Contact Us

Torah Reading for Ha'azinu

Torah Reading for Ha'azinu

 Email
Parshat Ha'azinu
Shabbat, 3 Tishrei, 5778
23 September, 2017
Select a portion:
2nd Portion: (Deuteronomy 32:7-12)
Show content in:

Deuteronomy Chapter 32

7Remember the days of old; reflect upon the years of [other] generations. Ask your father, and he will tell you; your elders, and they will inform you.   זזְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּֽר וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹֽאמְרוּ־לָֽךְ:
Remember the days of old: what God did to past generations who provoked Him to anger.   זכר ימות עולם: מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:
reflect upon the years of [other] generations: [I.e.,] the generation of Enosh, whom [God] inundated with the waters of the ocean, and the generation of the Flood, whom [God] washed away. Another explanation is: [If] you have not set your attention to the past, then “reflect upon the years of generations,” i.e., to recognize the future, that He has the power to bestow good upon you and to give you as an inheritance the days of the Messiah and the world-to-come. — [Sifrei 32:6]   בינו שנות דר ודר: דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. דבר אחר לא נתתם לבבכם על שעבר. בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:
Ask your father: These are the prophets, who are called “fathers,” as Scripture states regarding [Elisha’s crying out to] Elijah, “My father, my father, the chariot of Israel!” (II Kings 2:12).   שאל אביך: אלו הנביאים שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו (מלכים ב' ב, יב) אבי אבי רכב ישראל:
your elders: These are the Sages. — [Sifrei 32:7]   זקניך: אלו החכמים:
and they will inform you: the events of the former times.   ויאמרו לך: הראשונות:
8When the Most High gave nations their lot, when He separated the sons of man, He set up the boundaries of peoples according to the number of the children of Israel.   חבְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
When the Most High gave nations their lot: When the Holy One, Blessed is He, gave those who provoked Him to anger their portion, He flooded them and drowned them [i.e., that was their lot].   בהנחל עליון גוים: כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתן הציפן ושטפם:
when He separated the sons of man: When [God] scattered the Generation of the Dispersion [which built the tower of Babel], He had the power to remove them from the world [altogether], but He did not do so. Rather, “He set up the boundaries of peoples,” [i.e.,] He let them remain in existence and did not destroy them.   בהפרידו בני אדם: כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם:
according to the number of the children of Israel: [God let man remain in existence] for the sake of a [small] number of the children of Israel who were destined to descend from the children of Shem, and [the sake of] the number of the seventy souls of the children of Israel who went down to Egypt, He “set up the boundaries of peoples,” [i.e., He separated man into seventy nations with] seventy languages.   למספר בני ישראל: בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:
9Because the Lord's portion is His people Jacob, the lot of His inheritance.   טכִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ יַֽעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַֽחֲלָתֽוֹ:
Because the Lord’s portion is His people: And why did God go to all this effort [to save mankind]? “Because the Lord’s portion” was hidden within them [i.e., mankind] and was destined to come forth. And who is God’s portion? “His people.” And who is His people? “Jacob, the lot of His inheritance” - and he is the third among the Patriarchs. He is endowed with a threefold [parcel] of merits: The merit of his grandfather, the merit of his father, and his own merit-thus, totaling three, like a rope (חֶבֶל) composed of three strands [twined together for added strength (Sifrei 32:9)]. Thus, it was [only] Jacob and his sons who became God’s inheritance, not Ishmael, the son of Abraham, and not Esau, the son of Isaac.   כי חלק ה' עמו: למה כל זאת, לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו, עמו. ומי הוא עמו יעקב חבל נחלתו - והוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי שלשה, כחבל הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בן של יצחק:
10He found them in a desert land, and in a desolate, howling wasteland. He encompassed them and bestowed understanding upon them; He protected them as the pupil of His eye.   ייִמְצָאֵ֨הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹֽבְבֶ֨נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ:
He found them in a desert land: God found them [i.e., Jacob’s sons] faithful to Him in a desert land, for they accepted His Torah, His sovereignty, and His yoke upon themselves-something that Ishmael and Esau did not do, as Scripture states,“The Lord… shone forth from Seir to them, and appeared from Mount Paran” (Deut. 33:2). [The Sages (Sifrei Deut. 33:2, Tanchuma Beracha 4) explain this to mean: God first went to the children of Esau (Seir) and offered them the Torah, but they refused to accept it; then He went and offered it to the children of Ishmael (Paran), and they also refused. See Rashi on that verse.]   ימצאהו בארץ מדבר: אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו, שנאמר (לקמן לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן:
and in a desolate, howling wasteland: An arid, desolate land, a place of howling (יְלֵל) jackals and ostriches. Yet even there, Israel followed their faith. They did not say to Moses, “How can we go out into the deserts, a place of drought and desolation?” The verse attests to this:“When you went after Me in the desert” (Jer. 2: 2).   ובתהו ילל ישימון: ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה האיך נצא למדברות מקום ציה ושממון, כענין שנאמר (ירמיה ב, ב) לכתך אחרי במדבר:
He encompassed them: There [in the desert], [God] encompassed [Israel], surrounding them by [protective] clouds; He surrounded them with divisions in four directions, and He surrounded them with the underside of the mountain [Sinai], which He overturned [i.e., suspending it] over them like a tub [see Rashi on Exod. 19:17]. — [Sifrei 32:10]   יסבבנהו: שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגיגית:
and bestowed understanding upon them: There [God bestowed upon them] Torah and understanding.   יבוננהו: שם בתורה ובינה:
He protected them: from snakes, serpents, and scorpions, and from [hostile] nations.   יצרנהו: מנחש שרף ועקרב ומן האומות:
as the pupil of his eye: This refers to the black part of the eye, from which the light is reflected outward. Now, Onkelos renders יִמְצָאֵהוּ as:“He provided their needs,” that is, God provided Israel with all their needs in the desert. [The use of the word מָצָא is] similar to [its use in the verses],“[Will flock and cattle be slaughtered for them] to provide (וּמָצָא) them?” (Num. 11:22), and“The mountain is not enough (יִמָּצֵא) for us” (Josh. 17:16).   כאישון עינו: הוא השחור שבעין, שהמאור יוצא הימנו. ואונקלוס תרגם ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר, כמו (במדבר יא, כב) ומצא להם, (יהושע יז, טז) לא ימצא לנו ההר:
He encompassed them: [Rendered by Onkelos :] “He made them encamp round about His Divine Presence”-the Tent of Meeting [where the Divine Presence rested] was in the middle [of the camp] and the four divisions [i.e., the tribal camps, surrounded it] from all four directions.   יסבבנהו: אשרינון סחור סחור לשכינתיה, אוהל מועד באמצע וארבעה דגלים לארבע רוחות:
11As an eagle awakens its nest, hovering over its fledglings, it spreads its wings, taking them and carrying them on its pinions.   יאכְּנֶ֨שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּֽוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ:
As an eagle awakens its nest: He guided them [Israel] with mercy and compassion like an eagle, which is merciful towards its own fledglings and does not enter its nest suddenly. [Rather,] it beats and flaps its wings above its young between one tree and another, between one branch and another, in order that its young should awaken and have the strength to receive it.   כנשר יעיר קנו: נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו:
awakens its nest: [I.e.,] it awakens its fledglings.   יעיר קנו: יעורר בניו:
hovering over its fledglings: [The eagle] does not impose its [whole] body upon them. Rather, it hovers above them, touching them and yet not quite touching them. So too, is the Holy One, Blessed is He. [As in the verse:] “We did not find the Almighty great in power” (Job 37:23). When He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself to them from one direction [thus concentrating His power at one point, as it were], but rather, from four directions, as Scripture states, “The Lord came from Sinai, and shone forth from Seir to them, and appeared from Mount Paran” (Deut. 33:2). [This accounts for three directions.] The fourth direction is referred to in [the verse], “God comes from Teman” (Hab. 3:3). - [Sifrei 32:11]   על גוזליו ירחף: אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע, אף הקב"ה (איוב לז, כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, שנאמר (לקמן לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש, (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית:
spreading its wings, taking them: When it [the eagle] comes to move [its fledglings] from place to place, it does not pick them up with its feet, as do other birds. Other birds are afraid of the eagle, which soars very high and flies above them. For this reason, it [the other bird] carries them with its feet because of the eagle [above them]. The eagle, however, is afraid only of an arrow. Therefore, it carries its young on its wings, saying, “It is better that an arrow pierce me, rather than pierce my young.” So too, the Holy One, Blessed is He, [says]: “I carried you on eagles’ wings” (Exod. 19:4). [I.e.,] when the Egyptians pursued [the children of Israel] and overtook them at the [Red] Sea, they cast arrows and catapulted rocks [at Israel]. Immediately, “The angel of God moved… [behind them… and the pillar of cloud] came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” (Exod. 14:19-20) [for Israel’s protection]. — [Mechilta 19:4]   יפרוש כנפיו יקחהו: כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו. אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני, אף הקב"ה (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד (שמות יד, יט - כ) ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו':
12[So] the Lord guided them alone, and there was no alien deity with Him.   יביְהֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר:
[So] the Lord guided them alone: God guided them safely and alone in the desert.   ה' בדד ינחנו: נהגם במדבר בטח ובדד:
and there was no alien deity with him: Not one of the deities of the nations had the power to display its might and to wage war with them [i.e., with Israel]. Our Rabbis, however, explained [this whole verse] as referring to the future [i.e., “(So) the Lord will guide them….”] (Sifrei 32:12), and Onkelos renders [this verse] likewise. But I say that these are words of reproof. [Moses] called upon heaven and earth as witnesses, and this song [i.e., parashath Ha’azinu] would [also] be a witness, that eventually [Israel] would betray [God], and they would neither remember what God did for them in the past [generations], nor [would they bear in mind] what He was destined to do to them. Hence, this [verse] should be understood to refer to both [the past and the future]. And [therefore] this whole passage is apropos of [the phrase]:“Remember the days of old; reflect upon the years of [other] generations” (verse 7)-thus [God] did for them, and thus will He do for them in the future. [The passage is admonishing Israel:] They should have remembered all this.   ואין עמו אל נכר: לא היה כח באחד מכל אלהי הגוים להראות כחו ולהלחם עמהם. ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אונקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הם, להעיד השמים והארץ ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם, לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן. וכל הענין מוסב על (פסוק ז) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email