Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Devarim - Deuteronomy - Chapter 1

Devarim - Deuteronomy - Chapter 1

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 1

1. These are the words which Moses spoke to all Israel on that side of the Jordan in the desert, in the plain opposite the Red Sea, between Paran and Tofel and Lavan and Hazeroth and Di Zahav.   א. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:
These are the words: Since these are words of rebuke and he [Moses] enumerates here all the places where they angered the Omnipresent, therefore it makes no explicit mention of the incidents [in which they transgressed], but rather merely alludes to them, [by mentioning the names of the places] out of respect for Israel (cf. Sifrei).   אלה הדברים: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל:
to all Israel: If he had rebuked only some of them, those who were in the marketplace [i.e., absent] might have said, “You heard from [Moses] the son of Amram, and did not answer a single word regarding this and that; had we been there, we would have answered him!” Therefore, he assembled all of them, and said to them, “See, you are all here; if anyone has an answer, let him answer!” - [from Sifrei]   אל כל ישראל: אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב:
in the desert: [At that time]they were not in the desert, but in the plains of Moab. [Accordingly,] what is [the meaning of] בַּמִּדְבָּר, in the desert? It means that he rebuked them for their having angered Him in the desert by saying, “If only we had died [by the hand of God]” (Exod. 16:3).   במדבר: לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז ג) מי יתן מותנו וגו':
in the plain: in the plain [He rebuked them] regarding the plain, for they had sinned with [the worship of] Baal-Peor at Shittim in the plains of Moab (Num. 25:1-9). [from Sifrei]   בערבה: בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
opposite the Red Sea: [He rebuked] them regarding their rebellion at the Red Sea. When they arrived at the Red Sea, they said, “Is it because there are no graves in Egypt [that you have taken us to die in the desert?]” (Exod. 14:11) Likewise, [they sinned] when they traveled from the midst of the sea, as it is said,“and they were rebellious by the sea, by the Red Sea” (Ps. 106:7), as is found in Arachin (15a).   מול סוף: על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו א):
Between Paran and Tofel and Lavan: Rabbi Yochanan said: We have reviewed the entire Bible, but we have found no place named Tofel or Lavan! However, [the explanation is that] he rebuked them because of the foolish things they had said (תָּפְלוּ) about the manna, which was white (לָבָן) , saying “And our soul loathes this light bread” (Num. 21:5), and because of what they had done in the desert of Paran through the spies. [from Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman]   בין פארן ובין תפל ולבן: אמר רבי יוחנן [רשב"י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
and Hazeroth: Concerning the insurrection of Korach [which took place in Hazeroth] (Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman). Another explanation: He said to them, “You should have learned from what I did to Miriam at Hazeroth because of slander; [nevertheless,] you spoke against the Omnipresent” (Sifrei).   וחצרות: במחלוקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
and Di-Zahav: (lit., enough gold). He rebuked them for the calf they had made as a result of their abundance of gold, as it is said: “and I gave her much silver and gold, but they made it for Baal” (Hosea 2:10). (cf. Sifrei ; Ber. 32a, Eileh Hadevarim Rabbah , Lieberman).   ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
2. "It is eleven days' journey from Horeb by way of Mount Seir to Kadesh Barnea."   ב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
It is eleven days journey from Horeb: Moses said to them: “See what you caused! There is no shorter route from Horeb to Kadesh-Barnea than the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. But you traversed it in three days!” For they traveled from Horeb on the twentieth of lyar, as it is said, “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month [… the children of Israel traveled…]” (Num. 10:11-12). And on the twenty-ninth of Sivan, they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Ta’anith 29a). Subtract from them the thirty days they spent at Kivroth Hataavah (Num. 11:34), where they ate the meat a “month of days,” and the seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be confined [as a mezora’ath] (Num. 12:15); we find therefore, that this entire journey [from Horeb to Kadesh-Barnea] took [only] three days. And to such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your arrival to the land of Canaan, but because you sinned, He made you travel around Mount Seir for forty years. [from Sifrei]   אחד עשר יום מחורב: אמר להם משה ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים, שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם שלושים יום שעשו בקברות התאוה, שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:
3. It came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel according to all that the Lord had commanded him regarding them;   ג. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם:
And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month [… Moses spoke]: This teaches us that he rebuked them only a short while before his death. From whom did he learn [to do] this? From Jacob, who rebuked his sons only a short while before his death. He said, “Reuben, my son, I will tell you why I have not reproved you [for your shortcomings] during all these years: So that you would not leave me and join my brother, Esau.” And for four reasons, one should not reprimand a person except shortly before one’s death: So that one should not rebuke and again have to rebuke him, so as not to cause his friend to feel ashamed when he sees him; etc. These appear in Sifrei . And similarly, Joshua rebuked Israel only shortly before his death (cf. Joshua 24:1-29), and so, Samuel, as it is said, “Behold, testify against me” (I Sam. 12:3) and so, also, David rebuked his son Solomon only shortly before his death (see I Kings 2:1-10).   ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש: מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו:
4. After he had smitten Sihon, king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og, king of the Bashan, who dwelt in Ashtaroth in Edrei.   ד. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:
After He had smitten [Sihon]: Moses said: If I rebuke them before they enter [at least] part of the land, they will say, “What [claim] has this [man] on us? What good has he ever done for us? He has come only to vex us and to find some pretext, for he does not have the power to bring us into the land.” Therefore he [Moses]waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land, and [only] afterwards did he rebuke them. [Sifrei]   אחרי הכותו: אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן:
Sihon… who dwelt in Heshbon: “Even if Sihon himself had not been powerful, but had dwelt in Heshbon, he would have [nevertheless] been powerful because the city was a powerful one; and even had it been another city, and Sihon had dwelt in it, it would have [also] been powerful because the king was powerful. How much more so now, since both the king and the city were powerful!” [Sifrei]   סיחון וגו' אשר יושב וגו': אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון, היה קשה, שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה, שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:
[And Og…] who dwelt in Ashtaroth: [Here, too,] the king was powerful, and the city was powerful. [Sifrei]   אשר יושב בעשתרות: המלך קשה והמדינה קשה:
Ashtaroth: This is an expression denoting sharp cliffs and strength, just as “Ashteroth-karnaim” (Gen. 14:5) [the hard rocks of Karnaim]. And the Ashtaroth [referred to here] is indeed that same Ashteroth-karnaim where the Rephaim [the giants] were, whom Amraphel smote, as it is said, “And they smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim ” (Gen. 14:5). And Og escaped from them, and that is the meaning of that which is stated, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and Scripture states (further, 3:11)“For only Og, king of the Bashan, remained from the remnant of the Rephaim.”   עשתרות: הוא לשון צוקין וקושי כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרנים, ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יד יג) ויבא הפליט, ואומר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
in Edrei: the name of the kingdom. [Sifrei]   באדרעי: שם המלכות:
5. On that side of the Jordan, in the land of Moab, Moses commenced [and] explained this Law, saying,   ה. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:
commenced: , Heb. הוֹאִיל, he commenced, just as“Behold, now I have commenced (הוֹאַלְתִּי)” (Gen. 18:27). [based on Sifrei]   הואיל: התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי:
explained this Law: He explained it to them in seventy languages. [from Midrash Tanchuma 2; Gen. Rabbah 49; see Sotah 32a). Hakethav Vehakabbalah explains this to mean that Moses gave them seventy interpretations to every passage.   באר את התורה: בשבעים לשון פירשה להם:
6. "The Lord our God spoke to us in Horeb, saying, 'You have dwelt long enough at this mountain.   ו. יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:
You have dwelt long enough [at this mountain]: [This is to be interpreted] according to its simple meaning. But there also is an Aggadic explanation: I have given you much greatness and reward for your having dwelt at this mountain: you made the Mishkan , the menorah, and the [other] furnishings; you received the Torah; you appointed a Sanhedrin for yourselves, and captains over thousands and captains over hundreds. [Sifrei]   רב לכם שבת: כפשוטו. ויש מדרש אגדה הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות:
7. Turn and journey, and come to the mountain of the Amorites and to all its neighboring places, in the plain, on the mountain, and in the lowland, and in the south and by the seashore, the land of the Canaanites, and the Lebanon, until the great river, the Euphrates River.   ז. פְּנוּ | וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
Turn and journey: This is the way to Arad and Hormah.   פנו וסעו לכם: זו דרך ערד וחרמה:
and come to the mountain of the Amorites: This is to be understood literally.   ובאו הר האמרי: כמשמעו:
and to all its neighboring places: Ammon, Moab, and Mount Seir.   ואל כל שכניו: עמון ומואב והר שעיר:
in the plain: This refers to the forested plain.   בערבה: זה מישור של יער:
on the mountain: This is the king’s mountain.   בהר: זה הר המלך:
and in the lowland: This is the southern lowland.   ובשפלה: זו שפלת דרום:
and in the south, and by the seashore: [This refers to] Ashkelon, Gaza and Caesarea, etc., as is stated in Sifrei .   ובנגב ובחוף הים: אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי:
until the great river [the Euphrates]: Since it [the Euphrates] is mentioned [in association] with the Land of Israel it is referred to as “great.” A popular parable says: A king’s servant is a king. Associate yourself with the ruler, and [people] will bow down to you; attach yourself to an person anointed [with oil] and you will become anointed [with oil yourself] (Shevuoth 47b).   עד הנהר הגדול: מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול. משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך, קרב לגבי דהינא ואידהן:
8. See, I have set the land before you; come and possess the land which the Lord swore to your forefathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give them and their descendants after them.   ח. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
Behold! I have set [the land before you]: With your own eyes you can see [this]: I do not tell you this from guessing or hearsay (Sifrei).   ראה נתתי: בעיניכם אתם רואים. איני אומר לכם מאומד ומשמועה:
Go in and possess [the land]: No one will contest the matter, and you will not need to go to war. If they [the Israelites] had not sent the spies, [but had trusted God] they would not have needed weapons of war (Sifrei).   באו ורשו: אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין:
to your forefathers: Why does he [Moses] further mention Abraham, Isaac, and Jacob [when the reference“your forefathers” clearly indicates them]? [Their names are mentioned to show that] Abraham is worthy [of God’s oath] by himself, Isaac is worthy by himself, [and] Jacob is worthy by himself (Sifrei).   לאבתיכם: למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו:
9. And I said to you at that time, saying, 'I cannot carry you alone.   ט. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:
And I said to you at that time, saying: Heb. לֵאמֹר. What is the meaning of לֵאמֹר ? Moses said to them, "Not by my own accord do I speak to you [and tell you that I cannot carry you alone] but by the command of the Holy One, blessed is He (Sifrei).   ואמר אליכם בעת ההוא לאמר: מהו לאמר, אמר להם משה, לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה:
I cannot alone: Is it possible that Moses could not judge Israel? The man who brought them out of Egypt, split the sea for them, brought down the manna, and caused the quails to fly, could not judge them? Rather, he said to them: “The Lord, your God, has multiplied you”- [i.e.,] He has made you superior and elevated you higher than your judges. He took the punishment away from you and imposed it upon the judges [in cases where they could have prevented your wrongdoing and did not]. Solomon made a similar statement: “For who is able to judge Your great people?” (I Kings 3:9) Is it possible that he [i. e., Solomon] of whom it is said (I Kings 5:11), “He was wiser than all men,” could say, “Who is able to judge?” But this is what Solomon meant: The judges of this people are not like the judges of other peoples, for if [one of the judges of other nations] gives judgment and sentences a person to death, to lashes, or to strangulation, or perverts judgment and robs him, it means nothing; if, however, I cause a person to pay unjustly, I am liable with my life, as it is said (Proverbs 22:23), “And He robs the life of those who rob them” (Sifrei , San. 7a).   לא אוכל לבדי וגו': אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם, אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:
10. The Lord, your God, has multiplied you, and behold, you are today as the stars of the heavens in abundance.   י. יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
And, behold, you are today as the stars of the heavens: But were they [the Israelites] on that day as [many as] the stars of the heavens? Were they not only six hundred thousand? What, then, is [the meaning of] “And, behold, you are today…?” [It means]-Behold, you are compared to the sun, [signifying that you will] exist forever as do the sun, the moon, and the stars (cf. Sifrei).   והנכם היום ככוכבי השמים: וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים:
11. May the Lord God of your forefathers add to you a thousandfold as many as you are, and may He bless you, as He spoke concerning you!   יא. יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
May… add to you a thousandfold as many as you are: What is [the purpose of] repeating further [in the verse]: “And He will bless you, as He has spoken concerning you?” They [the Israelites] said to him, “Moses, you are limiting our blessings [i.e., our numbers being multiplied only a thousandfold]. The Holy One, blessed is He, already promised to Abraham (Gen. 13:16), 'so that if a man will be able to count [the dust of the earth, so will your seed be counted]!’” [Moses] replied to them: “This [blessing of a thousandfold] is mine, but He will bless you as He spoke concerning you!” (Sifrei)   יוסף עליכם ככם אלף פעמים: מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתינו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם (בראשית יג, טז) אשר אם יוכל איש למנות וגו', אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם:
12. How can I bear your trouble, your burden, and your strife all by myself?   יב. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:
How can I bear…all by myself?: [Even] if I were to say, “I will do so in order to receive a reward,” I cannot do so. This is what I have already said to you, “Not by my own decision do I tell you [that I am unable to bear your trouble], but by the command of the Holy One, blessed is He.”   איכה אשא לבדי: אם אומר לקבל שכר לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקדוש ברוך הוא:
your trouble: This teaches us that the Israelites were troublesome [people]; if one saw his opponent in a lawsuit about to win, he would say, “I have [other] witnesses to bring, [more] evidence to introduce, I [will exercise my right to] add judges to you [in your tribunal]”.   טרחכם: מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:
and your burden: This teaches that they [the Israelites] were heretics: If Moses was early leaving his tent they would say, “Why does the son of Amram leave so early? Perhaps he is not at ease inside his house?” If he left late, they would say, “Why does the son of Amram not leave? What do you think? He is [probably] sitting and devising evil schemes against you, and is thinking up plots against you. [Other editions of Rashi have”commandments and reckonings."]   ומשאכם: מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות:
and your strife: This teaches that they [the Israelites] were contentious (Sifrei).   וריבכם: מלמד שהיו רוגנים:
13. Prepare for yourselves wise and understanding men, known among your tribes, and I will make them heads over you.   יג. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
prepare for yourselves: Heb. לָכֶם הָבוּ. Prepare yourselves for this matter.   הבו לכם: הזמינו עצמכם לדבר:
men: Would it enter your mind [that] women [could be chosen]? What does [specifying] “men” teach us? [It signifies that they should pick] righteous men. (Sifrei).   אנשים: וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים:
wise [men]: Desirable [men]. [According to the glosses of Rabbi Akiva Eiger on Sifrei, bashful men, men who are ashamed of doing anything wrong.] [According to Heidenheim, the word כְּסוּפִים is the definition of אֲנָשִׁים, not of חֲכָמִים According to him, the next heading reads:   חכמים: כסופים:
wise and understanding [men]: ]   נבונים: מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו:
understanding [men]: [I.e., men] who understand [and derive] one thing from another. This is what Arius asked Rabbi Yose: “What is the difference between wise men and understanding men?” [Rabbi Yose said] "A wise man is like a rich money changer: When people bring him dinars to examine, he examines them. When they do not bring [money] to him, he sits doing nothing. An understanding man, however, is like a merchant money changer: When they bring him money to examine, he examines it, and when they do not bring it to him, he goes out and brings his own [money-i.e., he does not wait for people to come to him-he goes to them] (Sifrei)   וידועים לשבטיכם: שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם:
well-known among your tribes: Men whom you recognize, for if one were to come before me wrapped in his tallith, I would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is suitable. But you know him, for you have raised him. Therefore, it says,“well-known among your tribes.” (Sifrei)   בראשיכם: ראשים ומכובדים עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:
and I will make them heads over you: As chiefs and respected persons over you, i.e., you should act towards them with respect and reverence.[The word] וַאֲשִׂמֵם lacks a י [after the שׂ; our editions, however, have it]: This teaches us that Israel’s transgressions (אָשָׁם) are hung over the heads of their judges, since they [the judges] should have prevented them [from sinning], and directed them along the right path (Sifrei).   ואשמם: חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:
14. And you answered me and said, 'The thing you have spoken is good for us to do.'   יד. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
And you answered me: You decided the matter for your benefit. You should have replied, “Our teacher, Moses! From whom is it proper to learn, from you or from your disciple? Is it not [better to learn] from you, who have taken such pains about them?” However, I knew your thoughts; you were saying [to yourselves], “Many judges will now be appointed over us; if one does not know us, we shall bring him a gift, and he will show us favor.” (Sifrei)   ותענו אותי וגו': החלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה. אלא ידעתי מחשבותיכם. הייתם אומרים, עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים:
to do: If I was sluggish, you said, “Act quickly.” (Sifrei)   לעשות: אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:
15. So I took the heads of your tribes, men wise and well known, and I made them heads over you, leaders over thousands, leaders over hundreds, leaders over fifties, and leaders over tens, and officers, over your tribes.   טו. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
So I took the heads of your tribes: I attracted them through [fine] words: “How fortunate you are! Over whom are you to be appointed? Over the children of Abraham, Isaac and Jacob-over the children of people who are called brothers and friends, [God’s] portion and inheritance, and every term of endearment.” (Sifrei)   ואקח את ראשי שבטיכם: משכתים בדברים, אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה וכל לשון חבה:
[So I took…] men wise and well-known: But understanding men I could not find (Ned. 20b.). This is one of the seven qualities which Jethro described to Moses (Exod.18:21), but Moses found only three [of them]-righteous, wise, and well-known [men]. (Sifrei).   אנשים חכמים וידועים: אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים וידועים:
[And I made them] heads over you: You should respect them- [think of them as] chiefs in buying, chiefs in selling, chiefs in all business matters, last to enter(the synagogue from his home) and first to leave [so that everyone should stand up out of respect] (Sifrei).   ראשים עליכם: שתנהגו בהם כבוד. ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס (מביתו לב"ה) אחרון ויוצא ראשון:
leaders over thousands: one who is appointed over one thousand.   שרי אלפים: אחד ממונה על אלף:
leaders over hundreds: one who is appointed over one hundred.   שרי מאות: אחד ממונה על מאה:
and officers: I appointed [court officers] over you, for your tribe. These are the ones who bind and lash with a whip at the judges’ order (Sifrei).   ושטרים: מניתי עליכם לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:
16. And I commanded your judges at that time, saying, "Hear [disputes] between your brothers and judge justly between a man and his brother, and between his litigant.   טז. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
And I commanded your judges: I said to them: “Be patient in passing judgment. If a case comes before you once, twice, three times, do not say, ‘This [case] has already appeared before me several times,’ but debate it over again.’” (Sifrei)   ואצוה את שפטיכם: אמרתי להם הוו מתונים בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא היו נושאים ונותנים בו:
[And I commanded your judges] at that time: When I appointed them, I said to them, “Now is not like the past. Previously, you were your own masters, now you are subservient to the community.”- [Sifrei]   בעת ההוא: משמניתים אמרתי להם, אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור:
Hear: Heb. שָׁמֹעַ Present tense: odant in Old French, [always be] hearing, as in זָכוֹר, remembering, and שָׁמוֹר, keeping.   שמוע: לשון הווה אודנ"ט בלע"ז [בהאזינכם] כמו (שמות כ, ז) זכור, (דברים ה, יא) שמור:
and between his litigant: Heb. גֵּרוֹ. This (גֵּרוֹ) is his opponent in the lawsuit who accumulates (אוֹגֵר) arguments against him. Another explanation: (וּבֵין גֵּרוֹ) : Even in undertakings concerning a residence [גּוּר meaning to dwell], in the division of [property between inheriting] brothers, even if it is a dispute about [such minor things as] an oven and a stove (Sifrei ; San. 7b).   ובין גרו: זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים. דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים:
17. You shall not favor persons in judgment; [rather] you shall hear the small just as the great; you shall not fear any man, for the judgment is upon the Lord, and the case that is too difficult for you, bring to me, and I will hear it."   יז. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
You shall not favor persons in judgment: This refers to the person who appoints judges, that he should not say, “So-and-so is handsome or strong; I will appoint him as a judge” [or] “So-and-so is my relative; I will appoint him as a judge in the city,” even if he is not expert in the laws, and consequently he condemns the innocent and acquits the guilty. [God says:] I will hold it against the one who appointed him [this judge] as though he [himself] had shown partiality in judgment (Sifrei).   לא תכירו פנים במשפט: זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין:
You shall hear the small just as the great: A case regarding a perutah [small coin] should be as important to you as [a case] regarding a hundred maneh [a large sum], so that if it [the former] is presented before you first, do not postpone it for last (San. 8a). Another explanation of “You shall hear the words of the small as you do those of the great,” as per the Targum [The words of the small you shall hear like the words of the great]: You shall not say: “This is a poor man, and his friend [opponent] is rich, and it is a mitzvah to support him [the poor man]. I will favor the poor man, and he will thus be supported respectably.” Another explanation: You shall not say,“How can I affront the honor of this rich man because of one dinar ? I will favor him now and when he goes outside [leaves the court] I will tell him, 'Give it to him [to the poor man], for you really owe it to him!’” (Sifrei)   כקטן כגדול תשמעון: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו, שלא תאמר, זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו, תן לו שאתה חייב לו:
You shall not fear any man: Heb. לֹא תָגוּרוּ, meaning you shall not fear. Another explanation: You shall not gather in [stifle] your words because of any man. As in (Prov. 10:5),“It gathers (אוֹגֵר) in summer.” (See Sifrei.)   לא תגורו מפני איש: לא תיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש. לשון (משלי י, ה) אוגר בקיץ:
for the judgment is upon the Lord: Whatever you unjustly take from one, you will oblige Me to return to him. Consequently you have perverted a judgment against Me (San. 8a).   כי המשפט לאלהים הוא: מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית (על) [עלי] המשפט:
[And the case that is too difficult for you] bring to me: Because of this [presumptive] statement, Moses forgot the law regarding the daughters of Zelophchad [in Num. 27:1-5](San. 8a). Similarly, Samuel answered Saul and said (I Sam. 9:19),“I am the seer.” Whereupon, the Holy One, blessed is He, said to him, “By your life, I will let you know that you do not [always] see [with the holy spirit].” And when did He let him know [this]? When he came to anoint David, “And he saw Eliab [and] he said, ‘Surely, before the Lord is His anointed’ ” (I Sam. 16:6-7). The Holy One, blessed is He, said to him: “Did you not say, ‘I am the seer?’ Look not upon his appearance.” (Sifrei)   תקרבון אלי: על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד, וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א' ט, יט) אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיעו, כשבא למשוח את דוד (שם טז, ו) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקב"ה, ולא אמרת אנכי הרואה (שם טז, ז) אל תבט אל מראהו:
18. And I commanded you at that time all the things you should do.   יח. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
[And I commanded you…] all the things which you should do: These are the ten things that distinguish monetary cases from capital cases (Sifrei.).   את כל הדברים אשר תעשון: אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:
19. And we journeyed from Horeb and went through all that great and fearful desert, which you saw, by the way of the mountain of the Amorites, as the Lord, our God, commanded us; and we came up to Kadesh barnea.   יט. וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
[that] great and fearful desert: [It is termed fearful] because in it were serpents as [thick as] beams and scorpions as [big as] bows (Sifrei).   המדבר הגדול והנורא: שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות:
20. And I said to you, "You have come to the mountain of the Amorites, which the Lord, our God, is giving us.   כ. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
21. Behold, the Lord, your God, has set the land before you; go up and possess it, as the Lord, God of your fathers has spoken to you; you shall neither fear nor be dismayed."   כא. רְאֵה נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:
22. And all of you approached me and said, "Let us send men ahead of us so that they will search out the land for us and bring us back word by which route we shall go up, and to which cities we shall come."   כב. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:
And you approached me-all of you:: in a state of disorder. But further on (Deut. 5:20-21) it says, “You approached me, all the heads of your tribes and your elders, and you said, Behold [the Lord, our God] has shown us [His glory and His greatness].” That approach to me was proper-young people respecting their elders, sending these before them. Here, however, you approached me all of you, in a state of disorder, the young pushing aside their elders, the elders pushing aside their heads.   ותקרבון אלי כלכם: בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ - כא) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת. ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים:
and bring us back word: [meaning that they will report] which language they [the Canaanites] speak.   וישבו אתנו דבר: באיזה לשון הם מדברים:
by which route we shall go up: There is no road without a crooked portion.   את הדרך אשר נעלה בה: אין דרך שאין בה עקמימות:
and to which cities we shall come: first, to capture (Sifrei).   ואת הערים אשר נבא אליהן: תחלה לכבוש:
23. And the matter pleased me; so I took twelve men from you, one man for each tribe.   כג. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
And the matter pleased me: “It pleased me, but it did not please the Omnipresent.” But if it pleased Moses, why does he mention it in his rebukes? This may be compared to a man who says to his friend, “Sell me this donkey of yours.” He replies to him, “Yes.” “Will you give it to me to test it?” He replies, “Yes.” “May I test it on mountains and hills?” Again he replies, “Yes.” When he sees that his friend does not withhold anything from him, the purchaser thinks to himself, “This man is certain that I shall not find any defect in the donkey,” and he immediately says to him,“Take your money; I need not test it now.” I too, consented to your words, thinking that you would perhaps reconsider when you saw that I do not withhold it from you, but you did not reconsider (Sifrei).   וייטב בעיני הדבר: בעיני ולא בעיני המקום. ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות, משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה, אמר לו הן. נותנו אתה לי לנסיון, אמר לו הן. בהרים וגבעות, אמר לו הן. כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר הלוקח בלבו, בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום. מיד אמר לו טול מעותיך ואיני מנסהו. מעתה אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם:
so I took… from you: from the select that were among you, of the finest that were among you (Sifrei).   ואקח מכם: מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם:
twelve men… one man for each tribe: [This] tells [us] that the tribe of Levi was not with them. (Sifrei).   שנים עשר אנשים איש אחד לשבט: מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:
24. And they turned and went up to the mountain, and they came to the valley of Eshkol and spied it out.   כד. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:
[And they came] to the valley of Eshkol: [This] tells us that it [here it was so called] on account of a future event [that the spies took from there a cluster (אֶשְׁכֹּל) of grapes]. (Sifrei).   עד נחל אשכל: מגיד שנקרא על שם סופו:
and [they] spied it out: This teaches us that they traversed through it along four lines, along the length and the breadth (Sifrei.).   וירגלו אותה: מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין שתי וערב:
25. And they took some of the fruit of the land in their hand[s] and brought it down to us, brought us back word, and said, "The land the Lord, our God, is giving us is good."   כה. וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
and brought it down to us: This tells us that the land of Israel is higher than all other lands (Sifrei).   ויורדו אלינו: מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
And they said, The land… is good: Who were the ones who spoke about its goodness? Joshua and Caleb (Sifrei.).   ויאמרו טובה הארץ: מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב:
26. But you did not want to go up, and you rebelled against the commandment of the Lord, your God.   כו. וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
and you rebelled: Heb. וַתַּמְרוּ. This is an expression denoting confrontation; you confronted His words.   ותמרו: לשון התרסה, התרסתם כנגד מאמרו:
27. You murmured in your tents and said, '"Because the Lord hates us, He took us out of the land of Egypt, to deliver us into the hand[s] of the Amorites to exterminate us."   כז. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהֹוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
You murmured: Heb. וַתֵּרָגְנוּ. This is an expression denoting slander. It is similar to (Prov. 18:8)“The words of a נִרְגָּן ” i.e., of a slanderer.   ותרגנו: לשון הרע, וכן (משלי יח, ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה:
Because the Lord hates us: Really, however, He loves you, but you hate Him. A common parable says: What is in your own heart about your friend, [you imagine] is in his heart about you (Sifrei).   בשנאת ה' אתנו: והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך:
Because the Lord hates us, He took us out of the land of Egypt: His taking us out was due to hatred [they claimed]. This may be compared to a mortal king who had two sons and two fields, one well irrigated, the other dependent upon rain only. To the son he loved, he gave the well irrigated field, and to the one he hated, he gave the one dependent upon rain only. The land of Egypt is a well irrigated country, for the Nile rises and irrigates it, while the land of Canaan is dependent upon rain only. He took us out of [the irrigated] Egypt to give us the arid land of Canaan (Num. Rabbah 17).   בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים: הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען:
28. Where shall we go up? Our brothers have discouraged us, saying, "A people greater and taller than we; cities great and fortified up to the heavens, and we have even seen the sons of Anakim there."   כח. אָנָה | אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
The cities are great and fortified up to the heavens: The Scriptural text here is talking in exaggerated terms (Sifrei; Chullin 90b).   ערים גדולות ובצורות בשמים: דברו הכתובים לשון הבאי:
29. And I said to you, "Do not be broken or afraid of them.   כט. וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:
Do not be broken: Heb. לֹא תַעַרְצוּן. This is an expression denoting breaking, as the Targum renders it: [Do not be broken], and similar to it (Job 30:6),“To dwell in the cleft of the valleys (555 oh\'88k\'a8j\'b1b.Urg\'a9\'a3C),” i.e., to break through the valleys.   לא תערצון: לשון שבירה כתרגומו, ודומה לו (איוב ל, ו) בערוץ נחלים לשכון, לשבור נחלים:
30. The Lord, your God, Who goes before you He will fight for you, just as He did for you in Egypt before your very eyes,   ל. יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
will fight for you: Heb. יִלָּחֵם לָכֶם - [לָכֶם means] on your behalf.   ילחם לכם: בשבילכם:
31. and in the desert, where you have seen how the Lord, your God, has carried you as a man carries his son, all the way that you have gone, until you have come to this place.   לא. וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
and in the desert, where you have seen: This refers to the preceding verse: “just as He did for you in Egypt,” and also what He did “in the desert, where you have seen how the Lord, your God, has carried you, etc.”   ובמדבר אשר ראית: מוסב על מקרא שלמעלה הימנו (פסוק ל), ככל אשר עשה אתכם במצרים, ועשה אף במדבר אשר ראית אשר נשאך וגו':
as a man carries his son: As I explained regarding [the verses]:“And the angel of God who went before the camp of the Israelites traveled and went behind, etc.” (Exod. 14:19-20). This may be compared to one who is traveling on a road, with his son in front of him. If bandits come to kidnap [the son, he removes him from in front of him and places him behind him].   כאשר ישא איש את בנו: כמו שפירשתי אצל (שמות יד, יט) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו'. משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים לשבותו וכו':
32. But regarding this matter, you do not believe the Lord, your God,   לב. וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
Yet regarding this matter: that He promises you to bring you to the Land, you do not believe Him.   ובדבר הזה: שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו:
33. Who goes before you on the way, to search out a place for you, in which to encamp, in fire at night, to enable you to see on the way you should go, and in a cloud by day."   לג. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ | לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:
to enable you to see: Heb. לַרְאוֹתְכֶם, like לְהַרְאוֹתְכֶם, and similarly,“to cause it to lead them (לַנְחֹתָם) on the way” (Exod. 13:21) [like (לְהַנְחֹתָם)] and also,“To proclaim (לַשְׁמִעַ)) thanksgiving with a loud voice” (Ps. 26:7), [like לְהַשְׁמִיעַ], and so,“to go to tell (לַגִּיד) in Jezreel” (II Kings 9:15), [like לְהַגִּיד].   לראותכם: כמו להראותכם. וכן (שמות יג, כא) לנחותם הדרך, וכן (תהלים כו, ז) לשמוע בקול תודה, וכן (מלכים ב' ט, טו) ללכת לגיד ביזרעאל:
34. And the Lord heard the sound of your words, and He became angry and swore, saying,   לד. וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
35. 'If any of these men of this evil generation sees the good land, which I swore to give your forefathers,   לה. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:
36. except Caleb the son of Jephunneh he will see it, and I will give him the land he trod upon, and to his children, because he has completely followed the Lord."   לו. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה:
[And to him will I give the land] that he trod upon: [i.e.] Hebron, as it says,,“And he [Caleb] came to Hebron” (Num. 13:22).   אשר דרך בה: חברון, שנאמר (במדבר יג, כב) ויבא עד חברון:
37. The Lord was also angry with me because of you, saying, "Neither will you go there.   לז. גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:
Was angry: Heb. הִתְאַנַּף, became filled with anger.   התאנף: נתמלא רוגז:
38. But Joshua the son of Nun, who stands before you he will go there; strengthen him, for he will cause Israel to inherit it.   לח. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:
39. [Moreover] your little ones, whom you said will be prey, and your children, who on that day did not know good and evil they will go there and I will give it to them, and they will possess it.   לט. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:
40. But as for you, turn yourselves around and journey into the desert by way of the Red Sea."   מ. וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף:
turn yourselves: I thought [previously] to let you pass through the breadth of the land of Edom northward, to enter the Land, but you sinned and caused delay for yourselves.   פנו לכם: אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון ליכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב:
turn yourselves: Backwards, and proceed through the desert towards the Red Sea, for the desert in which they were traveling was south of Mount Seir, separating the Red Sea from Mount Seir. Now turn in the direction of the Sea and go around Mount Seir, along its entire southern side from west to east.   פנו לכם: לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף. שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומו של הר שעיר, היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:
41. Then you answered and said to me, "We have sinned against the Lord; we will go up and fight, according to all that the Lord, our God, has commanded us." So every one of you girded his weapons, and you prepared yourselves to go up to the mountain.   מא. וַתַּעֲנוּ | וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהֹוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה:
and you prepared yourselves: Heb. וַתָּהִינוּ, an expression of“Here we are (הִנֶּנּוּ) and we will go up to the place” (Num. 14:40). This expression which you used, denotes,“Yes” (הֵן) , as if to say: You prepared [to go up to the mountain].   ותהינו: לשון (במדבר יד, מ) הננו ועלינו אל המקום, זה הלשון שאמרתם, לשון הן, כלומר נזדמנתם:
42. And the Lord said to me, "Say to them, 'Neither go up nor fight, for I am not among you, lest you be struck down before your enemies.' "   מב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
Neither go up: There will be no ascent [victory] for you, but only a descent [defeat].   לא תעלו: לא עלייה תהא לכם, אלא ירידה:
43. So I spoke to you, but you did not listen, and you rebelled against the command of the Lord, and you acted wickedly and went up to the mountain.   מג. וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהֹוָה וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה:
44. And the Amorites, dwelling in that mountain, came out towards you and pursued you as bees do, and beat you down in Seir, as far as Hormah.   מד. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה:
As bees do: Just as a bee dies instantly after stinging a person, they too [the Amorites], upon touching you, died immediately.   כאשר תעשינה הדבורים: מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים:
45. So you returned and wept before the Lord, but the Lord would not hear your voice, nor would he listen to you.   מה. וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹא שָׁמַע יְהֹוָה בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:
But the Lord would not hear your voice: As if possible [to say of God], you made His attribute of mercy as though it were cruel.   ולא שמע ה' בקלכם: כביכול עשיתם מדת רחמיו, כאלו אכזרי:
46. And you dwelled in Kadesh many days, as the days that you dwelled.   מו. וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם:
And you dwelled in Kadesh many days: Nineteen years, as it says,“as the days that you dwelled” in the other stations. They totaled thirty-eight years; nineteen of them were spent at Kadesh, and for nineteen years they were continually wandering about, and they returned to Kadesh, as it says, (Num. 32:13),“And He made them wander about in the desert”-thus I have found in Seder Olam (ch. 8).   ותשבו בקדש ימים רבים: י"ט שנה, שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה, י"ט מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) ויניעם במדבר. כך מצאתי בסדר עולם:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG