Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Devarim - Deuteronomy - Chapter 10

Devarim - Deuteronomy - Chapter 10

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 10

1. At that time, the Lord said to me, "Hew for yourself two stone tablets like the first ones and come up to Me onto the mountain, and make for yourself a wooden ark,   א. בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהֹוָה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ:
At that time: At the end of forty days [which was the first of Elul], God was reconciled with me and said to me, “Hew for yourself [two tablets],” and afterwards, “make for yourself a [wooden] ark.” I, however (see verse 3), made the ark first (Tanchuma 10), because [I considered that] when I would come with the tablets in my hand, where would I put them? This was not the ark that Bezalel made, because the Israelites did not occupy themselves with the Mishkan until after Yom Kippur [which was forty days later], for when Moses descended the mountain, he commanded them regarding the construction of the Mishkan . [Then] Bezalel made the Mishkan first, and only afterwards the ark and the [other] furnishings (Ber. 55a). It follows, therefore, that this was another ark, and that was the one that went out with them to battle, but the one Bezalel made did not go out to battle except in the days of Eli, and they were punished for it, and it [the ark] was captured [by the Philistines]. — [Yerushalmi Shekalim 6:1]   בעת ההוא: לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית ארון, ואני עשיתי ארון תחלה, שכשאבוא והלוחות בידי היכן אתנם. ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחלה ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה:
2. And I shall inscribe on the tablets the words that were upon the first tablets which you shattered and you shall place them into the ark.   ב. וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:
3. So I made an ark of acacia wood, and I hewed two stone tablets like the first ones, and I ascended the mountain, with the two tablets in my hand."   ג. וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי:
4. And He inscribed on the tablets, like the first writing, the Ten Commandments, which the Lord had spoken to you on the mountain, from the midst of the fire, on the day of the assembly, and the Lord gave them to me.   ד. וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה אֵלָי:
5. And I turned and came down from the mountain, and placed the tablets in the ark which I had made, and there they were, as the Lord had commanded me.   ה. וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה:
6. The children of Israel journeyed from the wells of B'nei Ya'akan to Moserah; there Aaron died, and there he was buried; and Eleazar his son served as kohen in his stead.   ו. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
And the children of Israel journeyed from the wells of B’nei Ya’akan to Moserah: What is the relevance of this here? Furthermore, did they really journey from the wells of B’nei Ya’akan to Moserah? Was it not from Moserah that they came to the wells of B’nei Ya’akan, as it is said, “And they journeyed from Moseroth [and encamped in B’nei Ya’akan]” (Num. 33:31) ? Moreover, [why does it say:] “there Aaron died”? Did he not die at Mount Hor? If you calculate it, you will find eight stations from Moseroth to Mount Hor! However, [the answer is that] this is also part of the reproof [introduced in Deut. 1:1 and continued through here]: [In effect Moses said,] This, also, you did. When Aaron died on Mount Hor at the end of the forty years and [consequently] the clouds of the Divine Glory departed, you were afraid of the [impending] war with the king of Arad. So you appointed a leader to return to Egypt, and you went back eight stations until B’nei Ya’akan, and from there to Moserah. There, the sons of Levi battled with you. They slew some of you, and you some of them, until they forced you to return by the way you had retreated. From there, you returned to Gudgodah, which is Hor Hagidgad (Num. 33:32).   ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה: מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרות להר ההר, אלא אף זו מן התוכחה, ועוד עשיתם זאת, כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד, ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:
7. From there, they journeyed to Gudgodah, and from Gudgodah to Yotvath, a land with streams of water.   ז. מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם:
And from Gudgodah [to Yotvath…]: And at Moserah, you made a great mourning for the death of Aaron, which was the cause of this [your retreat], and it seemed to you as though he had died there (Yerushalmi Sotah 1:10, Tanchuma, Chukath 18). Moses juxtaposed this reproof with the breaking of the tablets to indicate that the death of the righteous is as grievous to the Holy One, blessed is He, as the day the tablets were broken (Lev. Rabbah 2)], and to inform you that when they said, “Let us appoint a leader [and return to Egypt]” (Num. 14:4)-and divorce ourselves from him [Moses], was as grievous for him as was the day on which they made the golden calf.   ומן הגדגדה וגו': ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת, ונדמה [וגרמה] לכם כאלו מת שם. וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות, לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה, כיום שנשתברו בו הלוחות. ולהודיעך שהוקשה לו מה שאמרו (במדבר יד, ד) נתנה ראש לפרוש ממנו, כיום שעשו בו את העגל:
8. At that time, the Lord separated the tribe of Levi to bear the ark of the covenant of the Lord, to stand before the Lord to serve Him, and to bless in His Name, to this day.   ח. בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
At that time, the Lord separated [the tribe of Levi]: This is connected to the previous context -   בעת ההוא הבדיל ה' וגו': מוסב לענין הראשון:
At that time: During the first year of your departure from Egypt, when you erred [by making] the calf, and the sons of Levi did not thus err, the Omnipresent separated them from you. This verse is juxtaposed to the retreat to B’nei Ya’akan, to tell you that also in this matter, the sons of Levi did not err, but rather remained steadfast in their faith.   בעת ההוא: בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזה לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם:
to bear the ark [of the covenant]: [Referring to] the Levites.   לשאת את ארון: הלוים:
to stand before the Lord, to serve Him, and to bless in His Name: [Referring to] the kohanim , and this is the “raising of the hands” [when they bless the people]. — [Arachin 11a]   לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו: הכהנים, והוא נשיאת כפים:
9. Therefore, Levi has no portion or inheritance with his brothers; the Lord is his inheritance, as the Lord, your God spoke to him.   ט. עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ:
Therefore, Levi has no portion: since they were separated for the service of the altar, and therefore were not free to plow and sow.   על כן לא היה ללוי חלק: לפי שהובדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע:
The Lord is his inheritance: Levi receives his daily fare, designated for him, from the King’s house [i.e., with the gifts due the kohanim , granted them by God].   ה' הוא נחלתו: נוטל פרס מזומן מבית המלך:
10. And I remained on the mountain like the first days forty days and forty nights, and the Lord hearkened to me also at that time; the Lord did not wish to destroy you.   י. וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה יְהֹוָה הַשְׁחִיתֶךָ:
And I remained on the mountain: to receive the latter tablets. Since Moses does not state above how long he remained on the mountain at this last ascent, he again begins with it.   ואנכי עמדתי בהר: לקבל הלוחות האחרונות. ולפי שלא פירש למעלה כמה עמד בהר בעליה אחרונה זו, חזר והתחיל בה:
as the first days: I.e., those of the first tablets. Just as those days were with [God’s] good will, so were these with good will. But the intermediate [forty days], when I remained to pray for you, were in anger.   כימים הראשונים: של לוחות הראשונות, מה הם ברצון אף אלו ברצון. אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס:
11. And the Lord said to me, "Arise, go to lead the travels before the people, so that they may come and possess the land I promised their forefathers to give them.   יא. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם:
And the Lord said to me, [Arise, go, lead before the people]: Although you [Israel] had turned away from following Him, and you had erred with the [golden] calf, He [nonetheless] said to me, “Go, lead the people” (Exod. 32:34).   ויאמר ה' אלי וגו': אף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, וגו'(שמות לב, לד) לך נחה את העם :
12. And now, O Israel, what does the Lord, your God, demand of you? Only to fear the Lord, your God, to walk in all His ways and to love Him, and to worship the Lord, your God, with all your heart and with all your soul,   יב. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
And now, O Israel: Even though you did all this, His mercy and His affection are still upon you, and with all that you have sinned against Him, He demands nothing of you, except only to fear [the Lord, your God,…]   ועתה ישראל: אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו':
Only to fear [the Lord your God,…]: Our Rabbis derived from this verse [“And now… what does… God demand of you”] that everything is in the hands of Heaven except the fear of Heaven (Ber. 33b).   כי אם ליראה וגו': רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
13. to keep the commandments of the Lord and His statutes, which I command you this day, for your good.   יג. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ:
To keep the commandments of the Lord: and this too, is not for nothing, but-for your good-that you should receive a reward.   לשמור את מצות ה': ואף היא לא לחנם, אלא לטוב לך, שתקבלו שכר:
14. Behold, to the Lord, your God, belong the heavens and the heavens of the heavens, the earth, and all that is on it.   יד. הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ:
Behold, to the Lord your God belong: everything, and even so-“Only your forefathers the Lord desired”-out of everything [i.e., the whole universe].   הן לה' אלהיך: הכל ואף על פי כן רק באבותיך חשק ה' מן הכל:
15. Only your forefathers the Lord desired, to love them, and He chose their seed after them you, out of all peoples, as it is this day.   טו. רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהֹוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
[And He chose…] you: Just as you see yourselves as the most beloved of all peoples, as it is this day.   בכם: כמו שאתם (רואים אתכם) חשוקים מכל העמים היום הזה:
16. You shall circumcise the foreskin of your heart, therefore, and be no more stiffnecked.   טז. וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד:
the foreskin of your heart: Heb. עָרְלַת לְבַבְכֶם, the blockage and covering of your heart.   ערלת לבבכם: אוטם לבבכם וכיסויו:
17. For the Lord, your God, is God of gods and the Lord of the lords, the great mighty and awesome God, Who will show no favor, nor will He take a bribe.   יז. כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד:
and Lord of the lords: meaning that no lord will be able to deliver you from His hand.   ואדני האדנים: לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו:
Who will show no favor: if you cast off His yoke,   לא ישא פנים: אם תפרקו עולו:
Nor will He take a bribe: -i.e., to appease Him with money.   ולא יקח שחד: לפייסו בממון:
18. He executes the judgment of the orphan and widow, and He loves the stranger, to give him bread and clothing.   יח. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה:
He executes the judgment of the orphan and widow: [previously, in verse 17,] we had a description of God’s power. Now alongside His power, we find [a description of] His humility (Meg. 31a).   עשה משפט יתום ואלמנה: הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו:
and He loves the stranger, to give him bread and clothing: and this [provision of bread and clothing] is a matter of great importance, for the very essence of our father Jacob prayed for this [as it says],“And if He will give me bread to eat and a garment to wear” (Gen. 28: 20). - [Gen. Rabbah 70:5]   ואהב גר לתת לו לחם ושמלה: ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה התפלל, (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:
19. You shall love the stranger, for you were strangers in the land of Egypt.   יט. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
[You shall love the stranger] for you were strangers: Do not reproach others with your own defect. — [B. M. 59b]   כי גרים הייתם: מום שבך אל תאמר לחברך:
20. You shall fear the Lord, your God, worship Him, and cleave to Him and swear by His Name.   כ. אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:
You shall fear the Lord, your God: and worship Him and cleave to Him. After you have all these qualities, then you may swear by His Name.   את ה' אלהיך תירא: ותעבוד לו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בשמו תשבע:
21. He is your praise and He is your God, Who did these great and awesome things for you, which your eyes have seen.   כא. הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
22. With seventy souls, Your forefathers descended to Egypt, and now the Lord, your God, has made you as the stars of heaven in abundance.   כב. בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG