Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone

Torah Reading for Devarim

Torah Reading for Devarim

Deuteronomy 1:1-3:22

E-mail
Select a portion:

1st Portion

Chapter 1

1. These are the words which Moses spoke to all Israel on that side of the Jordan in the desert, in the plain opposite the Red Sea, between Paran and Tofel and Lavan and Hazeroth and Di Zahav.   א. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:
These are the words: Since these are words of rebuke and he [Moses] enumerates here all the places where they angered the Omnipresent, therefore it makes no explicit mention of the incidents [in which they transgressed], but rather merely alludes to them, [by mentioning the names of the places] out of respect for Israel (cf. Sifrei).   אלה הדברים: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל:
to all Israel: If he had rebuked only some of them, those who were in the marketplace [i.e., absent] might have said, “You heard from [Moses] the son of Amram, and did not answer a single word regarding this and that; had we been there, we would have answered him!” Therefore, he assembled all of them, and said to them, “See, you are all here; if anyone has an answer, let him answer!” - [from Sifrei]   אל כל ישראל: אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב:
in the desert: [At that time]they were not in the desert, but in the plains of Moab. [Accordingly,] what is [the meaning of] בַּמִּדְבָּר, in the desert? It means that he rebuked them for their having angered Him in the desert by saying, “If only we had died [by the hand of God]” (Exod. 16:3).   במדבר: לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז ג) מי יתן מותנו וגו':
in the plain: in the plain [He rebuked them] regarding the plain, for they had sinned with [the worship of] Baal-Peor at Shittim in the plains of Moab (Num. 25:1-9). [from Sifrei]   בערבה: בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
opposite the Red Sea: [He rebuked] them regarding their rebellion at the Red Sea. When they arrived at the Red Sea, they said, “Is it because there are no graves in Egypt [that you have taken us to die in the desert?]” (Exod. 14:11) Likewise, [they sinned] when they traveled from the midst of the sea, as it is said,“and they were rebellious by the sea, by the Red Sea” (Ps. 106:7), as is found in Arachin (15a).   מול סוף: על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו א):
Between Paran and Tofel and Lavan: Rabbi Yochanan said: We have reviewed the entire Bible, but we have found no place named Tofel or Lavan! However, [the explanation is that] he rebuked them because of the foolish things they had said (תָּפְלוּ) about the manna, which was white (לָבָן) , saying “And our soul loathes this light bread” (Num. 21:5), and because of what they had done in the desert of Paran through the spies. [from Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman]   בין פארן ובין תפל ולבן: אמר רבי יוחנן [רשב"י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
and Hazeroth: Concerning the insurrection of Korach [which took place in Hazeroth] (Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman). Another explanation: He said to them, “You should have learned from what I did to Miriam at Hazeroth because of slander; [nevertheless,] you spoke against the Omnipresent” (Sifrei).   וחצרות: במחלוקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
and Di-Zahav: (lit., enough gold). He rebuked them for the calf they had made as a result of their abundance of gold, as it is said: “and I gave her much silver and gold, but they made it for Baal” (Hosea 2:10). (cf. Sifrei ; Ber. 32a, Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman).   ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
2. "It is eleven days' journey from Horeb by way of Mount Seir to Kadesh Barnea."   ב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
It is eleven days journey from Horeb: Moses said to them: “See what you caused! There is no shorter route from Horeb to Kadesh-Barnea than the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. But you traversed it in three days!” For they traveled from Horeb on the twentieth of lyar, as it is said, “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month [… the children of Israel traveled…]” (Num. 10:11-12). And on the twenty-ninth of Sivan, they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Ta’anith 29a). Subtract from them the thirty days they spent at Kivroth Hataavah (Num. 11:34), where they ate the meat a “month of days,” and the seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be confined [as a mezora’ath] (Num. 12:15); we find therefore, that this entire journey [from Horeb to Kadesh-Barnea] took [only] three days. And to such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your arrival to the land of Canaan, but because you sinned, He made you travel around Mount Seir for forty years. [from Sifrei]   אחד עשר יום מחורב: אמר להם משה ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים, שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם שלושים יום שעשו בקברות התאוה, שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:
3. It came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel according to all that the Lord had commanded him regarding them;   ג. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם:
And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month [… Moses spoke]: This teaches us that he rebuked them only a short while before his death. From whom did he learn [to do] this? From Jacob, who rebuked his sons only a short while before his death. He said, “Reuben, my son, I will tell you why I have not reproved you [for your shortcomings] during all these years: So that you would not leave me and join my brother, Esau.” And for four reasons, one should not reprimand a person except shortly before one’s death: So that one should not rebuke and again have to rebuke him, so as not to cause his friend to feel ashamed when he sees him; etc. These appear in Sifrei . And similarly, Joshua rebuked Israel only shortly before his death (cf. Joshua 24:1-29), and so, Samuel, as it is said, “Behold, testify against me” (I Sam. 12:3) and so, also, David rebuked his son Solomon only shortly before his death (see I Kings 2:1-10).   ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש: מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו:
4. After he had smitten Sihon, king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og, king of the Bashan, who dwelt in Ashtaroth in Edrei.   ד. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:
After He had smitten [Sihon]: Moses said: If I rebuke them before they enter [at least] part of the land, they will say, “What [claim] has this [man] on us? What good has he ever done for us? He has come only to vex us and to find some pretext, for he does not have the power to bring us into the land.” Therefore he [Moses]waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land, and [only] afterwards did he rebuke them. [Sifrei]   אחרי הכותו: אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן:
Sihon… who dwelt in Heshbon: “Even if Sihon himself had not been powerful, but had dwelt in Heshbon, he would have [nevertheless] been powerful because the city was a powerful one; and even had it been another city, and Sihon had dwelt in it, it would have [also] been powerful because the king was powerful. How much more so now, since both the king and the city were powerful!” [Sifrei]   סיחון וגו' אשר יושב וגו': אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון, היה קשה, שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה, שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:
[And Og…] who dwelt in Ashtaroth: [Here, too,] the king was powerful, and the city was powerful. [Sifrei]   אשר יושב בעשתרות: המלך קשה והמדינה קשה:
Ashtaroth: This is an expression denoting sharp cliffs and strength, just as “Ashteroth-karnaim” (Gen. 14:5) [the hard rocks of Karnaim]. And the Ashtaroth [referred to here] is indeed that same Ashteroth-karnaim where the Rephaim [the giants] were, whom Amraphel smote, as it is said, “And they smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim ” (Gen. 14:5). And Og escaped from them, and that is the meaning of that which is stated, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and Scripture states (further, 3:11)“For only Og, king of the Bashan, remained from the remnant of the Rephaim.”   עשתרות: הוא לשון צוקין וקושי כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרנים, ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יד יג) ויבא הפליט, ואומר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
in Edrei: the name of the kingdom. [Sifrei]   באדרעי: שם המלכות:
5. On that side of the Jordan, in the land of Moab, Moses commenced [and] explained this Law, saying,   ה. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:
commenced: , Heb. הוֹאִיל, he commenced, just as“Behold, now I have commenced (הוֹאַלְתִּי)” (Gen. 18:27). [based on Sifrei]   הואיל: התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי:
explained this Law: He explained it to them in seventy languages. [from Midrash Tanchuma 2; Gen. Rabbah 49; see Sotah 32a). Hakethav Vehakabbalah explains this to mean that Moses gave them seventy interpretations to every passage.   באר את התורה: בשבעים לשון פירשה להם:
6. "The Lord our God spoke to us in Horeb, saying, 'You have dwelt long enough at this mountain.   ו. יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:
You have dwelt long enough [at this mountain]: [This is to be interpreted] according to its simple meaning. But there also is an Aggadic explanation: I have given you much greatness and reward for your having dwelt at this mountain: you made the Mishkan , the menorah, and the [other] furnishings; you received the Torah; you appointed a Sanhedrin for yourselves, and captains over thousands and captains over hundreds. [Sifrei]   רב לכם שבת: כפשוטו. ויש מדרש אגדה הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות:
7. Turn and journey, and come to the mountain of the Amorites and to all its neighboring places, in the plain, on the mountain, and in the lowland, and in the south and by the seashore, the land of the Canaanites, and the Lebanon, until the great river, the Euphrates River.   ז. פְּנוּ | וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
Turn and journey: This is the way to Arad and Hormah.   פנו וסעו לכם: זו דרך ערד וחרמה:
and come to the mountain of the Amorites: This is to be understood literally.   ובאו הר האמרי: כמשמעו:
and to all its neighboring places: Ammon, Moab, and Mount Seir.   ואל כל שכניו: עמון ומואב והר שעיר:
in the plain: This refers to the forested plain.   בערבה: זה מישור של יער:
on the mountain: This is the king’s mountain.   בהר: זה הר המלך:
and in the lowland: This is the southern lowland.   ובשפלה: זו שפלת דרום:
and in the south, and by the seashore: [This refers to] Ashkelon, Gaza and Caesarea, etc., as is stated in Sifrei .   ובנגב ובחוף הים: אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי:
until the great river [the Euphrates]: Since it [the Euphrates] is mentioned [in association] with the Land of Israel it is referred to as “great.” A popular parable says: A king’s servant is a king. Associate yourself with the ruler, and [people] will bow down to you; attach yourself to an person anointed [with oil] and you will become anointed [with oil yourself] (Shevuoth 47b).   עד הנהר הגדול: מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול. משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך, קרב לגבי דהינא ואידהן:
8. See, I have set the land before you; come and possess the land which the Lord swore to your forefathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give them and their descendants after them.   ח. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
Behold! I have set [the land before you]: With your own eyes you can see [this]: I do not tell you this from guessing or hearsay (Sifrei).   ראה נתתי: בעיניכם אתם רואים. איני אומר לכם מאומד ומשמועה:
Go in and possess [the land]: No one will contest the matter, and you will not need to go to war. If they [the Israelites] had not sent the spies, [but had trusted God] they would not have needed weapons of war (Sifrei).   באו ורשו: אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין:
to your forefathers: Why does he [Moses] further mention Abraham, Isaac, and Jacob [when the reference“your forefathers” clearly indicates them]? [Their names are mentioned to show that] Abraham is worthy [of God’s oath] by himself, Isaac is worthy by himself, [and] Jacob is worthy by himself (Sifrei).   לאבתיכם: למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו:
9. And I said to you at that time, saying, 'I cannot carry you alone.   ט. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:
And I said to you at that time, saying: Heb. לֵאמֹר. What is the meaning of לֵאמֹר ? Moses said to them, "Not by my own accord do I speak to you [and tell you that I cannot carry you alone] but by the command of the Holy One, blessed is He (Sifrei).   ואמר אליכם בעת ההוא לאמר: מהו לאמר, אמר להם משה, לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה:
I cannot alone: Is it possible that Moses could not judge Israel? The man who brought them out of Egypt, split the sea for them, brought down the manna, and caused the quails to fly, could not judge them? Rather, he said to them: “The Lord, your God, has multiplied you”- [i.e.,] He has made you superior and elevated you higher than your judges. He took the punishment away from you and imposed it upon the judges [in cases where they could have prevented your wrongdoing and did not]. Solomon made a similar statement: “For who is able to judge Your great people?” (I Kings 3:9) Is it possible that he [i. e., Solomon] of whom it is said (I Kings 5:11), “He was wiser than all men,” could say, “Who is able to judge?” But this is what Solomon meant: The judges of this people are not like the judges of other peoples, for if [one of the judges of other nations] gives judgment and sentences a person to death, to lashes, or to strangulation, or perverts judgment and robs him, it means nothing; if, however, I cause a person to pay unjustly, I am liable with my life, as it is said (Proverbs 22:23), “And He robs the life of those who rob them” (Sifrei , San. 7a).   לא אוכל לבדי וגו': אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם, אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:
10. The Lord, your God, has multiplied you, and behold, you are today as the stars of the heavens in abundance.   י. יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
And, behold, you are today as the stars of the heavens: But were they [the Israelites] on that day as [many as] the stars of the heavens? Were they not only six hundred thousand? What, then, is [the meaning of] “And, behold, you are today…?” [It means]-Behold, you are compared to the sun, [signifying that you will] exist forever as do the sun, the moon, and the stars (cf. Sifrei).   והנכם היום ככוכבי השמים: וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים:
11. May the Lord God of your forefathers add to you a thousandfold as many as you are, and may He bless you, as He spoke concerning you!   יא. יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
May… add to you a thousandfold as many as you are: What is [the purpose of] repeating further [in the verse]: “And He will bless you, as He has spoken concerning you?” They [the Israelites] said to him, “Moses, you are limiting our blessings [i.e., our numbers being multiplied only a thousandfold]. The Holy One, blessed is He, already promised to Abraham (Gen. 13:16), 'so that if a man will be able to count [the dust of the earth, so will your seed be counted]!’” [Moses] replied to them: “This [blessing of a thousandfold] is mine, but He will bless you as He spoke concerning you!” (Sifrei)   יוסף עליכם ככם אלף פעמים: מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתינו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם (בראשית יג, טז) אשר אם יוכל איש למנות וגו', אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם:

2nd Portion

Chapter 1

12. How can I bear your trouble, your burden, and your strife all by myself?   יב. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:
How can I bear…all by myself?: [Even] if I were to say, “I will do so in order to receive a reward,” I cannot do so. This is what I have already said to you, “Not by my own decision do I tell you [that I am unable to bear your trouble], but by the command of the Holy One, blessed is He.”   איכה אשא לבדי: אם אומר לקבל שכר לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקדוש ברוך הוא:
your trouble: This teaches us that the Israelites were troublesome [people]; if one saw his opponent in a lawsuit about to win, he would say, “I have [other] witnesses to bring, [more] evidence to introduce, I [will exercise my right to] add judges to you [in your tribunal]”.   טרחכם: מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:
and your burden: This teaches that they [the Israelites] were heretics: If Moses was early leaving his tent they would say, “Why does the son of Amram leave so early? Perhaps he is not at ease inside his house?” If he left late, they would say, “Why does the son of Amram not leave? What do you think? He is [probably] sitting and devising evil schemes against you, and is thinking up plots against you. [Other editions of Rashi have”commandments and reckonings."]   ומשאכם: מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות:
and your strife: This teaches that they [the Israelites] were contentious (Sifrei).   וריבכם: מלמד שהיו רוגנים:
13. Prepare for yourselves wise and understanding men, known among your tribes, and I will make them heads over you.   יג. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
prepare for yourselves: Heb. לָכֶם הָבוּ. Prepare yourselves for this matter.   הבו לכם: הזמינו עצמכם לדבר:
men: Would it enter your mind [that] women [could be chosen]? What does [specifying] “men” teach us? [It signifies that they should pick] righteous men. (Sifrei).   אנשים: וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים:
wise [men]: Desirable [men]. [According to the glosses of Rabbi Akiva Eiger on Sifrei, bashful men, men who are ashamed of doing anything wrong.] [According to Heidenheim, the word כְּסוּפִים is the definition of אֲנָשִׁים, not of חֲכָמִים According to him, the next heading reads:   חכמים: כסופים:
wise and understanding [men]: ]   נבונים: מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו:
understanding [men]: [I.e., men] who understand [and derive] one thing from another. This is what Arius asked Rabbi Yose: “What is the difference between wise men and understanding men?” [Rabbi Yose said] "A wise man is like a rich money changer: When people bring him dinars to examine, he examines them. When they do not bring [money] to him, he sits doing nothing. An understanding man, however, is like a merchant money changer: When they bring him money to examine, he examines it, and when they do not bring it to him, he goes out and brings his own [money-i.e., he does not wait for people to come to him-he goes to them] (Sifrei)   וידועים לשבטיכם: שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם:
well-known among your tribes: Men whom you recognize, for if one were to come before me wrapped in his tallith, I would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is suitable. But you know him, for you have raised him. Therefore, it says,“well-known among your tribes.” (Sifrei)   בראשיכם: ראשים ומכובדים עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:
and I will make them heads over you: As chiefs and respected persons over you, i.e., you should act towards them with respect and reverence.[The word] וַאֲשִׂמֵם lacks a י [after the שׂ; our editions, however, have it]: This teaches us that Israel’s transgressions (אָשָׁם) are hung over the heads of their judges, since they [the judges] should have prevented them [from sinning], and directed them along the right path (Sifrei).   ואשמם: חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:
14. And you answered me and said, 'The thing you have spoken is good for us to do.'   יד. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
And you answered me: You decided the matter for your benefit. You should have replied, “Our teacher, Moses! From whom is it proper to learn, from you or from your disciple? Is it not [better to learn] from you, who have taken such pains about them?” However, I knew your thoughts; you were saying [to yourselves], “Many judges will now be appointed over us; if one does not know us, we shall bring him a gift, and he will show us favor.” (Sifrei)   ותענו אותי וגו': החלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה. אלא ידעתי מחשבותיכם. הייתם אומרים, עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים:
to do: If I was sluggish, you said, “Act quickly.” (Sifrei)   לעשות: אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:
15. So I took the heads of your tribes, men wise and well known, and I made them heads over you, leaders over thousands, leaders over hundreds, leaders over fifties, and leaders over tens, and officers, over your tribes.   טו. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
So I took the heads of your tribes: I attracted them through [fine] words: “How fortunate you are! Over whom are you to be appointed? Over the children of Abraham, Isaac and Jacob-over the children of people who are called brothers and friends, [God’s] portion and inheritance, and every term of endearment.” (Sifrei)   ואקח את ראשי שבטיכם: משכתים בדברים, אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה וכל לשון חבה:
[So I took…] men wise and well-known: But understanding men I could not find (Ned. 20b.). This is one of the seven qualities which Jethro described to Moses (Exod.18:21), but Moses found only three [of them]-righteous, wise, and well-known [men]. (Sifrei).   אנשים חכמים וידועים: אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים וידועים:
[And I made them] heads over you: You should respect them- [think of them as] chiefs in buying, chiefs in selling, chiefs in all business matters, last to enter(the synagogue from his home) and first to leave [so that everyone should stand up out of respect] (Sifrei).   ראשים עליכם: שתנהגו בהם כבוד. ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס (מביתו לב"ה) אחרון ויוצא ראשון:
leaders over thousands: one who is appointed over one thousand.   שרי אלפים: אחד ממונה על אלף:
leaders over hundreds: one who is appointed over one hundred.   שרי מאות: אחד ממונה על מאה:
and officers: I appointed [court officers] over you, for your tribe. These are the ones who bind and lash with a whip at the judges’ order (Sifrei).   ושטרים: מניתי עליכם לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:
16. And I commanded your judges at that time, saying, "Hear [disputes] between your brothers and judge justly between a man and his brother, and between his litigant.   טז. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
And I commanded your judges: I said to them: “Be patient in passing judgment. If a case comes before you once, twice, three times, do not say, ‘This [case] has already appeared before me several times,’ but debate it over again.’” (Sifrei)   ואצוה את שפטיכם: אמרתי להם הוו מתונים בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא היו נושאים ונותנים בו:
[And I commanded your judges] at that time: When I appointed them, I said to them, “Now is not like the past. Previously, you were your own masters, now you are subservient to the community.”- [Sifrei]   בעת ההוא: משמניתים אמרתי להם, אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור:
Hear: Heb. שָׁמֹעַ Present tense: odant in Old French, [always be] hearing, as in זָכוֹר, remembering, and שָׁמוֹר, keeping.   שמוע: לשון הווה אודנ"ט בלע"ז [בהאזינכם] כמו (שמות כ, ז) זכור, (דברים ה, יא) שמור:
and between his litigant: Heb. גֵּרוֹ. This (גֵּרוֹ) is his opponent in the lawsuit who accumulates (אוֹגֵר) arguments against him. Another explanation: (וּבֵין גֵּרוֹ) : Even in undertakings concerning a residence [גּוּר meaning to dwell], in the division of [property between inheriting] brothers, even if it is a dispute about [such minor things as] an oven and a stove (Sifrei ; San. 7b).   ובין גרו: זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים. דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים:
17. You shall not favor persons in judgment; [rather] you shall hear the small just as the great; you shall not fear any man, for the judgment is upon the Lord, and the case that is too difficult for you, bring to me, and I will hear it."   יז. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
You shall not favor persons in judgment: This refers to the person who appoints judges, that he should not say, “So-and-so is handsome or strong; I will appoint him as a judge” [or] “So-and-so is my relative; I will appoint him as a judge in the city,” even if he is not expert in the laws, and consequently he condemns the innocent and acquits the guilty. [God says:] I will hold it against the one who appointed him [this judge] as though he [himself] had shown partiality in judgment (Sifrei).   לא תכירו פנים במשפט: זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין:
You shall hear the small just as the great: A case regarding a perutah [small coin] should be as important to you as [a case] regarding a hundred maneh [a large sum], so that if it [the former] is presented before you first, do not postpone it for last (San. 8a). Another explanation of “You shall hear the words of the small as you do those of the great,” as per the Targum [The words of the small you shall hear like the words of the great]: You shall not say: “This is a poor man, and his friend [opponent] is rich, and it is a mitzvah to support him [the poor man]. I will favor the poor man, and he will thus be supported respectably.” Another explanation: You shall not say,“How can I affront the honor of this rich man because of one dinar ? I will favor him now and when he goes outside [leaves the court] I will tell him, 'Give it to him [to the poor man], for you really owe it to him!’” (Sifrei)   כקטן כגדול תשמעון: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו, שלא תאמר, זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו, תן לו שאתה חייב לו:
You shall not fear any man: Heb. לֹא תָגוּרוּ, meaning you shall not fear. Another explanation: You shall not gather in [stifle] your words because of any man. As in (Prov. 10:5),“It gathers (אוֹגֵר) in summer.” (See Sifrei.)   לא תגורו מפני איש: לא תיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש. לשון (משלי י, ה) אוגר בקיץ:
for the judgment is upon the Lord: Whatever you unjustly take from one, you will oblige Me to return to him. Consequently you have perverted a judgment against Me (San. 8a).   כי המשפט לאלהים הוא: מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית (על) [עלי] המשפט:
[And the case that is too difficult for you] bring to me: Because of this [presumptive] statement, Moses forgot the law regarding the daughters of Zelophchad [in Num. 27:1-5](San. 8a). Similarly, Samuel answered Saul and said (I Sam. 9:19),“I am the seer.” Whereupon, the Holy One, blessed is He, said to him, “By your life, I will let you know that you do not [always] see [with the holy spirit].” And when did He let him know [this]? When he came to anoint David, “And he saw Eliab [and] he said, ‘Surely, before the Lord is His anointed’ ” (I Sam. 16:6-7). The Holy One, blessed is He, said to him: “Did you not say, ‘I am the seer?’ Look not upon his appearance.” (Sifrei)   תקרבון אלי: על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד, וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א' ט, יט) אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיעו, כשבא למשוח את דוד (שם טז, ו) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקב"ה, ולא אמרת אנכי הרואה (שם טז, ז) אל תבט אל מראהו:
18. And I commanded you at that time all the things you should do.   יח. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
[And I commanded you…] all the things which you should do: These are the ten things that distinguish monetary cases from capital cases (Sifrei.).   את כל הדברים אשר תעשון: אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:
19. And we journeyed from Horeb and went through all that great and fearful desert, which you saw, by the way of the mountain of the Amorites, as the Lord, our God, commanded us; and we came up to Kadesh barnea.   יט. וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
[that] great and fearful desert: [It is termed fearful] because in it were serpents as [thick as] beams and scorpions as [big as] bows (Sifrei).   המדבר הגדול והנורא: שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות:
20. And I said to you, "You have come to the mountain of the Amorites, which the Lord, our God, is giving us.   כ. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
21. Behold, the Lord, your God, has set the land before you; go up and possess it, as the Lord, God of your fathers has spoken to you; you shall neither fear nor be dismayed."   כא. רְאֵה נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:

3rd Portion

Chapter 1

22. And all of you approached me and said, "Let us send men ahead of us so that they will search out the land for us and bring us back word by which route we shall go up, and to which cities we shall come."   כב. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:
And you approached me-all of you:: in a state of disorder. But further on (Deut. 5:20-21) it says, “You approached me, all the heads of your tribes and your elders, and you said, Behold [the Lord, our God] has shown us [His glory and His greatness].” That approach to me was proper-young people respecting their elders, sending these before them. Here, however, you approached me all of you, in a state of disorder, the young pushing aside their elders, the elders pushing aside their heads.   ותקרבון אלי כלכם: בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ - כא) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת. ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים:
and bring us back word: [meaning that they will report] which language they [the Canaanites] speak.   וישבו אתנו דבר: באיזה לשון הם מדברים:
by which route we shall go up: There is no road without a crooked portion.   את הדרך אשר נעלה בה: אין דרך שאין בה עקמימות:
and to which cities we shall come: first, to capture (Sifrei).   ואת הערים אשר נבא אליהן: תחלה לכבוש:
23. And the matter pleased me; so I took twelve men from you, one man for each tribe.   כג. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
And the matter pleased me: “It pleased me, but it did not please the Omnipresent.” But if it pleased Moses, why does he mention it in his rebukes? This may be compared to a man who says to his friend, “Sell me this donkey of yours.” He replies to him, “Yes.” “Will you give it to me to test it?” He replies, “Yes.” “May I test it on mountains and hills?” Again he replies, “Yes.” When he sees that his friend does not withhold anything from him, the purchaser thinks to himself, “This man is certain that I shall not find any defect in the donkey,” and he immediately says to him,“Take your money; I need not test it now.” I too, consented to your words, thinking that you would perhaps reconsider when you saw that I do not withhold it from you, but you did not reconsider (Sifrei).   וייטב בעיני הדבר: בעיני ולא בעיני המקום. ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות, משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה, אמר לו הן. נותנו אתה לי לנסיון, אמר לו הן. בהרים וגבעות, אמר לו הן. כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר הלוקח בלבו, בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום. מיד אמר לו טול מעותיך ואיני מנסהו. מעתה אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם:
so I took… from you: from the select that were among you, of the finest that were among you (Sifrei).   ואקח מכם: מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם:
twelve men… one man for each tribe: [This] tells [us] that the tribe of Levi was not with them. (Sifrei).   שנים עשר אנשים איש אחד לשבט: מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:
24. And they turned and went up to the mountain, and they came to the valley of Eshkol and spied it out.   כד. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:
[And they came] to the valley of Eshkol: [This] tells us that it [here it was so called] on account of a future event [that the spies took from there a cluster (אֶשְׁכֹּל) of grapes]. (Sifrei).   עד נחל אשכל: מגיד שנקרא על שם סופו:
and [they] spied it out: This teaches us that they traversed through it along four lines, along the length and the breadth (Sifrei.).   וירגלו אותה: מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין שתי וערב:
25. And they took some of the fruit of the land in their hand[s] and brought it down to us, brought us back word, and said, "The land the Lord, our God, is giving us is good."   כה. וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
and brought it down to us: This tells us that the land of Israel is higher than all other lands (Sifrei).   ויורדו אלינו: מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
And they said, The land… is good: Who were the ones who spoke about its goodness? Joshua and Caleb (Sifrei.).   ויאמרו טובה הארץ: מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב:
26. But you did not want to go up, and you rebelled against the commandment of the Lord, your God.   כו. וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
and you rebelled: Heb. וַתַּמְרוּ. This is an expression denoting confrontation; you confronted His words.   ותמרו: לשון התרסה, התרסתם כנגד מאמרו:
27. You murmured in your tents and said, '"Because the Lord hates us, He took us out of the land of Egypt, to deliver us into the hand[s] of the Amorites to exterminate us."   כז. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהֹוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
You murmured: Heb. וַתֵּרָגְנוּ. This is an expression denoting slander. It is similar to (Prov. 18:8)“The words of a נִרְגָּן ” i.e., of a slanderer.   ותרגנו: לשון הרע, וכן (משלי יח, ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה:
Because the Lord hates us: Really, however, He loves you, but you hate Him. A common parable says: What is in your own heart about your friend, [you imagine] is in his heart about you (Sifrei).   בשנאת ה' אתנו: והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך:
Because the Lord hates us, He took us out of the land of Egypt: His taking us out was due to hatred [they claimed]. This may be compared to a mortal king who had two sons and two fields, one well irrigated, the other dependent upon rain only. To the son he loved, he gave the well irrigated field, and to the one he hated, he gave the one dependent upon rain only. The land of Egypt is a well irrigated country, for the Nile rises and irrigates it, while the land of Canaan is dependent upon rain only. He took us out of [the irrigated] Egypt to give us the arid land of Canaan (Num. Rabbah 17).   בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים: הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען:
28. Where shall we go up? Our brothers have discouraged us, saying, "A people greater and taller than we; cities great and fortified up to the heavens, and we have even seen the sons of Anakim there."   כח. אָנָה | אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
The cities are great and fortified up to the heavens: The Scriptural text here is talking in exaggerated terms (Sifrei; Chullin 90b).   ערים גדולות ובצורות בשמים: דברו הכתובים לשון הבאי:
29. And I said to you, "Do not be broken or afraid of them.   כט. וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:
Do not be broken: Heb. לֹא תַעַרְצוּן. This is an expression denoting breaking, as the Targum renders it: [Do not be broken], and similar to it (Job 30:6), “To dwell in the cleft of the valleys (בערוץ נחלים),” i.e., to break through the valleys.   לא תערצון: לשון שבירה כתרגומו, ודומה לו (איוב ל, ו) בערוץ נחלים לשכון, לשבור נחלים:
30. The Lord, your God, Who goes before you He will fight for you, just as He did for you in Egypt before your very eyes,   ל. יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
will fight for you: Heb. יִלָּחֵם לָכֶם - [לָכֶם means] on your behalf.   ילחם לכם: בשבילכם:
31. and in the desert, where you have seen how the Lord, your God, has carried you as a man carries his son, all the way that you have gone, until you have come to this place.   לא. וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
and in the desert, where you have seen: This refers to the preceding verse: “just as He did for you in Egypt,” and also what He did “in the desert, where you have seen how the Lord, your God, has carried you, etc.”   ובמדבר אשר ראית: מוסב על מקרא שלמעלה הימנו (פסוק ל), ככל אשר עשה אתכם במצרים, ועשה אף במדבר אשר ראית אשר נשאך וגו':
as a man carries his son: As I explained regarding [the verses]:“And the angel of God who went before the camp of the Israelites traveled and went behind, etc.” (Exod. 14:19-20). This may be compared to one who is traveling on a road, with his son in front of him. If bandits come to kidnap [the son, he removes him from in front of him and places him behind him].   כאשר ישא איש את בנו: כמו שפירשתי אצל (שמות יד, יט) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו'. משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים לשבותו וכו':
32. But regarding this matter, you do not believe the Lord, your God,   לב. וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
Yet regarding this matter: that He promises you to bring you to the Land, you do not believe Him.   ובדבר הזה: שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו:
33. Who goes before you on the way, to search out a place for you, in which to encamp, in fire at night, to enable you to see on the way you should go, and in a cloud by day."   לג. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ | לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:
to enable you to see: Heb. לַרְאוֹתְכֶם, like לְהַרְאוֹתְכֶם, and similarly,“to cause it to lead them (לַנְחֹתָם) on the way” (Exod. 13:21) [like (לְהַנְחֹתָם)] and also,“To proclaim (לַשְׁמִעַ)) thanksgiving with a loud voice” (Ps. 26:7), [like לְהַשְׁמִיעַ], and so,“to go to tell (לַגִּיד) in Jezreel” (II Kings 9:15), [like לְהַגִּיד].   לראותכם: כמו להראותכם. וכן (שמות יג, כא) לנחותם הדרך, וכן (תהלים כו, ז) לשמיע בקול תודה, וכן (מלכים ב' ט, טו) ללכת לגיד ביזרעאל:
34. And the Lord heard the sound of your words, and He became angry and swore, saying,   לד. וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
35. 'If any of these men of this evil generation sees the good land, which I swore to give your forefathers,   לה. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:
36. except Caleb the son of Jephunneh he will see it, and I will give him the land he trod upon, and to his children, because he has completely followed the Lord."   לו. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה:
[And to him will I give the land] that he trod upon: [i.e.] Hebron, as it says,,“And he [Caleb] came to Hebron” (Num. 13:22).   אשר דרך בה: חברון, שנאמר (במדבר יג, כב) ויבא עד חברון:
37. The Lord was also angry with me because of you, saying, "Neither will you go there.   לז. גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:
Was angry: Heb. הִתְאַנַּף, became filled with anger.   התאנף: נתמלא רוגז:
38. But Joshua the son of Nun, who stands before you he will go there; strengthen him, for he will cause Israel to inherit it.   לח. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:

4th Portion

Chapter 1

39. [Moreover] your little ones, whom you said will be prey, and your children, who on that day did not know good and evil they will go there and I will give it to them, and they will possess it.   לט. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:
40. But as for you, turn yourselves around and journey into the desert by way of the Red Sea."   מ. וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף:
turn yourselves: I thought [previously] to let you pass through the breadth of the land of Edom northward, to enter the Land, but you sinned and caused delay for yourselves.   פנו לכם: אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון ליכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב:
turn yourselves: Backwards, and proceed through the desert towards the Red Sea, for the desert in which they were traveling was south of Mount Seir, separating the Red Sea from Mount Seir. Now turn in the direction of the Sea and go around Mount Seir, along its entire southern side from west to east.   פנו לכם: לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף. שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומו של הר שעיר, היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:
41. Then you answered and said to me, "We have sinned against the Lord; we will go up and fight, according to all that the Lord, our God, has commanded us." So every one of you girded his weapons, and you prepared yourselves to go up to the mountain.   מא. וַתַּעֲנוּ | וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהֹוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה:
and you prepared yourselves: Heb. וַתָּהִינוּ, an expression of“Here we are (הִנֶּנּוּ) and we will go up to the place” (Num. 14:40). This expression which you used, denotes,“Yes” (הֵן) , as if to say: You prepared [to go up to the mountain].   ותהינו: לשון (במדבר יד, מ) הננו ועלינו אל המקום, זה הלשון שאמרתם, לשון הן, כלומר נזדמנתם:
42. And the Lord said to me, "Say to them, 'Neither go up nor fight, for I am not among you, lest you be struck down before your enemies.' "   מב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
Neither go up: There will be no ascent [victory] for you, but only a descent [defeat].   לא תעלו: לא עלייה תהא לכם, אלא ירידה:
43. So I spoke to you, but you did not listen, and you rebelled against the command of the Lord, and you acted wickedly and went up to the mountain.   מג. וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהֹוָה וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה:
44. And the Amorites, dwelling in that mountain, came out towards you and pursued you as bees do, and beat you down in Seir, as far as Hormah.   מד. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה:
As bees do: Just as a bee dies instantly after stinging a person, they too [the Amorites], upon touching you, died immediately.   כאשר תעשינה הדבורים: מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים:
45. So you returned and wept before the Lord, but the Lord would not hear your voice, nor would he listen to you.   מה. וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹא שָׁמַע יְהֹוָה בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:
But the Lord would not hear your voice: As if possible [to say of God], you made His attribute of mercy as though it were cruel.   ולא שמע ה' בקלכם: כביכול עשיתם מדת רחמיו, כאלו אכזרי:
46. And you dwelled in Kadesh many days, as the days that you dwelled.   מו. וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם:
And you dwelled in Kadesh many days: Nineteen years, as it says,“as the days that you dwelled” in the other stations. They totaled thirty-eight years; nineteen of them were spent at Kadesh, and for nineteen years they were continually wandering about, and they returned to Kadesh, as it says, (Num. 32:13),“And He made them wander about in the desert”-thus I have found in Seder Olam (ch. 8).   ותשבו בקדש ימים רבים: י"ט שנה, שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה, י"ט מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) ויניעם במדבר. כך מצאתי בסדר עולם:

Chapter 2

1. Then we turned and journeyed into the desert by way of the Red Sea, as the Lord had spoken to me, and we circled Mount Seir for many days.   א. וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים:
Then we turned and journeyed into the desert: Had they not sinned, they would have passed by way of Mount Seir to enter the Land from its south[ern end] to its north[ern end], but because they sinned, [it was decreed upon them that they remain in the desert; so] they turned towards the desert, which is between the Red Sea and the southern side of Mount Seir, and they traveled along its south side from the west to the east, by way of the Red Sea by the route they used when they went out of Egypt, which is at the southwest corner. From there they traveled towards the east.   ונפן ונסע המדברה: אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מן דרומו לצפונו, ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר, והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף - דרך יציאתן ממצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכים לצד המזרח:
and we circled Mount Seir: the whole south side as far as the land of Moab.   ונסב את הר שעיר: כל דרומו עד ארץ מואב:

5th Portion

Chapter 2

2. And the Lord spoke to me, saying,   ב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
3. You have circled this mountain long enough; turn northward.   ג. רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:
turn northward: Turn along the eastern side [of Moab], from the south to the north, facing northward. Consequently, they were traveling in an easterly direction, and this is what is meant by “And they came from the sun rise [i.e., east side] to the land of Moab” (Jud. 11:18).   פנו לכם צפנה: סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, ופניכם לצפון, נמצאו הולכין את רוח מזרחית. וזהו שנאמר (שופטים יא, יח) ויבואו ממזרח שמש לארץ מואב:
4. And command the people saying, You are about to pass through the boundary of your kinsmen, the children of Esau, who dwell in Seir, and they will be afraid of you. Be very careful.   ד. וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד:
Be very careful: And what is this “being careful”? “You shall not provoke them.”   ונשמרתם מאד: ומהו השמירה, אל תתגרו בם (פסוק ה):
5. You shall not provoke them, for I will not give you any of their land not so much as a foot step, because I have given Mount Seir to Esau for an inheritance.   ה. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:
not so much as a foot step: meaning, even only for the sole of the foot to tread a single step, I do not permit you to enter their land without permission. An Aggadic interpretation is: [I will not give you of their land] until the day arrives when the foot will tread upon the Mount of Olives [the Messianic era], as it said: “And His [God’s] feet will [figuratively] stand [on that day upon the Mount of Olives]” (Zech. 14:4).   עד מדרך כף רגל: אפילו מדרך כף רגל, כלומר אפילו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות. ומדרשי אגדה, עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו וגו':
[I have given Mount Seir] to Esau for an inheritance: from Abraham. I gave ten nations to Abraham, seven of them for you [the seven of Canaan], and the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites (Gen. 16:18-21), who are Ammon, Moab, and Seir. One of them is for Esau, and the other two are for the children of Lot (Gen. Rabbah 44). As a reward [for Lot] for going with him [Abraham] to Egypt and for keeping silent when Abraham said, regarding his wife, “She is my sister,” He treated him [Lot] as his [Abraham’s] son [to inherit part of the land promised to Abraham] (Gen. Rabbah 44).   ירשה לעשו: מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:
6. You shall buy food from them with money, that you may eat, and also water you shall buy from them with money, that you may drink.   ו. אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם:
you shall buy: Heb. תִּכְרוּ. This is an expression of purchase. Similar is (Gen. 50:5),“which I have purchased (כָּרִיתִי) for myself.” In the coastal cities, for“selling” (מְכִירָה) , they use the word“ כִּירָה” (Rosh Hashanah 26a).   תכרו: לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:
7. For the Lord, your God, has blessed you in all the work of your hand; He knows of your walking through this great desert; these forty years that the Lord your God has been with you, you have lacked nothing.   ז. כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה | אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר:
For the Lord, your God, has blessed you: Therefore you should not be ungrateful for His goodness [to you] by acting as though you were poor. Rather, show yourselves as rich people.   כי ה' אלהיך ברכך: לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים:
8. And we departed from our kinsmen, the children of Esau, who dwelt in Seir, by way of the plain from Elath and from Etzion Geber, and we turned and passed through the way of the desert of Moab.   ח. וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:
and we turned and passed: towards the north; we turned to proceed on the eastern side.   ונפן ונעבור: לצד צפון הפכנו פנים להלוך רוח מזרחית:
9. And the Lord said to me, Do not distress the Moabites, and do not provoke them to war, for I will not give you any of their land [as] an inheritance, because I have given Ar to the children of Lot [as] an inheritance.   ט. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה:
and do not provoke them to war: God forbade Israel only to wage war against Moab. However, Israel did frighten them, appearing before them, armed for battle. Therefore, it is written,“And Moab was very frightened of the people” (Num. 22:3) because Israel plundered and looted them. Regarding the children of Ammon, however, it says (verse 19),“Do not provoke them”-with any kind of provocation, as a reward for the modesty shown by their ancestress [Lot’s younger daughter], who did not publicize her father’s conduct, as did his elder daughter, who named her son Moab [מוֹאָב like מֵאָב, from the father] (Baba Kamma 38b).   ואל תתגר וגו': לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים, לפיכך כתיב (במדבר כב, ג) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם. אבל בבני עמון נאמר (פסוק יט) ואל תתגר בם, שום גרוי, בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה, שקראה שם בנה, מואב:
Ar: The name of the province.   ער: שם המדינה:
10. The Emim dwelt there formerly, a great and numerous people, and tall [in stature], as the Anakim;   י. הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים:
The Emim dwelt there formerly: You might think that this is the land of Rephaim which I gave [promised] to Abraham (Gen. 15:20), because the Emim, who are Rephaim, dwelt there before, but this is not that one, for those Rephaim I drove out and made the children of Lot settle there in their stead.   האמים לפנים וגו': אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם:
11. They also are considered Rephaim, as the Anakim; but the Moabites call them Emim.   יא. רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים:
They… are considered Rephaim…: These Emim were considered Rephaim, just as the Anakim, who were called Rephaim, because whoever beheld them-his hands became weak (מִתְרַפּוּת) (Gen. Rabbah 26).   רפאים יחשבו וגו': רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות:
Emim: so called, because their fear (אֵימָה) was cast over mankind. And similarly (verse 12),“The Horites dwelt in Seir” and [just as I gave the Rephaim over to the children of Lot,] I gave them [the Horites] over to the children of Esau.   אמים: על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וכן (פסוק יב) ובשעיר ישבו החורים ונתתים לבני עשו:
12. And the Horites formerly dwelt in Seir, and the children of Esau were driving them out, and they exterminated them from before them and dwelt in their stead, just as the Israelites did to the land of their inheritance, which the Lord gave them.   יב. וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָהֶם:
were driving them out: Heb. יִירָשׁוּם [This is expressed in] the present tense, as if to say, I gave them power to go on constantly driving them out.   יירשום: לשון הווה, כלומר נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים:
13. Now get up and cross the brook of Zered. So we crossed the brook of Zered.   יג. עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד:
14. And the days when we went from Kadesh barnea, until we crossed the brook of Zered, numbered thirty eight years, until all the generation of the men of war expired from the midst of the camp, just as the Lord swore to them.   יד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ | מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לָהֶם:
15. Also the hand of the Lord was upon them, to destroy them from the midst of the camp, until they were consumed.   טו. וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם:
[Also the hand of the Lord] was against them: to quickly destroy them within a period of forty years, so that they would not cause their children to tarry any longer in the desert.   היתה בם: למהר ולהומם בתוך ארבעים שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר:
16. So it was, when all the men of war finished dying from among the people,   טז. וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם:
So it was, when [all the men of war] finished:   ויהי כאשר תמו וגו'. :
17. that the Lord spoke to me saying,   יז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
that the Lord spoke to me: But since the spies were sent until now, the word וַיְּדַבֵּר [denoting God’s speaking to Moses with endearment] is not mentioned in [this] section, only וַיֹּאמֶר [denoting a less endearing form of communication], to teach us that during those entire thirty-eight years during which time the Israelites were under ban by God, the Divine speech was not directed towards him in an expression of affection, face to face, and with peace of mind-to teach us that the Divine Presence rests upon the prophets only for Israel’s sake (Sifrei , Lev. 6).   וידבר ה' אלי וגו': אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה (זו), וידבר, אלא ויאמר, ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל:
the men of war: [i.e.,] men from twenty years of age, who go forth to war. \b 18-19\b0   אנשי המלחמה: מבן עשרים שנה היוצאים בצבא:
Today you are crossing the boundary of Moab… And when you approach opposite the children of Ammon: from here [we deduce] that the land of Ammon was towards the north.   אתה עובר היום את גבול מואב וגו' וקרבת מול בני עמון וגו': מכאן שארץ עמון לצד צפון:
18. Today you are crossing the boundary of Moab at Ar.   יח. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:
19. And when you approach opposite the children of Ammon, neither distress them, nor provoke them, for I will not give you of the land of the children of Ammon as an inheritance, because I have given it to the children of Lot as an inheritance.   יט. וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
20. It too is considered a land of Rephaim; Rephaim dwelt therein formerly, and the Ammonites call them Zamzummim.   כ. אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים:
It too is considered a land of Rephaim: It too is considered a land of Rephaim because the Rephaim dwelt there formerly, but this is not the one I gave to Abraham.   ארץ רפאים תחשב: ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שהרפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם:
21. A great, numerous and tall people as the Anakim, but the Lord exterminated them before them, and they drove them out and dwelt in their stead.   כא. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהֹוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
22. As He did to the children of Esau, who dwell in Seir, when He exterminated the Horites from before them; and they drove them out and dwelt in their stead even to this day.   כב. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
23. But the Avim, who dwell in open cities, up till Gaza -- the Caphtorites, who came forth of Caphtor, exterminated them, and dwelt in their stead.   כג. וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
But the Avim who dwell in open cities: The Avim are of the Philistine people, for they are listed together with them in the Book of Joshua (13:3), as it says,“The five Philistine lords. The Gazites, the Ashdodites, the Ashkelonites, the Gittites, the Ekronites, and the Avim." But because of the oath which Abraham had sworn to Abimelech, (Gen. 21:23-24), the Israelites were unable to take their land away from them; so I brought the Caphtorites against them, and they destroyed them and dwelt in their stead. Now, you are permitted to take it [the land of the Avim] from their [the Caphtorites’] possession (Chullin 60b).   והעוים היושבים בחצרים וגו': עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע, שנאמר (יהושע יג, ג) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם:
24. Get up, journey, and cross the river Arnon. Behold, I have delivered into your hand Sihon the Amorite, king of Heshbon, and his land: Begin to possess it, and provoke him to war.   כד. קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
25. Today I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the nations that are under the entire heaven, who will hear reports of you and shake and be in trepidation because of you.   כה. הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:
under the entire heaven: This [statement that nations under the whole heaven will fear the Israelites] teaches that the sun stood still for Moses on the day of the battle with Og, [Other editions: Sihon,] and the matter became [consequently] known under the entire heaven [that is, to the whole world] (Avodah Zarah 25a).   תחת כל השמים: למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים:
26. So I sent messengers from the desert of Kedemoth to Sihon, king of Heshbon, with words of peace, saying,   כו. וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר:
[And I sent messengers] from the desert of Kedemoth: Even though the Omnipresent had not commanded me to call to Sihon in peace, I learned to do so from the incident at the desert of Sinai, i.e., relating to the Torah which preceded (קָדְמָה) the world. When the Holy One, blessed be He, was about to give the Torah to Israel, He took it to Esau and Ishmael. Although it was clear to Him that they would not accept it, nevertheless, He began with them in peace. So too, I first called to Sihon with words of peace. Another explanation מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת Moses said to God,“I learned this from You, Who preceded (קָדַמְתָּ) the world. You could have sent one flash of lightning to consume the Egyptians, but instead, You sent me from the desert to Pharaoh. saying, (Exod. 5:1) ‘Let my people go’ patiently.” (Midrash Tanchuma)   ממדבר קדמות: אף על פי שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר ממדבר קדמות, ממך למדתי שקדמת לעולם [בדברים]. יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר (שמות ה א) שלח את עמי, במתון:
27. "Allow me to pass through your land: I will go along by the highway, I will turn neither to the right nor to the left."   כז. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול:
28. You shall sell me food for money, that I may eat; and give to me water for money, that I may drink; I will only pass through by my feet.   כח. אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי:
29. Just as the children of Esau who dwell in Seir, and the Moabites who dwell in Ar, did for me; until I cross the Jordan to the land which the Lord our God is giving us."   כט. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
Just as the children of Esau…did for me: This is not referring to permission to pass through their land, [for Edom refused,] rather it refers to the selling of food and water.   כאשר עשו לי בני עשו: לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים:
until I cross the Jordan: This refers to [Moses’ earlier request]“Allow me to pass through your land.” (verse 27)   עד אשר אעבור את הירדן: מוסב על אעברה בארצך:
30. But Sihon, king of Heshbon, did not wish to let us pass by him, for the Lord your God caused his spirit to be hardened and his heart to be obstinate, in order that He would give him into your hand, as this day.   ל. וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

6th Portion

Chapter 2

31. And the Lord said to me, "Behold I have begun to deliver Sihon and his land before you; begin to drive him out, that you may inherit his land."   לא. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ:
I have begun to deliver… before you: God forced down the guardian angel of the Amorites from above, beneath Moses’ feet and made him tread upon his neck.   החלותי תת לפניך: כפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו:
32. Then Sihon went forth towards us, he and all his people, to war at Jahzah.   לב. וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה:
Then Sihon went forth: He did not send for Og to assist him. This teaches us that they did not require each other’s assistance [so powerful was each one of them.]   ויצא סיחן: לא שלח בשביל עוג לעזור לו, ללמדך שלא היו צריכים זה לזה:
33. And the Lord our God delivered him to us; and we smote him and his sons and all his people.   לג. וַיִּתְּנֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ:
and his sons: It is written בנו [which can also be read as בְּנוֹ]“his son” [although traditionally it is read בָּנָיו “his sons”], for Sihon had a son who was as mighty as he (Midrash Tanchuma , Chukath 28; Num. Rabbah 32; Midrash Chaseroth Vietheroth, p. 279).   ואת בניו: בנו כתיב, שהיה לו בן גבור כמותו:
34. And we conquered all his cities at that time, and utterly destroyed every city, the men, women, and the young children; we left over no survivor.   לד. וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד:
the men: Heb. מְתִם, which means“men.” Referring to the spoil taken from Sihon it is stated (verse 35), בָּזַזְנוּ לָנוּ, an expression denoting plunder בִּזָה, because it was precious to them, and every man plundered for himself. When they came to the spoils of Og, however, they were already satisfied and full, and it was contemptible in their eyes. They tore into pieces and threw away cattle and garments, and took only the silver and gold. Therefore, it states (3:7), בָּזוֹנוּ לָנוּ, which is an expression of “contempt.” It is also expounded in Sifrei, in the chapter beginning,“And Israel dwelt in Shittim” (Num. 25).   מתם: אנשים. בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב. לכך נאמר (דברים ג, ז) בזונו לנו, לשון בזיון. כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים:
35. Only the cattle we took for a prey unto ourselves with the spoil of the cities which we had taken.   לה. רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ:
36. From Aroer which is on the edge of the valley of Arnon, and from the city that is in the valley,even unto Gilead, there was not a city too high for us: the Lord our God delivered up all before us.   לו. מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ:
37. Only to the land of the children of Ammon you came not near; all the side of the river Yabbok and the cities of the hill country, and wherever the Lord our God commanded us.   לז. רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
all the side of the river Yabok: [means,] all the area beside the brook of Yabrok.   כל יד נחל יבק: כל אצל נחל יבוק:
and wherever the Lord our God commanded us: not to conquer, we left alone.   וכל אשר צוה ה' אלהינו: שלא לכבוש, הנחנו:

Chapter 3

1. Then we turned and went up the way of Bashan, and Og, the king of Bashan, came forth toward us, he and all his people, to war at Edrei   א. וַנֵּפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:
Then we turned and went up: The whole northern direction [from the wilderness toward Canaan] is an ascent.   ונפן ונעל: כל צד צפון הוא עלייה:
2. And the Lord said to me, "Do not fear him, for I have given him, all his people, and his land into your hand, and you shall do to him as you did to Sihon, king of the Amorites, who dwelt in Heshbon."   ב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
Do not fear him: In the case of Sihon [however] it was not necessary to state, “Do not fear him.” But [in the case of Og,] Moses feared lest the merit that he [Og] had rendered service to Abraham might stand by him, as it says, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and this was Og.   אל תירא אתו: ובסיחון לא הוצרך לומר אל תירא אותו, אלא מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, והוא עוג:
3. So the Lord, our God, delivered into our hands also Og, the king of Bashan and all his people, and we smote him until no remnant remained of him.   ג. וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:
4. And we conquered all his cities at that time; there was not a town that we did not take from them sixty cities, all the territory of Argob the kingdom of Og in Bashan.   ד. וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
[All] the territory of Argob: This is rendered in the Targum as כָּל בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא, “the province of Trachona,” and I saw the Targum Yerushalmi of Megillath Esther, which calls a palace טְרָכוֹנִין. Hence, I derive from this that חֶבֶל אַרְגֹּב means“the province of the royal palace,” denoting that the province is called after its name. [Consequently] I learned that the province אַרְגּוֹב is the province of the king’s palace, i.e. [the province] after which the kingdom was named. Similarly, the אֶת אַרְגּוֹב found in (II) Kings (15:25) means that near the king’s palace, Pekah the son of Remaliah killed Pekahiah the son of Menahem.   חבל ארגב: מתרגמינן בית פלך טרכונא. וראיתי תרגום ירושלמי במגילת אסתר קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגוב הפרכיא, היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה. וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה:
5. All these cities were fortified with high walls, double doors, and bolts, in addition to a great many unwalled cities.   ה. כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד:
[in addition to…] unwalled cities: Heb. הַפְּרָזִי, unconfined and open, i.e., without a wall. Similarly,“Jerusalem will be inhabited like unwalled towns” (Zech. 2:8).   מערי הפרזי: פרוזות ופתוחות בלא חומה, וכן (זכריה ב, ח) פרזות תשב ירושלים:
6. And we utterly destroyed them as we did to Sihon, king of Heshbon, utterly destroying every city, the men, the women, and the young children.   ו. וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף:
utterly destroy: Heb. הַחִרֵם. This is the present tense: [i.e.,] continuously destroying.   החרם: לשון הוה [כמו] הלוך וכלות:
7. But all the beasts and the spoils of the cities, we took as spoil for ourselves.   ז. וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ:
8. At that time we took the land out of the hands of the two kings of the Amorites who were on that side of the Jordan, from the brook of Arnon to Mount Hermon.   ח. וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:
out of the hand: [I.e.,] from the possession.   מיד: מרשות:
9. The Sidonians call Hermon Sirion; and the Amorites call it Senir.   ט. צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר:
The Sidonians call Hermon, etc.: But in another passage, it states, “Until Mount Sion, which is Hermon” (Deut. 4:48). So we see that it had four names [Hermon, Sirion, Senir, and Sion]. Why was it necessary for all of them to be written [in the Scriptures]? To extol the praise of the land of Israel, that there were four kingdoms priding themselves in it-one saying, “It shall be called by my name,” and another saying, “It shall be called by my name.”   צידנים יקראו לחרמון וגו': ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הוצרכו ליכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבעה מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא:
Senir: This means “snow” in German and Slavish. (See Berliner, p. 427.)   שניר: הוא שלג בלשון אשכנז [שנעע] ובלשון כנען:
10. All the cities of the plain, and all Gilead, and all Bashan, to Salchah and Edrei, cities of the kingdom of Og in Bashan.   י. כֹּל | עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
11. For only Og, king of Bashan, was left from the remnant of the Rephaim. His bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? Nine cubits was its length, and four cubits its breadth, according to the cubit of a man.   יא. כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:
[Only Og… was left] from the remnant of the Rephaim: whom Amraphel and his allies killed in Ashteroth-Karnaim [see Gen. 14:5], and he [Og] escaped from the battle, as it is said, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and this is Og. — [Niddah 61a]   מיתר הרפאים: שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג:
according to the cubit of a man: I.e., according to the cubit of Og [from the elbow to the end of the middle finger].   באמת איש: באמת עוג:
12. And this land, which we possessed at that time; from Aro'er, which is by the brook of Arnon, and half of Mount Gilead and its cities, I gave to the Reubenites and to the Gadites.   יב. וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי:
And this land, which we possessed at that time: The one mentioned above, “from the brook of Arnon to Mount Hermon” (verse 8).   ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא: האמורה למעלה, (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון:
from Aro’er, which is by the brook Arnon: This is not to be connected with the beginning of the verse [defining “this land”], but with its conclusion, [namely,] “I gave to the Reubenites and to the Gadites.” Regarding the possession, however, that was“[from the brook of Arnon] to Mount Hermon” (verse 8).   מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי. אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה:
13. And the rest of Gilead, and all Bashan, the kingdom of Og, I gave to the half tribe of Manasseh; all the territory of Argob, all of Bashan; that is called the land of Rephaim.   יג. וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:
that is called the land of Rephaim: That is what I gave to Abraham.   ההוא יקרא ארץ רפאים: היא אותה שנתתי לאברהם:
14. Jair the son of Manasseh took all the territory of Argob to the boundaries of the Geshurites and the Maachathites, and he called them, even Bashan, after his own name, villages of Jair, to this day.   יד. יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

7th Portion

Chapter 3

15. And to Machir I gave Gilead.   טו. וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד:
16. And to the Reubenites and to the Gadites I gave from Gilead to the brook of Arnon, the midst of the brook and the border, until the brook of Jabbok, which is the boundary of the children of Ammon,   טז. וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
The midst of the brook and the border: The entire brook and [the land] on its opposite bank. As if to say, עַד,“until” [the brook of Arnon,] including [the brook itself, i.e., the brook itself is included in the words תּוֹךְ הַנַּחַל] and then a bit more [namely, the opposite bank, referred to by the word וּגְבֻל].   תוך הנחל וגבול: כל הנחל ועוד מעבר לשפתו, כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:
17. the plain, the Jordan and the border thereof, from Kinnereth to the sea of the plain the Sea of Salt, under the waterfalls of Pisgah, eastward.   יז. וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה:
From Kinnereth: This was on the western side of the Jordan, and the inheritance of the children of Gad was on the eastern side of the Jordan; so the width of the Jordan adjoining their territory fell within their lot, and in addition, the land on its opposite bank until the Kinnereth. This is what it says, “And the Jordan and the border” of the Jordan and beyond it.   מכנרת: מעבר הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כנרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:
18. And I commanded you at that time saying, "The Lord, your God, has given you this land to possess it; pass over, armed, before your brothers, the children of Israel, all who are warriors.   יח. וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:
And I commanded you: He was addressing the sons of Reuben and the sons of Gad.   ואצו אתכם: לבני ראובן ולבני וגד היה מדבר:
[pass over, armed] before your brothers: They would go in front of the [other] Israelites to battle, because they were mighty, and the enemies would fall before them, as it is said [of Gad],“He tears the arm together with the crown” (Deut. 33:20).   לפני אחיכם: הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד:
19. But your wives, your young children, and your cattle for I know that you have much cattle shall dwell in your cities which I have given you,   יט. רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
20. until the Lord has given rest to your brothers, just as [He did] for you, and until they also possess the land which the Lord, your God, is giving them on the other side of the Jordan, then every man shall return to his possession, which I have given to you."   כ. עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְהֹוָה | לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
21. And I commanded Joshua at that time, saying, "Your eyes have seen all that the Lord, your God, has done to these two kings. So will the Lord do to all the kingdoms through which you will pass.   כא. וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה:
22. Do not fear them, for it is the Lord, your God, Who is fighting for you."   כב. לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG