Contact Us
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary

Bamidbar - Numbers - Chapter 23

Bamidbar - Numbers - Chapter 23

 Email
Rashi's Commentary:
Show content in:

Chapter 23

1Balaam said to Balak, "Build me seven altars here, and prepare for me seven bulls and seven rams."   אוַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים:
2Balak did as Balaam had requested, and Balak and Balaam offered up a bull and a ram on [each] altar.   בוַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
3Balaam said to Balak, "Stand beside your burnt offering, and I will go. Perhaps the Lord will happen to appear to me, and He will show me something that I can tell you," and he went alone.   גוַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֘ עַל־עֹֽלָתֶ֒ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֶ֤ה יְהֹוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי:
Perhaps the Lord will happen to appear to me: He is not accustomed to speak to me by day.   אולי יקרה ה' לקראתי: אינו רגיל לדבר עמי ביום:
and he went alone: Heb. שֶׁפִי, as the Targum [Onkelos] renders:“alone.” The term denotes ease and quietness, that he was accompanied by nothing but silence.   וילך שפי: כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:
4God chanced upon Balaam, and he said to Him, "I have set up the seven altars, and I have offered up a bull and a ram on [each] altar."   דוַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
[God] chanced upon: Heb. וַיִּקָּר, an expression denoting [a] casual [meeting or occurrence], and it denotes something shameful, an expression [used for] the uncleanness caused by seminal emission קֶרִי, as if to say, [God appeared to him] with reluctance and with contempt. He would never have appeared to him by day, but He wanted to show His love for Israel. — [Gen. Rabbah 52:5]   ויקר: לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:
the seven altars: “I prepared seven altars” is not written here, but “ the seven altars.” He said to Him, “Their patriarchs built seven altars before You, and I have prepared [seven] corresponding to them all.” Abraham built four-“There he built an altar to the Lord Who appeared to him” (Gen. 12:7); “Abraham moved from there to the mountain… [and built an altar there]” (ibid. 8); “Abraham pitched his tent [and built an altar there]” (ibid. 13:18), and one on Mount Moriah (ibid. 22:9). Isaac built one-“He built an altar there” (ibid. 26:25), and Jacob built two-one in Shechem (ibid. 33:20) and one in Beth El (ibid. 35:7). - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]   את שבעת המזבחת: שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו', (שם יג, יח) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'. ויעקב בנה שתים; אחד בשכם ואחד בבית אל:
and I offered up a bull and a ram on [each] altar: whereas Abraham offered up only a ram. - [See Mid. Tanchuma Balak 11, Tzav 1, Num. Rabbah 20:18]   ואעל פר ואיל במזבח: ואברהם לא העלה אלא איל אחד:
5The Lord placed something into Balaam's mouth, and He said, "Return to Balak and say as follows."   הוַיָּ֧שֶׂם יְהֹוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:
6When he returned, Balak was standing next to his burnt offering, he and all the Moabite dignitaries.   ווַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹֽלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב:
7He took up his parable and said, "Balak the king of Moab has brought me from Aram, from the mountains of the east [saying], 'Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel.'   זוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַֽרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹֽעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל:
Come, curse Jacob for me and come invoke wrath against Israel: He told him to curse them with [their] two names, for perhaps one of them was not [their] distinctive [one].   ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל: בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק:
8How can I curse whom God has not cursed, and how can I invoke wrath if the Lord has not been angered?   חמָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה:
How can I curse whom God has not cursed: Even when they deserved to be cursed, they were not cursed, [namely,] when their father [Jacob] recalled their iniquity, [by saying,] “for in their wrath they killed a man” (Gen. 49:6), he cursed only their wrath, as it says, “Cursed be their wrath” (ibid. 7). When their father [Jacob] came in deceit to his father [Isaac], he deserved to be cursed. But what does it say there? “He, too, shall be blessed” (ibid. 27:33). Regarding those who blessed, it says, “These shall stand to bless the people” (Deut. 27:12). However, regarding those who cursed, it does not say, “These shall stand to curse the people” but, “These shall stand for the curse” (ibid. 13), for He [God] did not want to mention the word ‘curse’ in reference to them [the people]. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   מה אקב לא קבה אל: כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש. לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט, ז) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם (שם כז, לג) גם ברוך יהיה. במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם. במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה:
If the Lord has not been angered: I myself am powerless, except that I can determine the precise moment when God becomes angry, and He has not become angry all these days since I have come to you. This is the meaning of the statement, “O my people, remember now what he [Balak king of Moab] planned… and what Balaam… answered him… may you recognize the righteous deeds of the Lord” (Mic. 6:5). - [Ber. 7a, Sanh.. 105b, A.Z. 4b]   לא זעם ה': אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':
9For from their beginning, I see them as mountain peaks, and I behold them as hills; it is a nation that will dwell alone, and will not be reckoned among the nations.   טכִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב:
For from its beginning, I see them as mountain peaks: I look at their origins and the beginning of their roots, and I see them established and powerful, like these mountains and hills, because of their patriarchs and matriarchs. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   כי מראש צרים אראנו: אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות:
It is a nation that will dwell alone: This is [the legacy] their forefathers gained for them-to dwell alone, as the Targum [Onkelos] renders it [it is a nation that is alone destined to inherit the world].   הן עם לבדד ישכון: הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:
and will not be reckoned among the nations: As Targum [Onkelos] paraphrases, they will not perish along with the other nations, for it says, “for I shall make an end of all the nations…” (Jer. 30:11); they will not be reckoned with the rest. Another interpretation: When they rejoice, no other nation rejoices with them, as it says, “God alone will guide them [to future happiness]” (Deut. 32:12). And when the nations prosper, they will receive a share with each one of them, but it will not be deducted from their account, and this is the meaning of, “and will not reckoned among the nations.” - [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   ובגוים לא יתחשב: כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר. דבר אחר כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:
10Who counted the dust of Jacob or the number of a fourth of [or, of the seed of] Israel? May my soul die the death of the upright and let my end be like his."   ימִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַֽעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַֽחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ:
Who can count the dust of Jacob: As the Targum [Onkelos] renders, “the children of the house of Jacob, [concerning whom it was stated, 'they shall be as many as the dust of the earth, or one] of the four camps” - [referring to] the four divisions. Another interpretation: The dust of Jacob-The number of mitzvoth they fulfill with dust are innumerable: “You shall not plow with an ox and a donkey [together]” (Deut. 22:10);“You shall not sow your field with a mixture of seeds” (Lev. 19:19), the ashes of the red cow (19:19), the dust used for a woman suspected of infidelity, and others similar to these. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   מי מנה עפר יעקב וגו': כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משרייתא, מארבע דגלים. דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:
or the number of the seed of: [The word רֹבַע denotes] their copulations; the seed which issues from sexual intercourse. — [Mid. Tanchuma Balak 12, Num. Rabbah 20:19]   ומספר את רבע ישראל: רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:
May my soul die the death of the upright: Among them.   תמת נפשי מות ישרים: שבהם:
11Balak said to Balaam, "What have you done to me? I took you to curse my enemies, but you have blessed them!"   יאוַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ:
12He answered, saying, "What the Lord puts into my mouth that I must take care to say."   יבוַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהֹוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר:
13Balak said to him, "Come with me to another place from where you will see them; however, you will see only a part of them, not all of them and curse them for me from there.   יגוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לְךָ־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם:
curse them for me: Heb. וְקָבְנו ֹלִי. This term is in the imperative: Curse them for me!   וקבנו לי: לשון צווי, קללהו לי:
14He took him to the field of the lookouts, to the peak of the mountain, and he built seven altars and offered up a bull and a ram on [each] altar.   ידוַיִּקָּחֵ֨הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֨בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
the field of the lookouts: There was a high spot from where a lookout stands on guard in case an army approaches the city.   שדה צופים: מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:
to the peak of the mountain: Balaam was not as great a diviner as Balak. Balak foresaw that a breach was destined to break into Israel from there, and indeed, Moses died there. He thought that the curse could take effect upon them there, and [he thought,]“This is the breach that I see.” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:19]   ראש הפסגה: בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:
15He said to Balak, "Stand here next to your burnt offering and I will be chanced on here.   טווַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹֽלָתֶ֑ךָ וְאָֽנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה:
I will be chanced on here: By the Holy One, blessed is He.   אקרה כה: מאת הקב"ה:
I will be chanced on: Heb. אקָּרֶה in the passive form.   אקרה: לשון אתפעל:
16The Lord chanced upon Balaam and placed something into his mouth. He said, "Return to Balak and so you shall speak."   טזוַיִּקָּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:
and placed something into his mouth: What is meant by this placing? What would Scripture had lacked had it [simply] said, “Return to Balak and so shall you speak”? However, when he [Balaam] heard that he was not permitted to curse, he said, “Why should I return to Balak to upset him?” So the Holy One, blessed is He, put a bridle and a bit into his mouth, [so to speak,] as a man goads his beast with a bit to lead it wherever he wants. He [God] said to him, You shall return to Balak against your will. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו. ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק:
17When he came to him, he was standing next to his burnt offering, and the Moabite dignitaries were with him, and Balak said to him, "What did the Lord speak?"   יזוַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה:
and the Moabite dignitaries were with him: Above (verse 6) it says, “ all the Moabite dignitaries.” However, since they saw that there was no hope, some of them left, and only some of them remained. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   ושרי מואב אתו: ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:
What did the Lord speak?: This is an expression denoting derision, as if to say, You are not your own master. — [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   מה דבר ה': לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:
18He took up his parable and said, "Arise, Balak, and hear; listen closely to me, son of Zippor.   יחוַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַֽאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר:
Arise, Balak: Since he saw that he was mocking him, he intended to taunt him,“Stand on your feet; you have no right to sit, for I have been sent to you as an emissary of the Omnipresent!” - [Mid. Tanchuma Balak 13, Num. Rabbah 20:20]   קום בלק: כיון שראהו מצחק בו, נתכוון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:
son of Zippor: Heb. בְּנו ֹצִפֹּר. This [use of the ‘vav’ as a suffix to denote the construct form] is biblical style, as in,“beasts (חַיְתוֹ) of the forest” (Ps. 104:20);“beasts (וְחַיְתוֹ) of the earth” (Gen. 1:24);“to a spring (לְמַעְיְנוֹ) of water” (Ps. 114:8).   בנו צפר: לשון מקרא הוא זה, כמו (תהלים קד, כ) חיתו יער, (בראשית א, כד) וחיתו ארץ, (תהלים קיד, ח) למעינו מים:
19God is not a man that He should lie, nor is He a mortal that He should relent. Would He say and not do, speak and not fulfill?   יטלֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַֽעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה:
God is not a man that He should lie: He has already promised them to bring them to and give them possession of the land of the seven nations, and you expect to kill them in the desert?- [See Mid. Tanchuma Mass’ei 7, Num. Rabbah 23:8]   לא איש אל וגו': כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:
Would He say…: Heb. הַהוּא. This is in the form of a question. And the Targum [Onkelos] renders,“who later relent.” They reconsider and change their minds.   ההוא אמר וגו': בלשון תימה, ותרגומו תייבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:
20I have received [an instruction] to bless, and He has blessed, and I cannot retract it.   כהִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה:
I have received [instruction] to bless: You ask me, What did God speak? [My answer is] I received from Him [instruction] to bless them. (   הנה ברך לקחתי: אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם:
and He has blessed, and I cannot retract it: He has blessed them, and I will not retract His blessing.   וברך ולא אשיבנה: הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו:
and He has blessed: Heb. ‏ֵוּבֵר, like ‏ֵוּבֵר. This is the rule of the letter ‘reish’ as in אוֹיֵב חֵרֵף (Ps. 74:18), like חִרֵף and similarly, וּבֹצֵע בֵּר (ibid. 10:3)-one who praises and blesses the thief, saying,“Do not be afraid because you will not be punished; you will be all right,” angers the Holy One, blessed is He. But one cannot say that ‏ֵוּבֵר is a noun, for if so, it would be punctuated with a short ‘pathach’ [’segol’] and the accent would be on the first syllable ‏ֵוּבֵר. However, since it is a verb in the active form, it is punctuated with a short ‘kamatz’ [’tzeireh’], and the accent is on the last syllable.   וברך: כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש, כמו (תהלים עד יח) אויב חרף, כמו חרף, וכן (שם י ג) ובוצע ברך, המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא לקב"ה. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ, וטעמו למטה:
21He does not look at evil in Jacob, and has seen no perversity in Israel; the Lord, his God, is with him, and he has the King's friendship.   כאלֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ:
He does not look at evil in Jacob: According to the Targum [Onkelos it means: I have looked. There are no idol worshippers in Jacob]. Another interpretation: Its literal meaning can be expounded beautifully. The Holy One, blessed is He, does not look at evil in Jacob. When they transgress His word, He does not deal punctiliously with them to scrutinize their wicked deeds and their iniquity in violation of His law. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   לא הביט און ביעקב וגו': כתרגומו. דבר אחר אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה. לא הביט הקב"ה און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:
perversity: Heb. עָמָל connotes transgression, as in“conceives mischief (עָמָל) ” (Ps. 7:15) [and as in]“For You look at mischief (עָמָל) and provocation” (ibid. 10:14), since a transgression is distressing for the Omnipresent [and עָמָל primarily means hardship and toil].   עמל: לשון עבירה, כמו והרה עמל (תהלים ז טו), כי אתה עמל וכעס תביט (שם י יד) לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:
the Lord, his God, is with him: Even if they anger Him and rebel against Him, He does not move from their midst.   ה' אלהיו עמו: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:
and he has the King’s friendship: וּתְרוּעַת, an expression denoting love and friendship, as in,“the friend of (רֵעֶה) David” (II Sam. 15:37), and in“and has given her to his companion (לְמֵרֵעֵהוּ)” (Jud. 15:6). Similarly, Onkelos renders, “the Presence of their King is among them.”   ותרועת מלך בו: לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב' טו לז) אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו) וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון:
22God has brought them out of Egypt with the strength of His loftiness.   כבאֵ֖ל מֽוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ:
God has brought them out of Egypt: You said,“Behold the people coming out of Egypt” (22:11). They did not come out by themselves, but God brought them out. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   אל מוציאם ממצרים: אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא הא-להים הוציאם:
with the strength of His loftiness: Heb. כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, in accordance with the power of His loftiness (רוּם) and height. Similarly,“and… abundant silver (תּוֹעָפוֹת)” (Job 22:25); they are terms denoting strength. I maintain that it תּוֹעֲפוֹת is a term cognate with [a similar word in the phrase]“and let the birds fly (יְעוֹפֵף)” (Gen. 1:20) [which denotes] something flying to lofty heights, expressing great power. Thus, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means flying high. Another interpretation: כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם means the power of 're’emim’ and our Rabbis say (Git. 68b) that this refers to demons.   כתועפות ראם לו: כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפות גובה. דבר אחר תועפות ראם תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים:
23For there is no divination in Jacob and no soothsaying in Israel. In time it will be said to Jacob and Israel, 'What has God wrought?'   כגכִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּעַ֖ל אֵֽל:
For there is no divination in Jacob: They are worthy of blessing since there are no diviners or soothsayers among them.   כי לא נחש ביעקב: כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים:
In time it will be said to Jacob and Israel: There will come another time like this, when the love [God has] for them will be revealed to all, for they will be seated before Him and learn Torah from His mouth. Their place will be further in [closer to the Divine Presence] than the ministering angels. They will ask them, “What has God wrought?” This is the meaning of what is stated,“your eyes shall behold your Teacher” (Isa. 30:20). Another interpretation: [The phrase] יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב is not in the future tense [“it shall be said to Jacob”] but in the present tense. [Thus, the meaning is:] They have no need for a diviner or sorcerer, for any time it is necessary to tell Jacob and Israel what God has wrought and what decrees He enacted on high, they do not need diviners or soothsayers, but the decrees of the Omnipresent are transmitted to them through their prophets, or the Urim and Tummim inform them [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]. Onkelos , however, does not render [it in] this manner.[Onkelos renders: For the diviners do not wish that good should be bestowed upon Jacob, nor do soothsayers desire the greatness of Israel. At this time, it will be told to Jacob what God has wrought.]   כעת יאמר ליעקב וגו': עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ). דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:
24Behold, a people that rises like a lioness (See Malbim) and raises itself like a lion. It does not lie down until it eats its prey and drinks the blood of the slain."   כדהֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה:
Behold, a people that rises like a lioness: When they awaken from their sleep in the morning they show the vigor of a lioness and a lion in grasping mitzvoth, to don a ‘tallith ’ [prayer shawl], recite the shema and put on ‘tefillin’ [phylacteries]. — [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   הן עם כלביא יקום וגו': כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:
It does not lie down: [I.e., a Jew does not lie down] on his bed at night until he consumes and destroys any harmful thing that comes to tear him. How so? He recites the shema on his bed and entrusts his spirit to the hand of the Omnipresent. Should an army or a troop come to harm them, the Holy One, blessed is He, protects them, fights their battles and strikes them [their attackers] down dead.[Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20] Another interpretation: “Behold a people that rises like a lioness…” as the Targum [Onkelos] renders [it: namely, It will not settle in its land until it destroys (the enemy) and takes possession of the land of the nations].   לא ישכב: בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו:
and drinks the blood of the slain: He prophesied that Moses would not die until he would strike down the Midianite kings dead, and he [Balaam] would be slain with them, as it says,“Balaam the son of Beor the soothsayer did the children of Israel slay with the sword with those that were slain by them” (Josh. 13:22). - [Mid. Tanchuma Balak 14, Num. Rabbah 20:20]   ודם חללים ישתה: נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם (יהושע יג כב):
25Balak said to Balaam, "You shall neither curse them nor shall you bless them."   כהוַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָֽרֲכֶֽנּוּ:
You shall neither curse them nor shall you bless them: The first גַּם [literally, also, in the clause,“You shall neither…”] adds something to the second גַּם [in the clause“nor shall you curse”] and the second גַּם adds something to the first גַּם [as if he said, Neither bless them nor curse them; neither curse them nor bless them]. Similarly,“It shall be neither mine (גַּם לִי) nor yours (גַּם ל‏ְ) ” (I Kings 3:26) and similarly,“both the youth (גַּם בָּחוּר) and the maiden (גַּם בְּתוּלָה)” (Deut. 32:25).   גם קב לא תקבנו: גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב כה):
26Balaam answered and said to Balak, "Have I not spoken to you, saying, 'Everything the Lord speaks that I shall do."   כווַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה:
27Balak said to Balaam, "Come now, I will take you to a different place. Perhaps it will please God, and you will curse them for me from there.   כז וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם:
so that you will curse them for me: Heb. וְקַבֹּתוֹ. This is not in the imperative like“curse them” (וְקָבְנוֹ, in verse 13), but the future tense: it will please God and you will curse them for me from there, maldiras in old French, you will curse.   וקבותו לי: אין זה לשון צווי, כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, מלדי"רש מי"י בלע"ז (תקלל אותו):
28So Balak took Balaam to the peak of Peor, overlooking the wastelands.   כחוַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:
to the peak of Peor: Balak was a great soothsayer, and he foresaw that they were destined to be smitten through Peor, but he did not know in what way. He said,“Perhaps the curse will take effect on them from there.” It is much the same with all the stargazers; they see things, but they do not know what they are seeing. — [Mid. Aggadah]   ראש הפעור: קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים:
29Balaam said to Balak, "Build me seven altars here and prepare for me seven bulls and seven rams.   כטוַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽם:
30Balak did as Balaam told him, and offered up a bull and a ram on [each] altar.   לוַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:
 Email
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.