Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 20

Shemot - Exodus - Chapter 20

Print
E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 20

1. God spoke all these words, to respond:   א. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:
God spoke: Heb. אֱלֹהִים. [The word] אֱֱלֹהִים always means “a judge.” [This Divine Name is used here] because there are some sections in the Torah [that contain commandments] that if a person performs them, he receives a reward, but if not, he does not receive any punishment for them. I might think that so it is with the Ten Commandments. Therefore, Scripture says: “God (אֱלֹהִים) spoke,” [signifying God’s role as] a Judge, [Whose function is] to mete out punishment [when the Ten Commandments are not obeyed]. [from Mechilta]   וידבר א-להים: אין א-להים אלא דיין. לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר א-להים, דיין ליפרע:
all these words: [This] teaches [us] that the Holy One, blessed be He, said the Ten Commandments in one utterance, something that is impossible for a human being to say [in a similar way]. If so, why does the Torah say again, “I am [the Lord, your God (verse 2)]” and “You shall have no…” (verse 3)? Because He later explained each statement [of the Ten Commandments] individually. — [from Mechilta]   את כל הדברים האלה: מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו:
to respond: Heb. לֵאמֹר, lit., to say. [This] teaches [us] that they responded to the positive [commandments], “Yes,” and to the negative [commandments], “No.” -[from Mechilta]   לאמר: מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו:
2. "I am the Lord, your God, Who took you out of the land of Egypt, out of the house of bondage.   ב. אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
Who took you out of the land of Egypt: The taking [you] out [of Egypt] is sufficient reason for you to be subservient to Me. Alternatively, [God mentions the Exodus] since He revealed Himself on the sea as a valiant warrior, and here He revealed Himself as an old man full of mercy, as it is said: “and beneath His feet was like the form of a brick of sapphire” (Exod. 24:10). That [brick] was before Him at the time of the enslavement [to remember the Israelites’ suffering when they made bricks as slaves], “and like the appearance of the heavens” (Exod. 24:10), [i.e., there was joy before Him] when they were redeemed. Since I change in [My] appearances, do not say that they are two [Divine] domains, [but] I am He Who took you out of Egypt and [I am He Who performed the miracles] by the sea (Mechilta). Alternatively, [God mentions the Exodus] since they [the Israelites] heard many voices [during the revelation], as it is said: “And all the people saw the voices” (verse 15), [meaning that] voices came from four directions and from the heavens and from the earth, [so] do not say that there are many domains (Exod. Rabbah 5:9). And why did He say [this] in the singular [possessive], אֱלֹהֶי ? In order to give Moses an opening to offer a defense in the incident of the calf. This is [the meaning of] “Why, O Lord, should Your anger be kindled against Your people?” (Exod. 32:11). You did not command them, “You shall not have the gods of others before Me,” but [You commanded] me alone (Exod. Rabbah 43:5).   אשר הוצאתיך מארץ מצרים: כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם א-להים אחרים, אלא לי לבדי:
out of the house of bondage: Literally, out of the house of slaves. [I.e.,] from Pharaoh’s house, where you were slaves to him. Or perhaps [Scripture] means only: from the house of slaves, that they were slaves to [other] slaves? Therefore, Scripture says: “and He redeemed you from the house of bondage, from the hand of Pharaoh, king of Egypt” (Deut. 7:8). Consequently, you must say that they were slaves to Pharaoh, but not slaves to [other] slaves. — [from Exod. Rabbah 43:5]   מבית עבדים: מבית פרעה שהייתם עבדים לו. או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:
3. You shall not have the gods of others in My presence.   ג. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי:
You shall not have: Why was this said? Since it says, “You shall not make for yourself, etc.” I know only that one may not make [graven idols, etc.] How do I know that one may not keep what was already made? Therefore, Scripture states: “You shall not have.” -[Mechilta]   לא יהיה לך: למה נאמר, לפי שנאמר (פסוק ד) לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך:
the gods of others: Heb. אֱלֹהִים אִחֵרִים, which are not gods, but that others have made them for gods over themselves. It is impossible to interpret this passage to mean: gods other than I, since it is a disgrace for Heaven to call them gods along with Him. Alternatively: strange gods, for they are strange to their worshippers. They cry out to them, but they do not answer them, and it appears as if it [the god] were a stranger, who never knew him [the worshipper]. — [from Mechilta]   א-להים אחרים: שאינן אלהות אלא אחרים עשאום א-להים עליהם, ולא יתכן לפרש א-להים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו. דבר אחר א-להים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונין אותם, ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:
in My presence: Heb. עַל-פָּנָּי [This means] as long as I exist [signifying forever. God states this so] that you should not say that only that generation was commanded [prohibited] concerning idolatry. — [from Mechilta]   על פני: כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור:
4. You shall not make for yourself a graven image or any likeness which is in the heavens above, which is on the earth below, or which is in the water beneath the earth.   ד. לֹא תַעֲשֶׂה לְּךָ פֶסֶל | וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם | מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם | מִתַּחַת לָאָרֶץ:
a graven image: Heb. פֶּסֶל [It is called by this name] because it is sculpted (נִפְסָל).   פסל: על שם שנפסל:
or any likeness: The likeness of anything that is in the heavens.   וכל תמונה: תמונת כל דבר אשר בשמים:
5. You shall neither prostrate yourself before them nor worship them, for I, the Lord, your God, am a zealous God, Who visits the iniquity of the fathers upon the sons, upon the third and the fourth generation of those who hate Me,   ה. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:
a zealous God: Heb. קַנָּא, zealous to mete out punishment. He does not forgo retaliating by forgiving the sin of idolatry. Every [expression of] קַנָּא means enprenemant in Old French, zealous anger. He directs His attention to mete out punishment.   אל קנא: מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עון עבודה זרה, כל לשון קנא אינפרינמינ"ט בלעז [חרון אף] נותן לב ליפרע:
of those who hate Me: As the Targum [Onkelos paraphrases: when the sons continue to sin following their fathers, i.e.], when they cling to their fathers’ deeds. — [from Sanh. 27b]   לשנאי: כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:
6. and [I] perform loving kindness to thousands [of generations], to those who love Me and to those who keep My commandments.   ו. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:
perform loving-kindness: that a person does, to pay the reward until the two-thousandth generation. It is thus found that the measure of reward [from God] exceeds the measure of [His] retribution by [the ratio of] one to five hundred, for this one is for four generations, and that one is for two thousand [generations]. -[from Tosefta Sotah 4:1]   ועושה חסד: נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:
7. You shall not take the name of the Lord, your God, in vain, for the Lord will not hold blameless anyone who takes His name in vain.   ז. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
You shall not take the name of the Lord, your God, in vain: You shall not swear in vain by the name of the Lord, your God. — [Onkelos] לַֹשָוְא -[This word appears twice in this verse.] (The second [mention of לַֹשָוְא is an expression of falsehood, as the Targum [Onkelos] renders: לְֹשִיקְרָא, as it says [in Shavuos 21a]: "What constitutes a vain oath? If one swears contrary to what is known, [for example, saying] about a stone pillar that it is [made of] gold. (The first [mention of לַֹשָוְא is an expression of vanity, as the Targum [Onkelos] renders: [לְמַגָּנָא].) This [refers to] one who swears for no reason and in vain, [for example making an oath] concerning [a pillar] of wood, [saying] that it is wood, and concerning [a pillar] of stone, [saying] that it is stone. — [from Shevuoth 29a, Mechilta]   לשוא: (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א) אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב. (הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן:
8. Remember the Sabbath day to sanctify it.   ח. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:
Remember: Heb. זָכוֹר [The words] “remember (זָכוֹר)” and “keep (שָׁמוֹר)” (Deut. 5:12) were pronounced with one utterance. Similarly [the statements], “Those who profane it shall be put to death” (Exod. 31:14) and “And on the Sabbath day, two lambs” (Num. 28:9) [were said in one utterance], and similarly, “You shall not wear shaatnez,” and “You shall make tzitzith for yourself” (Deut. 22:11, 12). Similarly, [the phrases] “The nakedness of your brother’s wife [you shall not uncover]” (Lev. 18:16), [and] “Her brother-in-law shall come in to her” (Deut. 25:5) [were said in one utterance]. This [occurrence of God saying two phrases simultaneously in one utterance] is the meaning of what is said: “God spoke one thing, I heard two” (Ps. 62:12) (Mechilta). [The word] זָכוֹר is in the פָּעוֹל form, an expression of ongoing action, like “[Let us engage in] eating and drinking אָכוֹל וְשָׁתוֹ) )” (Isa. 22:13), [and] “walking and weeping הָלוֹ וָּבָכֹה) )” (II Sam. 3:16), and this is its interpretation: Pay attention to always remember the Sabbath day, so that if you chance upon a beautiful thing, you shall prepare it for the Sabbath (Mechilta).   זכור: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים, וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז, (שם יב) גדילים תעשה לך, וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך, (דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי. זכור לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג) אכול ושתו, (שמואל ב ג טז) הלוך ובכה, וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:
9. Six days may you work and perform all your labor,   ט. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל מְלַאכְתֶּךָ:
and perform all your labor: When the Sabbath arrives, it shall seem to you as if all your work is done, that you shall not think about work.   ועשית כל מלאכתך: כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה:
10. but the seventh day is a Sabbath to the Lord, your God; you shall perform no labor, neither you, your son, your daughter, your manservant, your maidservant, your beast, nor your stranger who is in your cities.   י. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת | לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה | וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
neither you, your son, your daughter: These are young children. Or perhaps it refers to adult children? You must admit that they have already been warned [to observe the Sabbath]. Rather, [this word] comes only to warn adults concerning young children resting [from work] (Mechilta). This is the meaning of what we learned [in the Mishnah]: If a young child comes to extinguish [a fire on the Sabbath], you may not allow him [to do so] since you are responsible for his resting [from work] (Shab. 121a).   אתה ובנך ובתך: אלו קטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת הרי כבר מוזהרים הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזו ששנינו (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליך:
11. For [in] six days the Lord made the heaven and the earth, the sea and all that is in them, and He rested on the seventh day. Therefore, the Lord blessed the Sabbath day and sanctified it.   יא. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
and He rested on the seventh day: As if [it were] possible, He ascribed rest [even] to Himself to teach (as an example) from Him of kal vachomer [a fortiori] reasoning for man, whose work is with toil and fatigue, that he must rest on the Sabbath. [I.e., although God does not and did not actually rest, He had His cessation of creating recorded as rest, so that humans would learn that if God, Whose work is accomplished without any toil or fatigue, rested on the Sabbath, surely people, whose work is accomplished only with hard work and fatigue, must rest on the Sabbath.]-[from Mechilta]   וינח ביום השביעי: כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת:
blessed…and sanctified it: He blessed it with manna to double it on the sixth day-"double bread"-and He sanctified it with manna, that it did not fall then [on the Sabbath]. — [from Mechilta]   ברך, ויקדשהו: ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:
12. Honor your father and your mother, in order that your days be lengthened on the land that the Lord, your God, is giving you.   יב. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
in order that your days be lengthened: If you honor [your parents], your days will be lengthened, and if not, they will be shortened. The words of the Torah are written briefly; they are explained by deriving the negative from the affirmative and the affirmative from the negative. — [from Mechilta]   למען יאריכון ימיך: אם תכבד יאריכון, ואם לאו יקצרון, שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן:
13. You shall not murder. You shall not commit adultery. You shall not steal. You shall not bear false witness against your neighbor.   יג. לֹא תִּרְצָח: ס לֹא תִּנְאָף: ס לֹא תִּגְנֹב: ס לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
You shall not commit adultery: Adultery applies only [to relations] with a married woman, as it is said: "[And a man who commits adultery with the wife of a[nother] man, who commits adultery with the wife of his neighbor,] [both] the adulterer and the adulteress shall be put to death" (Lev. 20:10); [and it says,] “[You are] the adulterous wife, who, instead of her husband, takes strangers” (Ezek. 16:32). [In both these verses, the term “adultery” is used in reference to the extramarital relations of a married woman.]   לא תנאף: אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר (ויקרא כ י) מות יומת הנואף והנואפת, ואומר (יחזקאל טז לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים:
You shall not steal: The text refers to kidnapping. [The verse] “You shall not steal” (Lev. 19:11) refers to stealing money. Or perhaps this one [verse] refers only to stealing money and the one written further (in Lev.) refers to kidnapping? You must admit that [the meaning of] a statement is derived from its context. Just as [the former two commandments] “You shall not murder” [and] “You shall not commit adultery” refer to capital sins, “You shall not steal” also refers to a capital sin [i.e., a sin punishable by death]. — [from Sanh. 86a]   לא תגנב: בגונב נפשות הכתוב מדבר. לא תגנובו (ויקרא יט יא) בגונב ממון. או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות, אמרת דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח, לא תנאף, מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין:
14. You shall not covet your neighbor's house. You shall not covet your neighbor's wife, his manservant, his maidservant, his ox, his donkey, or whatever belongs to your neighbor."   יד. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶך ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:
15. And all the people saw the voices and the torches, the sound of the shofar, and the smoking mountain, and the people saw and trembled; so they stood from afar.   טו. וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:
And all the people saw: [This] teaches [us] that there was not one blind person among them. From where do we know that [there was] no mute person among them? The Torah states: “And all the people replied” (Exod. 19:8). From where do we know that there was no deaf person among them? The Torah states: “We will do and hear” (Exod. 24:7). [from Mechilta]   וכל העם ראים: מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):
the voices: They saw what was audible, which is impossible to see elsewhere. — [from Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai]   ראים את הקולות: רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר:
the voices: Emanating from the mouth of the Almighty. Many voices, voices coming from every direction, and from the heavens, and from the earth. — [Rashi above, verse 2]   את הקולת: היוצאין מפי הגבורה:
and trembled: Heb. וַיָנֻעוּ נוֹעַ means only trembling. — [from Mechilta]   וינעו: (שם) אין נוע אלא זיע:
so they stood from afar: They were drawing backwards twelve mil, as far as the length of their camp. The ministering angels came and assisted them [in order] to bring them back, as it is said: “Kings of hosts wander; yea they wander” (Ps. 68:13). [from Shab. 88b]   ויעמדו מרחק: היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירם, שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות ידודון ידודון:
16. They said to Moses, "You speak with us, and we will hear, but let God not speak with us lest we die."   טז. וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת:
17. But Moses said to the people, "Fear not, for God has come in order to exalt you, and in order that His awe shall be upon your faces, so that you shall not sin."   יז. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:
in order to exalt you: To magnify you in the world, so that your name should circulate among the nations, that He in His glory revealed Himself to you. — [from Mechilta]   לבעבור נסות אתכם: לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם:
to exalt: נַסוֹת, an expression of exaltation and greatness, similar to “lift up a banner (נֵס)” (Isa. 62:10); “will I raise My standard (נִסִי)” (Isa. 49:22); “and like a flagpole (וְכַנֵּס) on a hill” (Isa. 30:17), which is upright. [Thus all these words signify “raising up.”]   נסות: לשון הרמה וגדולה, כמו (ישעיה סב י) הרימו נס, ארים נסי (ישעיהו מט כב), וכנס על הגבעה (ישעיהו ל, יז), שהוא זקוף:
and in order that His awe: By way of the fact that you saw that He is feared and dreaded, you will know that there is none beside Him and you will fear him.   ובעבור תהיה יראתו: על ידי שראיתם אותו יראוי ומאוים, תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו:
18. The people remained far off, but Moses drew near to the opaque darkness, where God was.   יח. וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים:
drew near to the opaque darkness: Within three partitions: darkness, cloud, and opaque darkness, as it is said: “And the mountain was burning with fire unto the heart of the heavens, darkness, cloud, and opaque darkness” (Deut. 4:11). Opaque darkness is [synonymous with] “the thickness of the cloud,” [concerning] which He [God] had said to him [Moses], “Behold, I am coming to you in the thickness of the cloud” (Exod. 19:9). [from Mechilta]   נגש אל הערפל: לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל שנאמר (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן, שנאמר לו (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן:
19. The Lord said to Moses, "So shall you say to the children of Israel, You have seen that from the heavens I have spoken with you.   יט. וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:
So shall you say: with this language. — [from Mechilta] I.e., with this exact wording and in Hebrew. — [Mechilta]   כה תאמר: בלשון הזה:
You have seen: There is a difference between what a person sees and what others tell him. [Concerning] what others tell him, sometimes his heart is divided whether to believe [it or not]. — [from Mechilta]   אתם ראיתם: יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:
from the heavens I have spoken: But another verse states: “The Lord descended upon Mount Sinai” (Exod. 19:20). The third verse comes and harmonizes them: “From the heavens He let you hear His voice in order to discipline you, and on earth He showed you His great fire” (Deut. 4:36). His glory was in heaven, His fire and His power were on the earth. Alternatively, He bent down the [lower] heavens and the highest heavens and spread them out upon the mountain. So [Scripture] says: “And He bent the heavens, and He came down” (Ps. 18:10). [from Mechilta]   כי מן השמים דברתי: וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר, וכן הוא אומר (תהלים יח י) ויט שמים וירד:
20. You shall not make [images of anything that is] with Me. Gods of silver or gods of gold you shall not make for yourselves.   כ. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:
You shall not make [images of anything that is] with Me: You shall not make a likeness of my servants who serve Me on high. — [from Mechilta, R.H. 24]   לא תעשון אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום:
Gods of silver: This [statement] comes to warn about the cherubim, which you make to stand with Me [in the Temple], that they may not be [made] of silver, for if you deviate to make them of silver, they are to Me as gods. — [from Mechilta]   אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:
or gods of gold: This [statement] comes to warn [us] that one shall not add [more cherubim] to [the two, which is the number God required]. For if you make four [cherubim], they are to Me as gods of gold. — [from Mechilta]   ואלהי זהב: בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב:
you shall not make for yourselves: You shall not say, “I will make cherubim in the synagogues and in the study halls, in the manner that I make [them] in the Temple.” Therefore, it says: “you shall not make for yourselves.” -[from Mechilta]   לא תעשו לכם: לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:
21. An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter beside it your burnt offerings and your peace offerings, your sheep and your cattle. Wherever I allow My name to be mentioned, I will come to you and bless you.   כא. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
An altar of earth: Attached to the ground, [meaning] that it should not be built on pillars or on a block of wood (another version: [on] a base). [According to the Mechilta and Rashi on Zev. 58a, the reading is “archways.”] Alternatively, [מִזְבַָּח אִדָמָה means] that he [Moses] would fill the hollow of the altar with earth when they [the Israelites] encamped. [from Mechilta]   מזבח אדמה: מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים. דבר אחר שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן:
you shall make for Me: That from the beginning, it shall be made in My name. [I.e., it should not be made for another purpose and then later used as an altar.]-[from Mechilta]   תעשה לי: שתהא תחילת עשייתו לשמי:
and you shall slaughter beside it: Heb. עָלָיו, like “And beside it (וְעָלָיו) was the tribe of Manasseh” (Num. 2:20). Or perhaps עָלָיו means literally “upon it.” Therefore, Scripture says: “the flesh and the blood on the altar of the Lord, your God” (Deut. 12:27), [meaning that only the flesh and blood are to be put on the altar] but the slaughtering is not [to be performed] on top of the altar. — [from Mechilta]   וזבחת עליו: אצלו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. או אינו אלא עליו ממש, תלמוד לומר (דברים יב כז) הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך, ואין שחיטה בראש המזבח:
your burnt offerings and your peace offerings: which are from your sheep and your cattle. “Your sheep and your cattle” is the explanation of “your burnt offerings and your peace offerings.”   את עלתיך ואת שלמיך: אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך, פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך:
Wherever I allow My name to be mentioned, I will come to you and bless you: Heb. אַזְכִּיר, lit., I will mention. [This should apparently read ךְתַּזְכִּיר, you will mention. Therefore, Rashi explains that it means: whenever] I will permit you to mention My Explicit Name, there I will come to you and bless you. I will cause My Shechinah to rest upon you. From here you learn that permission was given to mention the Explicit Name only in the place to which the Shechinah comes, and that is in the Temple in Jerusalem. There permission was given to the priests to mention the Explicit Name when they raise their hands to bless the people. — [from Mechilta, Sifrei, Num. 6:23, Sotah 38a]   בכל המקום אשר אזכיר את שמי: אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם:
22. And when you make for Me an altar of stones, you shall not build them of hewn stones, lest you wield your sword upon it and desecrate it.   כב. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ:
And when you make for Me an altar of stones: Heb. אִם. Rabbi Ishmael says: Every [mention of] אִם in the Torah is optional except [for] three. [One of them is in this verse:] “And when (אִם) you make Me an altar of stones.” Behold, this אִם serves as an expression of כַּאִשֶׁר, when, [meaning] and “when you make Me an altar of stones, you shall not build them of hewn stones.” [This אִם cannot mean “if,”] for it is incumbent upon you to build an altar of stones, for it is said: “[Of] whole stones shall you build” (Deut. 27:6). Similarly, “When (אִם) you lend money” (Exod. 22:24) is obligatory, for it is said: “and you shall lend him” (Deut. 15:8). This one, too, serves as an expression of כַּאִשֶׁר, when. Similarly, “And when (אִם) you offer up a first fruits offering” (Lev. 2:14). This is the omer offering, which is [also] obligatory. Thus [all] these instances of אִם are not conditional but are definite and serve as an expression of כַּאִשֶׁר, when. — [from Mechilta]   ואם מזבח אבנים: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה, וכן (שמות כב כד) אם כסף תלוה, חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר, שהיא חובה, ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:
hewn stones: Heb. גָזִית, an expression of shearing (גְּזִיזָה), [meaning] that [the stone-cutter] hews them and cuts them (וַּמְסַךְתְּתָן) with iron [tools].   גזית: לשון גזיזה שפוסלן ומסתתן בברזל:
lest you wield your sword upon it: Heb. כִּי. This [instance of] כִּי serves as an expression of פֶּן, lest, which is the same as “perhaps.” Perhaps you will wield your sword upon it.   כי חרבך הנפת עליה: הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:
and desecrate it: Thus you have learned that if you wield iron upon it, you have desecrated it, for the altar was created to lengthen man’s days, and iron was created to shorten man’s days [because it is used to make swords]. It is improper that the “shortener” be wielded over the “lengthener” (Middoth 3:4). Moreover, the altar makes peace between Israel and their Father in heaven. Therefore, the cutter and destroyer shall not come upon it. The matter is a kal vachomer [a fortiori] conclusion-if [concerning the] stones, which neither see, hear, nor speak, because [of the fact that] they make peace, the Torah said, “You shall not wield iron upon them” (Deut. 27:5), how much more [are we certain that] one who makes peace between husband and wife, between family and family, between man and his fellow, will have no troubles befall him!-[from Mechilta]   ותחללה: הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:
23. And you shall not ascend with steps upon My altar, so that your nakedness shall not be exposed upon it.' "   כג. וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו:
And you shall not ascend with steps: When you build a ramp for the altar, do not make it with steps, eschalons in Old French, but it must be smooth and slanting. — [from Mechilta].   ולא תעלה במעלות: כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות אישיקלונ"ש בלעז [מדרגות] אלא חלק יהא ומשופע:
so that your nakedness shall not be exposed: Because due to the steps, you must widen your stride, although it would not be an actual exposure of nakedness, for it is written: “And make them linen pants” (Exod. 28:42). Nevertheless, widening the strides is close to exposing the nakedness [of the one ascending the steps], and you behave toward them [the stones] in a humiliating manner. Now these matters are a kal vachomer [a fortiori] conclusion, that if [concerning] these stones-which have no intelligence to object to their humiliation-the Torah said that because they are necessary, you shall not behave toward them in a humiliating manner. [In contrast,] your friend, who is [created] in the likeness of your Creator and who does object to being humiliated, how much more [must you be careful not to embarrass him]!-[from Mechilta]   אשר לא תגלה ערותך: שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:
Print
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG