Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bamidbar - Numbers - Chapter 22

Bamidbar - Numbers - Chapter 22

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 22

1. The children of Israel journeyed and encamped in the plains of Moab, across the Jordan from Jericho.   א. וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
2. Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.   ב. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:
Balak… saw all that Israel had done to the Amorites: He said, “These two kings whom we relied on could not resist them; we certainly cannot.” Consequently, “Moab became terrified.” - [Mid. Tanchuma Balak 2, Num. Rabbah 20:2]   וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך ויגר מואב:
3. Moab became terrified of the people, for they were numerous, and Moab became disgusted because of the children of Israel.   ג. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
[Moab] became terrified: [Heb. וַיָּגָר is] a term denoting dread, as in,“Fear (גּוּרוּ) for yourselves” (Job 19:29). - [Machbereth Menachem p. 59, third def.]   ויגר: לשון מורא, כמו (איוב יט, כט) גורו לכם:
Moab became disgusted: They became disgusted with their own lives, as in“I am disgusted (קַצְתִּי) with my life” (Gen. 27:46). This is an abbreviated verse.   ויקץ מואב: קצו בחייהם:
4. Moab said to the elders of Midian, "Now this assembly will eat up everything around us, as the ox eats up the greens of the field. Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.   ד. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
to the elders of Midian: But did they not always hate each other, as it says, “who defeated Midian in the field of Moab” (Gen. 36:35), when Midian came against Moab in battle? However, because of their mutual fear of Israel they made peace with each other. And what did Moab see to take counsel with Midian? Since they saw that Israel was supernaturally victorious [in their battles], they said, “The leader of these [people] was raised in Midian. Let us ask them what his character is.” They told them, “His strength is solely in his mouth.” They said,“We too will come against them with a man whose strength is in his mouth.” - [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   אל זקני מדין: והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו אין כחו אלא בפיו. אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו:
as the ox eats up: Whatever the ox has eaten up no longer contains blessing [because the ox uproots the plants it eats (Da’ath Zekenim)]. — [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   כלחוך השור: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה:
at that time: He was not entitled to the monarchy. He was one of the Midianite nobles [according to some: of the nobles of Sihon (Josh. 13:21)], and when Sihon died, they appointed him over them on a temporary basis. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:4]   בעת ההוא: לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה:
5. He sent messengers to Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the river of the land of his people, to call for him, saying, "A people has come out of Egypt, and behold, they have covered the "eye" of the land, and they are stationed opposite me.   ה. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:
to Pethor: Heb. פְּתוֹרָה, like this money changer, to whom everyone rushes coins, so did all the kings rush their letters to him [asking him for advice]. [In Aramaic, פְּתוֹרָא means table, denoting the counter over which currency transactions take place. This is synonymous with the Hebrew שֻׁלְחָן, table.Thus, a money changer is שֻלְחָנִי]. According to the simple meaning of the verse, it [Pethor] is a place-name. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   פתורה: כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם. ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום:
the land of his people: [I.e.,] Balak’s [people]. He came from there. This one [Balaam] prophesied, telling him, “You are destined to rule.” If you ask, “Why did God bestow His Shechinah on a wicked gentile?” [The answer is] so the nations should not have an excuse to say, “Had we had prophets we would have repented.” So He assigned them prophets, but they breached the [morally] accepted barrier, for at first they had refrained from immorality, but he [Balaam] advised them to offer themselves freely for prostitution. — [Mid. Tanchuma Balak 1, Num. Rabbah 20:1]   ארץ בני עמו: של בלק. משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך. ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:
to call for him: This invitation was for him, [i.e.,] for his benefit, for he promised him a large sum of money. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   לקרא לו: הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:
A people has come out of Egypt: And should you ask,“How does it harm you?”   עם יצא ממצרים: ואם תאמר מה מזיקך:
“behold, they have covered the ‘eye’ of the land”: Sihon and Og, who were our guardians-they attacked them and killed them. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   הנה כסה את עין הארץ: סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:
and they are stationed opposite me: Heb. מִמֻּלִי. It [the word מִמֻּלִי] is spelled defectively [lacking a 'vav’]; they are close by, ready to cut me down, as in“for I will cut them down (אֲמִילֵם)” (Ps. 118:10). - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   והוא יושב ממלי: חסר כתיב, קרובים הם להכריתני, כמו (תהלים קיח, י) כי אמילם:
6. So now, please come and curse this people for me, for they are too powerful for me. Perhaps I will be able to wage war against them and drive them out of the land, for I know that whomever you bless is blessed and whomever you curse is cursed."   ו. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:
Perhaps I will be able to wage war against them: Heb. נַכֶּה. I with my nation will wage war against them [hence the first person plural form of נַכֶּה]. Another interpretation: It נַכֶּה is a mishnaic term, as in,“he deducts (מְנַכֶּה) from the price for him” (B.M. 105b) [so the meaning here is,] to diminish them somewhat. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   נכה בו: אני ועמי נכה בהם. דבר אחר לשון משנה היא (ב"מ קה ב) מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט:
for I know: through the war of Sihon [against Moab] you helped him defeat Moab. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   כי ידעתי וגו': ע"י מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב:
7. So the elders of Moab and the elders of Midian went, with magic charms in their hands, and they came to Balaam and conveyed Balak's message to him.   ז. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק:
with magic charms in their hands: All types of charms, so he could not say,“I don’t have my tools with me.” Another interpretation: The elders of Midian took this omen (קֶסֶם) with them, saying, “If he comes with us this time, there is something to him, but if he pushes us off, he is useless.” Thus, when he said to them, “Lodge here for the night” (verse 8), they said, “He is hopeless” ; so they left him and went away, as it says, “The Moabite nobles stayed with Balaam” (ibid.), but the Midianite elders left. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:8]   וקסמים בידם: כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי. דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת, לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה, אמרו אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדין הלכו להם:
8. He said to them, "Lodge here for the night, and I will give you an answer when the Lord speaks to me." So the Moabite nobles stayed with Balaam.   ח. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם:
Lodge here for the night: The Divine Spirit rested on him only at night, and the same applied to all gentile prophets. So it was with Laban, [God came to him] in a dream at night, as it says,“God came to Laban the Aramite in a dream at night” (Gen. 31:24), like a man going to his concubine in secret. — [Mid. Lev. Rabbah 1:13]   לינו פה הלילה: אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר (בראשית לא, כד) ויבא א-להים אל לבן הארמי בחלום הלילה. כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא:
when the Lord speaks to me: If He advises me to go with people like you, I will go with you. But perhaps it is beneath His dignity to allow me to go with anyone but higher ranking nobles than you.   כאשר ידבר ה' אלי: אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם:
stayed: Heb. וַיֵּשְׁבוּ, a term denoting remaining. - [Onkelos]   וישבו: לשון עכבה:
9. God came to Balaam and said, "Who are these men with you?"   ט. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ:
Who are these men with you: It came to delude him. [Rashi means: “the ways of the Lord are straight, and the righteous shall walk in them, and the rebellious shall stumble on them” (Hosea 14:10). By asking, “Who are these men with you,” God meant to enter into a conversation with him, as Rashi states in the section Bereishith (3:9) on the word, “Where are you?” But it came to Balaam to delude him, for he erred.] He [Balaam] said,“Sometimes, not everything is revealed before Him, for He is not always omniscient. I will find a time when I am able to curse, and He will not realize it.”- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   מי האנשים האלה עמך: להטעותו בא. אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין:
10. Balaam said to God, "Balak the son of Zippor the king of Moab has sent [them] to me, [saying]:   י. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:
Balak the son of Zippor: Although I am not important in Your eyes, I am considered important in the eyes of the kings. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   בלק בן צפור וגו': אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים:
11. "Behold the people coming out of Egypt, a nation, has covered the 'eye' of the earth. Come and curse them for me, perhaps I will be able to fight against them and drive them out."   יא. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו:
curse it: Heb. קָבָהלּי. [This expression used by Balaam] is stronger than אָרָהלּי [used by Balak in verse 6], for it specifies and details [the curse]- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   קבה לי: זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:
and drive it out: of the world. Balak said only, “and I will drive him out of the land” (verse 6). [His intention was:] I want only to get them away from me, but Balaam hated them more than did Balak. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   וגרשתיו: מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק:
12. God said to Balaam, "You shall not go with them! You shall not curse the people because they are blessed."   יב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא:
You shall not go with them: He said to Him, “If so, I will curse them in my place.” He replied to him, “You shall not curse the people.” He said, “If so, I will bless them.” He replied, “They do not need your blessing, ‘for they are blessed.’ ” As the saying goes, “We say to the wasp (Other editions: the bee), ‘Neither your honey, nor your sting.’ ” - [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   לא תלך עמהם: אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך:
13. When Balaam arose in the morning, he said to Balak's nobles, "Return to your country, for the Lord has refused to let me go with you."   יג. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהֹוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם:
to go with you: Only with greater nobles than you. This shows us that he was conceited and unwilling to reveal that he was under the control of the Omnipresent except in an arrogant manner. Therefore, “But Balak sent… again…” (verse 15) - [Mid. Tanchuma Balak 6, Balak Num. Rabbah 20:10]   להלך עמכם: אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות, לפיכך ויוסף עוד בלק:
14. Moab's nobles arose and came to Balak and said, "Balaam refuses to come with us."   יד. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ:
15. So Balak continued to send dignitaries, more and higher in rank than these.   טו. וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה:
16. They came to Balaam and said to him, "So said Balak the son of Zippor, 'Please do not hesitate to come to me.   טז. וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי:
17. For I will honor you greatly and do whatever you tell me to do. So please come and curse this people for me.'"   יז. כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה:
For I will honor you greatly: I will give you more than you have ever received in the past. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   כי כבד אכבדך מאד: יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך:
18. Balaam answered and said to Balak's servants, "Even if Balak gives me a house full of silver and gold, I cannot do anything small or great that would transgress the word of the Lord, my God.   יח. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה:
a house full of silver and gold: This shows us that he was greedy and coveted other people’s money. He said, “He ought to give me all his silver and gold, since he has to hire many armies, and even then, it is questionable whether he will be victorious or not, whereas I will certainly succeed.”- [Mid. Tanchuma Balak; Num. Rabbah 20:10]   מלא ביתו כסף וזהב: למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:
I cannot… transgress: He unwillingly admitted that he was under the control of others. Here he prophesied that he could not annul the blessings with which the patriarchs had been blessed by the mouth of the Divine Presence. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   לא אוכל לעבור: על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה:
19. Now, you too, please remain here overnight, and I will know what the Lord will continue to speak with me."   יט. וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהֹוָה דַּבֵּר עִמִּי:
you too: His mouth tripped him up [into telling them the truth]: You too, will end up leaving disappointed like the first group. — [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   גם אתם: פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים:
what [the Lord] will continue: He will not change his mind from a blessing to a curse, but if only He does not continue to bless [them]! Here he prophesied that He [God] would add to their blessings through him. — [See Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   מה יסף: לא ישנה דבריו מברכה לקללה הלואי שלא יוסיף לברך, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו:
20. God came to Balaam at night and said to him, "If these men have come to call for you, arise and go with them, but the word I speak to you-that you shall do."   כ. וַיָּבֹא אֱלֹהִים | אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה:
If these men have come to call for you: If the calling is for you, and you expect payment for it, arise and go with them.   אם לקרא לך: אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם:
but: In spite of yourself, “the word I speak to you-that you shall do.” Nevertheless, “Balaam went.” He said, Perhaps I can persuade Him and He will consent [to my cursing them].   ואך: על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה:
21. In the morning Balaam arose, saddled his she-donkey and went with the Moabite dignitaries.   כא. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:
saddled his she-donkey: From here [we learn] that hate causes a disregard for the standard [of dignified conduct], for he saddled it himself. The Holy One, blessed is He, said, “Wicked one, their father Abraham has already preceded you, as it says, 'Abraham arose in the morning and saddled his donkey’” (Gen. 22:3). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]   ויחבש את אתנו: מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו:
with the Moabite dignitaries: His intent was the same as theirs. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:12]   עם שרי מואב: לבו כלבם שוה:
22. God's wrath flared because he was going, and an angel of the Lord stationed himself on the road to thwart him, and he was riding on his she-donkey, and his two servants were with him.   כב. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:
because he was going: He saw that this was considered evil by the Omnipresent, yet he longed to go.   כי הולך הוא: ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך:
to thwart him: It was an angel of mercy [as the Name vuvh denotes the attribute of mercy], and he wanted to prevent him from sinning, for should he sin, he would perish. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   לשטן לו: מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:
and his two servants were with him: From here we learn that a distinguished person who embarks on a journey should take two people with him to attend him, and then they can attend each other [so that when one is occupied, the other takes his place]. — [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   ושני נעריו עמו: מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה:
23. The she-donkey saw the angel of the Lord stationed on the road with his sword drawn in his hand; so the she-donkey turned aside from the road and went into a field. Balaam beat the she-donkey to get it back onto the road.   כג. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:
The she-donkey saw: But he [Balaam] did not see, for God permitted a beast to perceive more than a man. Since he [man] possesses intelligence, he would become insane if he saw demons.   ותרא האתון: והוא לא ראה, שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין:
with his sword drawn in his hand: He said, “This wicked man has forsaken the tools of his own art, for the weapon of the heathen nations is the sword, and he is coming against them with [the power of] his mouth, which is their specialty. I too, will take hold of his (art) and accost him with his own art.” This indeed was his fate [as it says],“and Balaam the son of Beor they slew with the sword” (31:8). - [Mid. Tanchuma Balak 8, Num. Rabbah 20:13]   וחרבו שלופה בידו: אמר רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו, שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו. וכן היה סופו (במדבר לא, ח) ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב:
24. The angel of the Lord stood in a path of the vineyards, with a fence on this side and a fence on that side.   כד. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה:
in a path: Heb. בְּמִשְׁעוֹל, as the Targum [Onkelos] renders, בִּשְׁבִיל, in a path. Similarly,“if the dust of Samaria will suffice for the soles (לִשְׁעָלִים) ” (I Kings 20:10) -the dust that sticks to the soles of the feet while walking. Similarly,“Who measured the waters with his step (בְּשָׁעֳלוֹ) ?” (Isa. 40:12) -with his feet and with his step [as one measures by pacing].   במשעול: כתרגומו בשביל. וכן (מ"א כ, י) אם ישפוק עפר שומרון לשעלים. עפר הנדבק בכפות הרגלים בהלוכן, וכן (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים, ברגליו ובהלוכו:
with a fence on either side: Heb. גָּדֵר. Unless specified otherwise, גָּדֵר refers to one made of stone.   גדר מזה וגדר מזה: סתם גדר של אבנים הוא:
25. The she-donkey saw the angel of the Lord, and she was pressed against the wall. She pressed Balaam's leg against the wall, and he beat her again.   כה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:
She was pressed: וַתִּלָּחֵץ. [The ‘ niphal’ form denotes] she herself.   ותלחץ: היא עצמה:
She pressed: וַתִּלְחַץ. [The ‘kal’ form denotes that she pressed] something else, namely, Balaam’s leg.   ותלחץ: את אחרים את רגל בלעם:
26. The angel of the Lord continued going ahead, and he stood in a narrow place, where there was no room to turn right or left.   כו. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהֹוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול:
The angel of the Lord continued going ahead: He continued further ahead of him, [that is,] to be before him in another spot, as in,“he [Jacob] went ahead (עָבַר) of them” (Gen. 33:3). The Midrash Aggadah in Tanchuma (8) [asks]: What made him stop in three places? For he [the angel] showed him [Balaam] symbols alluding to the patriarchs.   ויוסף מלאך ה' עבור: לעבור עוד לפניו להלוך להיות לפניו במקום אחר, כמו (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם. ומדרש אגדה יש בתנחומא מה ראה לעמוד בשלשה מקומות, סימני אבות הראהו:
27. The she-donkey saw the angel of the Lord, and it crouched down under Balaam. Balaam's anger flared, and he beat the she-donkey with a stick.   כז. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל:
28. The Lord opened the mouth of the she-donkey, and she said to Balaam, "What have I done to you that you have struck me these three times?"   כח. וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים:
these three times: He hinted to him, You seek to uproot a nation which celebrates three festivals (שָׁלשׁ רְגָלִים) in a year?- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   זה שלש רגלים: רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה:
29. Balaam said to the she-donkey, "For you have humiliated me; if I had a sword in my hand, I would kill you right now."   כט. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ:
you have humiliated: Heb. הִתְעַלַּלְתָּ. As the Targum [Onkelos] renders it, a term denoting shame and disgrace.   התעללת: כתרגומו לשון גנאי ובזיון:
If I had a sword in my hand: This matter made him greatly contemptible in the eyes of the dignitaries. This man was going to kill an entire nation with his mouth, yet for this she-donkey he needed weapons!- [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   לו יש חרב בידי: גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין:
30. The she-donkey said to Balaam, "Am I not your she-donkey on which you have ridden since you first started until now? Have I been accustomed to do this to you?" He said, "No."   ל. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:
Have I become accustomed: Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. As the Targum [Onkelos] renders [lit., have I learned to do this?]. Similarly,“Does man learn (יִסְכָּן) for God?” (Job 22:2). Our Rabbis, however, expounded this verse in the Talmud: They [the Moabite dignitaries] said to him, “Why aren’t you riding on a horse?” He [Balaam] said to them, “I sent it out to pasture.” [Immediately, the she-donkey retorted, “Am I not your she-donkey?” He said to her, “Just for bearing burdens.” She retorted, “on which you have ridden.” He said to her, “Only on occasion.” She retorted,“since you first started until now, and not only that but I provide you with riding by day, and with intimacy at night, (interpreting Heb. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי as”I heated you up,") as is stated in Tractate Avodah Zarah [4b].   ההסכן הסכנתי: כתרגומו, וכן (איוב כב, ב) הלאל יסכן גבר. ורבותינו דרשו מקרא זה בגמרא אמרו ליה, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא. אמר להון ברטיבא שדאי ליה וכו', כדאיתא במסכת עבודה זרה (ד ב):
31. The Lord opened Balaam's eyes, and he saw the angel of the Lord standing in the road, with a sword drawn in his hand. He bowed and prostrated himself on his face.   לא. וַיְגַל יְהֹוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:
32. The angel of the Lord said to him, "Why have you beaten your she-donkey these three times? Behold, I have came out to thwart you, for the one embarking on the journey has hastened against me.   לב. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי:
for the traveler has hastened against me: Heb. יָרַט. Our Rabbis, the Sages of the Mishnah, expounded this word (יָרַט) as an acronym [of the words] יָרְאָה רָאֲתָה נָטְתָה,“She feared, she saw, she turned aside” (Shab. 125a), because the course you took is contrary to me, that is to say, you [made this journey] to make me vengeful and provoke me. According to the literal meaning [it means חָרֵד],“because the journey was hurried against me.” The term יָרַט is cognate with רָטַט, rapid movement, [meaning,] for I saw that the one embarking on the journey [Balaam] has hastened and hurried on his way, in order to anger me and provoke me. The verse is elliptical [as it should read בַּעַל הַדֶּר‏ֶ, the one embarking on the journey]. Similar is וַתְּכַל דָּוִד“David longed” (II Sam. 13:39), which means וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד,“David’s soul longed,” [as is apparent from the feminine prefix of the verb וַתְּכַל. Another interpretation: [The term] יָרַט denotes desire. Similar is,“through the wicked He placates me (יִרְטֵנִי)” (Job 16:11); He appeases me and comforts me through the wicked, who do nothing but provoke me. [Hence, the verse is rendered: the one who embarked on the journey desired to provoke me.] - [Machbereth Menachem p. 163]   כי ירט הדרך לנגדי: רבותינו חכמי המשנה דרשוהו (שבת קה א) נוטריקון יראה ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומיהר הדרך שהוא לכעסי ולהמראתי. ומקרא קצר הוא, כמו (ש"ב יג, לט) ותכל דוד. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן (איוב טז, יא) ועל ידי רשעים ירטני, מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים, שאינן אלא מקניטים:
33. When the she-donkey saw me, it turned aside these three times. Had she not turned aside before me, now also I would also have killed you and spared her [the she-donkey]."   לג. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי:
Had she not turned: Heb. אוּלַי, like לוּלֵא ‘if not.’ Sometimes אוּלַי is used in the sense of לוּלֵא.   אולי נטתה: כמו לולא, פעמים שאולי משמש בלשון לולא:
I would also have killed you: Heb. גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי, I would have killed you also. This is a transposed verse, like הָרַגְתִּי אֹת‏ ְגַּם, I would also have killed you, meaning to say: Not only would the delay have befallen you through me but even [your] death.   גם אתכה הרגתי: הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה:
and spared her: But now, since she spoke and rebuked you, and you could not withstand her rebuke, as it is written, “He said, No,” therefore, I have killed her, so that [people] should not say, “This is the one that silenced Balaam with her rebuke, and he could not respond,” for the Omnipresent shows regard for human dignity. Similarly, “you shall kill the woman and the animal [through which the sin was committed]” (Lev. 20:16), and, “you shall kill the animal” (ibid. 20:15) - [Mid. Tanchuma Balak 9, Num. Rabbah 20:14]   ואותה החייתי: ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא. על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ, טו - טז) ואת הבהמה תהרוגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:
34. Balaam said to the angel of the Lord, "I have sinned, for I did not know that you were standing on the road before me. Now, if it displeases you, I will return."   לד. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי:
for I did not know: This too is a [mark of] disgrace for him, but he was forced to concede, for [earlier] he had boasted that he was aware of the thoughts of the Most High, but now his mouth professed, “I did not know.” - [Mid. Tanchuma Balak 9]   כי לא ידעתי: גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי:
if it displeases you, I will return: This reply was a challenge against the Omnipresent. He [Balaam] said to him, “He [God] Himself commanded me to go, yet you, an angel, annul His words. This is His custom: He says one thing and angel retracts it. He said to Abraham, ”Take now your son“ (Gen. 22:2), and through an angel He annulled His words. I, too; if it displeases you, I will have to return.”- [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]   אם רע בעיניך אשובה לי: להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו', וע"י מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:
35. The angel of the Lord said to Balaam, "Go with these men, but the word I will speak to you-that you shall speak." So Balaam went with Balak's dignitaries.   לה. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק:
Go with these men: A man is led along the path he wishes to follow. — [Mak. 10b] (   לך עם האנשים: בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. לך עם האנשים, כי חלקך עמהם וסופך להאבד מן העולם:
Go with the men: For your portion is with them, and you are destined to perish from the world. — [Mak. 10b])   ואפס: על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו':
but: Against your will, “the word I will speak [to you-that you shall speak.”   עם שרי בלק: שמח לקללם כמותם:
with Balak’s dignitaries: He was glad to curse them as much as they were. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:15]  
36. Balak heard that Balaam was coming; so he went out toward him to the city of Moab which is on the border of Arnon-at the extreme edge of the border.   לו. וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל:
Balak heard: He sent messengers ahead to inform him. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]   וישמע בלק: שלח שלוחים לבשרו:
to the city of Moab: Its capital, its most important city, as if to say, “Look what these [people] are trying to uproot!” - [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 15]   אל עיר מואב: אל מטרפולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר ראה מה אלו מבקשים לעקור:
37. Balak said to Balaam, "Did I not send to you to call for you? Why did you not come to me? Am I indeed incapable of honoring you?"   לז. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ:
Am I indeed incapable of honoring you?: He prophesied that in the end he would leave him in disgrace. — [Mid. Tanchuma Balak 10, Num. Rabbah 20:16]   האמנם לא אוכל כבדך: נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון:
38. Balaam said to Balak, "Behold I have come to you, do I have any power to say anything? The word God puts into my mouth-that I will speak."   לח. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
39. Balaam went with Balak, and they arrived at Kiryath Huzoth [a city of streets].   לט. וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת:
Kiryath Huzoth: A city full of markets, with men, women and children in its streets, as if to say, See, and have pity, so that all these people are not annihilated. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]   קרית חצות: עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה, לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו:
40. Balak slaughtered cattle and sheep and sent [some] to Balaam and to the dignitaries with him.   מ. וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
cattle and sheep: A small number, only one bull and one sheep. — [Mid. Tanchuma Balak 11, Num. Rabbah 20:17]   בקר וצאן: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד:
41. And in the morning Balak took Balaam and led him up to Bamoth Baal, and from there he saw part of the people.   מא. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם:
Bamoth Baal: As the Targum [Onkelos] understands it:“to the heights of his deity,” [Baal being] the name of a deity.   במות בעל: כתרגומו לרמת דחלתיה, שם עבודה זרה:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG