Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
A new online course
Starting January 22nd
Register »
Contact Us

Torah Reading for Ki Tisa

Torah Reading for Ki Tisa

 Email
Parshat Ki Tisa
Shabbat, 16 Adar, 5778
3 March, 2018
Select a portion:
Complete: (Exodus 30:11 - 34:35; Kings I 18:20-39)
Show content in:

First Portion

Exodus Chapter 30

11The Lord spoke to Moses, saying:   יאוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
12"When you take the sum of the children of Israel according to their numbers, let each one give to the Lord an atonement for his soul when they are counted; then there will be no plague among them when they are counted.   יבכִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:
When you take: Heb. כִּי תִשָׂא. [This is] an expression of taking, as the Targum [Onkelos] renders. [I.e.,] when you wish to take the sum [total] of their numbers to know how many they are, do not count them by the head, but each one shall give a half-shekel, and you shall count the shekels. [Thereby] you will know their number.   כי תשא: לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
then there will be no plague among them: for the evil eye has power over numbered things, and pestilence comes upon them, as we find in David’s time (II Sam. 24).   ולא יהיה בהם נגף: שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:
13This they shall give, everyone who goes through the counting: half a shekel according to the holy shekel. Twenty gerahs equal one shekel; half of [such] a shekel shall be an offering to the Lord.   יגזֶ֣ה | יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
This they shall give: He [God] showed him [Moses] a sort of coin of fire weighing half a shekel, and He said to him, “Like this one they shall give.” -[from Tanchuma 9; Tanchuma Buber, Naso p. 35; Pesikta d’Rav Kahana 19a; Midrash Psalms 91:1; Yerushalmi, Shekalim 1:4]   זה יתנו: הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו:
who goes through the counting: Heb. הָעֹבֵר עַל-הַפְקֻדִים. It is customary for those who count to pass the ones who have been counted one following another, and so [too the word יַעִבֹר in] “each one that passes under the rod” (Lev. 27:32), and so [the word תַּעִבֹרְנָה in] “flocks will again pass under the hands of one who counts them” (Jer. 33:13).   העבר על הפקודים: דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן לשון (ויקרא כז לב) כל אשר יעבור תחת השבט, וכן (ירמיה לג יג) תעבורנה הצאן על ידי מונה:
half a shekel according to the holy shekel: By the weight of the shekel that I fixed for you [against which] to weigh the holy shekels, such as the shekels mentioned in the section dealing with personal evaluations (Lev. 27:1-8) and [in the section concerning] inherited fields (Lev. 27:16-21).   מחצית השקל בשקל הקודש: במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:
Twenty gerahs equal one shekel: Now He explains to you how much it is.   עשרים גרה השקל: עכשיו פירש לך כמה הוא:
gerahs: Heb. גֵרָה, a word meaning a ma’ah [a small coin]. Likewise, “will come to prostrate himself before him for a silver piece (אִגוֹרַתכֶּסֶף) and a morsel of bread” (I Sam. 2:36).   גרה: לשון מעה, וכן בשמואל (בשמואל א' ב לו) יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:
Twenty gerahs equal one shekel: for a whole shekel equals four zuzim, and the zuz was originally five ma’oth, but they came and added a sixth to it and raised it to six ma’oth of silver, and half of this shekel [of] which I have spoken to you [here in this verse], they shall give as an offering to the Lord.   עשרים גרה השקל: השקל השלם, שהשקל ארבעה זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה, שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':
14Everyone who goes through the counting, from the age of twenty and upward, shall give an offering to the Lord.   ידכֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
from the age of twenty and upward: [The Torah] teaches you here that no one under twenty years old goes out [to serve] in the army or is counted among men.   מבן עשרים שנה ומעלה: למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:
15The rich shall give no more, and the poor shall give no less than half a shekel, with which to give the offering to the Lord, to atone for your souls.   טוהֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִמַּֽחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
to atone for your souls: That they should not be struck by a plague because of the counting. Another explanation:   לכפר על נפשתיכם: שלא תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת א-דנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו הא-דנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:
to atone for your souls: [This was written] because [God] hinted to them [the Israelites] here [about] three offerings, because “an offering to the Lord” is written here three times. The first [represents] the offering [of silver] for the sockets [of the Mishkan], for he [Moses] counted them when they commenced with the donations for the Mishkan. Everyone gave a half-shekel, amounting to one hundred talents, as it is said: “And the silver of the community census was one hundred talents” (Exod. 38:25). The sockets were made from this, as it is said: “One hundred talents of the silver was [used to cast the sockets of the Mishkan and the sockets of the dividing curtain]” (Exod. 38:27). The second [offering mentioned here] was also [collected] through counting, for he [Moses] counted them after the Mishkan was erected. This is the counting mentioned in the beginning of the Book of Numbers: “on the first of the second month in the second year” (Num. 1:1). [For this offering] everyone gave a half-shekel, [the total of] which was [earmarked] for the purchase of communal sacrifices for every year. The rich and poor were equal in them [i.e., they gave equally in these two offerings]. Concerning that [second] offering, it is said: “to atone for your souls,” because the sacrifices are brought for the purpose of atonement. The third one [offering] is the offering for the Mishkan, as it is said: “Whoever set aside an offering of silver or copper” (Exod. 35:24). In this [offering] not everyone gave the same amount, but each one [gave] according to what his heart inspired him to give. -[from Shekalim 2b]  
16You shall take the silver of the atonements from the children of Israel and use it for the work of the Tent of Meeting; it shall be a remembrance for the children of Israel before the Lord, to atone for your souls."   טזוְלָֽקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
and use it for the work of the Tent of Meeting: [From this] you learn that they were commanded to count them at the beginning of the donation for the Mishkan after the incident of the calf. [They were commanded then] because a plague had befallen them, as it is said: “And the Lord plagued the people” (Exod. 32:35). This can be compared to a flock of sheep, treasured by its owner, which was stricken with pestilence. When it [the pestilence] was over, he [the owner] said to the shepherd, “Please count my sheep to know how many are left,” in order to make it known that he treasured it [the flock] (Tanchuma, Ki Thissa 9). It is, however, impossible to say that this counting [mentioned here] was the [same] one mentioned in the Book of Numbers, for in that one [counting] it says: “on the first of the second month” (Num. 1:1), and the Mishkan was erected on the first [day] of the first month, as it is said: On the day of the first month, on the first of the month, you shall erect, etc. (Exod. 40:2). The sockets were made from shekels realized from that counting, as it is said: “One hundred talents of the silver were used to cast, etc.” (Exod. 38:27). Thus you learn that they [the countings] were two-one at the beginning of their donation [to the Mishkan] after Yom Kippur in the first year [after the Exodus], and one in the second year in Iyar after the Mishkan had been erected. Now if you ask, how is it possible that in both of these countings the Israelites equaled six hundred three thousand, five hundred fifty? In the case of the silver of the community census, it says this number, and also in the Book of Numbers it says the same: “And all the counted ones were six hundred three thousand, five hundred fifty” (Num. 1:46). Were they [the countings] not in two [separate] years? It is impossible that in the first census there were none who were nineteen years old and consequently not counted, and by the second counting became twenty years old [and were counted]. The answer to this matter is that in the context of the ages of people, they were counted in the same year, but in the context of the Exodus they [the two dates] were two [separate] years, since [to figure the time] from the Exodus, we count from [the month of] Nissan, as we learned in [tractate] Rosh Hashanah (2b). In this context, the Mishkan was built in the first year [after the Exodus] and erected in the second year, for the new year started on the first of Nissan. People’s ages, however, are counted according to the number of years of the world, beginning with [the month of] Tishri. Thus, the two countings were [taken] in the same year. The first counting was in Tishri after Yom Kippur, when the Omnipresent was placated toward Israel to forgive them, and they were commanded concerning [building] the Mishkan. The second one [counting] was on the first of Iyar. -[from Num. Rabbah 1:10]   ונתת אתו על עבודת אהל מועד: למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר (שמות לב לה) ויגוף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר, ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו (במדבר א א) באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון, שנאמר (שמות מ ב) ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים וגו', ומהמנין הזה נעשו הא-דנים משקלים שלו, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:
for the work of the Tent of Meeting: These are the sockets made from it [i.e., from the silver of the atonements].   על עבודת אהל מועד: הן הא-דנים שנעשו בו:
17The Lord spoke to Moses, saying:   יזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
18"You shall make a washstand of copper and its base of copper for washing, and you shall place it between the Tent of Meeting and the altar, and you shall put water therein.   יחוְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְח֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְח֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָֽתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם:
a washstand: Like a sort of large caldron, which has faucets allowing water to pour out through their openings.   כיור: כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
and its base: Heb. וְכַנּוֹ, as the Targum [Onkelos] renders: וּבְסִיסֵיהּ, a seat prepared for the washstand.   וכנו: כתרגומו ובסיסיה, מושב מתוקן לכיור:
for washing: This refers back to the washstand.   לרחצה: מוסב על הכיור:
between… the altar: [This refers to] the altar for burnt offerings, about which it is written that it was in front of the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting. The washstand was drawn away slightly [from the entrance] and stood opposite the space between the altar and the Mishkan, but it did not intervene at all [between them], because it is said: “And he placed the altar for burnt offerings at the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting” (Exod. 40:29), implying that the altar was in front of the Tent of Meeting, but the washstand was not in front of the Tent of Meeting. How is that so? It [the washstand] was drawn away slightly to the south. So it is taught in Zev. (59a).   ובין המזבח: מזבח העולה שכתוב בו, שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן, ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאמר (שמות מ כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום, כך שנויה בזבחים (נט א):
19Aaron and his sons shall wash their hands and feet from it.   יטוְרָֽחֲצ֛וּ אַֽהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם:
their hands and feet: He [the kohen] would wash his hands and feet simultaneously. So we learned in Zev. (19b): How was the washing of the hands and the feet [performed]? [The kohen] would lay his right hand on his right foot and his left hand on his left foot and wash [in this manner].   את ידיהם ואת רגליהם: בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים (יט ב) כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדש:
20When they enter the Tent of Meeting, they shall wash with water so that they will not die; or when they approach the altar to serve, to make a fire offering rise up in smoke to the Lord,   כבְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
When they enter the Tent of Meeting: to bring the incense up in smoke in the morning and in the afternoon, or to sprinkle some of the blood of the bull of the anointed Kohen [Gadol, who erred in his halachic decision and practiced according to that erroneous decision,] (Lev. 4:3-12) and the blood of the kids for [sin offerings for having engaged in] idolatry (Num. 15:22-26).   בבאם אל אהל מועד: להקטיר קטרת שחרית ובין הערבים, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה:
so that they will not die: This implies that if they do not wash, they will die. For in the Torah [there] are stated implications, and from the negative implication you [can] understand the positive.   ולא ימותו: הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:
the altar: [I.e.,] the outer [altar], in which no entry to the Tent of Meeting is involved, only [entry] into the courtyard.   אל המזבח: החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
21they shall wash their hands and feet so that they will not die; this shall be for them a perpetual statute, for him and for his descendants, for their generations."   כאוְרָֽחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָֽיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹֽרֹתָֽם:
so that they will not die: [This verse is written] to impose death upon one who serves on the altar when his hands and feet are not washed, for from the first death penalty (verse 20) we understand only [that death is imposed] upon one who enters the Temple.   ולא ימותו: לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:
22The Lord spoke to Moses, saying:   כבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
23"And you, take for yourself spices of the finest sort: of pure myrrh five hundred [shekel weights]; of fragrant cinnamon half of it two hundred and fifty [shekel weights]; of fragrant cane two hundred and fifty [shekel weights],   כגוְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֘ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַֽחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם:
spices of the finest sort: Heb. בְּשָׂמִים רֹאשׁ, of high quality.   בשמים ראש: חשובים:
fragrant cinnamon: Since cinnamon is the bark of a tree, and there is one good type [of cinnamon] that has a fragrant bouquet and a good taste, and there is another that is merely like wood, it was necessary to state “fragrant cinnamon,” [meaning that the incense was to be made] of the good species.   וקנמן בשם: לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:
half of it two hundred and fifty [shekel weights]: Half of the amount to be brought shall be two hundred and fifty; thus altogether it is five hundred [shekel weights], like the amount of pure myrrh. If so, why was it stated in halves? This is a Scriptural decree to bring it in halves to add to it two overweights, because we do not weigh [the spices] exactly. So it was taught in Kereithoth (5a).   מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן, למה נאמר בו חצאין, גזירת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (דף ה א):
fragrant cane: Heb. וּקְנֵה-בֹשֶׂם, cane of spice. Since there are canes that are not of spice, it is necessary to specify: בֹשֶׂם   וקנה בשם: קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:
two hundred and fifty [shekel weights]: [This is] its total sum.   חמשים ומאתים: סך משקל כולו:
24and of cassia five hundred [shekel weights] according to the holy shekel, and one hin of olive oil.   כדוְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין:
and of cassia: Heb. וְקִדָּה, the name of the root of an herb, and in the language of the Sages: קְצִיעָה, cassia. -[from Ker. 6a]   וקדה: שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:
hin: [The equivalent of] twelve logs. The Sages of Israel differ concerning it [i.e., how the oil was made]. Rabbi Meir says: They [whoever made the anointing oil] boiled the roots in it [the oil of the anointment]. Rabbi Judah said to him: But is it not so that it [the anointment oil] did not even suffice to anoint the roots [and thus they certainly couldn’t boil the spices in the oil]? Rather, they soaked them [the spices] in water so that they would not absorb the oil, and then poured the oil on them until they were impregnated with the scent, and [then] they wiped the oil off the roots. -[from Ker. 5a]   הין: שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העיקרין. אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו סיפק, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין:
25You shall make this into an oil of holy anoinment, a perfumed compound according to the art of a perfumer; it shall be an oil of holy anointment.   כהוְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַֽעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶֽה:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת. רֹקַח is a noun, and the accent, which is on the first syllable, proves that. It is like רֶקַע רֶגַע, but it is not like “Who wrinkles (רֹגַע) the sea” (Isa. 51:15), or like “Who spread out (רֹקַע) the earth” (Isa. 42:5) [which are both verbs], because [in those instances] the accent is at the end of the word. Any substance mixed with another substance until one becomes impregnated from the other with either scent or taste is called מִרְקַחַת.   רקח מרקחת: רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע, ואינו כמו (ישעיה נא טו) רגע הים, וכמו (ישעיהו מב ה) רקע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת, a compound made through the skill of mixing.   רקח מרקחת: רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:
according to the art of a perfumer: Heb. רֹקֵחַ, the name of the craftsman in this field.   מעשה רוקח: שם האומן בדבר:
26And you shall anoint with it the Tent of Meeting and the Ark of Testimony,   כווּמָֽשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָֽעֵדֻֽת:
And you shall anoint with it: All anointments were in the shape of the Greek [letter] “chaff,” except those of the kings, which were like a sort of crown. -[from Ker. 5b]   ומשחת בו: כל המשיחות כמין כי יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:
27the table and all its implements, the menorah and its implements, the altar of incense,   כזוְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:
28the altar of the burnt offering and all its implements, the washstand and its base.   כחוְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
29And you shall sanctify them so that they become a holy of holies; whatever touches them shall become holy.   כטוְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ:
And you shall sanctify them: This anointment sanctifies them to be a holy of holies. And what is their sanctity? Whatever touches them shall become holy. [I.e.,] whatever is fit for [placement in] a service vessel, when it enters them [the vessels], it becomes intrinsically holy so that it becomes unfit [to be an offering] if it goes out [of its designated boundaries], if it stays [out] overnight, or if [it comes in contact with] a person who has immersed himself [from uncleanness] on that day, and it may not be redeemed to become ordinary [unsanctified] food. Something unfit for them [i.e., for the service vessels], however, they [the vessels] do not sanctify (Zev. 87a). This was taught as an explicit Mishnah concerning the altar [i.e., a Baraitha, Zev. 83b]: Since it is stated: “Whatever touches the altar will be holy” (Exod. 29:37), I understand it to mean whether it is fit or unfit. Therefore, [to clarify this,] the Torah states [that] lambs [are to be sacrificed upon the altar]. Because just as lambs are fit, so is anything else that is fit [sanctified if it comes in contact with the altar]. Every anointment of the Mishkan, the kohanim, and the kings is translated [by Onkelos] as an expression of greatness because there is no need to anoint them except in order to proclaim their greatness. So did the King [God] decree, that this [the anointment] is their initiation into greatness. Other anointments, however, such as anointed wafers, “and with the first oils they anoint themselves” (Amos 6:6), their Aramaic [translation] is the same as the Hebrew.   וקדשת אותם: משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר (שמות כט לז) כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך, שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות כגון (שמות כט ב) רקיקין משוחין, (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:
30And with it you shall anoint Aaron and his sons and sanctify them to serve Me [as kohanim].   לוְאֶת־אַֽהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי:
31And to the children of Israel you shall speak, saying: 'This shall be oil of holy anointment to Me for your generations.   לאוְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
for your generations: From here our Rabbis deduced that it [the anointing oil made by Moses] will all remain in existence in the future. -[from Horioth 11b]   לדרתיכם: מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא:
This: Heb. זֶה. In gematria, this equals twelve logs. [ ז, ה, totaling 12.] -[from Horioth 11b]   זה: בגימטריה תריסר לוגין הוו:
32It shall not be poured upon human flesh, and according to its formula you shall not make anything like it. It is holy; it shall be holy to you.   לבעַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
It shall not be poured: Heb. לֹא יִיסָךְ. [This is spelled] with two “yud” s. It is an expression [in the form] of לֹא יִפְעַל, it shall not do, like, “and in order that it be good (יִיטַב) for you” (Deut. 5:16).   לא ייסך: בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו (דברים ה טו) למען ייטב לך:
It shall not be poured upon human flesh: from this very oil.   על בשר אדם לא ייסך: מן השמן הזה עצמו:
and according to its formula you shall not make anything like it: With the amount of its ingredients you shall not make another like it, but if one decreased or increased the ingredients according to the measure of a hin of oil, it is permitted. Also, the [oil] made according to the formula of this [oil]-the one who anoints himself [with it] is not liable, only the one who mixes it. -[from Ker. 5a]   ובמתכנתו לא תעשו כמהו: בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו:
according to its formula: Heb. וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ, a word meaning a number, like “the number of (מַתְכֹּנֶת) bricks” (Exod. 5:8), and so, בְּמַתְכֻּנְךְתָּה, mentioned in reference to the incense (below, verse 37).   ובמתכנתו: לשון חשבון, כמו (שמות ה ח) מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה של קטורת:
33Any person who compounds anything like it or puts any of it on an alien shall be cut off from his people.' "   לגאִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
or puts any of it: Of that [oil] of [i.e., made by] Moses. [However, anyone who anoints himself with oil that was made copying the original anointing oil is not liable.] -[from Ker. 5a]   ואשר יתן ממנו: מאותו של משה:
on an alien: [I.e.,] which is not needed for the kehunah or the kingship.   על זר: שאינו צורך כהונה ומלכות:
34And the Lord said to Moses: "Take for yourself aromatics, [namely] balsam sap, onycha and galbanum, aromatics and pure frankincense; they shall be of equal weight.   לדוַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־משֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף | וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה:
balsam sap: Heb. נָטָף. This is balm (צֳרִי), but since it is only the sap that drips (נוֹטֵף) from the balsam trees, it is called נָטָף (Ker. 6a), and in French, gomme, gum resin. The balm itself, however, is called triaca [in Old Provencal], theriac.   נטף: הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו תירייק"א ושחלת - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
onycha: Heb. וּשְׁחֵלֶת, a root of a spice, smooth and shiny as fingernails, and in the language of the Mishnah (Ker. 6a) it is called צִפֹּרֶן. This is what Onkelos renders as וְטוּפְרָא. [Both צִפֹּרֶן and טוּפְרָא mean “fingernail.”]   וחלבנה: בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
and galbanum: A spice with a vile odor, called galbane [in Old French], galbanum. The Scripture counted it among the ingredients of the incense [in order] to teach us that we should not look askance at including Jewish transgressors with us when we assemble for fasting or prayer. [The Torah instructs us] that they should be counted with us. -[from Ker. 6b]   סמים: אחרים:
aromatics: Heb. סַמִּים. Other [aromatics]. -[from Ker. 6b]   ולבנה זכה: מכאן למדו רבותינו אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה שלשה, הרי חמישה, סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשרה, ולבונה הרי אחד עשר ואלו הן הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה, מור וקציעה, שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת, הקושט והקילופה והקנמון הרי אחד עשר. בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
and pure frankincense: From here our Rabbis learned that eleven ingredients were told to Moses [when he was] at Sinai: the minimum of aromatics-two [since סַמִּים is written in the plural form]; balsam sap, onycha, and galbanum-three, equaling five; aromatics [written a second time]-to include again the number of these, equaling ten; and frankincense, totaling eleven. They are as follows: (1) balsam sap, (2) onycha, (3) galbanum, (4) frankincense, (5) myrrh, (6) cassia, (7) spikenard נֵרְדְּ) (שִׁבֹּלֶת, and (8) saffron, totaling eight, because שִׁבֹּלֶת and נֵרְדְּ are one, for spikenard נֵרְדְּ is like an ear [of grain] שִׁבֹּלֶת. [To continue:] (9) costus, (10) aromatic bark, and (11) cinnamon, thus totaling eleven. Borith carshina [mentioned further in the Baraitha, is not counted because it] does not go up in smoke, but they rub the onycha with it to whiten it so that it should be beautiful. -[from Ker. 6a]   בד בבד יהיה: אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו (כריתות ו א) הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד, יהיה זה כמו זה:
they shall be of equal weight: Heb. יִהְיֶה בַּד בְּבַד. These four [ingredients] mentioned here [explicitly] shall be equal, a weight for a weight. Like the weight of one, so shall be the weight of the other. So we learned (Ker. 6a): The balsam, the onycha, the galbanum, and the frankincense the weight of each was seventy manehs. The word בַּד appears to me to mean a unit; each one [i. e., the weight] shall be this one like that one.  
35And you shall make it into incense, a compound according to the art of the perfumer, well blended, pure, holy.   להוְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ:
well blended: Heb. מְמֻלָח, as the Targum [Onkelos] renders: מְעָרֵב, mixed. He should mix their [the spices’] powder thoroughly, one with the other. Accordingly, I say that [the following] are similar to this: “And the sailors (הַמַּלָּחִים) were frightened” (Jonah 1:5); “your sailors (מַלָּחַיִךְ) and your mariners” (Ezek. 27:27). [Sailors are given this appellation] because they turn over the water with oars when they propel the ship, like a person who turns over beaten eggs with a spoon to blend them with water. And anything that a person wishes to blend thoroughly, he turns over with his finger or with a spoon.   ממלח: כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו (יונה א ה) וייראו המלחים, (יחזקאל כז כז) מלחיך וחובליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:
well blended, pure, holy: It shall be well blended; it shall be pure, and it shall be holy.   ממלח טהור קדש: ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:
36And you shall crush some of it very finely, and you shall set some of it before the testimony in the Tent of Meeting, where I will arrange meetings with you; it shall be to you a holy of holies.   לווְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֘ הָדֵק֒ וְנָֽתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָֽעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
and you shall set some of it: This is the daily incense, which is on the inner altar, which is in the Tent of Meeting.   ונתתה ממנה וגו': היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי, שהוא באהל מועד:
where I will arrange meetings with you: All appointments to speak that I will set up for you, I will set up for that place.   אשר אועד לך שמה: כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:
37And the incense that you make, you shall not make for yourselves according to its formula; it shall be holy to you for the Lord.   לזוְהַקְּטֹ֨רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַֽיהֹוָֽה:
according to its formula: According to the number of its ingredients.   במתכנתה: במנין סממניה:
it shall be holy to you for the Lord: That you shall not make it except for My Name.   קדש תהיה לך לה': שלא תעשנה אלא לשמי:
38Any person who makes anything like it, to smell it[s fragrance], shall be cut off from his people.   לחאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
to smell it[s fragrance]: But you may make it according to its formula of your own [ingredients] in order to deliver it to the community. -[from Ker. 5a]   להריח בה: אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור:

Exodus Chapter 31

1The Lord spoke to Moses, saying:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2"See, I have called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah,   ברְאֵ֖ה קָרָ֣אתִי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:
I have called by name: to perform My work Bezalel.   קראתי בשם: לעשות מלאכתי, את בצלאל:
3and I have imbued him with the spirit of God, with wisdom, with insight, with knowledge, and with [talent for] all manner of craftsmanship   גוָֽאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה:
with wisdom: [I.e.,] what a person hears from others and learns. -[from Sifrei Deut. 1:13]   בחכמה: מה שאדם שומע מאחרים ולמד:
with insight: With his intellect he understands other things based on what he learned. -[from Sifrei Deut. 1:13]   ובתבונה: מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:
with knowledge: The holy spirit.   ובדעת: רוח הקדש:
4to do master weaving, to work with gold, with silver, and with copper,   דלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַֽעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֽשֶׁת:
to do master weaving: Heb. לַחְשֹׁב מַחִשָׁבֹת, the weaving work of a master weaver.   לחשוב מחשבת: אריגת מעשה חושב:
5with the craft of stones for setting and with the craft of wood, to do every [manner of] work.   הוּבַֽחֲר֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַֽחֲר֣שֶׁת עֵ֑ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה:
with the craft: Heb. וּבַחִרשֶׁת, a term denoting a craft, like “a skilled craftsman (חָרָשׁ) ” (Isa. 40:20). Onkelos, however, explained [this term] but varied [the wording] in their explanation [i.e., in the explanation of the two mentions of חִרשֶׁ. וּבַחִרשֶׁתאֶבֶן he rendered וּבְאוּמָנוּתאִבַן טָבָא, and בַחִרשֶׁתעֵץ he rendered וּבְנַגָּרוּתאָעָא, because a craftsman of stones is called אוּמָן, craftsman, whereas a craftsman of wood is called נַגַָָּר, carpenter.   ובחרשת: לשון אומנות, כמו (ישעיה מ כ) חרש חכם, ואונקלוס פירש ושנה בפירושן, שחרש אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר:
for setting: Heb. לְמַלֹאת, lit., to fill. To set it [each stone] into its setting in its fullness, [i.e.,] to make the setting equal to the measurement of the bottom of the stone and its thickness. [See commentary on Exod. 25:7.]   למלאת: להושיבה במשבצת שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה:
6And, behold, with him I have placed Oholiab the son of Ahisamach, of the tribe of Dan, and all the wise hearted into whose hearts I have instilled wisdom, and they shall make everything I have commanded you:   ווַֽאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ:
and all the wise-hearted into whose hearts I have instilled wisdom: And additionally, other wise-hearted people among you [shall assist], as well as everyone into whom I have instilled wisdom, and [all of them] shall make everything I have commanded you.   ובלב כל חכם לב וגו': ועוד שאר חכמי לב יש בכם, וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך:
7The Tent of Meeting and the ark for the testimony, as well as the cover that [shall be] upon it, all the implements of the tent,   זאֵ֣ת | אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וְאֶת־הָֽאָרֹן֙ לָֽעֵדֻ֔ת וְאֶת־הַכַּפֹּ֖רֶת אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הָאֹֽהֶל:
and the ark for the testimony: For the purpose of the tablets of the testimony.   ואת הארן לעדת: לצורך לוחות העדות:
8the table and its implements, the pure menorah and all its implements, the altar of incense,   חוְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֥ה הַטְּהֹרָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:
the pure: Heb. הַטְּהֹרָה. [The menorah is described by this adjective] because [it was made] of pure gold. [based on Exod. 25:31]   הטהרה: על שם זהב טהור:
9the altar for the burnt offering and all its implements, the washstand and its base,   טוְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיּ֖וֹר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
10the meshwork garments, the holy garments for Aaron the kohen, the garments of his sons [in which] to serve [as kohanim],   יוְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן:
the meshwork garments: Heb. בִּגְדֵי הַשְְׂרָד In my opinion, according to the simple meaning of the verse, it is impossible to say that the garments of the kehunah are referred to [here], because it says next to them [at the end of the verse], “the holy garments for Aaron the kohen, the garments of his sons [in which] to serve [as kohanim].” But these בִּגְדֵי הַשְׂרָד [referred to here] are the garments of blue, purple, and crimson wool mentioned in the section dealing with the travels (Num. 4:6-13): “and they shall place upon it a garment of blue wool,” “and they shall place upon it a garment of purple wool,” “and they shall place upon them a garment of crimson wool.” My assertion [that בִּגְדֵי הַשְׂרָד refers to the coverings of the vessels] appears correct, since it says: “And from the blue wool, the purple wool, and the crimson they made בִּגְדֵי הַשְׂרָד ” (Exod. 39:1), but linen was not mentioned with them. Now, if it [the text] is speaking of the garments of the kehunah, we do not find in any of them [reference to] purple or crimson wool without [the addition of] linen. בִּגְדֵי הַשְׂרָד Some [commentators] explain בִּגְדֵי הַשְׂרָד as an expression of work and service, like its [Aramaic] translation, לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא, and it has no similarity in the Scriptures. But I believe that it is Aramaic, like the [Aramaic] translation of קְלָעִים [hangings, translated סְרָדִין] (Exod. 27:9) and the [Aramaic] translation of מִכְבָּר [grating, translated סְרָדָא] (Exod. 27:4), for they were woven with a needle [and] made of many holes, lazediz in Old French, mesh-work, crochet-work, [or] lace.   ואת בגדי השרד: אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד, הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני, האמורין בפרשת מסעות (במדבר ד יב) ונתנו אל בגד תכלת, (שם יג) ופרשו עליו בגד ארגמן, (שם ח) ופרשו עליהם בגד תולעת שני. ונראין דברי, שנאמר (שמות לט א) ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש, ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:
11the anointing oil and the incense for the Holy; in complete accordance with everything I have commanded you they shall do."   יאוְאֵ֨ת שֶׁ֧מֶן הַמִּשְׁחָ֛ה וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים לַקֹּ֑דֶשׁ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖ךָ יַֽעֲשֽׂוּ:
and the incense for the Holy: For the purpose of bringing [incense] up in smoke in the Heichal, which is holy.   ואת קטרת הסמים לקדש: לצורך הקטרת ההיכל שהוא קדש:
12The Lord spoke to Moses, saying:   יבוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
13"And you, speak to the children of Israel and say: 'Only keep My Sabbaths! For it is a sign between Me and you for your generations, to know that I, the Lord, make you holy.   יגוְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם:
And you, speak to the children of Israel: But [as for] you, although I have mandated you to command them [the Israelites] concerning the work of the Mishkan, do not let it seem to you that you may easily set aside the Sabbath because of that work.   ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:
Only keep My Sabbaths!: Although you will be rushed to perform the work [of the Mishkan] quickly, the Sabbath shall not be set aside because of it. All instances of אַ and רַק [imply limitations, i.e.,] are exclusive, to exclude the Sabbath from the work of the Mishkan.   אך את שבתתי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:
For it is a sign between Me and you: It is a sign of distinction between us that I have chosen you, by granting you as an inheritance My day of rest for [your] rest.   כי אות הוא ביני וביניכם: אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
to know: [So that] the nations [should know] that I, the Lord, sanctify you.   לדעת: האומות [בה] כי אני ה' מקדשכם:
14Therefore, keep the Sabbath, for it is a sacred thing for you. Those who desecrate it shall be put to death, for whoever performs work on it, that soul will be cut off from the midst of its people.   ידוּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלֲלֶ֨יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָֽעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ:
shall be put to death: If there are witnesses and a warning.   מות יומת: אם יש עדים והתראה:
will be cut off: without warning. -[from Mechilta]   ונכרתה: בלא התראה:
Those who desecrate it: Heb. מְחַלְלֶיהָ, [those] who treat its sanctity as profane.   מחלליה: הנוהג בה חול בקדושתה:
15Six days work may be done, but on the seventh day is a Sabbath of complete rest, holy to the Lord; whoever performs work on the Sabbath day shall be put to death.'   טושֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַֽיהֹוָ֑ה כָּל־הָֽעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:
a Sabbath of complete rest: Heb. שַׁבָּתשַׁבָּתוֹן, a reposeful rest, not a casual rest.   שבת שבתון: מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי:
(a Sabbath of complete rest: For this reason, Scripture repeated it [the word, שַׁבָּת], to inform [us] that on it all work is prohibited, even what is needed for food. Similarly regarding Yom Kippur, in whose context it says: “It is a Sabbath of complete rest for you” (Lev. 23:32), all work is prohibited. However, concerning festivals it says only: “on the first day is a rest, and on the eighth day is a rest” (Lev. 23:39), [meaning that] on them [i.e., on holidays] only servile work is prohibited, but work needed for food [preparation] is permitted.)   שבת שבתון: לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש, וכן יום הכפורים שנאמר בו (ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם, אסור בכל מלאכה, אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (שם) אסורים בכל מלאכת עבודה, ומותרים במלאכת אוכל נפש:
holy to the Lord: The observance of its sanctity shall be for My name and by My commandment.   קדש לה': שמירת קדושתה לשמי ובמצוותי:
16Thus shall the children of Israel observe the Sabbath, to make the Sabbath throughout their generations as an everlasting covenant.   טזוְשָֽׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַֽעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹֽרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם:
17Between Me and the children of Israel, it is forever a sign that [in] six days The Lord created the heaven and the earth, and on the seventh day He ceased and rested."   יזבֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ:
and rested: Heb. וַיִּנָפַשׁ. As the Targum [Onkelos] renders: וְנָח, and rested. Now every expression of נוֹפֶשׁ, rest, is an expression of נֶפֶשׁ, soul, for one regains one’s soul and one’s breath when one rests from the toil of work. He about Whom it is written: “He neither tires nor wearies” (Isa. 40:28), and Whose every act is performed by speech [alone, without physical effort], dictated rest in reference to Himself [only] in order to make it understood to the [human] ear with words that it can understand.   וינפש: כתרגומו ונח, וכל לשון נופש והוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה. ומי שכתוב בו (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא יגע, וכל פעלו במאמר, הכתיב מנוחה לעצמו, לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:

Second Portion

Exodus Chapter 31

18When He had finished speaking with him on Mount Sinai, He gave Moses the two tablets of the testimony, stone tablets, written with the finger of God.   יחוַיִּתֵּ֣ן אֶל־משֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָֽעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים:
He gave Moses: In the Torah, chronological order is not adhered to. The episode of the calf took place long before the command of the work of the Mishkan. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken, and on Yom Kippur the Holy One, blessed is He, was reconciled to Israel. On the morrow [i.e., on the eleventh of Tishri], they commenced with the donation for the Mishkan, and it [the Mishkan] was erected on the first of Nissan. -[from Midrash Tanchuma, Ki Thissa 31]   ויתן אל משה וגו': אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן:
When He had finished: Heb. כְּכַלֹתוֹ. [This word should be spelled כְּכַלּוֹתוֹ. Here, however,] it is spelled defectively [without the first “vav”], as if to be read: כְּכַלָּתוֹ, [meaning] like his bride, for the Torah was delivered to him [Moses] as a gift, as a bride [is given] to a bridegroom, because [otherwise] he could not have learnt it all in such a short time (Tanchuma, Ki Thissa 18). Another explanation: Just as a bride is adorned with twenty-four ornaments [i.e.,] the ones listed in the book of Isaiah (3:18-22), so too must a Torah scholar be adorned with the twenty-four books [of the Scriptures, i.e., possess the knowledge of the entire Scriptures] (Tanchuma, Ki Thissa 16).   ככלתו: ככלתו כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ישעיה ג יח - כד) אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים:
speaking with him: the statutes and the ordinances in the section entitled: “And these are the ordinances” (Exod. 21-23) [i.e., in parshath Mishpatim].   לדבר אתו: החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:
speaking with him: [The word “with”] teaches [us] that Moses would hear [the laws] from God and then they would both repeat the halachah together. -[from Exod. Rabbah 41:5]   לדבר אתו: מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:
tablets: Heb. לֻחֹת. It is spelled לֻחֹת [without the “vav” of the plural, as if to be read לֻחַת, the singular form,] because they were both the same [size]. -[from Exod. Rabbah 41:6]   לחת: לחת כתיב שהיו שתיהם שוות:

Exodus Chapter 32

1When the people saw that Moses was late in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron, and they said to him: "Come on! Make us gods that will go before us, because this man Moses, who brought us up from the land of Egypt we don't know what has become of him."   אוַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי בשֵׁ֥שׁ משֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַל־אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם | עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה | משֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:
that Moses was late: Heb. בשֵׁשׁ, as the Targum [Onkelos] renders אוֹחַר, an expression for lateness. Likewise, [in the verse] “is his chariot late (בֹּשֵׁשׁ) ” (Jud. 5:28); “and they waited until it was late (בּוֹשׁ) ” (Jud. 3:25). When Moses went up the mountain, he said to them [the Israelites], “At the end of forty days I will come, within six hours” [from sunrise of the fortieth day]. They thought that the day he went up was included in the number [of the forty days], but [in fact] he had said to them, “forty days,” [meaning] complete [days], including the night. But the day of his ascent did not have its night included with it [because Moses ascended in the morning], for on the seventh of Sivan he ascended. Thus, the fortieth day [of Moses’ absence] was the seventeenth of Tammuz. On the sixteenth [of Tammuz], Satan came and brought confusion into the world and showed a semblance of darkness, [even] pitch darkness, and confusion, [as if] indicating [that] Moses had surely died and therefore, confusion had come upon the world. He [Satan] said to them, “Moses has died, for six [additional] hours have already passed, and he has not come, etc.,” as is found in tractate Shabbath (89a). We cannot say that their [the Israelites’] only error was that on a cloudy day [they were confused] between before noon and after noon, because Moses did not descend until the next day, as it is said: “On the next day, they arose early, offered up burnt offerings…” (verse 6).   כי בשש משה: כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
that will go before us: אִשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ [The word יֵלְכוּ is in the plural form.] They desired many deities for themselves. -[from Sanh. 63a]   אשר ילכו לפנינו: אלהות הרבה איוו להם:
because this man Moses: Satan showed them something resembling Moses, being carried in the air, high above in the sky. -[from Shab. 89a, Midrash Tanchuma 19]   כי זה משה האיש: כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:
who brought us up from the land of Egypt: And directed us the way we should go up [from Egypt]. Now we need gods who will go before us [instead of Moses].   אשר העלנו מארץ מצרים: והיה מורה לנו דרך, אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות, אשר ילכו לפנינו:
2Aaron said to them, "Remove the golden earrings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters and bring them [those earrings] to me."   בוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַֽהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי:
that are on the ears of your wives…: Aaron said to himself, “The women and children are fond of their jewelry. Perhaps the matter will be delayed, and in the meantime, Moses will arrive.” But they did not wait [for their wives and children to give them their earrings], and they took off their own [earrings]. -[from Midrash Tanchuma 21]   באזני נשיכם: אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:
Remove: Heb. פָּרְקוּ, an imperative expression, from the same root as פָּרֵק in the singular. [This is] like בָּרְכוּ, bless, [which is] from the same root as בָּרֵ.   פרקו: לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו, מגזרת ברך:
3And all the people stripped themselves of the golden earrings that were on their ears and brought them to Aaron.   גוַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶל־אַֽהֲרֹֽן:
stripped themselves: Heb. וַיִתְפָּרְקוּ, an expression [used for] unloading a burden. When they removed them [the earrings] from their ears, they were found to be unloaded of their earrings, descharyer in Old French [decharger in modern French], to unload.   ויתפרקו: לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלעז (לפרוק):
of the golden earrings: Heb. אֶת-נִזְמֵי, like מִנַּזְמֵי, similar to “When I leave the city (אֶת-הָעִיר) ” (Exod. 9:29), [like] מִן-הָעִיר, [lit., when I go out of the city].   את נזמי: כמו מנזמי, כמו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר:
4He took [them] from their hand[s], fashioned it with an engraving tool, and made it into a molten calf, upon which they said: "These are your gods, O Israel, who have brought you up from the land of Egypt!"   דוַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַיַּֽעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
fashioned it with an engraving tool: Heb. וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. This [clause] can be rendered in two ways: One is [that] וַיָָּצַר is an expression of tying, and בַּחֶרֶט is an expression meaning a kerchief, similar to “and the tablecloths and the purses (וְהַחִרִיטִים) ” (Isa. 3:22); “and he tied two talents of silver in two purses (חִרִטִים) ” (II Kings 5:23). The second [way of rendering it] is [that] וַיָּצַר is an expression meaning a form, and בַּחֶרֶט is the tool of the smiths, with which they cut out and engrave (חוֹרְטִין) forms in gold. [The tool is] like a scribe’s stylus, which engraves letters on tablets and wax-covered tablets, as “and inscribe on it with a common pen (בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ) ” (Isa. 8:1). This [second interpretation] is what Onkelos rendered: וְצַר יָתֵיהּ בְּזִיפָא, an expression of זִיוּף, a tool with which people engrave letters and designs, known in French as nielle, niello work. With it, signets are engraved.   ויצר אותו בחרט: יש לתרגמו בשני פנים האחד, ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו (ישעיה ג כא) והמטפחות והחריטים, (מלכים ב ה כג) ויצר ככרים כסף בשני חריטים. והשני, ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין, שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו (ישעיה ח א) וכתוב עליו בחרט אנוש. וזהו שתרגם אונקלוס וצר יתיה בזיפא, לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים, שקורין בלעז ניאי"ל [תצריב שחור] ומזייפין על ידו חותמות:
a molten calf -: As soon as they had cast it into the fire of the crucible, the sorcerers of the mixed multitude who had gone up with them from Egypt came and made it with sorcery. [See commentary on Exod. 12:38.] Others say that Micah was there, who had emerged from the layer of the building where he had been crushed in Egypt. (Sanh. 101b). In his hand was a plate upon which Moses had inscribed “Ascend, O ox; ascend, O ox,” to [miraculously] bring up Joseph’s coffin from the Nile. They cast it [the plate] into the crucible, and the calf emerged. -[from Midrash Tanchuma 19]   עגל מסכה: כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל:
molten: Heb. מַסֵּכָה, an expression related to מַתֶּכֶת, metal, [both derived from roots meaning to pour]. Another interpretation: One hundred and twenty-five centenaria of gold were in it, like the gematria of מַסֵּכָה. 40= מ, 60= ס, 20= כ, 5= ה, totaling 125] -[from Midrash Tanchuma 19]   מסכה: לשון מתכת. דבר אחר מאה עשרים וחמשה קנטרין זהב היה בו, כגימטריא של מסכה:
These are your gods: But it does not say, “These are our gods.” -[from here [we learn] that the mixed multitude who had come up from Egypt were the ones who gathered against Aaron, and they were the ones who made it [the calf]. Afterwards, they caused the Israelites to stray after it. -[from Midrash Tanchuma 19]   אלה אלהיך: ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:
5When Aaron saw [this], he built an altar in front of it, and Aaron proclaimed and said: "Tomorrow shall be a festival to the Lord."   הוַיַּ֣רְא אַֽהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַֽיהֹוָ֖ה מָחָֽר:
When Aaron saw: that it was alive, as it is said: “for the likeness of an ox eating grass” (Ps. 106:20), and he saw that Satan’s work had succeeded, and he had no words to stall them completely [i.e., to keep the Israelites from worshipping the calf, so then]   וירא אהרן: שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהלים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:
he built an altar: to stall them.   ויבן מזבח: לדחותם:
and said: “Tomorrow shall be a festival to the Lord.”: But [it will] not [be] today. Perhaps Moses would come before they would worship it. This is its simple meaning. Its midrashic meaning in Leviticus Rabbah (10:3) is [as follows]: Aaron saw many things. He saw his sister’s son Hur, who had reproved them [the Israelites], and they assassinated him. That is [the meaning of] וַיִּבֶן, [an expression of בִּינָה, understanding]. מִזְבֵּח לְפָנָיו [should be understood as if it were written] וַיִבֶן מִזָָּבוּחַ לְפָנָיו, [meaning] he understood from the slaughtered one in front of him. Moreover, he saw [the situation] and said, “Better I should be blamed and not they.” He also “saw” another thing and said, “If they build the altar [themselves], one will bring pebbles and [another] one will bring a stone. Thus, their work will be done all at once. Since I will build it, and I will neglect my work, in the meantime Moses will arrive.”   ויאמר חג לה' מחר: ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (ה /י/, ג) דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו - ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:
a festival to the Lord: In his heart, he meant Heaven. He was confident that Moses would come, and they would worship the Omnipresent. -[from Lev. Rabbah 10:3]   חג לה': בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום:
6On the next day they arose early, offered up burnt offerings, and brought peace offerings, and the people sat down to eat and to drink, and they got up to make merry.   ווַיַּשְׁכִּ֨ימוּ֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַיַּֽעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק:
they arose early: Satan roused them so that they would sin.   וישכימו: השטן זרזם כדי שיחטאו:
to make merry: Heb. לְצַחֵק. In this word, there is [also] a connotation of sexual immorality, as it is said: “to mock (לְצַחֶק) me” (Gen. 39:17), and bloodshed, as it is said: “Let the boys get up now and play (וִישַׂחִקוּ) before us” (II Sam. 2:14). Here too, Hur was slain. -[from Midrash Tanchuma 20]   לצחק: יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט יז) לצחק בי, ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור:
7And the Lord said to Moses: "Go, descend, for your people that you have brought up from the land of Egypt have acted corruptly.   זוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
And…said: Heb. וַיְדַבֵּר. [This is] an expression of harshness, like “and he spoke (וַיְדַבֵּר) to them harshly” (Gen. 42:7).   וידבר: לשון קושי הוא, כמו (בראשית מב ז) וידבר אתם קשות:
Go, descend: Descend from your high position. I gave you this high position only for their sake (Ber. 32a). At that time, Moses was banished by a decree of the heavenly tribunal (Midrash Tanchuma 22, Exod. Rabbah 42:3).   לך רד: מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה:
your people…have acted corruptly: Heb. שִׁחֵתעַמְ. It does not say, “The people have acted corruptly,” but “your people.” Those are the mixed multitude whom you accepted on your own initiative, and whom you converted without consulting Me. You said, “It is good that converts cleave to the Shechinah.” They have acted corruptly and have corrupted [others]. -[from Exod. Rabbah 42:6]   שחת עמך: שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:
8They have quickly turned away from the path that I have commanded them; they have made themselves a molten calf! And they have prostrated themselves before it, slaughtered sacrifices to it, and said: 'These are your gods, O Israel, who have brought you up from the land of Egypt.' "   חסָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
9And the Lord said to Moses: "I have seen this people and behold! they are a stiff necked people.   טוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:
stiff-necked: Heb. קְשֵׁה-עֹרֶף. [This is a description of stubbornness, meaning] they turned the hardness of the backs of their necks toward those who reproved them, and they refused to listen.   קשה ערף: מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע:
10Now leave Me alone, and My anger will be kindled against them so that I will annihilate them, and I will make you into a great nation."   יוְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַֽאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אֽוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
leave Me alone: [It is unclear why God is saying this-which implies that Moses has made a demand-since] we have not yet heard that Moses prayed for them, and yet He [God] said, “Leave Me alone” ? But here, He opened a door for him and informed him that the matter [indeed] depended upon him [Moses], that if he [Moses] would pray for them, He [God] would not destroy them. [Therefore, God implores Moses to leave Him alone so that He can destroy Israel.] -[from Exod. Rabbah 42:9]   הניחה לי: עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם:
11Moses pleaded before the Lord, his God, and said: "Why, O Lord, should Your anger be kindled against Your people whom You have brought up from the land of Egypt with great power and with a strong hand?   יאוַיְחַ֣ל משֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶֽחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה:
Why, O Lord: Is anyone jealous of another, except a wise man of a wise man, or a strong man of a strong man? -[from Exod. Rabbah 43:6]   למה ה' יחרה אפך: כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור:
12Why should the Egyptians say: 'He brought them out with evil [intent] to kill them in the mountains and to annihilate them from upon the face of the earth'? Retreat from the heat of Your anger and reconsider the evil [intended] for Your people.   יבלָ֩מָּה֩ יֹֽאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַֽהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּלְכַ֨לֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵֽחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָֽרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:
and reconsider: Heb. וְהִנָּחֵם, [i.e.,] formulate another thought to do good to them.   והנחם: התעשת מחשבה אחרת להטיב להם:
the evil: that You thought for them.   על הרעה: אשר חשבת להם:
13Remember Abraham, Isaac, and Israel, Your servants, to whom You swore by Your very Self, and to whom You said: 'I will multiply your seed like the stars of the heavens, and all this land which I said that I would give to your seed, they shall keep it as their possession forever.' "   יגזְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָֽחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:
Remember Abraham: If [You argue that] they have transgressed the Ten Commandments, [let me remind You that] their [fore]father Abraham was tested with ten tests and has not yet received his reward. Give this [reward] to him [Abraham] so that the ten will cancel out the ten. -[from Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:4]   זכר לאברהם: אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשרה נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשרה בעשרה:
Abraham, Isaac, and Israel: If they are condemned to be burnt [in a fire], remember Abraham, who gave himself over to be burned for Your sake in Ur of the Chaldees; if they are condemned to be killed by the sword, remember Isaac, who stretched out his neck when he was bound; if they are condemned to exile, remember Jacob, who was exiled to Haran (Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:5). If they [the children of Israel] will not be saved in their [the Patriarchs’] merit, why do You say to me, “and I will make you into a great nation” ? If a chair with three legs cannot stand up before You when You are angry, how much less will a chair with one leg (Ber. 32a) ?   לאברהם ליצחק ולישראל: אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים. אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה. אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי (פסוק י) ואעשה אותך לגוי גדול, ואם כסא של שלוש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחומר לכסא של רגל אחת:
to whom You swore by Your very Self: You did not swear to them by something finite-not by the heavens and not by the earth, not by the mountains and not by the hills, but by Your very Self [You swore], for You exist, and Your oath exists forever, as it was said [to Abraham]: “By Myself I have sworn, says the Lord” (Gen. 22:16). To Isaac was said: “and I will establish the oath that I swore to Abraham, your father” (Gen. 26:3). To Jacob was said: “I am the Almighty God; be fruitful and multiply” (Gen. 35:11). Here He swore to him [Jacob] by the [Name] Almighty God. -[from Ber. 32a, Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:10]   אשר נשבעת להם בך: לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבעותך קיימת לעולם, שנאמר (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה', וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, וליעקב נאמר (שם לה יא) אני אל שדי פרה ורבה, נשבע לו באל שדי:
14The Lord [then] reconsidered the evil He had said He would do to His people.   ידוַיִּנָּ֖חֶם יְהֹוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ:
15Now Moses turned and went down from the mountain [bearing] the two tablets of the testimony in his hand, tablets inscribed from both their sides; on one side and on the other side they were inscribed.   טווַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד משֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָֽעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים:
from both their sides: the letters could be read. This was a miraculous phenomenon. -[from Shab. 104a, Meg. 2b]   משני עבריהם: היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה:
16Now the tablets were God's work, and the inscription was God's inscription, engraved on the tablets.   טזוְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַֽעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת:
were God’s work: This is to be interpreted according to its apparent meaning, [i.e.,] that He personally made them. Another interpretation: Like a person who says to his friend, “All so-and-so’s activities are in such-and-such [a kind of] work.” So too, all the delight of the Holy One, blessed is He, is with the Torah. -[from Midrash Tanchuma 16]   מעשה א-להים המה: כמשמעו הוא בכבודו עשאן. דבר אחר כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכת פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה:
engraved: Heb. חָרוּת. The terms חָרֹת and חָרֹט are one [and the same]. Both are an expression of engraving, entalyer in Old French, [entailler in modern French, meaning] to engrave.   חרות: לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק אנטייליי"ר בלעז [לחתוך]:
17When Joshua heard the voice of the people in their shouting, he said to Moses: "There is a voice of battle in the camp!"   יזוַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־משֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּמַּֽחֲנֶֽה:
in their shouting: Heb. בְּרֵעֹה, in their shouting, for they were shouting, rejoicing, and laughing.[The Israelites were so loud that they could be heard even from a distance.]   ברעה: בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:
18But [Moses] said: "[It is] neither a voice shouting victory, nor a voice shouting defeat; a voice of blasphemy I hear."   יחוַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָֽנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ:
[It is] neither a voice shouting victory: This voice does not appear to be a voice of the shouting of heroes crying “Victory!” or the voice of weak [soldiers] crying “Woe!” or “Flee!”   אין קול ענות גבורה: אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה:
a voice of blasphemy: Heb. קוֹל עָנּוֹת. A voice of blasphemy and reviling, which distresses (הַמְעַנִין) the soul of the one who hears them when they are said to him.   קול ענות: קול חרופין וגדופין המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:
19Now it came to pass when he drew closer to the camp and saw the calf and the dances, that Moses' anger was kindled, and he flung the tablets from his hands, shattering them at the foot of the mountain.   יטוַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף משֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָו֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר:
and he flung… from his hands: He said [to himself]: If [in regard to] the Passover sacrifice, which is [merely] one of the commandments, the Torah said: “No estranged one may partake of it” (Exod. 12:43), [now that] the entire Torah is here [i.e., the Ten Commandments includes the whole Torah], and all the Israelites are apostates, shall I give it to them? -[from Shab. 87a]   וישלך מידיו וגו': אמר מה פסח שהיא אחת מן המצות, אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כלה כאן, וכל ישראל משומדים ואתננה להם:
at the foot of the mountain: Heb. תַּחַתהָהָר, lit., under the mountain, [meaning:] at the foot of the mountain.   תחת ההר: לרגלי ההר:
20Then he took the calf they had made, burned it in fire, ground it to fine powder, scattered [it] upon the surface of the water, and gave [it to] the children of Israel to drink.   כוַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֨זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁק אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
scattered: Heb. וַיִּזֶר, an expression of scattering. Similarly, “Brimstone shall be scattered (יְזֹרֶה) on his dwelling” (Job 18:15), and similarly, “For the net is scattered (מְזֹרָה) without cause” (Prov. 1:17), for they scatter corn and beans on it [the net].   ויזר: לשון נפוץ, וכן (איוב יח טו) יזרה על נוהו גפרית, וכן (משלי א יז) כי חנם מזורה הרשת, שזורין בה דגן וקטנית:וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:
and gave [it to] the children of Israel to drink: He intended to test them like women suspected of adultery [are tested, as prescribed in Num. 5:11-31] (A.Z. 44a). Three [different] death penalties were meted out there: (1) If there were witnesses [to the worship] and warning [had been issued to the sinners, they were punished] by the sword, according to the law (Deut. 13:13-18) that applies to the people of a city that has been led astray who are many [people involved]. (2) [Those who practiced idolatry with] witnesses but without warning [died] from a plague, as it is said: “Then the Lord struck the people with a plague” (verse 35). (3) [Those who practiced idolatry both] without witnesses and without warning [died] from dropsy, for the water tested them and their stomachs swelled up (Yoma 66b).  
21Moses said to Aaron: "What did this people do to you that you brought [such] a grave sin upon them?"   כאוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה:
What did this people do to you: How many tortures did you [Aaron] endure, that they tortured you until you brought this sin upon them?   מה עשה לך העם הזה: כמה יסורים (סבלת) שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה:
22Aaron replied: "Let not my lord's anger grow hot! You know the people, that they are disposed toward evil.   כבוַיֹּ֣אמֶר אַֽהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא:
that they are disposed toward evil: They are always going in a bad direction and testing the Omnipresent.   כי ברע הוא: בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום:
23They said to me, 'Make us gods who will go before us, because this man Moses, who brought us up from the land of Egypt we do not know what has become of him.'   כגוַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה | משֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:
24I said to them, 'Who has gold?' So they took it [the gold] off and gave it to me; I threw it into the fire and out came this calf."   כדוָֽאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָֽאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה:
I said to them: one word only: “Who has gold?” [and not “give me your gold”], but they hurried and stripped themselves and gave it to me.   ואמר להם: אמרתי להם דבר אחד למי זהב לבד, והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:
I threw it into the fire: I did not know that this calf would come out, but out it came.   ואשלכהו באש: ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא:
25And Moses saw the people, that they were exposed, for Aaron had exposed them to be disgraced before their adversaries.   כהוַיַּ֤רְא משֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַֽהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָֽמֵיהֶֽם:
exposed: Heb. פָרֻעַ, uncovered. Their shame and disgrace was revealed, as in “and he shall uncover (וּפָרַע) the woman’s head” (Num. 5:18).   פרוע: מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, כמו (במדבר ה יח) ופרע את ראש האשה:
to be disgraced before their adversaries: Heb. לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם, that this thing should be a disgrace for them in the mouths of all who rise up against them.   לשמצה בקמיהם: להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם:
26So Moses stood in the gate of the camp and said: "Whoever is for the Lord, [let him come] to me!" And all the sons of Levi gathered around him.   כווַיַּֽעֲמֹ֤ד משֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַמַּֽחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַֽיהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָֽסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי:
“Whoever is for the Lord… to me!”: Let him come to me.   מי לה' אלי: יבא אלי:כל בני לוי מכאן שכל השבט כשר:
all the sons of Levi: From here [we learn] that the entire tribe was righteous. -[from Yoma 66b]  
27He said to them: "So said the Lord, the God of Israel: 'Let every man place his sword upon his thigh and pass back and forth from one gate to the other in the camp, and let every man kill his brother, every man his friend, every man his kinsman.' "   כזוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִֽישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֨עַר֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ:
So said the Lord, the God of Israel: Now, where did He say [this]? “He who slaughters [a sacrifice] to the gods shall be destroyed” (Exod. 22:19). So it was taught in the Mechilta.   כה אמר וגו': והיכן אמר, (שמות כב יט) זובח לא-להים יחרם, כך שנויה במכילתא:
his brother: [i.e.,] from his mother, who was an [ordinary] Israelite [and not a Levite]. -[from Yoma 66b]   אחיו: מאמו והוא מישראל:
28The sons of Levi did according to Moses' word; on that day some three thousand men fell from among the people.   כחוַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁל֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ:
29And Moses said: "Initiate yourselves today for the Lord for each man with his son and with his brother so that He may bestow a blessing upon you this day. "   כטוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה:
Initiate yourselves: You who kill them, with this thing [act] you will initiate yourselves to be servants [i.e., kohanim] of the Omnipresent.   מלאו ידכם: אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום:
for each man: Among you will initiate himself through his son and through his brother.   כי איש: מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:
30It came to pass on the next day that Moses said to the people: "You have committed a grave sin. And now I will go up to the Lord; perhaps I will obtain atonement for your sin."   לוַֽיְהִי֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהֹוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם:
I will obtain atonement for your sin: Heb. אִכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. [This means] I will place a cleansing, a wiping away, and a barrier opposite your sin to separate you from your sin.   אכפרה בעד חטאתכם: אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא:
31And Moses returned to the Lord and said: "Please! This people has committed a grave sin. They have made themselves a god of gold.   לאוַיָּ֧שָׁב משֶׁ֛ה אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב:
a god of gold: [Moses is saying to God:] It was You Who caused them [to sin], for You lavished upon them gold and whatever they desired. What should they have done so as not to sin? [This may be illustrated by] a parable of a king who gave his son to eat and drink, dressed him up, hung a coin purse on his neck, and stationed him at the entrance of a brothel. What can the son do so as not to sin? -[from Ber. 32a]   אלהי זהב: אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו? משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו,ותולה לו כיס בצוארו,ומעמידו בפתח בית זונות,מה יעשה הבן שלא יחטא?:
32And now, if You forgive their sin But if not, erase me now from Your book, which You have written."   לבוְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:
And now, if You forgive their sin…: good, I will not ask You to erase me, but if not, erase me. This is an elliptical verse, and there are many like it.   ועתה אם תשא חטאתם: הרי טוב, איני אומר לך מחני. ואם אין, מחני, וזה מקרא קצר, וכן הרבה:מספרך מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:
from Your book: From the entire Torah, so that they will not say about me that I was unworthy to beg mercy for them [the Israelites].  
33And the Lord said to Moses: "Whoever has sinned against Me, him I will erase from My book!"   לגוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:
34And now go, lead the people to [the place] of which I have spoken to you. Behold My angel will go before you. But on the day I make an accounting [of sins upon them], I will bring their sin to account against them."   לדוְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ | נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֨רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָֽקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם:
to [the place] of which I have spoken to you: Heb. דִּבַּרְתִּי לָ Here [we find] לָ [used] along with דִּבּוּר, speech, instead of אֵלֶי. Similarly [in the verse] “to speak to him (לְדַבֶּר לוֹ) for Adoniahu” (I Kings 2:19).   אל אשר דברתי לך: יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן (מלכים א ב יט) לדבר לו על אדוניהו:
Behold My angel: But not I.   הנה מלאכי: ולא אני:
But on the day I make an accounting, etc.: Now I have listened to you not to destroy them all at once, but always, always, when I take an accounting of their sins, I will also account a little of this sin with the other sins. [This means that] no punishment befalls Israel in which there is not part of the punishment for the sin of the [golden] calf. -[from Sanh. 102a]   וביום פקדי וגו': עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל:
35Then the Lord struck the people with a plague, because they had made the calf that Aaron had made.   להוַיִּגֹּ֥ף יְהֹוָ֖ה אֶת־הָעָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַֽהֲרֹֽן:
Then the Lord struck the people with a plague: [This was] death by the hands of Heaven for [those who sinned in the presence of] witnesses without warning. -[from Yoma 66b. See commentary above on verse 20.]   ויגף ה' את העם: מיתה בידי שמים, לעדים בלא התראה:

Exodus Chapter 33

1The Lord spoke to Moses: "Go, ascend from here, you and the people you have brought up from the land of Egypt, to the land that I swore to Abraham, Isaac, and Jacob, saying: 'I will give it to your descendants.'   אוַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה:
Go, ascend from here: The land of Israel is higher than all [other] lands (Zev. 54b). That is why it says: “ascend.” Another explanation: [This is] in contrast to what He said to him [Moses] in time of anger, “Go, descend,” (Exod. 32:7). In time of good will He said to him, Go, ascend (Midrash Tanchuma 26).   לך עלה מזה: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, לכך נאמר עלה, דבר אחר כלפי שאמר לו בשעת הכעס (שמות לב ז) לך רד, אמר לו בשעת רצון לך עלה:
you and the people: Here He did not say “Your people” [as He had said previously in Exod. 32:7 “for your people… have acted corruptly”].   אתה והעם: כאן לא נאמר ועמך:
2I will send an angel before you, and I will drive out the Canaanites, the Amorites, the Hittites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites   בוְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַכְּנַֽעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
and I will drive out the Canaanites: They are six nations [listed here, although seven nations were mentioned in Gen. 15], and [this is because] the Girgashites got up and emigrated because of them [the Israelites] of their own accord. -[from Lev. Rabbah 17:6, Yerushalmi Shevi’ith 6:1].   וגרשתי את הכנעני וגו': שש אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו:
3to a land flowing with milk and honey; because I will not go up in your midst since you are a stiff necked people, lest I destroy you on the way."   גאֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ:
to a land flowing with milk and honey: I tell you to take them [the Israelites] up.   אל ארץ זבת חלב ודבש: אני אומר לך להעלותם:
because I will not go up in your midst: Therefore, I tell you, “I will send an angel before you.”   כי לא אעלה בקרבך: לכך אני אומר לך ושלחתי לפניך מלאך:
since you are a stiff-necked people: And when My Shechinah is in your midst and you rebel against Me, I will increase My fury against you.   כי עם קשה ערף אתה: וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים בי מרבה אני עליכם זעם:
I destroy you: Heb. אִכֶלְ, an expression of destruction (כִּלָיוֹן).   אכלך: לשון כליון:
4[When] the people heard this bad news, they mourned, and no one put on his finery.   דוַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו:
this bad news: that the Shechinah would not rest [upon them] or go with them.   הדבר הרע: שאין השכינה שורה ומהלכת עמם:איש עדיו כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:
and no one… his finery: [I.e.,] the crowns given to them in Horeb when they said, “…we will do and we will hear” (Exod. 24:7) (Shab. 88a).  
5And the Lord said to Moses: "Say to the children of Israel: 'You are a stiff necked people; if I go up into your midst for one moment, I will destroy you; but now, leave off your finery, and I will know what to do to you.' "   הוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־משֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵֽדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
if I go up into your midst for one moment, I will destroy you: If I go up into your midst and you rebel against Me with stubbornness [again], I will be furious with you for one moment, which is the measure of My wrath (Ber. 7a), as it is said: “Hide for but a moment until the wrath passes” (Isa. 26: 20), and I will destroy you. Therefore, it is better for you that I send an angel [in My place].   רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך: אם אעלה בקרבך, ואתם ממרים בי בקשיות ערפכם, אזעום עליכם רגע אחד, שהוא שיעור זעמו, שנאמר (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואכלה אתכם, לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך:
but now: this punishment you will suffer immediately, that you shall take off your finery.   ועתה: פורענות זו תלקו מיד, שתורידו עדיכם מעליכם:
and I will know what to do to you: with the visitation of the rest of the sin. I know what is in My heart to do to you.   ואדעה מה אעשה לך: בפקודת שאר העון. אני יודע מה שבלבי לעשות לך:
6So the children of Israel divested themselves of their finery from Mount Horeb.   ווַיִּתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב:
their finery from Mount Horeb: The finery that was in their possession from Mount Horeb. -[from Shab. 88a]   את עדים מהר חורב: את העדי שהיה בידם מהר חורב:
7And Moses took the tent and pitched it for himself outside the camp, distancing [it] from the camp, and he called it the tent of meeting, and it would be that anyone seeking the Lord would go out to the tent of meeting, which was outside the camp.   זוּמשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ | מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַמַּֽחֲנֶֽה:
And Moses: from [the moment of] that sin [and] on.   ומשה: מאותו עון והלאה:
took the tent: Heb. יִקַּח. This is a present tense, [meaning that] he would take his tent and pitch it outside the camp. He said, “One who is banished from the master is banished from the disciple.” -[from Tanchuma 27]   יקח את האהל: לשון הווה הוא, לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה, אמר מנודה לרב, מנודה לתלמיד:
distancing [it]: two thousand cubits, like the matter that is stated: “But there shall be a distance between you and it just two thousand cubits by measure” (Josh. 3:4). -[from Midrash Tanchuma 27]   הרחק: אלפים אמה, כענין שנאמר (יהושע ג ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה:
and he called it: And he would call it the tent of meeting. That is the meeting house of those seeking the Torah.   וקרא לו: והיה קורא לו אהל מועד, הוא בית ועד למבקשי תורה:
anyone seeking the Lord: From here [we deduce] that one who seeks the presence of a sage is tantamount to one who seeks the presence of the Shechinah. -[from Tanchuma 27]   כל מבקש ה': מכאן למבקש פני זקן כמקבל פני השכינה:
would go out to the tent of meeting: Heb. יֵצֵא, lit., will go out, like יוֹצֵא, would go out. Another interpretation: and it would be that anyone seeking the Lord-even the ministering angels-when they would ask for the place of the Shechinah, their companions would say to them, “Behold, it is in Moses’ tent” -[from Tanchuma 27]   יצא אל אהל מועד: כמו יוצא. דבר אחר והיה כל מבקש ה' אפילו מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה, חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה:
8And it would be that when Moses would go out to the tent, all the people would rise and stand, each one at the entrance of his tent, and they would gaze after Moses until he went into the tent.   חוְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את משֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֨וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וְהִבִּ֨יטוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י משֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה:
And it would be: Heb. וְהָיָה, a present tense.   והיה: לשון הווה:
when Moses would go out: of the camp to go to the tent.   כצאת משה מן המחנה: ללכת אל האהל:
all the people would rise: They would stand before him and not sit down until he was concealed from them.   יקומו כל העם: עומדים מפניו ואין יושבין עד שנתכסה מהם:
and they would gaze after Moses: in admiration. [They would say,] “Fortunate is one born of woman who is so assured [by God] that the Shechinah follows him to the entrance of his tent.” -[from Kid. 33b, Shekalim 5:2. See also Tanchuma 27, Exod. Rabbah 45:4, 51:6]   והביטו אחרי משה: לשבח, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו:
9And it would be that when Moses entered the tent, the pillar of cloud would descend and stand at the entrance of the tent, and He would speak with Moses.   טוְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א משֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־משֶֽׁה:
and He would speak with Moses: Heb. וְדִבֶּר, like וּמְדַבֵּר, and He would speak [in the present tense]. Its Aramaic translation is וּמִתְמַלֵל עִם משֶׁה, and He would speak to Himself with Moses, which is [denoting] respect for the Shechinah, like [in the verse] “he heard the voice speaking (מְדַּבֵּר) to him” (Num. 7: 89), but one does not read וּמְדַבֵּר אֵלָיו. When one reads מְדַּבֵּר, it means that the voice would speak to itself and the commoner would hear by himself. But when one reads מְדַבֵּר, it means that the king speaks with the commoner.   ודבר עם משה: כמו ומדבר עם משה. תרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה, כמו (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו, ואינו קורא מדבר אליו. כשהוא קורא מדבר פתרונו הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו, וכשהוא קורא מדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט:
10When all the people would see the pillar of cloud standing at the entrance of the tent, all the people would rise and prostrate themselves, each one at the entrance of his tent.   יוְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִשְׁתַּֽחֲו֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָֽהֳלֽוֹ:
and prostrate themselves: to the Shechinah.   והשתחוו: לשכינה:
11Then the Lord would speak to Moses face to face, as a man would speak to his companion, and he would return to the camp, but his attendant, Joshua, the son of Nun, a lad, would not depart from the tent.   יאוְדִבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל:
Then the Lord would speak to Moses face to face: [The targumim render:] וּמִתְמַלֵּל עִם משֶׁה, [as explained on verse 9].   ודבר ה' אל משה פנים אל פנים: ומתמלל עם משה:
and he would return to the camp: After He spoke with him, Moses would return to the camp and teach the elders what he had learned. Moses conducted himself in this way from Yom Kippur until the Mishkan was erected, but no more [than that]. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken, and on the eighteenth he burned the calf and judged the sinners, and on the nineteenth he went up [Mount Sinai], as it is said: “It came to pass on the next day that Moses said to the people, etc.” (Exod. 32:30). He spent forty days there and begged for mercy, as it is said: “And I cast myself down before the Lord, etc.” (Deut. 9:18). On Rosh Chodesh Elul it was said to him, “And in the morning you shall ascend Mount Sinai” (Exod. 34:2) to receive the second tablets, and he spent forty days there, as it is said concerning them, “And I remained upon the mountain just as the first days” (Deut. 10:10). Just as the first ones [days] were with good will [from the seventh of Sivan to the seventeenth of Tammuz], so were the last ones [days] with good will. [We may] deduce from this that the intermediate ones were with wrath. On the tenth of Tishri the Holy One, blessed is He, was appeased to Israel joyfully and wholeheartedly, and He said to Moses, “I have forgiven, as you have spoken.” He [God] gave over to him the second tablets, and he [Moses] descended, and He [God] began commanding him concerning the work of the Mishkan. They constructed it until the first of Nissan, and once it was erected, He no longer spoke with him except from the Tent of Meeting. -[from Midrash Tanchuma 31, Seder Olam ch. 6]   ושב אל המחנה: לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:
and he would return to the camp: Its Aramaic translation is וְתָב לְמַשְׁרִיתָא [meaning] and he would return to the camp, because it is the present tense, and so is [the Aramaic translation of] the entire section: “all the people would see (וְרָאָה)” (verse 10) - וַחִזַן; and [they would] stand (וְנִצְּבוּ) (verse 8) - קַיְּימִין “and they [would] gaze (וְהִבִּיטוּ) ” (verse 8) וּמִסְתַּכְּלִין and [they would] prostrate themselves (וְהִשְׁתַּחִווּ) (verse 10) - וְסַגְדִין. [This is the simple meaning of the verses, which depict Moses’ usual conduct from after Yom Kippur until the Mishkan was erected.] Its midrashic interpretation, however, is: And the Lord spoke to Moses [saying] that he should return to the camp. He [the Lord] said to him, “I am angry, and you are angry. Who then will bring them near [to Me]?” (Midrash Tanchuma 27).   ושב אל המחנה: תרגומו ותב למשריתא, לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין וראה כל העם - וחזן, ונצבו - וקיימין, והביטו - ומסתכלין, והשתחוו - וסגדין. ומדרשו ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, אמר לו אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם:

Third Portion

Exodus Chapter 33

12Moses said to the Lord: "Look, You say to me: 'Bring this people up!' But You have not informed me whom You will send with me. And You said: 'I have known you by name and you have also found favor in My eyes.'   יבוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי:
Look, You say to me: Heb. רְאֵה, lit., see. רְאֵה means: Direct Your eyes and Your heart on Your words. [I.e., think about what You are saying!] You say to me [“Lead”] but You have not informed me [who will come with us]. You said to me, “Behold, I am sending an angel” (Exod. 23:20), [yet] this is not considered informing because I do not want it [to occur this way]. [Reggio edition: I do not want him.] -[See Exod. Rabbah 45:4]   ראה אתה אומר אלי: ראה, תן עיניך ולבך על דבריך. אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו', ואשר אמרת לי (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך, אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה:
And You said: ‘I have known you by name’: [which means that God is saying:] I have recognized you from other people with a name of importance. For [God] said to me [Moses]: “Behold, I am coming to you in the thickness of the cloud… and they will also believe in you forever” (Exod. 19:9).   ואתה אמרת ידעתיך בשם: הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם:
13And now, if I have indeed found favor in Your eyes, pray let me know Your ways, so that I may know You, so that I may find favor in Your eyes; and consider that this nation is Your people."   יגוְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הֽוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:
And now: If it is true that I have found favor in Your eyes, pray let me know Your ways, [i.e.,] what reward You give to those who find favor in Your eyes.   ועתה: אם אמת שמצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך:
so that I may know You, so that I may find favor in Your eyes: And with this I will know the standard of Your recompense, [i.e.,] what constitutes finding favor, since I have found favor in Your eyes. The explanation of “so that I may find favor” means: in order that I may recognize how great the reward of finding favor [with You] is.   ואדעך למען אמצא חן בעיניך: ואדע בזו מדת תגמולך מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך, ופתרון למען אמצא חן, למען אכיר כמה שכר מציאת החן:
and consider that this nation is Your people: That You should not say, “and I will make you into a great nation” and [then] forsake these [people]. See [i.e., remember] that they are Your people from long ago, and if You reject them, I would not rely on [only] those descendants who come from my loins to survive; make known to me [now] the payment of my reward through this people. Although our Rabbis expounded on this in tractate Berachoth (7a), I have come to reconcile the verses according to their context and their sequence.   וראה כי עמך הגוי הזה: שלא תאמר ואעשה אותך לגוי גדול, ואת אלה תעזוב, ראה כי עמך הם מקדם, ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלצי שיתקיימו, ואת תשלום השכר שלי בעם הזה תודיעני, ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (דף ז א) ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם באתי:
14So He said, "My Presence will go, and I will give you rest."   ידוַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַֽהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ:
So He said, “My Presence will go…”: Heb. פָּנַי יֵלֵכוּ, lit., My countenance will go. [This is to be understood] as the Targum [Onkelos] renders: [שְׁכִנְתִּי תְהַ], I will no longer send an angel; I Myself will go, similar to [the verse:] “and you personally go (הֹלְכִים וּפָנֶי) to battle” (II Sam. 17:11).   ויאמר פני ילכו: כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו (שמואל ב' יז יא) ופניך הולכים בקרב:
15And he said to Him, "If Your Presence does not go [with us], do not take us up from here.   טווַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֨יךָ֙ הֹֽלְכִ֔ים אַל־תַּֽעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה:
And he said to Him: This is what I want, because [I] do not [want you to] take us up from here [if it is] through an angel.   ויאמר אליו: בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה:
16For how then will it be known that I have found favor in Your eyes, I and Your people? Is it not in that You will go with us? Then I and Your people will be distinguished from every [other] nation on the face of the earth."   טזוּבַמֶּ֣ה | יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֨ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
For how then will it be known: [I.e., how] will the finding of favor be known? Is it not in that You will go with us? One other thing I ask of You [I ask] that Your Shechinah shall no longer rest upon heathen nations. -[from Ber. 7a]   ובמה יודע אפוא: יודע מציאות החן, הלא בלכתך עמנו. ועוד דבר אחר אני שואל ממך שלא תשרה שכינתך [עוד] על אומות העולם:
Then I and Your people will be distinguished: Heb. וְנִפְלִינוּ. In this respect, we will be separated from every [other] nation, like “And the Lord will make a separation (וְהִפְלָה) …between the livestock of Egypt” (Exod. 9:4).   ונפלינו אני ועמך: ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו (שמות ט ד) והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו':

Fourth Portion

Exodus Chapter 33

17And the Lord said to Moses: "Even this thing that you have spoken, I will do, for you have found favor in My eyes, and I have known you by name."   יזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָֽאֵדָֽעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם:
Even this thing: [namely] that My Shechinah should no longer rest upon heathens, I will do. Balaam’s [i.e., the gentile prophet] words did not come about through the resting of the Shechinah [on him], but [his prophecy would occur when] he would “fall and his eyes would be unveiled” (Num. 24:4); such as “Now a word was conveyed secretly to me” (Job 4:12). They [these heathen prophets] would hear [the prophecy] through a messenger.   גם את הדבר הזה: שלא יושרה שכינתי עוד על אומות העולם, אעשה, ואין דבריו של בלעם על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, כגון (איוב ד יב) ואלי דבר יגונב, שומעין על ידי שליח:
18And he said: "Show me, now, Your glory!"   יחוַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ:
And he said: “Show me, now, Your glory!”: Moses perceived that it was a time of [God’s] good will, and his words were accepted, so he continued to ask that He show him the appearance of His glory.   ויאמר הראני נא את כבודך: ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול לראותו מראית כבודו:
19He said: "I will let all My goodness pass before you; I will proclaim the name of the Lord before you, and I will favor when I wish to favor, and I will have compassion when I wish to have compassion."   יטוַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַֽעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִי בְשֵׁ֛ם יְהֹוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם:
He said: “I will let… pass before you”: The time has come that you shall see some of My glory that I will permit you to see, because I want and I need to teach you the order of prayer. Because when you had to beg mercy for Israel, you begged Me to remember the merit of the Patriarchs. You think that if the merit of the Patriarchs is depleted, there is no longer any hope. I will [therefore] let all the attribute of My goodness pass before you while you are hidden in a cave.   ויאמר אני אעביר וגו': הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:
I will proclaim the name of the Lord before you: to teach you the procedure for begging for compassion [i.e., praying] even if the merit of the Patriarchs is depleted. According to this procedure, [during] which you [will] see Me enwrapped [see commentary on Exod. 34:6] and proclaiming the Thirteen Attributes, teach the Israelites to do likewise. Through their mentioning before Me [the words] “Compassionate and gracious,” they will be answered, for My compassion never ends. -[from Rosh Hashanah 17b]   וקראתי בשם ה' לפניך: ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים:
and I will favor when I wish to favor: [At] those times that I will want to [show] favor.   וחנתי את אשר אחן: אותן פעמים שארצה לחון:
and I will have compassion: At the time I will want to have compassion. Until this point, He promised him [Moses] only that “at times I will answer, and at times I will not answer.” At the time of the deed [when God revealed to Moses the Thirteen Attributes], however, He said to him, “Behold! I will form a covenant” (Exod. 34:10). He promised him that they [the Israelites] would never return empty [i.e., without an answer to their prayers]. -[from Rosh Hashanah 17b]   ורחמתי: עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו (שמות לד י) הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם:
20And He said, "You will not be able to see My face, for man shall not see Me and live."   כוַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי:
And He said, “You will not be able…”: Even when I let all My goodness pass before you, I [still] do not grant you permission to see My face.   ויאמר לא תוכל וגו': אף כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני:
21And the Lord said: "Behold, there is a place with Me, and you shall stand on the rock.   כאוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר:
Behold, there is a place with Me: on the mountain, where I always speak to you. I have a place prepared for your benefit, where I will hide you so that you will not be hurt, and from there you shall see what you shall see. This is its simple meaning, but its midrashic meaning is that [God] is speaking of the place where the Shechinah is, and He says: “The place is with Me,” but He does not say: “I am in the place,” for the Holy One, blessed is He, is the place of the world [i.e., the world is within Him], but the world is not His place [i.e., the world does not encompass him] (Gen. Rabbah 68:9).   הנה מקום אתי: בהר אשר אני מדבר עמך תמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך שאטמינך שם שלא תזוק, ומשם תראה מה שתראה, זהו פשוטו. ומדרשו על מקום שהשכינה שם מדבר ואומר המקום אתי, ואיני אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו:
22And it shall be that when My glory passes by, I will place you into the cleft of the rock, and I will cover you with My hand until I have passed by.   כבוְהָיָה֙ בַּֽעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי:
when My glory passes by: When I pass by before you.   בעבור כבודי: כשאעבור לפניך:
into the cleft of the rock: Heb. בְּנִקְרַתהַצוּר, like [the following verses:] Even if you pick out תִּנַקֵּר those people’s eyes” (Num. 16:14); “May the ravens of the valley pick it out (יִקְּרוּה) ” (Prov. 30:17); [and] “I dug (קַרְתִּי) and drank water” (Isa. 37:25). [All] these [examples] have one root (קר). נִקְרַת הַצוּר means the digging out of the rock [i.e., the cleft].   בנקרת הצור: כמו (במדבר טז יד) העיני האנשים ההם תנקר, (משלי ל יז) יקרוה עורבי נחל, (מלכים ב' יט כד) אני קרתי ושתיתי מים, גזרה אחת להם, נקרת הצור כריית הצור:
and I will cover you with My hand: From here [we understand] that power was given to destructive forces to destroy [Moses] (Num. Rabbah 14:19). Its Aramaic translation is וְאָגֵין בְּמֵימְרִי, and I will protect with My word. This is a euphemism out of honor of the Most High, for He does not need to cover over him [Moses] with an actual hand.   ושכתי כפי: מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה, שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש:
23Then I will remove My hand, and you will see My back but My face shall not be seen."   כגוַֽהֲסִֽרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵֽרָאֽוּ:
Then I will remove My hand: [Onkelos renders:] Then I will remove the guidance [i.e., My guidance] of My glory, when the guidance of My glory passes by from opposite your face, to go further from there [this means that even Moses would not be permitted to grasp the essence of God, only His attributes and His deeds (Nethinah LaGer)].   והסרותי את כפי: ואעדי ית דברת יקרי, כשאסלק הנהגת כבודי מנגד פניך ללכת משם ולהלן:
and you will see My back: [Then] He showed him the knot of the tefillin. -[from Ber. 7a]   וראית את אחורי: הראהו קשר של תפילין:

Fifth Portion

Exodus Chapter 34

1And the Lord said to Moses: "Hew for yourself two stone tablets like the first ones. And I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you broke.   אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים וְכָֽתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִֽאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ:
Hew for yourself: Heb. פְּסָל לְ. He [God] showed him [Moses] a sapphire mine from within his tent, and He said to him, “The [sapphire] chips shall be yours,” and from there Moses became very wealthy. -[from Tanchuma 29, Lev. Rabbah 32:2]   פסל לך: הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה:
Hew for yourself: You broke the first ones. You hew others for yourself. This can be compared to a king who went abroad and left his betrothed with the maidservants. Because of the immoral behavior of the maidservants, she acquired a bad reputation. Her bridesman [the person appointed to defend the bride should any problems arise] arose and tore up her marriage contract. He said, “If the king decides to kill her, I will say to him, ‘She is not yet your wife.’” The king investigated and discovered that only the maidservants were guilty of immoral behavior. He [therefore] became appeased to her. So her bridesman said to him, “Write her another marriage contract because the first one was torn up.” The king replied to him, “You tore it up. You buy yourself another [sheet of] paper, and I will write to her with my [personal] hand [writing].” Likewise, the king represents the Holy One, blessed is He. The maidservants represent the mixed multitude. The bridesman is Moses, and the betrothed of the Holy One, blessed is He, is Israel. That is why it says: “Hew for yourself.” -[from Tanchuma 30]   פסל לך: אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך ומצא, שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה. אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת, שנקרעה הראשונה. אמר לו המלך אתה קרעת אותה, אתה קנה לך נייר אחר, ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקדוש ברוך הוא, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקדוש ברוך הוא אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:
2Be prepared for the morning, and in the morning you shall ascend Mount Sinai and stand before Me there on the top of the mountain.   בוֶֽהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֨קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר:
prepared: Heb. נָכוֹן, ready.   נכון: מזומן:
3No one shall ascend with you, neither shall anyone be seen anywhere on the mountain, neither shall the sheep and the cattle graze facing that mountain."   גוְאִישׁ֙ לֹא־יַֽעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא:
No one shall ascend with you: Since the first ones [i.e., tablets] were accompanied by loud noises, sounds, and with a multitude, the evil eye affected them. [Our conclusion is that] there is nothing better than modesty. -[from Tanchuma 30]   ואיש לא יעלה עמך: הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלה, שלטה בהן עין רעה, אין לך מדה יפה מן הצניעות:
4So he [Moses] hewed two stone tablets like the first ones, and Moses arose early in the morning and ascended Mount Sinai as the Lord had commanded him, and he took two stone tablets in his hand.   דוַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִֽאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם משֶׁ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ וַיַּ֨עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים:
5And the Lord descended in the cloud and stood with him there, and He called out in the name of the Lord.   הוַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה:
and He called out in the name of the Lord: We render: וּקְרָא בִשְׁמָא דַיְיָ, and he called out in the name of the Lord. [from Onkelos]   ויקרא בשם ה': מתרגמינן וקרא בשמא דה':
6And the Lord passed before him and proclaimed: Lord, Lord, benevolent God, Who is compassionate and gracious, slow to anger and abundant in loving kindness and truth,   ווַיַּֽעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה | עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה | יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת:
Lord, Lord: This is God's Attribute of Compassion. [It is repeated,] once for before the person sins, and once for after he sins and repents.   ה' ה': מדת הרחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב:
God: Heb. אֵל. This too is an attribute of compassion [for God], and so he [the Psalmist] says: “My God, my God, why have You forsaken me?” (Ps. 22:2). One cannot say to the Divine attribute of justice, “Why have You forsaken me?” I found this in the Mechilta (Exod. 15:2).   אל: אף זו מדת רחמים, וכן הוא אומר (תהלים כב ב) אלי אלי למה עזבתני, ואין לומר למדת הדין למה עזבני כך מצאתי במכילתא:
slow to anger: He puts off His anger and does not hasten to exact retribution, [hoping that] perhaps he [the sinner] will repent.   ארך אפים: מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע, שמא יעשה תשובה:
and abundant in loving-kindness: for those who need loving-kindness because they lack sufficient merits. -[from R.H. 17a]   ורב חסד: לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך:
and truth: to pay a good reward to those who do His will.   ואמת: לשלם שכר טוב לעושי רצונו:
7preserving loving kindness for thousands, forgiving iniquity and rebellion and sin; yet He does not completely clear [of sin] He visits the iniquity of parents on children and children's children, to the third and fourth generations."   זנֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָֽאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד | עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים:
preserving loving-kindness: that a person does before Him.   נצר חסד: שהאדם עושה לפניו:
for thousands: For two thousand generations.   לאלפים: לשני אלפים דורות:
[iniquity and rebellion]: Iniquities (עִוֹנוֹת) are intentional sins. פְּשָׁעִים are sins committed out of rebellion, which a person commits [in order] to anger [God]. -[from Yoma 36b]   עון ופשע: עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס:
yet He does not completely clear [of sin]: Heb. וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. According to its simple interpretation, it means that He does not completely overlook the iniquity but exacts retribution for it little by little. Our Rabbis, however, interpreted [this expression to mean]: He clears those who repent, but does not clear those who do not repent (from Yoma 86a, targumim).   ונקה לא ינקה: לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים:
He visits the iniquity of parents on the children: when they hold onto the deeds of their parents in their hands [i.e., emulate their ways], for He already explained this in another verse, [that it means only] “of those who hate Me” (Exod. 20:5). -[from Ber. 7a]   פקד עון אבות על בנים: כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכבר פירש במקרא אחר (שמות כ ד) לשונאי:
and fourth generations: Heb. וְעַל רִבֵּעִים, the fourth generation. Thus, the [i.e., God’s] attribute of goodness exceeds the attribute of retribution by a ratio of one to five hundred. Concerning the attribute of goodness, He says: “preserving loving-kindness for thousands.” -[from Tosefta, Sotah 4:1]   ועל רבעים: דור רביעי, נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות, שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים:
8And Moses hastened, bowed his head to the ground and prostrated himself,   חוַיְמַהֵ֖ר משֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:
And Moses hastened: When Moses saw the Shechinah passing [in front of him] and he heard the voice calling, he immediately prostrated himself.   וימהר משה: כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה, מיד וישתחו:
9and said: "If I have now found favor in Your eyes, O Lord, let the Lord go now in our midst [even] if they are a stiff necked people, and You shall forgive our iniquity and our sin and thus secure us as Your possession."   טוַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ ה֔וּא וְסָֽלַחְתָּ֛ לַֽעֲו‍ֹנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:
let the Lord go now in our midst: As You promised us, since You forgive iniquity. [Which means:] and if they are a stiff-necked people, and they rebelled against You, and You have said concerning this, “Lest I destroy you on the way” (Exod. 33:3), You [still] will forgive our iniquity, etc. There are [other instances where] כִּי [is used] instead of אִם if.   ילך נא ה' בקרבנו: כמו שהבטחת, מאחר שאתה נושא עון, ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך, ואמרת על זאת פן אכלך בדרך, אתה תסלח לעונינו. ויש כי במקום אם:
and thus secure us as Your possession: And You shall give us to Yourself as a special possession. (Other editions read: and You shall give us a special possession.) That is the [same] request of: “Then I and Your people will be distinguished” (Exod. 33:16), [meaning] that the Shechinah should not rest upon the pagan nations.   ונחלתנו: ותתננו לך לנחלה מיוחדת, זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך, שלא תשרה שכינתך על האומות:

Sixth Portion

Exodus Chapter 34

10And He said: "Behold! I will form a covenant; in the presence of all your people, I will make distinctions such as have not been created upon all the earth and among all the nations, and all the people in whose midst you are shall see the work of the Lord how awe inspiring it is that which I will perform with you.   יוַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּל־עַמְּךָ֙ אֶֽעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָ֠ם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַֽעֲשֵׂ֤ה יְהֹוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ:
[I will] form a covenant: Concerning this.   כורת ברית: על זאת:
in the presence of all your people, I will make distinctions: Heb. נִפְלָאֹת אֶעֱשִֶׂה, an expression related to וְנִפְלִינוּ, “and [we] shall be distinguished” (Exod. 33:16), [meaning] that you shall be separated from all the pagan nations, that My Shechinah shall not rest upon them [these other nations].   אעשה נפלאות: לשון ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות, שלא תשרה שכינתי עליהם:
11Keep carefully what I am commanding you today: Lo! I will drive out from before you the Amorites and the Canaanites, the Hittites and the Perizzites, the Hivvites and the Jebusites.   יאשְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִֽנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַכְּנַֽעֲנִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
the Amorites…: Six nations are [enumerated] here [not the proverbial seven], because the Girgashites [i.e., the seventh nation] got up and emigrated because of them [the Israelites]. -[from Lev. Rabbah 17:6, Yerushalmi Shevi ith 6:1.]   את האמרי וגו': שש אומות יש כאן, כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם:
12Beware lest you form a covenant with the inhabitant[s] of the land into which you are coming, lest it become a snare in your midst.   יבהִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִֽהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ:
13But you shall demolish their altars, shatter their monuments, and cut down their sacred trees.   יגכִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּֽבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן:
their sacred trees: This is a tree they worship.   אשריו: הוא אילן שעובדים אותו:
14For you shall not prostrate yourself before another god, because the Lord, Whose Name is "Jealous One," is a jealous God.   ידכִּ֛י לֹ֥א תִשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהֹוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא:
Whose Name is “Jealous One”: He is zealous to mete out retribution, and He is not indulgent. That is [the meaning of] every expression of jealousy (קִנְאָה) [when used in connection with God]. [It] means that He is steadfast in His superiority [over other deities] and exacts retribution upon those who forsake Him.   קנא שמו: מקנא להפרע ואינו מוותר, וזהו כל לשון קנאה, אוחז נצחונו ופורע מעוזביו:
15Lest you form a covenant with the inhabitant[s] of the land, and they [the gentiles] go astray after their gods, and they offer sacrifices to their gods, and they invite you, and you eat of their slaughtering,   טופֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ | אַֽחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָֽכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ:
and you eat of their slaughtering: You [may] think that there is no punishment for eating it, but [when you eat it] I consider it for you as if you endorsed its worship, for through this [eating of the sacrifice] you will come to take from their daughters for your sons.   ואכלת מזבחו: כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתם, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך:
16and you take of their daughters for your sons; then their daughters will go astray after their gods and lead your sons astray after their gods.   טזוְלָֽקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹֽהֵיהֶֽן:
17You shall not make molten gods for yourself.   יזאֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֶׂה־לָּֽךְ:
18The Festival of Unleavened Cakes you shall keep; seven days you shall eat unleavened cakes which I have commanded you, at the appointed meeting time of the month of spring, for in the month of spring you went out of Egypt.   יחאֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם:
the month of spring: The month of early ripening, when the grain first ripens.   חדש האביב: חדש הביכור, שהתבואה מבכרת בבישולה:
19All that opens the womb is Mine, and all your livestock [that] bears a male, [by] the emergence of ox or lamb.   יטכָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה:
All that opens the womb is Mine: Among humans.   כל פטר רחם לי: באדם:
and all your livestock [that] bears a male…: Heb. תִּזָּכָר. And all your livestock that bears a [firstborn] male by the emergence of an ox or lamb [from the womb], meaning that a male will open its womb [i.e., its firstborn is a male].   וכל מקנך תזכר וגו': וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה, אשר יפטור זכר את רחמה:
emergence: Heb. פֶּטֶר, a word that means opening. Similarly, “The beginning of strife is like letting out (פּוֹטֵר) water” (Prov. 17:14). The “tav” of תִּזָּכָר is an expression of the feminine, referring to the [animal] that gives birth.   פטר: לשון פתיחה, וכן (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון. תי"ו של תזכר לשון נקבה היא, מוסב על היולדת:
20And a firstborn donkey you shall redeem with a lamb; if you do not redeem it, you shall decapitate it; every firstborn of your sons you shall redeem, and they shall not appear before Me empty handed.   כוּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַֽעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֨יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹא־יֵֽרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:
And a firstborn donkey: But not [the firstborn of] other unclean animals. -[from Bech. 5b]   ופטר חמור: ולא שאר בהמה טמאה:
you shall redeem with a lamb: [The owner] gives a lamb to the kohen, and it [becomes] the ordinary [unconsecrated] property of the kohen, and the firstborn donkey may be put to work by its owner. -[from Bech. 9b]   תפדה בשה: נותן שה לכהן, והוא חולין ביד כהן, ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים:
you shall decapitate it: He decapitates it with a cleaver. [The rationale is:] He caused the kohen to lose his money [by neglecting to give him the redemption lamb]. Therefore, he must lose his own money [by decapitating his donkey]. -[from Bech. 10b, Mechilta on Exod. 13:13]   וערפתו: עורפו בקופיץ, הוא הפסיד ממון כהן, לפיכך יופסד ממונו:
every firstborn of your sons you shall redeem: His redemption is established as five selas, as it is said: “And his redemption you shall perform from the age of one month [by the evaluation of five shekels, etc.]” (Num. 18:16).   כל בכור בניך תפדה: חמישה סלעים פדיונו קצוב, שנאמר (במדבר יח טז) ופדויו מבן חדש תפדה:
and they shall not appear before Me empty-handed: According to the simple meaning of the verse, this is a separate matter [from the rest of this verse] and is unrelated to the firstborn, because there is no obligation to appear [in the Temple] in the commandment dealing with the firstborn. Instead this is another warning, [meaning] and when you ascend [to the Temple] on the festivals, you shall not appear before Me empty-handed, [but] it is incumbent upon you to bring burnt offerings (Chag. 7a) whenever appearing before God. According to the way it is interpreted by a Baraitha, this is a superfluous verse [for this was already stated in Exod. 23:15], and it is free [i.e., has no additional reason for being here other than] to be used for a גְּזֵרָה שָׁוָה, [i.e.,] an instance of similar wording, to teach [us] about the provisions given a Hebrew slave [when he is freed]-that it is five selas from each kind [i.e., of sheep, grain, and wine], as much as the redemption of a firstborn. [This is elaborated upon] in tractate Kiddushin (17a).   ולא יראו פני ריקם: לפי פשוטו של מקרא דבר בפני עצמו הוא, ואינו מוסב על הבכור, שאין במצות בכור ראיית בפנים, אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם, מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים, ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא, ומופנה לגזרה שוה, ללמד על הענקתו של עבד עברי שהיא חמשה סלעים מכל מין ומין, כפידיון בכור, במסכת קדושין (דף יז א):
21Six days you may work, and on the seventh day you shall rest; in plowing and in harvest you shall rest.   כאשֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּֽחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת:
in plowing and in harvest you shall rest: [If this refers to the Sabbath,] why are plowing and harvest mentioned [in particular, and not other kinds of work]? Some of our Rabbis say that this [verse prohibits] plowing before the seventh year [i.e., the sixth year] which enters the seventh year [i.e., plowing that benefits crops that grow in the seventh year], and the harvest of the seventh year that grows after the seventh year [i.e., crops that have at least one third of their growth during the seventh year must be treated with the sanctity of the seventh year]. This is to teach you that we must add from the unholy [the year preceding the seventh year] to the holy [the seventh year]. Accordingly, this is its meaning: “Six days you may work, and on the seventh day you shall rest” -and [concerning] the work of the six days, which I have permitted you, there is a year in which plowing and harvest are prohibited. The plowing and harvest of the seventh year need not be stated, because it already says: “Your field you shall not sow…” (Lev. 25:4). [Consequently, we deduce that this verse means the plowing before the seventh year and the harvest after the seventh year.] Others [of the Rabbis] say that [the verse] speaks only about the [weekly] Sabbath, and the plowing and harvest mentioned in its context are to inform you that just as [the prohibited] plowing is optional [plowing], so is harvest [referred to here] optional [harvesting]. The harvest of the omer [however] is excluded [from this prohibition] because it is mandatory, and [consequently] it supersedes the Sabbath. -[from R.H. 9a]   בחריש ובקציר תשבות: למה נזכר חריש וקציר, יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש. וכך משמעו, ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ששת הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור, ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר (ויקרא כה ד) שדך לא תזרע וגו' ויש מהם אומרים, שאינו מדבר אלא בשבת, וחריש וקציר שהוזכר בו, לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר, שהוא מצוה ודוחה את השבת:
22And you shall make for yourself a Festival of Weeks, the first of the wheat harvest, and the festival of the ingathering, at the turn of the year.   כבוְחַ֤ג שָֽׁבֻעֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָ֣אָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה:
the first of the wheat harvest: [This is the festival] on which you bring the two breads made from the wheat [as in Lev. 23:17].   בכורי קציר חטים: שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים:
the first: For it is the first meal offering brought to Temple from the new wheat crop, because the meal offering of the omer on Passover is brought from the barley. -[from Men. 84a]   בכורי: שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא:
and the festival of the ingathering: Heb. וְחַג הָאָָסִיף, [which occurs] at the time you gather your grain from the field into the house. This gathering (אִסִיפָה) is a term denoting bringing into the house, like “you shall take it (וַאִסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2).   וחג האסיף: בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית. אסיפה זו לשון הכנסה לבית, כמו (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך:
at the turn of the year: which is at the return of the year, at the beginning of the coming year. [I.e., it is in the month of Tishri, which is the first month of the year, counting from Creation.]   תקופת השנה: שהיא בחזרת השנה, בתחלת השנה הבאה:
at the turn of: Heb. תְּקוּפַת, a term denoting going around and encompassing (הַקָּפָה) [i.e., going in a circle].   תקופת: לשון מסיבה והקפה:
23Three times during the year shall all your male[s] appear directly before the Master, the Lord, the God of Israel.   כגשָׁל֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן | יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
all your male[s]: Heb. כָּל זְכוּרְ, all the males among you. [This is repeated elsewhere as are] many commandments in the Torah, [which] are stated and repeated, many of them three or four times, in order to cause liability and mete out punishment according to the number of the negative commandments they contain and the number of positive commandments they contain.   כל זכורך: כל הזכרים שבך. הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו, ויש מהם שלש פעמים וארבע, לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם ועל מנין עשה שבהם:
24When I drive out nations from before you and I widen your border, no one will covet your land when you go up, to appear before the Lord, your God, three times each year.   כדכִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹֽא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶת־אַרְצְךָ֔ בַּֽעֲלֹֽתְךָ֗ לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁל֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:
I drive out: Heb. אוֹרִישׁ as the Targum renders: אִתָרֵ, I will drive out, and so is “begin to drive out (רָשׁ) ” (Deut. 2:31), and so is “and he drove out (וַיוֹרֶשׁ) the Amorites” (Num. 21:32), an expression of driving out.   אוריש: כתרגומו אתרך, וכן (דברים ב לא) החל רש, וכן (במדבר כא לב) ויורש את האמורי, לשון גרושין:
and I widen your border: And [this way] you will be far from the Temple, and [so] you cannot constantly appear before Me. Therefore, I am setting these three pilgrimage festivals for you.   והרחבתי את גבלך: ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו:
25You shall not slaughter [or sprinkle] the blood of My sacrifice with leaven, and the offering of the Passover feast shall not remain overnight until the morning.   כהלֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח:
You shall not slaughter…: You shall not slaughter the Passover sacrifice as long as leaven still exists. This is a [specific] warning to the slaughterer, to the one who sprinkles the blood, or to one of the members of the group [bringing this sacrifice]. -[from Pes. 63b]   לא תשחט וגו': לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה:
shall not remain overnight until the morning: As the Targum [Onkelos] paraphrases: [it shall not remain overnight until the morning away from the altar]. Remaining overnight on top of the altar has no effect [i.e., does not disqualify the sacrifice] (Mechilta, Exodus 23:18), and [the prohibition of] staying overnight is only completed at the break of dawn (Zev. 87a).   ולא ילין: כתרגומו. אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר:
and the offering of the Passover feast: [This refers to] its sacrificial parts. From here you learn [to apply this rule to all instances of] burning the fats or the limbs [of sacrifices, namely that it may not be performed after the break of dawn if the sacrificial parts stayed off the altar all night until the break of dawn].   זבח חג הפסח: אימוריו, ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים:
26The choicest of the first of your soil you shall bring to the house of the Lord, your God. You shall not cook a kid in its mother's milk."   כורֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ:
The choicest of the first of your soil: [This refers to the fruits] of the seven species delineated as the praise of your land, “A land of wheat and barley, vines, [figs, and pomegranates, a land of oil-producing olives,] and honey” (Deut. 8:8). That is the honey of dates. -[from Bikkurim 3:1]   ראשית בכורי אדמתך: משבעת המינין האמורים בשבח ארצך (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש, הוא דבש תמרים:
You shall not cook a kid: This is the warning against [cooking] meat and milk [together]. This commandment is written in the Torah three times (Exod. 23:19, Deut. 14:21), one for eating, one for deriving benefit, and one for the prohibition of cooking. -[from Chul. 115b]   לא תבשל גדי: אזהרה לבשר בחלב, ושלוש פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאיסור בישול:
a kid: Heb. גְּדִי. Any young offspring is meant, even a calf or a lamb. Since [the Torah] had to specify in many places גְּדִי עִזִּים [when a young goat is meant], you learn that [mention of] גְּדִי unqualified means all sucklings. -[from Chul. 113b]   גדי: כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש. ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות (בראשית לח יז) גדי עזים, למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע:
in its mother’s milk: This excludes fowl, which has no milk, which is not prohibited by the Torah but by the decree of the Scribes [the Sages]. -[from Chul. 113a]   בחלב אמו: פרט לעוף שאין לו חלב אם, שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים:

Seventh Portion

Exodus Chapter 34

27The Lord said to Moses: "Inscribe these words for yourself, for according to these words I have formed a covenant with you and with Israel."   כזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה כְּתָב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֞י עַל־פִּ֣י | הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
these words: But you are not permitted to write down the Oral Torah. -[from Gittin 60b]   את הדברים האלה: ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה:
28He was there with the Lord for forty days and forty nights; he ate no bread and drank no water, and He inscribed upon the tablets the words of the Covenant, the Ten Commandments.   כחוַיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהֹוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים:
29And it came to pass when Moses descended from Mount Sinai, and the two tablets of the testimony were in Moses' hand when he descended from the mountain and Moses did not know that the skin of his face had become radiant while He had spoken with him   כטוַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת משֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־משֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ:
And it came to pass when Moses descended: when he brought the latter [second] tablets on Yom Kippur.   ויהי ברדת משה: כשהביא לוחות אחרונות ביום הכפורים:
that… had become radiant: Heb. קָרַן, an expression meaning horns (קַרְנַיִם) because light radiates and protrudes like a type of horn. From where did Moses [now] merit these rays of splendor [which he did not have when he descended with the first tablets (Gur Aryeh)]? Our Rabbis said: [Moses received it] from the cave, when the Holy One, blessed is He, placed His hand on his face, as it is said: “and I will cover you with My hand” (Exod. 33:22). -[from Midrash Tanchuma 37]   כי קרן: לשון קרנים, שהאור מבהיק ובולט כמין קרן. ומהיכן זכה משה לקרני ההוד, רבותינו אמרו מן המערה, שנתן הקב"ה ידו על פניו, שנאמר (שמות לג כב) ושכותי כפי:
30that Aaron and all the children of Israel saw Moses and behold! the skin of his face had become radiant, and they were afraid to come near him.   לוַיַּ֨רְא אַֽהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־משֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו:
and they were afraid to come near him: Come and see how great the power of sin is! Because when they had not yet stretched out their hands to sin [with the golden calf], what does He say? “And the appearance of the glory of the Lord was like a consuming fire atop the mountain, before the eyes of the children of Israel” (Exod. 24:17), and they were neither frightened nor quaking. But since they had made the calf, even from Moses’ rays of splendor they recoiled and quaked. [from Sifrei Nasso 11, Pesikta d’Rav Kahana, p. 45]   וייראו מגשת אליו: בא וראה, כמה גדולה כחה של עבירה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה, מהו אומר (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ולא יראים ולא מזדעזעים; ומשעשו את העגל, אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים:
31But Moses called to them, and Aaron and all the princes of the community returned to him, and Moses would speak to them.   לאוַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ משֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַֽהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּֽעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר משֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם:
the princes of the community: Heb. הַנְשִׂאִים בָּעֵדָה lit., the princes in the community, like נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, the princes of the community.   הנשאים בעדה: כמו נשיאי העדה:
and Moses would speak to them: [sharing] the Omnipresent’s message, and this entire passage is in the present tense.   וידבר משה אליהם: שליחותו של מקום, ולשון הווה הוא כל הענין הזה:
32Afterwards all the children of Israel would draw near, and he would command them everything that the Lord had spoken with him on Mount Sinai.   לבוְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי:
Afterwards… would draw near: After he taught the elders, he would repeat and teach the chapter or the halachah to the Israelites. The Rabbis taught: What was the order of teaching? Moses would learn from the mouth of Almighty. Aaron would enter, and Moses would teach him his chapter. Aaron would move away and sit at Moses’ left. His [Aaron’s] sons would enter, and Moses would teach them their chapter. They would move away, and Eleazar would sit at Moses’ right and Ithamar would sit at Aaron’s left. [Then] the elders would enter, and Moses would teach them their chapter. The elders would move away and sit down on the sides. [Then] the entire nation would enter, and Moses would teach them their chapter. Thus, the entire nation possessed one [lesson from Moses], the elders possessed two, Aaron’s sons possessed three, Aaron possessed four, etc., as is stated in Eruvin (54b).   ואחרי כן נגשו: אחר שלמד לזקנים, חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. תנו רבנן כיצד סדר המשנה, משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה, נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הם, ישב אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, נכנסו זקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו זקנים ישבו לצדדין, נכנסו כל העם שנה להם משה פרקם, נמצא ביד כל העם אחד, ביד הזקנים שנים, ביד בני אהרן שלשה, ביד אהרן ארבעה וכו' כדאיתא בעירובין (נד ב):
33When Moses had finished speaking with them, he placed a covering over his face.   לגוַיְכַ֣ל משֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה:
he placed a covering over his face: Heb. מַסְוֶה, as the Targum [Onkelos] renders: בֵּיתאַפֵּי. [מַסְוֶה] is an Aramaic expression. In the Talmud (Keth. 62b) [we read]: לִבָּהּ סָוֵי, her heart saw, and also in [tractate] Kethuboth (60a): יְהַוָה קָא מַסְוֶה לְאַפָּה an expression meaning “looking.” He [the nursing infant] was looking at her [his mother]. Here too, מַסְוֶה is a garment placed in front of the face and a covering over the eyes. In honor of the rays of splendor, so that no one would derive pleasure from them, he [Moses] would place the covering in front of them [his eyes] and remove it when he spoke with the Israelites, and when the Omnipresent spoke to him until he left. When he would leave, he would leave without the covering.   ויתן על פניו מסוה: כתרגומו בית אפי, לשון ארמי הוא בתלמוד סוי לבא ועוד בכתובות (ס א) הוה קא מסוה לאפה, לשון הבטה, היה מסתכל בה, אף כאן מסוה בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים, ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם היה נותן המסוה כנגדן ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל, ובשעה שהמקום נדבר עמו עד צאתו, ובצאתו יצא בלא מסוה:
34When Moses would come before the Lord to speak with Him, he would remove the covering until he left; then he would leave and speak to the children of Israel what he would be commanded.   לדוּבְבֹ֨א משֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה:
and speak to the children of Israel: And they would see the rays of splendor on his face, and when he would leave them.   ודבר אל בני ישראל: וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם:
35Then the children of Israel would see Moses' face, that the skin of Moses' face had become radiant, and [then] Moses would replace the covering over his face until he would come [again] to speak with Him.   להוְרָא֤וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י משֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י משֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב משֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ:
Moses would replace the covering over his face until he would come [again] to speak with Him.: And when he came to speak with Him, he would remove it from his face.   והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו: וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

Maftir Portion

Exodus Chapter 34

33When Moses had finished speaking with them, he placed a covering over his face.   לגוַיְכַ֣ל משֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה:
he placed a covering over his face: Heb. מַסְוֶה, as the Targum [Onkelos] renders: בֵּיתאַפֵּי. [מַסְוֶה] is an Aramaic expression. In the Talmud (Keth. 62b) [we read]: לִבָּהּ סָוֵי, her heart saw, and also in [tractate] Kethuboth (60a): יְהַוָה קָא מַסְוֶה לְאַפָּה an expression meaning “looking.” He [the nursing infant] was looking at her [his mother]. Here too, מַסְוֶה is a garment placed in front of the face and a covering over the eyes. In honor of the rays of splendor, so that no one would derive pleasure from them, he [Moses] would place the covering in front of them [his eyes] and remove it when he spoke with the Israelites, and when the Omnipresent spoke to him until he left. When he would leave, he would leave without the covering.   ויתן על פניו מסוה: כתרגומו בית אפי, לשון ארמי הוא בתלמוד סוי לבא ועוד בכתובות (ס א) הוה קא מסוה לאפה, לשון הבטה, היה מסתכל בה, אף כאן מסוה בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים, ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם היה נותן המסוה כנגדן ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל, ובשעה שהמקום נדבר עמו עד צאתו, ובצאתו יצא בלא מסוה:
34When Moses would come before the Lord to speak with Him, he would remove the covering until he left; then he would leave and speak to the children of Israel what he would be commanded.   לדוּבְבֹ֨א משֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה:
and speak to the children of Israel: And they would see the rays of splendor on his face, and when he would leave them.   ודבר אל בני ישראל: וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם:
35Then the children of Israel would see Moses' face, that the skin of Moses' face had become radiant, and [then] Moses would replace the covering over his face until he would come [again] to speak with Him.   להוְרָא֤וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י משֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י משֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב משֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ:
Moses would replace the covering over his face until he would come [again] to speak with Him.: And when he came to speak with Him, he would remove it from his face.   והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו: וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

Haftarah

I Kings Chapter 18

20And Ahab sent among all of the Children of Israel, and he gathered the prophets to Mount Carmel.   כוַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל:
21And Elijah drew near to all the people and said, "Until when are you hopping between two ideas? If the Lord is God, go after Him, and if the Baal, go after him." And the people did not answer him a word.   כאוַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֘ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־יְהֹוָ֚ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹֽא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר:
two ideas: two thoughts, for you do not know to decide who is God.  
and if the Baal: is God, go after him.  
And the people did not answer him a word: because they did not know to distinguish.  
22And Elijah spoke to the people, "I have remained a prophet to the Lord by myself, and the prophets of the Baal are four hundred and fifty men.   כבוַיֹּ֚אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־הָעָ֔ם אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהֹוָ֖ה לְבַדִּ֑י וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ:
23And let them give us two bulls and let them choose one bull for themselves and cut it up and place it on the wood, but fire they shall not put, and I will prepare one bull, and I will put it on the wood, and fire will I not place.   כגוְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִֽינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִֹ֙ימוּ֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִֹ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶֹ֣ה | אֶת־הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֹֽים:
24And you will call in the name of your deity, and I will call in the name of the Lord, and it will be the God that will answer with fire, he is God." And all of the people answered and said, "The thing is good."   כדוּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־יְהֹוָ֔ה וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר:
25And Elijah said to the prophets of the Baal, "Choose for yourselves the one bull and prepare it first since you are the majority, and call in the name of your deity, and fire place not."   כהוַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֚ר הָֽאֶחָד֙ וַעֲשּׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֹֽימוּ:
26They took the bull that he gave them and prepared [it]. And they called in the name of the Baal from the morning until noon, saying, "O Baal, answer us!" But there was no voice and no answer, and they hopped on the altar that they had made.   כווַ֠יִּקְחוּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֘ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַבַּ֠עַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצָּהֳרַ֚יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֹֽה:
that he gave them: For he slipped away from them lest he be offered to the idol. He escaped under the skirt of Elijah’s cloak. He said to him, Go! Through both of you the Omnipresent will be sanctified.  
and they hopped on the altar that they had made: Jonathan renders: And they raved. They were dancing according to their custom, on their altars.  
and they hopped: Heb. ויפסחו, like ויפסעו, and they stepped.  
27And it was at noon that Elijah scoffed at them, and he said, "Call with a loud voice, for he is a god. [Perhaps] he is talking or he is pursuing [enemies] or he is on a journey; perhaps he is sleeping and will awaken.   כזוַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֚וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִֹ֧יחַ וְכִֽי־שִֹ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ:
for he is a god: for you say he is one to be feared.  
Perhaps he is talking or he is pursuing: Perhaps he is having a conference with his advisors now, or he is overtaking and pursuing his enemies in war.  
or he is on a journey: to the water closet.  
28And they called with a loud voice and gashed themselves as was their custom, with swords and lances, until blood gushed on them.   כחוַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם:
and gashed themselves: an expression of tearing [the flesh] with an instrument. Such was their custom.  
29And as the afternoon passed and they feined to prophesy until the time of the sacrifice of the [evening] offering, and there was no voice and no answer and no one was listening.   כטוַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב:
and they feigned to prophesy: and they raved.  
30And Elijah said to all the people, "Come near to me," and all the people came near to him and he repaired the torn down altar of the Lord.   לוַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֚הוּ לְכָל־הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח יְהֹוָ֖ה הֶהָרֽוּס:
and he repaired the torn down altar of the Lord: He built an altar and reminded Israel that the altar of the Lord should enter their thoughts and should be spoken of with fluency, for it was torn down and destroyed and its name and its mention had ceased from the mouth of all the ten tribes. Thus I heard its simple interpretation. And its Midrashic interpretation I have heard, that Saul built an altar on Mt. Carmel. That is what [Scripture means when] it states: (I Sam. 15:12) “Saul has come to Carmel, and behold, he is setting up a place,” and there (Gen. 33:20) it says: “And he set up an altar there.” [By a gezerah shavah, analogous expression, we deduce that Saul too, set up an altar]. And the kings of Israel tore down all the altars and high places in their land that were made in the name of Heaven, and Elijah built this altar of Saul that was torn down.  
31Elijah took twelve stones, corresponding to the number of the tribes of the sons of Jacob, to whom the word of the Lord came, saying, "Israel shall be your name."   לאוַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֚ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֚ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ:
to whom the word of the Lord came, saying, “Israel shall be your name.”: Why is this stated here? Because on the day that the Shechinah was revealed to Jacob in Bethel and called him Israel, on that day He said to him, “A nation and a congregation of nations will be from you” (Gen. 35:11). Your children are destined to congregate like other nations and build an altar to burn sacrifices on it during the time when the high places are proscribed. Nevertheless, I will consent to it (Gen. Rabbah 82:6).  
32He built the stones into an altar in the name of the Lord and he made a trench as great as would contain two se'ah of seed, around the altar.   לבוַיִּבְנֶ֧ה אֶת־הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ:
a trench: fosse in French.  
as great as would contain two se’ah: Its width was as great as to hold two se’ah, one hundred cubits by fifty cubits like the court of the mishkan.  
33And he arranged the wood, and he cut up the bull and placed [it] upon the wood.   לגוַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים:
34And he said, "Fill me four pitchers of water and pour them on the burnt-offerings and on the wood." And he said, "Repeat it," and they repeated it. And he said, "Do it a third time," and they did it a third time.   לדוַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֚ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֚אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ:
pitchers of water: to make the miracle greater.  
and pour: Elisha poured on his hands, and his fingers became like springs, and the trench became full. This is the meaning of what is stated (II Kings 3:11): “Here is Elisha the son of Shaphat who poured water on Elijah’s hands, and a miracle took place with the water through him.” He is fit that a miracle should take place with water through him.  
35And the water went around the altar, and also the trench he filled with water.   להוַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם אֶת־הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־מָֽיִם:
36And it was when the evening sacrifice was offered that Elijah the prophet came near and said, "Lord, the God of Abraham, Isaac and Israel, today let it be known that You are God in Israel and that I am Your servant, and at Your word have I done all these things.   לווַיְהִ֣י | בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֘ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וּבִדְבָרְךָ֣ (כתיב וּבִדְבָרְיךָ֣) עָשִֹ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
and at Your word I have done: that I sacrificed on a high place at the time of the prohibition of high places.  
37Answer me, O Lord, answer me, and this people shall know that You are the Lord God, and You have turned their hearts backwards."   לזעֲנֵ֚נִי יְהֹוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהֹוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית:
Answer me, O Lord, Answer me: Answer me with fire, answer me with rain. So did Jonathan render this. Our Rabbis, however, said: Answer me with fire, answer me that they do not say that these deeds were accomplished by sorcery.  
shall know that You are the Lord: and I am Your servant, and when You send me to bring them tidings [of the forthcoming redemption], they will believe me if You answer me today.  
and You have turned their hearts backwards: You have given them a place to turn away from following You, although You were able to direct their hearts toward You. And according to Midrash Agadah, if You do not answer me, I will deny and say, You turned their hearts. And so did Moses say (Num. 16:29), “If these people die the death of all men, I, too, will deny and I will say that the Lord did not send me to speak [the words of] the Torah and the commandments,” and so said Micaiah (below 22:28), “If you return safely, God did not speak through me.”  
38And the fire of the Lord fell and consumed the burnt offerings and the wood and the stones and the earth, and the water which was in the trench it licked up.   לחוַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־יְהֹוָ֗ה וַתֹּ֚אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה:
39And all the people saw and fell on their faces, and they said, "The Lord is God, the Lord is God."   לטוַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים:
The Lord is God: and the Baal is not God.  
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email