא העדה, שנאמר ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד:
4. If they blow one of them, the princes, the leaders of Israel's thousands, shall convene to you.   ד. וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
If they blow one of them: It is a signal for the princes to assemble, as it says, “the princes…shall assemble to you.” Their meeting point was also at the entrance to the Tent of Meeting. This is derived by the Sifrei from the rule of inference.   ואם באחת יתקעו: הוא סימן למקרא הנשיאים, שנאמר ונועדו אליך הנשיאים. ואף הן יעידתן אל פתח אהל מועד. ומגזרה שוה הוא בא בספרי:
5. When you blow a teruah [a series of short blasts, the camps which are encamped to the east shall travel.   ה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:
When you blow a teruah: [a series of short blasts] The signal for the camps to travel was a tekiah , a teruah and a tekiah . The Sifrei derives this from redundant verses.   ותקעתם תרועה: סימן מסע המחנות תקיעה תרועה ותקיעה, כך הוא נדרש בספרי מן המקראות היתרים:
6. When you blow a second teruah, the camps encamped to the south shall travel; they shall blow a teruah for traveling.   ו. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:
7. But when assembling the congregation, you shall blow a tekiah [long blast] but not a teruah.   ז. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
But when assembling the congregation: Because it says, “they shall be used by you to summon the congregation and to announce the departure of the camps” (verse 2). Just as summoning the congregation is done by two priests, and with both trumpets as it says, “they shall blow with them”-so the traveling of the camps was with both of them. I might think that just as [with] the departure of the camps he blows a tekiah , teruah , tekiah , so when summoning the congregation he blows a tekiah , teruah , tekiah , and now there would be no difference between [the signal for] summoning the congregation and [the signal for initiating] the departure of the camps. Scripture therefore teaches, “But when assembling the congregation…” indicating that no teruah is blown to summon the congregation, and the same applies for [convening] the leaders. So there is a signal for all three: Summoning the congregation was with two, and [convening] the princes with one and neither of them included a teruah . Initiating the camps departure was with both-with a teruah and a tekiah .   ובהקהיל את הקהל וגו': לפי שהוא אומר והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות מה מקרא העדה, תוקע בשני כהנים ובשתיהן, שנאמר ותקעו בהן וגו', אף מסע המחנות בשתיהן, יכול מה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע אף מקרא העדה תוקע ומריע ותוקע, ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע את המחנות, תלמוד לומר ובהקהיל את הקהל וגו', לימד שאין תרועה למקרא העדה והוא הדין לנשיאים. הרי סימן לשלשתם, מקרא העדה בשתים, ושל נשיאים באחת, וזו וזו אין בהם תרועה, ומסע המחנות בשתים ע"י תרועה ותקיעה:
8. The descendants of Aaron, the priests, shall blow the trumpets; this shall be an eternal statute for your generations.   ח. וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
The descendants of Aaron…shall blow: For these summonings and journeyings.   ובני אהרן יתקעו: במקראות ובמסעות הללו:
9. If you go to war in your land against an adversary that oppresses you, you shall blow a teruah with the trumpets and be remembered before the Lord your God, and thus be saved from your enemies.   ט. וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
10. On the days of your rejoicing, on your festivals and on your new-moon celebrations, you shall blow on the trumpets for your ascent-offerings and your peace sacrifices, and it shall be a remembrance before your God; I am the Lord your God.   י. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
For your ascent-offerings: The verse speaks of communal offerings. - [from Sifrei]   על עלתיכם: בקרבן צבור הכתוב מדבר:
I am the Lord your God: From here we learn that [on the New Year Festival (Rosh HaShanah)] the verses proclaiming God’s kingship (מַלְכִיוֹת) [are recited] with [verses of] remembrances (זִכְרוֹנוֹת) and [verses] relating to the shofar (שׁוֹפְרוֹת), for it says,“You shall blow”-this refers to the שׁוֹפְרוֹת;“a remembrance”-this refers to זִכְרוֹנוֹת;“I am the Lord your God”-this refers to מַלְכִיוֹת. - [from Sifrei]   אני ה' אלהיכם: מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות, שנאמר ותקעתם הרי שופרות, לזכרון הרי זכרונות, אני ה' אלהיכם זה מלכיות וכו':

5th Portion

Chapter 10

11. On the twentieth of the second month in the second year, the cloud rose up from over the Tabernacle of the Testimony.   יא. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:
Of the second month: Hence, you say that they spent twelve months minus ten days at Horeb, for on the first day of [the month of] Sivan, they encamped there, and did not travel until the twentieth of Iyyar of the following year.   בחדש השני: נמצאת אומר שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חודש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה:
12. The children of Israel traveled on their journeys from the Sinai desert, and the cloud settled in the desert of Paran.   יב. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:
On their journeys: In accordance with the regulations set down for the traveling of their banners which should be first and which should be last.]   למסעיהם: כמשפט המפורש למסע דגליהם מי ראשון ומי אחרון:
In the desert of Paran: Kivroth HaTa’avah was in the desert of Paran, and that is where they camped after this journey.   במדבר פארן: קברות התאוה במדבר פארן היה ושם חנו ממסע זה:
13. This was the first journey at God's bidding through Moses.   יג. וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:
14. The banner of the camp of Judah's children traveled first according to their legions. Heading the legion was Nahshon the son of Amminadab.   יד. וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
15. Heading the legion of the tribe of the children of Issachar was Nethanel the son of Zuar.   טו. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
16. Heading the legion of the tribe of the children of Zebulun was Eliab the son of Helon.   טז. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
17. The Tabernacle was dismantled, and the sons of Gershon set out, [together] with the sons of Merari who carried the Tabernacle.   יז. וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן:
The Tabernacle was dismantled: Once the banner of Judah had set out, Aaron and his sons went in, took down the parocheth curtain and covered the Ark with it, as it says, “When the camp is about to travel, Aaron and his sons shall come” (4:5). The sons of Gershon and the sons of Merari dismantled the Tabernacle and loaded it on wagons. The Ark and the holy utensils, which were carried by the sons of Kohath, stood covered and were placed on poles, until the banner of the camp of Reuben set out. Following this,“the Kohathites… set out” (verse 21).   והורד המשכן: כיון שנוסע דגל יהודה נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את הארון, שנאמר (במדבר ד, ה) ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה, ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותו בעגלות ונוסעים, והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדים מכוסין ונתונין על המוטות עד שנסע דגל מחנה ראובן, ואחר כך ונסעו הקהתים:
18. Then the banner of the camp of Reuben set out according to their legions. Heading its legion was Elitzur the son of Shdeur.   יח. וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
19. Heading the legion of the tribe of the children of Simeon was Shelumiel the son of Zurishaddai.   יט. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:
20. Heading the legion of the tribe of the children of Gad was Eliasaph the son of Reuel.   כ. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
21. The Kohathithes, who carried the holy [equipment] set out, and they had erected the Tabernacle before they had arrived.   כא. וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם:
Carried the holy: They carried the sacred equipment.   נשאי המקדש: נושאי הדברים המקודשים:
And they had erected the Tabernacle: The sons of Gershon and the sons of Merari, who had preceded them [the Kohathites] by the departure of two banners [their own and Reuben’s], erected the Tabernacle as soon as the cloud settled. The signal for camping was seen in the camp of Judah, and when they encamped, the sons of Kohath were still traveling behind them, with the last two banners [Ephraim and Dan]. The sons of Gershon and Merari erected the Tabernacle so that when the sons of Kohath arrived, they found it set up. They brought in the Ark, the Table, the Candelabrum and the altars. This is the meaning of the verse: Those who erected the Tabernacle erected it עַד, [that is,] before the arrival of the Kohathites.   והקימו את המשכן: בני גרשון ובני מררי, שהיו קודמים להם מסע שני דגלים, היו מקימין את המשכן, כשהיה הענן שוכן, וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה והם חונים, ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים, היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המשכן, וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו, ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות, וזהו משמעות המקרא והקימו מקימי המשכן אותו עד טרם בואם של בני קהת:
22. Then the banner of the camp of Ephraim set out, according to its legions. Heading its legion was Elishama the son of Amihud.   כב. וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
23. Heading the legion of the tribe of the children of Menasseh was Gamliel the son of Pedahzur.   כג. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
24. Heading the legion of the tribe of the children of Benjamin was Abidan the son of Gidoni.   כד. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי:
25. Then the banner of the camp of Dan set out, the collector for all the other camps, according to its legions. Heading its legion was Achiezer the son of Amishaddai.   כה. וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
The collector for all the other camps: The Jerusalem Talmud [states]: Because the tribe of Dan was numerous they traveled last, and if anyone had lost anything, they would [find it and] return it to him. There is an opinion that they traveled in box-like formation, and he derives this from the [the words], “Just as they camp so shall they travel” (2:17). Another opinion is that they traveled in the form of a beam, and he derives this from [the words], “collector for all the camps.”   מאסף לכל המחנות: תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) כאשר יחנו כן יסעו. ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות:
26. Heading the legion of the tribe of the children of Asher was Pagiel the son of Ocran.   כו. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
27. Heading the legion of the tribe of the children of Naphtali was Ahira the son of Enon.   כז. וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
28. These are the travels of the children of Israel according to their legions, and then they traveled.   כח. אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ:
These are the travels: This is the order in which they traveled.   אלה מסעי: זה סדר מסעיהם:
And then they traveled: On that day they set out.   ויסעו: ביום ההוא נסעו:
29. Then Moses said to Hobab the son of Reuel the Midianite, Moses's father-in-law, We are traveling to the place about which the Lord said, I will give it to you. Come with us and we will be good to you, for the Lord has spoken of good fortune for Israel.   כט. וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה נֹסְעִים | אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהֹוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
Hobab: This is Jethro, as it says, “Of the children of Hobab, the father-in-law of Moses” (Jud. 4:11). So what does Scripture mean by saying,“They [the daughters of Jethro] came to their father Reuel” (Exod. 2:18)? It teaches that children call their grandfather, ‘father.’ He had many names: 'Jethro’-because through him a portion was added (יֶתֶר) to the Torah; 'Hobab’-because he loved (חֹבָב) the Torah, etc…. [see commentary to Exodus 18:1].   חובב: הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד, יא) מבני חובב חותן משה, ומה תלמוד לומר (שמות ב, יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. ושמות הרבה [ושני שמות] היו לו יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה. חובב על שחבב את התורה וכו':
We are traveling to the place: Immediately, within three days, we will enter the Land. For on this first journey they traveled with the intention of entering the Land of Israel, but [because] they sinned at the episode of the complainers [they were punished and did not enter the Land until much later]. Why did Moses include himself with them [if he wasn’t going to enter the Land]? Because the decree against him [entering the Land] had not yet been issued, and [at that time] he thought he would enter.   נסעים אנחנו אל המקום: מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים. ומפני מה שתף משה עצמו עמהם, שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס:
30. He said to him, I won't go, for I will go to my land and my birthplace.   ל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:
To my land and my birthplace: Whether for the sake of my possessions or for the sake of my family.   אל ארצי ואל מולדתי: אם בשביל נכסי, אם בשביל משפחתי:
31. He said, Please don't leave us, for because you are familiar with our encampments in the desert and you will be our guide.   לא. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי | עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:
Please don’t leave us: The word נָא is an expression denoting a request. [He made] this [request] as he didn’t want people to say:“Jethro did not convert out of commitment [for Judaism]; rather, he [thought that proselytes have a portion in the Land. Now that he realizes that they have no portion, he has forsaken them and gone his own way.” - [from Sifrei]   אל נא תעזב: אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו:
For because you are familiar with our encampments in the desert: It is fitting for you to do this [i.e., remain with us] since you are familiar with the places in which we will camp in the desert and you saw the miracles and wonders done for us.   כי על כן ידעת חנתנו במדבר: כי נאה לך לעשות זאת על אשר ידעת חנותנו במדבר וראית נסים וגבורות שנעשו לנו:
For because you are familiar…: [The expression… כִּי עַל כֵּן] has the meaning of עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, [because you know], as in,“because (כִּי עַל כֵּן) I did not give her to my son Shelah” (Gen. 38:26);“for because (כִּי עַל כֵּן) you passed by” (ibid. 18:5);“for because (כִּי עַל כֵּן) they came [under the shade of my roof]” (ibid. 19: 8);“for because (כִּי עַל כֵּן) I have seen your face” (ibid. 33:10).   כי על כן ידעת: כמו על אשר ידעת, כמו (בראשית לח, כו) כי על כן לא נתתיה לשלה בני, כי על כן עברתם (שם יח, ה), כי על כן באו (שם יט, ח), כי על כן ראיתי פניך (שם לג, י):
You will be our guide: The verse has the past tense, [and] as the Targum renders, [it means: all the wonders wrought for us, you have seen with your eyes.] Another explanation: [It is in] the future tense-If anything should be hidden from our eyes, you shall enlighten us [with your guidance]. A further interpretation: You shall be as beloved to us as the pupils of our eyes, as it says, “You shall love the proselyte” (Deut. 10:9).   והיית לנו לעינים: לשון עבר כתרגומו. דבר אחר לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו. דבר אחר שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר:
32. And if you go with us, then we will bestow on you the good which God grants us.   לב. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה | הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:
Then we will bestow on you the good: What good did they actually bestow upon him? They said, When Israel apportioned the Land, there was a fertile area of Jericho measuring five hundred by five hundred cubits, and they refrained from allocating it. They said, The one in whose portion the Temple will be built shall take it. Meanwhile, they gave it to the descendants of Jethro, to Jonadab the son of Rehab, as it says, “The sons of Keini, Moses’ father-in-law, went up from the city of dates [namely, Jericho]” (Jud. 1:16). - [from Sifrei]   והיה הטוב ההוא וגו': מה טובה הטיבו לו, אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו, בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב, שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א, טז):
33. They traveled a distance of three days from the mountain of the Lord, and the Ark of the Lord's covenant traveled three days ahead of them to seek for them a place to settle.   לג. וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
A distance of three days: They completed a distance of three days travel in one day, for the Holy One wanted to bring them to the Land immediately. - [from Sifrei]   דרך שלשת ימים: מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד:
The Ark of the Lord’s covenant traveled three days ahead of them: This was the Ark that accompanied them in battle. The broken pieces of the [first set of] Tablets lay in them. It preceded them by three days of travel to prepare for them a place to encamp. - [from Sifrei]   וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים: זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:
34. The cloud of the Lord was above them by day, when they traveled from the camp.   לד. וַעֲנַן יְהֹוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה:
The cloud of the Lord was above them: Seven clouds are recorded in the account of their travels: four from the four sides, one above, one below, and one in front of them which would flatten the high land, raise the hollows and destroy snakes and scorpions - [from Sifrei].   וענן ה' עליהם יומם: שבעה עננים כתובים במסעיהם. ארבע מארבע רוחות, ואחד למעלה, ואחד למטה, ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים:
From the camp: From the place where they encamped.   מן המחנה: ממקום חנייתן:

6th Portion

Chapter 10

35. So it was, whenever the ark set out, Moses would say, Arise, O Lord, may Your enemies be scattered and may those who hate You flee from You.   לה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה | יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:
So it was, whenever the ark set out: He made marks for it [this passage], before it and after it, as if to indicate that this is not its proper place [in Scripture]. So why was it written here? To make a break between one punishment and the next… as it is stated in [chapter 16 of Talmud Shabbath , commencing with the words] “All the Sacred Scriptures.”   ויהי בנסע הארן: עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):
Rise, O Lord: Because He had preceded them by a distance of three days travel, Moses says, Stop and wait for us do not move on any further. [I found this] in the Midrash Tanchuma, Vayyakhel.   קומה ה': לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר במדרש תנחומא בויקהל:
May Your enemies be scattered: Those [enemies] who are assembled [for battle]. - [from Sifrei]   ויפוצו אויביך: המכונסין:
Those who hate You: Those who hate Israel, for anyone who hates Israel hates the One Who spoke and the world came into being, as it says, “Those who hate you have raised their heads” (Ps. 83:3). Who are they? Those who“plot deviously against Your nation” (ibid. 4). - [from Sifrei]   וינסו משנאיך: אלו הרודפים:
36. And when it came to rest he would say, Repose O Lord, among the myriads of thousands of Israel.   לו. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
Repose, O Lord: Menachem renders [the word שׁוּבָה] as an expression of rest. Similarly,“In rest (בְשׁוּבָה) and tranquility you shall be saved” (Isa. 30:15).   שובה ה': מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון:
The myriads of thousands of Israel: This teaches us that the Divine Presence does not rest on Israel if they number fewer than twenty-two thousand.   רבבות אלפי ישראל: מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות:

Chapter 11

1. The people were looking to complain, and it was evil in the ears of the Lord. The Lord heard and His anger flared, and a fire from the Lord burned among them, consuming the extremes of the camp.   א. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהֹוָה וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:
The people were looking to complain: Heb. הָעָם. [The word] הָעָם, the people, is used only in reference to the wicked. Similarly it says,“What shall I do about this people (הָעָם) ?” (Exod. 17:4), and it says,“this evil people (הָעָם)” (Jer. 13:10). But when they are virtuous, they are called עַמִּי, My people, as it says,“Send forth My people (עַמִּי) ” (Exod. 8:16);“My people (עַמִּי), what have I done to you?” (Mic. 6: 3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]   ויהי העם כמתאננים: אין העם אלא רשעים. וכן הוא אומר (שמות יז, ד) מה אעשה לעם הזה, ואומר (ירמיה יג, י) העם הרע הזה. וכשהם כשרים קרואים עמי, שנאמר (שמות ה, א) שלח את עמי, עמי מה עשיתי לך (מיכה ו ג):
were looking to complain: [The term] מִתְאוֹנְנִים denotes a pretext. They were seeking a pretext to turn away from the Omnipresent. Similarly, it says regarding Samson,“that he sought a pretext (תֹאֲנָה)” (Jud. 14:4)   כמתאננים: אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד ד) כי תואנה הוא מבקש:
evil in the ears of the Lord: A pretext that was evil in God’s ears, for they intended that it should reach His ears and provoke Him (Sifrei Beha’alothecha 1:42:1). They said, Woe is to us! How weary we have become on this journey! For three days we have not rested from the fatigue of walking. — [Midrash Aggadah]   רע באזני ה': תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט. אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים, שלא נחנו מענוי הדרך:
His anger flared: [He said,] I meant it for your own good-that you should be able to enter the Land immediately. — [Midrash Aggadah]   ויחר אפו: אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד:
the extremes of the camp: Heb. בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. Those untouchable because of their baseness-these were the mixed multitude (See Exod. 12:36). R. Simeon ben Menassia says, The most distinguished (קְצִינִים) among them and the prominent ones. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]   בקצה המחנה: במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים:
2. The people cried out to Moses; Moses prayed to the Lord, and the fire died down.   ב. וַיִּצְעַק הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל יְהֹוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
The people cried out to Moses: This can be compared to a mortal king who became angry with his son. That son went to his father’s close friend and said to him, Go and ask [forgiveness] on my behalf from Father. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2]   ויצעק העם אל משה: משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא:
and the fire died down: It sank in its place into the earth, for had it turned along one of the sides [of the camp], it would have gradually rolled along that entire side [and caused more destruction]. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2]   ותשקע האש: שקעה במקומה בארץ שאילו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוח:
3. He named that place Tab'erah, for the fire of the Lord had burned among them there.   ג. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהֹוָה:
4. But the multitude among them began to have strong cravings. Then even the children of Israel once again began to cry, and they said, "Who will feed us meat?   ד. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
But the multitude: Heb. וְהָאסַפְסֻף, lit., the gathering. These were the mixed multitude, which had attached themselves to Israel when they left Egypt (see Exod. 12:36). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4, Midrash Aggadah]   והאספסף: אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים:
[The children of Israel] once again…: The children of Israel also wept again together with them. — [Midrash Aggadah]   וישבו: גם בני ישראל ויבכו עמהם:
Who will feed us meat?: Did they not have meat? Does it not say, “Also a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle” (Exod. 12:38)? You might argue that they had already eaten them. But when they were about to enter the Land, is it not written that, “the children of Reuben had much cattle” (Num. 32:1)? The answer is that they were seeking a pretext. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4]   מי יאכלנו בשר: וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'. ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה:
5. We remember the fish that we ate in Egypt free of charge, the cucumbers, the watermelons, the leeks, the onions, and the garlic.   ה. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:
which we ate in Egypt free of charge: If you say that the Egyptians gave them fish free of charge, does it not already say, “Straw shall not be given to you” (Exod. 5:18)? Now if straw was not given free of charge, was fish given to them free of charge? So what does “free of charge” mean? Free from [the burden of] precepts. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]   אשר נאכל במצרים חנם: אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר (שמות ה, יח) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות:
the cucumbers: R. Simeon says: Why did the manna change into everything except these? Because they are harmful for nursing mothers. We tell a [nursing] woman, “Do not eat any garlic or onion, for the baby’s sake. This can be compared to a king [who gave his son over to a teacher. He sat down and ordered him and said to him, ”See that he does not eat any harmful food and does not drink any harmful drink. Because of this, the son complained about his father, saying,“Not because he loves me, but because he does not want me to eat,”] as it is written in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:5).   את הקשאים: אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. משל למלך וכו', כדאיתא בספרי:
the cucumbers: Heb. הַקִּשֻׁאִים. In old French, cocombres.   הקשאים: הם קוקומברי"ש בלע"ז [מלפפונים]:
watermelons: Heb. אֲבַטִּחִים. In old French, bodekes.   אבטחים: בורק"ש [אבטיחים]:
leeks: Heb. הֶחָצִיר, leeks, [In old French], porels. Targum [Onkelos] renders, “the cucumbers etc.”   החציר: כרישין פוריל"ש [כרשים] ותרגומו ית בוציניא וכו':
6. But now, our bodies are dried out, for there is nothing at all; we have nothing but manna to look at."   ו. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:
we have nothing but manna to look at: Manna in the morning, manna in the evening. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]   אל המן עינינו: מן בשחר מן בערב:
7. Now the manna was like coriander seed, and its appearance was like the appearance of crystal.   ז. וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח:
Now the manna was like coriander seed: The one who said this [verse] did not say that. The Israelites said, “We have nothing but manna to look at,” whereas the Holy One, blessed is He, inscribed in the Torah, “the manna was like coriander seed…” as if to say,“See, all you who inhabit the world, what my children are complaining about-the manna is excellent in so many ways!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1]   והמן כזרע גד: מי שאמר זה לא אמר זה, ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו, והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו', כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב:
like coriander seed: Heb. כִּזְרַע גַּד הוּא, round like coriander, seed of coliandre [in French]. — [Yoma 75a]   כזרע גד: עגול כגידא זרע אליינדר"א [כוסבר]:
crystal: Heb. בְּדֹלַח, the name of a precious stone, [in French,] cristal.   הבדלח: שם אבן טובה קריסט"ל [בדולח]:
8. The people walked about and gathered it. Then they ground it in a mill or crushed it in a mortar, cooked it in a pot and made it into cakes. It had a taste like the taste of oil cake.   ח. שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:
walked about: [The expression] שַׁיִט denotes nothing but taking a stroll; [in old French,] esbaneyr, [walking] without exertion.   שטו: אין שייט אלא לשון טיול אישבני"ר [טיול להנאה] בלא עמל:
ground it in a mill: [The manna] did not actually enter the mill, the pot, or the mortar, but its taste changed to [that of] ground, crushed, or cooked food. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8]   וטחנו ברחים וגו': לא ירד בריחים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין:
in a pot: Heb. בַּפָּרוּר, a pot.   בפרור: קדרה:
oil cakes: Heb. לְשֶׁד הַשָּׁמֶן, the moisture of oil. This is how Donash (Teshuvoth Donash p. 14) explains it. Similar to this is:“ My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer” (Ps. 32: 4), in which the“lamed” [of לְשַׁדִּי] is part of the root, [meaning]“My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer.” [First edition of Rashi reads: and he (Donash) compares to this… (See Yosef Hallel).] Our Sages (Sifrei Beha’alothecha 1:42:8), however, explained it as a term meaning“breasts” (שָׁדַיִם), but what have breasts to do with oil? It is impossible to say that לְשֶׁד הַשָּׁמֶן is related to the expression וַיִשְׁמַן יְשֻׁרוּן, “Jeshurun grew fat” (Deut. 32:15) [and thus, the meaning would be “the taste of a fat breast”], for if that were the case, the“mem” [in the word הַשָּׁמֶן] would be vowelized with a minor “kamatz” [known as “tzeireh”], and the accent would be at the end of the word, under the“mem,” [reading הַשָּׁמֶן]. Now, however, that the “mem” is vowelized with a minor “pathach” [known as “segol”] and the accent is under the “shin,” it means “oil.” The “shin” is vowelized with a major“kamatz” הַשָּׁמֶן and not with a minor“pathach” הַשֶּׁמֶן because it is the last word in a verse. Another interpretation: לְשַׁד is an acronym standing for לִישׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, kneaded with oil and honey, like a dough kneaded with oil and coated with honey. The rendering of Onkelos who renders: דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא, kneaded with oil , which leans toward the interpretation offered by Donash, since dough kneaded with oil contains the moisture of oil.   לשד השמן: לחלוח של שמן, כך פירשו דונש. ודומה לו (תהלים לב, ד) נהפך לשדי בחרבוני קיץ. והלמ"ד יסוד, נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ. ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן. ואי אפשר לומר לשד השמן לשון (דברים לב, טו) וישמן ישורון, שאם כן היה המ"ם נקוד קמ"ץ קטן וטעמו למטה תחת המ"ם, עכשיו שהמ"ם נקוד פת"ח קטן והטעם תחת השי"ן, לשון שמן הוא, והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק. דבר אחר לשד לשון נוטריקון ליש שמן דבש, כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש. ותרגום של אונקלס דמתרגם דליש במשחא, נוטה לפתרונו של דונש, שהעיסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בה:
9. When the dew descended on the camp at night, the manna would descend upon it.   ט. וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו:
10. Moses heard the people weeping with their families,each one at the entrance to his tent. The Lord became very angry, and Moses considered it evil.   י. וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְהֹוָה מְאֹד וּבְעֵינֵי משֶׁה רָע:
weeping with their families: Families gathered in groups weeping so as to publicize their grievance. Our Sages say that the meaning is:“concerning family matters,” that is, because intermarriage among family members was forbidden to them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10, Yoma 75a]   בכה למשפחותיו: משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם:
11. Moses said to the Lord, "Why have You treated Your servant so badly? Why have I not found favor in Your eyes that You place the burden of this entire people upon me?   יא. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חסר א' חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:
12. Did I conceive this entire people? Did I give birth to them, that You say to me, 'Carry them in your bosom as the nurse carries the suckling,' to the Land You promised their forefathers?   יב. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:
that You say to me: Heb. כִּי תֹאמַר אֵלַי, that You say to me, ‘Carry them in your bosom.’ When did He tell him this? “Go, lead the people” (Exod. 32:34), and it says, “He commanded them concerning the children of Israel” (ibid. 6:13)-even if they stone you or insult you. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10]   כי תאמר אלי: שאתה אומר אלי שאהו בחיקך. והיכן אמר לו כן, לך נחה את העם (שמות לב לד), ואומר (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם:
to the Land You promised their forefathers: You tell me to carry them in my bosom. [This phrase is connected to that clause, not to “as the nurse carries the suckling,” which immediately precedes this phrase.]   על האדמה אשר נשבעת לאבותיו: אתה אומר לי לשאתם בחיקי:
13. Where can I get meat to give all these people? For they are crying on me, saying, 'Give us meat to eat.'   יג. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:
14. Alone I cannot carry this entire people for it is too hard for me.   יד. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:
15. If this is the way You treat me, please kill me if I have found favor in Your eyes, so that I not see my misfortune."   טו. וְאִם כָּכָה | אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:
If this is the way You treat me: Moses’ strength became weak like a woman’s when God showed him the punishment He was going to bring upon them. Because of this, he said to Him, “Kill me first….” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:14]   ואם ככה את עשה לי: תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה:
so that I not see my misfortune: Scripture should have written, “their misfortune,” [or “Your misfortune,” according to Divrei David] but it euphemizes. This is one of the scribal emendations in the Torah, [such as writers make] for the purpose of modifying and adjusting the text. — [Midrash Tanchuma Beshallach 16; Mechilta Beshallach, parashah 6]   ואל אראה ברעתי: ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון הלשון:
16. Then the Lord said to Moses, "Assemble for Me seventy men of the elders of Israel, whom you know to be the people's elders and officers, and you shall take them to the Tent of Meeting, and they shall stand there with You.   טז. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
Assemble for Me: This is a response to your complaint, that you said, “Alone I cannot….” Where were the first group of elders? Had they not sat with them [with Moses and Aaron] even in Egypt, as it says, “Go and gather the elders of Israel” (Exod. 3:16) ? But they died in the fire at Tab’erah (verses 1-3). They deserved this already at Sinai, as it is written, “They perceived God” (Exod. 24:11), behaving irrevently, like someone munching his bread while speaking to the king, and this is the meaning of “they ate and drank” (ibid.). However, God did not want to give cause for mourning at the giving of the Torah, so he punished them here. — [Midrash Tanchuma Beha’alothecha 16]   אספה לי: הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את הא-להים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן:
whom you know to be…: Those whom you know, that they were appointed as officers over them in Egypt [to oversee] the rigorous labor, and they had mercy on them, and were beaten on their account, as it says, “the officers of the children of Israel were beaten” (Exod. 5:14). Now they shall be chosen in their greatness, just as they had suffered in their [Israel’s] distress. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42: 16]   אשר ידעת כי הם וגו': אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל, עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן:
and you shall take them: Take them with words: “How fortunate you are that you have been appointed leaders over the children of the Omnipresent!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]   ולקחת אותם: קחם בדברים, אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום:
and they shall stand there with you: so that the Israelites should see and treat them with esteem and honor, saying,"How beloved are these who have entered with Moses to hear the speech from the mouth of the Holy One, blessed is He. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]   והתיצבו שם עמך: כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו חביבין אלה שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה:
17. I will come down and speak with you there, and I will increase the spirit that is upon you and bestow it upon them. Then they will bear the burden of the people with you so that you need not bear it alone.   יז. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:
I will come down: This is one of the ten descents [of the Shechinah] recorded in the Torah. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]   וירדתי: זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה:
and speak with you: But not with them. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]   ודברתי עמך: ולא עמהם:
and I will increase: Heb. וְאָצַלְתִּי, as the Targum renders it: וַאִרַבֵּי, and I will increase, as in“But against the nobles of (אֲצִילֵי) the children of Israel” (Exod. 24:11).   ואצלתי: כתרגומו וארבי, כמו (שמות כד, יא) ואל אצילי בני ישראל:
and bestow it upon them: What did Moses resemble at that time? A candle placed upon a candelabrum; everyone lights from it, yet its brightness is not diminished. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17, Midrash Tanchuma Beha’alothecha 12]   ושמתי עליהם: למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו, ואין אורו חסר כלום:
Then they will bear… with you: Stipulate with them that they take upon themselves the burden of My children, who are troublesome and recalcitrant. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16]   ונשאו אתך: התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים:
so that you need not bear it alone: This is an answer to what you said,“Alone I cannot carry…” (verse 14). - [See Sifrei Beha’alothecha 1:42:17]   ולא תשא אתה לבדך: הרי תשובה למה שאמרת לא אוכל אנכי לבדי:
18. And to the people, you shall say, 'Prepare yourselves for tomorrow and you shall eat meat, because you have cried in the ears of the Lord saying, "Who will feed us meat, for we had it better in Egypt." [Therefore,] the Lord will give you meat, and you shall eat.   יח. וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְהֹוָה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְהֹוָה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם:
Prepare yourselves: Heb. הִתְקַדְּשׁוּ, prepare yourselves for punishment. Similarly, it says, “and prepare them for the day of slaughter” (Jer. 12:3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:18]   התקדשו: הזמינו עצמכם לפורענות, וכן הוא אומר (ירמיה יב, ג) והקדישם ליום הרגה:
19. You shall eat it not one day, not two days, not five days, not ten days, and not twenty days.   יט. לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא | חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם:
20. But even for a full month until it comes out your nose and nauseates you. Because you have despised the Lord Who is among you, and you cried before Him, saying, "Why did we ever leave Egypt?"'"   כ. עַד | חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:
But even for a full month: This [concerned] the [comparatively] virtuous ones, who languish on their beds and later their soul departs. But concerning the wicked ones it says, “the meat was still between their teeth [… when the anger of the Lord flared…]” (verse 33). This is how it is taught in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:20), but in the Mechilta (Beshallach, Vayassa 3:13) the opposite is taught: the wicked ate and suffered [as a result] for thirty days, whereas [concerning] the virtuous-“the meat was still between their teeth” [thus, they did not suffer prolonged agony].   עד חדש ימים: זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם, כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חילוף הרשעים אוכלין ומצטערין שלושים יום והכשרים הבשר עודנו בין שניהם:
until it comes out of your nose: As Targum renders: “You will be sickened by it”; it will seem to you as if you gorged on it until it is discharged by way of the nose.   עד אשר יצא מאפכם: כתרגומו דתקוצון ביה, יהא דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף:
and nauseates you: Heb. וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא You will cast it away from you more readily than you welcomed it [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20]. In the words of R. Moshe Hadarshan (the preacher) I noted that there is a language in which a sword is called זָרָא, [meaning that this meat will be the cause of their death].   והיה לכם לזרא: שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם. ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא:
the Lord Who is among you: Had I not established My Presence among you, you would not have had the arrogance to engage in all these matters. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20]   את ה' אשר בקרבכם: אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם ליכנס לכל הדברים הללו:
21. Moses said, "Six hundred thousand people on foot are the people in whose midst I am, and You say, 'I will give them meat, and they will eat it for a full month'?   כא. וַיֹּאמֶר משֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים:
Six hundred thousand people on foot: He was not concerned with mentioning the additional three thousand (above 1:46). R. Moshe Hadarshan, however, explains that only those [six hundred thousand] who left Egypt wept.   שש מאות אלף רגלי: לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתרים. ור' משה הדרשן פירש שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים:
22. If sheep and cattle were slaughtered for them, would it suffice for them? If all the fish of the sea were gathered for them, would it suffice for them?"   כב. הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:
If sheep and cattle were slaughtered: This is one of the four cases in which R. Akiva expounded, and R. Simeon expounded differently. R. Akiva says,“Six hundred thousand people on foot, and You have said that I will give them meat, and they will eat it for a full month?” The entire verse is expounded literally. The clause, וּמָצָא לָהֶם means, “Would it suffice for them?” This is similar to [the clause,]“and he has sufficient means (וּמָצָא) for redeeming it” (Lev. 25:26). Which [case] is worse? This one, or [when Moses said] “Listen now, you rebels” (20:10)? [Obviously, this one.] However, since [in this case] he [Moses] did not say it in public, Scripture spares him, and refrains from punishing him. But that of Meribah was in public, so Scripture does not spare him. R. Simeon says, God forbid! This never entered the mind of that righteous man. Would the one about whom it says, “he is trusted throughout My house” (12:7) suggest that the Omnipresent cannot provide for us sufficiently? Rather, this is what he meant: “Six hundred thousand… on foot… and You say, 'I will give them meat for a full month’? Then You will kill such a great nation? Will sheep and cattle be slaughtered for them so that they should then be killed, and this meal will satisfy for them forever [i.e., it will be their last]? Is this a credit for you? Do we tell a donkey, 'Eat this measure of barley, and then we will cut off your head’?” God answered him, “If I do not give them, they will say that My power is limited. Would the fact that God’s power appears limited to them please you? Let them and a hundred like them perish, as long as My power is not limited before them for even one moment! ”- [Tosefta Sotah 6:4]   הצאן ובקר ישחט: זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם, כענין שנאמר (ויקרא כה, כו) ומצא כדי גאולתו. ואיזו קשה, זו או (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אלא לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי, לפיכך לא חיסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר חס ושלום לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא, יאמר אין המקום מספיק לנו, אלא כך אמר שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם, וכי שבחך הוא זה, אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך. השיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם, יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת:
23. Then the Lord said to Moses, "Is My power limited? Now you will see if My word comes true for you or not!"   כג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הֲיַד יְהֹוָה תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא:
Now you will see if my word comes true for you or not: Rabban Gamliel, the son of R. Judah the prince, says: [Moses said,] It is impossible to settle their argument. Since they seek only a pretext, you cannot satisfy them, and in the end, they will find fault with you. If you give them beef they will say, “We asked for mutton.” And if you give them mutton, they will say, “We asked for beef,” [or,] “ We asked for venison or fowl,” [or,] “We asked for fish and locusts.” He [God] replied to him, “If so, they will claim that My power is limited.” He [Moses] said to him, “I will go and appease them.” He said to him, “Now you will see if My word comes true for you”-that they will not listen to you. Moses went to appease them. He said to them, “Is there a limit to God’s power? Behold, He struck the rock and water flowed; surely, He can provide bread!” (Ps. 78:20) They said, This is [an attempt at] compromise-He Has no power to fulfill our wishes. This is the meaning of, “Moses went out and told the people.” Since they did not listen to him, “he assembled seventy men…” - [Tosefta Sotah 6:4 and Sifrei Beha’alothecha 1:42:21]   עתה תראה היקרך דברי: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו, אמר לו אם כן יאמרו שקצרה ידי. אמר לפניו הריני הולך ומפייסן. אמר לו עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך. הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר, (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת, אמרו פשרה היא זו, אין בו כח למלאות שאלתנו. וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם, כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו':
24. Moses went out and told the people what the Lord had said, and he assembled seventy men of the elders of the people, and stood them around the Tent.   כד. וַיֵּצֵא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:
25. The Lord descended in a cloud and spoke to him, and He increased some of the spirit that was on him and bestowed it on the seventy elders. And when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did not continue.   כה. וַיֵּרֶד יְהֹוָה | בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ:
but they did not continue: They prophesied on that day only-Thus it is stated in Sifrei (Beha’alothecha 1:42:21). The Targum renders “and they did not cease” [meaning] that their prophetic powers remained.   ולא יספו: לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו, כך מפורש בספרי, ואונקלוס תרגם ולא פסקין, שלא פסקה נבואה מהם:
26. Now two men remained in the camp; the name of one was Eldad and the name of the second was Medad, and the spirit rested upon them. They were among those written, but they did not go out to the tent, but prophesied in the camp.   כו. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים | בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד | אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:
Now two men remained: From the ones who were chosen. They said, “We are unworthy of this greatness.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21]   וישארו שני אנשים: מאותן שנבחרו. אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו:
They were among those written: Among those chosen for the Sanhedrin. All of them were written down, mentioned specifically by name, but [the number was chosen] by lot, because the number [of elders] for twelve tribes came to six for each tribe, except for two tribes who would receive only five each. Moses said, “No tribe will listen to me to deduct one elder from its tribe.” What did he do? He took seventy-two slips and wrote on seventy [of them, the word] ‘elder’ and two of them he left blank. He then chose six men from each tribe, totaling seventy-two. He said to them, “Draw your slips from the urn. Whoever picked [one inscribed with] ‘elder’ was [already] sanctified. Whoever picked a blank slip, he said to him,”The Omnipresent does not want you." - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a]   והמה בכתבים: במבוררים שבהם לסנהדרין, ונכתבו כולם נקובים בשמות, וע"י גורל, לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה, אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד. מה עשה, נטל שבעים ושנים פתקין וכתב על שבעים זקן, ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו שבעים ושנים. אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי, מי שעלה בידו זקן, נתקדש, ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך:
27. The lad ran and told Moses, saying, "Eldad and Medad are prophesying in the camp!"   כז. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:
The lad ran: Some say this was Moses’ son, Gershom. — [Tanchuma Beha’alothecha 12]   וירץ הנער: יש אומרים גרשום בן משה היה:
28. Joshua the son of Nun, Moses' servant from his youth, answered and said, Moses, my master, imprison them!"   כח. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם:
imprison them: Heb. כְּלָאֵם. Impose upon them communal responsibilities and they will be finished (כָּלִים) [as prophets] by themselves (Sanh. 17a). Another interpretation: Imprison them (בֵּית הַכֶּלֶא) (Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Targum Onkelos), for they were prophesying that Moses would die and Joshua would take them into the Land of Israel. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a]   כלאם: הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. דבר אחר תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ:
29. Moses said to him, "Are you zealous for my sake? If only all the Lord's people were prophets, that the Lord would bestow His spirit upon them!"   כט. וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְהֹוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:
Are you zealous for my sake?: Are you a zealous for me? Are you being zealous for what I should be zealous? The word לִי means בִּשְׁבִילִי,“for my sake.” The term קִנְאָה is used to denote a person who takes a matter to heart, whether to avenge or to help; in old French, enportement; holding the bulk of the burden.   המקנא אתה לי: הקנאי אתה לי הקנאתי אתה מקנא:

7th Portion

Chapter 11

30. Then Moses entered the camp; he and the elders of Israel.   ל. וַיֵּאָסֵף משֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
Moses entered: From the entrance of the Tent of Meeting.   ויאסף משה: מפתח אהל מועד:
the camp: Each one to his tent.   אל המחנה: נכנסו איש לאהלו:
entered: Heb. וַיֵאָסֵף, an expression denoting entering a house, as in,“You shall gather it (וַאֲסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2). The origin for all these terms is,“he amasses, but knows not who will gather them in (אֹסְפָם)” (Ps. 39:7). This teaches that He [God] did not bring punishment upon them before the righteous men had retired to their tents. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:30]   ויאסף: לשון כניסה אל הבית, כמו (דברים כב, ב) ואספתו אל תוך ביתך, ואב לכולם (תהלים לט, ז) יצבור ולא ידע מי אוספם, מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו:
31. A wind went forth from the Lord and swept quails from the sea and spread them over the camp about one day's journey this way and one day's journey that way, around the camp, about two cubits above the ground.   לא. וְרוּחַ נָסַע | מֵאֵת יְהֹוָה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ:
and swept: Heb. וַיָּגָז, caused to fly; similarly,“for it passes (גָז) quickly” (Ps. 90:10),“and likewise, they have crossed (נָגוֹזוּ) and passed away” (Nah. 1:12).   ויגז: ויפריח, וכן (תהלים צ, י) כי גז חיש, וכן (נחום א, יב) נגוזו ועבר:
and spread them: Heb. וַיִּטֹּשׁ, and strew them, as in,“Behold, they were spread out (נְטֻשִׁים) over the face of the land” (I Sam. 30:16);“I will spread you out (וּנְטַשְׁתִּיךָ‏) in the desert” (Ezek. 29:5).   ויטש: ויפשוט, כמו (שמואל א' ל טז) והנם נטושים על פני כל הארץ, (יחזקאל כט, ה) ונטשתיך המדברה:
about two cubits: They flew at a height that they reached a person’s heart, so that it would not be difficult for them to gather them, so that they need neither rise up nor bend down. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:31]   וכאמתים: פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם, כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות:
32. The people rose up all that day and all night and the next day and gathered the quails. [Even] the one who gathered the least collected ten heaps. They spread them around the camp in piles.   לב. וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל | יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָיו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה:
[Even] the one who gathered the least: The one who gathered the least of all, the lazy and the disabled, gathered ten heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32]   הממעיט: מי שאוסף פחות מכולם, העצלים והחגרים, אסף עשרה חמרים:
they spread them: They spread them out in numerous heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32]   וישטחו: עשו אותן משטיחין משטיחין:
33. The meat was still between their teeth; it was not yet finished, and the anger of the Lord flared against the people, and the Lord struck the people with a very mighty blow.   לג. הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהֹוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד:
it was not yet finished: טֶרֶם יִכָּרֵת. As the Targum renders: it was not yet finished. [I.e., the quails had not yet finished coming (Be’er Basadeh). They had not yet finished eating (Gur Aryeh). All the quails had not yet been removed from the field (Be’er Mayim Chayim).] Another interpretation: He did not have the chance to chew it [lit., cut it] with his teeth before his soul departed. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:33]   טרם יכרת: כתרגומו עד לא פסק. דבר אחר אינו מספיק לפסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה:
34. He named that place Kivroth Hata'avah [Graves of Craving], for there they buried the people who craved.   לד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים:
35. From Kivroth Hata'avah the people traveled to Hazeroth, and they stayed in Hazeroth.   לה. מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת:

Chapter 12

1. Miriam and Aaron spoke against Moses regarding the Cushite woman he had married, for he had married a Cushite woman.   א. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:
[Miriam and Aaron] spoke: [The term] דִּבּוּר always connotes harsh talk, as it says,“The man, the lord of the land, spoke (דִּבֶּר) harshly with us” (Gen. 42:30). But wherever [the term] אֲמִירָה is found, it connotes supplication, as it says,“He said (וַיֹּאמֶר), 'my brethren, please do not do evil’” (Gen. 19:7);“He said (וַיֹּאמֶר), 'Please listen to My words’” (Num. 12:6). [The term] נָא always denotes a request. — [Tanchuma Tzav 13]   ותדבר: אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר (בראשית יט, ז) ויאמר אל נא אחי תרעו, (במדבר יב, ו) ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה:
Miriam and Aaron spoke: She spoke first. Therefore, Scripture mentions her first. How did she know that Moses had separated from his wife? [See below] R. Nathan says: Miriam was beside Zipporah when Moses was told that Eldad and Medad were prophesying in the camp. When Zipporah heard this, she said,“Woe to their wives if they are required to prophesy, for they will separate from their wives just my husband separated from me.” From this, Miriam knew [about it] and told Aaron. Now if Miriam, who did not intend to disparage him [Moses] was punished, all the more so someone who [intentionally] disparages his fellow. — [Tanchuma Tzav 13]   ותדבר מרים ואהרן: היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפרש משה מן האשה, רבי נתן אומר, מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו:
the Cushite woman: [Moses’ wife was a Midianite, not a Cushite, but] Scripture teaches that everyone acknowledged her beauty just as everyone acknowledges a Cushite’s blackness. — [Tanchuma Tzav 13]   האשה הכשית: מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי:
Cushite: כֻּשִׁית. Its numerical value is equal to יְפַת מַרְאֶה, beautiful in appearance. — [Tanchuma Tzav 13] כ = 20, ו = 6, ש = 300 , י = 10, ת = 400, total 736; י = 10, פ = 80, ת = 400, מ = 40, ר = 200, א = 1, ה = 5, total 736.   כושית: בגימטריא יפת מראה:
regarding the… woman: Concerning her divorce. — [Tanchuma Tzav 13]   על אדות האשה: על אודות גירושיה:
for he had married a Cushite woman: What does this [apparently superfluous clause] mean to say? You find a woman who is beautiful in appearance, but unpleasant in deed; [or a woman who is pleasant] in deed, but not of beautiful appearance. This one, however, was pleasant in every respect. [Therefore, she was called Cushite, as above.] - [Tanchuma Tzav 13]   כי אשה כשית לקח: מה תלמוד לומר, אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל:
Cushite woman: She was called “the Cushite” [the Ethiopian] on account of her beauty, as a man would call his handsome son “Cushite” to negate the power of the evil eye. — [Tanchuma Tzav 13]   האשה הכשית: על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי, כדי שלא תשלוט בו עין רעה:
for he had married a Cushite woman: And had now divorced her. - [Tanchuma Tzav 13]   כי אשה כשית לקח: ועתה גרשה:
2. They said, "Has the Lord spoken only to Moses? Hasn't He spoken to us too?" And the Lord heard.   ב. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה:
Has… only: with Him alone?- [Tanchuma Tzav 13]   הרק אך: עמו לבדו דבר ה':
Hasn’t He spoken to us too?: Yet we have not abstained from marital relations. — [Tanchuma Tzav 13]   הלא גם בנו דבר: ולא פרשנו מדרך ארץ:
3. Now this man Moses was exceedingly humble, more so than any person on the face of the earth.   ג. וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
humble: Modest and patient. — [Tanchuma Tzav 13]   ענו: שפל וסבלן:
4. The Lord suddenly said to Moses, Aaron and Miriam, "Go out, all three of you, to the Tent of Meeting!" And all three went out.   ד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:
suddenly: He revealed Himself to them suddenly, when they were ritually unclean following marital relations, and they cried, “Water, water!” [They needed water to purify themselves.] He thus showed them that Moses had done right in separating from his wife, since the Divine Presence revealed itself to him frequently, and there was no set time for Divine Communication. — [Tanchuma Tzav 13]   פתאום: נגלה עליהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור:
Go out, all three of you: This teaches us that all three were summoned with a single word, something impossible for the [human] mouth to utter and the ear to grasp. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4]   צאו שלשתכם: מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע:
5. The Lord descended in a pillar of cloud and stood at the entrance of the Tent. He called to Aaron and Miriam, and they both went out.   ה. וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
in a pillar of cloud: Unlike a mortal, He went alone. For when a mortal king goes out to war, he departs accompanied by a large retinue, but when he travels in times of peace, he leaves with a small escort. But the custom of the Holy One, blessed is He, is that He goes out to battle alone, as it says, “[The Lord is] a man of war” (Exod. 15:3), but He goes in peace with a large retinue, as it says, “The chariot of God is twice ten thousand times, thousands of angels” (Ps. 68:18). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]   בעמוד ענן: יצא יחידי, שלא כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין, וכשיוצא לשלום יוצא במועטים, ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי, שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה, ויוצא לשלום באוכלוסין, שנאמר (תהלים סח, יח) רכב א-להים רבותים אלפי שנאן:
He called to Aaron and Miriam: So that they should proceed to leave the courtyard, [drawn] towards the Divine word. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]   ויקרא אהרן ומרים: שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:
and they both went out: Why did He draw them away to isolate them from Moses? Because we relate only some of a person’s good qualities in his presence and all of them in his absence. Similarly, we find in the case of Noah, that in his absence, Scripture says [of him], “a righteous man, perfect” (Gen. 6:9). But in his presence it was said [by God],“for it is you that I have seen as a righteous man before Me” (Gen. 7:1) [but God makes no mention of his perfection]. Another interpretation: [God isolated them from Moses] so that he [Moses] should not hear the reprimanding of Aaron [by God]. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5]   ויצאו שניהם: ומפני מה משכן והפרידן ממשה, לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר (בראשית ו, ט) איש צדיק תמים, ובפניו נאמר (בראשית ז, א) כי אותך ראיתי צדיק לפני. דבר אחר שלא ישמע בנזיפתו של אהרן:
6. He said, "Please listen to My words. If there be prophets among you, [I] the Lord will make Myself known to him in a vision; I will speak to him in a dream.   ו. וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
Please listen to My words: [The term] נָא always denotes a request. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:6]   שמעו נא דברי: אין נא אלא לשון בקשה:
If there be prophets among you: If you have prophets…. — [Targum Onkelos]   אם יהיה נביאכם: אם יהיו לכם נביאים:
[I] the Lord will make Myself known to him in a vision: The Divine Presence of My Name is not revealed to him with distinct clarity, but in a dream or a vision. - [Tanchuma Tzav 13]   ה' במראה אליו אתודע: שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:
7. Not so is My servant Moses; he is faithful throughout My house.   ז. לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:
8. With him I speak mouth to mouth; in a vision and not in riddles, and he beholds the image of the Lord. So why were you not afraid to speak against My servant Moses ?   ח. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה:
Mouth to mouth: I told him to separate from his wife (Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13). Where did I tell him this? At Sinai; “Go and tell them, ‘Return to your tents,’ but you, remain here with Me” (Deut. 5:27). - [See Shab. 87a]   פה אל פה: אמרתי לו לפרוש מן האשה. והיכן אמרתי לו, בסיני (דברים ה, כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי:
in a vision but not in riddles: “A vision” refers to the vision of speech, for I express My communication to Him with absolute clarity, and I do not obscure it with riddles in the way it was said to Ezekiel, “Present a riddle” (Ezek. 17:2). I might think that it refers to the vision of the Divine Presence [itself]! Scripture therefore teaches, “You are not able to see My face” (Exod. 33:23). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13]   ומראה ולא בחידות: מראה זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראת פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, כענין שנאמר ליחזקאל (יחזקאל יז, ב) חוד חידה וגו', יכול מראה שכינה, תלמוד לומר (שמות לג, כ) לא תוכל לראות את פני:
and He beholds the image of the Lord: This refers to a vision of the “back,” as it says,“and you will see My back” (Exod. 33:23). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13]   ותמנת ה' יביט: זה מראה אחורים, כענין שנאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי:
against my servant Moses: Heb. בְּעַבְדִי בְמשֶׁה, lit., against My servant, against Moses. Scripture does not say בְּעַבְדִי משֶׁה, against My servant Moses, but בְּעַבְדִי בְמשֶׁה, against My servant, against Moses . [The meaning is thus:] against My servant even if he were not Moses, and against Moses, even if he were not My servant, you should certainly have feared him, and all the more so since he is My servant, and the servant of the king is a king himself! You should have said, “The King does not love him for nothing.” If you claim that I am unaware of his actions, this [statement] is worse than your previous one. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8, Tanchuma Tzav 13]   בעבדי במשה: אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה:
9. The wrath of the Lord flared against them and He left.   ט. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ:
The wrath of the Lord flared against them and He left: After He had informed them of their transgression, He issued a decree of excommunication against them. All the more so, should a mortal not become angry with his friend before he informs him of his offense. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:9, Tanchuma Tzav 13]   ויחר אף ה' בם וילך: מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו:
10. The cloud departed from above the Tent, and behold, Miriam was afflicted with tzara'ath, [as white] as snow. Then Aaron turned to Miriam and behold, she was afflicted with tzara'ath.   י. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:
The cloud departed: and afterwards, “behold Miriam was afflicted with tzara’ath, [as white] as snow.” This is comparable to a king who said to a tutor,“Punish my son, but do not punish him until I leave you, for I feel pity for him.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10, Tanchuma Tzav 13]   והענן סר: ואחר כך והנה מרים מצורעת כשלג, משל למלך שאמר לפדגוג, רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו:
11. Aaron said to Moses, "Please, master, do not put sin upon us for acting foolishly and for sinning.   יא. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:
for acting foolishly: Heb. נוֹאַלְנוּ, as the Targum [Onkelos] renders, [דִי אִטַפְּשְׁנָא, that we acted foolishly] from the term, אֱוִיל, “fool.”   נואלנו: כתרגומו לשון אויל:
12. Let her not be like the dead, which comes out of his mother's womb with half his flesh consumed!"   יב. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:
Do not let her be: This sister of ours.   אל נא תהי: אחותנו זו:
like the dead: For the one afflicted with tzara’ath is considered like dead. Just as a corpse defiles through entry [if one enters the room where it lies], so does one afflicted with tzara’ath defile through entry. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:12, Tanchuma Tzav 13]   כמת: שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה:
which comes out of his mother’s womb: It should have said, “our mother”? But Scripture euphemizes. Similarly, [it says,] “half his flesh.” It should have said, “half our flesh”? But [here too,] Scripture euphemizes. [The meaning here is:] For since she came out of our mother’s womb, it is to us as if half our flesh has been eaten away. This is similar to saying, “for he is our brother, our very flesh” (Gen. 37:27). Even according to the literal meaning of the text, it appears so. It is not proper for a brother to allow his sister to remain as if dead.   אשר בצאתו מרחם אמו: אמנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית לז, כז) כי אחינו בשרנו הוא. ולפי משמעו אף הוא נראה כן, אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת:
which comes out: Since he [the dead one] came out of the womb of the mother of the one who has the power to help him but does not, it is as if half his [the latter’s] flesh is eaten away, since his brother is his own flesh. Another interpretation: Let her not be like the dead-If You do not heal her through prayer, who will confine her? Who will cleanse her? I myself may not examine her, since I am related, and a relative many not examine plague marks [symptomatic of tzara’ath], and there is no other kohen in the world. This is the meaning of, “since he has come out of his mother’s womb.” [Sifrei Beha’alothecha 1:42:12, Tanchuma Tzav 13]   אשר בצאתו: מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא. דבר אחר אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפלה, מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו:
13. Moses cried out to the Lord, saying, "I beseech you, God, please heal her."   יג. וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:
I beseech you, God, please heal her: Scripture teaches you proper conduct, that if one asks his friend for a favor, he should precede [his request] with two or three words of supplication, and only then should he make his requests. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13, Tanchuma Tzav 13]   אל נא רפא נא לה: בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחבירו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו:
saying: What does this [word] teach us? He [Moses] said to Him, Answer me as to whether You will heal her or not. Eventually, He replied,“If her father were to spit….” R. Eleazar ben Azariah says: In four places Moses asked the Holy One, blessed is He, to answer him if He would accede to his requests or not [and in all four he used the word, לֵאמֹר, to say , i.e., to answer]. Similarly, “Moses spoke before the Lord saying…” (Exod. 6:12). What does the word “saying” teach? Answer me as to whether You will redeem them or not. Eventually, He replied, “Now you will see…” (Exod. 7:1). Similarly, “Moses spoke to the Lord, saying, Let the Lord, the God of the spirits of all flesh appoint…” (Num. 27:15-16). He answered, “Take for yourself…” (verse 18). Similarly, “I pleaded to the Lord, at that time, saying” (Deut. 3:23). He answered him, “It is enough for you!” (verse 26). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13]   לאמר: מה תלמוד לומר, אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו (שמות ו, יב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'. כיוצא בו (במדבר כז טו - טז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במד' כז יח). כיוצא בו (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך:
please heal her: Why did Moses not pray at length? So that the Israelites should not say, “His sister is in distress, yet he stands and prolongs his prayer.” [Sifrei Beha’alothecha 1:42:13, Tanchuma Tzav 13] (Another interpretation: So that Israel should not say, “ For his sister he prays at length, but for our sake he does not pray at length.”) - [Midrash Aggadah, Yalkut Shim’oni, Midrash Lekach Tov]   רפא נא לה: מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה [דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה]:
14. The Lord replied to Moses, "If her father were to spit in her face, would she not be humiliated for seven days? She shall be confined for seven days outside the camp, and afterwards she may enter.   יד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
If her father were to spit in her face: If her father had turned to her with an angry face, would she not be humiliated for seven days? All the more so in the case of the Divine Presence [she should be humiliated for] fourteen days! But [there is a rule that] it is sufficient that a law derived from an ? fortiori conclusion to be only as stringent as the law from which it is derived. Thus, even as a consequence of My reprimand, she should be confined [only] seven days. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:14, B.K. 25a]   ואביה ירק ירק בפניה: ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים:
and afterwards she may enter: I believe that when a derivative of the word אסף is used in reference to one afflicted with tzara’ath, it is related to his being expelled from the camp, and when he is healed, he is brought back (נֶאֶסָף) to the camp. That is why the term אָסִיפָה is used; it connotes bringing back in. — [See Rashi above on 11:30.]   ואחר תאסף: אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה, וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה לכך כתוב בו אסיפה לשון הכנסה:
15. So Miriam was confined outside the camp for seven days, and the people did not travel until Miriam had entered.   טו. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:
the people did not travel: This honor was accorded her by the Omnipresent because of the time she remained with Moses when he was cast into the river, as it says,“His sister stood by from afar to know what would be done to him” (Exod. 2:4). - [Sotah 9b]   והעם לא נסע: זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק וגו':
16. Then the people departed from Hazeroth, and they camped in the desert of Paran.   טז. וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG