Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 24

Bereishit - Genesis - Chapter 24

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 24

1. And Abraham was old, advanced in days, and the Lord had blessed Abraham with everything.   א. וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:
had blessed Abraham with everything: [The word] בַּכֹּל is numerically equal to בֵּן [son]. Since he had a son, he had to find him a wife.   ברך את אברהם בכל: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:
2. And Abraham said to his servant, the elder of his house, who ruled over all that was his, "Please place your hand under my thigh.   ב. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:
the elder of his house: Since [the word זְקַן] is in the construct state, it is vowelized זְקַן.   זקן ביתו: לפי שהוא דבוק נקוד זקן:
under my thigh: (Shev. 38) Since one who swears must take with his hand an article related to a mitzvah such as a Torah scroll or Tefillin, and circumcision was his first mitzvah, and he had fulfilled it with pain, it was dear to him; so he took it.   תחת ירכי: לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:   
3. And I will adjure you by the Lord, the God of the heaven and the God of the earth, that you will not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites, in whose midst I dwell.   ג. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
4. But you shall go to my land and to my birthplace, and you shall take a wife for my son, for Isaac."   ד. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
5. And the servant said to him, "Perhaps the woman will not wish to go after me to this land. Shall I return your son to the land from which you came?"   ה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:
6. And Abraham said to him, "Beware, lest you return my son back there.   ו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:
7. The Lord, God of the heavens, Who took me from my father's house and from the land of my birth, and Who spoke about me, and Who swore to me, saying, 'To your seed will I give this land' He will send His angel before you, and you shall take a wife for my son from there.   ז. יְהֹוָה | אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:
The Lord, God of the heavens, Who took me from my father’s house: But he did not say, “and the God of the earth,” whereas above (verse 3) he said, “And I will adjure you [by the Lord, the God of the heaven and the God of the earth].” He said to him,“Now He is the God of the heaven and the God of the earth, because I have made Him familiar in the mouths of the people, but when He took me from my father’s house, He was the God of the heavens but not the God of the earth, because mankind did not acknowledge Him, and His name was not familiar on the earth.”   ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי: ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
from my father’s house: from Haran.   מבית אבי: מחרן:
and from the land of my birth: from Ur of the Chaldees.   ומארץ מולדתי: מאור כשדים:
and Who spoke about me: [Here לִי means]“concerning me,” like אֲשֶׁר דִבֵּר,“who spoke concerning me.” Similarly, every לִי, לוֹ, and לָהֶם used in conjunction with the verb דבר -speak-is to be interpreted in the sense of עַל,“concerning,” and their Aramaic translation is עִלֵי, עִלוֹהִי, עִלֵיהוֹן. For in conjunction with דִּבּוּר, the use of the terms לִי, לוֹ, and לָהֶם is inappropriate, but rather אֵלַי, אֵלָיו and אִלֵיהֶם [are to be used], and their Aramaic translation is עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן However, following the expression אִמִירה [saying], the terms לִי, לוֹ, and לָהֶם are appropriate.   ואשר דבר לי: לצרכי, כמו (מלכים א' ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:
and Who swore to me: At the Covenant Between the Parts.   ואשר נשבע לי: בין הבתרים:
8. And if the woman will not wish to go after you, you will be absolved of this, my oath; only do not return my son back there."   ח. וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:
you will be absolved of this, my oath: And take him a wife from the daughters of Aner, Eshkol, and Mamre. — [From Gen. Rabbah 49:8]   ונקית משבועתי וגו': וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:
only…my son: “Only” is restrictive. My son will not return, but Jacob, my grandson, will ultimately return.   רק את בני וגו': רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור:
9. And the servant placed his hand under the thigh of Abraham his master, and he swore to him concerning this matter.   ט. וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה:
10. And the servant took ten camels of his master's camels, and he went, and all the best of his master was in his hand; and he arose, and he went to Aram naharaim, to the city of Nahor.   י. וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:
of his master’s camels: (Gen. Rabbah 59:11). They were distinguishable from other camels by the fact that they would go out muzzled to prevent robbery, that they should not graze in strangers’ fields.   מגמלי אדוניו: נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
all the best of his master was in his hand: (Gen. Rabbah ad loc.) He wrote a gift deed to Isaac for everything he owned, so that they would hasten [lit., jump] to send him their daughter.   וכל טוב אדוניו בידו: שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
Aram-naharaim: [lit., Aram of the two rivers.] It is situated between two rivers.   ארם נהרים: בין שתי נהרות יושבת:
11. And he made the camels kneel outside the city beside the well of water, at eventide, at the time the maidens go out to draw water.   יא. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
And he made the camels kneel: He made them lie down. — [Gen. Rabbah 59:11, Targum Jonathan]   ויברך הגמלים: הרביצם:  
12. And he said, "O Lord, the God of my master Abraham, please cause to happen to me today, and perform loving kindness with my master, Abraham.   יב. וַיֹּאמַר | יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
13. Behold, I am standing by the water fountain, and the daughters of the people of the city are coming out to draw water.   יג. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
14. And it will be, [that] the maiden to whom I will say, 'Lower your pitcher and I will drink,' and she will say, 'Drink, and I will also water your camels,' her have You designated for Your servant, for Isaac, and through her may I know that You have performed loving kindness with my master."   יד. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:
her have You designated: She is worthy of him, for she will perform acts of kindness, and she is fit to enter the house of Abraham; and the expression הֹכַחְתָּ means “You chose,” esprover in Old French.   אותה הכחת: ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם. ולשון הוכחת ביררת, אפרוביש"ט בלע"ז [להראות בבירור]:
and through her may I know: An expression of supplication:“Let me know through her.”   ובה אדע: לשון תחנה, הודע לי בה:
that You have performed loving-kindness: If she will be from his family and fit for him, I will know that You have performed loving-kindness.   כי עשית חסד: אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:
15. Now he had not yet finished speaking, and behold, Rebecca came out, who had been born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham's brother, and her pitcher was on her shoulder.   טו. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:
16. Now the maiden was of very comely appearance, a virgin, and no man had been intimate with her, and she went down to the fountain, and she filled her pitcher and went up.   טז. וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
a virgin: from the place of her virginity. — [Gen. Rabbah 60:5]   בתולה: ממקום בתולים:
and no man had been intimate with her: in an unnatural way. Since the daughters of the gentiles would preserve their virginity but were promiscuous in unnatural ways, Scripture attests that she was completely innocent. — [Gen. Rabbah ad loc.]   ואיש לא ידעה: שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:
17. And the servant ran toward her, and he said, "Please let me sip a little water from your pitcher."   יז. וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
And the servant ran toward her: Because he saw that the water had risen toward her. — [Gen. Rabbah ad loc.]   וירץ העבד לקראתה: לפי שראה שעלו המים לקראתה:
Please let me sip: An expression of swallowing, humer in Old French.   הגמיאיני נא: לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז [לגמוא]:
18. And she said, "Drink, my lord." And she hastened and lowered her pitcher to her hand, and she gave him to drink.   יח. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:
and lowered her pitcher: from her shoulder.   ותורד כדה: מעל שכמה:
19. And she finished giving him to drink, and she said, "I will also draw for your camels, until they will have finished drinking."   יט. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
until they will have finished drinking: Here the word אִם is used in the sense of אִשֶׁר, that   עד אם כלו: הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו, די ספקון, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן:
they will have finished: Onkelos renders: until they have had enough, because that is the end of their drinking, when they have drunk their fill.  
20. And she hastened, and she emptied her pitcher into the trough, and she ran again to the well to draw water, and she drew for all his camels.   כ. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:
and she emptied: וַתְּעַר is an expression of emptying. There are many examples in the language of the Mishnah:“One who empties (הַמְעָרֵה) from one vessel to another.” It is also found in Scripture (Psalms 141:8):“Do not cast out (תְּעַר) my soul” ; (Isa. 53:12):“That he poured out (הֶעֱרָה) his soul to death.”   ותער: לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה (תהלים קמא ח) אל תער נפשי, (ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו:
the trough: A hollow stone from which the camels drink.   השקת: אבן חלולה ששותים בה הגמלים:
21. And the man was astonished at her, standing silent, [waiting] to know whether the Lord had caused his way to prosper or not.   כא. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהֹוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
was astonished: Heb. מִשְׁתָּאֵה, an expression of desolation, as in (Isa. 6:11):“[until] the cities become desolate (שָׁאוּ) …and [the ground] lies waste (תִּשָׁאֶה) and desolate.”   משתאה: לשון שאייה, כמו (ישעיה ו יא) שאו ערים, תשאה שממה:
was astonished: מִשְׁתָּאֵה [means that] he was astonished and startled because he saw his efforts on the verge of succeeding, but he did not yet know whether she was of Abraham’s family or not. Do not be surprised by the letter“tav” in the word מִשׁ ְתָּאֵה [since the root is שׁאה], because there is no word [verb] whose first root-letter is a “shin,” which is used in the reflexive [Hitpa’el] form, in which a“tav” does not separate the first two letters of the root, e.g. מִשְׁתָּאֵה [here]; or (Isa. 59:15) מִשְׁתּוֹלֵל which is from the same root as תּשׁוֹלָל or (ibid. 59:16) וַיִּשְׁתּוֹמֵם, from the same root as שְׁמָמָה or (Micah 6:16):“And the statutes of Omri shall be observed (וַיִּשְתַמֵּר),” from the same root as וַיִּשְׁמֹר. Here too, מִשְׁתָּאֵה is from the same root as תִּשָׁאֶה. And just as you find the expression מְשׁוֹמֵם used concerning a person who is astonished, dumbfounded, and engrossed in thought, as in (Job 18:20):“Those who come after shall be astonished (נָשַׁמּוּ) at his day” ; or (Jer. 2:12):“O heavens, be ye astonished (שׁוֹמּוּ)” ; or (Dan. 4: 16):“He was bewildered (אֶשְׁתּוֹמַם) for awhile”; so can you explain the expression שְׁאִיָה as referring to a person who is astonished and engrossed in thought. Onkelos, however, renders it as an expression of waiting (שְׁהִיָה) :“and the man waited (שָׁהֵי) ,” [meaning that] he waited and stood in one place to see“whether the Lord had made his way prosper.” However, we cannot translate מִשְׁתָּאֵה as meaning שָׁתֵי,“to drink,” because [the word מִשְׁתָּאֵה] does not mean drinking, for the “aleph” does not occur in the verb“to drink” (שְׁתִּיָה).   משתאה: משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח. אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי"ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה, (ישעיה נט טו) משתולל מגזרת שולל, (שם נט טז) וישתומם מגזרת שממה, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו (איוב יח כ) על יומו נשמו אחרונים, (ירמיה ב יב) שומו שמים, (דניאל ד טז) אשתומם כשעה חדא, כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהייה וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה:
was astonished at her: [לָהּ means] he was astonished about her, as in [above 20:13]:“Say about me (לִי) , ‘He is my brother’ ” ; and as in [26:7]:“The people of the place asked about his wife (לְאִשׁתּוֹ) .”   משתאה לה: משתומם עליה כמו (לעיל כ יג) אמרי לי אחי הוא, וכמו (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו:
22. Now it came about, when the camels had finished drinking, [that] the man took a golden nose ring, weighing half [a shekel], and two bracelets for her hands, weighing ten gold [shekels].   כב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
half [a shekel]: This alludes to the shekels of Israel, half a shekel per head. — [Targum Jonathan]   בקע: רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:
and two bracelets: An allusion to the two Tablets paired together. — [Gen. Rabbah (60:6), Targum Jonathan]   ושני צמידים: רמז לשני לוחות מצומדות:
weighing ten gold [shekels]: An allusion to the Ten Commandments [inscribed] on them. — [Gen. Rabbah 60:6]   עשרה זהב משקלם: רמז לעשרת הדברות שבהן:
23. And he said, "Whose daughter are you? Please tell me. Is there place for us for lodging in your father's house?"   כג. וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
And he said,"Whose daughter are you?: He asked her this after giving her [the gifts] because he was confident that in the merit of Abraham, the Holy One, blessed be He, had caused his way to prosper.   ויאמר בת מי את: לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו:
for lodging: לִין means one night’s lodging. - לִין is a noun. But she replied, לָלוּן, meaning many lodgings. — [Gen. Rabbah 60:6] [Since לָלוּן is a verb, it does not limit the number of lodgings.]   ללין: לינה אחת. לין שם דבר והיא אמרה ללון כמה לינות:
24. And she said to him, "I am the daughter of Bethuel, the son of Milcah, whom she bore to Nahor."   כד. וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
the daughter of Bethuel: She answered his first question first and his last question last.   בת בתואל: השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
25. And she said to him, "Both straw and fodder are plentiful with us; [there is] also a place to lodge."   כה. וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:
fodder: All camel food is called מִסְפּוֹא, such as straw and barley.   מספוא: כל מאכל הגמלים קרוי מספוא כגון תבן ושעורים:
26. And the man kneeled and prostrated himself to the Lord.   כו. וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה:
27. And he said, "Blessed is the Lord, the God of my master, Abraham, Who has not forsaken His loving kindness and His truth from my master. As for me, the Lord led me on the road to the house of my master's kinsmen."   כז. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
on the road: on the designated road, the straight road, on the very road that I needed. Likewise, every “beth,” “lammed,” and “hey,” that serve as a prefix and are vowelized with a “pattach” refer to something specific, already mentioned elsewhere, or of [some object] where it is clear and obvious about what one is speaking. [i.e., The“pattach” under the prefix denotes the הֵא הַיְדִיעָה, the definite article.]   בדרך: דרך המיומן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך. וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:
28. And the maiden ran, and she told her mother's house what had happened.   כח. וַתָּרָץ הַנַּעֲרָה וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
her mother’s house: It was customary for women to have a house in which to stay to do their work, and a daughter confides only in her mother. — [Gen. Rabbah 60:7]   לבית אמה: דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:
29. Now Rebecca had a brother whose name was Laban, and Laban ran to the man outside, to the fountain.   כט. וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן:
and Laban ran: Why did he run and for what did he run? “Now it came to pass, when he saw the nose ring,” he said, “This person is rich,” and he set his eyes on the money. — [Gen. Rabbah 60:7]   וירץ: למה וירץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:
30. And it came to pass, when he saw the nose ring and the bracelets on his sister's hands, and when he heard the words of his sister Rebecca, saying, "So did the man speak to me, " that he came to the man, and behold, he was standing over the camels at the fountain.   ל. וַיְהִי | כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
over the camels: to guard them, as (above 18:8):“And he was standing over them,” in order to serve them.   על הגמלים: לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:
31. And he said, "Come, you who are blessed of the Lord. Why should you stand outside, when I have cleared the house, and a place for the camels?"   לא. וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהֹוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:
when I have cleared the house: of idolatry. — [Gen. Rabbah 60:7]   פניתי הבית: מעבודה זרה:
32. So the man came to the house and unmuzzled the camels, and he gave straw and fodder to the camels and water to wash his feet and the feet of the men who were with him.   לב. וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
and unmuzzled the camels: He loosened their muzzles, for he would shut their mouths so that they would not graze along the way in fields belonging to others. — [Gen. Rabbah 60:8, Targum Jonathan]   ויפתח: התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:
33. And [food] was set before him to eat, but he said, "I will not eat until I have spoken my words." And he said, "Speak."   לג. וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:
until I have spoken: Here אִם serves as an expression of אִשֶׁר, [that] and as an expression of כּי, as in (below 49: 10):“Until (עַד כִּי) Shiloh will come.” This is what our Sages of blessed memory said (Rosh Hashanah 3a): The word כִּי serves for four meanings. One of these is [the Aramaic] אִי, which is equivalent to [the Hebrew] אִם.   עד אם דברתי: הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו (לקמן מט י) עד כי יבא שילה, וזה שאמרו חכמינו ז"ל כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:  
34. And he said, "I am Abraham's servant.   לד. וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:
35. And the Lord blessed my master exceedingly, and he became great, and He gave him sheep and cattle, silver and gold, man servants and maid servants, camels and donkeys.   לה. וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים:
36. And Sarah, my master's wife, bore a son to my master after she had become old, and he gave him all that he possesses.   לו. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
and he gave him all that he possesses: He showed them a gift deed.   ויתן לו את כל אשר לו: שטר מתנה הראה להם:
37. And my master adjured me, saying, 'You shall not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites, in whose land I dwell.   לז. וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ:
You shall not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites: unless you first go to my father’s house, and she will not wish to follow you.   לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני: אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:
38. Instead, you must go to my father's house and to my family, and take a wife for my son.'   לח. אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי:
39. And I said to my master, 'Perhaps the woman will not follow me?'   לט. וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי:
Perhaps the woman will not follow me: It [the word אֻלַי (perhaps)] is written [without a“vav” and may be read] אֵלַי (to me). Eliezer had a daughter, and he was looking for a pretext so that Abraham would tell him, to turn to him, to marry off his daughter to him (Isaac). Abraham said to him,“My son is blessed, and you are cursed [Eliezer was a descendant of Canaan who had been cursed by Noah], and an accursed one cannot unite with a blessed one.”   אלי לא תלך האשה: אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:  
40. And he said to me, 'The Lord, before Whom I walked, will send His angel with you and make your way prosper, and you shall take a wife for my son from my family and from my father's house.   מ. וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהֹוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי:
41. You will then be absolved from my oath, when you come to my family, and if they do not give [her] to you, you will be absolved from my oath.'   מא. אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי:
42. So I came today to the fountain, and I said, 'O Lord, God of my master Abraham, if You desire to prosper my way upon which I am going   מב. וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ:
So I came today: Today I left, and today I arrived. From here we learn that the earth shrank for him [i.e., his journey was miraculously shortened]. Rabbi Acha said: The ordinary conversation of the servants of the Patriarchs is more beloved before the Omnipresent than the Torah of their sons, for the section dealing with Eliezer is repeated in the Torah, whereas many fundamentals of the Torah were given only through allusions. — [Gen. Rabbah 60:8]   ואבא היום: היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:
43. Behold, I am standing by the water fountain. When a maiden comes out to draw [water], I will say to her, 'Please, give me a little water to drink from your pitcher.'   מג. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
44. And [if] she will say to me, 'You too may drink, and I will also draw water for your camels,' she is the woman whom the Lord has designated for my master's son.'   מד. וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהֹוָה לְבֶן אֲדֹנִי:
You too: [The word] גַּם (also), includes the people who were with him.   גם אתה: גם לרבות אנשים שעמו:
designated: [Meaning]: He clarified and made known, and likewise, every expression of הוֹכָחָה in Scripture denotes clarification of a matter.   הוכיח: בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:
45. I had not yet finished speaking thus in my heart, and behold, Rebecca came out with her pitcher on her shoulder, and she went down to the fountain and drew water, and I said to her, 'Please give me to drink.'   מה. אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא:
I had not yet finished: [Meaning]:“I was not yet finishing.” And similarly, wherever the present tense is called for, sometimes the past tense is used, and it could have been written טֶרֶם כִּלִתִי (past tense), “I had not yet finished;” and sometimes the future tense is used. An example [that a verb denoting continuous action is sometimes expressed in the past and sometimes in the future] is (Job 1: 5):“for Job would say” (אָמַר) : this is in the past tense.“So would Job do” (יַעִשֶׂה) : this is in the future tense. But the meaning of both is in the present tense, [namely] “for so would Job say: Perhaps my sons have sinned? and so he would do this” [in a continuous fashion].   טרם אכלה: טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו (איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר, (שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד. ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:
46. And she hastened and lowered her pitcher from upon her, and she said, 'Drink, and I will also water your camels.' So I drank, and she also watered the camels.   מו. וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה:
47. And I asked her, and I said, 'Whose daughter are you?' And she replied, 'The daughter of Bethuel the son of Nahor, whom Milcah bore to him.' And I placed the nose ring on her nose and the bracelets on her hands.   מז. וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ:
And I asked…and I placed: He reversed the sequence of events, because, in fact, he had first given [her the jewelry] and then asked [about her family]. But [he changed the order] lest they catch him in his words and say,“How did you give her [the jewelry] when you did not yet know who she was?”   ואשאל ואשים: שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:
48. And I kneeled and prostrated myself to the Lord, and I blessed the Lord, the God of my master Abraham, Who led me on the true path, to take the daughter of my master's brother for his son.   מח. וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהֹוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ:
49. And now, if you will do loving kindness and truth with my master, tell me, and if not, tell me, and I will turn to the right or to the left."   מט. וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל:
to the right: [This refers to a wife] from the daughters of Ishmael.   על ימין: מבנות ישמעאל:
to the left: [This refers to a wife] from the daughters of Lot, who dwelt to the left of Abraham (Gen. Rabbah 60:9).   על שמאל: מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:
50. And Laban and Bethuel answered and said, "The matter has emanated from the Lord. We cannot speak to you either bad or good.   נ. וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיהֹוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב:
And Laban and Bethuel answered: He [Laban] was wicked and jumped to reply before his father.   ויען לבן ובתואל: רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו:
We cannot speak to you: to refuse in this matter, either with an unfavorable reply, or with an appropriate reply, because it is obvious that the matter has emanated from the Lord, according to your words, that He designated her for you.   לא נוכל דבר אליך: למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך:
51. Behold Rebecca is before you, take [her] and go, and let her be a wife for your master's son, as the Lord has spoken."   נא. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:
52. Now it came to pass when Abraham's servant heard their words, that he prostrated himself on the ground to the Lord.   נב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהֹוָה:
that he prostrated himself on the ground: From here [we learn] that we must give thanks for good tidings.   וישתחו ארצה: מכאן שמודים על בשורה טובה:
53. And the servant took out silver articles and golden articles and garments, and he gave [them] to Rebecca, and he gave delicacies to her brother and to her mother.   נג. וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ:
and… delicacies: Heb. וּמִגְדָּנוֹת. An expression of sweet fruits (מְגָדִים), for he had brought with him various kinds of fruits of the Land of Israel.   ומגדנות: לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:
54. And they ate and drank, he and the men who were with him, and they lodged, and they arose in the morning, and he said, "Send me away to my master."   נד. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי:
and they lodged: Wherever lodging is mentioned in Scripture, it refers to one night’s lodging.   וילינו: כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:
55. And her brother and her mother said, "Let the maiden stay with us a year or ten [months]; afterwards she will go."   נה. וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:
And her brother and her mother said: And where was Bethuel? He wanted to stop [Rebecca’s marriage]; so an angel came and slew him. — [Gen. Rabbah 60:12]   ויאמר אחיה ואמה: ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:
a year: יָמִים [means] a year, as in (Lev. 25:29):“the time of its redemption shall be one full year (יָמִים).” For a maiden is granted a period of twelve months to outfit herself with ornaments. — [Kethuboth 57].   ימים: שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:
or ten: [Meaning] ten months, for if you say that יָמִים is [to be understood literally as] days, it is not customary for people who make requests to request a small thing and [to say,] “If you are unwilling, give us more than that.” - [Kethuboth 57].   או עשור: עשרה חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה:
56. But he said to them, "Do not delay me, since the Lord has made my way prosper. Send me away, and I will go to my master."   נו. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:
57. And they said, "Let us call the maiden and ask her."   נז. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ:
And ask her: From here we learn that we may not marry off a woman except with her consent. — [Gen. Rabbah 60: 12]   ונשאלה את פיה: מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:
58. And they summoned Rebecca, and they said to her, "Will you go with this man?" And she said, "I will go."   נח. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:
and she said, “I will go.”: of my own accord, even if you do not desire it.   ותאמר אלך: מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:
59. So they sent away Rebecca their sister and her nurse and Abraham's servant and his men.   נט. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו:
60. And they blessed Rebecca and said to her, "Our sister, may you become thousands of myriads, and may your seed inherit the cities of their enemies."   ס. וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו:
may you become thousands of myriads: May you and your seed receive that blessing that was stated to Abraham on Mount Moriah (above 22:17): “and I will surely multiply your seed, etc.” “May it be His will that those children shall be from you and not from another woman.”   את היי לאלפי רבבה: את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו'. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:
61. And Rebecca and her maidens arose and rode on the camels, and they followed the man; and the servant took Rebecca and left.   סא. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:
62. Now Isaac was on his way, coming from Be'er Lachai Ro'i, and he dwelt in the land of the south.   סב. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:
coming from Be’er Lachai Ro’i: where he had gone to bring Hagar to Abraham his father, that he should marry her (Gen. Rabbah 60:14).   מבוא באר לחי ראי: שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:
and he dwelt in the land of the south: Near that well, as it is said (above 20:1): “And Abraham traveled from there to the south land, and he dwelt between Kadesh and Shur,” and there the well was located, as it is said (above 16:14):“Behold it is between Kadesh and Bered.”   יושב בארץ הנגב: קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:
63. And Isaac went forth to pray in the field towards evening, and he lifted his eyes and saw, and behold, camels were approaching.   סג. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:
to pray: לָשׂוּחַ is an expression of prayer, as in (Ps. 102:1):“He pours out his prayer (שִׂיחוֹ).” - [Gen. Rabbah 60: 14, Ber. 26b] \b 64\b0   לשוח: לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:
64. And Rebecca lifted her eyes, and saw Isaac, and she let herself down from the camel.   סד. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:
and saw Isaac: She saw his majestic appearance, and she was astounded by him (Gen. Rabbah 60:14).   ותרא את יצחק: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו:
and she let herself down: She slipped off toward the earth, as the Targum כִינַת, “and she leaned.” She leaned towards the earth but did not reach the ground, as (above verse 14):“Please lower (הַטִּי) your pitcher,” [which the Targum renders:] אַרְכִינִי [tilt]. Similar to this, (II Sam. 22:10):“And He bent (וַיֵּט) the heavens,” [which the Targum renders:] וְאַרכִין, an expression of leaning towards the earth, and similarly (Ps. 37: 24):“Though he falls (יִפֹּל), he will not be cast down,” meaning that if he falls toward the earth, he will not reach the ground.   ותפל: השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מוטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפול לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:
65. And she said to the servant, "Who is that man walking in the field towards us?" And the servant said, "He is my master." And she took the veil and covered herself.   סה. וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:
and covered herself: וַתִּתְכָּס is in the reflexive form, as in (below 35:8) ַותִּקָּבֵר (and she was buried); (I Sam. 4:18) וַתִּשָּׁבֵר (and it was broken).   ותתכס: לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:
66. And the servant told Isaac all the things that he had done.   סו. וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה:
And the servant told: (Gen. Rabbah 60:15) He revealed to him [Isaac] the miracles that were wrought for him, that the earth had shrunk for him and that Rebecca had come to him providentially as a result of his prayer.   ויספר העבד: גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:
67. And Isaac brought her to the tent of Sarah his mother, and he took Rebecca, and she became his wife, and he loved her. And Isaac was comforted for [the loss of] his mother.   סז. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
to the tent of Sarah his mother: He brought her to the tent, and behold, she was Sarah his mother; i.e., she became the likeness of Sarah his mother, for as long as Sarah was alive, a candle burned from one Sabbath eve to the next, a blessing was found in the dough, and a cloud was attached to the tent. When she died, these things ceased, and when Rebecca arrived, they resumed (Gen. Rabbah 60:16).   האהלה שרה אמו: ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו:
for…his mother: It is the way of the world that, as long as a person’s mother is alive, he is attached to her, but as soon as she dies, he finds comfort in his wife. — [Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 32.]   אחרי אמו: דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG